Otzarot-Article

"וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל" (יט-כה) "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תְּהִלִּים קטו-טז). בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעָרֵב בְּאֹפֶן גָּלוּי וְנֶחֱרָץ, בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת, בְּמַהֲלַךְ הַמְּאֹרָעוֹת. "הָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם", וְהוּא מַמְתִּין שֶׁהֵם יַגִּיעוּ לַשָּׁמַיִם, כִּכְלוֹת יְמֵי חַיֵּיהֶם עֲלֵי אֲדָמוֹת, כְּדֵי לִגְמֹל לָהֶם כִּגְמוּלָם. הַמַּבּוּל הָיָה הִתְעָרְבוּת חֲרִיגָה, חַד פַּעֲמִית, כַּאֲשֶׁר הַשְׁחָתַת הָאָדָם הִגִּיעָה לִמְמַדִּים בִּלְתִּי נִסְבָּלִים. וְאַף אָז הֻבְטַחְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַבּוּל נוֹסָף. אֲבָל חַטַּאת סְדוֹם, הֵן לֹא הָיְתָה כֹּה נוֹרָאָה. "זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם... יַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה" (יְחֶזְקֵאל טז-מט), אָז מָה?... כַּמָּה קַמְצָנִים קְפוּצֵי יָד יֵשׁ, כַּמָּה צַיְקָנִים וְרָעֵי לֵב. וּמָה כֹּה נוֹרָא בְּכָךְ - וְכָאן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף לֹא הִבְטִיחַ שֶׁהָעֹנֶשׁ לֹא יָשׁוּב עַל עַצְמוֹ.

נְקֻדָּה לְמַחֲשָׁבָה: לָמָּה חָרְבָה סְדוֹם?

אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ קִבַּלְתִּי בְּאַקְרַאי. לִפְנֵי כַּמָּה עֶשְׂרוֹת שָׁנִים הָיְתָה עֲצֶרֶת גְּדוֹלָה נֶגֶד נִתּוּחֵי מֵתִים, וְהַגָּאוֹן רַבִּי יְחִיאֵל מִיכְל פַיְנְשְׁטֵין זצ"ל נָשָׂא בָּהּ דְּבָרִים. בִּדְבָרָיו, הִזְכִּיר אֶת הַגְּמָרָא (חֻלִּין צב:) שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, שֶׁהַגּוֹיִים עוֹשִׂים כָּל תּוֹעֵבָה, אֲבָל גַּם לָהֶם יֵשׁ קַו אָדֹם. דְּיוֹטָה תַּחְתּוֹנָה שֶׁאֵלֶיהָ לֹא יֵרְדוּ: גַּם הַקָּנִיבָּלִים, אוֹכְלֵי אָדָם, אֵינָם מוֹכְרִים בְּשַׂר אָדָם בְּאִטְלִיז! מָה נֶאֱמַר כָּאן? שֶׁגַּם הַחוֹטֵא הַמְּנֻוָּן, הַמֻּשְׁחָת, מִתְבַּיֵּשׁ בְּסֵתֶר לִבּוֹ בְּמַעֲשֵׂהוּ. לֹא יְמַסֵּד אוֹתוֹ, לֹא יַצִּיגוֹ בְּרֵישׁ גַּלֵּי, בְּפֻמְבִּי.

וְזוֹ הָיְתָה חַטַּאת סְדוֹם, זֶה הָיָה נוֹרְאוּתָהּ: הֵם מִסְּדוּ אֶת הַהַשְׁחָתָה, קָבְעוּ "חֻקֵּי סְדוֹם", בְּאֹרַח רִשְׁמִי, פֻּמְבִּי וּמֻצְהָר. זֹאת - אֵין לִסְבֹּל בְּשׁוּם פָּנִים. עַל כָּךְ נֶהֶפְכָה סְדוֹם.

וְיֵשׁ כָּאן אָמְנָם נְקֻדָּה לְמַחֲשָׁבָה. אָדָם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר כַּשְׁרוּת - ה' יְרַחֵם – הֲרֵי זֶה עִנְיָן בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וְיַעְזְרֵהוּ ה' לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל לְהַרְשׁוֹת לִפְתֹּחַ חֲנוּיוֹת לְמִמְכַּר בְּשַׂר פִּגּוּלִים בְּחוּצוֹת הֶעָרִים - לְהַרְשׁוֹת לְיַבֵּא שִׁרְצֵי יָם וּבָשָׂר טָרֵף בְּאֹרַח רִשְׁמִי - לָתֵת חָסוּת עִירוֹנִית לְמוֹפְעֵי חִלּוּל שַׁבָּת - לֹא, לֹא כָּאן. לֹא בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ!

יֵשׁ כָּאן גַּם הוֹרָאָה פְּרָטִית לְכָל אָדָם: יֵשׁ הַנִּכְשָׁלִים בַּעֲבֵרָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת. שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן, אוֹ בִּטּוּל תּוֹרָה. עֲלֵיהֶם לִרְאוֹת שֶׁלֹּא יִתְפַּתּוּ לַעֲשׂוֹת מִזֶּה שִׁיטָה, לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה אִסּוּר, אוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד בּוֹ וּלְקַיְּמוֹ. שֶׁאִם כֵּן יַעֲשׂוּ יִהְיֶה חֶלְקָם עִם אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֲבֵרָה לְשִׁיטָה וּלְחֹק!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תולדות תשפ"ב
	הַכְנָסַת אוֹרְחִים – בִּשְׁלֵמוּת!
	"וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל" (יט-כה) "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תְּהִלִּים קטו-טז). בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעָרֵב בְּאֹפֶן גָּלוּי וְנֶחֱרָץ, בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת, בְּמַהֲלַךְ הַמְּאֹרָעוֹת. "הָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם", וְהוּא מַמְתִּין שֶׁהֵם יַגִּיעוּ לַשָּׁמַיִם, כִּכְלוֹת יְמֵי חַיֵּיהֶם עֲלֵי אֲדָמוֹת, כְּדֵי לִגְמֹל לָהֶם כִּגְמוּלָם. הַמַּבּוּל הָיָה הִתְעָרְבוּת חֲרִיגָה, חַד פַּעֲמִית, כַּאֲשֶׁר הַשְׁחָתַת הָאָדָם הִגִּיעָה לִמְמַדִּים בִּלְתִּי נִסְבָּלִים. וְאַף אָז הֻבְטַחְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַבּוּל נוֹסָף. אֲבָל חַטַּאת סְדוֹם, הֵן לֹא הָיְתָה כֹּה נוֹרָאָה. "זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם... יַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה" (יְחֶזְקֵאל טז-מט), אָז מָה?... כַּמָּה קַמְצָנִים קְפוּצֵי יָד יֵשׁ, כַּמָּה צַיְקָנִים וְרָעֵי לֵב. וּמָה כֹּה נוֹרָא בְּכָךְ - וְכָאן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף לֹא הִבְטִיחַ שֶׁהָעֹנֶשׁ לֹא יָשׁוּב עַל עַצְמוֹ. נְקֻדָּה לְמַחֲשָׁבָה: לָמָּה חָרְבָה סְדוֹם? אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ קִבַּלְתִּי בְּאַקְרַאי. לִפְנֵי כַּמָּה עֶשְׂרוֹת שָׁנִים הָיְתָה עֲצֶרֶת גְּדוֹלָה נֶגֶד נִתּוּחֵי מֵתִים, וְהַגָּאוֹן רַבִּי יְחִיאֵל מִיכְל פַיְנְשְׁטֵין זצ"ל נָשָׂא בָּהּ דְּבָרִים. בִּדְבָרָיו, הִזְכִּיר אֶת הַגְּמָרָא (חֻלִּין צב:) שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, שֶׁהַגּוֹיִים עוֹשִׂים כָּל תּוֹעֵבָה, אֲבָל גַּם לָהֶם יֵשׁ קַו אָדֹם. דְּיוֹטָה תַּחְתּוֹנָה שֶׁאֵלֶיהָ לֹא יֵרְדוּ: גַּם הַקָּנִיבָּלִים, אוֹכְלֵי אָדָם, אֵינָם מוֹכְרִים בְּשַׂר אָדָם בְּאִטְלִיז! מָה נֶאֱמַר כָּאן? שֶׁגַּם הַחוֹטֵא הַמְּנֻוָּן, הַמֻּשְׁחָת, מִתְבַּיֵּשׁ בְּסֵתֶר לִבּוֹ בְּמַעֲשֵׂהוּ. לֹא יְמַסֵּד אוֹתוֹ, לֹא יַצִּיגוֹ בְּרֵישׁ גַּלֵּי, בְּפֻמְבִּי. וְזוֹ הָיְתָה חַטַּאת סְדוֹם, זֶה הָיָה נוֹרְאוּתָהּ: הֵם מִסְּדוּ אֶת הַהַשְׁחָתָה, קָבְעוּ "חֻקֵּי סְדוֹם", בְּאֹרַח רִשְׁמִי, פֻּמְבִּי וּמֻצְהָר. זֹאת - אֵין לִסְבֹּל בְּשׁוּם פָּנִים. עַל כָּךְ נֶהֶפְכָה סְדוֹם. וְיֵשׁ כָּאן אָמְנָם נְקֻדָּה לְמַחֲשָׁבָה. אָדָם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר כַּשְׁרוּת - ה' יְרַחֵם – הֲרֵי זֶה עִנְיָן בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וְיַעְזְרֵהוּ ה' לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל לְהַרְשׁוֹת לִפְתֹּחַ חֲנוּיוֹת לְמִמְכַּר בְּשַׂר פִּגּוּלִים בְּחוּצוֹת הֶעָרִים - לְהַרְשׁוֹת לְיַבֵּא שִׁרְצֵי יָם וּבָשָׂר טָרֵף בְּאֹרַח רִשְׁמִי - לָתֵת חָסוּת עִירוֹנִית לְמוֹפְעֵי חִלּוּל שַׁבָּת - לֹא, לֹא כָּאן. לֹא בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ! יֵשׁ כָּאן גַּם הוֹרָאָה פְּרָטִית לְכָל אָדָם: יֵשׁ הַנִּכְשָׁלִים בַּעֲבֵרָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת. שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן, אוֹ בִּטּוּל תּוֹרָה. עֲלֵיהֶם לִרְאוֹת שֶׁלֹּא יִתְפַּתּוּ לַעֲשׂוֹת מִזֶּה שִׁיטָה, לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה אִסּוּר, אוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד בּוֹ וּלְקַיְּמוֹ. שֶׁאִם כֵּן יַעֲשׂוּ יִהְיֶה חֶלְקָם עִם אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֲבֵרָה לְשִׁיטָה וּלְחֹק!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)