Otzarot-Article

"וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו" (לז-כג). פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ: "אֶת כֻּתָּנְתּוֹ - זֶה חָלוּק. אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים - הוּא שֶׁהוֹסִיף לוֹ אָבִיו יוֹתֵר עַל אֶחָיו". הִנֵּה מְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַשִׁ"י, כִּי הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים לֹא הִסְתַּפְּקוּ בְּהַשְׁלָכָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֶל הַבּוֹר – אֶלָּא הִפְשִׁיטוּ מִמֶּנּוּ אֶת בְּגָדָיו, וְלֹא רַק אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁעָשָׂה לוֹ אָבִיו – אֶלָּא אַף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֲשֶׁר לְעוֹרוֹ, עַד שֶׁנּוֹתַר עָרֹם לַחֲלוּטִין. וּרְאֵה בְּ'שִׂפְתֵי חֲכָמִים' שֶׁמְּבָאֵר, כִּי כַּאֲשֶׁר הִפְשִׁיטוּ הָאַחִים אֶת יוֹסֵף מִכָּתֳּנוֹתָיו, הֵם אָחֲזוּ בַּכֻּתֹּנֶת הַתַּחְתּוֹנָה וְהִפְשִׁיטוּ אֶת שְׁתֵּי הַכֻּתֳּנוֹת יַחְדָּו, לְהוֹרוֹת, כִּי הֵם אֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת יוֹסֵף אֶל הַבּוֹר בְּשֶׁל קִנְאָתָם בּוֹ בְּעִקְבוֹת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים שֶׁעָשָׂה לוֹ אָבִיו – אֶלָּא בְּשֶׁל דִּבָּתָם הָרָעָה שֶׁהוֹצִיא בִּפְנֵי אֲבִיהֶם.

אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן, לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: מַדּוּעַ בִּכְלַל הִפְשִׁיטוּ הָאַחִים אֶת יוֹסֵף מִכָּל בְּגָדָיו וְהוֹתִירוּהוּ עָרֹם? וּמַדּוּעַ בָּחֲרוּ לִרְמֹז לוֹ כִּי הֵם מַשְׁלִיכִים אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר בְּשֶׁל כָּךְ שֶׁהוֹצִיא אֶת דִּבָּתָם רָעָה דַּוְקָא בְּדֶרֶךְ זוֹ?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

מַעֲשֶׂה הָיָה בִּיהוּדִי פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, אֲשֶׁר חָלָה בְּמַחֲלָה קָשָׁה – וְהִגִּיעַ עַד לְשַׁעֲרֵי מָוֶת. לְמַעֲשֶׂה, מַצָּבוֹ כְּבָר הָיָה מַצָּב שֶׁל 'מָוֶת קְלִינִי', אֲשֶׁר מִבְּחִינָה רְפוּאִית – הַחֲזָרָה מִמֶּנּוּ לְחַיִּים כָּמוֹהָ כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁל מַמָּשׁ...

הָרוֹפְאִים אָמְרוּ נוֹאָשׁ זֶה מִכְּבָר. וּבְכָל זֹאת, יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים הֵם: עֲצֶרֶת תְּפִלָּה הִתְאַרְגְּנָה בִּשְׁכוּנַת מְגוּרָיו, מַכָּרָיו וִידִידָיו זָעֲקוּ וְעוֹרְרוּ רַחֲמֵי שָׁמַיִם, וְאַף רַב בֵּית הַכְּנֶסֶת נָשָׂא דְּבָרִים וְהִזְכִּיר אֶת זְכֻיּוֹתָיו שֶׁל הָאִישׁ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא בִּטֵּל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר, הִקְפִּיד עַל קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה בְּכָל מְחִיר, וּבְנוֹסָף – לֹא נִתָּן הָיָה לִשְׁמֹעַ מִפִּיו אַף פַּעַם דְּבַר לָשׁוֹן הָרָע עַל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. "מִי יִתֵּן וּזְכֻיּוֹתָיו אֵלּוּ שֶׁל הַחוֹלֶה תַּעֲמֹדְנָה לוֹ לָקוּם מִמִּטַּת חָלְיוֹ וְלָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ!" סִיֵּם הָרַב אֶת דְּבָרָיו. וְהִנֵּה, הַפְלֵא וָפֶלֶא: בְּנִגּוּד לְתַחֲזִיּוֹתֵיהֶם הַקּוֹדְרוֹת שֶׁל הָרוֹפְאִים – הֵחֵל נִכָּר לְפֶתַע שִׁפּוּר בְּמַצָּבוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה. הוּא חָזַר לְחַיִּים, הִתְעוֹרֵר וְשָׁב לְהַכָּרָתוֹ, וְאַף עָמַד עַל רַגְלָיו... כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ רַב בֵּית הַכְּנֶסֶת לְבַקְּרוֹ בְּבֵית הַחוֹלִים – סִפֵּר לוֹ אוֹתוֹ יְהוּדִי אֶת הַדְּבָרִים הַמַּרְטִיטִים הַבָּאִים, וְכָךְ אָמַר:

"דַּע לְךָ, רַבִּי, כִּי בְּשָׁעָה בָּהּ מַצָּבִי הָיָה נוֹאָשׁ – כְּבָר עָמַדְתִּי בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אֲשֶׁר שָׁקְלוּ אֶת זְכֻיּוֹתַי וְחוֹבוֹתַי, וְהִגִּיעוּ לְמַסְקָנָה כִּי אֵין בְּיָדִי דֵּי זְכֻיּוֹת בִּכְדֵי לְהִנָּצֵל מִמָּוֶת לְחַיִּים. אוּלָם אוֹ אָז, לְפֶתַע, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַב אֲשֶׁר הָפַךְ בִּזְכוּתִי:

"כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר הָרַב כִּי מֵעוֹלָם לֹא בִּטַּלְתִּי תְּפִלָּה בְּצִבּוּר – נִכְּרָה הִתְרַגְּשׁוּת עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל הַדַּיָּנִים, אוּלָם הַדָּבָר לֹא הוֹבִיל לְשִׁנּוּי גְּזַר הַדִּין. כַּאֲשֶׁר הָרַב צִיֵּן כִּי קָבַעְתִּי עִתִּים לַתּוֹרָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ – הַדַּיָּנִים הִתְרַשְּׁמוּ אַךְ לֹא שִׁנּוּ מֵהַחְלָטָתָם. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הֵעִיד הָרַב כִּי מֵעוֹלָם לֹא דִּבַּרְתִּי בִּגְנוּתוֹ שֶׁל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל – קָרְעוּ הַדַּיָּנִים אֶת גְּזַר דִּין הַמָּוֶת שֶׁרִחֵף מֵעָלַי, וְהֶחְלִיטוּ לַהֲשִׁיבֵנִי לְחַיִּים!".

כָּךְ סִפֵּר הָאִישׁ, אוּלָם עֲדַיִן, הָיְתָה לוֹ שְׁאֵלָה: "רַבִּי... אֵינֶנִּי מֵבִין: מַדּוּעַ הַקְפָּדָתִי עַל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר וְעַל קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה – לֹא הִסְפִּיקָה בִּכְדֵי לְהַצִּילֵנִי? הַאִם אֵין אֵלּוּ זְכֻיּוֹת מַשְׁמָעוּתִיּוֹת מַסְפִּיק?" תָּהָה הָאִישׁ, וְהָרַב נַעֲנָה וְהִסְבִּיר: "בַּעַל הַ'חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת' מְלַמֵּד, כִּי אָדָם אֲשֶׁר מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל זוּלָתוֹ – עָלוּל לְהַפְסִיד אֶת כָּל זְכֻיּוֹתָיו. גַּם אִם קִיֵּם מִצְווֹת רַבּוֹת בִּימֵי חֶלְדּוֹ, כָּל הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ עוֹבְרוֹת וְנִזְקָפוֹת לִזְכוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁבִּגְנוּתוֹ הוּא דִּבֵּר!

"מֵעַתָּה, כָּל עוֹד לֹא הָיָה בָּרוּר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא דִּבַּרְתָּ בִּגְנוּתוֹ שֶׁל אָדָם – לֹא הָיָה בָּרוּר מִשְׁקָלָן שֶׁל זְכֻיּוֹתֶיךָ, וּבָהֶן הַקְפָּדָתְךָ עַל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר וְעַל קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי בְּהֶחְלֵט יִתָּכֵן שֶׁהַזְּכֻיּוֹת הַלָּלוּ אָמְנָם נִזְקְפוּ לִזְכוּתְךָ בִּשְׁעָתוֹ – אוּלָם עָבְרוּ בַּהֶמְשֵׁךְ וְנִזְקְפוּ לְחֶשְׁבּוֹנָם שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁבִּגְנוּתָם דִּבַּרְתָּ... אוּלָם כַּאֲשֶׁר הַעִידֹתִי כִּי לֹא דִּבַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרָע מֵעוֹלָם – אוֹ אָז כְּבָר הָיָה בָּרוּר כִּי זְכֻיּוֹתֶיךָ נִזְקָפוֹת לִזְכוּתְךָ, וְאָכֵן דַּי הָיָה בָּהֶן כְּדֵי לְהַצִּילְךָ מֵרֶדֶת שַׁחַת וְלַהֲשִׁיבְךָ לְחַיִּים!"...

וַהֲרֵי הַדְּבָרִים מַבְהִילִים מַמָּשׁ: אָדָם יָכוֹל בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעִים אוֹ שְׁמוֹנִים שָׁנָה לְקַיֵּם מִצְווֹת בְּדִקְדּוּק רַב, לְהַקְפִּיד עַל קַלָּה כַּחֲמוּרָה, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר – לְגַלּוֹת כִּי מִזְּכֻיּוֹתָיו הָרַבּוֹת לֹא נוֹתַר מְאוּמָה, שֶׁכֵּן הֵן עָבְרוּ כֻּלָּן לִזְכוּתָם שֶׁל אֲנָשִׁים עֲלֵיהֶם דִּבֵּר לָשׁוֹן הָרָע בְּחַיָּיו!

וּבְכֵן, עַל פִּי דֶּרֶךְ זוֹ מְבָאֵר בַּעַל הַ'סֻּכַּת דָּוִד', כִּי זֶה מַה שֶּׁבִּקְּשׁוּ הָאַחִים לִרְמֹז לְיוֹסֵף כַּאֲשֶׁר הִפְשִׁיטוּהוּ מִכֻּתָּנְתּוֹ וְהוֹתִירוּהוּ עָרֹם: הֵם בִּקְּשׁוּ לְהַבְהִיר לוֹ, כִּי אָמְנָם יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ לוֹ זְכֻיּוֹת רַבּוֹת בְּחַיָּיו, אוּלָם מֵאַחַר וְהוּא הֵבִיא אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם וְדִבֵּר עֲלֵיהֶם לָשׁוֹן הָרָע – הֲרֵי שֶׁבְּכָךְ הוּא אִבֵּד אֶת זְכֻיּוֹתָיו וְנוֹתַר עָרֹם מֵהֶן, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁכָּעֵת הִנּוֹ עָרֹם מִבְּגָדָיו! (לְלַמֶּדְךָ)

	ניצבים תשפ"א
	אֵיזֶה בִּזָּיוֹן!
	"וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו" (לז-כג). פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ: "אֶת כֻּתָּנְתּוֹ - זֶה חָלוּק. אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים - הוּא שֶׁהוֹסִיף לוֹ אָבִיו יוֹתֵר עַל אֶחָיו". הִנֵּה מְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַשִׁ"י, כִּי הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים לֹא הִסְתַּפְּקוּ בְּהַשְׁלָכָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֶל הַבּוֹר – אֶלָּא הִפְשִׁיטוּ מִמֶּנּוּ אֶת בְּגָדָיו, וְלֹא רַק אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁעָשָׂה לוֹ אָבִיו – אֶלָּא אַף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֲשֶׁר לְעוֹרוֹ, עַד שֶׁנּוֹתַר עָרֹם לַחֲלוּטִין. וּרְאֵה בְּ'שִׂפְתֵי חֲכָמִים' שֶׁמְּבָאֵר, כִּי כַּאֲשֶׁר הִפְשִׁיטוּ הָאַחִים אֶת יוֹסֵף מִכָּתֳּנוֹתָיו, הֵם אָחֲזוּ בַּכֻּתֹּנֶת הַתַּחְתּוֹנָה וְהִפְשִׁיטוּ אֶת שְׁתֵּי הַכֻּתֳּנוֹת יַחְדָּו, לְהוֹרוֹת, כִּי הֵם אֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת יוֹסֵף אֶל הַבּוֹר בְּשֶׁל קִנְאָתָם בּוֹ בְּעִקְבוֹת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים שֶׁעָשָׂה לוֹ אָבִיו – אֶלָּא בְּשֶׁל דִּבָּתָם הָרָעָה שֶׁהוֹצִיא בִּפְנֵי אֲבִיהֶם. אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן, לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: מַדּוּעַ בִּכְלַל הִפְשִׁיטוּ הָאַחִים אֶת יוֹסֵף מִכָּל בְּגָדָיו וְהוֹתִירוּהוּ עָרֹם? וּמַדּוּעַ בָּחֲרוּ לִרְמֹז לוֹ כִּי הֵם מַשְׁלִיכִים אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר בְּשֶׁל כָּךְ שֶׁהוֹצִיא אֶת דִּבָּתָם רָעָה דַּוְקָא בְּדֶרֶךְ זוֹ? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: מַעֲשֶׂה הָיָה בִּיהוּדִי פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, אֲשֶׁר חָלָה בְּמַחֲלָה קָשָׁה – וְהִגִּיעַ עַד לְשַׁעֲרֵי מָוֶת. לְמַעֲשֶׂה, מַצָּבוֹ כְּבָר הָיָה מַצָּב שֶׁל 'מָוֶת קְלִינִי', אֲשֶׁר מִבְּחִינָה רְפוּאִית – הַחֲזָרָה מִמֶּנּוּ לְחַיִּים כָּמוֹהָ כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁל מַמָּשׁ... הָרוֹפְאִים אָמְרוּ נוֹאָשׁ זֶה מִכְּבָר. וּבְכָל זֹאת, יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים הֵם: עֲצֶרֶת תְּפִלָּה הִתְאַרְגְּנָה בִּשְׁכוּנַת מְגוּרָיו, מַכָּרָיו וִידִידָיו זָעֲקוּ וְעוֹרְרוּ רַחֲמֵי שָׁמַיִם, וְאַף רַב בֵּית הַכְּנֶסֶת נָשָׂא דְּבָרִים וְהִזְכִּיר אֶת זְכֻיּוֹתָיו שֶׁל הָאִישׁ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא בִּטֵּל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר, הִקְפִּיד עַל קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה בְּכָל מְחִיר, וּבְנוֹסָף – לֹא נִתָּן הָיָה לִשְׁמֹעַ מִפִּיו אַף פַּעַם דְּבַר לָשׁוֹן הָרָע עַל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. "מִי יִתֵּן וּזְכֻיּוֹתָיו אֵלּוּ שֶׁל הַחוֹלֶה תַּעֲמֹדְנָה לוֹ לָקוּם מִמִּטַּת חָלְיוֹ וְלָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ!" סִיֵּם הָרַב אֶת דְּבָרָיו. וְהִנֵּה, הַפְלֵא וָפֶלֶא: בְּנִגּוּד לְתַחֲזִיּוֹתֵיהֶם הַקּוֹדְרוֹת שֶׁל הָרוֹפְאִים – הֵחֵל נִכָּר לְפֶתַע שִׁפּוּר בְּמַצָּבוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה. הוּא חָזַר לְחַיִּים, הִתְעוֹרֵר וְשָׁב לְהַכָּרָתוֹ, וְאַף עָמַד עַל רַגְלָיו... כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ רַב בֵּית הַכְּנֶסֶת לְבַקְּרוֹ בְּבֵית הַחוֹלִים – סִפֵּר לוֹ אוֹתוֹ יְהוּדִי אֶת הַדְּבָרִים הַמַּרְטִיטִים הַבָּאִים, וְכָךְ אָמַר: "דַּע לְךָ, רַבִּי, כִּי בְּשָׁעָה בָּהּ מַצָּבִי הָיָה נוֹאָשׁ – כְּבָר עָמַדְתִּי בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אֲשֶׁר שָׁקְלוּ אֶת זְכֻיּוֹתַי וְחוֹבוֹתַי, וְהִגִּיעוּ לְמַסְקָנָה כִּי אֵין בְּיָדִי דֵּי זְכֻיּוֹת בִּכְדֵי לְהִנָּצֵל מִמָּוֶת לְחַיִּים. אוּלָם אוֹ אָז, לְפֶתַע, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַב אֲשֶׁר הָפַךְ בִּזְכוּתִי: "כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר הָרַב כִּי מֵעוֹלָם לֹא בִּטַּלְתִּי תְּפִלָּה בְּצִבּוּר – נִכְּרָה הִתְרַגְּשׁוּת עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל הַדַּיָּנִים, אוּלָם הַדָּבָר לֹא הוֹבִיל לְשִׁנּוּי גְּזַר הַדִּין. כַּאֲשֶׁר הָרַב צִיֵּן כִּי קָבַעְתִּי עִתִּים לַתּוֹרָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ – הַדַּיָּנִים הִתְרַשְּׁמוּ אַךְ לֹא שִׁנּוּ מֵהַחְלָטָתָם. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הֵעִיד הָרַב כִּי מֵעוֹלָם לֹא דִּבַּרְתִּי בִּגְנוּתוֹ שֶׁל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל – קָרְעוּ הַדַּיָּנִים אֶת גְּזַר דִּין הַמָּוֶת שֶׁרִחֵף מֵעָלַי, וְהֶחְלִיטוּ לַהֲשִׁיבֵנִי לְחַיִּים!". כָּךְ סִפֵּר הָאִישׁ, אוּלָם עֲדַיִן, הָיְתָה לוֹ שְׁאֵלָה: "רַבִּי... אֵינֶנִּי מֵבִין: מַדּוּעַ הַקְפָּדָתִי עַל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר וְעַל קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה – לֹא הִסְפִּיקָה בִּכְדֵי לְהַצִּילֵנִי? הַאִם אֵין אֵלּוּ זְכֻיּוֹת מַשְׁמָעוּתִיּוֹת מַסְפִּיק?" תָּהָה הָאִישׁ, וְהָרַב נַעֲנָה וְהִסְבִּיר: "בַּעַל הַ'חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת' מְלַמֵּד, כִּי אָדָם אֲשֶׁר מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל זוּלָתוֹ – עָלוּל לְהַפְסִיד אֶת כָּל זְכֻיּוֹתָיו. גַּם אִם קִיֵּם מִצְווֹת רַבּוֹת בִּימֵי חֶלְדּוֹ, כָּל הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ עוֹבְרוֹת וְנִזְקָפוֹת לִזְכוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁבִּגְנוּתוֹ הוּא דִּבֵּר! "מֵעַתָּה, כָּל עוֹד לֹא הָיָה בָּרוּר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא דִּבַּרְתָּ בִּגְנוּתוֹ שֶׁל אָדָם – לֹא הָיָה בָּרוּר מִשְׁקָלָן שֶׁל זְכֻיּוֹתֶיךָ, וּבָהֶן הַקְפָּדָתְךָ עַל תְּפִלָּה בְּצִבּוּר וְעַל קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי בְּהֶחְלֵט יִתָּכֵן שֶׁהַזְּכֻיּוֹת הַלָּלוּ אָמְנָם נִזְקְפוּ לִזְכוּתְךָ בִּשְׁעָתוֹ – אוּלָם עָבְרוּ בַּהֶמְשֵׁךְ וְנִזְקְפוּ לְחֶשְׁבּוֹנָם שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁבִּגְנוּתָם דִּבַּרְתָּ... אוּלָם כַּאֲשֶׁר הַעִידֹתִי כִּי לֹא דִּבַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרָע מֵעוֹלָם – אוֹ אָז כְּבָר הָיָה בָּרוּר כִּי זְכֻיּוֹתֶיךָ נִזְקָפוֹת לִזְכוּתְךָ, וְאָכֵן דַּי הָיָה בָּהֶן כְּדֵי לְהַצִּילְךָ מֵרֶדֶת שַׁחַת וְלַהֲשִׁיבְךָ לְחַיִּים!"... וַהֲרֵי הַדְּבָרִים מַבְהִילִים מַמָּשׁ: אָדָם יָכוֹל בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעִים אוֹ שְׁמוֹנִים שָׁנָה לְקַיֵּם מִצְווֹת בְּדִקְדּוּק רַב, לְהַקְפִּיד עַל קַלָּה כַּחֲמוּרָה, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר – לְגַלּוֹת כִּי מִזְּכֻיּוֹתָיו הָרַבּוֹת לֹא נוֹתַר מְאוּמָה, שֶׁכֵּן הֵן עָבְרוּ כֻּלָּן לִזְכוּתָם שֶׁל אֲנָשִׁים עֲלֵיהֶם דִּבֵּר לָשׁוֹן הָרָע בְּחַיָּיו! וּבְכֵן, עַל פִּי דֶּרֶךְ זוֹ מְבָאֵר בַּעַל הַ'סֻּכַּת דָּוִד', כִּי זֶה מַה שֶּׁבִּקְּשׁוּ הָאַחִים לִרְמֹז לְיוֹסֵף כַּאֲשֶׁר הִפְשִׁיטוּהוּ מִכֻּתָּנְתּוֹ וְהוֹתִירוּהוּ עָרֹם: הֵם בִּקְּשׁוּ לְהַבְהִיר לוֹ, כִּי אָמְנָם יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ לוֹ זְכֻיּוֹת רַבּוֹת בְּחַיָּיו, אוּלָם מֵאַחַר וְהוּא הֵבִיא אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם וְדִבֵּר עֲלֵיהֶם לָשׁוֹן הָרָע – הֲרֵי שֶׁבְּכָךְ הוּא אִבֵּד אֶת זְכֻיּוֹתָיו וְנוֹתַר עָרֹם מֵהֶן, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁכָּעֵת הִנּוֹ עָרֹם מִבְּגָדָיו! (לְלַמֶּדְךָ)