Otzarot-Article

"עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה" (לב-ה). פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "גַּרְתִּי - בְּגִימַטְרִיָּא תַּרְיָ"ג. כְּלוֹמַר: עִם לָבָן הָרָשָׁע גַּרְתִּי וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת שָׁמַרְתִּי, וְלֹא לָמַדְתִּי מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים".

לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְעַיֵּן: מַדּוּעַ הָיָה חָשׁוּב לְיַעֲקֹב לְהַבְהִיר לְעֵשָׂו כִּי לֹא לָמַד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל לָבָן? הַאִם לְדַעְתּוֹ, דָּאַג עֵשָׂו לְמַצָּבוֹ הָרוּחָנִי עַד שֶׁהָיָה עָלָיו לְהָנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ וּלְהַבְהִיר כִּי לֹא הֻשְׁפַּע לְרָעָה מִדּוֹדוֹ? וְאִם נֹאמַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה לְהַבְהִיר לְעֵשָׂו כִּי זְכוּת הַבְּרָכוֹת רְאוּיָה שֶׁתַּעֲמֹד לוֹ, מֵאַחַר וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל לָבָן – הֲרֵי לִכְאוֹרָה צָרִיךְ עִיּוּן, שֶׁכֵּן הֲלֹא מַטְּרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה דַּוְקָא לְהָנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל עֵשָׂו וּלְהַבְהִיר לוֹ כִּי אֵינוֹ רָאוּי לִזְכּוֹת בַּבְּרָכוֹת, בִּכְדֵי לְהַעֲבִיר אֶת קִנְאָתוֹ וְשִׂנְאָתוֹ!

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין בְּאֶמְצָעוּת שְׁנֵי הַמַּעֲשִׂים הַבָּאִים:

בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, הִגִּיעַ אֶל הָעֲיָרָה קְרָסְנֶה, עִירוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים מִקְּרָסְנֶה – תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, לוּלְיָן אֲשֶׁר הִצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר הַסָּמוּךְ לָעֲיָרָה, מִגָּדָה לְגָדָה, עַל גַּבֵּי חֶבֶל הַמָּתוּחַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם. תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה, אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לַחֲזוֹת בַּפֶּלֶא בְּמוֹ עֵינֵיהֶם – הִפְצִירוּ בּוֹ כִּי יְבַצַּע אֶת הַפַּעֲלוּל, אוּלָם הַלּוּלְיָן הִבְהִיר: "רַק אִם יְשַׁלְּמוּ לִי מֵאָה רוּבָּלִים, אֶעֱשֶׂה זֹאת!".

הַתּוֹשָׁבִים, אֲשֶׁר חִפְּשׂוּ הִזְדַּמְּנוּת לְהָפִיג אֶת שִׁגְרַת הָעֲיָרָה הַמַּשְׁמִימָה, הֵחֵלּוּ אוֹסְפִים אֶת הַכֶּסֶף. בֵּינְתַיִם, עָבְרָה מִפֶּה לְאֹזֶן הַשְּׁמוּעָה עַל אוֹדוֹת הַלּוּלְיָן, וְהַפַּעֲלוּל שֶׁבְּכַוָּנָתוֹ לְבַצֵּעַ, וַהֲמוֹן הָעָם הֵחֵלּוּ מִתְקַבְּצִים עַל גְּדַת הַנָּהָר. בֵּין הַמִּתְאַסְּפִים, הָיָה גַּם רַבִּי חַיִּים, אֲשֶׁר קוֹלוֹת הַשָּׁאוֹן וְהַהֲמֻלָּה שֶׁהִתְעוֹרְרוּ בָּעֲיָרָה הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו, וְהוּא בִּקֵּשׁ לַחֲזוֹת בַּפֶּלֶא בְּעֵינָיו.

וְאָכֵן, מִשֶּׁנֶּאֱסַף הַסְּכוּם – נִגַּשׁ הַלּוּלְיָן לְבַצֵּעַ אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ. הוּא מָתַח חוּט חָזָק עַל פְּנֵי הַנָּהָר – מִגָּדָה לְגָדָה, וְהֵחֵל צוֹעֵד עַל גַּבָּיו אַט אַט, עָקֵב לְצַד אֲגוּדָל. שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן – הִשְׁלִים אֶת הַפַּעֲלוּל, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ בְּשָׁלוֹם אֶל גְּדַת הַנָּהָר הָרְחוֹקָה מֵהָעֲיָרָה, לְקוֹל תְּשׁוּאוֹתָיו שֶׁל הֶהָמוֹן שֶׁעָצַר אֶת נְשִׁימָתוֹ, וְהֵרִיעַ בְּכָל פֶּה.

כָּעֵת, הֵחֵלּוּ תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה לְהִתְפַּזֵּר אִישׁ-אִישׁ אֶל בֵּיתוֹ, אוּלָם רַבִּי חַיִּים – עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד עַל גְּדַת הַנָּהָר, שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרָיו. לְבַסּוֹף, נוֹתַר רַבִּי חַיִּים לְבַדּוֹ, עִם קֹמֶץ מִמְּקֹרָבָיו, אֲשֶׁר הִרְהִיבוּ עֹז וְשָׁאֲלוּ: "בַּמֶּה מְהַרְהֵר הָרַבִּי?". וְאִלּוּ רַבִּי חַיִּים, נַעֲנָה וְהִסְבִּיר: "אֲנִי מְהַרְהֵר בְּכָךְ, שֶׁהַלּוּלְיָן הַזֶּה, אֲשֶׁר חָצָה זֶה עַתָּה אֶת הַנָּהָר עַל פְּנֵי חֶבֶל דַּק – סִכֵּן אֶת חַיָּיו כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ - עֲבוּר מֵאָה רוּבָּלִים, וּבְכָל זֹאת, בָּרוּר לִי, שֶׁבְּשָׁעָה בָּהּ הוּא פָּסַע עַל פְּנֵי הַחֶבֶל – הוּא לֹא הִרְהֵר אֲפִלּוּ לְרֶגַע בַּכֶּסֶף שֶׁיְּקַבֵּל... אִלּוּ הָיָה הוּא מַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מֵהַמְּשִׂימָה וּמְהַרְהֵר בַּתְּמוּרָה –בְּוַדַּאי הָיָה מְאַבֵּד אֶת שִׁוּוּי מִשְׁקָלוֹ וְנוֹפֵל אֶל הַמַּיִם! כְּלוֹמַר: יָכוֹל אָדָם לִהְיוֹת בְּמַצָּב שֶׁל סַכָּנַת נְפָשׁוֹת מַמָּשׁ, וּבְכָל זֹאת – לְהִתְרַכֵּז בְּאֹפֶן מֻחְלָט בַּמְּשִׂימָה הָעוֹמֶדֶת לְפָנָיו, עַד שֶׁאֲפִלּוּ מֵאָה רוּבָּלִים לֹא יַסִּיחוּ אֶת דַּעְתּוֹ! מִכָּאן הִתְעוֹרַרְתִּי אֵפוֹא וְלָמַדְתִּי מוּסָר: אִם הַלּוּלְיָן הַזֶּה יָכוֹל לְהַרְחִיק כָּל מַחֲשָׁבָה זָרָה מֵרֹאשׁוֹ, כְּלוּם יְהוּדִי אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת וְלַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ מִבְּלִי מַחֲשָׁבָה וּפְנִיָּה זָרָה שֶׁתִּפְגֹּם בִּמְלַאכְתּוֹ, מְלֶאכֶת שָׁמַיִם?!".

זֶהוּ הַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן, וְכָעֵת – אֶל הַמַּעֲשֶׂה הַשֵּׁנִי:

הָיָה זֶה בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת, כַּאֲשֶׁר עָבַר גְּאוֹן הַמּוּסָר רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, הִבְחִין בְּאוֹר הַבּוֹקֵעַ מֵאַחַד הַבָּתִּים. הוּא הִתְקָרֵב אֶל הַבַּיִת, הֵצִיץ מִבַּעַד לַחַלּוֹן, וְלִפְלִיאָתוֹ גִּלָּה סַנְדְּלָר זָקֵן – רוֹכֵן עַל שֻׁלְחַן עֲבוֹדָתוֹ וּמְתַקֵּן נַעֲלַיִם לְאוֹר הַנֵּר...

"הֲלֹא הַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת, וְאַתָּה כְּבָר אֵינְךָ צָעִיר! מַדּוּעַ אֵינְךָ עוֹלֶה עַל יְצוּעֲךָ וְנוֹתֵן מְעַט תְּנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ הַיְּגֵעוֹת?" פָּנָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל אֶל הַסַּנְדְּלָר בִּשְׁאֵלָה. וְאִלּוּ הוּא, הֵשִׁיב בְּמִשְׁפָּט אֲשֶׁר עָתִיד הָיָה לְהַוּוֹת מִשְׁפָּט מַפְתֵּחַ הַשָּׁגוּר בְּפִי כֹּל: "רַבִּי, כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק – אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן!".

חָדְרוּ הַמִּלִּים אֶל לִבּוֹ הַטָּהוֹר שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וְהוּא נַעֲנָה וְאָמַר: "אָכֵן כֵּן... מִשְׁפָּט זֶה – צָרִיךְ שֶׁיַּעֲמֹד לְנֶגֶד עֵינֵינוּ תָּדִיר: כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק – אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן! כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה עֲדַיִן בְּקִרְבֵּנוּ, כָּל זְמַן שֶׁנֵּר הַחַיִּים טֶרֶם כָּבֶה – עֲדַיִן יְכוֹלִים אָנוּ לְתַקֵּן, וּמְחֻיָּבִים אָנוּ לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת מִבְּלִי לְהַחְמִיץ אֲפִלּוּ רֶגַע!".

סִפּוּרִים אֵלּוּ, וְעוֹד רַבִּים דֻּגְמָתָם, מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ כִּי הַצַּדִּיקִים לוֹמְדִים מִכָּל מִקְרֶה הַמִּזְדַּמֵּן בְּדַרְכָּם וּמִכָּל מְאֹרָע שֶׁהֵם רוֹאִים – לֶקַח הַמְּשַׁמֵּשׁ אוֹתָם לְהִתְעַלּוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. מֵעַתָּה, נוּכַל לְהָבִין, כִּי זוֹ אַף הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּאָמְרוֹ לְעֵשָׂו כִּי בִּהְיוֹתוֹ אֵצֶל לָבָן לֹא לָמַד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים.

יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ לְהַבְהִיר לְעֵשָׂו, כִּי אָמְנָם מִן הַדִּין הָיָה שֶׁהוּא, יַעֲקֹב, יִלְמַד לֶקַח חִיּוּבִי מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל לָבָן, וּמִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּתוֹ שֶׁל הָרָשָׁע בְּדַרְכּוֹ הַנְּלוֹזָה – יִתְחַזֵּק שִׁבְעָתַיִם לְהִתְאַמֵּץ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ! אִלּוּ אָכֵן כָּךְ הָיָה – הֲרֵי שֶׁהָיָה לְעֵשָׂו מָקוֹם לַחְשֹׁשׁ שֶׁמָּא תַּעֲמֹד לְיַעֲקֹב זְכוּת הַבְּרָכוֹת, וּבְכָךְ יַגְבִּיר אֶת שִׂנְאָתוֹ כְּלַפָּיו... אוּלָם מֵאַחַר וְיַעֲקֹב לֹא לָמַד מִמַּעֲשָׂיו שֶׁל לָבָן, וְלֹא הִתְחַזֵּק, לְטַעֲנָתוֹ, כְּפִי שֶׁהָיָה רָאוּי לוֹ – הֲרֵי שֶׁאֵין לְעֵשָׂו מָקוֹם לַחְשֹׁשׁ שֶׁתִּתְקַיֵּמְנָה בּוֹ הַבְּרָכוֹת, וּמֵעַתָּה, אֵין מָקוֹם לִשְׂנֹאתוֹ כְּלָל...

וְכָךְ אָמַר אֵפוֹא יַעֲקֹב לְעֵשָׂו: "הֵן אָמְנָם עִם לָבָן גַּרְתִּי וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת שָׁמַרְתִּי, אוּלָם לֹא הִתְחַזַּקְתִּי כְּפִי שֶׁהָיָה בִּיכָלְתִּי לְהִתְחַזֵּק בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל עֵשָׂו, מַה שֶּׁמֵּעִיד שֶׁאֵינֶנִּי צַדִּיק מַסְפִּיק, וְאֵינְךָ צָרִיךְ לַחְשֹׁשׁ שֶׁתִּתְקַיֵּמְנָה בִּי בִּרְכוֹ‍ת אָבִינוּ!"... (לְלַמֶּדְךָ)

	תצוה תשפ"ב
	גְּדוֹל הַדּוֹר מִתְעַלֶּה מִכֹּחוֹ שֶׁל הַכְּלָל
	"עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה" (לב-ה). פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "גַּרְתִּי - בְּגִימַטְרִיָּא תַּרְיָ"ג. כְּלוֹמַר: עִם לָבָן הָרָשָׁע גַּרְתִּי וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת שָׁמַרְתִּי, וְלֹא לָמַדְתִּי מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים". לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְעַיֵּן: מַדּוּעַ הָיָה חָשׁוּב לְיַעֲקֹב לְהַבְהִיר לְעֵשָׂו כִּי לֹא לָמַד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל לָבָן? הַאִם לְדַעְתּוֹ, דָּאַג עֵשָׂו לְמַצָּבוֹ הָרוּחָנִי עַד שֶׁהָיָה עָלָיו לְהָנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ וּלְהַבְהִיר כִּי לֹא הֻשְׁפַּע לְרָעָה מִדּוֹדוֹ? וְאִם נֹאמַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה לְהַבְהִיר לְעֵשָׂו כִּי זְכוּת הַבְּרָכוֹת רְאוּיָה שֶׁתַּעֲמֹד לוֹ, מֵאַחַר וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל לָבָן – הֲרֵי לִכְאוֹרָה צָרִיךְ עִיּוּן, שֶׁכֵּן הֲלֹא מַטְּרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה דַּוְקָא לְהָנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל עֵשָׂו וּלְהַבְהִיר לוֹ כִּי אֵינוֹ רָאוּי לִזְכּוֹת בַּבְּרָכוֹת, בִּכְדֵי לְהַעֲבִיר אֶת קִנְאָתוֹ וְשִׂנְאָתוֹ! אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין בְּאֶמְצָעוּת שְׁנֵי הַמַּעֲשִׂים הַבָּאִים: בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, הִגִּיעַ אֶל הָעֲיָרָה קְרָסְנֶה, עִירוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים מִקְּרָסְנֶה – תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, לוּלְיָן אֲשֶׁר הִצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר הַסָּמוּךְ לָעֲיָרָה, מִגָּדָה לְגָדָה, עַל גַּבֵּי חֶבֶל הַמָּתוּחַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם. תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה, אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לַחֲזוֹת בַּפֶּלֶא בְּמוֹ עֵינֵיהֶם – הִפְצִירוּ בּוֹ כִּי יְבַצַּע אֶת הַפַּעֲלוּל, אוּלָם הַלּוּלְיָן הִבְהִיר: "רַק אִם יְשַׁלְּמוּ לִי מֵאָה רוּבָּלִים, אֶעֱשֶׂה זֹאת!". הַתּוֹשָׁבִים, אֲשֶׁר חִפְּשׂוּ הִזְדַּמְּנוּת לְהָפִיג אֶת שִׁגְרַת הָעֲיָרָה הַמַּשְׁמִימָה, הֵחֵלּוּ אוֹסְפִים אֶת הַכֶּסֶף. בֵּינְתַיִם, עָבְרָה מִפֶּה לְאֹזֶן הַשְּׁמוּעָה עַל אוֹדוֹת הַלּוּלְיָן, וְהַפַּעֲלוּל שֶׁבְּכַוָּנָתוֹ לְבַצֵּעַ, וַהֲמוֹן הָעָם הֵחֵלּוּ מִתְקַבְּצִים עַל גְּדַת הַנָּהָר. בֵּין הַמִּתְאַסְּפִים, הָיָה גַּם רַבִּי חַיִּים, אֲשֶׁר קוֹלוֹת הַשָּׁאוֹן וְהַהֲמֻלָּה שֶׁהִתְעוֹרְרוּ בָּעֲיָרָה הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו, וְהוּא בִּקֵּשׁ לַחֲזוֹת בַּפֶּלֶא בְּעֵינָיו. וְאָכֵן, מִשֶּׁנֶּאֱסַף הַסְּכוּם – נִגַּשׁ הַלּוּלְיָן לְבַצֵּעַ אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ. הוּא מָתַח חוּט חָזָק עַל פְּנֵי הַנָּהָר – מִגָּדָה לְגָדָה, וְהֵחֵל צוֹעֵד עַל גַּבָּיו אַט אַט, עָקֵב לְצַד אֲגוּדָל. שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן – הִשְׁלִים אֶת הַפַּעֲלוּל, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ בְּשָׁלוֹם אֶל גְּדַת הַנָּהָר הָרְחוֹקָה מֵהָעֲיָרָה, לְקוֹל תְּשׁוּאוֹתָיו שֶׁל הֶהָמוֹן שֶׁעָצַר אֶת נְשִׁימָתוֹ, וְהֵרִיעַ בְּכָל פֶּה. כָּעֵת, הֵחֵלּוּ תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה לְהִתְפַּזֵּר אִישׁ-אִישׁ אֶל בֵּיתוֹ, אוּלָם רַבִּי חַיִּים – עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד עַל גְּדַת הַנָּהָר, שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרָיו. לְבַסּוֹף, נוֹתַר רַבִּי חַיִּים לְבַדּוֹ, עִם קֹמֶץ מִמְּקֹרָבָיו, אֲשֶׁר הִרְהִיבוּ עֹז וְשָׁאֲלוּ: "בַּמֶּה מְהַרְהֵר הָרַבִּי?". וְאִלּוּ רַבִּי חַיִּים, נַעֲנָה וְהִסְבִּיר: "אֲנִי מְהַרְהֵר בְּכָךְ, שֶׁהַלּוּלְיָן הַזֶּה, אֲשֶׁר חָצָה זֶה עַתָּה אֶת הַנָּהָר עַל פְּנֵי חֶבֶל דַּק – סִכֵּן אֶת חַיָּיו כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ - עֲבוּר מֵאָה רוּבָּלִים, וּבְכָל זֹאת, בָּרוּר לִי, שֶׁבְּשָׁעָה בָּהּ הוּא פָּסַע עַל פְּנֵי הַחֶבֶל – הוּא לֹא הִרְהֵר אֲפִלּוּ לְרֶגַע בַּכֶּסֶף שֶׁיְּקַבֵּל... אִלּוּ הָיָה הוּא מַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מֵהַמְּשִׂימָה וּמְהַרְהֵר בַּתְּמוּרָה –בְּוַדַּאי הָיָה מְאַבֵּד אֶת שִׁוּוּי מִשְׁקָלוֹ וְנוֹפֵל אֶל הַמַּיִם! כְּלוֹמַר: יָכוֹל אָדָם לִהְיוֹת בְּמַצָּב שֶׁל סַכָּנַת נְפָשׁוֹת מַמָּשׁ, וּבְכָל זֹאת – לְהִתְרַכֵּז בְּאֹפֶן מֻחְלָט בַּמְּשִׂימָה הָעוֹמֶדֶת לְפָנָיו, עַד שֶׁאֲפִלּוּ מֵאָה רוּבָּלִים לֹא יַסִּיחוּ אֶת דַּעְתּוֹ! מִכָּאן הִתְעוֹרַרְתִּי אֵפוֹא וְלָמַדְתִּי מוּסָר: אִם הַלּוּלְיָן הַזֶּה יָכוֹל לְהַרְחִיק כָּל מַחֲשָׁבָה זָרָה מֵרֹאשׁוֹ, כְּלוּם יְהוּדִי אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת וְלַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ מִבְּלִי מַחֲשָׁבָה וּפְנִיָּה זָרָה שֶׁתִּפְגֹּם בִּמְלַאכְתּוֹ, מְלֶאכֶת שָׁמַיִם?!". זֶהוּ הַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן, וְכָעֵת – אֶל הַמַּעֲשֶׂה הַשֵּׁנִי: הָיָה זֶה בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת, כַּאֲשֶׁר עָבַר גְּאוֹן הַמּוּסָר רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, הִבְחִין בְּאוֹר הַבּוֹקֵעַ מֵאַחַד הַבָּתִּים. הוּא הִתְקָרֵב אֶל הַבַּיִת, הֵצִיץ מִבַּעַד לַחַלּוֹן, וְלִפְלִיאָתוֹ גִּלָּה סַנְדְּלָר זָקֵן – רוֹכֵן עַל שֻׁלְחַן עֲבוֹדָתוֹ וּמְתַקֵּן נַעֲלַיִם לְאוֹר הַנֵּר... "הֲלֹא הַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת, וְאַתָּה כְּבָר אֵינְךָ צָעִיר! מַדּוּעַ אֵינְךָ עוֹלֶה עַל יְצוּעֲךָ וְנוֹתֵן מְעַט תְּנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ הַיְּגֵעוֹת?" פָּנָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל אֶל הַסַּנְדְּלָר בִּשְׁאֵלָה. וְאִלּוּ הוּא, הֵשִׁיב בְּמִשְׁפָּט אֲשֶׁר עָתִיד הָיָה לְהַוּוֹת מִשְׁפָּט מַפְתֵּחַ הַשָּׁגוּר בְּפִי כֹּל: "רַבִּי, כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק – אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן!". חָדְרוּ הַמִּלִּים אֶל לִבּוֹ הַטָּהוֹר שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, וְהוּא נַעֲנָה וְאָמַר: "אָכֵן כֵּן... מִשְׁפָּט זֶה – צָרִיךְ שֶׁיַּעֲמֹד לְנֶגֶד עֵינֵינוּ תָּדִיר: כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק – אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן! כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה עֲדַיִן בְּקִרְבֵּנוּ, כָּל זְמַן שֶׁנֵּר הַחַיִּים טֶרֶם כָּבֶה – עֲדַיִן יְכוֹלִים אָנוּ לְתַקֵּן, וּמְחֻיָּבִים אָנוּ לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת מִבְּלִי לְהַחְמִיץ אֲפִלּוּ רֶגַע!". סִפּוּרִים אֵלּוּ, וְעוֹד רַבִּים דֻּגְמָתָם, מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ כִּי הַצַּדִּיקִים לוֹמְדִים מִכָּל מִקְרֶה הַמִּזְדַּמֵּן בְּדַרְכָּם וּמִכָּל מְאֹרָע שֶׁהֵם רוֹאִים – לֶקַח הַמְּשַׁמֵּשׁ אוֹתָם לְהִתְעַלּוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. מֵעַתָּה, נוּכַל לְהָבִין, כִּי זוֹ אַף הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּאָמְרוֹ לְעֵשָׂו כִּי בִּהְיוֹתוֹ אֵצֶל לָבָן לֹא לָמַד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים. יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ לְהַבְהִיר לְעֵשָׂו, כִּי אָמְנָם מִן הַדִּין הָיָה שֶׁהוּא, יַעֲקֹב, יִלְמַד לֶקַח חִיּוּבִי מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל לָבָן, וּמִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּתוֹ שֶׁל הָרָשָׁע בְּדַרְכּוֹ הַנְּלוֹזָה – יִתְחַזֵּק שִׁבְעָתַיִם לְהִתְאַמֵּץ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ! אִלּוּ אָכֵן כָּךְ הָיָה – הֲרֵי שֶׁהָיָה לְעֵשָׂו מָקוֹם לַחְשֹׁשׁ שֶׁמָּא תַּעֲמֹד לְיַעֲקֹב זְכוּת הַבְּרָכוֹת, וּבְכָךְ יַגְבִּיר אֶת שִׂנְאָתוֹ כְּלַפָּיו... אוּלָם מֵאַחַר וְיַעֲקֹב לֹא לָמַד מִמַּעֲשָׂיו שֶׁל לָבָן, וְלֹא הִתְחַזֵּק, לְטַעֲנָתוֹ, כְּפִי שֶׁהָיָה רָאוּי לוֹ – הֲרֵי שֶׁאֵין לְעֵשָׂו מָקוֹם לַחְשֹׁשׁ שֶׁתִּתְקַיֵּמְנָה בּוֹ הַבְּרָכוֹת, וּמֵעַתָּה, אֵין מָקוֹם לִשְׂנֹאתוֹ כְּלָל... וְכָךְ אָמַר אֵפוֹא יַעֲקֹב לְעֵשָׂו: "הֵן אָמְנָם עִם לָבָן גַּרְתִּי וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת שָׁמַרְתִּי, אוּלָם לֹא הִתְחַזַּקְתִּי כְּפִי שֶׁהָיָה בִּיכָלְתִּי לְהִתְחַזֵּק בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל עֵשָׂו, מַה שֶּׁמֵּעִיד שֶׁאֵינֶנִּי צַדִּיק מַסְפִּיק, וְאֵינְךָ צָרִיךְ לַחְשֹׁשׁ שֶׁתִּתְקַיֵּמְנָה בִּי בִּרְכוֹ‍ת אָבִינוּ!"... (לְלַמֶּדְךָ)