Otzarot-Article

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (כג-א) לִכְאוֹרָה, בַּפָּסוּק אָנוּ מוֹצְאִים כְּפִילוּת: לְאַחַר שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר בִּתְחִלָּתוֹ 'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה' – הוּא חוֹזֵר שׁוּב בְּסוֹפוֹ: 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה'. וּבְכֵן, מָה פִּשְׁרָהּ שֶׁל כְּפִילוּת זוֹ?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

הָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר שָׁהָה הַ'שָּׂרָף' מִקּוֹצְק בָּעֲיָרָה מִינְסְק לְמֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים. אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת נִצֵּל אֶחָד מֵחֲסִידָיו שֶׁל הַ'שָּׂרָף', שֶׁהָיָה עָשִׁיר מֻפְלָג, כְּדֵי לַעֲרֹךְ סְעוּדָה לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק. לַסְּעוּדָה הֻזְמְנוּ כָּל נִכְבְּדֵי הָעֲיָרָה.

בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל הַסְּעוּדָה הִגִּיעַ לְפֶתַע שָׁלִיחַ בָּהוּל, וְהוֹשִׁיט לְבַעַל הַבַּיִת מִבְרָק קָצָר. הַלָּה עִיֵּן לְרֶגַע בְּתָכְנוֹ שֶׁל הַמִּבְרָק, וּמִיָּד פָּשַׁט חִוְרוֹן מָוֶת עַל פָּנָיו – וְהוּא נָפַל עַל מְקוֹמוֹ מִתְעַלֵּף. הַנּוֹכְחִים, כַּמּוּבָן, מִהֲרוּ לְהָשִׁיב אֶת רוּחוֹ, אוּלָם רֶגַע לְאַחַר מִכֵּן, כַּאֲשֶׁר נִזְכַּר בְּתָכְנוֹ שֶׁל הַמִּבְרָק – הוּא הִתְעַלֵּף שֵׁנִית, וְכָךְ גַּם בַּשְּׁלִישִׁית וּבָרְבִיעִית...

הִתְבָּרֵר, כִּי בַּמִּבְרָק הִתְבַּשֵּׂר אוֹתוֹ עָשִׁיר כִּי כָּל מַחְסְנֵי הָעֲנָק שֶׁלּוֹ עָלוּ בָּאֵשׁ, וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם מְאוּמָה! מֵאַחַר וְכָל רְכוּשׁוֹ הָיָה מֻשְׁקָע בַּסְּחוֹרָה שֶׁבְּאוֹתָם מַחְסָנִים, הֲרֵי שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת הָיְתָה בְּרוּרָה: בְּרֶגַע אֶחָד הוּא הָפַךְ מִגְּבִיר עָצוּם – לְאֶבְיוֹן חֲסַר כֹּל! לֹא קָשֶׁה לְהָבִין, כִּי הַגְּבִיר לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהִתְמוֹדֵד עִם הַבְּשׂוֹרָה הַקָּשָׁה – וְלָכֵן הוּא הִתְעַלֵּף...

בְּשָׁלָב זֶה הִתְעַנְיֵן הַ'שָּׂרָף' בְּפֵשֶׁר הַמְּהוּמָה, וּמִשֶּׁנּוֹדַע לוֹ עַל מָה וְלָמָּה אֵרַע מָה שֶׁאֵרַע – מִהֵר לָגֶשֶׁת אֶל הֶעָשִׁיר וְלִלְחֹשׁ עַל אָזְנוֹ: "הִתְעוֹרֵר נָא... אַתָּה מִצְטַעֵר לַשָּׁוְא! הַמִּבְרָק שָׁגוּי, וּלְמַחְסָנֶיךָ לֹא אֵרַע דָּבָר!".

בַּתְּחִלָּה לֹא הִצְלִיחוּ הַדְּבָרִים לְחַלְחֵל לְמוֹחוֹ שֶׁל הַגְּבִיר, אוּלָם לְאַחַר שֶׁחָזַר הַ'שָּׂרָף' עַל דְּבָרָיו שׁוּב וָשׁוּב – פָּקַח הֶעָשִׁיר אֶת עֵינָיו, הִבִּיט בַּצַּדִּיק בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת וְטָעַן: "רַבִּי... הֲלֹא בְּעַצְמִי קָרָאתִי אֶת תָּכְנוֹ שֶׁל הַמִּבְרָק, וְהוּא הָיָה בָּרוּר מֵאֵין כְּמוֹתוֹ!"

אוּלָם הַ'שָּׂרָף' – בְּשֶׁלּוֹ: "שְׁמַע לַעֲצָתִי! שְׁלַח מִיָּד מִבְרָק אֶל אֲנָשֶׁיךָ שֶׁבָּעִיר הַגְּדוֹלָה, אוֹתָם אֲנָשִׁים הַמֻּפְקָדִים עַל שְׁמִירַת הַמַּחְסָנִים, וּבָרֵר אֶצְלָם הַאִם יֵשׁ אֱמֶת בַּמִּבְרָק! אַתָּה תִּוָּכַח לָדַעַת כִּי לְמַחְסָנֶיךָ שָׁלוֹם, וְכִי לֹא אֵרַע לָהֶם כָּל נֶזֶק!"

לְנֹכַח בִּטְחוֹנוֹ הָרַב שֶׁל הַצַּדִּיק הִצְלִיחַ הַסָּפֵק לַחְדֹּר אֶל לִבּוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר, וְהוּא נֵאוֹת לִשְׁמֹעַ לָעֵצָה: עַל אֲתָר הוֹרָה לְשַׁגֵּר מִבְרָק אֶל אֲנָשָׁיו שֶׁבָּעִיר הַגְּדוֹלָה, וְהַתְּשׁוּבָה לֹא אִחֲרָה לָבוֹא: אָכֵן, הִתְבָּרֵר כִּי לֹא מַחְסָנָיו שֶׁל הַגְּבִיר הֵם שֶׁעָלוּ בָּאֵשׁ, אֶלָּא הַמַּחְסָנִים הַסְּמוּכִים. מַחְסָנָיו שֶׁלּוֹ – נִצְּלוּ!

נָקֵל לְשַׁעֵר אֶת הִתְרַגְּשׁוּתָם וְהִתְפַּעֲלוּתָם שֶׁל הַנּוֹכְחִים מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוֹפִיעָה בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הַ'שָּׂרָף'... אוּלָם הַצַּדִּיק מִהֵר לְהַבְהִיר בְּבִטּוּל: "לֹא מִנֵּהּ וְלֹא מִקְצָתֵהּ... אֵין כָּאן מוֹפֵת וְאֵין כָּאן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֶלָּא סְבָרָה פְּשׁוּטָה בִּלְבַד: כְּלָל נָקוּט בְּיָדֵינוּ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עַל הָאָדָם צָרָה שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהּ! מִשֶּׁנּוֹכַחְתִּי כִּי כֹּה רַב צַעֲרוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר עַד שֶׁכִּמְעַט וּפָרְחָה נִשְׁמָתוֹ – הָיָה לִי בָּרוּר כִּי מִן הַשָּׁמַיִם לֹא הֶעֱמִידוּהוּ בְּנִסָּיוֹן זֶה שֶׁהִנּוֹ מֵעֵבֶר לִיכוֹלוֹתָיו, וּמִכָּאן – שֶׁהַמִּבְרָק שָׁגוּי!"...

הֲרֵי לָנוּ, כִּי מִשָּׁמַיִם לֹא מְטִילִים עַל הָאָדָם נִסָּיוֹן שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ. אִם הָאָדָם מְקַבֵּל נִסָּיוֹן מְסֻיָּם – הוּא בְּוַדַּאי יָכוֹל לְהִתְמוֹדֵד אִתּוֹ, וְאִם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְמוֹדֵד אִתּוֹ – הוּא בְּוַדַּאי לֹא יְקַבֵּל אֶת הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ:

כַּיָּדוּעַ, פְּטִירָתָהּ שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ הִתְגַּלְגְּלָה בְּעִקְבוֹת הַשְּׁמוּעָה שֶׁהִגִּיעָה לְאָזְנָהּ עַל יְדֵי הַשָּׂטָן, אוֹדוֹת עֲקֵדַת יִצְחָק. מֵעַתָּה, עֲלוּלִים אָנוּ לִסְבֹּר וְלוֹמַר, כִּי בְּעוֹד שֶׁאַבְרָהָם עָמַד בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה בִּגְבוּרָה, וְהָיָה מוּכָן לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ לְעוֹלָה – הֲרֵי שֶׁשָּׂרָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן זֶה, וְלָכֵן הִיא מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ בְּשָׁמְעָהּ עַל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.

אוּלָם כָּאָמוּר, הַדָּבָר לֹא יִתָּכֵן. אִלּוּ שָׂרָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיָה מַעֲמִיד אוֹתָהּ בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה! אִם בְּכָל זֹאת הֶעֱמִידוּ אוֹתָהּ מִשָּׁמַיִם בְּנִסָּיוֹן זֶה, וְאִפְשְׁרוּ לַשְּׁמוּעָה לְהַגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ – הֲרֵי שֶׁלָּבֶטַח הָיָה בִּיכָלְתָּהּ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן! מַדּוּעַ אִם כֵּן פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה?

עַל שְׁאֵלָה זוֹ מְבַקֵּשׁ הַפָּסוּק לַעֲנוֹת כַּאֲשֶׁר הוּא חוֹזֵר עַל הַמִּלִּים: 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה', לְהוֹרוֹת כִּי אָמְנָם פְּטִירָתָהּ שֶׁל שָׂרָה הִתְגַּלְגְּלָה בְּעִקְבוֹת הַשְּׁמוּעָה עַל מַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה, אוּלָם לֹא הָיְתָה זוֹ הַסִּבָּה שֶׁגָּרְמָה לְמוֹתָהּ... הַסִּבָּה לִפְטִירָתָהּ שֶׁל שָׂרָה הָיְתָה אַחַת: מִשּׁוּם שֶׁכְּבָר תַּמּוּ שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה! מֵאַחַר וְהֻשְׁלַם סַךְ הַשָּׁנִים שֶׁנִּקְצַב לָהּ עִם רִדְתָּהּ לְעוֹלָם - לָכֵן הִיא נִפְטְרָה לְבֵית עוֹלָמָהּ! (לְלַמֶּדְךָ)

	בראשית תשפ"ב
	הָרְאִיָּה – מְחַבֶּרֶת!
	"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (כג-א) לִכְאוֹרָה, בַּפָּסוּק אָנוּ מוֹצְאִים כְּפִילוּת: לְאַחַר שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר בִּתְחִלָּתוֹ 'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה' – הוּא חוֹזֵר שׁוּב בְּסוֹפוֹ: 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה'. וּבְכֵן, מָה פִּשְׁרָהּ שֶׁל כְּפִילוּת זוֹ? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: הָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר שָׁהָה הַ'שָּׂרָף' מִקּוֹצְק בָּעֲיָרָה מִינְסְק לְמֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים. אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת נִצֵּל אֶחָד מֵחֲסִידָיו שֶׁל הַ'שָּׂרָף', שֶׁהָיָה עָשִׁיר מֻפְלָג, כְּדֵי לַעֲרֹךְ סְעוּדָה לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק. לַסְּעוּדָה הֻזְמְנוּ כָּל נִכְבְּדֵי הָעֲיָרָה. בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל הַסְּעוּדָה הִגִּיעַ לְפֶתַע שָׁלִיחַ בָּהוּל, וְהוֹשִׁיט לְבַעַל הַבַּיִת מִבְרָק קָצָר. הַלָּה עִיֵּן לְרֶגַע בְּתָכְנוֹ שֶׁל הַמִּבְרָק, וּמִיָּד פָּשַׁט חִוְרוֹן מָוֶת עַל פָּנָיו – וְהוּא נָפַל עַל מְקוֹמוֹ מִתְעַלֵּף. הַנּוֹכְחִים, כַּמּוּבָן, מִהֲרוּ לְהָשִׁיב אֶת רוּחוֹ, אוּלָם רֶגַע לְאַחַר מִכֵּן, כַּאֲשֶׁר נִזְכַּר בְּתָכְנוֹ שֶׁל הַמִּבְרָק – הוּא הִתְעַלֵּף שֵׁנִית, וְכָךְ גַּם בַּשְּׁלִישִׁית וּבָרְבִיעִית... הִתְבָּרֵר, כִּי בַּמִּבְרָק הִתְבַּשֵּׂר אוֹתוֹ עָשִׁיר כִּי כָּל מַחְסְנֵי הָעֲנָק שֶׁלּוֹ עָלוּ בָּאֵשׁ, וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם מְאוּמָה! מֵאַחַר וְכָל רְכוּשׁוֹ הָיָה מֻשְׁקָע בַּסְּחוֹרָה שֶׁבְּאוֹתָם מַחְסָנִים, הֲרֵי שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת הָיְתָה בְּרוּרָה: בְּרֶגַע אֶחָד הוּא הָפַךְ מִגְּבִיר עָצוּם – לְאֶבְיוֹן חֲסַר כֹּל! לֹא קָשֶׁה לְהָבִין, כִּי הַגְּבִיר לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהִתְמוֹדֵד עִם הַבְּשׂוֹרָה הַקָּשָׁה – וְלָכֵן הוּא הִתְעַלֵּף... בְּשָׁלָב זֶה הִתְעַנְיֵן הַ'שָּׂרָף' בְּפֵשֶׁר הַמְּהוּמָה, וּמִשֶּׁנּוֹדַע לוֹ עַל מָה וְלָמָּה אֵרַע מָה שֶׁאֵרַע – מִהֵר לָגֶשֶׁת אֶל הֶעָשִׁיר וְלִלְחֹשׁ עַל אָזְנוֹ: "הִתְעוֹרֵר נָא... אַתָּה מִצְטַעֵר לַשָּׁוְא! הַמִּבְרָק שָׁגוּי, וּלְמַחְסָנֶיךָ לֹא אֵרַע דָּבָר!". בַּתְּחִלָּה לֹא הִצְלִיחוּ הַדְּבָרִים לְחַלְחֵל לְמוֹחוֹ שֶׁל הַגְּבִיר, אוּלָם לְאַחַר שֶׁחָזַר הַ'שָּׂרָף' עַל דְּבָרָיו שׁוּב וָשׁוּב – פָּקַח הֶעָשִׁיר אֶת עֵינָיו, הִבִּיט בַּצַּדִּיק בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת וְטָעַן: "רַבִּי... הֲלֹא בְּעַצְמִי קָרָאתִי אֶת תָּכְנוֹ שֶׁל הַמִּבְרָק, וְהוּא הָיָה בָּרוּר מֵאֵין כְּמוֹתוֹ!" אוּלָם הַ'שָּׂרָף' – בְּשֶׁלּוֹ: "שְׁמַע לַעֲצָתִי! שְׁלַח מִיָּד מִבְרָק אֶל אֲנָשֶׁיךָ שֶׁבָּעִיר הַגְּדוֹלָה, אוֹתָם אֲנָשִׁים הַמֻּפְקָדִים עַל שְׁמִירַת הַמַּחְסָנִים, וּבָרֵר אֶצְלָם הַאִם יֵשׁ אֱמֶת בַּמִּבְרָק! אַתָּה תִּוָּכַח לָדַעַת כִּי לְמַחְסָנֶיךָ שָׁלוֹם, וְכִי לֹא אֵרַע לָהֶם כָּל נֶזֶק!" לְנֹכַח בִּטְחוֹנוֹ הָרַב שֶׁל הַצַּדִּיק הִצְלִיחַ הַסָּפֵק לַחְדֹּר אֶל לִבּוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר, וְהוּא נֵאוֹת לִשְׁמֹעַ לָעֵצָה: עַל אֲתָר הוֹרָה לְשַׁגֵּר מִבְרָק אֶל אֲנָשָׁיו שֶׁבָּעִיר הַגְּדוֹלָה, וְהַתְּשׁוּבָה לֹא אִחֲרָה לָבוֹא: אָכֵן, הִתְבָּרֵר כִּי לֹא מַחְסָנָיו שֶׁל הַגְּבִיר הֵם שֶׁעָלוּ בָּאֵשׁ, אֶלָּא הַמַּחְסָנִים הַסְּמוּכִים. מַחְסָנָיו שֶׁלּוֹ – נִצְּלוּ! נָקֵל לְשַׁעֵר אֶת הִתְרַגְּשׁוּתָם וְהִתְפַּעֲלוּתָם שֶׁל הַנּוֹכְחִים מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוֹפִיעָה בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הַ'שָּׂרָף'... אוּלָם הַצַּדִּיק מִהֵר לְהַבְהִיר בְּבִטּוּל: "לֹא מִנֵּהּ וְלֹא מִקְצָתֵהּ... אֵין כָּאן מוֹפֵת וְאֵין כָּאן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֶלָּא סְבָרָה פְּשׁוּטָה בִּלְבַד: כְּלָל נָקוּט בְּיָדֵינוּ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עַל הָאָדָם צָרָה שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהּ! מִשֶּׁנּוֹכַחְתִּי כִּי כֹּה רַב צַעֲרוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר עַד שֶׁכִּמְעַט וּפָרְחָה נִשְׁמָתוֹ – הָיָה לִי בָּרוּר כִּי מִן הַשָּׁמַיִם לֹא הֶעֱמִידוּהוּ בְּנִסָּיוֹן זֶה שֶׁהִנּוֹ מֵעֵבֶר לִיכוֹלוֹתָיו, וּמִכָּאן – שֶׁהַמִּבְרָק שָׁגוּי!"... הֲרֵי לָנוּ, כִּי מִשָּׁמַיִם לֹא מְטִילִים עַל הָאָדָם נִסָּיוֹן שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ. אִם הָאָדָם מְקַבֵּל נִסָּיוֹן מְסֻיָּם – הוּא בְּוַדַּאי יָכוֹל לְהִתְמוֹדֵד אִתּוֹ, וְאִם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְמוֹדֵד אִתּוֹ – הוּא בְּוַדַּאי לֹא יְקַבֵּל אֶת הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: כַּיָּדוּעַ, פְּטִירָתָהּ שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ הִתְגַּלְגְּלָה בְּעִקְבוֹת הַשְּׁמוּעָה שֶׁהִגִּיעָה לְאָזְנָהּ עַל יְדֵי הַשָּׂטָן, אוֹדוֹת עֲקֵדַת יִצְחָק. מֵעַתָּה, עֲלוּלִים אָנוּ לִסְבֹּר וְלוֹמַר, כִּי בְּעוֹד שֶׁאַבְרָהָם עָמַד בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה בִּגְבוּרָה, וְהָיָה מוּכָן לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ לְעוֹלָה – הֲרֵי שֶׁשָּׂרָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן זֶה, וְלָכֵן הִיא מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ בְּשָׁמְעָהּ עַל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. אוּלָם כָּאָמוּר, הַדָּבָר לֹא יִתָּכֵן. אִלּוּ שָׂרָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיָה מַעֲמִיד אוֹתָהּ בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה! אִם בְּכָל זֹאת הֶעֱמִידוּ אוֹתָהּ מִשָּׁמַיִם בְּנִסָּיוֹן זֶה, וְאִפְשְׁרוּ לַשְּׁמוּעָה לְהַגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ – הֲרֵי שֶׁלָּבֶטַח הָיָה בִּיכָלְתָּהּ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן! מַדּוּעַ אִם כֵּן פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה? עַל שְׁאֵלָה זוֹ מְבַקֵּשׁ הַפָּסוּק לַעֲנוֹת כַּאֲשֶׁר הוּא חוֹזֵר עַל הַמִּלִּים: 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה', לְהוֹרוֹת כִּי אָמְנָם פְּטִירָתָהּ שֶׁל שָׂרָה הִתְגַּלְגְּלָה בְּעִקְבוֹת הַשְּׁמוּעָה עַל מַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה, אוּלָם לֹא הָיְתָה זוֹ הַסִּבָּה שֶׁגָּרְמָה לְמוֹתָהּ... הַסִּבָּה לִפְטִירָתָהּ שֶׁל שָׂרָה הָיְתָה אַחַת: מִשּׁוּם שֶׁכְּבָר תַּמּוּ שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה! מֵאַחַר וְהֻשְׁלַם סַךְ הַשָּׁנִים שֶׁנִּקְצַב לָהּ עִם רִדְתָּהּ לְעוֹלָם - לָכֵן הִיא נִפְטְרָה לְבֵית עוֹלָמָהּ! (לְלַמֶּדְךָ)