Otzarot-Article

"וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (ד-א) הַאִם חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם, מַדּוּעַ לֹא הִטְבִּיעַ ה' בַּבְּרִיאָה שֶׁהָאָדָם יִצְמַח מֵהָאֲדָמָה, כְּצֶמַח עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה? שְׁאֵלָה מַפְתִּיעָה זוֹ שׁוֹאֵל הָרַב בַּעַל "אֲבַק דְּרָכִים", שֶׁלּוֹמֵד מִכָּךְ אֶת מַעֲלַת הַחֶסֶד וּנְחִיצוּתוֹ בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כַּאֲשֶׁר בֵּן נוֹלַד לְהוֹרָיו, מִתְפַּתַּחַת אֶצְלוֹ תְּלוּת בָּהֶם, וְהֵם עוֹזְרִים וּמְסַיְּעִים לוֹ בְּמַהֲלַךְ הַחַיִּים. גִּדּוּל יְלָדִים כָּרוּךְ בַּחֲסָדִים קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים לְאֹרֶךְ כָּל הַיְּמָמָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַחַיִּים. כָּךְ בְּצוּרָה מֻפְלָאָה בְּיוֹתֵר פּוֹעֶלֶת שַׁרְשֶׁרֶת נְתִינָה שֶׁאֵינָהּ נִגְמֶרֶת: הַהוֹרִים מְגַדְּלִים אֶת יַלְדֵיהֶם בְּאַהֲבָה וּבְאִכְפַּתִּיּוּת, וּכְשֶׁהַיְּלָדִים גְּדֵלִים הֵם מְסַיְּעִים לְהוֹרֵיהֶם לְעֵת זִקְנָתָם. כָּךְ מִתְגַּלְגֵּל לוֹ חֶסֶד שֶׁאֵין לוֹ סוֹף.

כְּשֶׁהָיוּ בָּנָיו שֶׁל הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי שִׁמְעוֹן חִירָארִי זצ"ל קְטַנִּים, רַבּוּ הוֹצָאוֹת הַבַּיִת, אוּלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן הִקְפִּיד לֹא לָקַחַת פְּרוּטָה מֵאֲחֵרִים. יוֹם אֶחָד הוֹפִיעַ יְהוּדִי אָמִיד בְּפֶתַח הַבַּיִת, וּבְיָדוֹ קֻפְסַת נַעֲלַיִם חֲדָשָׁה. הוּא בִּקֵּשׁ לִפְגֹּשׁ אֶת הָרַב, אוּלָם הָרַב לֹא שָׁהָה בְּאוֹתָהּ עֵת בַּבַּיִת. הוֹשִׁיט הָאִישׁ אֶת קֻפְסַת הַנַּעֲלַיִם אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְאֶחָד מִבָּנָיו שֶׁל הָרַב, וְאָמַר כִּי הֵבִיא זֹאת מַתָּנָה לָרַב. הִנִּיחַ הַבֵּן אֶת הַקֻּפְסָה בְּחַדְרוֹ שֶׁל הָרַב, וּמִיָּד כְּשֶׁשָּׁב סִפֵּר לוֹ עַל כָּךְ.

פָּתַח הַצַּדִּיק אֶת הַקֻּפְסָא, וּלְתַדְהֵמַת הַכֹּל בִּמְקוֹם נַעֲלַיִם נִגְלוּ לְעֵינֵיהֶם שְׁטָרוֹת דּוֹלָרִים הַמְּמַלְּאִים אֶת הַקֻּפְסָא עַד אֶפֶס מָקוֹם. הָרַב נִרְתַּע וְסָגַר אֶת הַקֻּפְסָא בְּהֶחְלֵטִיּוּת. תֶּכֶף פָּנָה לְבָרֵר מִיהוּ נוֹתֵן הַמַּתָּנָה, וְלֹא נָח וְלֹא שָׁקַט עַד אֲשֶׁר מְצָאוֹ וְהֶחֱזִיר לְיָדָיו אֶת מַתְּנָתוֹ כְּפִי שֶׁהִיא.

"כְּבוֹדוֹ יוּכַל לִשְׁמֹר זֹאת לְנִשּׂוּאֵי יְלָדָיו", נִסָּה הָאִישׁ לְהַפְצִיר, אוּלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן עָנָהוּ בְּתַקִּיפוּת תְּשׁוּבָה הָאָפְיָנִית לְאִישִׁיּוּתוֹ: "לְהַשִּׂיא אֶת יְלָדַי זוֹ מִצְוָה שֶׁלִּי, וְלֹא אֶמְכֹּר אוֹתָהּ בְּעַד שׁוּם הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם!"...

אֲנָשִׁים נוֹטִים לַחֲשֹׁב כִּי הַחֶסֶד הוּא מִחוּץ לַבַּיִת, אַךְ לֹא! הַחֶסֶד הַמְּעֻלֶּה בְּיוֹתֵר הוּא דַּוְקָא בְּתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה. כַּאֲשֶׁר אָב מְשַׁנֵּן עִם בְּנוֹ אָלֶ"ף בֵּי"ת, בְּשָׁעָה שֶׁאֵם קָמָה לְהַאֲכִיל אֶת יַלְדָּהּ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר הַהוֹרִים מְסַיְּעִים לִבְנָם לְהִנָּשֵׂא, כַּאֲשֶׁר בָּנִים מְסַיְּעִים לְהוֹרֵיהֶם וְסוֹעֲדִים אוֹתָם, זֶהוּ הַחֶסֶד הָרִאשׁוֹן בְּמַעֲלָה!

לְחֶסֶד וְלִנְתִינָה אֵין גְּבוּלוֹת. וְהַרְבֵּה פְּעָמִים זֶה כָּרוּךְ בְּמַאֲמַצִּים וּוִתּוּרִים.

כָּל מִי שֶׁנּוֹסֵעַ בְּרַכֶּבֶת הוֹדִית יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה הִיא עֲמוּסָה. יוֹם אֶחָד אִבֵּד נוֹסֵעַ שֶׁיָּשַׁב עַל גַּג הַקָּרוֹן אֶת אֶחָד מִסַּנְדָּלָיו. הַסַּנְדָּל נָפַל מֵרַגְלוֹ וְנָחַת לְצַד הַמְּסִלָּה. הָאִישׁ חָלַץ בִּמְהִירוּת אֶת הַסַּנְדָּל מֵרַגְלוֹ הַשְּׁנִיָּה וְהִשְׁלִיךְ גַּם אוֹתוֹ לְמַטָּה אֶל הַמְּסִלָּה, בְּטֶרֶם תַּחֲלֹף הָרַכֶּבֶת. נוֹסֵעַ שֶׁיָּשַׁב לְיָדוֹ הִתְפַּלֵּא וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל מַעֲשָׂיו.

"מִמֵּילָא אֵין לִי מַה לַּעֲשׂוֹת עִם סַנְדָּל אֶחָד בִּלְבַד", עָנָה הָאִישׁ. "לִי הוּא כְּבָר לֹא יָבִיא תּוֹעֶלֶת, אַךְ אִם יִמְצָא מִישֶׁהוּ אֶת הַסַּנְדָּל שֶׁנָּפַל מֵרַגְלִי, עָדִיף שֶׁיִּמְצָא זוּג סַנְדָּלִים"...

הַלְּוַאי שֶׁכֻּלָּנוּ הָיִינוּ כְּמוֹ אוֹתוֹ נוֹסֵעַ עָנִי עַל גַּג רַכֶּבֶת הוֹדִית. כָּאֵלּוּ שֶׁמּוּכָנִים לָתֵת מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ צְרִיכִים לוֹ לְמִי שֶׁכֵּן יֵשׁ לוֹ שִׁמּוּשׁ וְשֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת בּוֹ שִׁמּוּשׁ נָאוֹת.

זֶה לֹא קָשֶׁה. לְכֻלָּנוּ צַעֲצוּעִים, סְפָרִים, בְּגָדִים אוֹ חֲפָצִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁמּוּשׁ בַּבַּיִת. בִּמְקוֹם לְהַחֲזִיק אוֹתָם בַּמַּחְסָן, אֶפְשָׁר לַהֲבִיאָם לִמְעוּטֵי יְכֹלֶת, שֶׁבָּטוּחַ יִמְצְאוּ בָּזֶה תּוֹעֶלֶת...

אֵין עֲרֹךְ לַחֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל מִצְוַת הַצְּדָקָה: מִצְוָה לָתֵת לַאֲחֵרִים, לְוַתֵּר עַל הָאָנֹכִיּוּת וְהַחָמְרִיּוּת לְמַעַן הַזּוּלָת, לְהַעֲדִיף אֶת הָרוּחַ עַל הַחֹמֶר, אֶת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף, אֶת הָעֲרָכִים עַל הַתַּאֲווֹת הָאִישִׁיּוֹת. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	תרומה תשפ"ב
	כְּמִדַּת הַגַּדְלוּת – כָּךְ מִדַּת הָעֲנָוָה
	"וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (ד-א) הַאִם חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם, מַדּוּעַ לֹא הִטְבִּיעַ ה' בַּבְּרִיאָה שֶׁהָאָדָם יִצְמַח מֵהָאֲדָמָה, כְּצֶמַח עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה? שְׁאֵלָה מַפְתִּיעָה זוֹ שׁוֹאֵל הָרַב בַּעַל "אֲבַק דְּרָכִים", שֶׁלּוֹמֵד מִכָּךְ אֶת מַעֲלַת הַחֶסֶד וּנְחִיצוּתוֹ בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כַּאֲשֶׁר בֵּן נוֹלַד לְהוֹרָיו, מִתְפַּתַּחַת אֶצְלוֹ תְּלוּת בָּהֶם, וְהֵם עוֹזְרִים וּמְסַיְּעִים לוֹ בְּמַהֲלַךְ הַחַיִּים. גִּדּוּל יְלָדִים כָּרוּךְ בַּחֲסָדִים קְטַנִּים כִּגְדוֹלִים לְאֹרֶךְ כָּל הַיְּמָמָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַחַיִּים. כָּךְ בְּצוּרָה מֻפְלָאָה בְּיוֹתֵר פּוֹעֶלֶת שַׁרְשֶׁרֶת נְתִינָה שֶׁאֵינָהּ נִגְמֶרֶת: הַהוֹרִים מְגַדְּלִים אֶת יַלְדֵיהֶם בְּאַהֲבָה וּבְאִכְפַּתִּיּוּת, וּכְשֶׁהַיְּלָדִים גְּדֵלִים הֵם מְסַיְּעִים לְהוֹרֵיהֶם לְעֵת זִקְנָתָם. כָּךְ מִתְגַּלְגֵּל לוֹ חֶסֶד שֶׁאֵין לוֹ סוֹף. כְּשֶׁהָיוּ בָּנָיו שֶׁל הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי שִׁמְעוֹן חִירָארִי זצ"ל קְטַנִּים, רַבּוּ הוֹצָאוֹת הַבַּיִת, אוּלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן הִקְפִּיד לֹא לָקַחַת פְּרוּטָה מֵאֲחֵרִים. יוֹם אֶחָד הוֹפִיעַ יְהוּדִי אָמִיד בְּפֶתַח הַבַּיִת, וּבְיָדוֹ קֻפְסַת נַעֲלַיִם חֲדָשָׁה. הוּא בִּקֵּשׁ לִפְגֹּשׁ אֶת הָרַב, אוּלָם הָרַב לֹא שָׁהָה בְּאוֹתָהּ עֵת בַּבַּיִת. הוֹשִׁיט הָאִישׁ אֶת קֻפְסַת הַנַּעֲלַיִם אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְאֶחָד מִבָּנָיו שֶׁל הָרַב, וְאָמַר כִּי הֵבִיא זֹאת מַתָּנָה לָרַב. הִנִּיחַ הַבֵּן אֶת הַקֻּפְסָה בְּחַדְרוֹ שֶׁל הָרַב, וּמִיָּד כְּשֶׁשָּׁב סִפֵּר לוֹ עַל כָּךְ. פָּתַח הַצַּדִּיק אֶת הַקֻּפְסָא, וּלְתַדְהֵמַת הַכֹּל בִּמְקוֹם נַעֲלַיִם נִגְלוּ לְעֵינֵיהֶם שְׁטָרוֹת דּוֹלָרִים הַמְּמַלְּאִים אֶת הַקֻּפְסָא עַד אֶפֶס מָקוֹם. הָרַב נִרְתַּע וְסָגַר אֶת הַקֻּפְסָא בְּהֶחְלֵטִיּוּת. תֶּכֶף פָּנָה לְבָרֵר מִיהוּ נוֹתֵן הַמַּתָּנָה, וְלֹא נָח וְלֹא שָׁקַט עַד אֲשֶׁר מְצָאוֹ וְהֶחֱזִיר לְיָדָיו אֶת מַתְּנָתוֹ כְּפִי שֶׁהִיא. "כְּבוֹדוֹ יוּכַל לִשְׁמֹר זֹאת לְנִשּׂוּאֵי יְלָדָיו", נִסָּה הָאִישׁ לְהַפְצִיר, אוּלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן עָנָהוּ בְּתַקִּיפוּת תְּשׁוּבָה הָאָפְיָנִית לְאִישִׁיּוּתוֹ: "לְהַשִּׂיא אֶת יְלָדַי זוֹ מִצְוָה שֶׁלִּי, וְלֹא אֶמְכֹּר אוֹתָהּ בְּעַד שׁוּם הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם!"... אֲנָשִׁים נוֹטִים לַחֲשֹׁב כִּי הַחֶסֶד הוּא מִחוּץ לַבַּיִת, אַךְ לֹא! הַחֶסֶד הַמְּעֻלֶּה בְּיוֹתֵר הוּא דַּוְקָא בְּתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה. כַּאֲשֶׁר אָב מְשַׁנֵּן עִם בְּנוֹ אָלֶ"ף בֵּי"ת, בְּשָׁעָה שֶׁאֵם קָמָה לְהַאֲכִיל אֶת יַלְדָּהּ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר הַהוֹרִים מְסַיְּעִים לִבְנָם לְהִנָּשֵׂא, כַּאֲשֶׁר בָּנִים מְסַיְּעִים לְהוֹרֵיהֶם וְסוֹעֲדִים אוֹתָם, זֶהוּ הַחֶסֶד הָרִאשׁוֹן בְּמַעֲלָה! לְחֶסֶד וְלִנְתִינָה אֵין גְּבוּלוֹת. וְהַרְבֵּה פְּעָמִים זֶה כָּרוּךְ בְּמַאֲמַצִּים וּוִתּוּרִים. כָּל מִי שֶׁנּוֹסֵעַ בְּרַכֶּבֶת הוֹדִית יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה הִיא עֲמוּסָה. יוֹם אֶחָד אִבֵּד נוֹסֵעַ שֶׁיָּשַׁב עַל גַּג הַקָּרוֹן אֶת אֶחָד מִסַּנְדָּלָיו. הַסַּנְדָּל נָפַל מֵרַגְלוֹ וְנָחַת לְצַד הַמְּסִלָּה. הָאִישׁ חָלַץ בִּמְהִירוּת אֶת הַסַּנְדָּל מֵרַגְלוֹ הַשְּׁנִיָּה וְהִשְׁלִיךְ גַּם אוֹתוֹ לְמַטָּה אֶל הַמְּסִלָּה, בְּטֶרֶם תַּחֲלֹף הָרַכֶּבֶת. נוֹסֵעַ שֶׁיָּשַׁב לְיָדוֹ הִתְפַּלֵּא וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל מַעֲשָׂיו. "מִמֵּילָא אֵין לִי מַה לַּעֲשׂוֹת עִם סַנְדָּל אֶחָד בִּלְבַד", עָנָה הָאִישׁ. "לִי הוּא כְּבָר לֹא יָבִיא תּוֹעֶלֶת, אַךְ אִם יִמְצָא מִישֶׁהוּ אֶת הַסַּנְדָּל שֶׁנָּפַל מֵרַגְלִי, עָדִיף שֶׁיִּמְצָא זוּג סַנְדָּלִים"... הַלְּוַאי שֶׁכֻּלָּנוּ הָיִינוּ כְּמוֹ אוֹתוֹ נוֹסֵעַ עָנִי עַל גַּג רַכֶּבֶת הוֹדִית. כָּאֵלּוּ שֶׁמּוּכָנִים לָתֵת מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ צְרִיכִים לוֹ לְמִי שֶׁכֵּן יֵשׁ לוֹ שִׁמּוּשׁ וְשֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת בּוֹ שִׁמּוּשׁ נָאוֹת. זֶה לֹא קָשֶׁה. לְכֻלָּנוּ צַעֲצוּעִים, סְפָרִים, בְּגָדִים אוֹ חֲפָצִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁמּוּשׁ בַּבַּיִת. בִּמְקוֹם לְהַחֲזִיק אוֹתָם בַּמַּחְסָן, אֶפְשָׁר לַהֲבִיאָם לִמְעוּטֵי יְכֹלֶת, שֶׁבָּטוּחַ יִמְצְאוּ בָּזֶה תּוֹעֶלֶת... אֵין עֲרֹךְ לַחֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל מִצְוַת הַצְּדָקָה: מִצְוָה לָתֵת לַאֲחֵרִים, לְוַתֵּר עַל הָאָנֹכִיּוּת וְהַחָמְרִיּוּת לְמַעַן הַזּוּלָת, לְהַעֲדִיף אֶת הָרוּחַ עַל הַחֹמֶר, אֶת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף, אֶת הָעֲרָכִים עַל הַתַּאֲווֹת הָאִישִׁיּוֹת. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)