Otzarot-Article

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו" (יח-יט) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: פָּגַשׁ בִּי עוֹרֵךְ דִּין מֵרָמַת גַּן, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְהִתְעַנְיֵן: "בְּמַה אַתָּה עוֹסֵק?"

עָנִיתִי: "אֲנִי דּוֹרֵשׁ בָּרַבִּים". שָׁאַל: "אֵיפֹה?" עָנִיתִי: "אֵיפֹה שֶׁמַּזְמִינִים אוֹתִי".

תָּמַהּ: "וּמִזֶּה אֶפְשָׁר לִחְיוֹת?" עָנִיתִי: "אַתָּה רוֹאֶה. אֲנִי חַי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם".

"וְכַמָּה אַתָּה מְקַבֵּל לְהַרְצָאָה?" עָנִיתִי בְּכֵנוּת: "אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ. מְשַׁלְּמִים רַק בַּסּוֹף".

וְהוּא: "כֵּן, אֲבָל כַּמָּה מְשַׁלְּמִים בַּסּוֹף?"

אָמַרְתִּי: "אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ. כְּשֶׁאַגִּיעַ לְ"שָׁם" אֶרְאֶה"...

הֻפְתַּע: "רְצוֹנְךָ לוֹמַר שֶׁאַתָּה עוֹבֵד בְּחִנָּם?"

אֲנִי לֹא מֵבִין. עוֹרֵךְ דִּין וְחֵרֵשׁ?! בְּפֵרוּשׁ אָמַרְתִּי שֶׁמְּשַׁלְּמִים וְעוֹד אֵיךְ, אֲבָל בַּסּוֹף. "וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ" (אָבוֹת ב-יד).

"אֲנִי לֹא הָיִיתִי מוּכָן לַעֲבֹד בְּחִנָּם", הוֹדִיעַ. אֶת מִי זֶה מְעַנְיֵן.

אָמַרְתִּי: "אֲבָל אַתָּה עוֹבֵד בְּחִנָּם!"

לֹא הֵבִין. לֹא הָיִיתִי בּוֹחֵר בּוֹ לְיַצֵּג אוֹתִי. אָמַרְתִּי: "בְּעֶצֶם, נִזְכַּרְתִּי. גַּם אֲנִי לֹא עוֹבֵד בְּחִנָּם, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כְּשֶׁמַּזְמִינִים צִבּוּר לִדְרָשָׁה, מַגִּישִׁים כִּבּוּד קַל. וְגַם אוֹתִי לֹא שׁוֹכְחִים. מַגִּישִׁים כּוֹס שְׁתִיָּה קָרָה, מַצִּיעִים עֻגִּיָּה"...

הִפְטִיר: "זֶה לֹא נֶחְשָׁב. מַה שֶּׁנּוֹתְנִים שָׁם זֶה כְּלוּם. עִם מַה אַתָּה מַגִּיעַ הַבַּיְתָה?"

"אַיְּי", קוֹנַנְתִּי, "וְעִם מָה אַתָּה מַגִּיעַ הַבַּיְתָה?!" -

וְהוּא לֹא הֵבִין. מִקְרֶה אָבוּד.

טוֹב, עִם כָּל אֶחָד יֵשׁ לְדַבֵּר בִּשְׂפָתוֹ. אָמַרְתִּי: תִּשְׁמַע סִפּוּר.

סִפּוּר, מוּכָן כָּל אֶחָד לִשְׁמֹעַ. לְהָבִין, זֶה כְּבָר עִנְיָן אַחֵר.

נְהַג מוֹנִית הִסִּיעַ רַב אֶחָד אֶל הָרַב שָׁךְ זַצַ"ל. בַּדֶּרֶךְ סִפֵּר אוֹתוֹ רַב עַל גַּדְלוּתוֹ שֶׁל הָרַב שָׁךְ וְצִדְקוּתוֹ, עַל גְּאוֹנוּתוֹ וּפִקְחוּתוֹ וְטוּב מִדּוֹתָיו וּנְדִיבוּת לִבּוֹ. כָּל זֶה לֹא דִּבֵּר אֶל הַנֶּהָג. הוּא רָצָה לָדַעַת דָּבָר אֶחָד: הָרַב הַזֶּה נוֹתֵן בְּרָכוֹת? נוּ, בְּוַדַּאי, גַּם זֶה -

מַה גַּם זֶה, אֶת זֶה הוּא צָרִיךְ. הוּא יָכוֹל לְהִצְטָרֵף?

לָמָּה לֹא. עָלָה עִם הָרַב, קָפַץ בָּרֹאשׁ, נִשֵּׁק אֶת הַיָּד. "הָרַב, אֲנִי זָקוּק דָּחוּף לִבְרָכָה".

"תְּבֹרַךְ, תְּבֹרַךְ".

"לֹא אֲנִי, זוֹ הַכַּלְבָּה שֶׁלִּי שֶׁחוֹלָה, שֶׁהָרַב יַעֲשֶׂה לָהּ 'מִי שֶׁבֵּרַךְ'..."

הָרַב הַהוּא חָשַׁב שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּץ, אֲבָל הָרַב שָׁךְ לִטֵּף יָדוֹ בְּאַהֲבָה: "בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי, צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. מִיַּד, מִיַּד נִקַּח סִדּוּר" -

וְקָם עִם תִּשְׁעִים שְׁנוֹתָיו, נָטַל סִדּוּר וְדִפְדֵּף לִקְרִיאַת הַתּוֹרָה לְ'מִי שֶׁבֵּרַךְ' לַחוֹלֶה. קֵרֵב לְעֵינָיו וְקָרָא בְּרִכּוּז: "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה אַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלָה" - פָּנָה אֶל הַנֶּהָג הַנִּרְגָּשׁ: "מַה הַשֵּׁם?"

"לָסִי".

"לָסִי בַּת" - פָּנָה שׁוּב אֶל הַנֶּהָג. "מַה שֵּׁם הָאִמָּא?"

הַנֶּהָג נָבוֹךְ. הָאִמָּא שֶׁל הַכַּלְבָּה? מִי יוֹדֵעַ?!

"אָז 'מִי שֶׁבֵּרַךְ' אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר", הָרַב שָׁךְ סָגַר אֶת הַסִּדּוּר, "אֲבָל בְּרָכָה אֶפְשָׁר לָתֵת, בְּהֶחְלֵט, צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים".

"אַתָּה מֵבִין", שָׁאַלְתִּי אֶת עוֹרֵךְ הַדִּין.

"מֵבִין מָה?" הוּא שָׁאַל.

הִסְבַּרְתִּי: "תָּבִין - אֲנִי מְחֻבָּר לְאַבָּא שֶׁלִּי וּמְחֻבָּר לַבָּנִים שֶׁלִּי, אֲנִי חֻלְיָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת. אַבְרָהָם אָבִינוּ, אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּגַדְלוּתוֹ. הִתְנַסָּה בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַד בְּכֻלָּם. אֲבָל בִּזְכוּת מַה זָּכָה לְחִבַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, מִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא:

"כִּי יְדַעְתִּיו (אֲהָבְתִּיו, רַשִׁ"י) לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: "בְּרָא כַּרְעָא דַּאֲבוּהִי" (עֵרוּבִין ע:) הַבֵּן הוּא כְּרַגְלֵי אָבִיו. בְּכָל מִצְוָה שֶׁאֲנִי מְקַיֵּם, אֲנִי מוֹסִיף זְכוּת לְהוֹרַי שֶׁחִנְּכוּנִי לְכָךְ, וּלְהוֹרֵי הוֹרַי, וְכָךְ עַד לָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים. וַאֲנִי מְחַנֵּךְ בָּנַי לְתוֹרָה וּלְמִצְווֹת, וְעַל יְדֵי כָּךְ בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁזְּכֻיּוֹתַי יוֹסִיפוּ לִתְפֹּחַ וּלְהִתְרַבּוֹת לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁהַתַּלְמִידִים כְּבָנִים. כְּשֶׁאֲנִי דּוֹרֵשׁ וּמְעוֹרֵר מִישֶׁהוּ וְהוּא מוֹסִיף בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, גַּם זְכֻיּוֹתַי מִתְוַסְּפוֹת. לֹא בִּכְדִי קוֹרְאִים יְהוּדִי לַתּוֹרָה בִּשְׁמוֹ וּבְשֵׁם אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, וְאֶת בָּנָי קוֹרְאִים לַתּוֹרָה בִּשְׁמָם וּבִשְׁמִי. וַהֲרֵי לֹא אֶחְיֶה לְעוֹלָם, אֲבָל כְּשֶׁאֶעֱלֶה לְעוֹלַם הַנֶּצַח לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁכָּל זְכֻיּוֹתַי יְחַכּוּ לִי, אֶלָּא שֶׁכָּל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁהַבָּנִים וְהַתַּלְמִידִים וְשׁוֹמְעֵי הַדְּרָשׁוֹת מוֹסִיפִים לַעֲשׂוֹת, הַכֹּל נִזְקָף גַּם לִזְכוּתִי. וְלִזְכוּת אֲבוֹתַי, כָּאָמוּר.

אֲבָל לַכֶּלֶב אֵין קֶשֶׁר, לֹא עִם הוֹרָיו וְלֹא עִם צֶאֱצָאָיו לְאַחַר הִתְבַּגְּרוּתָם. חַי הוּא אַךְ וְרַק אֶת חַיָּיו, כָּאן וְעַכְשָׁו. וּבְסִיּוּמָם מִסְתַּיֵּם הַכֹּל. אֲנִי, אָדָם. וְאַתָּה, מָה?!

הִתְקַצֵּף: "אָדָם, לֹא פָּחוֹת מִמְּךָ". אָמַרְתִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין... (וְהִגַּדְתָּ)

	יתרו תשפ"ב
	אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ!
	"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו" (יח-יט) סִפֵּר הָרַב גַּלִינְסְקִי: פָּגַשׁ בִּי עוֹרֵךְ דִּין מֵרָמַת גַּן, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְהִתְעַנְיֵן: "בְּמַה אַתָּה עוֹסֵק?" עָנִיתִי: "אֲנִי דּוֹרֵשׁ בָּרַבִּים". שָׁאַל: "אֵיפֹה?" עָנִיתִי: "אֵיפֹה שֶׁמַּזְמִינִים אוֹתִי". תָּמַהּ: "וּמִזֶּה אֶפְשָׁר לִחְיוֹת?" עָנִיתִי: "אַתָּה רוֹאֶה. אֲנִי חַי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם". "וְכַמָּה אַתָּה מְקַבֵּל לְהַרְצָאָה?" עָנִיתִי בְּכֵנוּת: "אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ. מְשַׁלְּמִים רַק בַּסּוֹף". וְהוּא: "כֵּן, אֲבָל כַּמָּה מְשַׁלְּמִים בַּסּוֹף?" אָמַרְתִּי: "אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ. כְּשֶׁאַגִּיעַ לְ"שָׁם" אֶרְאֶה"... הֻפְתַּע: "רְצוֹנְךָ לוֹמַר שֶׁאַתָּה עוֹבֵד בְּחִנָּם?" אֲנִי לֹא מֵבִין. עוֹרֵךְ דִּין וְחֵרֵשׁ?! בְּפֵרוּשׁ אָמַרְתִּי שֶׁמְּשַׁלְּמִים וְעוֹד אֵיךְ, אֲבָל בַּסּוֹף. "וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ" (אָבוֹת ב-יד). "אֲנִי לֹא הָיִיתִי מוּכָן לַעֲבֹד בְּחִנָּם", הוֹדִיעַ. אֶת מִי זֶה מְעַנְיֵן. אָמַרְתִּי: "אֲבָל אַתָּה עוֹבֵד בְּחִנָּם!" לֹא הֵבִין. לֹא הָיִיתִי בּוֹחֵר בּוֹ לְיַצֵּג אוֹתִי. אָמַרְתִּי: "בְּעֶצֶם, נִזְכַּרְתִּי. גַּם אֲנִי לֹא עוֹבֵד בְּחִנָּם, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כְּשֶׁמַּזְמִינִים צִבּוּר לִדְרָשָׁה, מַגִּישִׁים כִּבּוּד קַל. וְגַם אוֹתִי לֹא שׁוֹכְחִים. מַגִּישִׁים כּוֹס שְׁתִיָּה קָרָה, מַצִּיעִים עֻגִּיָּה"... הִפְטִיר: "זֶה לֹא נֶחְשָׁב. מַה שֶּׁנּוֹתְנִים שָׁם זֶה כְּלוּם. עִם מַה אַתָּה מַגִּיעַ הַבַּיְתָה?" "אַיְּי", קוֹנַנְתִּי, "וְעִם מָה אַתָּה מַגִּיעַ הַבַּיְתָה?!" - וְהוּא לֹא הֵבִין. מִקְרֶה אָבוּד. טוֹב, עִם כָּל אֶחָד יֵשׁ לְדַבֵּר בִּשְׂפָתוֹ. אָמַרְתִּי: תִּשְׁמַע סִפּוּר. סִפּוּר, מוּכָן כָּל אֶחָד לִשְׁמֹעַ. לְהָבִין, זֶה כְּבָר עִנְיָן אַחֵר. נְהַג מוֹנִית הִסִּיעַ רַב אֶחָד אֶל הָרַב שָׁךְ זַצַ"ל. בַּדֶּרֶךְ סִפֵּר אוֹתוֹ רַב עַל גַּדְלוּתוֹ שֶׁל הָרַב שָׁךְ וְצִדְקוּתוֹ, עַל גְּאוֹנוּתוֹ וּפִקְחוּתוֹ וְטוּב מִדּוֹתָיו וּנְדִיבוּת לִבּוֹ. כָּל זֶה לֹא דִּבֵּר אֶל הַנֶּהָג. הוּא רָצָה לָדַעַת דָּבָר אֶחָד: הָרַב הַזֶּה נוֹתֵן בְּרָכוֹת? נוּ, בְּוַדַּאי, גַּם זֶה - מַה גַּם זֶה, אֶת זֶה הוּא צָרִיךְ. הוּא יָכוֹל לְהִצְטָרֵף? לָמָּה לֹא. עָלָה עִם הָרַב, קָפַץ בָּרֹאשׁ, נִשֵּׁק אֶת הַיָּד. "הָרַב, אֲנִי זָקוּק דָּחוּף לִבְרָכָה". "תְּבֹרַךְ, תְּבֹרַךְ". "לֹא אֲנִי, זוֹ הַכַּלְבָּה שֶׁלִּי שֶׁחוֹלָה, שֶׁהָרַב יַעֲשֶׂה לָהּ 'מִי שֶׁבֵּרַךְ'..." הָרַב הַהוּא חָשַׁב שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּץ, אֲבָל הָרַב שָׁךְ לִטֵּף יָדוֹ בְּאַהֲבָה: "בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי, צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. מִיַּד, מִיַּד נִקַּח סִדּוּר" - וְקָם עִם תִּשְׁעִים שְׁנוֹתָיו, נָטַל סִדּוּר וְדִפְדֵּף לִקְרִיאַת הַתּוֹרָה לְ'מִי שֶׁבֵּרַךְ' לַחוֹלֶה. קֵרֵב לְעֵינָיו וְקָרָא בְּרִכּוּז: "מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה אַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלָה" - פָּנָה אֶל הַנֶּהָג הַנִּרְגָּשׁ: "מַה הַשֵּׁם?" "לָסִי". "לָסִי בַּת" - פָּנָה שׁוּב אֶל הַנֶּהָג. "מַה שֵּׁם הָאִמָּא?" הַנֶּהָג נָבוֹךְ. הָאִמָּא שֶׁל הַכַּלְבָּה? מִי יוֹדֵעַ?! "אָז 'מִי שֶׁבֵּרַךְ' אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר", הָרַב שָׁךְ סָגַר אֶת הַסִּדּוּר, "אֲבָל בְּרָכָה אֶפְשָׁר לָתֵת, בְּהֶחְלֵט, צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים". "אַתָּה מֵבִין", שָׁאַלְתִּי אֶת עוֹרֵךְ הַדִּין. "מֵבִין מָה?" הוּא שָׁאַל. הִסְבַּרְתִּי: "תָּבִין - אֲנִי מְחֻבָּר לְאַבָּא שֶׁלִּי וּמְחֻבָּר לַבָּנִים שֶׁלִּי, אֲנִי חֻלְיָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת. אַבְרָהָם אָבִינוּ, אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּגַדְלוּתוֹ. הִתְנַסָּה בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַד בְּכֻלָּם. אֲבָל בִּזְכוּת מַה זָּכָה לְחִבַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, מִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא: "כִּי יְדַעְתִּיו (אֲהָבְתִּיו, רַשִׁ"י) לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: "בְּרָא כַּרְעָא דַּאֲבוּהִי" (עֵרוּבִין ע:) הַבֵּן הוּא כְּרַגְלֵי אָבִיו. בְּכָל מִצְוָה שֶׁאֲנִי מְקַיֵּם, אֲנִי מוֹסִיף זְכוּת לְהוֹרַי שֶׁחִנְּכוּנִי לְכָךְ, וּלְהוֹרֵי הוֹרַי, וְכָךְ עַד לָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים. וַאֲנִי מְחַנֵּךְ בָּנַי לְתוֹרָה וּלְמִצְווֹת, וְעַל יְדֵי כָּךְ בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁזְּכֻיּוֹתַי יוֹסִיפוּ לִתְפֹּחַ וּלְהִתְרַבּוֹת לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁהַתַּלְמִידִים כְּבָנִים. כְּשֶׁאֲנִי דּוֹרֵשׁ וּמְעוֹרֵר מִישֶׁהוּ וְהוּא מוֹסִיף בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, גַּם זְכֻיּוֹתַי מִתְוַסְּפוֹת. לֹא בִּכְדִי קוֹרְאִים יְהוּדִי לַתּוֹרָה בִּשְׁמוֹ וּבְשֵׁם אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, וְאֶת בָּנָי קוֹרְאִים לַתּוֹרָה בִּשְׁמָם וּבִשְׁמִי. וַהֲרֵי לֹא אֶחְיֶה לְעוֹלָם, אֲבָל כְּשֶׁאֶעֱלֶה לְעוֹלַם הַנֶּצַח לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁכָּל זְכֻיּוֹתַי יְחַכּוּ לִי, אֶלָּא שֶׁכָּל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁהַבָּנִים וְהַתַּלְמִידִים וְשׁוֹמְעֵי הַדְּרָשׁוֹת מוֹסִיפִים לַעֲשׂוֹת, הַכֹּל נִזְקָף גַּם לִזְכוּתִי. וְלִזְכוּת אֲבוֹתַי, כָּאָמוּר. אֲבָל לַכֶּלֶב אֵין קֶשֶׁר, לֹא עִם הוֹרָיו וְלֹא עִם צֶאֱצָאָיו לְאַחַר הִתְבַּגְּרוּתָם. חַי הוּא אַךְ וְרַק אֶת חַיָּיו, כָּאן וְעַכְשָׁו. וּבְסִיּוּמָם מִסְתַּיֵּם הַכֹּל. אֲנִי, אָדָם. וְאַתָּה, מָה?! הִתְקַצֵּף: "אָדָם, לֹא פָּחוֹת מִמְּךָ". אָמַרְתִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין... (וְהִגַּדְתָּ)