Otzarot-Article

דָּרַשׁ הָרַב אַהֲרֹן טוֹיסִיג: הַסְכִּיתוּ וְשִׁמְעוּ סִפּוּר שֶׁסִּפֵּר לִי רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה שֶׁל סֶערֶט, בַּעַל הַ"בִּרְכַּת מֹשֶׁה", עַל הָרַבִּי מִסְּקוּלֶן זצ"ל, מִמֶּנּוּ נוּכַל לָקַחַת דֻּגְמָא אֵיךְ אָדָם חַי לֹא עֲבוּר עַצְמוֹ אֶלָּא עֲבוּר הַזּוּלָת:

הָרַבִּי מִסְּקוּלֶן זצ"ל, מִלְּבַד קְדֻשָּׁתוֹ וְצִדְקוּתוֹ, הִתְמַסֵּר בְּכָל נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ לְהַצִּיל יְלָדִים יְהוּדִים וּלְחַלְּצָם מִתּוֹךְ מִנְזָרִים, לְתוֹכָם הֻכְנְסוּ בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה בְּמַטָּרָה לְמַלְּטָם מִצִּפָּרְנֵי הַנָּאצִים ימ"ש.

בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, הָיוּ אֵלּוּ דַּוְקָא שְׁכֵנִים גּוֹיִים, שֶׁכַּוָּנָתָם הָיְתָה לְטוֹבָה, וְהֵם הִצִּיעוּ לִשְׁכֵנֵיהֶם הַיְּהוּדִים לָקַחַת אֶת הַיְּלָדִים אֲלֵיהֶם, בִּמְקוֹם שֶׁהַנָּאצִים ימ"ש יִקְּחוּ אוֹתָם לְאָוּשְׁוִיץ וְיָמִיתוּ אוֹתָם שָׁם. הֵם הִכְנִיסוּ אֶת הַיְּלָדִים לְמִנְזָרִים, שָׁם גָּדְלוּ כְּנוֹצְרִים לְכָל דָּבָר, הַשֵּׁם יְרַחֵם.

הָרַבִּי הִפְקִיר אֶת עַצְמוֹ, בִּמְלֹא מוּבָן הַמִּלָּה, וְעָמַד לֹא אַחַת בִּפְנֵי כָּאֵלּוּ שֶׁפָּשׁוּט רָצוּ לִירוֹת בּוֹ וּלְהָרְגוֹ, אַךְ הוּא גִּלָּה בִּפְנֵיהֶם אֶת לִבּוֹ וְאָמַר: "אֶפְשָׁר לִירוֹת! אֵינֶנִּי מְפַחֵד!" הוּא הָיָה נִכְנָס לְמִנְזָרִים, מַצְבִּיעַ עַל יֶלֶד, וְעַל עוֹד יֶלֶד, וְאוֹמֵר: "זֶה קָרוֹב שֶׁלִּי, וְגַם זֶה קָרוֹב שֶׁלִּי, וְגַם הַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי קְרוֹבִים שֶׁלִּי..."

הַכְּמָרִים שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "כֵּיצַד יִתָּכֵן הַדָּבָר, שֶׁעַשְׂרוֹת יְלָדִים - כֻּלָּם קְרוֹבִים שֶׁלְּךָ?"

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לוֹ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, וְהָיָה מֵשִׁיב לָהֶם: "אַתֶּם, הַכְּמָרִים, הֲרֵי יוֹדְעִים תָּנָ"ךְ. וּמַה כָּתוּב בַּתָּנָ"ךְ? 'לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ' (תְּהִלִּים קמח-יד) - בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם קְרוֹבִים!" מְאוֹת יְלָדִים, בְּלִי הוֹרִים, גָּדְלוּ עַל בִּרְכָּיו בְּנֶאֱמָנוּת וּבִמְסִירוּת.

הַסְּקוּלֶנֶר רַבִּי עָבַר לָגוּר בְּבוּקָרֵשְׂט שֶׁבְּרוֹמַנְיָה. שָׁם נָהַג לֶאֱפוֹת מַצּוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח וּלְחַלְּקָן לְכָל הַיְּהוּדִים, כְּדֵי לְזַכּוֹת אוֹתָם בְּמִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה. מִדֵּי שָׁנָה חִלֵּק מֵאוֹת מַצּוֹת, לְכָל מִשְׁפָּחָה שָׁלֹשׁ מַצּוֹת.

וְכָךְ סִפֵּר לִי הַ'בִּרְכַּת מֹשֶׁה": אָבִי, הָרַבִּי מִסֶּערֶט בַּעַל הַ"מְּקוֹר בָּרוּךְ' זצ"ל, שָׁלַח אוֹתִי לָרַבִּי מִסְּקוּלֶן, בֶּהֱיוֹתִי בָּחוּר בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, וְאָמַר לִי: "מוֹישָׁלֶה! תַּגִּיד לַסְּקוּלֶנֶר רַבִּי שֶׁיִּתֵּן לְךָ שֵׁשׁ מַצּוֹת! וְאִם הוּא יַסְכִּים לָתֵת רַק שָׁלֹשׁ - תַּגִּיד שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא מַסְכִּים". לֹא הֵבַנְתִּי אֶת פֵּשֶׁר הָעִנְיָן, אַךְ כַּמּוּבָן עָשִׂיתִי כְּמִצְוַת אָבִי. עָמַדְתִּי בַּתּוֹר, וּכְשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרִי אָמַרְתִּי: "אֲנִי הַבֵּן שֶׁל הַ'מְקוֹר בָּרוּךְ'. אַבָּא אָמַר לִי שֶׁתִּתֵּן לִי שֵׁשׁ מַצּוֹת".

הֵשִׁיב לִי הָרַבִּי: "הֲלֹא עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים כָּאן בַּתּוֹר. סַפֵּר עַל כָּךְ לְאָבִיךָ. וְתֹאמַר לוֹ שֶׁבְּקֹשִׁי, בְּקֹשִׁי, יֵשׁ שָׁלֹשׁ מַצּוֹת לְכָל אֶחָד, וּמָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת".

"מֵבִין אֲנִי הֵיטֵב אֶת דִּבְרֵי הָרַבִּי", אָמַרְתִּי, "אֲבָל אַבָּא צִוָּה עָלַי, שֶׁבְּשׁוּם אֹפֶן לֹא אַסְכִּים לְקַבֵּל שָׁלֹשׁ מַצּוֹת, רַק שֵׁשׁ!"

הָרַבִּי מִסְּקוּלֶן נִכְנַס לִמְבוּכָה: מָה עוֹשִׂים? הָרַבִּי מִסֶּערֶט אָמַר!

וְאָז אָמַר לִי: "אִם אַבָּא אָמַר כָּךְ - הֵא לְךָ שֵׁשׁ מַצּוֹת".

וְהוּא מַמְשִׁיךְ וּמְסַפֵּר: לֵיל הַסֵּדֶר הִגִּיעַ. חוֹזְרִים מֵהַתְּפִלָּה. אָבִי, הַסֶּערְטֶר רַבִּי, לִפְנֵי שֶׁנִּגַּשׁ לַעֲרֹךְ אֶת הַסֵּדֶר, קָרָא לִי וְהוֹרָה: "מוֹישָׁלֶ'ה! קַח שָׁלֹשׁ מַצּוֹת, גַּשׁ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַסְּקוּלֶנֶר רַבִּי, וְתַגִּיד לוֹ שֶׁאֲנִי שָׁלַחְתִּי לוֹ שָׁלֹשׁ מַצּוֹת, שֶׁיִּהְיוּ לוֹ לְלֵיל הַסֵּדֶר"...

גַּם הַפַּעַם לֹא הֵבַנְתִּי מָה אַבָּא רוֹצֶה, אֲבָל אִם אַבָּא אוֹמֵר - אֲנִי עוֹשֶׂה!

הִגַּעְתִּי. עֶשְׂרוֹת יְלָדִים שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם קָרוֹב, שׁוּם מִשְׁעֶנֶת, יוֹשְׁבִים סְבִיב שֻׁלְחַן הַסֵּדֶר.

נִגַּשְׁתִּי לִבְנוֹ שֶׁל הַסְּקוּלֶנֶר רַבִּי, וְאָמַרְתִּי: "רְצוֹנִי לְהִכָּנֵס לְרֶגַע לַאֲבִיכֶם הָרַבִּי".

עָנָה לִי: "אַבָּא מִסְתּוֹבֵב בְּחַדְרוֹ סַהֲרוּרִי, אִם בִּרְצוֹנְךָ יָכוֹל אַתָּה לְהִכָּנֵס", נִכְנַסְתִּי אֶל הָרֶבֶּ'ה וְאָמַרְתִּי: "יֵשׁ לִי שְׁלִיחוּת מֵאָבִי. הוּא אָמַר שֶׁאֶתֵּן לָכֶם שָׁלֹשׁ מַצּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם לְלֵיל הַסֵּדֶר"...

בִּן רֶגַע הוּא הִזְדַּקֵּף וְאָמַר לִי: "אוֹי! עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין אֶת הַחָכְמָה שֶׁל אָבִיךָ!" הִתְבָּרֵר שֶׁהַסֶּרְטֶר רַבִּי צָפָה מֵרֹאשׁ שֶׁהַסְּקוּלֶנֶר - עִם טוּב לִבּוֹ וְצִדְקוּתוֹ - לֹא יַחְשֹׁב עַל עַצְמוֹ כְּלָל! דַּאֲגָתוֹ תִּהְיֶה נְתוּנָה אַךְ וְרַק לַאֲחֵרִים, הוּא יְחַלֵּק אֶת כָּל הַמַּצּוֹת, וְלֹא יַשְׁאִיר לְעַצְמוֹ אַף לֹא מַצָּה אַחַת!

וְאָכֵן זֶה מַה שֶּׁאֵרַע בְּפֹעַל: הִגִּיעַ לֵיל הַסֵּדֶר - וְלָרַבִּי עַצְמוֹ אֵין מַצּוֹת!

הַסִּפּוּר הַזֶּה מַבְהִיל!

הֲלֹא כָּל אָדָם שֶׁהָיָה אוֹפֶה מַצּוֹת, דָּבָר רִאשׁוֹן הָיָה מַנִּיחַ בַּצַּד שָׁלֹשׁ מַצּוֹת לְעַצְמוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן הָיָה מְחַלֵּק לַאֲחֵרִים. גַּם זֶה דָּבָר עָצוּם: לְחַלֵּק מֵאוֹת מַצּוֹת לַאֲחֵרִים! אֲבָל לִבּוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִסְּקוּלֶן הָיָה לֵב אַחֵר! לִבּוֹ הָיָה רַק לְמַעַן הַזּוּלָת, עַל עַצְמוֹ לֹא חָשַׁב כְּלָל. אֶת כָּל הַמַּצּוֹת שֶׁאָפָה, חִלֵּק לַאֲחֵרִים, וְלֹא הוֹתִיר לְעַצְמוֹ.

גַּם לִבּוֹ שֶׁל הַסֶּערְטֶר הָיָה לֵב אַחֵר! הוּא לֹא נָטַל שָׁלֹשׁ מַצּוֹת וְאָמַר: "שָׁלוֹם עָלַי נַפְשִׁי", אֶלָּא הִרְגִּישׁ אֶת הֶעָתִיד לִהְיוֹת עִם הַסְּקוּלֶנֶר רַבִּי, וְדָאַג לוֹ.

מִכָּאן נִלְמַד מוּסַר הַשְׂכֵּל נוֹקֵב: מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם צְרִיכָה לִהְיוֹת נְתוּנָה לֹא רַק לִצְרָכָיו הָאִישִׁיִּים, שֶׁ"לִי יִהְיֶה", כִּי אִם עַל כָּךְ שֶׁ"לַשֵּׁנִי יִהְיֶה"! (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)

	כי תבוא תשפ"א
	יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֵּן
	דָּרַשׁ הָרַב אַהֲרֹן טוֹיסִיג: הַסְכִּיתוּ וְשִׁמְעוּ סִפּוּר שֶׁסִּפֵּר לִי רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה שֶׁל סֶערֶט, בַּעַל הַ"בִּרְכַּת מֹשֶׁה", עַל הָרַבִּי מִסְּקוּלֶן זצ"ל, מִמֶּנּוּ נוּכַל לָקַחַת דֻּגְמָא אֵיךְ אָדָם חַי לֹא עֲבוּר עַצְמוֹ אֶלָּא עֲבוּר הַזּוּלָת: הָרַבִּי מִסְּקוּלֶן זצ"ל, מִלְּבַד קְדֻשָּׁתוֹ וְצִדְקוּתוֹ, הִתְמַסֵּר בְּכָל נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ לְהַצִּיל יְלָדִים יְהוּדִים וּלְחַלְּצָם מִתּוֹךְ מִנְזָרִים, לְתוֹכָם הֻכְנְסוּ בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה בְּמַטָּרָה לְמַלְּטָם מִצִּפָּרְנֵי הַנָּאצִים ימ"ש. בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, הָיוּ אֵלּוּ דַּוְקָא שְׁכֵנִים גּוֹיִים, שֶׁכַּוָּנָתָם הָיְתָה לְטוֹבָה, וְהֵם הִצִּיעוּ לִשְׁכֵנֵיהֶם הַיְּהוּדִים לָקַחַת אֶת הַיְּלָדִים אֲלֵיהֶם, בִּמְקוֹם שֶׁהַנָּאצִים ימ"ש יִקְּחוּ אוֹתָם לְאָוּשְׁוִיץ וְיָמִיתוּ אוֹתָם שָׁם. הֵם הִכְנִיסוּ אֶת הַיְּלָדִים לְמִנְזָרִים, שָׁם גָּדְלוּ כְּנוֹצְרִים לְכָל דָּבָר, הַשֵּׁם יְרַחֵם. הָרַבִּי הִפְקִיר אֶת עַצְמוֹ, בִּמְלֹא מוּבָן הַמִּלָּה, וְעָמַד לֹא אַחַת בִּפְנֵי כָּאֵלּוּ שֶׁפָּשׁוּט רָצוּ לִירוֹת בּוֹ וּלְהָרְגוֹ, אַךְ הוּא גִּלָּה בִּפְנֵיהֶם אֶת לִבּוֹ וְאָמַר: "אֶפְשָׁר לִירוֹת! אֵינֶנִּי מְפַחֵד!" הוּא הָיָה נִכְנָס לְמִנְזָרִים, מַצְבִּיעַ עַל יֶלֶד, וְעַל עוֹד יֶלֶד, וְאוֹמֵר: "זֶה קָרוֹב שֶׁלִּי, וְגַם זֶה קָרוֹב שֶׁלִּי, וְגַם הַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי קְרוֹבִים שֶׁלִּי..." הַכְּמָרִים שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "כֵּיצַד יִתָּכֵן הַדָּבָר, שֶׁעַשְׂרוֹת יְלָדִים - כֻּלָּם קְרוֹבִים שֶׁלְּךָ?" וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לוֹ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, וְהָיָה מֵשִׁיב לָהֶם: "אַתֶּם, הַכְּמָרִים, הֲרֵי יוֹדְעִים תָּנָ"ךְ. וּמַה כָּתוּב בַּתָּנָ"ךְ? 'לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ' (תְּהִלִּים קמח-יד) - בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם קְרוֹבִים!" מְאוֹת יְלָדִים, בְּלִי הוֹרִים, גָּדְלוּ עַל בִּרְכָּיו בְּנֶאֱמָנוּת וּבִמְסִירוּת. הַסְּקוּלֶנֶר רַבִּי עָבַר לָגוּר בְּבוּקָרֵשְׂט שֶׁבְּרוֹמַנְיָה. שָׁם נָהַג לֶאֱפוֹת מַצּוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח וּלְחַלְּקָן לְכָל הַיְּהוּדִים, כְּדֵי לְזַכּוֹת אוֹתָם בְּמִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה. מִדֵּי שָׁנָה חִלֵּק מֵאוֹת מַצּוֹת, לְכָל מִשְׁפָּחָה שָׁלֹשׁ מַצּוֹת. וְכָךְ סִפֵּר לִי הַ'בִּרְכַּת מֹשֶׁה": אָבִי, הָרַבִּי מִסֶּערֶט בַּעַל הַ"מְּקוֹר בָּרוּךְ' זצ"ל, שָׁלַח אוֹתִי לָרַבִּי מִסְּקוּלֶן, בֶּהֱיוֹתִי בָּחוּר בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, וְאָמַר לִי: "מוֹישָׁלֶה! תַּגִּיד לַסְּקוּלֶנֶר רַבִּי שֶׁיִּתֵּן לְךָ שֵׁשׁ מַצּוֹת! וְאִם הוּא יַסְכִּים לָתֵת רַק שָׁלֹשׁ - תַּגִּיד שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא מַסְכִּים". לֹא הֵבַנְתִּי אֶת פֵּשֶׁר הָעִנְיָן, אַךְ כַּמּוּבָן עָשִׂיתִי כְּמִצְוַת אָבִי. עָמַדְתִּי בַּתּוֹר, וּכְשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרִי אָמַרְתִּי: "אֲנִי הַבֵּן שֶׁל הַ'מְקוֹר בָּרוּךְ'. אַבָּא אָמַר לִי שֶׁתִּתֵּן לִי שֵׁשׁ מַצּוֹת". הֵשִׁיב לִי הָרַבִּי: "הֲלֹא עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים כָּאן בַּתּוֹר. סַפֵּר עַל כָּךְ לְאָבִיךָ. וְתֹאמַר לוֹ שֶׁבְּקֹשִׁי, בְּקֹשִׁי, יֵשׁ שָׁלֹשׁ מַצּוֹת לְכָל אֶחָד, וּמָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת". "מֵבִין אֲנִי הֵיטֵב אֶת דִּבְרֵי הָרַבִּי", אָמַרְתִּי, "אֲבָל אַבָּא צִוָּה עָלַי, שֶׁבְּשׁוּם אֹפֶן לֹא אַסְכִּים לְקַבֵּל שָׁלֹשׁ מַצּוֹת, רַק שֵׁשׁ!" הָרַבִּי מִסְּקוּלֶן נִכְנַס לִמְבוּכָה: מָה עוֹשִׂים? הָרַבִּי מִסֶּערֶט אָמַר! וְאָז אָמַר לִי: "אִם אַבָּא אָמַר כָּךְ - הֵא לְךָ שֵׁשׁ מַצּוֹת". וְהוּא מַמְשִׁיךְ וּמְסַפֵּר: לֵיל הַסֵּדֶר הִגִּיעַ. חוֹזְרִים מֵהַתְּפִלָּה. אָבִי, הַסֶּערְטֶר רַבִּי, לִפְנֵי שֶׁנִּגַּשׁ לַעֲרֹךְ אֶת הַסֵּדֶר, קָרָא לִי וְהוֹרָה: "מוֹישָׁלֶ'ה! קַח שָׁלֹשׁ מַצּוֹת, גַּשׁ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַסְּקוּלֶנֶר רַבִּי, וְתַגִּיד לוֹ שֶׁאֲנִי שָׁלַחְתִּי לוֹ שָׁלֹשׁ מַצּוֹת, שֶׁיִּהְיוּ לוֹ לְלֵיל הַסֵּדֶר"... גַּם הַפַּעַם לֹא הֵבַנְתִּי מָה אַבָּא רוֹצֶה, אֲבָל אִם אַבָּא אוֹמֵר - אֲנִי עוֹשֶׂה! הִגַּעְתִּי. עֶשְׂרוֹת יְלָדִים שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם קָרוֹב, שׁוּם מִשְׁעֶנֶת, יוֹשְׁבִים סְבִיב שֻׁלְחַן הַסֵּדֶר. נִגַּשְׁתִּי לִבְנוֹ שֶׁל הַסְּקוּלֶנֶר רַבִּי, וְאָמַרְתִּי: "רְצוֹנִי לְהִכָּנֵס לְרֶגַע לַאֲבִיכֶם הָרַבִּי". עָנָה לִי: "אַבָּא מִסְתּוֹבֵב בְּחַדְרוֹ סַהֲרוּרִי, אִם בִּרְצוֹנְךָ יָכוֹל אַתָּה לְהִכָּנֵס", נִכְנַסְתִּי אֶל הָרֶבֶּ'ה וְאָמַרְתִּי: "יֵשׁ לִי שְׁלִיחוּת מֵאָבִי. הוּא אָמַר שֶׁאֶתֵּן לָכֶם שָׁלֹשׁ מַצּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם לְלֵיל הַסֵּדֶר"... בִּן רֶגַע הוּא הִזְדַּקֵּף וְאָמַר לִי: "אוֹי! עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין אֶת הַחָכְמָה שֶׁל אָבִיךָ!" הִתְבָּרֵר שֶׁהַסֶּרְטֶר רַבִּי צָפָה מֵרֹאשׁ שֶׁהַסְּקוּלֶנֶר - עִם טוּב לִבּוֹ וְצִדְקוּתוֹ - לֹא יַחְשֹׁב עַל עַצְמוֹ כְּלָל! דַּאֲגָתוֹ תִּהְיֶה נְתוּנָה אַךְ וְרַק לַאֲחֵרִים, הוּא יְחַלֵּק אֶת כָּל הַמַּצּוֹת, וְלֹא יַשְׁאִיר לְעַצְמוֹ אַף לֹא מַצָּה אַחַת! וְאָכֵן זֶה מַה שֶּׁאֵרַע בְּפֹעַל: הִגִּיעַ לֵיל הַסֵּדֶר - וְלָרַבִּי עַצְמוֹ אֵין מַצּוֹת! הַסִּפּוּר הַזֶּה מַבְהִיל! הֲלֹא כָּל אָדָם שֶׁהָיָה אוֹפֶה מַצּוֹת, דָּבָר רִאשׁוֹן הָיָה מַנִּיחַ בַּצַּד שָׁלֹשׁ מַצּוֹת לְעַצְמוֹ, וּלְאַחַר מִכֵּן הָיָה מְחַלֵּק לַאֲחֵרִים. גַּם זֶה דָּבָר עָצוּם: לְחַלֵּק מֵאוֹת מַצּוֹת לַאֲחֵרִים! אֲבָל לִבּוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִסְּקוּלֶן הָיָה לֵב אַחֵר! לִבּוֹ הָיָה רַק לְמַעַן הַזּוּלָת, עַל עַצְמוֹ לֹא חָשַׁב כְּלָל. אֶת כָּל הַמַּצּוֹת שֶׁאָפָה, חִלֵּק לַאֲחֵרִים, וְלֹא הוֹתִיר לְעַצְמוֹ. גַּם לִבּוֹ שֶׁל הַסֶּערְטֶר הָיָה לֵב אַחֵר! הוּא לֹא נָטַל שָׁלֹשׁ מַצּוֹת וְאָמַר: "שָׁלוֹם עָלַי נַפְשִׁי", אֶלָּא הִרְגִּישׁ אֶת הֶעָתִיד לִהְיוֹת עִם הַסְּקוּלֶנֶר רַבִּי, וְדָאַג לוֹ. מִכָּאן נִלְמַד מוּסַר הַשְׂכֵּל נוֹקֵב: מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם צְרִיכָה לִהְיוֹת נְתוּנָה לֹא רַק לִצְרָכָיו הָאִישִׁיִּים, שֶׁ"לִי יִהְיֶה", כִּי אִם עַל כָּךְ שֶׁ"לַשֵּׁנִי יִהְיֶה"! (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)