Otzarot-Article

"עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת" (יד-כז) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: "'לָעֵדָה הָרָעָה' - אֵלּוּ הַמְרַגְּלִים. מִכָּאן לְ'עֵדָה' שֶׁהִיא עֲשָׂרָה". פֶּלֶא הַדָּבָר, שֶׁדַּוְקָא מִפָּרָשַׁת הַמְרַגְּלִים חֲזַ"ל לְמֵדִים, שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה צָרִיךְ מִנְיָן.

בַּעַל הָ"אִגְּרוֹת מֹשֶׁה" זַצַ"ל הִסְבִּיר, שֶׁהַתּוֹרָה בָּאָה לְהַשְׁמִיעֵנוּ שֶׁאֲפִלּוּ בַּעֲשָׂרָה רְשָׁעִים שְׁרוּיָה הַשְּׁכִינָה, הֱיוֹת שֶׁבְּכָל יְהוּדִי יֵשׁ נִיצוֹץ שֶׁל קְדֻשָּׁה שֶׁלֹּא כָּבֶה לְעוֹלָם. צָרִיךְ רַק לְהַצִּית אֶת הַנִּיצוֹץ הַיְּהוּדִי הַזֶּה, וּכְבָר הוּא יַהֲפֹךְ לַצַּדִּיק.

מוּבָא כָּאן סִפּוּר קָשֶׁה לִקְרִיאָה הַמַּמְחִישׁ רַעְיוֹן זֶה – מֻמְלָץ לֹא לְקָרְאוֹ בְּשַׁבָּת.

הִיא הָיְתָה יַלְדָּה צְעִירָה מְאֹד כְּשֶׁפָּרְצָה הַשּׁוֹאָה. אָבִיהָ בְּקֹשִׁי זָכוּר לָהּ, כִּי נִרְצַח מִיָּד בִּתְחִלַּת הַמִּלְחָמָה, וְהִיא נוֹתְרָה רַק עִם אִמָּהּ וְעִם אֲחוֹתָהּ. הָעוֹלָם הִתְמוֹסֵס לַעֲרֵמוֹת אֵפֶר וּנְהָרוֹת שֶׁל דָּם. תִּינוֹקוֹת גָּוְעוּ בְּחֵיק אִמּוֹתֵיהֶם הַבּוֹכִיּוֹת, שׁוֹד וָשֶׁבֶר בְּכָל זָוִית וּפִנָּה. מַרְאוֹת אֵימָה.

הִיא מְסַפֶּרֶת: "יוֹם אֶחָד נֶחְטַפְנוּ אֲנִי וַאֲחוֹתִי אֶל קְרוֹן הַ'מִּשְׁלוֹחִים'. הַצְּרָחוֹת שֶׁלָּנוּ נִשְׁמְעוּ לְמֶרְחַקִּים. אִמִּי נִגְּשָׁה אֶל אַחַד הַחַיָּלִים וְהִתְחַנְּנָה אֵלָיו שֶׁיּוֹרִיד אוֹתָנוּ, כִּי רַק אָנוּ נִשְׁאַרְנוּ לָהּ בָּעוֹלָם".

הַחַיָּל עָנָה לְבַקָּשָׁתָהּ וְאָמַר: "טוֹב, שְׁתֵּי בָּנוֹת בְּאוֹתוֹ יוֹם, זֶה קָשֶׁה... בַּחֲרִי לָךְ רַק אַחַת מֵהֶן".

הִיא נִכְנְסָה אֶל הַקָּרוֹן וּשְׁתֵּי בְּנוֹתֶיהָ לָפְתוּ אוֹתָהּ בְּחָזְקָה כְּדֵי שֶׁתִּקַּח אוֹתָן אִתָּהּ. "מָאמֶע!!! מָאמֶע!!!"... זָעֲקוּ הַשְּׁתַּיִם כְּשֶׁפְּנֵיהֶן רְטֻבּוֹת מִדִּמְעוֹתֵיהֶן, אֲבָל מַה תַּעֲשֶׂה וְהַחַיָּל הִתִּיר לָהּ לָקַחַת רַק אַחַת מֵהֶן?!

הָאֵם הָאֻמְלָלָה עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ וְהֵרִימָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ רַק אֶת בִּתָּהּ הַגְּדוֹלָה. כְּשֶׁלִּבָּהּ נוֹטֵף דָּם, פָּנְתָה לִבְרֹחַ מֵהַקָּרוֹן, אַךְ הַבַּת הַקְּטַנָּה הִתְחִילָה לִבְכּוֹת חָזָק עוֹד יוֹתֵר וְתָפְסָה אֶת שִׂמְלָתָהּ בְּחָזְקָה. שְׂפָתֶיהָ שֶׁל הַיַּלְדָּה בַּת הָאַרְבָּעָה הִתְחִילוּ לִרְעֹד. אֵימַת מָוֶת עַל פָּנֶיהָ. "אִמָּא אַל תֵּלְכִי!!! אַל תַּעַזְבִי אוֹתִי פֹּה!!! קְחִי גַּם אוֹתִי!!! אֲנִי מַבְטִיחָה לִהְיוֹת יַלְדָּה טוֹבָה!!! לָמָּה?! לָמָּה אַתְּ לֹא לוֹקַחַת גַּם אוֹתִי, אִמָּא...?!" נְשִׁימָתָהּ שֶׁל הָאֵם נֶעֶצְרָה, הִיא כְּבָר לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה עוֹד. הִיא הִנִּיחָה אֶת בִּתָּהּ הַגְּדוֹלָה וְהֵרִימָה אֶת בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה, אַךְ אָז הַגְּדוֹלָה לָפְתָה אוֹתָהּ בְּחָזְקָה. מַה תַּעֲשֶׂה?! בְּמִי תִּבְחַר?!

"נוּ כְּבָר! בַּחֲרִי אַחַת וּצְאִי מִיָּד!" פָּקַד עָלֶיהָ הַחַיָּל בְּאַכְזָרִיּוּת.

אֲבָל אֵיךְ תּוּכַל לְהַשְׁאִיר אַחַת וּלְהִסְתַּכֵּל בָּעֵינַיִם הַמַּאֲשִׁימוֹת שֶׁל הַבַּת שֶׁתַּשְׁאִיר מֵאָחוֹר?! כֵּיצַד תּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת כַּאֲשֶׁר אוֹתוֹ מַבָּט יְלַוֶּה אוֹתָהּ בְּכָל רֶגַע מֵחַיֶּיהָ? לְבַסּוֹף הִיא יָרְדָה מֵהַקָּרוֹן לְבַד בְּלִי לָקַחַת אַף אַחַת...

"נוּ, מָה? כָּכָה אַתְּ מְרַחֶמֶת עַל בְּנוֹתַיִךְ? יָצָאת בְּיָדַיִם רֵיקוֹת וְהִשְׁאַרְתְּ אֶת שְׁתֵּיהֶן לָמוּת?" גִּחֵךְ עָלֶיהָ הַחַיָּל.

"אָנָּא!!! אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ, הֲרֹג אוֹתִי וְהַנַּח לִשְׁתֵּיהֶן לָלֶכֶת! אֵינֶנִּי מְסֻגֶּלֶת לִבְחֹר רַק אַחַת מֵהֶן!!!" הִתְחַנְּנָה הָאֵם בְּקוֹל חָנוּק מִדְּמָעוֹת. אֶת הַ"חֶסֶד" הַזֶּה הוּא הִסְכִּים לַעֲשׂוֹת עִמָּהּ. הוּא הוֹרִיד אֶת שְׁתֵּי הַבָּנוֹת. הָאֵם חִבְּקָה אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתֶיהָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה לָהֶן: "אַל תִּשְׁכְּחוּ שֶׁאַתֶּן יְהוּדִיּוֹת! שִׁמְרוּ עַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת!"

קוֹל יְרִיָּה נִשְׁמַע, וְהָאֵם הֻטְּלָה עַל הַקַּרְקַע, שֶׁהִתְרַגְּלָה לִקְלֹט אֵלֶיהָ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם בְּכָל יוֹם.

הִמְשִׁיכָה הַבַּת לְסַפֵּר: "בְּנֵס שָׂרַדְנוּ אֶת אֵימוֹת הַשּׁוֹאָה, בְּמַהֲלָכָהּ נִפְרַדְנוּ וְלֹא יָדַעְנוּ מֶה עָלָה בְּגוֹרָלָהּ שֶׁל כָּל אַחַת. הַשָּׁנִים עָבְרוּ וְזָכִיתִי לְהָקִים בַּיִת יְהוּדִי חֲרֵדִי, כְּמוֹ אִמָּא שֶׁלִּי, אַךְ כַּאֲשֶׁר אֲחוֹתִי הִגִּיעָה אַרְצָה אֶל מַחֲנוֹת הָעוֹלִים, שָׁלְחוּ אוֹתָהּ אֶל אַחַד הַקִּבּוּצִים, שָׁם כְּבָר דָּאֲגוּ לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנָּה גַּם אֶת הַמְּעַט שֶׁזָּכְרָה.

לִפְנֵי שָׁנָה הִתְוַדַּעְנוּ אַחַת אֶל הַשְּׁנִיָּה. לְדַאֲבוֹן לִבִּי, אֲחוֹתִי הֵקִימָה בַּיִת חִלּוֹנִי לְכָל דָּבָר, לְלֹא כָּל זִיק שֶׁל יַהֲדוּת. דִּבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ לָשׁוּב אֶל צוּר מַחְצַבְתָּהּ, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. אֲבָל כְּשֶׁהִזְכַּרְתִּי לָהּ אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאַחֲרוֹן שֶׁאָמְרָה לָנוּ אִמָּא: 'אַל תִּשְׁכְּחוּ שֶׁאַתֶּן יְהוּדִיּוֹת! תִּשְׁמְרוּ עַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת!' - הִיא כְּבָר לֹא יְכוֹלָה הָיְתָה לַעֲמֹד בְּפָנַי. הַנִּיצוֹץ הַיְּהוּדִי שֶׁבָּהּ נִדְלַק!

וְהִיא הִתְחִילָה לִבְכּוֹת כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם בַּקָּרוֹן. הִיא הֶחְלִיטָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְעִם הַזְּמַן הֶחֱזִירָה גַּם אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ בִּתְשׁוּבָה". (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	ויקרא תשפ"ב
	רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי
	"עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת" (יד-כז) מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: "'לָעֵדָה הָרָעָה' - אֵלּוּ הַמְרַגְּלִים. מִכָּאן לְ'עֵדָה' שֶׁהִיא עֲשָׂרָה". פֶּלֶא הַדָּבָר, שֶׁדַּוְקָא מִפָּרָשַׁת הַמְרַגְּלִים חֲזַ"ל לְמֵדִים, שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה צָרִיךְ מִנְיָן. בַּעַל הָ"אִגְּרוֹת מֹשֶׁה" זַצַ"ל הִסְבִּיר, שֶׁהַתּוֹרָה בָּאָה לְהַשְׁמִיעֵנוּ שֶׁאֲפִלּוּ בַּעֲשָׂרָה רְשָׁעִים שְׁרוּיָה הַשְּׁכִינָה, הֱיוֹת שֶׁבְּכָל יְהוּדִי יֵשׁ נִיצוֹץ שֶׁל קְדֻשָּׁה שֶׁלֹּא כָּבֶה לְעוֹלָם. צָרִיךְ רַק לְהַצִּית אֶת הַנִּיצוֹץ הַיְּהוּדִי הַזֶּה, וּכְבָר הוּא יַהֲפֹךְ לַצַּדִּיק. מוּבָא כָּאן סִפּוּר קָשֶׁה לִקְרִיאָה הַמַּמְחִישׁ רַעְיוֹן זֶה – מֻמְלָץ לֹא לְקָרְאוֹ בְּשַׁבָּת. הִיא הָיְתָה יַלְדָּה צְעִירָה מְאֹד כְּשֶׁפָּרְצָה הַשּׁוֹאָה. אָבִיהָ בְּקֹשִׁי זָכוּר לָהּ, כִּי נִרְצַח מִיָּד בִּתְחִלַּת הַמִּלְחָמָה, וְהִיא נוֹתְרָה רַק עִם אִמָּהּ וְעִם אֲחוֹתָהּ. הָעוֹלָם הִתְמוֹסֵס לַעֲרֵמוֹת אֵפֶר וּנְהָרוֹת שֶׁל דָּם. תִּינוֹקוֹת גָּוְעוּ בְּחֵיק אִמּוֹתֵיהֶם הַבּוֹכִיּוֹת, שׁוֹד וָשֶׁבֶר בְּכָל זָוִית וּפִנָּה. מַרְאוֹת אֵימָה. הִיא מְסַפֶּרֶת: "יוֹם אֶחָד נֶחְטַפְנוּ אֲנִי וַאֲחוֹתִי אֶל קְרוֹן הַ'מִּשְׁלוֹחִים'. הַצְּרָחוֹת שֶׁלָּנוּ נִשְׁמְעוּ לְמֶרְחַקִּים. אִמִּי נִגְּשָׁה אֶל אַחַד הַחַיָּלִים וְהִתְחַנְּנָה אֵלָיו שֶׁיּוֹרִיד אוֹתָנוּ, כִּי רַק אָנוּ נִשְׁאַרְנוּ לָהּ בָּעוֹלָם". הַחַיָּל עָנָה לְבַקָּשָׁתָהּ וְאָמַר: "טוֹב, שְׁתֵּי בָּנוֹת בְּאוֹתוֹ יוֹם, זֶה קָשֶׁה... בַּחֲרִי לָךְ רַק אַחַת מֵהֶן". הִיא נִכְנְסָה אֶל הַקָּרוֹן וּשְׁתֵּי בְּנוֹתֶיהָ לָפְתוּ אוֹתָהּ בְּחָזְקָה כְּדֵי שֶׁתִּקַּח אוֹתָן אִתָּהּ. "מָאמֶע!!! מָאמֶע!!!"... זָעֲקוּ הַשְּׁתַּיִם כְּשֶׁפְּנֵיהֶן רְטֻבּוֹת מִדִּמְעוֹתֵיהֶן, אֲבָל מַה תַּעֲשֶׂה וְהַחַיָּל הִתִּיר לָהּ לָקַחַת רַק אַחַת מֵהֶן?! הָאֵם הָאֻמְלָלָה עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ וְהֵרִימָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ רַק אֶת בִּתָּהּ הַגְּדוֹלָה. כְּשֶׁלִּבָּהּ נוֹטֵף דָּם, פָּנְתָה לִבְרֹחַ מֵהַקָּרוֹן, אַךְ הַבַּת הַקְּטַנָּה הִתְחִילָה לִבְכּוֹת חָזָק עוֹד יוֹתֵר וְתָפְסָה אֶת שִׂמְלָתָהּ בְּחָזְקָה. שְׂפָתֶיהָ שֶׁל הַיַּלְדָּה בַּת הָאַרְבָּעָה הִתְחִילוּ לִרְעֹד. אֵימַת מָוֶת עַל פָּנֶיהָ. "אִמָּא אַל תֵּלְכִי!!! אַל תַּעַזְבִי אוֹתִי פֹּה!!! קְחִי גַּם אוֹתִי!!! אֲנִי מַבְטִיחָה לִהְיוֹת יַלְדָּה טוֹבָה!!! לָמָּה?! לָמָּה אַתְּ לֹא לוֹקַחַת גַּם אוֹתִי, אִמָּא...?!" נְשִׁימָתָהּ שֶׁל הָאֵם נֶעֶצְרָה, הִיא כְּבָר לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה עוֹד. הִיא הִנִּיחָה אֶת בִּתָּהּ הַגְּדוֹלָה וְהֵרִימָה אֶת בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה, אַךְ אָז הַגְּדוֹלָה לָפְתָה אוֹתָהּ בְּחָזְקָה. מַה תַּעֲשֶׂה?! בְּמִי תִּבְחַר?! "נוּ כְּבָר! בַּחֲרִי אַחַת וּצְאִי מִיָּד!" פָּקַד עָלֶיהָ הַחַיָּל בְּאַכְזָרִיּוּת. אֲבָל אֵיךְ תּוּכַל לְהַשְׁאִיר אַחַת וּלְהִסְתַּכֵּל בָּעֵינַיִם הַמַּאֲשִׁימוֹת שֶׁל הַבַּת שֶׁתַּשְׁאִיר מֵאָחוֹר?! כֵּיצַד תּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת כַּאֲשֶׁר אוֹתוֹ מַבָּט יְלַוֶּה אוֹתָהּ בְּכָל רֶגַע מֵחַיֶּיהָ? לְבַסּוֹף הִיא יָרְדָה מֵהַקָּרוֹן לְבַד בְּלִי לָקַחַת אַף אַחַת... "נוּ, מָה? כָּכָה אַתְּ מְרַחֶמֶת עַל בְּנוֹתַיִךְ? יָצָאת בְּיָדַיִם רֵיקוֹת וְהִשְׁאַרְתְּ אֶת שְׁתֵּיהֶן לָמוּת?" גִּחֵךְ עָלֶיהָ הַחַיָּל. "אָנָּא!!! אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ, הֲרֹג אוֹתִי וְהַנַּח לִשְׁתֵּיהֶן לָלֶכֶת! אֵינֶנִּי מְסֻגֶּלֶת לִבְחֹר רַק אַחַת מֵהֶן!!!" הִתְחַנְּנָה הָאֵם בְּקוֹל חָנוּק מִדְּמָעוֹת. אֶת הַ"חֶסֶד" הַזֶּה הוּא הִסְכִּים לַעֲשׂוֹת עִמָּהּ. הוּא הוֹרִיד אֶת שְׁתֵּי הַבָּנוֹת. הָאֵם חִבְּקָה אֶת שְׁתֵּי בְּנוֹתֶיהָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה לָהֶן: "אַל תִּשְׁכְּחוּ שֶׁאַתֶּן יְהוּדִיּוֹת! שִׁמְרוּ עַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת!" קוֹל יְרִיָּה נִשְׁמַע, וְהָאֵם הֻטְּלָה עַל הַקַּרְקַע, שֶׁהִתְרַגְּלָה לִקְלֹט אֵלֶיהָ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם בְּכָל יוֹם. הִמְשִׁיכָה הַבַּת לְסַפֵּר: "בְּנֵס שָׂרַדְנוּ אֶת אֵימוֹת הַשּׁוֹאָה, בְּמַהֲלָכָהּ נִפְרַדְנוּ וְלֹא יָדַעְנוּ מֶה עָלָה בְּגוֹרָלָהּ שֶׁל כָּל אַחַת. הַשָּׁנִים עָבְרוּ וְזָכִיתִי לְהָקִים בַּיִת יְהוּדִי חֲרֵדִי, כְּמוֹ אִמָּא שֶׁלִּי, אַךְ כַּאֲשֶׁר אֲחוֹתִי הִגִּיעָה אַרְצָה אֶל מַחֲנוֹת הָעוֹלִים, שָׁלְחוּ אוֹתָהּ אֶל אַחַד הַקִּבּוּצִים, שָׁם כְּבָר דָּאֲגוּ לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנָּה גַּם אֶת הַמְּעַט שֶׁזָּכְרָה. לִפְנֵי שָׁנָה הִתְוַדַּעְנוּ אַחַת אֶל הַשְּׁנִיָּה. לְדַאֲבוֹן לִבִּי, אֲחוֹתִי הֵקִימָה בַּיִת חִלּוֹנִי לְכָל דָּבָר, לְלֹא כָּל זִיק שֶׁל יַהֲדוּת. דִּבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ לָשׁוּב אֶל צוּר מַחְצַבְתָּהּ, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. אֲבָל כְּשֶׁהִזְכַּרְתִּי לָהּ אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאַחֲרוֹן שֶׁאָמְרָה לָנוּ אִמָּא: 'אַל תִּשְׁכְּחוּ שֶׁאַתֶּן יְהוּדִיּוֹת! תִּשְׁמְרוּ עַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת!' - הִיא כְּבָר לֹא יְכוֹלָה הָיְתָה לַעֲמֹד בְּפָנַי. הַנִּיצוֹץ הַיְּהוּדִי שֶׁבָּהּ נִדְלַק! וְהִיא הִתְחִילָה לִבְכּוֹת כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם בַּקָּרוֹן. הִיא הֶחְלִיטָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְעִם הַזְּמַן הֶחֱזִירָה גַּם אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ בִּתְשׁוּבָה". (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)