"לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ" (לא-ו) שָׁאַל הַגָּאוֹן רַבִּי דָּוִד פַּארְדוֹ זצ"ל, בְּסִפְרוֹ "מַשְׂכִּיל לְדָוִד": מַדּוּעַ הַבְטָחָה זוֹ שֶׁל "לֹא יַרְפְּךָ", מַדּוּעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתֵּן לָנוּ רִפְיוֹן, חָלִילָה? וְתֵרֵץ, שֶׁאֵין הַמְּדֻבָּר בִּשְׁתֵּי הַבְטָחוֹת, אֶלָּא עִנְיָן אֶחָד הוּא, וְהָא בְּהָא תַּלְיָא: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ". וּמִי שֶׁה' עִמּוֹ, וְאֵינוֹ עוֹזְבוֹ - מִמֵּילָא אַמִּיץ וְרַב כֹּחַ הוּא, וְאֵין בּוֹ רִפְיוֹן! מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ! וְדָוִד הַמֶּלֶךְ הִכָּה אֶת הָאֲרִי וְאֶת הַדֹּב. כִּי ה' אִתָּם - מְקוֹר הַכֹּחַ! 

יוֹם אֶחָד בְּדַרְכִּי לְגַן הַמִּשְׂחָקִים עִם בִּתִּי הַקְּטַנָּה, רָאִיתִי הוֹרֶה שֶׁצּוֹעֵד עִם בְּנוֹ, גַּם הוּא בֶּן שְׁנָתַיִם, כָּמוֹנוּ - לְגַן הַמִּשְׂחָקִים. הֵם צָעֲדוּ בַּמִּדְרָכָה הַמַּקְבִּילָה כַּאֲשֶׁר בְּכָל פַּעַם שֶׁהַיֶּלֶד סוֹטֶה מֵהַמַּסְלוּל, אָבִיו מַחֲזִיר אוֹתוֹ לַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.

בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָב מֵסִיט אֶת בְּנוֹ הַצּוֹעֵד בַּדֶּרֶךְ לְכָאן אוֹ לְכָאן, הַיֶּלֶד הַקָּט מֵגִיב בְּמֹרַת רוּחַ, מִתְעַצְבֵּן... פַּעַם אַחַת הָיְתָה זוֹ אֶבֶן שֶׁהָיָה עָלוּל לְהִתָּקֵל בָּהּ. בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה סָטָה הַיֶּלֶד לְכִוּוּן הַכְּבִישׁ, וְהָאָב מָנַע אוֹתוֹ מִן הַסַּכָּנָה שֶׁבַּיְּרִידָה לַכְּבִישׁ. בְּפַעַם אַחֶרֶת הִתְעַנְיֵן הַיֶּלֶד בְּעַכָּבִישׁ שֶׁהָיָה בְּצַד הַכְּבִישׁ, וְשׁוּב הֵסִיט הָאָב אֶת בְּנוֹ מִדַּרְכּוֹ, לְמַרְבֵּה אַכְזָבָתוֹ הַקּוֹלָנִית שֶׁל הַיֶּלֶד. אַךְ הָאָב יָדַע שֶׁהִתְעַסְּקוּת עִם עַכָּבִישׁ עֲלוּלָה לְסַכֵּן אֶת חַיֵּי בְּנוֹ.

הָאָב נָתַן לִבְנוֹ לִצְעֹד קָדִימָה לְכִוּוּן גַּן הַמִּשְׂחָקִים, אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָב צָפָה מִכְשׁוֹל בַּדֶּרֶךְ, הוּא הֵסִיט אֶת בְּנוֹ מֵהַמַּסְלוּל הַיָּשָׁר, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁהַבֵּן מִתְעַסֵּק "עַל הַדֶּרֶךְ" בִּדְבָרִים שֶׁעֲלוּלִים לְהַזִּיק לוֹ, הֶחֱזִירוֹ לַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה.

אִם נִתְבּוֹנֵן, כָּכָה הֵם חַיֵּינוּ. בּוֹרֵא עוֹלָם מַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ, שֶׁנִּצְעַד בַּדֶּרֶךְ הַבְּטוּחָה וְהַיְּשָׁרָה.

אָדָם הֶחֱמִיץ אֶת הָאוֹטוֹבּוּס וּמֵגִיב בְּתִסְכּוּל, מֻטְרָד מִן הָאִחוּר... אֲבָל בּוֹרֵא עוֹלָם מַשְׁגִּיחַ מִלְּמַעְלָה וְאוֹמֵר: "לֹא טוֹב הָיָה לְךָ לַעֲלוֹת לָאוֹטוֹבּוּס הַזֶּה, בְּנִי הַיָּקָר, חָסַכְתִּי מִמְּךָ תְּאוּנָה"...

אָדָם חָפֵץ לָשֵׂאת אִשָּׁה מְסֻיֶּמֶת, אַךְ הִיא אֵינָהּ מְעֻנְיֶנֶת. הוּא מְאֻכְזָב וְשָׁרוּי בְּצַעַר, אֲבָל בּוֹרֵא עוֹלָם מְאוֹתֵת לוֹ מִלְּמַעְלָה: "הִיא אֵינָהּ טוֹבָה לְךָ, וְאַתֶּם תִּתְגָּרְשׁוּ בַּסּוֹף... אֲנִי מֵכִין לְךָ אַחֶרֶת, הָרְאוּיָה לְךָ. אַל דְּאָגָה"...

בּוֹרֵא עוֹלָם מְנַוֵּט אֶת חַיֵּינוּ. הָבָה נִזְכֹּר תָּמִיד: בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים מַשֶּׁהוּ, עוֹשִׂים הִשְׁתַּדְּלוּת וְזֶה לֹא מִסְתַּדֵּר, הַמַּשְׁמָעוּת הִיא שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם מוֹנֵעַ זֹאת מֵאִתָּנוּ – לְטוֹבָתֵנוּ, וְהוּא מְכַוֵּן אוֹתָנוּ לְמַסְלוּל אַחֵר, יָשָׁר יוֹתֵר, טוֹב יוֹתֵר, לְלֹא מִכְשׁוֹלִים וְסַכָּנוֹת. לְאָן? הַיְשֵׁר "לְגַן הַמִּשְׂחָקִים"... (מַשְׂכִּיל לְדָוִד)