Otzarot-Article

"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (יד-ב). חֲכָמֵינוּ זַ"ל (ערכין טז.) מָנוּ שִׁבְעָה חֲטָאִים שֶׁבְּגִינָם הַצָּרַעַת מַגִּיעָה עַל הָאָדָם, וְאֵלּוּ הֵם: לָשׁוֹן הָרַע, שְׁפִיכוּת דָּמִים, שְׁבוּעַת שָׁוְא, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, גַּסּוּת הָרוּחַ, גֶּזֶל וְצָרוּת הָעַיִן. הַמְּכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף לְכֻלָּם הוּא עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. בְּשָׁרְשָׁן שֶׁל עֲבֵרוֹת אֵלּוּ הוּא מִדַּת הַגַּאֲוָה, שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁהוּא טוֹב יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ וְלָכֵן מַגִּיעַ לוֹ יוֹתֵר, אוֹ שֶׁמְּקַנֵּא בַּדָּבָר שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ וְלוֹ אֵין.

כָּל עִנְיַן הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה שֶׁל הַמְּצֹרָע, קָשׁוּר לְשַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. וְיֵשׁ לְהָבִין מַדּוּעַ.

רֹאשׁ כָּל בְּנֵי הַגּוֹלָה, מָרָן הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זַצַ"ל, כָּתַב שֶׁהַשֵּׂעָר שֶׁל הָאָדָם בָּא לְלַמֵּד אֱמוּנָה. לְכָל שַׂעֲרָה יֵשׁ גֻּמָּה וּשְׁבִיל שֶׁמּוֹבִיל אֶת מְזוֹנָהּ. לָכֵן הַתּוֹרָה הוֹרְתָה לַמְּצֹרָע לְהִתְגַּלֵּחַ לִפְנֵי שֶׁהוּא מֵבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, כִּי לְאַחַר תִּגְלַחַת רֹאשׁוֹ הוּא יוּכַל לְהַבְחִין בְּנָקֵל, בַּגֻּמָּה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁיֵּשׁ לְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה, שֶׁמִּמֶּנָּה הִיא נִזּוֹנָה.

אִם לָאָדָם הָיְתָה אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לוֹ הוּא יְקַבֵּל מִשָּׁמַיִם, הוּא לֹא הָיָה גּוֹזֵל אֶת מָמוֹן חֲבֵרוֹ. בַּעַל אֱמוּנָה שָׂמֵחַ בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ, הוּא גַּם אֵינוֹ מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ וּבֶטַח שֶׁלֹּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים; וּמִמֵּילָא לֹא הָיְתָה בָּאָה עָלָיו הַצָּרַעַת הַמַּמְאֶרֶת.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אָדָם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל אָדָם שֶׁהֵצִיק לוֹ אוֹ עָשָׂה לוֹ אֵיזֶה עָוֶל, וְכָךְ חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יִתְנַקֵּם בּוֹ וְיוֹרִיד אֶת עֶרְכּוֹ בְּעֵינֵי הָאֲחֵרִים, אַךְ זוֹ טָעוּת.

עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע הוּא בִּנְגָעִים. הַפְּצָעִים מְגָרְדִים לוֹ, וְהוּא מַמְשִׁיךְ לְגָרֵד בְּחָשְׁבוֹ שֶׁזֶּה יַרְגִּיעַ אֶת הַפֶּצַע, אַךְ נִגְרֶמֶת הַתּוֹצָאָה הַהֲפוּכָה - כְּכָל שֶׁהוּא מְגָרֵד יוֹתֵר אֶת הַפֶּצַע, הַפֶּצַע נַעֲשֶׂה עָמֹק יוֹתֵר וְהַמַּצָּב רַק מִסְתַּבֵּךְ.

כָּךְ הוּא הַדָּבָר לְגַבֵּי אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל אָדָם שֶׁהֵרַע לוֹ - לֹא רַק שֶׁזֶּה לֹא יוֹעִיל לוֹ, אֶלָּא רַק יַזִּיק לוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר!

הֲרֵי אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אִם לֹא מַכְרִיזִים עָלָיו מִלְמַעְלָה (חולין ז:), שׁוּם אָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִפְגֹּעַ בְּאָדָם אַחֵר בֵּין בְּמָמוֹנוֹ בֵּין בְּגוּפוֹ אִם לֹא נִגְזַר עָלָיו מִשָּׁמַיִם. רוֹאִים זֹאת בַּסִּפּוּר הַבָּא:

מֹשֶׁה עָבַד בְּנַגָּרִיָּה מַצְלִיחָה. יָדָיו הָיוּ יְדֵי זָהָב וְהַלָּקוֹחוֹת הָיוּ מִתְעַקְּשִׁים שֶׁדַּוְקָא הוּא יְיַצֵּר עֲבוּרָם אֶת הָרָהִיטִים.

בְּאַחַד הַיָּמִים, הִצִּיעוּ לְמֹשֶׁה לִפְתֹּחַ נַגָּרִיָּה מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁכֵּן כָּךְ יוּכַל לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר.

כַּאֲשֶׁר בַּעַל הַמִּפְעָל הִבְחִין שֶׁמֹּשֶׁה שׁוֹקֵל אֶת הָעִנְיָן בִּרְצִינוּת, הוּא הוֹצִיא עָלָיו שֵׁם רַע וְאָז פִּטֵּר אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְחָרוֹת נֶגְדּוֹ. הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם וּכְתוֹצָאָה מִכָּךְ מַטֵּה לַחְמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נִשְׁבַּר.

לְאַחַר תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת, מֹשֶׁה הֶחְלִיט לִנְסֹעַ לְחוּץ לָאָרֶץ וּלְנַסּוֹת שָׁם אֶת מַזָּלוֹ. כַּאֲשֶׁר נָחַת בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה, נִכְנַס אֶל חֲדַר הַנּוֹחִיּוּת וּמָצָא שָׁם חֲבִילוֹת שֶׁל דּוֹלָרִים עַל הָרִצְפָּה...

הוּא לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו. הוּא אָמְנָם שָׁמַע שֶׁאֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ מִילְיוֹנִים בַּאֲמֶרִיקָה, אֲבָל לֹא בְּכָזוֹ קַלּוּת...

הוּא הִזְדָּרֵז לְהָרִים אֶת חֲבִילוֹת הַדּוֹלָרִים וְהִכְנִיס לְתִיקוֹ.

בִּיצִיאָתוֹ נִבְהַל לִרְאוֹת מוּלוֹ עַשְׂרוֹת שׁוֹטְרִים הַמְּכַוְּנִים אֵלָיו אֶת אֶקְדְּחֵיהֶם.

מֹשֶׁה כִּמְעַט הִתְעַלֵּף... בַּכֹּחוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ הֵרִים אֶת יָדָיו הָרוֹעֲדוֹת אֶל-עַל. הוּא נִלְקַח לַחֲקִירָה וְהֶאְשִׁימוּ אוֹתוֹ בְּשֹׁד בַּנְק...

מֹשֶׁה דָּחָה אֶת כָּל הַהַאֲשָׁמוֹת וְטָעַן, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָלִיבִּי מְצֻיָּן, שֶׁכֵּן לְפִי תֵּאוּרָם, בִּשְׁעַת הַשֹּׁד הוּא עֲדַיִן הָיָה בְּטִיסָה. הַשּׁוֹטְרִים בָּדְקוּ אֶת הָעִנְיָן וְרָאוּ שֶׁהוּא צוֹדֵק. "מִנַּיִן לְךָ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף?" חֲקָרוּהוּ.

"עָשִׂיתִי כַּמָּה עִסְקָאוֹת טוֹבוֹת", עָנָה.

בְּמַהֲלַךְ הַחֲקִירָה הוּא נָתַן לָהֶם אֶת מִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן בַּמָּקוֹם בּוֹ עָבַד. הַחוֹקְרִים הִתְקַשְּׁרוּ לְבַעַל הַנַּגָּרִיָּה וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אִם אָכֵן הָעוֹבֵד שֶׁלּוֹ עָשָׂה עִסְקָאוֹת כֹּה גְּדוֹלוֹת.

בַּעַל הַנַּגָּרִיָּה שִׁעֵר שֶׁמִּשְׂרַד מַס הַהַכְנָסָה עָלוּ עָלָיו וְגִלּוּ שֶׁהֶעְלִים מַס כַּאֲשֶׁר פָּתַח נַגָּרִיָּה חֲדָשָׁה, וּמִכֵּיוָן שֶׁרָצָה לְסַבֵּךְ אוֹתוֹ עָנָה: "כֵּן! הוּא עָשָׂה מִסְפַּר עִסְקָאוֹת גְּדוֹלוֹת רַק לָאַחֲרוֹנָה!"

הַשּׁוֹטְרִים הֶאֱמִינוּ לְגִרְסָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְשִׁחְרְרוּ אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם, יַחַד עִם כָּל עֲרֵמוֹת הַדּוֹלָרִים שֶׁמָּצָא...

בַּעַל הַנַּגָּרִיָּה שֶׁהִתְכַּוֵּן לְרָעָתוֹ - לְבַסּוֹף הִצִּילוֹ וְאַף הֶעֱשִׁירוֹ בְּעֹשֶׁר רַב בִּזְכוּת שֶׁפִּטְּרוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ וְהוֹצִיא עָלָיו שֵׁם רַע... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, שָׁלוֹם לָעָם)

	וארא תשפ"ב
	אַבָּא! רוֹצִים גְּאֻלָּה!
	"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (יד-ב). חֲכָמֵינוּ זַ"ל (ערכין טז.) מָנוּ שִׁבְעָה חֲטָאִים שֶׁבְּגִינָם הַצָּרַעַת מַגִּיעָה עַל הָאָדָם, וְאֵלּוּ הֵם: לָשׁוֹן הָרַע, שְׁפִיכוּת דָּמִים, שְׁבוּעַת שָׁוְא, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, גַּסּוּת הָרוּחַ, גֶּזֶל וְצָרוּת הָעַיִן. הַמְּכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף לְכֻלָּם הוּא עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. בְּשָׁרְשָׁן שֶׁל עֲבֵרוֹת אֵלּוּ הוּא מִדַּת הַגַּאֲוָה, שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁהוּא טוֹב יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ וְלָכֵן מַגִּיעַ לוֹ יוֹתֵר, אוֹ שֶׁמְּקַנֵּא בַּדָּבָר שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ וְלוֹ אֵין. כָּל עִנְיַן הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה שֶׁל הַמְּצֹרָע, קָשׁוּר לְשַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. וְיֵשׁ לְהָבִין מַדּוּעַ. רֹאשׁ כָּל בְּנֵי הַגּוֹלָה, מָרָן הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זַצַ"ל, כָּתַב שֶׁהַשֵּׂעָר שֶׁל הָאָדָם בָּא לְלַמֵּד אֱמוּנָה. לְכָל שַׂעֲרָה יֵשׁ גֻּמָּה וּשְׁבִיל שֶׁמּוֹבִיל אֶת מְזוֹנָהּ. לָכֵן הַתּוֹרָה הוֹרְתָה לַמְּצֹרָע לְהִתְגַּלֵּחַ לִפְנֵי שֶׁהוּא מֵבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, כִּי לְאַחַר תִּגְלַחַת רֹאשׁוֹ הוּא יוּכַל לְהַבְחִין בְּנָקֵל, בַּגֻּמָּה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁיֵּשׁ לְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה, שֶׁמִּמֶּנָּה הִיא נִזּוֹנָה. אִם לָאָדָם הָיְתָה אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לוֹ הוּא יְקַבֵּל מִשָּׁמַיִם, הוּא לֹא הָיָה גּוֹזֵל אֶת מָמוֹן חֲבֵרוֹ. בַּעַל אֱמוּנָה שָׂמֵחַ בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ, הוּא גַּם אֵינוֹ מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ וּבֶטַח שֶׁלֹּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים; וּמִמֵּילָא לֹא הָיְתָה בָּאָה עָלָיו הַצָּרַעַת הַמַּמְאֶרֶת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אָדָם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל אָדָם שֶׁהֵצִיק לוֹ אוֹ עָשָׂה לוֹ אֵיזֶה עָוֶל, וְכָךְ חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יִתְנַקֵּם בּוֹ וְיוֹרִיד אֶת עֶרְכּוֹ בְּעֵינֵי הָאֲחֵרִים, אַךְ זוֹ טָעוּת. עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע הוּא בִּנְגָעִים. הַפְּצָעִים מְגָרְדִים לוֹ, וְהוּא מַמְשִׁיךְ לְגָרֵד בְּחָשְׁבוֹ שֶׁזֶּה יַרְגִּיעַ אֶת הַפֶּצַע, אַךְ נִגְרֶמֶת הַתּוֹצָאָה הַהֲפוּכָה - כְּכָל שֶׁהוּא מְגָרֵד יוֹתֵר אֶת הַפֶּצַע, הַפֶּצַע נַעֲשֶׂה עָמֹק יוֹתֵר וְהַמַּצָּב רַק מִסְתַּבֵּךְ. כָּךְ הוּא הַדָּבָר לְגַבֵּי אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל אָדָם שֶׁהֵרַע לוֹ - לֹא רַק שֶׁזֶּה לֹא יוֹעִיל לוֹ, אֶלָּא רַק יַזִּיק לוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר! הֲרֵי אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אִם לֹא מַכְרִיזִים עָלָיו מִלְמַעְלָה (חולין ז:), שׁוּם אָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִפְגֹּעַ בְּאָדָם אַחֵר בֵּין בְּמָמוֹנוֹ בֵּין בְּגוּפוֹ אִם לֹא נִגְזַר עָלָיו מִשָּׁמַיִם. רוֹאִים זֹאת בַּסִּפּוּר הַבָּא: מֹשֶׁה עָבַד בְּנַגָּרִיָּה מַצְלִיחָה. יָדָיו הָיוּ יְדֵי זָהָב וְהַלָּקוֹחוֹת הָיוּ מִתְעַקְּשִׁים שֶׁדַּוְקָא הוּא יְיַצֵּר עֲבוּרָם אֶת הָרָהִיטִים. בְּאַחַד הַיָּמִים, הִצִּיעוּ לְמֹשֶׁה לִפְתֹּחַ נַגָּרִיָּה מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁכֵּן כָּךְ יוּכַל לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר. כַּאֲשֶׁר בַּעַל הַמִּפְעָל הִבְחִין שֶׁמֹּשֶׁה שׁוֹקֵל אֶת הָעִנְיָן בִּרְצִינוּת, הוּא הוֹצִיא עָלָיו שֵׁם רַע וְאָז פִּטֵּר אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְחָרוֹת נֶגְדּוֹ. הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם וּכְתוֹצָאָה מִכָּךְ מַטֵּה לַחְמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נִשְׁבַּר. לְאַחַר תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת, מֹשֶׁה הֶחְלִיט לִנְסֹעַ לְחוּץ לָאָרֶץ וּלְנַסּוֹת שָׁם אֶת מַזָּלוֹ. כַּאֲשֶׁר נָחַת בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה, נִכְנַס אֶל חֲדַר הַנּוֹחִיּוּת וּמָצָא שָׁם חֲבִילוֹת שֶׁל דּוֹלָרִים עַל הָרִצְפָּה... הוּא לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו. הוּא אָמְנָם שָׁמַע שֶׁאֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ מִילְיוֹנִים בַּאֲמֶרִיקָה, אֲבָל לֹא בְּכָזוֹ קַלּוּת... הוּא הִזְדָּרֵז לְהָרִים אֶת חֲבִילוֹת הַדּוֹלָרִים וְהִכְנִיס לְתִיקוֹ. בִּיצִיאָתוֹ נִבְהַל לִרְאוֹת מוּלוֹ עַשְׂרוֹת שׁוֹטְרִים הַמְּכַוְּנִים אֵלָיו אֶת אֶקְדְּחֵיהֶם. מֹשֶׁה כִּמְעַט הִתְעַלֵּף... בַּכֹּחוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ הֵרִים אֶת יָדָיו הָרוֹעֲדוֹת אֶל-עַל. הוּא נִלְקַח לַחֲקִירָה וְהֶאְשִׁימוּ אוֹתוֹ בְּשֹׁד בַּנְק... מֹשֶׁה דָּחָה אֶת כָּל הַהַאֲשָׁמוֹת וְטָעַן, שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָלִיבִּי מְצֻיָּן, שֶׁכֵּן לְפִי תֵּאוּרָם, בִּשְׁעַת הַשֹּׁד הוּא עֲדַיִן הָיָה בְּטִיסָה. הַשּׁוֹטְרִים בָּדְקוּ אֶת הָעִנְיָן וְרָאוּ שֶׁהוּא צוֹדֵק. "מִנַּיִן לְךָ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף?" חֲקָרוּהוּ. "עָשִׂיתִי כַּמָּה עִסְקָאוֹת טוֹבוֹת", עָנָה. בְּמַהֲלַךְ הַחֲקִירָה הוּא נָתַן לָהֶם אֶת מִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן בַּמָּקוֹם בּוֹ עָבַד. הַחוֹקְרִים הִתְקַשְּׁרוּ לְבַעַל הַנַּגָּרִיָּה וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אִם אָכֵן הָעוֹבֵד שֶׁלּוֹ עָשָׂה עִסְקָאוֹת כֹּה גְּדוֹלוֹת. בַּעַל הַנַּגָּרִיָּה שִׁעֵר שֶׁמִּשְׂרַד מַס הַהַכְנָסָה עָלוּ עָלָיו וְגִלּוּ שֶׁהֶעְלִים מַס כַּאֲשֶׁר פָּתַח נַגָּרִיָּה חֲדָשָׁה, וּמִכֵּיוָן שֶׁרָצָה לְסַבֵּךְ אוֹתוֹ עָנָה: "כֵּן! הוּא עָשָׂה מִסְפַּר עִסְקָאוֹת גְּדוֹלוֹת רַק לָאַחֲרוֹנָה!" הַשּׁוֹטְרִים הֶאֱמִינוּ לְגִרְסָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְשִׁחְרְרוּ אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם, יַחַד עִם כָּל עֲרֵמוֹת הַדּוֹלָרִים שֶׁמָּצָא... בַּעַל הַנַּגָּרִיָּה שֶׁהִתְכַּוֵּן לְרָעָתוֹ - לְבַסּוֹף הִצִּילוֹ וְאַף הֶעֱשִׁירוֹ בְּעֹשֶׁר רַב בִּזְכוּת שֶׁפִּטְּרוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ וְהוֹצִיא עָלָיו שֵׁם רַע... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, שָׁלוֹם לָעָם)