Otzarot-Article

"כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת" (ז-ט). לִכְאוֹרָה עָלֵינוּ לְהָבִין: הֲלֹא פַּרְעֹה מְבַקֵּשׁ מִמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן אוֹת, שֶׁיּוֹכִיחַ כִּי אָכֵן נִשְׁלְחוּ עַל יְדֵי אֱלֹקֵי הָעִבְרִים. אִם כֵּן, אוֹת זֶה נוֹעָד עֲבוּר פַּרְעֹה וְלֹא עֲבוּר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַצְמָם... מַדּוּעַ אֵפוֹא נֶאֱמַר בַּפָּסוּק: "תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת"? הֲלֹא הָאוֹת כְּלָל לֹא הָיָה מְיֹעָד עֲבוּר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן!

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

הָיָה זֶה בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר יָצָא הַצָּאר נִיקוֹלַאי לְאֶחָד מִמַּסְעוֹת הַצַּיִד הָאֲהוּבִים עָלָיו. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת דָּהַר עַל סוּסוֹ הָאַבִּיר, כְּשֶׁשְּׁנֵי שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ לְצִדּוֹ, אֶל עֹמֶק הַיַּעַר, שָׁם קָשְׁרוּ הַשְּׁלֹשָׁה אֶת סוּסֵיהֶם וְהִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם רַגְלִית, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהַכְרִיז עַל נוֹכְחוּתָם בְּקוֹל הַלְמוּת סוּסֵיהֶם, מַה שֶּׁעָלוּל לְהַבְרִיחַ אֶת טַרְפָּם מִפְּנֵיהֶם.

דָּא עָקָא, חֵרֶף כָּל הַמַּאֲמַצִּים חָלְפָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְכָל טֶרֶף רָאוּי לִשְׁמוֹ לֹא נִרְאָה בָּאֹפֶק. הַצָּאר, כַּמּוּבָן, לֹא הִסְתַּפֵּק בְּצֵיד אַרְנָבוֹת... הוּא חִפֵּשׂ צַיִד שֶׁנִּתָּן לְהִתְפָּאֵר בּוֹ: דֻּבִּים, אֲרָיוֹת, נְמֵרִים, אוֹ כָּל חַיַּת טֶרֶף אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ! וּבְכֵן, גַּם לְאַחַר שֶׁהִמְתִּינוּ שָׁעָה וּשְׁעָתַיִם, לֹא נִמְצָא כָּל רֶמֶז לְנוֹכְחוּתָהּ שֶׁל חַיָּה מֵהַסּוּג הַמְּדֻבָּר בַּסְּבִיבָה.

עַד שֶׁלְּפֶתַע, נִשְׁמַע קוֹל פְּסִיעוֹת מִבֵּין הָעֵצִים, וּבְעִקְבוֹתָיו קְרִיאָה חַיָּתִית עַזָּה. "הִנֵּה! זוֹ חַיָּה הָרְאוּיָה לְצַיִד!" קָרָא הַצָּאר, וְהֵחֵל מִסְתַּעֵר קָדִימָה, בְּעוֹד שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ שׁוֹעֲטִים בְּעִקְבוֹתָיו. הַחַיָּה עֲדַיִן לֹא זֻהֲתָה, אוּלָם הָיָה בָּרוּר שֶׁהִיא קְרוֹבָה. הַשְּׁלֹשָׁה דָּלְקוּ אַחֲרֶיהָ בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר, אַךְ לְמַרְבֵּה אַכְזָבָתָם, אִם לִשְׁפֹּט עַל פִּי קוֹל הַפְּסִיעוֹת הַמִּתְעַמְעֵם וְהוֹלֵךְ – נִרְאֶה כִּי הַחַיָּה הָלְכָה וְהִתְרַחֲקָה מֵהֶם.

אוּלָם הַקֵּיסָר לֹא אָמַר נוֹאָשׁ. כְּעֶלֶם צָעִיר הוּא דִּלֵּג בֵּין הָעֵצִים, עַד שֶׁשּׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ בְּקֹשִׁי הִצְלִיחוּ לְהַדְבִּיק אֶת פְּעָמָיו. וְאָז, לְפֶתַע, נָצְצוּ זוּג עֵינַיִם מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה. כָּעֵת כְּבָר לֹא הָיָה סָפֵק: מְדֻבָּר בְּנָמֵר!

נִיקוֹלַאי מִהֵר לְהַפְנוֹת אֶת נִשְׁקוֹ אֶל עֵבֶר הַנָּמֵר, וְאַף הִסְפִּיק לִירוֹת יְרִיָּה אַחַת – שֶׁהֶחֱטִיאָה. אוּלָם דַּי הָיָה בָּהּ בִּירִיָּה זוֹ, בִּכְדֵי לְהַפְחִיד אֶת הַנָּמֵר כַּהֹגֶן, וְלִגְרֹם לוֹ לָנוּס עַל נַפְשׁוֹ עַד שֶׁכְּבָר לֹא נִרְאֶה לָעַיִן. כָּעֵת, הִתְפַּצְּלוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּנִסָּיוֹן לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַנָּמֵר - אַךְ לַשָּׁוְא. לְאַחַר זְמַן מָה – נִפְגְּשׁוּ שְׁנֵי שׁוֹמְרֵי הָרֹאשׁ אֲשֶׁר נוֹאֲשׁוּ מֵהַמִּרְדָּף, וְהֵחֵלּוּ מְחַפְּשִׂים אַחַר הַצָּאר, אוּלָם זֶה הָאַחֲרוֹן נֶעְלַם – כְּאִלּוּ בָּלְעָה אוֹתוֹ הָאֲדָמָה.

בְּעוֹד הַצָּאר מְחַפֵּשׂ אֶת שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר אַף הֵם מְחַפְּשִׂים אַחֲרָיו – יָרְדָה הַחֲשֵׁכָה. בְּלֵית בְּרֵרָה הִשְׁלִים נִיקוֹלַאי עִם הָעֻבְדָּה שֶׁאֶת הַלַּיְלָה הַקָּרוֹב יַעֲשֶׂה בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר. רַק קָרוֹב לִשְׁעַת חֲצוֹת, הִבְחִין בְּקֶרֶן שֶׁל אוֹר... מִמֶּרְחָק הוּא זִהָה בִּקְתַּת עֵץ קְטַנָּה, מִמֶּנָּה בּוֹקֵעַ אוֹר שֶׁל עֲשָׁשִׁית.

הֵחִישׁ אֵפוֹא הַצָּאר אֶת פְּעָמָיו אֶל עֵבֶר הַבִּקְתָּה, וּמִיָּד עִם הַגִּיעוֹ זִהָה עַל פִּי הַמְּזוּזָה שֶׁהָיְתָה קְבוּעָה בְּפִתְחָהּ – כִּי יְהוּדִי מִתְגּוֹרֵר בָּהּ. אִלּוּ יָכוֹל, הָיָה נִמְנָע מִלִּדְרֹךְ עַל מִפְתַּן בֵּיתוֹ שֶׁל יְהוּדוֹן... אוּלָם בַּנְּסִבּוֹת הַנּוֹכְחִיּוֹת, לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה.

דָּפַק עַזּוֹת עַל הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר מִהֲרָה לְהִפָּתַח עַל יְדֵי יְהוּדִי זָקֵן. הַלָּה, לֹא זִהָה אֶת הָעוֹמֵד מוּלוֹ... וּבְכָל זֹאת, הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים שֶׁהִפְגִּין הָיְתָה מוֹפְתִית.

הַצָּאר, אֲשֶׁר הֻפְתַּע מִקַּבָּלַת הַפָּנִים הַחַמָּה, הֶחְלִיט שֶׁלֹּא לַחְשֹׂף אֶת זֶהוּתוֹ בֵּינְתַיִם. הוּא נִכְנַס אֵפוֹא אֶל הַבַּיִת, הִתְיַשֵּׁב אֵצֶל הָאָח, אָכַל וְשָׁתָה מֵאֲשֶׁר הֻגַּשׁ לוֹ, וּלְבַסּוֹף אַף עָלָה עַל יְצוּעוֹ אֲשֶׁר הֵכִין בַּעֲבוּרוֹ הַזָּקֵן בְּעַצְמוֹ. בְּטֶרֶם הִסְפִּיק אֲפִלּוּ לְהוֹדוֹת לְמֵיטִיבוֹ – כְּבָר נֶעֶצְמוּ שְׁמוּרוֹת עֵינָיו, וְהוּא נִרְדַּם.

רַק לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, לְאַחַר שֶׁסָּעַד אֶת לִבּוֹ בְּפַת שַׁחֲרִית – חָשַׂף הַצָּאר אֶת סוֹדוֹ בִּפְנֵי מְאָרְחוֹ. "הַאִם אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי?", שָׁאַל, וְהַזָּקֵן הֵשִׁיב בְּפַשְׁטוּת: "לֹא! אֵינֶנִּי מַכִּירְךָ!". "הַאִם בָּטוּחַ אַתָּה? הִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב!", בִּקֵּשׁ הַצָּאר, וְאָז הִכָּה בּוֹ בְּרַק הַהֲבָנָה. "הֲלֹא אַתָּה הַקֵּיסָר הָאַדִּיר נִיקוֹלַאי! בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר חָלַק מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם!", קָרָא.

"עָלַי לְשַׁלֵּם לְךָ עַל הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים שֶׁנָּהַגְתָּ בִּי!", אָמַר נִיקוֹלַאי לַזָּקֵן, וְהוֹסִיף: "כָּל שֶׁתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי אֶעֱשֶׂה!". אוּלָם הַיְּהוּדִי לֹא בִּקֵּשׁ מְאוּמָה. "וְכִי מָה אוּכַל לְבַקֵּשׁ? הֲלֹא יֵשׁ לִי כָּל מַה שֶּׁאֲנִי זָקוּק לוֹ... פַּרְנָסָה דֵּי הַצֹּרֶךְ לְזָקֵן כָּמוֹנִי, יֵשׁ לִי. לְעֹשֶׁר, אֵינֶנִּי זָקוּק. אֶת צֶאֱצָאַי, כְּבָר הִשֵּׂאתִי. וּמָה אֲבַקֵּשׁ עוֹד? הֲלֹא הַדָּבָר הַיָּחִיד לוֹ אֲנִי מְיַחֵל – הִנּוֹ 'עוֹלָם הַבָּא', וְאֶת זֶה – הוֹד רוֹמְמוּתוֹ הֲרֵי לֹא יוּכַל לְהַעֲנִיק לִי!", הִטְעִים הַזָּקֵן.

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן נֶהֱנָה הַצָּאר מִתְּשׁוּבָתוֹ הַפְּשׁוּטָה שֶׁל הַזָּקֵן. אוּלָם לְאַחַר שֶׁעִכֵּל אֶת מַשְׁמָעוּת דְּבָרָיו – בָּעֲרָה בּוֹ חֲמָתוֹ וְהוּא קָרָא בְּחֵמָה שְׁפוּכָה: "חָצוּף! כֵּיצַד הִרְהַבְתָּ עֹז בְּנַפְשְׁךָ לְדַבֵּר כָּךְ עַל מֶלֶךְ גָּדוֹל כָּמוֹנִי? בֶּן מָוֶת אַתָּה! עוֹד שָׁעָה קַלָּה יָבוֹאוּ חַיָּלֵי הַמִּשְׁמָר לֶאֱסֹר אוֹתְךָ, וְאַתָּה תּוּצָא לַהוֹרֵג בַּכִּכָּר הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל פֶּטֶרְבּוּרְג הַבִּירָה!", סִיֵּם הַצָּאר, וְעָזַב אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי בִּטְרִיקַת דֶּלֶת.

הַזָּקֵן נוֹתַר עַל מְקוֹמוֹ הָמוּם. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, אוּלָם כַּאֲשֶׁר הֵבִין מָה אֵרַע, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַדִּין. "אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁעָלַי לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתַי בְּטֶרֶם אֶעֱמֹד בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה! וּבְכֵן, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָתִי!".

לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, נֶאֱסַף עַם רַב בַּכִּכָּר הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל פֶּטֶרְבּוּרְג. הַגּוֹיִים צְמֵאֵי הַדָּם, חָפְצוּ לַחֲזוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם בְּמוֹתוֹ שֶׁל יְהוּדוֹן, מִשְּׂנוּאֵי נַפְשָׁם, הַמּוֹצֵא לַהוֹרֵג כְּמוֹרֵד בְּמַלְכוּת. הַתַּלְיָן כְּבָר תָּפַס אֶת מְקוֹמוֹ. הַחֶבֶל כְּבָר נִכְרַךְ סְבִיב צַוָּארוֹ, עוֹד רֶגַע קָט וִיבֻצַּע גְּזַר הַדִּין, אוּלָם אָז, לְפֶתַע - - -

"עִצְרוּ!", נִשְׁמְעָה קְרִיאָה רָמָה מִקְּצֵה הָרְחוֹב. הַנּוֹכְחִים אֲשֶׁר הִפְנוּ מַבָּטָם אֶל עֵבֶר מְקוֹר הַקּוֹל, זִהוּ בְּנָקֵל כִּי מְדֻבָּר בְּאֶחָד מִמְּשָׁרְתָיו שֶׁל הַצָּאר, אֲשֶׁר הִתְבַּלֵּט בְּמַדָּיו הַבּוֹהֲקִים. "הוֹד מַעֲלָתוֹ הַצָּאר הוֹרָה לְהָבִיא בְּפָנָיו אֶת הַיְּהוּדִי!", הִכְרִיז הַלָּה כַּאֲשֶׁר הִתְקָרֵב אֶל הַגַּרְדּוֹם, וְלִקְהַל הַמִּתְאַסְּפִים לֹא נוֹתַר כִּי אִם לְהִתְפַּזֵּר בְּאַכְזָבָה אִישׁ אִישׁ אֶל בֵּיתוֹ.

שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן, הִתְיַצֵּב הַזָּקֵן בִּפְנֵי הַצָּאר, אוֹתוֹ מָצָא בְּמַצַּב רוּחַ מְחֻיָּךְ... "הִנֵּה, רוֹאֶה אַתָּה? סָבַרְתָּ, כִּי אֵין בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל הַצָּאר לַהֲבִיאֲךָ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא... וּבְכֵן, הֲרֵי לְךָ כִּי טָעִיתָ: זֶה עַתָּה הִצְלַחְתִּי לַהֲבִיאֲךָ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתָ לִידֵי בִּטּוּי אֶת אֱמוּנָתְךָ בֵּאלֹקֶיךָ, לְמַעֲנוֹ הָיִיתָ מוּכָן לִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ!".

וְאָנוּ, נִתְבּוֹנֵן בִּדְבָרִים: הֲלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁל הַצָּאר, נִכָּר כִּי הוּא אָכֵן הוֹדָה בַּאֲמִתָּתוֹ שֶׁל עוֹלַם הַנֶּצַח, הַמְּיֹעָד עֲבוּר בְּנֵי הָעָם הַיְּהוּדִי, אוּלָם כְּלוּם שִׁנָּה אֶת דַּרְכּוֹ מִכָּאן וְאֵילָךְ? לֹא וָלֹא! רָשָׁע הָיָה, וְרָשָׁע נוֹתַר עַד יוֹם מוֹתוֹ! לְלַמְּדֵנוּ, כִּי בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת מוּל עֵינָיו, וַעֲדַיִן – לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: שֶׁכֵּן אָמְנָם, זוֹ הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה בְּאָמְרוֹ לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן "תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת"... הוּא בִּקֵּשׁ לְהַבְהִיר מֵרֹאשׁ, כִּי אַף אִם יִתְּנוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אוֹת שֶׁיּוֹכִיחַ אֶת אֲמִתַּת שְׁלִיחוּתָם – הֲרֵי שֶׁאוֹת זֶה לֹא יְשַׁמֵּשׁ כְּהוֹכָחָה אֶלָּא בַּעֲבוּרָם, שֶׁכֵּן הוּא עַצְמוֹ – יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ גַּם הָלְאָה, וְלִכְפֹּר בַּה' יִתְבָּרַךְ. (לְלַמֶּדְךָ)

	מקץ תשפ"ב
	הַצַּדִּיק – נֶעֱנָשׁ בִּ'מְזֻמָּן'!
	"כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת" (ז-ט). לִכְאוֹרָה עָלֵינוּ לְהָבִין: הֲלֹא פַּרְעֹה מְבַקֵּשׁ מִמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן אוֹת, שֶׁיּוֹכִיחַ כִּי אָכֵן נִשְׁלְחוּ עַל יְדֵי אֱלֹקֵי הָעִבְרִים. אִם כֵּן, אוֹת זֶה נוֹעָד עֲבוּר פַּרְעֹה וְלֹא עֲבוּר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַצְמָם... מַדּוּעַ אֵפוֹא נֶאֱמַר בַּפָּסוּק: "תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת"? הֲלֹא הָאוֹת כְּלָל לֹא הָיָה מְיֹעָד עֲבוּר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן! אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: הָיָה זֶה בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר יָצָא הַצָּאר נִיקוֹלַאי לְאֶחָד מִמַּסְעוֹת הַצַּיִד הָאֲהוּבִים עָלָיו. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת דָּהַר עַל סוּסוֹ הָאַבִּיר, כְּשֶׁשְּׁנֵי שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ לְצִדּוֹ, אֶל עֹמֶק הַיַּעַר, שָׁם קָשְׁרוּ הַשְּׁלֹשָׁה אֶת סוּסֵיהֶם וְהִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם רַגְלִית, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהַכְרִיז עַל נוֹכְחוּתָם בְּקוֹל הַלְמוּת סוּסֵיהֶם, מַה שֶּׁעָלוּל לְהַבְרִיחַ אֶת טַרְפָּם מִפְּנֵיהֶם. דָּא עָקָא, חֵרֶף כָּל הַמַּאֲמַצִּים חָלְפָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וְכָל טֶרֶף רָאוּי לִשְׁמוֹ לֹא נִרְאָה בָּאֹפֶק. הַצָּאר, כַּמּוּבָן, לֹא הִסְתַּפֵּק בְּצֵיד אַרְנָבוֹת... הוּא חִפֵּשׂ צַיִד שֶׁנִּתָּן לְהִתְפָּאֵר בּוֹ: דֻּבִּים, אֲרָיוֹת, נְמֵרִים, אוֹ כָּל חַיַּת טֶרֶף אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ! וּבְכֵן, גַּם לְאַחַר שֶׁהִמְתִּינוּ שָׁעָה וּשְׁעָתַיִם, לֹא נִמְצָא כָּל רֶמֶז לְנוֹכְחוּתָהּ שֶׁל חַיָּה מֵהַסּוּג הַמְּדֻבָּר בַּסְּבִיבָה. עַד שֶׁלְּפֶתַע, נִשְׁמַע קוֹל פְּסִיעוֹת מִבֵּין הָעֵצִים, וּבְעִקְבוֹתָיו קְרִיאָה חַיָּתִית עַזָּה. "הִנֵּה! זוֹ חַיָּה הָרְאוּיָה לְצַיִד!" קָרָא הַצָּאר, וְהֵחֵל מִסְתַּעֵר קָדִימָה, בְּעוֹד שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ שׁוֹעֲטִים בְּעִקְבוֹתָיו. הַחַיָּה עֲדַיִן לֹא זֻהֲתָה, אוּלָם הָיָה בָּרוּר שֶׁהִיא קְרוֹבָה. הַשְּׁלֹשָׁה דָּלְקוּ אַחֲרֶיהָ בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר, אַךְ לְמַרְבֵּה אַכְזָבָתָם, אִם לִשְׁפֹּט עַל פִּי קוֹל הַפְּסִיעוֹת הַמִּתְעַמְעֵם וְהוֹלֵךְ – נִרְאֶה כִּי הַחַיָּה הָלְכָה וְהִתְרַחֲקָה מֵהֶם. אוּלָם הַקֵּיסָר לֹא אָמַר נוֹאָשׁ. כְּעֶלֶם צָעִיר הוּא דִּלֵּג בֵּין הָעֵצִים, עַד שֶׁשּׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ בְּקֹשִׁי הִצְלִיחוּ לְהַדְבִּיק אֶת פְּעָמָיו. וְאָז, לְפֶתַע, נָצְצוּ זוּג עֵינַיִם מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה. כָּעֵת כְּבָר לֹא הָיָה סָפֵק: מְדֻבָּר בְּנָמֵר! נִיקוֹלַאי מִהֵר לְהַפְנוֹת אֶת נִשְׁקוֹ אֶל עֵבֶר הַנָּמֵר, וְאַף הִסְפִּיק לִירוֹת יְרִיָּה אַחַת – שֶׁהֶחֱטִיאָה. אוּלָם דַּי הָיָה בָּהּ בִּירִיָּה זוֹ, בִּכְדֵי לְהַפְחִיד אֶת הַנָּמֵר כַּהֹגֶן, וְלִגְרֹם לוֹ לָנוּס עַל נַפְשׁוֹ עַד שֶׁכְּבָר לֹא נִרְאֶה לָעַיִן. כָּעֵת, הִתְפַּצְּלוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּנִסָּיוֹן לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַנָּמֵר - אַךְ לַשָּׁוְא. לְאַחַר זְמַן מָה – נִפְגְּשׁוּ שְׁנֵי שׁוֹמְרֵי הָרֹאשׁ אֲשֶׁר נוֹאֲשׁוּ מֵהַמִּרְדָּף, וְהֵחֵלּוּ מְחַפְּשִׂים אַחַר הַצָּאר, אוּלָם זֶה הָאַחֲרוֹן נֶעְלַם – כְּאִלּוּ בָּלְעָה אוֹתוֹ הָאֲדָמָה. בְּעוֹד הַצָּאר מְחַפֵּשׂ אֶת שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר אַף הֵם מְחַפְּשִׂים אַחֲרָיו – יָרְדָה הַחֲשֵׁכָה. בְּלֵית בְּרֵרָה הִשְׁלִים נִיקוֹלַאי עִם הָעֻבְדָּה שֶׁאֶת הַלַּיְלָה הַקָּרוֹב יַעֲשֶׂה בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר. רַק קָרוֹב לִשְׁעַת חֲצוֹת, הִבְחִין בְּקֶרֶן שֶׁל אוֹר... מִמֶּרְחָק הוּא זִהָה בִּקְתַּת עֵץ קְטַנָּה, מִמֶּנָּה בּוֹקֵעַ אוֹר שֶׁל עֲשָׁשִׁית. הֵחִישׁ אֵפוֹא הַצָּאר אֶת פְּעָמָיו אֶל עֵבֶר הַבִּקְתָּה, וּמִיָּד עִם הַגִּיעוֹ זִהָה עַל פִּי הַמְּזוּזָה שֶׁהָיְתָה קְבוּעָה בְּפִתְחָהּ – כִּי יְהוּדִי מִתְגּוֹרֵר בָּהּ. אִלּוּ יָכוֹל, הָיָה נִמְנָע מִלִּדְרֹךְ עַל מִפְתַּן בֵּיתוֹ שֶׁל יְהוּדוֹן... אוּלָם בַּנְּסִבּוֹת הַנּוֹכְחִיּוֹת, לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה. דָּפַק עַזּוֹת עַל הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר מִהֲרָה לְהִפָּתַח עַל יְדֵי יְהוּדִי זָקֵן. הַלָּה, לֹא זִהָה אֶת הָעוֹמֵד מוּלוֹ... וּבְכָל זֹאת, הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים שֶׁהִפְגִּין הָיְתָה מוֹפְתִית. הַצָּאר, אֲשֶׁר הֻפְתַּע מִקַּבָּלַת הַפָּנִים הַחַמָּה, הֶחְלִיט שֶׁלֹּא לַחְשֹׂף אֶת זֶהוּתוֹ בֵּינְתַיִם. הוּא נִכְנַס אֵפוֹא אֶל הַבַּיִת, הִתְיַשֵּׁב אֵצֶל הָאָח, אָכַל וְשָׁתָה מֵאֲשֶׁר הֻגַּשׁ לוֹ, וּלְבַסּוֹף אַף עָלָה עַל יְצוּעוֹ אֲשֶׁר הֵכִין בַּעֲבוּרוֹ הַזָּקֵן בְּעַצְמוֹ. בְּטֶרֶם הִסְפִּיק אֲפִלּוּ לְהוֹדוֹת לְמֵיטִיבוֹ – כְּבָר נֶעֶצְמוּ שְׁמוּרוֹת עֵינָיו, וְהוּא נִרְדַּם. רַק לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, לְאַחַר שֶׁסָּעַד אֶת לִבּוֹ בְּפַת שַׁחֲרִית – חָשַׂף הַצָּאר אֶת סוֹדוֹ בִּפְנֵי מְאָרְחוֹ. "הַאִם אֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי?", שָׁאַל, וְהַזָּקֵן הֵשִׁיב בְּפַשְׁטוּת: "לֹא! אֵינֶנִּי מַכִּירְךָ!". "הַאִם בָּטוּחַ אַתָּה? הִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב!", בִּקֵּשׁ הַצָּאר, וְאָז הִכָּה בּוֹ בְּרַק הַהֲבָנָה. "הֲלֹא אַתָּה הַקֵּיסָר הָאַדִּיר נִיקוֹלַאי! בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר חָלַק מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם!", קָרָא. "עָלַי לְשַׁלֵּם לְךָ עַל הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים שֶׁנָּהַגְתָּ בִּי!", אָמַר נִיקוֹלַאי לַזָּקֵן, וְהוֹסִיף: "כָּל שֶׁתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי אֶעֱשֶׂה!". אוּלָם הַיְּהוּדִי לֹא בִּקֵּשׁ מְאוּמָה. "וְכִי מָה אוּכַל לְבַקֵּשׁ? הֲלֹא יֵשׁ לִי כָּל מַה שֶּׁאֲנִי זָקוּק לוֹ... פַּרְנָסָה דֵּי הַצֹּרֶךְ לְזָקֵן כָּמוֹנִי, יֵשׁ לִי. לְעֹשֶׁר, אֵינֶנִּי זָקוּק. אֶת צֶאֱצָאַי, כְּבָר הִשֵּׂאתִי. וּמָה אֲבַקֵּשׁ עוֹד? הֲלֹא הַדָּבָר הַיָּחִיד לוֹ אֲנִי מְיַחֵל – הִנּוֹ 'עוֹלָם הַבָּא', וְאֶת זֶה – הוֹד רוֹמְמוּתוֹ הֲרֵי לֹא יוּכַל לְהַעֲנִיק לִי!", הִטְעִים הַזָּקֵן. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן נֶהֱנָה הַצָּאר מִתְּשׁוּבָתוֹ הַפְּשׁוּטָה שֶׁל הַזָּקֵן. אוּלָם לְאַחַר שֶׁעִכֵּל אֶת מַשְׁמָעוּת דְּבָרָיו – בָּעֲרָה בּוֹ חֲמָתוֹ וְהוּא קָרָא בְּחֵמָה שְׁפוּכָה: "חָצוּף! כֵּיצַד הִרְהַבְתָּ עֹז בְּנַפְשְׁךָ לְדַבֵּר כָּךְ עַל מֶלֶךְ גָּדוֹל כָּמוֹנִי? בֶּן מָוֶת אַתָּה! עוֹד שָׁעָה קַלָּה יָבוֹאוּ חַיָּלֵי הַמִּשְׁמָר לֶאֱסֹר אוֹתְךָ, וְאַתָּה תּוּצָא לַהוֹרֵג בַּכִּכָּר הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל פֶּטֶרְבּוּרְג הַבִּירָה!", סִיֵּם הַצָּאר, וְעָזַב אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי בִּטְרִיקַת דֶּלֶת. הַזָּקֵן נוֹתַר עַל מְקוֹמוֹ הָמוּם. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, אוּלָם כַּאֲשֶׁר הֵבִין מָה אֵרַע, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַדִּין. "אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁעָלַי לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתַי בְּטֶרֶם אֶעֱמֹד בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה! וּבְכֵן, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָתִי!". לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, נֶאֱסַף עַם רַב בַּכִּכָּר הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל פֶּטֶרְבּוּרְג. הַגּוֹיִים צְמֵאֵי הַדָּם, חָפְצוּ לַחֲזוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם בְּמוֹתוֹ שֶׁל יְהוּדוֹן, מִשְּׂנוּאֵי נַפְשָׁם, הַמּוֹצֵא לַהוֹרֵג כְּמוֹרֵד בְּמַלְכוּת. הַתַּלְיָן כְּבָר תָּפַס אֶת מְקוֹמוֹ. הַחֶבֶל כְּבָר נִכְרַךְ סְבִיב צַוָּארוֹ, עוֹד רֶגַע קָט וִיבֻצַּע גְּזַר הַדִּין, אוּלָם אָז, לְפֶתַע - - - "עִצְרוּ!", נִשְׁמְעָה קְרִיאָה רָמָה מִקְּצֵה הָרְחוֹב. הַנּוֹכְחִים אֲשֶׁר הִפְנוּ מַבָּטָם אֶל עֵבֶר מְקוֹר הַקּוֹל, זִהוּ בְּנָקֵל כִּי מְדֻבָּר בְּאֶחָד מִמְּשָׁרְתָיו שֶׁל הַצָּאר, אֲשֶׁר הִתְבַּלֵּט בְּמַדָּיו הַבּוֹהֲקִים. "הוֹד מַעֲלָתוֹ הַצָּאר הוֹרָה לְהָבִיא בְּפָנָיו אֶת הַיְּהוּדִי!", הִכְרִיז הַלָּה כַּאֲשֶׁר הִתְקָרֵב אֶל הַגַּרְדּוֹם, וְלִקְהַל הַמִּתְאַסְּפִים לֹא נוֹתַר כִּי אִם לְהִתְפַּזֵּר בְּאַכְזָבָה אִישׁ אִישׁ אֶל בֵּיתוֹ. שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן, הִתְיַצֵּב הַזָּקֵן בִּפְנֵי הַצָּאר, אוֹתוֹ מָצָא בְּמַצַּב רוּחַ מְחֻיָּךְ... "הִנֵּה, רוֹאֶה אַתָּה? סָבַרְתָּ, כִּי אֵין בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל הַצָּאר לַהֲבִיאֲךָ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא... וּבְכֵן, הֲרֵי לְךָ כִּי טָעִיתָ: זֶה עַתָּה הִצְלַחְתִּי לַהֲבִיאֲךָ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתָ לִידֵי בִּטּוּי אֶת אֱמוּנָתְךָ בֵּאלֹקֶיךָ, לְמַעֲנוֹ הָיִיתָ מוּכָן לִמְסֹר אֶת נַפְשְׁךָ!". וְאָנוּ, נִתְבּוֹנֵן בִּדְבָרִים: הֲלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁל הַצָּאר, נִכָּר כִּי הוּא אָכֵן הוֹדָה בַּאֲמִתָּתוֹ שֶׁל עוֹלַם הַנֶּצַח, הַמְּיֹעָד עֲבוּר בְּנֵי הָעָם הַיְּהוּדִי, אוּלָם כְּלוּם שִׁנָּה אֶת דַּרְכּוֹ מִכָּאן וְאֵילָךְ? לֹא וָלֹא! רָשָׁע הָיָה, וְרָשָׁע נוֹתַר עַד יוֹם מוֹתוֹ! לְלַמְּדֵנוּ, כִּי בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת מוּל עֵינָיו, וַעֲדַיִן – לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: שֶׁכֵּן אָמְנָם, זוֹ הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה בְּאָמְרוֹ לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן "תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת"... הוּא בִּקֵּשׁ לְהַבְהִיר מֵרֹאשׁ, כִּי אַף אִם יִתְּנוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אוֹת שֶׁיּוֹכִיחַ אֶת אֲמִתַּת שְׁלִיחוּתָם – הֲרֵי שֶׁאוֹת זֶה לֹא יְשַׁמֵּשׁ כְּהוֹכָחָה אֶלָּא בַּעֲבוּרָם, שֶׁכֵּן הוּא עַצְמוֹ – יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ גַּם הָלְאָה, וְלִכְפֹּר בַּה' יִתְבָּרַךְ. (לְלַמֶּדְךָ)