Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'" (יד-יג). בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָסְרוּ נֶפֶשׁ וְהִקְרִיבוּ אֶת אֱלֹהֵי מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, הֵם הָיוּ מוּכָנִים לְהִסְתַּכֵּן וּלְהַקְרִיב אֶת נַפְשָׁם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה' וּבִזְכוּת זֶה זָכוּ לִישׁוּעַת ה' בִּיצִיאָתָם מִבֵּית עֲבָדִים אֶל עוֹלַם הַחֹפֶשׁ וְהַדְּרוֹר. מִי לֹא רוֹצֶה יְשׁוּעָה? מִי בְּפַרְנָסָה וּמִי בִּבְרִיאוּת, בְּזִוּוּג, בִּשְׁלוֹם בַּיִת, בְּחִנּוּךְ הַיְלָדִים. אִישׁ אִישׁ וַ"חֲבִילָתוֹ". כֵּיצַד זוֹכִים לִישׁוּעָה?

מַקְרִיבִים מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשֶׁה לָנוּ לְמַעַן ה', וּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ יְשׁוּעָה בְּמַה שֶּׁאָנוּ זְקוּקִים לוֹ!

מַגִּיד הַמֵּישָׁרִים, הָרַב חַיִּים זָאִיד סִפֵּר, שֶׁלְּאַחַר שֶׁמָּסַר שִׁעוּר בְּאֵיזֶה סֶמִינָר בִּבְנֵי בְּרַק, נִגְּשָׁה אֵלָיו אַחַת הַתַּלְמִידוֹת וּבִקְּשָׁה אֶת עֶזְרָתוֹ: הִיא גָּרָה בְּבֵית שְׁאָן, הַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי בְּבֵיתָם הוּא בְּכִי רַע. הַחֲבֵרִים שֶׁל אָבִיהָ יוֹדְעִים אֶת מַצָּבָם, לָכֵן הֵם הִתְאַרְגְּנוּ וּמִמְּנוּ לוֹ כְּפַר נֹפֶשׁ בַּצָּפוֹן לְחַג הַפֶּסַח בְּחִנָּם יַחַד עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֶלָּא שֶׁהִיא חוֹשֶׁשֶׁת לָלֶכֶת לְשָׁם מִטַּעֲמֵי כַּשְׁרוּת וְהִיא גַּם לֹא יוֹדַעַת אִם אָכֵן הָאֲוִירָה מַתְאִימָה לְבַת סֶמִינָר.

הָרַב הִתְקַשֵּׁר לְמַשְׁגִּיחַ כַּשְׁרוּת בַּצָּפוֹן וּבֵרַר אֶת הָעִנְיָן, וְזֶה הֵשִׁיב שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה הָרַבָּנוּת הוֹרִידָה אֶת תְּעוּדַת הַכַּשְׁרוּת מֵהַמָּקוֹם וְלָכֵן אֵין לָלֶכֶת לְשָׁם כְּלָל, וּבֶטַח לֹא בְּפֶסַח.

לַמָּחֳרָת, הָאִמָּא שֶׁל אוֹתָהּ נַעֲרָה הִתְקַשְּׁרָה לָרַב כְּשֶׁדְּמָעוֹת חוֹנְקוֹת אֶת גְּרוֹנָהּ. "מַצָּבֵנוּ הַכַּלְכָּלִי לֹא מְאַפְשֵׁר לָנוּ לְבַלּוֹת יַחַד מִחוּץ לַבַּיִת, וְדַוְקָא בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקֵנוּ בִּתִּי לֹא מוּכָנָה לְהַגִּיעַ כִּי אָסַרְתָּ עָלֶיהָ. אַתֶּם הָרַבָּנִים הִבְטַחְתֶּם שֶׁאֲנִי אֶַרְוֶה מִמֶּנָּה נַחַת, גַּם כָּכָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה אֲנִי בְּקֹשִׁי רוֹאָה אוֹתָהּ"...

"דִּבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה. סִפַּרְתִּי לָהּ אֵיךְ הַיְּהוּדִים מָסְרוּ אֶת נַפְשָׁם לְמַעַן הַכַּשְׁרוּת" – סִפֵּר הָרַב – "בְּמַהֲלַךְ הַשִּׂיחָה נִפְלָט לִי אֵיזֶה מִשְׁפָּט, שֶׁלְּאַחֲרָיו שָׁמַעְתִּי מֵהָאִמָּא אֶת הַלֹּא יֵאָמֵן:

"תּוֹדָה רַבָּה, הָרַב – שִׁכְנַעְתָּ אוֹתִי, אֲנַחְנוּ לֹא נִסַּע לִכְפַר הַנֹּפֶשׁ!"

מֶה הָיָה אוֹתוֹ מִשְׁפָּט?

הָרַב אָמַר לָהּ: "יֶשְׁנָהּ הַבְטָחָה, שֶׁמִּי שֶׁמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה' לַמְרוֹת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ יְשׁוּעוֹת מֵעַל הַטֶּבַע. אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַבְּכִי שֶׁלְּךָ וּמֵבִין שֶׁקָּשֶׁה לָךְ, אַךְ בִּזְכוּת הַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁלָּךְ תִּזְכִּי לְהַצְלָחָה, לִבְרָכָה וִישׁוּעָה!"

לְפֶתַע הָאֵם הִפְסִיקָה לִבְכּוֹת וְהִיא זָעֲקָה בְּתַדְהֵמָה: "הָרַב זָאִיד, מֵאֵיפֹה אַתָּה יוֹדֵעַ? אַתָּה נָבִיא?!"

לֹא הֵבַנְתִּי מָה רִגֵּשׁ אוֹתָהּ כָּל כָּךְ, אַךְ לְבַסּוֹף הֵבַנְתִּי: בִּתָּהּ הַתַּלְמִידָה מֵהַסֶּמִינָר הִתְקַשְּׁרָה מְאֻחָר יוֹתֵר, וְהִתְבָּרֵר שֶׁלְּאוֹתָהּ אִמָּא יֵשׁ בַּת רַוָּקָה בַּת שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ שֶׁחוֹלָה בְּמַחֲלַת הָאֶפִּילֶפְּסִיָּה וּשְׁמָהּ 'בְּרָכָה'. הַהוֹרִים הָיוּ מְיֹאָשִׁים וְרָצוּ מְאֹד שֶׁתִּתְחַתֵּן, אַךְ כָּל בָּחוּר שֶׁשּׁוֹמֵעַ עַל מַחֲלָתָהּ - בּוֹרֵחַ. הָאִמָּא חָשְׁבָה שֶׁבֵּרַכְתִּי אוֹתָהּ: 'בִּזְכוּת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּךְ תִּזְכִּי לְהַצְלָחָה לְבִתֵּךְ בְּרָכָה וִישׁוּעָה'. בְּעוֹד שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי: 'שֶׁתִּזְכֶּה לְהַצְלָחָה, לִבְרָכָה וִישׁוּעָה'. וְהִיא לָקְחָה אֶת הַדְּבָרִים בְּפַשְׁטוּת.

הִמְשִׁיכָה בַּת הַסֶּמִינָר לְסַפֵּר: הַהוֹרִים שֶׁלִּי בִּטְּלוּ אֶת הַחֻפְשָׁה וְקִוּוּ שֶׁבִּרְכַּת הָרַב תִּשָּׂא פְּרִי בְּקָרוֹב, וְאָכֵן כָּךְ הָיָה! כְּשֶׁהָלַכְנוּ לַעֲרֹךְ קְנִיּוֹת בְּסוּפֶּר מַרְקֶט לִכְבוֹד הֶחָג, אֲחוֹתִי בְּרָכָה קִבְּלָה הֶתְקֵף אֶפִּילֶפְּסִיָּה כְּשֶׁהָיִינוּ בַּקֻּפָּה. לְאַחַר שֶׁאֲחוֹתִי חָזְרָה לְהַכָּרָתָהּ, הִתְעַנְיְנָה הָאִשָּׁה שֶׁעָמְדָה מֵאֲחוֹרֵינוּ בַּתּוֹר בַּאֲחוֹתִי בְּרָכָה וּלְבַסּוֹף אָמְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׁדּוּךְ עֲבוּרָהּ. בֶּן דּוֹדָהּ גַּם חוֹלֶה בְּמַחֲלָה זוֹ וּמְחַפֵּשׂ שִׁדּוּךְ.

הַלֵּב שֶׁל אִמִּי עָבַד שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת, הִיא הִרְגִּישָׁה שֶׁבִּרְכַּת הָרַב עַל בְּרָכָה הוֹלֶכֶת לְהִתְמַמֵּשׁ.

בְּשָׁלָב מִתְקַדֵּם יוֹתֵר הַהוֹרִים הִתְקַשְּׁרוּ אֶל הָרַב כְּדֵי לִשְׁאֹל אִם אֵין סַכָּנָה בַּדָּבָר שֶׁשְּׁנֵיהֶם חוֹלִים בְּחֹלִי זֶה. הָרַב צִלְצֵל לַיּוֹעֵץ הָרְפוּאִי הָרַב פִירֶר, וְזֶה הֵשִׁיב שֶׁבְּעִקָּרוֹן זֶה בְּסֵדֶר, אַךְ עֲלוּלָה לְהִוָּצֵר סַכָּנָה רְפוּאִית לַיְּלָדִים בֶּעָתִיד הָרָחוֹק.

הָרַב פָּנָה לְהִתְיָעֵץ עִם הַצַּדִּיק רַבִּי דָּוִד חַי אַבּוּחֲצִירָא מִנַּהֲרִיָּה. לְאַחַר שֶׁהָרַב שָׁמַע אֶת כָּל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָאֵרוּעִים אָמַר: "רַבִּי, מִמָּה אַתָּה פּוֹחֵד?! אַתָּה לֹא רוֹאֶה אֶת בּוֹרֵא עוֹלָם בַּסִּפּוּר הַזֶּה? הֲרֵי זֶה זִוּוּג שֶׁל יַד ה'! תֹּאמַר לַזּוּג שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְהִתְחַתֵּן וְלֹא יִדְאֲגוּ מִכְּלוּם!" וְאָכֵן הַזּוּג נִשְּׂאוּ זֶה לָזֶה וְהֵם חַיִּים בְּאֹשֶׁר עִם יְלָדִים וִילָדוֹת. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	נח תשפ"ב
	לְהַרְגִּישׁ בְּצָרַת הַזּוּלָת
	"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'" (יד-יג). בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָסְרוּ נֶפֶשׁ וְהִקְרִיבוּ אֶת אֱלֹהֵי מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, הֵם הָיוּ מוּכָנִים לְהִסְתַּכֵּן וּלְהַקְרִיב אֶת נַפְשָׁם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה' וּבִזְכוּת זֶה זָכוּ לִישׁוּעַת ה' בִּיצִיאָתָם מִבֵּית עֲבָדִים אֶל עוֹלַם הַחֹפֶשׁ וְהַדְּרוֹר. מִי לֹא רוֹצֶה יְשׁוּעָה? מִי בְּפַרְנָסָה וּמִי בִּבְרִיאוּת, בְּזִוּוּג, בִּשְׁלוֹם בַּיִת, בְּחִנּוּךְ הַיְלָדִים. אִישׁ אִישׁ וַ"חֲבִילָתוֹ". כֵּיצַד זוֹכִים לִישׁוּעָה? מַקְרִיבִים מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשֶׁה לָנוּ לְמַעַן ה', וּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ יְשׁוּעָה בְּמַה שֶּׁאָנוּ זְקוּקִים לוֹ! מַגִּיד הַמֵּישָׁרִים, הָרַב חַיִּים זָאִיד סִפֵּר, שֶׁלְּאַחַר שֶׁמָּסַר שִׁעוּר בְּאֵיזֶה סֶמִינָר בִּבְנֵי בְּרַק, נִגְּשָׁה אֵלָיו אַחַת הַתַּלְמִידוֹת וּבִקְּשָׁה אֶת עֶזְרָתוֹ: הִיא גָּרָה בְּבֵית שְׁאָן, הַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי בְּבֵיתָם הוּא בְּכִי רַע. הַחֲבֵרִים שֶׁל אָבִיהָ יוֹדְעִים אֶת מַצָּבָם, לָכֵן הֵם הִתְאַרְגְּנוּ וּמִמְּנוּ לוֹ כְּפַר נֹפֶשׁ בַּצָּפוֹן לְחַג הַפֶּסַח בְּחִנָּם יַחַד עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֶלָּא שֶׁהִיא חוֹשֶׁשֶׁת לָלֶכֶת לְשָׁם מִטַּעֲמֵי כַּשְׁרוּת וְהִיא גַּם לֹא יוֹדַעַת אִם אָכֵן הָאֲוִירָה מַתְאִימָה לְבַת סֶמִינָר. הָרַב הִתְקַשֵּׁר לְמַשְׁגִּיחַ כַּשְׁרוּת בַּצָּפוֹן וּבֵרַר אֶת הָעִנְיָן, וְזֶה הֵשִׁיב שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה הָרַבָּנוּת הוֹרִידָה אֶת תְּעוּדַת הַכַּשְׁרוּת מֵהַמָּקוֹם וְלָכֵן אֵין לָלֶכֶת לְשָׁם כְּלָל, וּבֶטַח לֹא בְּפֶסַח. לַמָּחֳרָת, הָאִמָּא שֶׁל אוֹתָהּ נַעֲרָה הִתְקַשְּׁרָה לָרַב כְּשֶׁדְּמָעוֹת חוֹנְקוֹת אֶת גְּרוֹנָהּ. "מַצָּבֵנוּ הַכַּלְכָּלִי לֹא מְאַפְשֵׁר לָנוּ לְבַלּוֹת יַחַד מִחוּץ לַבַּיִת, וְדַוְקָא בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקֵנוּ בִּתִּי לֹא מוּכָנָה לְהַגִּיעַ כִּי אָסַרְתָּ עָלֶיהָ. אַתֶּם הָרַבָּנִים הִבְטַחְתֶּם שֶׁאֲנִי אֶַרְוֶה מִמֶּנָּה נַחַת, גַּם כָּכָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה אֲנִי בְּקֹשִׁי רוֹאָה אוֹתָהּ"... "דִּבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה. סִפַּרְתִּי לָהּ אֵיךְ הַיְּהוּדִים מָסְרוּ אֶת נַפְשָׁם לְמַעַן הַכַּשְׁרוּת" – סִפֵּר הָרַב – "בְּמַהֲלַךְ הַשִּׂיחָה נִפְלָט לִי אֵיזֶה מִשְׁפָּט, שֶׁלְּאַחֲרָיו שָׁמַעְתִּי מֵהָאִמָּא אֶת הַלֹּא יֵאָמֵן: "תּוֹדָה רַבָּה, הָרַב – שִׁכְנַעְתָּ אוֹתִי, אֲנַחְנוּ לֹא נִסַּע לִכְפַר הַנֹּפֶשׁ!" מֶה הָיָה אוֹתוֹ מִשְׁפָּט? הָרַב אָמַר לָהּ: "יֶשְׁנָהּ הַבְטָחָה, שֶׁמִּי שֶׁמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה' לַמְרוֹת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ יְשׁוּעוֹת מֵעַל הַטֶּבַע. אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַבְּכִי שֶׁלְּךָ וּמֵבִין שֶׁקָּשֶׁה לָךְ, אַךְ בִּזְכוּת הַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁלָּךְ תִּזְכִּי לְהַצְלָחָה, לִבְרָכָה וִישׁוּעָה!" לְפֶתַע הָאֵם הִפְסִיקָה לִבְכּוֹת וְהִיא זָעֲקָה בְּתַדְהֵמָה: "הָרַב זָאִיד, מֵאֵיפֹה אַתָּה יוֹדֵעַ? אַתָּה נָבִיא?!" לֹא הֵבַנְתִּי מָה רִגֵּשׁ אוֹתָהּ כָּל כָּךְ, אַךְ לְבַסּוֹף הֵבַנְתִּי: בִּתָּהּ הַתַּלְמִידָה מֵהַסֶּמִינָר הִתְקַשְּׁרָה מְאֻחָר יוֹתֵר, וְהִתְבָּרֵר שֶׁלְּאוֹתָהּ אִמָּא יֵשׁ בַּת רַוָּקָה בַּת שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ שֶׁחוֹלָה בְּמַחֲלַת הָאֶפִּילֶפְּסִיָּה וּשְׁמָהּ 'בְּרָכָה'. הַהוֹרִים הָיוּ מְיֹאָשִׁים וְרָצוּ מְאֹד שֶׁתִּתְחַתֵּן, אַךְ כָּל בָּחוּר שֶׁשּׁוֹמֵעַ עַל מַחֲלָתָהּ - בּוֹרֵחַ. הָאִמָּא חָשְׁבָה שֶׁבֵּרַכְתִּי אוֹתָהּ: 'בִּזְכוּת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּךְ תִּזְכִּי לְהַצְלָחָה לְבִתֵּךְ בְּרָכָה וִישׁוּעָה'. בְּעוֹד שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי: 'שֶׁתִּזְכֶּה לְהַצְלָחָה, לִבְרָכָה וִישׁוּעָה'. וְהִיא לָקְחָה אֶת הַדְּבָרִים בְּפַשְׁטוּת. הִמְשִׁיכָה בַּת הַסֶּמִינָר לְסַפֵּר: הַהוֹרִים שֶׁלִּי בִּטְּלוּ אֶת הַחֻפְשָׁה וְקִוּוּ שֶׁבִּרְכַּת הָרַב תִּשָּׂא פְּרִי בְּקָרוֹב, וְאָכֵן כָּךְ הָיָה! כְּשֶׁהָלַכְנוּ לַעֲרֹךְ קְנִיּוֹת בְּסוּפֶּר מַרְקֶט לִכְבוֹד הֶחָג, אֲחוֹתִי בְּרָכָה קִבְּלָה הֶתְקֵף אֶפִּילֶפְּסִיָּה כְּשֶׁהָיִינוּ בַּקֻּפָּה. לְאַחַר שֶׁאֲחוֹתִי חָזְרָה לְהַכָּרָתָהּ, הִתְעַנְיְנָה הָאִשָּׁה שֶׁעָמְדָה מֵאֲחוֹרֵינוּ בַּתּוֹר בַּאֲחוֹתִי בְּרָכָה וּלְבַסּוֹף אָמְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׁדּוּךְ עֲבוּרָהּ. בֶּן דּוֹדָהּ גַּם חוֹלֶה בְּמַחֲלָה זוֹ וּמְחַפֵּשׂ שִׁדּוּךְ. הַלֵּב שֶׁל אִמִּי עָבַד שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת, הִיא הִרְגִּישָׁה שֶׁבִּרְכַּת הָרַב עַל בְּרָכָה הוֹלֶכֶת לְהִתְמַמֵּשׁ. בְּשָׁלָב מִתְקַדֵּם יוֹתֵר הַהוֹרִים הִתְקַשְּׁרוּ אֶל הָרַב כְּדֵי לִשְׁאֹל אִם אֵין סַכָּנָה בַּדָּבָר שֶׁשְּׁנֵיהֶם חוֹלִים בְּחֹלִי זֶה. הָרַב צִלְצֵל לַיּוֹעֵץ הָרְפוּאִי הָרַב פִירֶר, וְזֶה הֵשִׁיב שֶׁבְּעִקָּרוֹן זֶה בְּסֵדֶר, אַךְ עֲלוּלָה לְהִוָּצֵר סַכָּנָה רְפוּאִית לַיְּלָדִים בֶּעָתִיד הָרָחוֹק. הָרַב פָּנָה לְהִתְיָעֵץ עִם הַצַּדִּיק רַבִּי דָּוִד חַי אַבּוּחֲצִירָא מִנַּהֲרִיָּה. לְאַחַר שֶׁהָרַב שָׁמַע אֶת כָּל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָאֵרוּעִים אָמַר: "רַבִּי, מִמָּה אַתָּה פּוֹחֵד?! אַתָּה לֹא רוֹאֶה אֶת בּוֹרֵא עוֹלָם בַּסִּפּוּר הַזֶּה? הֲרֵי זֶה זִוּוּג שֶׁל יַד ה'! תֹּאמַר לַזּוּג שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְהִתְחַתֵּן וְלֹא יִדְאֲגוּ מִכְּלוּם!" וְאָכֵן הַזּוּג נִשְּׂאוּ זֶה לָזֶה וְהֵם חַיִּים בְּאֹשֶׁר עִם יְלָדִים וִילָדוֹת. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)