Otzarot-Article

"וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (א-ד) בְּפָסוּק זֶה מוֹצְאִים אָנוּ כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "רָאָה" אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב הוּא. בִּטּוּיִים דּוֹמִים מוֹצְאִים אָנוּ לְאֹרֶךְ כָּל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. בְּסִיּוּם מְלַאכְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית נֶאֱמַר: 'וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב'.

וְהִנֵּה, אֶת טִיבָהּ וּמַהוּתָהּ שֶׁל 'רְאִיָּה', כְּכֹל שֶׁהִיא מִתְיַחֶסֶת אֶל בּוֹרֵא הָעוֹלָם, רָם מֵעַל רָמִים, אֲשֶׁר אֵין לוֹ גּוּף וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף – אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהָבִין כַּמּוּבָן. וּבְכָל זֹאת, מוֹצְאִים אָנוּ בִּטּוּי מְסֻיָּם שֶׁנּוֹעַד לְסַבֵּר אֶת הָאֹזֶן... וּבְכֵן, עָלֵינוּ לְהָבִין: לְשֵׁם מָה הָיְתָה נְחוּצָה 'רְאִיָּה' זוֹ?

כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר עַל בָּשָׂר וָדָם, יֶשְׁנָהּ תּוֹעֶלֶת בְּהִתְבּוֹנְנוּת נוֹסֶפֶת לְאַחַר מַעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי לֹא תָּמִיד מַצְלִיחַ הָאָדָם לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ הָאֹפֶן בּוֹ סָבַר מִלְּכַתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹת זֹאת...

אוּלָם כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר עַל הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי לֹא שַׁיָּךְ לְהַעֲלוֹת כָּזֹאת עַל הַדַּעַת! מָה שֶׁנִּבְרָא – הִנּוֹ בְּדִיּוּק מָה שֶׁהָיָה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא לִבְרֹא, וּמֵעַתָּה אָנוּ תּוֹהִים: מָה טִיבָהּ שֶׁל אוֹתָהּ 'רְאִיָּה' שֶׁלְּאַחַר מַעֲשֶׂה? וּמָה הָרְבוּתָא בְּכָךְ שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מַעֲשֵׂה יָדָיו וְהִנֵּה טוֹב? הֲלֹא בָּרוּר כִּי מָה שֶׁנִּבְרָא הִנּוֹ טוֹב – בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא לְבָרְאוֹ מִלְּכַתְּחִלָּה!

כְּדֵי לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָה מַהוּתִית וַעֲמֻקָּה זוֹ, עָלֵינוּ לְהַקְדִּים סִפּוּר, מִבֵּית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיְן זצ"ל, הַמַּשְׁגִּיחַ דְּפּוֹנִיבֶז'.

הָיָה זֶה בַּתְּקוּפָה בָּהּ שָׁהָה רַבִּי יְחֶזְקֵאל בְּמִיר, בִּתְקוּפָתוֹ שֶׁל רַבִּי יְרֹחָם זצ"ל. בְּאוֹתָם יָמִים עֲדַיִן לֹא מָסַר רַבִּי יְחֶזְקֵאל שִׂיחוֹת מְסֻדָּרוֹת בַּיְּשִׁיבָה, אֶלָּא 'וְעָדִים' שֶׁהִתְקַיְּמוּ בְּבֵיתוֹ בִּשְׁעוֹת בֵּין הַסְּדָרִים.

הַמֶּרְחָק בֵּין הַיְשִׁיבָה וּבֵין בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי יְחֶזְקֵאל – לֹא הָיָה רַב, אוּלָם בִּשְׁכֵנוּתוֹ שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ הִתְגּוֹרְרוּ כַּמָּה פָּרִיצִים אֲשֶׁר גִּדְּלוּ בְּבָתֵּיהֶם כְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר כָּל אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל הָיָה לְשַׁסֵּעַ אָדָם לִגְזָרִים בְּקַלּוּת... לְפִיכָךְ נוֹהֲגִים הָיוּ הַבַּחוּרִים לְהַאֲרִיךְ אֶת דַּרְכָּם בְּדֶרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַעֲבֹר בְּסָמוּךְ לְאוֹתָן חֲצֵרוֹת, אַף שֶׁבְּאֹפֶן זֶה הִתְאָרְכָה הַדֶּרֶךְ מַשְׁמָעוּתִית.

אַךְ הִנֵּה, בְּאַחַת מֵאוֹתָן הִזְדַּמְּנוּיוֹת, כַּאֲשֶׁר הִתְקַבְּצוּ בַּחוּרִים מִבְּנֵי הַיְשִׁיבָה אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי יְחֶזְקֵאל לַוַּעַד בִּשְׁעַת בֵּין הַסְּדָרִים – הִתְאָרֵךְ הַוַּעַד מֵעֵבֶר לַמְּתֻכְנָן, מָה שֶׁעוֹרֵר אֶת הַחֲשָׁשׁ כִּי אִם יֵלְכוּ הַבַּחוּרִים כְּהֶרְגֵּלָם, בַּדֶּרֶךְ הָעוֹקֶפֶת – הֵם עֲלוּלִים לְאַחַר לַיְּשִׁיבָה... לְפִיכָךְ, הוֹרָה לָהֶם הַמַּשְׁגִּיחַ כִּי יִצְעֲדוּ בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה, הַיְּשִׁירָה, שֶׁתָּבִיא אוֹתָם בְּתוֹךְ רְגָעִים סְפוּרִים אֶל הַיְשִׁיבָה.

אֶלָּא שֶׁהַבַּחוּרִים, בְּשֵׁפֶל קוֹל, נֶאֶלְצוּ לְהוֹדוֹת כִּי הֵם פָּשׁוּט מְפַחֲדִים... אֵין לָהֶם אֶת הָאֹמֶץ לַעֲבֹר לְיַד הַכְּלָבִים הָאֵימְתָנִיִּים, וְהֵם חוֹשְׁשִׁים פֶּן יִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם וְיִקְרְעוּ אוֹתָם לִגְזָרִים!

רַבִּי יְחֶזְקֵאל הִקְשִׁיב לַחֲשָׁשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל הַבַּחוּרִים, אוּלָם נַעֲנָה וְהֵשִׁיב: "אַל תִּדְאֲגוּ! אֲנִי אֶעֱמֹד וְאַבִּיט בָּכֶם עַד שֶׁתַּעַבְרוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת בָּהֶם הַכְּלָבִים הַמְּאַיְּמִים, וְיָכוֹל אֲנִי לְהַבְטִיחֲכֶם כִּי לֹא יְאֻנֶּה לָכֶם כָּל רַע!".

וְכָךְ הָיָה: הַבַּחוּרִים הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה – תּוֹךְ שֶׁהֵם מְחַזְּקִים אֶת עַצְמָם בְּבִטָּחוֹן וּבֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּעוֹד רַבִּי יְחֶזְקֵאל עוֹמֵד בְּפֶתַח בֵּיתוֹ וּמַבִּיט בָּהֶם, וַיְהִי הַדָּבָר לְפֶלֶא: הַכְּלָבִים כֻּלָּם כְּאִלּוּ נֶאֶלְמוּ דֹּם, הִתְכַּנְּסוּ אֶל מְלוֹנוֹתֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם לֹא חָרַץ לְשׁוֹנוֹ אֶל עֵבֶר בְּנֵי הַיְשִׁיבָה!

זֶהוּ אֵפוֹא הַסִּפּוּר, וְעַתָּה נִתְבּוֹנֵן: אִלּוּ הָיוּ מְסַפְּרִים לָנוּ שֶׁהַכְּלָבִים לֹא הֵעֵזּוּ לִנְבֹּחַ עַל הַמַּשְׁגִּיחַ הַצַּדִּיק, לֹא הָיָה בְּכָךְ מִשּׁוּם חִדּוּשׁ. הֲלֹא כְּבָר בֵּרֵךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם (בְּרֵאשִׁית ט-ב): "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ", כַּאֲשֶׁר בְּרָכָה זוֹ, כַּיָּדוּעַ, מִתְקַיֶּמֶת בַּצַּדִּיקִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. אַף אִלּוּ שָׁמַעְנוּ כִּי בֵּרֵךְ רַבִּי יְחֶזְקֵאל אֶת תַּלְמִידָיו כִּי כָּל רַע לֹא יְאֻנֶּה לָהֶם, וּמִדְּבָרָיו לֹא נָפַל אַרְצָה – לֹא הָיִינוּ מִתְפַּלְּאִים. הֲלֹא 'רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה', וְ'צַדִּיק גּוֹזֵר – וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם'!

אוּלָם כָּאן רוֹאִים אָנוּ דְּבַר חִדּוּשׁ: רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֹא הִסְתַּפֵּק בִּבְרָכָה, אֶלָּא הִבְטִיחַ לְתַלְמִידָיו כִּי יַבִּיט בָּהֶם, וּבְאֶמְצָעוּת מַבַּט עֵינָיו שֶׁלִּוָּה אוֹתָם – עָלָה בְּיָדוֹ לְהַשְׁקִיט אֶת חַיּוֹת הַפֶּרֶא הָאֵימְתָנִיּוֹת! לְכָךְ עֲדַיִן צְרִיכִים אָנוּ הֶסְבֵּר, וְאָכֵן, הַהֶסְבֵּר פָּשׁוּט...

לִ'רְאִיַּת הָעַיִן' יֶשְׁנוֹ כֹּחַ מֻפְלָא, לְחַבֵּר בֵּין הָרוֹאֶה – וּבֵין מַרְאֵה עֵינָיו. כַּאֲשֶׁר רַבִּי יְחֶזְקֵאל הִבִּיט בְּתַלְמִידָיו הָעוֹשִׂים אֶת דַּרְכָּם לְיַד חַצְרוֹת הַפָּרִיצִים, לֹא הָיְתָה זוֹ 'הִתְבּוֹנְנוּת' בְּעַלְמָא... הָיָה זֶה חִבּוּר בֵּינוֹ וּבֵינָם, וּמִשֶּׁכָּךְ, אַף לָהֶם עָמְדָה אוֹתָהּ סְגֻלָּה הָעוֹמֶדֶת לַצַּדִּיקִים בְּמַדְרֵגָתוֹ שֶׁל רַבִּי יְחֶזְקֵאל: מוֹרָאָם וְחִתָּם נָפְלוּ עַל הַכְּלָבִים שֶׁנָּצְרוּ לְשׁוֹנָם וְנָסוֹגוּ אָחוֹר!

וּמִכָּאן, לַשְּׁאֵלָה בָּהּ פָּתַחְנוּ... עַל פִּי תְּפִיסָתֵנוּ, נוֹעֲדָה הָ'רְאִיָּה' שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בְּרִיאָתוֹ, כְּדֵי לִבְחֹן אֶת הַבְּרִיאָה שֵׁנִית לְאַחַר שֶׁנּוֹצְרָה... אוּלָם מְדֻבָּר בְּטָעוּת!

הָרְאִיָּה הַזּוֹ לֹא הָיְתָה רְאִיָּה שֶׁל 'בְּחִינָה' – אֶלָּא רְאִיָּה שֶׁל 'יְצִירָה'! בְּאֶמְצָעוּת אוֹתָהּ 'רְאִיָּה', יָצַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַ'חִבּוּר' שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַבְּרִיאָה שֶׁבָּרָא, וְאוֹ אָז, כַּאֲשֶׁר הִתְחַבְּרָה הַבְּרִיאָה אֶל הַבּוֹרֵא, שֶׁהוּא מַהוּת הַטּוֹב הָאֲמִתִּי – הֲרֵי שֶׁבְּכָךְ הִיא נֶעֶשְׂתָה בִּבְחִינַת 'כִּי טוֹב'! (לְלַמֶּדְךָ)

	האזינו תשפ"ב
	לְהִתְבַּסֵּס!
	"וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹקִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (א-ד) בְּפָסוּק זֶה מוֹצְאִים אָנוּ כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "רָאָה" אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב הוּא. בִּטּוּיִים דּוֹמִים מוֹצְאִים אָנוּ לְאֹרֶךְ כָּל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. בְּסִיּוּם מְלַאכְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית נֶאֱמַר: 'וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב'. וְהִנֵּה, אֶת טִיבָהּ וּמַהוּתָהּ שֶׁל 'רְאִיָּה', כְּכֹל שֶׁהִיא מִתְיַחֶסֶת אֶל בּוֹרֵא הָעוֹלָם, רָם מֵעַל רָמִים, אֲשֶׁר אֵין לוֹ גּוּף וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף – אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהָבִין כַּמּוּבָן. וּבְכָל זֹאת, מוֹצְאִים אָנוּ בִּטּוּי מְסֻיָּם שֶׁנּוֹעַד לְסַבֵּר אֶת הָאֹזֶן... וּבְכֵן, עָלֵינוּ לְהָבִין: לְשֵׁם מָה הָיְתָה נְחוּצָה 'רְאִיָּה' זוֹ? כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר עַל בָּשָׂר וָדָם, יֶשְׁנָהּ תּוֹעֶלֶת בְּהִתְבּוֹנְנוּת נוֹסֶפֶת לְאַחַר מַעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי לֹא תָּמִיד מַצְלִיחַ הָאָדָם לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ הָאֹפֶן בּוֹ סָבַר מִלְּכַתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹת זֹאת... אוּלָם כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר עַל הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי לֹא שַׁיָּךְ לְהַעֲלוֹת כָּזֹאת עַל הַדַּעַת! מָה שֶׁנִּבְרָא – הִנּוֹ בְּדִיּוּק מָה שֶׁהָיָה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא לִבְרֹא, וּמֵעַתָּה אָנוּ תּוֹהִים: מָה טִיבָהּ שֶׁל אוֹתָהּ 'רְאִיָּה' שֶׁלְּאַחַר מַעֲשֶׂה? וּמָה הָרְבוּתָא בְּכָךְ שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מַעֲשֵׂה יָדָיו וְהִנֵּה טוֹב? הֲלֹא בָּרוּר כִּי מָה שֶׁנִּבְרָא הִנּוֹ טוֹב – בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא לְבָרְאוֹ מִלְּכַתְּחִלָּה! כְּדֵי לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָה מַהוּתִית וַעֲמֻקָּה זוֹ, עָלֵינוּ לְהַקְדִּים סִפּוּר, מִבֵּית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיְן זצ"ל, הַמַּשְׁגִּיחַ דְּפּוֹנִיבֶז'. הָיָה זֶה בַּתְּקוּפָה בָּהּ שָׁהָה רַבִּי יְחֶזְקֵאל בְּמִיר, בִּתְקוּפָתוֹ שֶׁל רַבִּי יְרֹחָם זצ"ל. בְּאוֹתָם יָמִים עֲדַיִן לֹא מָסַר רַבִּי יְחֶזְקֵאל שִׂיחוֹת מְסֻדָּרוֹת בַּיְּשִׁיבָה, אֶלָּא 'וְעָדִים' שֶׁהִתְקַיְּמוּ בְּבֵיתוֹ בִּשְׁעוֹת בֵּין הַסְּדָרִים. הַמֶּרְחָק בֵּין הַיְשִׁיבָה וּבֵין בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי יְחֶזְקֵאל – לֹא הָיָה רַב, אוּלָם בִּשְׁכֵנוּתוֹ שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ הִתְגּוֹרְרוּ כַּמָּה פָּרִיצִים אֲשֶׁר גִּדְּלוּ בְּבָתֵּיהֶם כְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר כָּל אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל הָיָה לְשַׁסֵּעַ אָדָם לִגְזָרִים בְּקַלּוּת... לְפִיכָךְ נוֹהֲגִים הָיוּ הַבַּחוּרִים לְהַאֲרִיךְ אֶת דַּרְכָּם בְּדֶרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַעֲבֹר בְּסָמוּךְ לְאוֹתָן חֲצֵרוֹת, אַף שֶׁבְּאֹפֶן זֶה הִתְאָרְכָה הַדֶּרֶךְ מַשְׁמָעוּתִית. אַךְ הִנֵּה, בְּאַחַת מֵאוֹתָן הִזְדַּמְּנוּיוֹת, כַּאֲשֶׁר הִתְקַבְּצוּ בַּחוּרִים מִבְּנֵי הַיְשִׁיבָה אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי יְחֶזְקֵאל לַוַּעַד בִּשְׁעַת בֵּין הַסְּדָרִים – הִתְאָרֵךְ הַוַּעַד מֵעֵבֶר לַמְּתֻכְנָן, מָה שֶׁעוֹרֵר אֶת הַחֲשָׁשׁ כִּי אִם יֵלְכוּ הַבַּחוּרִים כְּהֶרְגֵּלָם, בַּדֶּרֶךְ הָעוֹקֶפֶת – הֵם עֲלוּלִים לְאַחַר לַיְּשִׁיבָה... לְפִיכָךְ, הוֹרָה לָהֶם הַמַּשְׁגִּיחַ כִּי יִצְעֲדוּ בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה, הַיְּשִׁירָה, שֶׁתָּבִיא אוֹתָם בְּתוֹךְ רְגָעִים סְפוּרִים אֶל הַיְשִׁיבָה. אֶלָּא שֶׁהַבַּחוּרִים, בְּשֵׁפֶל קוֹל, נֶאֶלְצוּ לְהוֹדוֹת כִּי הֵם פָּשׁוּט מְפַחֲדִים... אֵין לָהֶם אֶת הָאֹמֶץ לַעֲבֹר לְיַד הַכְּלָבִים הָאֵימְתָנִיִּים, וְהֵם חוֹשְׁשִׁים פֶּן יִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם וְיִקְרְעוּ אוֹתָם לִגְזָרִים! רַבִּי יְחֶזְקֵאל הִקְשִׁיב לַחֲשָׁשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל הַבַּחוּרִים, אוּלָם נַעֲנָה וְהֵשִׁיב: "אַל תִּדְאֲגוּ! אֲנִי אֶעֱמֹד וְאַבִּיט בָּכֶם עַד שֶׁתַּעַבְרוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת בָּהֶם הַכְּלָבִים הַמְּאַיְּמִים, וְיָכוֹל אֲנִי לְהַבְטִיחֲכֶם כִּי לֹא יְאֻנֶּה לָכֶם כָּל רַע!". וְכָךְ הָיָה: הַבַּחוּרִים הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה – תּוֹךְ שֶׁהֵם מְחַזְּקִים אֶת עַצְמָם בְּבִטָּחוֹן וּבֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, בְּעוֹד רַבִּי יְחֶזְקֵאל עוֹמֵד בְּפֶתַח בֵּיתוֹ וּמַבִּיט בָּהֶם, וַיְהִי הַדָּבָר לְפֶלֶא: הַכְּלָבִים כֻּלָּם כְּאִלּוּ נֶאֶלְמוּ דֹּם, הִתְכַּנְּסוּ אֶל מְלוֹנוֹתֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם לֹא חָרַץ לְשׁוֹנוֹ אֶל עֵבֶר בְּנֵי הַיְשִׁיבָה! זֶהוּ אֵפוֹא הַסִּפּוּר, וְעַתָּה נִתְבּוֹנֵן: אִלּוּ הָיוּ מְסַפְּרִים לָנוּ שֶׁהַכְּלָבִים לֹא הֵעֵזּוּ לִנְבֹּחַ עַל הַמַּשְׁגִּיחַ הַצַּדִּיק, לֹא הָיָה בְּכָךְ מִשּׁוּם חִדּוּשׁ. הֲלֹא כְּבָר בֵּרֵךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם (בְּרֵאשִׁית ט-ב): "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ", כַּאֲשֶׁר בְּרָכָה זוֹ, כַּיָּדוּעַ, מִתְקַיֶּמֶת בַּצַּדִּיקִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. אַף אִלּוּ שָׁמַעְנוּ כִּי בֵּרֵךְ רַבִּי יְחֶזְקֵאל אֶת תַּלְמִידָיו כִּי כָּל רַע לֹא יְאֻנֶּה לָהֶם, וּמִדְּבָרָיו לֹא נָפַל אַרְצָה – לֹא הָיִינוּ מִתְפַּלְּאִים. הֲלֹא 'רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה', וְ'צַדִּיק גּוֹזֵר – וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם'! אוּלָם כָּאן רוֹאִים אָנוּ דְּבַר חִדּוּשׁ: רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֹא הִסְתַּפֵּק בִּבְרָכָה, אֶלָּא הִבְטִיחַ לְתַלְמִידָיו כִּי יַבִּיט בָּהֶם, וּבְאֶמְצָעוּת מַבַּט עֵינָיו שֶׁלִּוָּה אוֹתָם – עָלָה בְּיָדוֹ לְהַשְׁקִיט אֶת חַיּוֹת הַפֶּרֶא הָאֵימְתָנִיּוֹת! לְכָךְ עֲדַיִן צְרִיכִים אָנוּ הֶסְבֵּר, וְאָכֵן, הַהֶסְבֵּר פָּשׁוּט... לִ'רְאִיַּת הָעַיִן' יֶשְׁנוֹ כֹּחַ מֻפְלָא, לְחַבֵּר בֵּין הָרוֹאֶה – וּבֵין מַרְאֵה עֵינָיו. כַּאֲשֶׁר רַבִּי יְחֶזְקֵאל הִבִּיט בְּתַלְמִידָיו הָעוֹשִׂים אֶת דַּרְכָּם לְיַד חַצְרוֹת הַפָּרִיצִים, לֹא הָיְתָה זוֹ 'הִתְבּוֹנְנוּת' בְּעַלְמָא... הָיָה זֶה חִבּוּר בֵּינוֹ וּבֵינָם, וּמִשֶּׁכָּךְ, אַף לָהֶם עָמְדָה אוֹתָהּ סְגֻלָּה הָעוֹמֶדֶת לַצַּדִּיקִים בְּמַדְרֵגָתוֹ שֶׁל רַבִּי יְחֶזְקֵאל: מוֹרָאָם וְחִתָּם נָפְלוּ עַל הַכְּלָבִים שֶׁנָּצְרוּ לְשׁוֹנָם וְנָסוֹגוּ אָחוֹר! וּמִכָּאן, לַשְּׁאֵלָה בָּהּ פָּתַחְנוּ... עַל פִּי תְּפִיסָתֵנוּ, נוֹעֲדָה הָ'רְאִיָּה' שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת בְּרִיאָתוֹ, כְּדֵי לִבְחֹן אֶת הַבְּרִיאָה שֵׁנִית לְאַחַר שֶׁנּוֹצְרָה... אוּלָם מְדֻבָּר בְּטָעוּת! הָרְאִיָּה הַזּוֹ לֹא הָיְתָה רְאִיָּה שֶׁל 'בְּחִינָה' – אֶלָּא רְאִיָּה שֶׁל 'יְצִירָה'! בְּאֶמְצָעוּת אוֹתָהּ 'רְאִיָּה', יָצַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַ'חִבּוּר' שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַבְּרִיאָה שֶׁבָּרָא, וְאוֹ אָז, כַּאֲשֶׁר הִתְחַבְּרָה הַבְּרִיאָה אֶל הַבּוֹרֵא, שֶׁהוּא מַהוּת הַטּוֹב הָאֲמִתִּי – הֲרֵי שֶׁבְּכָךְ הִיא נֶעֶשְׂתָה בִּבְחִינַת 'כִּי טוֹב'! (לְלַמֶּדְךָ)