Otzarot-Article

לֵיל הַסֵּדֶר וּמִצְווֹתָיו - אוֹרָה וְשִׂמְחָה הֵם, אֲבָל יֵשׁ בָּהֶם פְּרָט שֶׁנִּרְאֶה כְּמַגְבִּיל: הַהֲסִבָּה. הַהֲסִבָּה בִּשְׁעַת אֲכִילַת הַמַּצָּה, כּוֹלֵל בִּזְמַן הַכּוֹרֵךְ וְהָאֲפִיקוֹמָן וּשְׁתִיַּת אַרְבַּע כּוֹסוֹת הַיַּיִן, כּוֹלֶלֶת הַטָּיָה עַל צַד שְׂמֹאל, רָצוּי עַל כַּר וְכֶסֶת. וְאִם אָכַל אוֹ שָׁתָה בְּלֹא לְהָסֵב, צָרִיךְ לָשׁוּב וְלֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת בַּהֲסִבָּה. טַעַם הֲסִבָּה זוֹ כְּדֵי לִנְהֹג כִבְנֵי חוֹרִין בְּלַיִל זֶה, בּוֹ חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, וּכְדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ הַמְּלָכִים אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בִּימֵי קֶדֶם. וְאָנוּ מְהַרְהֲרִים: הֵן "חֵרוּת" פֵּרוּשׁוֹ הֲסָרַת מִגְבָּלוֹת, וַהֲסִבָּה זוֹ הַגְבָּלָה הִיא. אִם בְּנֵי חוֹרִין אָנוּ, נֹאכַל כְּחֶפְצֵנוּ, "בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין", הֲלֹא כֵן?!

אֲבָל אָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ אֲשֶׁר בִּטּוּיָהּ הַיָּפֶה טָמוּן בַּפִּתְגָּם "הָאֲצִילוּת מְחַיֶּבֶת". כְּכָל שֶׁהָאָדָם עוֹלֶה בְּדַרְגָּה, הוּא מְסַגֵּל לְעַצְמוֹ אָרְחוֹת חַיִּים מְעֻדָּנִים וּמְחַיְּבִים. הָעֶבֶד מְסֻגָּל לָרוּץ בָּרְחוֹב עָרוּם וְיָחֵף, אַךְ הָאָדוֹן יֵצֵא בַּחֲלִיפָה וּבְנַעֲלַיִם; הָעֶבֶד יֹאכַל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, וְהָאָדוֹן בְּסַכִּין וּבְמַזְלֵג. בְּאֵרוּעִים חֲגִיגִיִּים יֵשׁ שׁוּרַת סַכִּינִים וּמַזְלְגוֹת, לְכָל אֶחָד תַּפְקִידוֹ... כְּלוּם מִגְבָּלוֹת הֵן אֵלֶּה?! יֵשׁ "שְׂפַת שׁוּק" וְיֵשׁ "שָׂפָה דִיפְּלוֹמָטִית", בִּטּוּיִים מְעֻדָּנִים, עֲקִיפִים. אִם כֵּן, הַאִם נֹאמַר שֶׁהַפֶּרֶא הוּא בֵּן הַחוֹרִין וְאִלּוּ הָאָדוֹן מְשֻׁעְבָּד? וַדַּאי שֶׁלֹּא. עַל הָאָדוֹן לִנְהֹג כְּאָדוֹן, אֲצִילוּתוֹ מְחַיֶּבֶת אוֹתוֹ בִּכְלָלֵי הִתְנַהֲגוּת מְעֻדָּנִים. דַּוְקָא הֱיוֹתֵנוּ בְּנֵי חוֹרִין מַכְתִּיבָה לָנוּ אֶת הַהֲסִבָּה.

מֵעַתָּה נָבִין מַדּוּעַ לַגּוֹיִים רַק שֶׁבַע מִצְווֹת בְּסִיסִיּוֹת, וְאִלּוּ לָנוּ, בְּנֵי הַחוֹרִין, תַּרְיַ"ג מִצְווֹת. כִּי "כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם" (שַׁבָּת קכח.), וְהָאֲצִילוּת מְחַיֶּבֶת אוֹתָנוּ בְּהַנְהָגָה אַחֶרֶת, בַּהֲלִיכוֹת שֶׁל בֶּן יִשְׂרָאֵל.

"הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין". נְרַפֵּד אֶת הַכִּסֵּא בְּכָרִית, וְנִטֶּה עַל צִדֵּנוּ הַשְּׂמָאלִי בְּעֵת שְׁתִיַּת אַרְבַּע הַכּוֹסוֹת וּבְעֵת אֲכִילַת הַמַּצּוֹת.

וּמַדּוּעַ עַל צַד שְׂמֹאל דַּוְקָא? "שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לְוֶשֶׁט". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י (פְּסָחִים קח.), שֶׁאִם יָסֵב עַל צַד יְמִינוֹ יִפָּתַח הַקָּנֶה, קְנֵה הַנְּשִׁימָה וְהַדִּבּוּר, וְהַמַּאֲכָל עָלוּל לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְאָז הוּא עָלוּל לְהֵחָנֵק, חָלִילָה. לָכֵן יָסֵב עַל צַד שְׂמֹאל שֶׁאָז נִפְתָּח הַוֵּשֶׁט, שֶׁהוּא צִנּוֹר הָאֲכִילָה, וְיֹאכַל וְיִשְׂבַּע כְּבִרְכַּת ה'.

דּוֹמֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רַעְיוֹן נִפְלָא וּבוֹ הַנְחָיָה וְהַכְוָנָה. הָאָדָם מֻרְכָּב מִגּוּף וּנְשָׁמָה. הַגּוּף שׁוֹאֵף לַהֲנָאוֹת גַּשְׁמִיּוֹת וְהַנְּשָׁמָה מְבַקֶּשֶׁת סִפּוּק רוּחָנִי: דִּבְרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, שִׁירוֹת וּזְמִירוֹת. גַּם הָאֲכִילָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת מִצְוָה בִּסְעוּדוֹת הֶחָג, לְמָשָׁל. אֲבָל יֵשׁ לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהָאֹכֶל לֹא יִכָּנֵס לַקָּנֶה שֶׁל הַדִּבּוּר וְלֹא יִסְתֹּם אוֹתוֹ. כְּלוֹמַר, שֶׁהַמַּחְשָׁבָה וְהַדִּבּוּר לֹא יִתָּפְסוּ עַל יְדֵי הַהֲנָאוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת וְסִפּוּקָן. שֶׁהָרֹאשׁ לֹא יִהְיֶה תָּפוּס אַךְ וְרַק בָּ"אֹכֶל" אֶלָּא יִהְיֶה פָּנוּי לַ"דִּבּוּר" לָרוּחָנִיּוּת, לַהַגָּדָה וְלַהַלֵּל. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	ויגש תשפ"ב
	רְגִישׁוּת לְרִגְשׁוֹת הַזּוּלַת
	לֵיל הַסֵּדֶר הִנֵּה זֶה בָּא לֵיל הַסֵּדֶר וּמִצְווֹתָיו - אוֹרָה וְשִׂמְחָה הֵם, אֲבָל יֵשׁ בָּהֶם פְּרָט שֶׁנִּרְאֶה כְּמַגְבִּיל: הַהֲסִבָּה. הַהֲסִבָּה בִּשְׁעַת אֲכִילַת הַמַּצָּה, כּוֹלֵל בִּזְמַן הַכּוֹרֵךְ וְהָאֲפִיקוֹמָן וּשְׁתִיַּת אַרְבַּע כּוֹסוֹת הַיַּיִן, כּוֹלֶלֶת הַטָּיָה עַל צַד שְׂמֹאל, רָצוּי עַל כַּר וְכֶסֶת. וְאִם אָכַל אוֹ שָׁתָה בְּלֹא לְהָסֵב, צָרִיךְ לָשׁוּב וְלֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת בַּהֲסִבָּה. טַעַם הֲסִבָּה זוֹ כְּדֵי לִנְהֹג כִבְנֵי חוֹרִין בְּלַיִל זֶה, בּוֹ חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, וּכְדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ הַמְּלָכִים אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בִּימֵי קֶדֶם. וְאָנוּ מְהַרְהֲרִים: הֵן "חֵרוּת" פֵּרוּשׁוֹ הֲסָרַת מִגְבָּלוֹת, וַהֲסִבָּה זוֹ הַגְבָּלָה הִיא. אִם בְּנֵי חוֹרִין אָנוּ, נֹאכַל כְּחֶפְצֵנוּ, "בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין", הֲלֹא כֵן?! אֲבָל אָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ אֲשֶׁר בִּטּוּיָהּ הַיָּפֶה טָמוּן בַּפִּתְגָּם "הָאֲצִילוּת מְחַיֶּבֶת". כְּכָל שֶׁהָאָדָם עוֹלֶה בְּדַרְגָּה, הוּא מְסַגֵּל לְעַצְמוֹ אָרְחוֹת חַיִּים מְעֻדָּנִים וּמְחַיְּבִים. הָעֶבֶד מְסֻגָּל לָרוּץ בָּרְחוֹב עָרוּם וְיָחֵף, אַךְ הָאָדוֹן יֵצֵא בַּחֲלִיפָה וּבְנַעֲלַיִם; הָעֶבֶד יֹאכַל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, וְהָאָדוֹן בְּסַכִּין וּבְמַזְלֵג. בְּאֵרוּעִים חֲגִיגִיִּים יֵשׁ שׁוּרַת סַכִּינִים וּמַזְלְגוֹת, לְכָל אֶחָד תַּפְקִידוֹ... כְּלוּם מִגְבָּלוֹת הֵן אֵלֶּה?! יֵשׁ "שְׂפַת שׁוּק" וְיֵשׁ "שָׂפָה דִיפְּלוֹמָטִית", בִּטּוּיִים מְעֻדָּנִים, עֲקִיפִים. אִם כֵּן, הַאִם נֹאמַר שֶׁהַפֶּרֶא הוּא בֵּן הַחוֹרִין וְאִלּוּ הָאָדוֹן מְשֻׁעְבָּד? וַדַּאי שֶׁלֹּא. עַל הָאָדוֹן לִנְהֹג כְּאָדוֹן, אֲצִילוּתוֹ מְחַיֶּבֶת אוֹתוֹ בִּכְלָלֵי הִתְנַהֲגוּת מְעֻדָּנִים. דַּוְקָא הֱיוֹתֵנוּ בְּנֵי חוֹרִין מַכְתִּיבָה לָנוּ אֶת הַהֲסִבָּה. מֵעַתָּה נָבִין מַדּוּעַ לַגּוֹיִים רַק שֶׁבַע מִצְווֹת בְּסִיסִיּוֹת, וְאִלּוּ לָנוּ, בְּנֵי הַחוֹרִין, תַּרְיַ"ג מִצְווֹת. כִּי "כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם" (שַׁבָּת קכח.), וְהָאֲצִילוּת מְחַיֶּבֶת אוֹתָנוּ בְּהַנְהָגָה אַחֶרֶת, בַּהֲלִיכוֹת שֶׁל בֶּן יִשְׂרָאֵל. "הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין". נְרַפֵּד אֶת הַכִּסֵּא בְּכָרִית, וְנִטֶּה עַל צִדֵּנוּ הַשְּׂמָאלִי בְּעֵת שְׁתִיַּת אַרְבַּע הַכּוֹסוֹת וּבְעֵת אֲכִילַת הַמַּצּוֹת. וּמַדּוּעַ עַל צַד שְׂמֹאל דַּוְקָא? "שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לְוֶשֶׁט". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י (פְּסָחִים קח.), שֶׁאִם יָסֵב עַל צַד יְמִינוֹ יִפָּתַח הַקָּנֶה, קְנֵה הַנְּשִׁימָה וְהַדִּבּוּר, וְהַמַּאֲכָל עָלוּל לְהִכָּנֵס בּוֹ, וְאָז הוּא עָלוּל לְהֵחָנֵק, חָלִילָה. לָכֵן יָסֵב עַל צַד שְׂמֹאל שֶׁאָז נִפְתָּח הַוֵּשֶׁט, שֶׁהוּא צִנּוֹר הָאֲכִילָה, וְיֹאכַל וְיִשְׂבַּע כְּבִרְכַּת ה'. דּוֹמֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן רַעְיוֹן נִפְלָא וּבוֹ הַנְחָיָה וְהַכְוָנָה. הָאָדָם מֻרְכָּב מִגּוּף וּנְשָׁמָה. הַגּוּף שׁוֹאֵף לַהֲנָאוֹת גַּשְׁמִיּוֹת וְהַנְּשָׁמָה מְבַקֶּשֶׁת סִפּוּק רוּחָנִי: דִּבְרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, שִׁירוֹת וּזְמִירוֹת. גַּם הָאֲכִילָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת מִצְוָה בִּסְעוּדוֹת הֶחָג, לְמָשָׁל. אֲבָל יֵשׁ לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהָאֹכֶל לֹא יִכָּנֵס לַקָּנֶה שֶׁל הַדִּבּוּר וְלֹא יִסְתֹּם אוֹתוֹ. כְּלוֹמַר, שֶׁהַמַּחְשָׁבָה וְהַדִּבּוּר לֹא יִתָּפְסוּ עַל יְדֵי הַהֲנָאוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת וְסִפּוּקָן. שֶׁהָרֹאשׁ לֹא יִהְיֶה תָּפוּס אַךְ וְרַק בָּ"אֹכֶל" אֶלָּא יִהְיֶה פָּנוּי לַ"דִּבּוּר" לָרוּחָנִיּוּת, לַהַגָּדָה וְלַהַלֵּל. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)