Otzarot-Article

"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יג-יח) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: הֲרֵי כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, הֵם לָקְחוּ כְּלֵי נֶשֶׁק, אִם כֵּן, מַדּוּעַ לֹא נִלְחֲמוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם אֶל יַם סוּף?

מַדּוּעַ הָיָה צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס וְלִקְרֹעַ לָהֶם אֶת הַיָּם? וְכִי לְשֵׁם מָה נָטְלוּ עִמָּם נֶשֶׁק בְּצֵאתָם לַדֶּרֶךְ – אִם לֹא כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ?! וְהַשְּׁאֵלָה מִתְחַזֶּקֶת יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי בְּסוֹף פָּרָשָׁתֵנוּ מְסֻפָּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר יָצְאוּ עֲמָלֵק לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים – נִלְחֲמוּ בָּהֶם יִשְׂרָאֵל, לִכְאוֹרָה, בְּאֶמְצָעוּת כְּלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּקְחוּ עִמָּם מִמִּצְרַיִם! אִם כֵּן, מַדּוּעַ לֹא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בִּכְלֵי הַנֶּשֶׁק הָאֵלּוּ גַּם בְּיַם סוּף?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

סוֹחֵר יְהוּדִי מַצְלִיחַ, מֵחֲסִידָיו הַנֶּאֱמָנִים שֶׁל הַצַּדִּיק מַהֲרִ"י מִבֶּעלְזְא זי"ע, הִגִּיעַ אֶל רַבּוֹ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים וּשְׁאֵלָתוֹ בְּפִיו: הוּא קִבֵּל הַצָּעָה לְעִסְקָה נְדִירָה וּמִשְׁתַּלֶּמֶת בְּיוֹתֵר: יְעָרוֹת וַאֲחֻזּוֹת שֶׁהִנִּיחַ אַחֲרָיו אָצִיל פּוֹלָנִי – עָמְדוּ לִמְכִירָה בִּמְחִיר מְגֻחָךְ, רַק מִשּׁוּם שֶׁהַיּוֹרְשִׁים בִּקְּשׁוּ לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת הַיְרֻשָּׁה וּלְהִפָּרֵד אִישׁ אִישׁ לְדַרְכּוֹ.

הָיָה נִרְאֶה שֶׁזּוֹ עִסְקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת מֵאֵין כְּמוֹתָהּ. וּבְכָל זֹאת, כְּדַרְכּוֹ מֵאָז וּמֵעוֹלָם, לֹא הִסְכִּים הַסּוֹחֵר לַחְתֹּם אֲפִלּוּ עַל מִסְמָךְ אֶחָד, בְּלִי לְקַבֵּל אֶת בִּרְכָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ.

יָצָא הַסּוֹחֵר עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לְדַרְכּוֹ, וּמִסְפַּר יָמִים לְאַחַר מִכֵּן כְּבָר נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה וְהִצִּיג אֶת פְּרָטֵי הָעִסְקָה הָעוֹמֶדֶת עַל הַפֶּרֶק. הֶאֱזִין הַצַּדִּיק בְּרֹב קֶשֶׁב לְתֵאוּרוֹ הַנִּלְהָב שֶׁל הֶחָסִיד, וּלְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הֶחָסִיד לְהַרְצוֹת אֶת דְּבָרָיו – שְׁאָלוֹ: "אֱמֹר לִי, הַאִם יֵשׁ סִכּוּנִים כָּלְשֶׁהֵם בְּעִסְקָה זוֹ?"

"לֹא, רַבִּי! אֵין כָּל סִכּוּנִים! הַהַצְלָחָה מֻבְטַחַת!" הֵשִׁיב הֶחָסִיד בְּבִטָּחוֹן, וְלִפְלִיאָתוֹ לֹא הָיָה גְּבוּל כַּאֲשֶׁר לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הִרְהֵר הַצַּדִּיק לְרֶגַע וּלְאַחַר מִכֵּן פָּסַק נֶחֱרָצוֹת: "אִם כָּךְ, אֵינֶנִּי מַסְכִּים לָעִסְקָה!"

הֶחָסִיד לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. בַּתְּחִלָּה – לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ לְהַמְרוֹת אֶת פִּיו שֶׁל רַבּוֹ, אוּלָם אַט אַט, כְּכָל שֶׁנָּקְפוּ הַשָּׁעוֹת, הֵחֵל הַיֵּצֶר הָרַע בִּמְלַאכְתּוֹ... עַד שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עָלָה בְּיָדוֹ לְהַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ: הַסּוֹחֵר גָּמַר בְּדַעְתּוֹ לַחְתֹּם עַל הָעִסְקָה גַּם בְּלִי בִּרְכָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ.

אֶלָּא שֶׁאָז, הֵחֵלּוּ הַצָּרוֹת... לְפֶתַע פִּתְאֹם הִתְבָּרֵר, כִּי אֲנָשִׁים נוֹסָפִים טוֹעֲנִים שֶׁגַּם לָהֶם יֵשׁ חֵלֶק בַּאֲחֻזּוֹתָיו שֶׁל הָאָצִיל...

לְבַסּוֹף, בְּלֵית בְּרֵרָה, נֶאֱלַץ הַסּוֹחֵר לִמְכֹּר אֶת זְכֻיּוֹתָיו בַּאֲחֻזּוֹת וּבִיעָרוֹת, לְאַחַר שֶׁעֶרְכָּן יָרַד פְּלָאִים, וְתוֹךְ תְּקוּפָה קְצָרָה, הָפַךְ הַסּוֹחֵר הַמַּצְלִיחַ לְעָנִי מָרוּד!

בְּלִבּוֹ, יָדַע הֶחָסִיד הֵיטֵב מַהִי הַסִּבָּה שֶׁגָּרְמָה לַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעֲגוּמָה שֶׁל הַמְּאֹרָעוֹת, וְאַף הִצְדִּיק עַל עַצְמוֹ אֶת הַדִּין. אוּלָם לֹא הֵעֵז לִנְסֹעַ שׁוּב לְבֶּעלְזְא. וְכִי כֵּיצַד יוּכַל לָשֵׂאת פָּנָיו וּלְהַבִּיט בִּפְנֵי הַצַּדִּיק, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא שָׁמַע לַעֲצָתוֹ?

תְּקוּפָה קְצָרָה לְאַחַר מִכֵּן, הִגִּיעַ אֶל הַסּוֹחֵר אֶחָד מִידִידָיו, וְהִצִּיעַ לוֹ הַצָּעָה: הוּא הָיָה בַּעְלֵיהֶם שֶׁל כַּמָּה וְכַמָּה יְעָרוֹת, וּלְצֹרֶךְ הַטִּפּוּל הַשּׁוֹטֵף בָּהֶם – נִזְקָק לְעֶזְרָתוֹ בְּנִהוּל הָעֵסֶק.

חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט הֵבִיא אֶת הַסּוֹחֵר לַמַּסְקָנָה, כִּי לֹא מְדֻבָּר בְּעִסְקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת בִּמְיֻחָד... וּבְכָל זֹאת, נֹכַח מַצָּבוֹ, וּבְשֶׁל הַצֹּרֶךְ הַנּוֹאָשׁ בְּפַרְנָסָה עֲבוּר מִשְׁפַּחְתּוֹ – הֶחְלִיט שֶׁלֹּא לִדְחוֹת אֶת הַהַצָּעָה עַל הַסַּף, אֶלָּא לְהִתְגַּבֵּר עַל בּוּשָׁתוֹ וְלִשְׁאֹל אֶת פִּיו שֶׁל רַבּוֹ...

גַּם הַפַּעַם, לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע הַצַּדִּיק אֶת פְּרָטֵי הָעִסְקָה, הִרְהֵר לְרֶגַע. אוּלָם הַפַּעַם, הֵשִׁיב נֶחֱרָצוֹת: "קַבֵּל אֶת הַהַצָּעָה, וַה' יִהְיֶה בְּעֶזְרְךָ!"

וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא: בְּאֹפֶן שֶׁאֵין לְהַסְבִּירוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, הֵאִירָה לַסּוֹחֵר שֶׁמֶשׁ הַהַצְלָחָה, וְתוֹךְ זְמַן לֹא רַב כְּבָר הָפַךְ לְסוֹחֵר יְעָרוֹת מַצְלִיחַ. הוּא טִפֵּס מַעְלָה מַעְלָה בְּסֻלַּם הָעֲשִׁירוּת, וְהֶחֱזִיר לְעַצְמוֹ אֶת הוֹנוֹ כְּמִקֶּדֶם!

בְּאַחַד הַיָּמִים שָׁב הַסּוֹחֵר לְחַלּוֹת פְּנֵי רַבּוֹ, וּבִקֵּשׁ לְהָבִין: "מַדּוּעַ סֵרֵב הָרַבִּי לַהַצָּעָה הַמַּבְטִיחָה, בְּעוֹד שֶׁאֶת הַהַצָּעָה שֶׁנִּרְאֲתָה חַסְרַת סִכּוּי, קִבֵּל בְּלִי הִסּוּס?" הֵשִׁיב לוֹ הַצַּדִּיק: "בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתָּ אֵלַי בְּבִטָּחוֹן עַצְמִי רַב, וְהָיִיתָ מְשֻׁכְנָע כִּי מְדֻבָּר בְּעִסְקָה כְּדָאִית וּנְטוּלַת סִכּוּנִים – תְּחוּשָׁתְךָ הָיְתָה כִּי אֵין צֹרֶךְ אֲפִלּוּ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא כְּדֵי שֶׁהָעֵסֶק יַצְלִיחַ... וּבְכֵן, עִסְקָה כָּזוֹ לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהַצְלִיחַ! כִּי בְּלִי בִּרְכַּת שָׁמַיִם – לֹא נִתָּן לְהַצְלִיחַ בִּמְאוּמָה, לְפִיכָךְ הִמְלַצְתִּי לְךָ לְהִמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹת אֶת הָעִסְקָה. לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתָּ זֶה לֹא מִכְּבָר עִם הַצָּעָה אַחֶרֶת, אֲשֶׁר אַתָּה בְּעַצְמְךָ הֵבַנְתָּ שֶׁנִּדְרֶשֶׁת סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת כְּדֵי שֶׁתַּצְלִיחַ בָּהּ – אָז הָיִיתִי רָגוּעַ לַחֲלוּטִין... הָיָה בָּרוּר לִי, שֶׁכַּאֲשֶׁר לִבְּךָ שָׁבוּר וְאַתָּה נוֹשֵׂא עֵינַיִם לַשָּׁמַיִם – תִּזְכֶּה לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ בִּרְכַּת שָׁמַיִם – כָּל עֵסֶק יָכוֹל לְהַצְלִיחַ!"

אָנוּ לוֹמְדִים שֶׁכָּךְ הִיא הַמִּדָּה: אָדָם שֶׁמַּאֲמִין בְּכָךְ שֶׁהַהַצְלָחָה מִשָּׁמַיִם – יָכוֹל לְהַצְלִיחַ בְּכָל מִשְׁלַח יָדוֹ... אוּלָם אָדָם שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַהַצְלָחָה תְּלוּיָה בּוֹ וּבְכִשּׁוּרָיו, וְאֵינוֹ מְצַפֶּה לְעֶזְרָה שְׁמֵימִית – לְעוֹלָם לֹא יַצְלִיחַ!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֱמוּנָתָם לֹא הָיְתָה מַסְפִּיק אֵיתָנָה, כָּךְ שֶׁהָיָה מָקוֹם לַחְשֹׁשׁ שֶׁאִם יִלָּחֲמוּ בְּמִצְרַיִם – יִסְבְּרוּ כִּי הַהַצְלָחָה תְּלוּיָה בָּהֶם אוֹ בִּכְלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁבְּיָדָם, וּבִנְסִבּוֹת אֵלּוּ - וַדַּאי לֹא יוּכְלוּ לְנַצֵּחַ, גַּם אִם יִהְיוּ בְּיָדָם כְּלֵי הַנֶּשֶׁק הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר... לְפִיכָךְ, מָנַע מֵהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחַסְדּוֹ אֶת הַמִּלְחָמָה, וְהִצִּילָם מִיָּדָם שֶׁל הַמִּצְרִים בְּאֶמְצָעוּת נִסֵּי קְרִיעַת יַם סוּף הַמֻּפְלָאִים.

אוּלָם, לְאַחַר שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִגִּיעוּ לִפְסָגוֹת שֶׁל אֱמוּנָה בְּעִקְבוֹת קְרִיעַת יַם סוּף, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" – כָּעֵת כְּבָר נִתָּן הָיָה לִשְׁלֹחַ אוֹתָם לְהִלָּחֵם בִּכְלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁבְּיָדָם, כִּי לְאַחַר שֶׁהֵם מַכִּירִים בְּכָךְ שֶׁהַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בִּידֵי שָׁמַיִם – לָבֶטַח יַחְזְרוּ כְּשֶׁכֶּתֶר הַנִּצָּחוֹן עַל רֹאשָׁם! (לְלַמֶּדְךָ)

	מקץ תשפ"ב
	אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ
	"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יג-יח) לִכְאוֹרָה, יֵשׁ לְהָבִין: הֲרֵי כְּשֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, הֵם לָקְחוּ כְּלֵי נֶשֶׁק, אִם כֵּן, מַדּוּעַ לֹא נִלְחֲמוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם אֶל יַם סוּף? מַדּוּעַ הָיָה צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס וְלִקְרֹעַ לָהֶם אֶת הַיָּם? וְכִי לְשֵׁם מָה נָטְלוּ עִמָּם נֶשֶׁק בְּצֵאתָם לַדֶּרֶךְ – אִם לֹא כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ?! וְהַשְּׁאֵלָה מִתְחַזֶּקֶת יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי בְּסוֹף פָּרָשָׁתֵנוּ מְסֻפָּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר יָצְאוּ עֲמָלֵק לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים – נִלְחֲמוּ בָּהֶם יִשְׂרָאֵל, לִכְאוֹרָה, בְּאֶמְצָעוּת כְּלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁלָּקְחוּ עִמָּם מִמִּצְרַיִם! אִם כֵּן, מַדּוּעַ לֹא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בִּכְלֵי הַנֶּשֶׁק הָאֵלּוּ גַּם בְּיַם סוּף? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: סוֹחֵר יְהוּדִי מַצְלִיחַ, מֵחֲסִידָיו הַנֶּאֱמָנִים שֶׁל הַצַּדִּיק מַהֲרִ"י מִבֶּעלְזְא זי"ע, הִגִּיעַ אֶל רַבּוֹ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים וּשְׁאֵלָתוֹ בְּפִיו: הוּא קִבֵּל הַצָּעָה לְעִסְקָה נְדִירָה וּמִשְׁתַּלֶּמֶת בְּיוֹתֵר: יְעָרוֹת וַאֲחֻזּוֹת שֶׁהִנִּיחַ אַחֲרָיו אָצִיל פּוֹלָנִי – עָמְדוּ לִמְכִירָה בִּמְחִיר מְגֻחָךְ, רַק מִשּׁוּם שֶׁהַיּוֹרְשִׁים בִּקְּשׁוּ לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת הַיְרֻשָּׁה וּלְהִפָּרֵד אִישׁ אִישׁ לְדַרְכּוֹ. הָיָה נִרְאֶה שֶׁזּוֹ עִסְקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת מֵאֵין כְּמוֹתָהּ. וּבְכָל זֹאת, כְּדַרְכּוֹ מֵאָז וּמֵעוֹלָם, לֹא הִסְכִּים הַסּוֹחֵר לַחְתֹּם אֲפִלּוּ עַל מִסְמָךְ אֶחָד, בְּלִי לְקַבֵּל אֶת בִּרְכָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ. יָצָא הַסּוֹחֵר עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לְדַרְכּוֹ, וּמִסְפַּר יָמִים לְאַחַר מִכֵּן כְּבָר נִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה וְהִצִּיג אֶת פְּרָטֵי הָעִסְקָה הָעוֹמֶדֶת עַל הַפֶּרֶק. הֶאֱזִין הַצַּדִּיק בְּרֹב קֶשֶׁב לְתֵאוּרוֹ הַנִּלְהָב שֶׁל הֶחָסִיד, וּלְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הֶחָסִיד לְהַרְצוֹת אֶת דְּבָרָיו – שְׁאָלוֹ: "אֱמֹר לִי, הַאִם יֵשׁ סִכּוּנִים כָּלְשֶׁהֵם בְּעִסְקָה זוֹ?" "לֹא, רַבִּי! אֵין כָּל סִכּוּנִים! הַהַצְלָחָה מֻבְטַחַת!" הֵשִׁיב הֶחָסִיד בְּבִטָּחוֹן, וְלִפְלִיאָתוֹ לֹא הָיָה גְּבוּל כַּאֲשֶׁר לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הִרְהֵר הַצַּדִּיק לְרֶגַע וּלְאַחַר מִכֵּן פָּסַק נֶחֱרָצוֹת: "אִם כָּךְ, אֵינֶנִּי מַסְכִּים לָעִסְקָה!" הֶחָסִיד לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. בַּתְּחִלָּה – לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ לְהַמְרוֹת אֶת פִּיו שֶׁל רַבּוֹ, אוּלָם אַט אַט, כְּכָל שֶׁנָּקְפוּ הַשָּׁעוֹת, הֵחֵל הַיֵּצֶר הָרַע בִּמְלַאכְתּוֹ... עַד שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עָלָה בְּיָדוֹ לְהַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ: הַסּוֹחֵר גָּמַר בְּדַעְתּוֹ לַחְתֹּם עַל הָעִסְקָה גַּם בְּלִי בִּרְכָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ. אֶלָּא שֶׁאָז, הֵחֵלּוּ הַצָּרוֹת... לְפֶתַע פִּתְאֹם הִתְבָּרֵר, כִּי אֲנָשִׁים נוֹסָפִים טוֹעֲנִים שֶׁגַּם לָהֶם יֵשׁ חֵלֶק בַּאֲחֻזּוֹתָיו שֶׁל הָאָצִיל... לְבַסּוֹף, בְּלֵית בְּרֵרָה, נֶאֱלַץ הַסּוֹחֵר לִמְכֹּר אֶת זְכֻיּוֹתָיו בַּאֲחֻזּוֹת וּבִיעָרוֹת, לְאַחַר שֶׁעֶרְכָּן יָרַד פְּלָאִים, וְתוֹךְ תְּקוּפָה קְצָרָה, הָפַךְ הַסּוֹחֵר הַמַּצְלִיחַ לְעָנִי מָרוּד! בְּלִבּוֹ, יָדַע הֶחָסִיד הֵיטֵב מַהִי הַסִּבָּה שֶׁגָּרְמָה לַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעֲגוּמָה שֶׁל הַמְּאֹרָעוֹת, וְאַף הִצְדִּיק עַל עַצְמוֹ אֶת הַדִּין. אוּלָם לֹא הֵעֵז לִנְסֹעַ שׁוּב לְבֶּעלְזְא. וְכִי כֵּיצַד יוּכַל לָשֵׂאת פָּנָיו וּלְהַבִּיט בִּפְנֵי הַצַּדִּיק, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא שָׁמַע לַעֲצָתוֹ? תְּקוּפָה קְצָרָה לְאַחַר מִכֵּן, הִגִּיעַ אֶל הַסּוֹחֵר אֶחָד מִידִידָיו, וְהִצִּיעַ לוֹ הַצָּעָה: הוּא הָיָה בַּעְלֵיהֶם שֶׁל כַּמָּה וְכַמָּה יְעָרוֹת, וּלְצֹרֶךְ הַטִּפּוּל הַשּׁוֹטֵף בָּהֶם – נִזְקָק לְעֶזְרָתוֹ בְּנִהוּל הָעֵסֶק. חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט הֵבִיא אֶת הַסּוֹחֵר לַמַּסְקָנָה, כִּי לֹא מְדֻבָּר בְּעִסְקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת בִּמְיֻחָד... וּבְכָל זֹאת, נֹכַח מַצָּבוֹ, וּבְשֶׁל הַצֹּרֶךְ הַנּוֹאָשׁ בְּפַרְנָסָה עֲבוּר מִשְׁפַּחְתּוֹ – הֶחְלִיט שֶׁלֹּא לִדְחוֹת אֶת הַהַצָּעָה עַל הַסַּף, אֶלָּא לְהִתְגַּבֵּר עַל בּוּשָׁתוֹ וְלִשְׁאֹל אֶת פִּיו שֶׁל רַבּוֹ... גַּם הַפַּעַם, לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע הַצַּדִּיק אֶת פְּרָטֵי הָעִסְקָה, הִרְהֵר לְרֶגַע. אוּלָם הַפַּעַם, הֵשִׁיב נֶחֱרָצוֹת: "קַבֵּל אֶת הַהַצָּעָה, וַה' יִהְיֶה בְּעֶזְרְךָ!" וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא: בְּאֹפֶן שֶׁאֵין לְהַסְבִּירוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, הֵאִירָה לַסּוֹחֵר שֶׁמֶשׁ הַהַצְלָחָה, וְתוֹךְ זְמַן לֹא רַב כְּבָר הָפַךְ לְסוֹחֵר יְעָרוֹת מַצְלִיחַ. הוּא טִפֵּס מַעְלָה מַעְלָה בְּסֻלַּם הָעֲשִׁירוּת, וְהֶחֱזִיר לְעַצְמוֹ אֶת הוֹנוֹ כְּמִקֶּדֶם! בְּאַחַד הַיָּמִים שָׁב הַסּוֹחֵר לְחַלּוֹת פְּנֵי רַבּוֹ, וּבִקֵּשׁ לְהָבִין: "מַדּוּעַ סֵרֵב הָרַבִּי לַהַצָּעָה הַמַּבְטִיחָה, בְּעוֹד שֶׁאֶת הַהַצָּעָה שֶׁנִּרְאֲתָה חַסְרַת סִכּוּי, קִבֵּל בְּלִי הִסּוּס?" הֵשִׁיב לוֹ הַצַּדִּיק: "בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתָּ אֵלַי בְּבִטָּחוֹן עַצְמִי רַב, וְהָיִיתָ מְשֻׁכְנָע כִּי מְדֻבָּר בְּעִסְקָה כְּדָאִית וּנְטוּלַת סִכּוּנִים – תְּחוּשָׁתְךָ הָיְתָה כִּי אֵין צֹרֶךְ אֲפִלּוּ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא כְּדֵי שֶׁהָעֵסֶק יַצְלִיחַ... וּבְכֵן, עִסְקָה כָּזוֹ לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהַצְלִיחַ! כִּי בְּלִי בִּרְכַּת שָׁמַיִם – לֹא נִתָּן לְהַצְלִיחַ בִּמְאוּמָה, לְפִיכָךְ הִמְלַצְתִּי לְךָ לְהִמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹת אֶת הָעִסְקָה. לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתָּ זֶה לֹא מִכְּבָר עִם הַצָּעָה אַחֶרֶת, אֲשֶׁר אַתָּה בְּעַצְמְךָ הֵבַנְתָּ שֶׁנִּדְרֶשֶׁת סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת כְּדֵי שֶׁתַּצְלִיחַ בָּהּ – אָז הָיִיתִי רָגוּעַ לַחֲלוּטִין... הָיָה בָּרוּר לִי, שֶׁכַּאֲשֶׁר לִבְּךָ שָׁבוּר וְאַתָּה נוֹשֵׂא עֵינַיִם לַשָּׁמַיִם – תִּזְכֶּה לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ בִּרְכַּת שָׁמַיִם – כָּל עֵסֶק יָכוֹל לְהַצְלִיחַ!" אָנוּ לוֹמְדִים שֶׁכָּךְ הִיא הַמִּדָּה: אָדָם שֶׁמַּאֲמִין בְּכָךְ שֶׁהַהַצְלָחָה מִשָּׁמַיִם – יָכוֹל לְהַצְלִיחַ בְּכָל מִשְׁלַח יָדוֹ... אוּלָם אָדָם שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַהַצְלָחָה תְּלוּיָה בּוֹ וּבְכִשּׁוּרָיו, וְאֵינוֹ מְצַפֶּה לְעֶזְרָה שְׁמֵימִית – לְעוֹלָם לֹא יַצְלִיחַ! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֱמוּנָתָם לֹא הָיְתָה מַסְפִּיק אֵיתָנָה, כָּךְ שֶׁהָיָה מָקוֹם לַחְשֹׁשׁ שֶׁאִם יִלָּחֲמוּ בְּמִצְרַיִם – יִסְבְּרוּ כִּי הַהַצְלָחָה תְּלוּיָה בָּהֶם אוֹ בִּכְלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁבְּיָדָם, וּבִנְסִבּוֹת אֵלּוּ - וַדַּאי לֹא יוּכְלוּ לְנַצֵּחַ, גַּם אִם יִהְיוּ בְּיָדָם כְּלֵי הַנֶּשֶׁק הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר... לְפִיכָךְ, מָנַע מֵהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחַסְדּוֹ אֶת הַמִּלְחָמָה, וְהִצִּילָם מִיָּדָם שֶׁל הַמִּצְרִים בְּאֶמְצָעוּת נִסֵּי קְרִיעַת יַם סוּף הַמֻּפְלָאִים. אוּלָם, לְאַחַר שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִגִּיעוּ לִפְסָגוֹת שֶׁל אֱמוּנָה בְּעִקְבוֹת קְרִיעַת יַם סוּף, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" – כָּעֵת כְּבָר נִתָּן הָיָה לִשְׁלֹחַ אוֹתָם לְהִלָּחֵם בִּכְלֵי הַנֶּשֶׁק שֶׁבְּיָדָם, כִּי לְאַחַר שֶׁהֵם מַכִּירִים בְּכָךְ שֶׁהַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בִּידֵי שָׁמַיִם – לָבֶטַח יַחְזְרוּ כְּשֶׁכֶּתֶר הַנִּצָּחוֹן עַל רֹאשָׁם! (לְלַמֶּדְךָ)