Otzarot-Article

"זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹקֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ" (טו-ב). לִכְאוֹרָה עָלֵינוּ לְהָבִין: מַדּוּעַ בְּיַחַס לְ'אַנְוֵהוּ' – מְתֹאָר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּ'אֵ-לִי', בְּעוֹד בְּיַחַס לַ'אֲרוֹמְמֶנְהוּ' – מְתֹאָר הוּא כֵּ'אלֹקֵי אָבִי'? מַדּוּעַ לֹא נִכְתַּב: "אֱלֹקַי וַאֲרוֹמְמֶנְהוּ"?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

בִּשְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת, הִתְגּוֹרֵר הַגָּאוֹן הָרִידְבַּ"ז זַצַ"ל בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ צְפַת. הָיָה זֶה בְּאֶחָד מִימֵי הַחֹרֶף הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר, יוֹם בּוֹ חָל יוֹם הַשָּׁנָה לִפְטִירָתוֹ שֶׁל אָבִיו. הָרִידְבַּ"ז עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ בַּקֹּר הַכָּבֵד לְבֵית הַכְּנֶסֶת, בִּכְדֵי לָגֶשֶׁת לִפְנֵי הָעַמּוּד לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָבִיו, אוּלָם מִשֶּׁהִגִּיעַ – מָצָא כִּי הִקְדִּים לְהַגִּיעַ, וְכִי עוֹמֶדֶת לִרְשׁוּתוֹ שָׁעָה קַלָּה עַד שֶׁתַּתְחִיל הַתְּפִלָּה. אֶת הַזְּמַן הַזֶּה – נִצֵּל הָרִידְבַּ"ז בִּכְדֵי לִשְׁקֹעַ בְּהִרְהוּרָיו, וּלְפֶתַע הֵחֵל בּוֹכֶה חֲרִישִׁית.

אַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים, מִמְּקֹרָבָיו שֶׁל הָרִידְבַּ"ז, הִבְחִין בְּבִכְיוֹ וְנִגַּשׁ אֶל הַגָּאוֹן בִּכְדֵי לִתְהוֹת לְפִשְׁרוֹ שֶׁל בְּכִי זֶה. "אָמְנָם הַיּוֹם יוֹם הַזִּכָּרוֹן לְאָבִיו שֶׁל רַבֵּנוּ... אַךְ הֲלֹא חָלְפוּ שָׁנִים מֵאָז נִפְטַר הָאָב בְּשֵׂיבָה טוֹבָה! מַדּוּעַ דַּוְקָא כָּעֵת צָפוּ וְעָלוּ הַדְּמָעוֹת?" תָּהָה הַלָּה, וְאִלּוּ הָרִידְבַּ"ז נַעֲנָה וְאָמַר:

"הַצֶּדֶק עִמְּךָ... אוּלָם אַסְבִּיר לְךָ מָה עוֹרֵר אֶת בִּכְיִי, וּלְשֵׁם כָּךְ יְהֵא עָלַי לְהַפְלִיג עַשְׂרוֹת שָׁנִים לְאָחוֹר...

"כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי יֶלֶד, שָׁלַח אוֹתִי אָבִי לִלְמֹד אֵצֶל הַמְּלַמְּדִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר. הוּא תָּמִיד אָמַר: 'יַעֲקֹב דָּוִד הִתְבָּרֵךְ בְּרֹאשׁ טוֹב וּבְכִשְׁרוֹן רַב, וְהוּא עָתִיד לִהְיוֹת לַמְדָן גָּדוֹל! לָכֵן, עָלַי לְהַבְטִיחַ שֶׁיִּלְמַד מֵהַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר!'. וְאָמְנָם, בְּעִירֵנוּ הָיָה מְלַמֵּד מְעֻלֶּה, בַּעַל כִּשְׁרוֹן וְזָרִיז בִּמְלַאכְתּוֹ, אוּלָם הַלָּה דָּרַשׁ מְחִיר גָּבוֹהַּ בִּשְׂכָרוֹ, רוּבָּל שָׁלֵם לְחֹדֶשׁ! סְכוּם עָתֵק בְּמֻשְּׂגֵי הַיָּמִים הָהֵם, בִּפְרָט עֲבוּר הוֹרַי שֶׁהַפְּרוּטָה מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה מְצוּיָה בְּכִיסָם...

"אָבִי, הָיָה בּוֹנֶה תַּנּוּרִים. זֶה הָיָה מִקְצוֹעוֹ וּמִמֶּנּוּ מָצָא פַּרְנָסָתוֹ בְּדֹחַק וּבַעֲנִיּוּת רַבָּה. רוּבָּל שָׁלֵם לְחֹדֶשׁ – הָיָה בַּעֲבוּרוֹ הוֹן תּוֹעָפוֹת, וּבְכָל זֹאת הוּא לֹא הִסֵּס: הוּא הִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם לַמְּלַמֵּד אֶת שְׂכָרוֹ, וַאֲנִי הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד אֶצְלוֹ, עָלִיתִי וְהִתְעַלֵּיתִי.

"כָּךְ חָלְפוּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. בְּאוֹתָם חֳדָשִׁים – לֹא הִצְלִיחַ אָבִי לְשַׁלֵּם לַמְּלַמֵּד אֶת הַסְּכוּם שֶׁהִתְחַיֵּב, וְאִלּוּ הַלָּה – הִמְתִּין בְּסַבְלָנוּת. אוּלָם לְאַחַר שְׁלֹשֶׁת הֶחֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים – שָׁלַח עִמִּי הַמְּלַמֵּד פֶּתֶק אֶל הוֹרַי, וּבוֹ הִבְהִיר כִּי הִמְתִּין כְּבָר מֵעַל וּמֵעֵבֶר, וְלֹא יוּכַל לְהַמְתִּין עוֹד. אִם לֹא יְשַׁלְּמוּ אֶת שְׂכָרוֹ לְאַלְתַּר – יֵאָלֵץ לָקַחַת יֶלֶד אַחֵר בִּמְקוֹמִי, עַל אַף אִי הַנְּעִימוּת הַכְּרוּכָה בַּדָּבָר...

"כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה וְהֵבֵאתִי אֶת הַפֶּתֶק, פָּרְצוּ הוֹרַי בְּבֶכִי. כֶּסֶף לְשַׁלֵּם – לֹא הָיָה לָהֶם, אוּלָם מֵאִידָךְ, הָיָה בָּרוּר לָהֶם כִּי אֵינָם יְכוֹלִים לְוַתֵּר עַל הַמְּלַמֵּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר עֲבוּר בְּנָם... יָשְׁבוּ אֵפוֹא הוֹרַי וְחָשְׁבוּ: 'מֵהֵיכָן יַשִּׂיגוּ אֶת הַסְּכוּם הַדָּרוּשׁ?', וּלְבַסּוֹף – מָצָא אָבִי פִּתְרוֹן:

"בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר, הוּא שָׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַל אַחַד הַגְּבִירִים שֶׁבָּעִיר, אֲשֶׁר בָּנָה בַּיִת עֲבוּר בְּנוֹ שֶׁבָּא בִּבְרִית הָאֵרוּסִין, וְכָעֵת הָיָה זָקוּק לִבְנוֹת תַּנּוּר בַּבַּיִת הֶחָדָשׁ. דָּא עָקָא, שֶׁבְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה – הִפְסִיק בֵּית הַחֲרֹשֶׁת לִלְבֵנִים לִפְעֹל, מַה שֶּׁיָּצַר מַחְסוֹר בְּאַבְנֵי בִּנְיָן לְתַנּוּרִים. מַמָּשׁ לֹא נִתָּן הָיָה לְהַשִּׂיג לְבֵנִים, וְהַגְּבִיר לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ. כֵּיצַד יוּכַל בְּנוֹ לְהִכָּנֵס לְבַיִת שֶׁאֵין בּוֹ תַּנּוּר? לְפִיכָךְ, הוֹדִיעַ הַגְּבִיר, כִּי אִם יִמָּצֵא בּוֹנֶה תַּנּוּרִים שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ לְבֵנִים – הוּא יְשַׁלֵּם עֲבוּר הַתַּנּוּר הַבָּנוּי סְכוּם שֶׁל שִׁשָּׁה רוּבָּלִים, מֵעַל וּמֵעֵבֶר לִמְחִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר בְּיָמִים כְּתִקּוּנָם...

"וּבְכֵן, אָבִי כְּבָר יָדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו... הוּא הָגָה רַעְיוֹן פָּשׁוּט: לְפָרֵק אֶת הַתַּנּוּר שֶׁבְּבֵיתֵנוּ, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּלְּבֵנִים לְצֹרֶךְ הַתַּנּוּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל בֶּן הַגְּבִיר! כָּךְ יַרְוִיחַ שִׁשָּׁה רוּבָּלִים שְׁלֵמִים, בָּהֶם יוּכַל לְשַׁלֵּם לַמְּלַמֵּד עֲבוּר שְׁלֹשֶׁת הֶחֳדָשִׁים הַקּוֹדְמִים – וַעֲבוּר הַשְּׁלֹשָׁה הָעֲתִידִים לָבוֹא...

"וְכָךְ אָכֵן נַעֲשָׂה. עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם פֵּרֵק אָבִי אֶת תַּנּוּר הַלְּבֵנִים שֶׁבְּבֵיתֵנוּ, בָּנָה אֶת הַתַּנּוּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל בֶּן הַגְּבִיר, קִבֵּל אֶת הַסְּכוּם הַמֻּבְטָח, וּבְשִׂמְחָה רַבָּה שָׁלַח אוֹתִי לְמָסְרָם לְיָדוֹ שֶׁל הַמְּלַמֵּד".

"בְּאוֹתוֹ הַחֹרֶף" – סִפֵּר הָרִידְבַּ"ז, "קָפָאנוּ כֻּלָּנוּ בַּקֹּר. אַבָּא, אִמָּא, הַיְלָדִים, כֻּלָּם. הִתְכַּרְבַּלְנוּ בִּשְׂמִיכוֹת מְרֻפָּטוֹת, וּבְקֹשִׁי הִצְלַחְנוּ לִישֹׁן מֵרֹב קֹר. אֲבָל הַכֹּל הָיָה שָׁוֶה לְהוֹרַי, בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲקֹב דָּוִד שֶׁלָּהֶם יוּכַל לָלֶכֶת לִלְמֹד אֵצֶל הַמְּלַמֵּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בָּעִיר! זוֹ הָיְתָה מְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁל מַמָּשׁ לְמַעַן הִתְעַלּוּתִי הָרוּחָנִית!"

"בְּכָךְ נִזְכַּרְתִּי הַיּוֹם", הִטְעִים הָרִידְבַּ"ז, וְהִמְשִׁיךְ: "שֶׁכֵּן הִנֵּה, כָּעֵת, בְּטֶרֶם יָצָאתִי מֵהַבַּיִת לַתְּפִלָּה, חַשְׁתִּי בַּקֹּר הַצּוֹרֵב שֶׁבַּחוּץ, וְהִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי כִּי אוּלַי עָדִיף שֶׁאֶתְפַּלֵּל בַּבַּיִת וְאֶמָּנַע מִלָּצֵאת לְבֵית הַכְּנֶסֶת. מֵעַתָּה, הִרְהַרְתִּי לְעַצְמִי בִּכְאֵב: אַחַר שֶׁהוֹרַי וְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי סָבְלוּ קֹר אֵימִים בְּמֶשֶׁךְ חֹרֶף שָׁלֵם, רַק בִּכְדֵי שֶׁאוּכַל לִלְמֹד בִּשְׁקִידָה וּלְהִתְעַלּוֹת בְּמִדָּה רַבָּה יוֹתֵר – כֵּיצַד יָכֹלְתִּי אֲפִלּוּ לְהַעֲלוֹת מַחֲשָׁבָה שֶׁכָּזוֹ עַל דַּל מַחֲשַׁבְתִּי? כֵּיצַד לֹא לָקַחְתִּי דֻּגְמָה וְלֹא לָמַדְתִּי מְעַט מֵרוֹמְמוּת מְסִירוּת נַפְשָׁם שֶׁל הוֹרַי? וּבְכֵן, עַל כָּךְ בָּכִיתִי!".

הֲרֵי לָנוּ, כִּי אֶת הָרוֹמְמוּת, אֶת הַהַשָּׂגוֹת הַגְּבוֹהוֹת בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדַת ה' – עַל הָאָדָם לִלְמֹד מֵהוֹרָיו. הֵם אֵלּוּ שֶׁאִם יִשָּׂא עֵינָיו וְיִתְבּוֹנֵן בְּאָרְחוֹתֵיהֶם – יוּכַל לְקַבֵּל מֻשָּׂגִים בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, מֻשָּׂגִים בִּדְבֵקוּת, מֻשָּׂגִים בְּרוֹמְמוּת!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: רָמְזָה לָנוּ הַתּוֹרָה, שֶׁבְּכָל הַנּוֹגֵעַ לִ'וְאַנְוֵהוּ' – כְּלוֹמַר: לְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וַאֲפִלּוּ בְּהִדּוּר, יָכוֹל הָאָדָם לְהִסְתַּפֵּק בַּמַּדְרֵגוֹת שֶׁקָּנָה בְּעַצְמוֹ, מִתּוֹךְ עֲבוֹדָה אִישִׁית, וְעַל כֵּן נֶאֱמַר: 'זֶה אֵ-לִי' – כְּלוֹמַר: הָאֵ-ל אוֹתוֹ הִשַּׂגְתִּי בַּעֲבוֹדָתִי הָעַצְמִית. אוּלָם בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לְ'וַאֲרוֹמְמֶנְהוּ', בְּנוֹגֵעַ לְרוֹמְמוּת וּלְמֻשָּׂגִים בְּגַדְלוּת – כָּאן עָלָיו לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַהוֹרִים, וּלְרוֹמֵם אֶת 'אֱלֹקֵי אָבִי' – כְּלוֹמַר: בְּאוֹתָהּ מִדָּה וְעַל פִּי אוֹתָן הַשָּׂגוֹת שֶׁקִּבֵּל וְלָמַד מֵאָבִיו... (לְלַמֶּדְךָ)

	תרומה תשפ"ב
	לַמְרוֹת הַכֹּל - סִפּוּר מֵהַחַיִּים
	"זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹקֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ" (טו-ב). לִכְאוֹרָה עָלֵינוּ לְהָבִין: מַדּוּעַ בְּיַחַס לְ'אַנְוֵהוּ' – מְתֹאָר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּ'אֵ-לִי', בְּעוֹד בְּיַחַס לַ'אֲרוֹמְמֶנְהוּ' – מְתֹאָר הוּא כֵּ'אלֹקֵי אָבִי'? מַדּוּעַ לֹא נִכְתַּב: "אֱלֹקַי וַאֲרוֹמְמֶנְהוּ"? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: בִּשְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת, הִתְגּוֹרֵר הַגָּאוֹן הָרִידְבַּ"ז זַצַ"ל בְּעִיר הַקֹּדֶשׁ צְפַת. הָיָה זֶה בְּאֶחָד מִימֵי הַחֹרֶף הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר, יוֹם בּוֹ חָל יוֹם הַשָּׁנָה לִפְטִירָתוֹ שֶׁל אָבִיו. הָרִידְבַּ"ז עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ בַּקֹּר הַכָּבֵד לְבֵית הַכְּנֶסֶת, בִּכְדֵי לָגֶשֶׁת לִפְנֵי הָעַמּוּד לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָבִיו, אוּלָם מִשֶּׁהִגִּיעַ – מָצָא כִּי הִקְדִּים לְהַגִּיעַ, וְכִי עוֹמֶדֶת לִרְשׁוּתוֹ שָׁעָה קַלָּה עַד שֶׁתַּתְחִיל הַתְּפִלָּה. אֶת הַזְּמַן הַזֶּה – נִצֵּל הָרִידְבַּ"ז בִּכְדֵי לִשְׁקֹעַ בְּהִרְהוּרָיו, וּלְפֶתַע הֵחֵל בּוֹכֶה חֲרִישִׁית. אַחַד הַמִּתְפַּלְּלִים, מִמְּקֹרָבָיו שֶׁל הָרִידְבַּ"ז, הִבְחִין בְּבִכְיוֹ וְנִגַּשׁ אֶל הַגָּאוֹן בִּכְדֵי לִתְהוֹת לְפִשְׁרוֹ שֶׁל בְּכִי זֶה. "אָמְנָם הַיּוֹם יוֹם הַזִּכָּרוֹן לְאָבִיו שֶׁל רַבֵּנוּ... אַךְ הֲלֹא חָלְפוּ שָׁנִים מֵאָז נִפְטַר הָאָב בְּשֵׂיבָה טוֹבָה! מַדּוּעַ דַּוְקָא כָּעֵת צָפוּ וְעָלוּ הַדְּמָעוֹת?" תָּהָה הַלָּה, וְאִלּוּ הָרִידְבַּ"ז נַעֲנָה וְאָמַר: "הַצֶּדֶק עִמְּךָ... אוּלָם אַסְבִּיר לְךָ מָה עוֹרֵר אֶת בִּכְיִי, וּלְשֵׁם כָּךְ יְהֵא עָלַי לְהַפְלִיג עַשְׂרוֹת שָׁנִים לְאָחוֹר... "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי יֶלֶד, שָׁלַח אוֹתִי אָבִי לִלְמֹד אֵצֶל הַמְּלַמְּדִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר. הוּא תָּמִיד אָמַר: 'יַעֲקֹב דָּוִד הִתְבָּרֵךְ בְּרֹאשׁ טוֹב וּבְכִשְׁרוֹן רַב, וְהוּא עָתִיד לִהְיוֹת לַמְדָן גָּדוֹל! לָכֵן, עָלַי לְהַבְטִיחַ שֶׁיִּלְמַד מֵהַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר!'. וְאָמְנָם, בְּעִירֵנוּ הָיָה מְלַמֵּד מְעֻלֶּה, בַּעַל כִּשְׁרוֹן וְזָרִיז בִּמְלַאכְתּוֹ, אוּלָם הַלָּה דָּרַשׁ מְחִיר גָּבוֹהַּ בִּשְׂכָרוֹ, רוּבָּל שָׁלֵם לְחֹדֶשׁ! סְכוּם עָתֵק בְּמֻשְּׂגֵי הַיָּמִים הָהֵם, בִּפְרָט עֲבוּר הוֹרַי שֶׁהַפְּרוּטָה מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה מְצוּיָה בְּכִיסָם... "אָבִי, הָיָה בּוֹנֶה תַּנּוּרִים. זֶה הָיָה מִקְצוֹעוֹ וּמִמֶּנּוּ מָצָא פַּרְנָסָתוֹ בְּדֹחַק וּבַעֲנִיּוּת רַבָּה. רוּבָּל שָׁלֵם לְחֹדֶשׁ – הָיָה בַּעֲבוּרוֹ הוֹן תּוֹעָפוֹת, וּבְכָל זֹאת הוּא לֹא הִסֵּס: הוּא הִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם לַמְּלַמֵּד אֶת שְׂכָרוֹ, וַאֲנִי הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד אֶצְלוֹ, עָלִיתִי וְהִתְעַלֵּיתִי. "כָּךְ חָלְפוּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. בְּאוֹתָם חֳדָשִׁים – לֹא הִצְלִיחַ אָבִי לְשַׁלֵּם לַמְּלַמֵּד אֶת הַסְּכוּם שֶׁהִתְחַיֵּב, וְאִלּוּ הַלָּה – הִמְתִּין בְּסַבְלָנוּת. אוּלָם לְאַחַר שְׁלֹשֶׁת הֶחֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים – שָׁלַח עִמִּי הַמְּלַמֵּד פֶּתֶק אֶל הוֹרַי, וּבוֹ הִבְהִיר כִּי הִמְתִּין כְּבָר מֵעַל וּמֵעֵבֶר, וְלֹא יוּכַל לְהַמְתִּין עוֹד. אִם לֹא יְשַׁלְּמוּ אֶת שְׂכָרוֹ לְאַלְתַּר – יֵאָלֵץ לָקַחַת יֶלֶד אַחֵר בִּמְקוֹמִי, עַל אַף אִי הַנְּעִימוּת הַכְּרוּכָה בַּדָּבָר... "כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה וְהֵבֵאתִי אֶת הַפֶּתֶק, פָּרְצוּ הוֹרַי בְּבֶכִי. כֶּסֶף לְשַׁלֵּם – לֹא הָיָה לָהֶם, אוּלָם מֵאִידָךְ, הָיָה בָּרוּר לָהֶם כִּי אֵינָם יְכוֹלִים לְוַתֵּר עַל הַמְּלַמֵּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר עֲבוּר בְּנָם... יָשְׁבוּ אֵפוֹא הוֹרַי וְחָשְׁבוּ: 'מֵהֵיכָן יַשִּׂיגוּ אֶת הַסְּכוּם הַדָּרוּשׁ?', וּלְבַסּוֹף – מָצָא אָבִי פִּתְרוֹן: "בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר, הוּא שָׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַל אַחַד הַגְּבִירִים שֶׁבָּעִיר, אֲשֶׁר בָּנָה בַּיִת עֲבוּר בְּנוֹ שֶׁבָּא בִּבְרִית הָאֵרוּסִין, וְכָעֵת הָיָה זָקוּק לִבְנוֹת תַּנּוּר בַּבַּיִת הֶחָדָשׁ. דָּא עָקָא, שֶׁבְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה – הִפְסִיק בֵּית הַחֲרֹשֶׁת לִלְבֵנִים לִפְעֹל, מַה שֶּׁיָּצַר מַחְסוֹר בְּאַבְנֵי בִּנְיָן לְתַנּוּרִים. מַמָּשׁ לֹא נִתָּן הָיָה לְהַשִּׂיג לְבֵנִים, וְהַגְּבִיר לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ. כֵּיצַד יוּכַל בְּנוֹ לְהִכָּנֵס לְבַיִת שֶׁאֵין בּוֹ תַּנּוּר? לְפִיכָךְ, הוֹדִיעַ הַגְּבִיר, כִּי אִם יִמָּצֵא בּוֹנֶה תַּנּוּרִים שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ לְבֵנִים – הוּא יְשַׁלֵּם עֲבוּר הַתַּנּוּר הַבָּנוּי סְכוּם שֶׁל שִׁשָּׁה רוּבָּלִים, מֵעַל וּמֵעֵבֶר לִמְחִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר בְּיָמִים כְּתִקּוּנָם... "וּבְכֵן, אָבִי כְּבָר יָדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו... הוּא הָגָה רַעְיוֹן פָּשׁוּט: לְפָרֵק אֶת הַתַּנּוּר שֶׁבְּבֵיתֵנוּ, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּלְּבֵנִים לְצֹרֶךְ הַתַּנּוּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל בֶּן הַגְּבִיר! כָּךְ יַרְוִיחַ שִׁשָּׁה רוּבָּלִים שְׁלֵמִים, בָּהֶם יוּכַל לְשַׁלֵּם לַמְּלַמֵּד עֲבוּר שְׁלֹשֶׁת הֶחֳדָשִׁים הַקּוֹדְמִים – וַעֲבוּר הַשְּׁלֹשָׁה הָעֲתִידִים לָבוֹא... "וְכָךְ אָכֵן נַעֲשָׂה. עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם פֵּרֵק אָבִי אֶת תַּנּוּר הַלְּבֵנִים שֶׁבְּבֵיתֵנוּ, בָּנָה אֶת הַתַּנּוּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל בֶּן הַגְּבִיר, קִבֵּל אֶת הַסְּכוּם הַמֻּבְטָח, וּבְשִׂמְחָה רַבָּה שָׁלַח אוֹתִי לְמָסְרָם לְיָדוֹ שֶׁל הַמְּלַמֵּד". "בְּאוֹתוֹ הַחֹרֶף" – סִפֵּר הָרִידְבַּ"ז, "קָפָאנוּ כֻּלָּנוּ בַּקֹּר. אַבָּא, אִמָּא, הַיְלָדִים, כֻּלָּם. הִתְכַּרְבַּלְנוּ בִּשְׂמִיכוֹת מְרֻפָּטוֹת, וּבְקֹשִׁי הִצְלַחְנוּ לִישֹׁן מֵרֹב קֹר. אֲבָל הַכֹּל הָיָה שָׁוֶה לְהוֹרַי, בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲקֹב דָּוִד שֶׁלָּהֶם יוּכַל לָלֶכֶת לִלְמֹד אֵצֶל הַמְּלַמֵּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בָּעִיר! זוֹ הָיְתָה מְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁל מַמָּשׁ לְמַעַן הִתְעַלּוּתִי הָרוּחָנִית!" "בְּכָךְ נִזְכַּרְתִּי הַיּוֹם", הִטְעִים הָרִידְבַּ"ז, וְהִמְשִׁיךְ: "שֶׁכֵּן הִנֵּה, כָּעֵת, בְּטֶרֶם יָצָאתִי מֵהַבַּיִת לַתְּפִלָּה, חַשְׁתִּי בַּקֹּר הַצּוֹרֵב שֶׁבַּחוּץ, וְהִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי כִּי אוּלַי עָדִיף שֶׁאֶתְפַּלֵּל בַּבַּיִת וְאֶמָּנַע מִלָּצֵאת לְבֵית הַכְּנֶסֶת. מֵעַתָּה, הִרְהַרְתִּי לְעַצְמִי בִּכְאֵב: אַחַר שֶׁהוֹרַי וְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי סָבְלוּ קֹר אֵימִים בְּמֶשֶׁךְ חֹרֶף שָׁלֵם, רַק בִּכְדֵי שֶׁאוּכַל לִלְמֹד בִּשְׁקִידָה וּלְהִתְעַלּוֹת בְּמִדָּה רַבָּה יוֹתֵר – כֵּיצַד יָכֹלְתִּי אֲפִלּוּ לְהַעֲלוֹת מַחֲשָׁבָה שֶׁכָּזוֹ עַל דַּל מַחֲשַׁבְתִּי? כֵּיצַד לֹא לָקַחְתִּי דֻּגְמָה וְלֹא לָמַדְתִּי מְעַט מֵרוֹמְמוּת מְסִירוּת נַפְשָׁם שֶׁל הוֹרַי? וּבְכֵן, עַל כָּךְ בָּכִיתִי!". הֲרֵי לָנוּ, כִּי אֶת הָרוֹמְמוּת, אֶת הַהַשָּׂגוֹת הַגְּבוֹהוֹת בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדַת ה' – עַל הָאָדָם לִלְמֹד מֵהוֹרָיו. הֵם אֵלּוּ שֶׁאִם יִשָּׂא עֵינָיו וְיִתְבּוֹנֵן בְּאָרְחוֹתֵיהֶם – יוּכַל לְקַבֵּל מֻשָּׂגִים בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, מֻשָּׂגִים בִּדְבֵקוּת, מֻשָּׂגִים בְּרוֹמְמוּת! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: רָמְזָה לָנוּ הַתּוֹרָה, שֶׁבְּכָל הַנּוֹגֵעַ לִ'וְאַנְוֵהוּ' – כְּלוֹמַר: לְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, וַאֲפִלּוּ בְּהִדּוּר, יָכוֹל הָאָדָם לְהִסְתַּפֵּק בַּמַּדְרֵגוֹת שֶׁקָּנָה בְּעַצְמוֹ, מִתּוֹךְ עֲבוֹדָה אִישִׁית, וְעַל כֵּן נֶאֱמַר: 'זֶה אֵ-לִי' – כְּלוֹמַר: הָאֵ-ל אוֹתוֹ הִשַּׂגְתִּי בַּעֲבוֹדָתִי הָעַצְמִית. אוּלָם בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לְ'וַאֲרוֹמְמֶנְהוּ', בְּנוֹגֵעַ לְרוֹמְמוּת וּלְמֻשָּׂגִים בְּגַדְלוּת – כָּאן עָלָיו לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַהוֹרִים, וּלְרוֹמֵם אֶת 'אֱלֹקֵי אָבִי' – כְּלוֹמַר: בְּאוֹתָהּ מִדָּה וְעַל פִּי אוֹתָן הַשָּׂגוֹת שֶׁקִּבֵּל וְלָמַד מֵאָבִיו... (לְלַמֶּדְךָ)