Otzarot-Article

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (ה-טו) סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵין: בְּבָתִּים רַבִּים כַּאֲשֶׁר הָאִמָּא מְבַקֶּשֶׁת מֵאַחַד הַיְלָדִים לְסַיֵּעַ בְּדָבָר מְסֻיָּם בְּעִנְיְנֵי הַבַּיִת, נִשְׁמַעַת הַתְּגוּבָה: "לָמָּה דַּוְקָא אֲנִי?"

גַּם אִם נַנִּיחַ שֶׁהַיֶּלֶד 'עָסוּק' עַתָּה בְּעִנְיָנָיו שֶׁלּוֹ, כַּמּוּבָן שֶׁאֵין הַדָּבָר פּוֹטְרוֹ מִלַּעֲזֹר לְאִמּוֹ.

בְּבַיִת שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֲנִי מַכִּירוֹ אִישִׁית, מְסַפֵּר הָרַב, הָיוּ נִשְׁמָעוֹת מִדֵּי פַּעַם הַהִתְחַמְּקוּיוֹת הַיְדוּעוֹת שֶׁל הַיְלָדִים כְּפִי הַסִּגְנוֹן שֶׁל: "לָמָּה דַּוְקָא אֲנִי" וְכַדּוֹמֶה. עַד שֶׁפַּעַם אַחַת הַכֹּל נִגְמַר, וְאַף יֶלֶד אֵינוֹ מֵעֵז כְּבָר לוֹמַר אֶת הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה בְּעִקְבוֹת סִפּוּר שֶׁסִּפֵּר הָאָב לִילָדָיו, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

אֵשֶׁת הַתַּלְמִיד חָכָם בִּקְּשָׁה פַּעַם מֵאַחַד הַיְלָדִים לְהוֹרִיד אֶת הַפַּח. וְזֶה הֵגִיב: "לָמָּה דַּוְקָא אֲנִי?"

גַּם כַּאֲשֶׁר קָרְאָה לַשֵּׁנִי וְלַשְּׁלִישִׁי נִשְׁמְעוּ תְּגוּבוֹת דּוֹמוֹת. הָרְבִיעִי כְּבָר הָיָה 'מְתֻחְכָּם' יוֹתֵר וּבִקֵּשׁ מֵאִמּוֹ לְהַטִּיל גּוֹרָל בֵּין הַיְלָדִים.

הָאָב הָיָה נוֹכָח בַּמַּחֲזֶה, וְהַדָּבָר כַּמּוּבָן לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינָיו. הוּא קָרָא לְכָל הַיְלָדִים, וְאָמַר לָהֶם: "אַתֶּם רוֹאִים אֶת הַמִּסְפָּר הַזֶּה שֶׁצָּרוּב כָּאן עַל הַיָּד שֶׁלִּי? כֻּלְּכֶם יוֹדְעִים שֶׁזֶּה הוּא הַסִּימָן שֶׁהָיִיתִי בְּאוֹשְׁוִיץ, לֹא עֲלֵיכֶם. עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר, וְתִשְׁמְעוּ טוֹב אֶת כָּל הַפְּרָטִים".

כְּשֶׁהַנָּאצִים כָּבְשׁוּ אֶת הַכְּפָר שֶׁלָּנוּ, הֵם הֶחְלִיטוּ לֹא לְהַמְתִּין עִם הַסֵּלֶקְצִיָּה עַד לַהַגָּעָה לְאוֹשְׁוִיץ, אֶלָּא לְבַצֵּעַ אוֹתָהּ כְּבָר בַּכְּפָר. יַחַד אִתָּם הִגִּיעוּ גַּם שְׁתֵּי רַכָּבוֹת, אַחַת חָנְתָה בְּצַד יָמִין וְהַשְּׁנִיָּה בְּצַד שְׂמֹאל. כָּל הַיְּהוּדִים תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר הוּבְלוּ אֶל מְקוֹם חֲנִיָּתָן שֶׁל הָרַכָּבוֹת, וּתְנוּעַת יָדוֹ שֶׁל הַמְּפַקֵּד הַנָּאצִי קָבְעָה אֶת גּוֹרָלוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי. מִי שֶׁהֻפְנָה לְצַד יָמִין נִשְׁלַח לַעֲבוֹדָה, וְהַצַּד הַשְּׂמָאלִי הֵכִיל אֶת הַמָּוֶת.

כְּשֶׁהִגַּעְנוּ אִמִּי וְאָבִי וְכָל הַיְלָדִים אֶל מוּל אוֹתוֹ נָאצִי, עָשָׂה הָאָרוּר הַזֶּה סִימָן לְאָבִי לְצַד יָמִין, וְאִמִּי וְכָל הַיְלָדִים לִשְׂמֹאל. זֶה לֹא הַזְּמַן לְתָאֵר אֶת מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ בְּהִפָּרְדֵנוּ מֵהָאַבָּא הַיָּקָר, בִּמְיֻחָד מֵאַחַר שֶׁהָיִינוּ מִשְׁפָּחָה מְלֻכֶּדֶת מְאוֹד.

כְּשֶׁהָיִינוּ כְּבָר בְּתוֹךְ רַכֶּבֶת הַמָּוֶת, פָּתְחָה אִמִּי אֶת הַחֲבִילָה שֶׁלָּקְחָה אִתָּהּ מֵהַבַּיִת עִם מְעַט הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה מֻתָּר לְהוֹצִיא, וְהִבְחִינָה לְפֶתַע שֶׁהַתְּפִלִּין שֶׁל אַבָּא נִמְצָאוֹת בַּחֲבִילָה.

בִּגְלַל הַמְּהִירוּת וְהַחָפְזָה שֶׁבָּהּ נִפְרַדְנוּ, שָׁכַח אַבָּא לָקַחַת אֶת הַתְּפִלִּין, וְעַתָּה הוּא לֹא יוּכַל לַהֲנִיחָן. אִמָּא חָשְׁבָה לְרֶגַע מַה לַּעֲשׂוֹת, וְאַחַר כָּךְ פָּנְתָה אֵלַי וְאָמְרָה: "כֵּיוָן שֶׁשְּׁתֵּי הָרַכָּבוֹת עֲדַיִן עוֹמְדוֹת בִּמְקוֹמָן, אָנָּא מִמְּךָ, רוּץ אֶל הָרַכֶּבֶת הַשְּׁנִיָּה, מְסֹר לְאַבָּא אֶת הַתְּפִלִּין וַחֲזֹר אֶל הָרַכֶּבֶת שֶׁלָּנוּ".

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כֵּיצַד הָיָה לִי אֹמֶץ לַעֲשׂוֹת זֹאת, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה בְּכָךְ סַכָּנָה גְּדוֹלָה. הַחַיָּלִים הַנָּאצִים עָמְדוּ בֵּין הָרַכָּבוֹת, וְכָל מִי שֶׁהִסְתּוֹבֵב שָׁם הִכּוּהוּ עַד מָוֶת. וּבְכָל זֹאת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל אִמִּי וְעָבַרְתִּי אֶל הָרַכֶּבֶת הַשְּׁנִיָּה. לָקַח לִי קְצָת זְמַן עַד שֶׁמָּצָאתִי אֶת אָבִי, וּמַה שֶּׁקָּרָה בְּאוֹתָן דַּקּוֹת קָבַע אֶת גּוֹרַל חַיַּי. בָּרֶגַע שֶׁמָּסַרְתִּי לוֹ אֶת הַתְּפִלִּין וּבִקַּשְׁתִּי לַחֲזֹר אֶל הָרַכֶּבֶת שֶׁבּוֹ הָיוּ אִמִּי וְיֶתֶר הַיְלָדִים, הֵחֵלָּה הָרַכֶּבֶת שֶׁבָּהּ הָיִיתִי עִם אָבִי לָזוּז מִמְּקוֹמָהּ.

וּמַה קָּרָה לְבַסּוֹף? מֵהָרַכֶּבֶת שֶׁל אִמָּא וְהַיְלָדִים, שֶׁבָּהּ הָיִיתִי בַּתְּחִלָּה, לֹא נוֹתַר אַף אֶחָד בַּחַיִּים, וְאִלּוּ אֲנִי, שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּקוֹל אִמִּי וְעָבַרְתִּי לָרַכֶּבֶת הַשְּׁנִיָּה, נִצַּלְתִּי.

הָאַבָּא פָּנָה לִילָדָיו, וְאָמַר לָהֶם: "עַכְשָׁו תַּחְשְׁבוּ מֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיִיתִי אוֹמֵר לְאִמִּי: אִמָּא, לָמָּה דַּוְקָא אֲנִי? אוּלַי תִּשְׁלְחִי אֶת הַתְּפִלִּין לְאַבָּא עִם יֶלֶד אַחֵר? הֲרֵי בָּרוּר שֶׁאִם הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ, עַכְשָׁו לֹא הָיִיתִי נִמְצָא כָּאן אִתְּכֶם. וּמִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי לְבַקָּשָׁתָהּ שֶׁל אִמִּי וְעָשִׂיתִי אֶת רְצוֹנָהּ, חָל עָלַי הַשֶּׁפַע הַטּוֹב שֶׁל הַמִּצְוָה, וְהִתְקַיֵּם בִּי "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ".

גַּם אַתֶּם יְלָדַי הַחֲבִיבִים, סִיֵּם הָאָב, אַל תְּסָרְבוּ אַף פַּעַם לְאִמָּא וְלִדְבָרֶיהָ, וְאִם הִיא מְבַקֶּשֶׁת לְהוֹרִיד אֶת הַפַּח אוֹ כָּל בַּקָּשָׁה אַחֶרֶת, אַל תִּמָּנְעוּ מִלְּקַיֵּם אֶת דְּבָרֶיהָ". הָיָה בָּרוּר מֵאֵלָיו שֶׁסִּפּוּר כָּזֶה יַשְׁפִּיעַ לְאֹרֶךְ זְמַן עַל הַיְלָדִים, וְכָךְ הָיָה. (בְּךָ בָּטַחְנוּ)

	כי תבוא תשפ"א
	לְכַוֵּן דַּעַת בַּתְּפִלָּה
	"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (ה-טו) סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵין: בְּבָתִּים רַבִּים כַּאֲשֶׁר הָאִמָּא מְבַקֶּשֶׁת מֵאַחַד הַיְלָדִים לְסַיֵּעַ בְּדָבָר מְסֻיָּם בְּעִנְיְנֵי הַבַּיִת, נִשְׁמַעַת הַתְּגוּבָה: "לָמָּה דַּוְקָא אֲנִי?" גַּם אִם נַנִּיחַ שֶׁהַיֶּלֶד 'עָסוּק' עַתָּה בְּעִנְיָנָיו שֶׁלּוֹ, כַּמּוּבָן שֶׁאֵין הַדָּבָר פּוֹטְרוֹ מִלַּעֲזֹר לְאִמּוֹ. בְּבַיִת שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֲנִי מַכִּירוֹ אִישִׁית, מְסַפֵּר הָרַב, הָיוּ נִשְׁמָעוֹת מִדֵּי פַּעַם הַהִתְחַמְּקוּיוֹת הַיְדוּעוֹת שֶׁל הַיְלָדִים כְּפִי הַסִּגְנוֹן שֶׁל: "לָמָּה דַּוְקָא אֲנִי" וְכַדּוֹמֶה. עַד שֶׁפַּעַם אַחַת הַכֹּל נִגְמַר, וְאַף יֶלֶד אֵינוֹ מֵעֵז כְּבָר לוֹמַר אֶת הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה בְּעִקְבוֹת סִפּוּר שֶׁסִּפֵּר הָאָב לִילָדָיו, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: אֵשֶׁת הַתַּלְמִיד חָכָם בִּקְּשָׁה פַּעַם מֵאַחַד הַיְלָדִים לְהוֹרִיד אֶת הַפַּח. וְזֶה הֵגִיב: "לָמָּה דַּוְקָא אֲנִי?" גַּם כַּאֲשֶׁר קָרְאָה לַשֵּׁנִי וְלַשְּׁלִישִׁי נִשְׁמְעוּ תְּגוּבוֹת דּוֹמוֹת. הָרְבִיעִי כְּבָר הָיָה 'מְתֻחְכָּם' יוֹתֵר וּבִקֵּשׁ מֵאִמּוֹ לְהַטִּיל גּוֹרָל בֵּין הַיְלָדִים. הָאָב הָיָה נוֹכָח בַּמַּחֲזֶה, וְהַדָּבָר כַּמּוּבָן לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינָיו. הוּא קָרָא לְכָל הַיְלָדִים, וְאָמַר לָהֶם: "אַתֶּם רוֹאִים אֶת הַמִּסְפָּר הַזֶּה שֶׁצָּרוּב כָּאן עַל הַיָּד שֶׁלִּי? כֻּלְּכֶם יוֹדְעִים שֶׁזֶּה הוּא הַסִּימָן שֶׁהָיִיתִי בְּאוֹשְׁוִיץ, לֹא עֲלֵיכֶם. עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר, וְתִשְׁמְעוּ טוֹב אֶת כָּל הַפְּרָטִים". כְּשֶׁהַנָּאצִים כָּבְשׁוּ אֶת הַכְּפָר שֶׁלָּנוּ, הֵם הֶחְלִיטוּ לֹא לְהַמְתִּין עִם הַסֵּלֶקְצִיָּה עַד לַהַגָּעָה לְאוֹשְׁוִיץ, אֶלָּא לְבַצֵּעַ אוֹתָהּ כְּבָר בַּכְּפָר. יַחַד אִתָּם הִגִּיעוּ גַּם שְׁתֵּי רַכָּבוֹת, אַחַת חָנְתָה בְּצַד יָמִין וְהַשְּׁנִיָּה בְּצַד שְׂמֹאל. כָּל הַיְּהוּדִים תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר הוּבְלוּ אֶל מְקוֹם חֲנִיָּתָן שֶׁל הָרַכָּבוֹת, וּתְנוּעַת יָדוֹ שֶׁל הַמְּפַקֵּד הַנָּאצִי קָבְעָה אֶת גּוֹרָלוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי. מִי שֶׁהֻפְנָה לְצַד יָמִין נִשְׁלַח לַעֲבוֹדָה, וְהַצַּד הַשְּׂמָאלִי הֵכִיל אֶת הַמָּוֶת. כְּשֶׁהִגַּעְנוּ אִמִּי וְאָבִי וְכָל הַיְלָדִים אֶל מוּל אוֹתוֹ נָאצִי, עָשָׂה הָאָרוּר הַזֶּה סִימָן לְאָבִי לְצַד יָמִין, וְאִמִּי וְכָל הַיְלָדִים לִשְׂמֹאל. זֶה לֹא הַזְּמַן לְתָאֵר אֶת מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ בְּהִפָּרְדֵנוּ מֵהָאַבָּא הַיָּקָר, בִּמְיֻחָד מֵאַחַר שֶׁהָיִינוּ מִשְׁפָּחָה מְלֻכֶּדֶת מְאוֹד. כְּשֶׁהָיִינוּ כְּבָר בְּתוֹךְ רַכֶּבֶת הַמָּוֶת, פָּתְחָה אִמִּי אֶת הַחֲבִילָה שֶׁלָּקְחָה אִתָּהּ מֵהַבַּיִת עִם מְעַט הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה מֻתָּר לְהוֹצִיא, וְהִבְחִינָה לְפֶתַע שֶׁהַתְּפִלִּין שֶׁל אַבָּא נִמְצָאוֹת בַּחֲבִילָה. בִּגְלַל הַמְּהִירוּת וְהַחָפְזָה שֶׁבָּהּ נִפְרַדְנוּ, שָׁכַח אַבָּא לָקַחַת אֶת הַתְּפִלִּין, וְעַתָּה הוּא לֹא יוּכַל לַהֲנִיחָן. אִמָּא חָשְׁבָה לְרֶגַע מַה לַּעֲשׂוֹת, וְאַחַר כָּךְ פָּנְתָה אֵלַי וְאָמְרָה: "כֵּיוָן שֶׁשְּׁתֵּי הָרַכָּבוֹת עֲדַיִן עוֹמְדוֹת בִּמְקוֹמָן, אָנָּא מִמְּךָ, רוּץ אֶל הָרַכֶּבֶת הַשְּׁנִיָּה, מְסֹר לְאַבָּא אֶת הַתְּפִלִּין וַחֲזֹר אֶל הָרַכֶּבֶת שֶׁלָּנוּ". אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כֵּיצַד הָיָה לִי אֹמֶץ לַעֲשׂוֹת זֹאת, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה בְּכָךְ סַכָּנָה גְּדוֹלָה. הַחַיָּלִים הַנָּאצִים עָמְדוּ בֵּין הָרַכָּבוֹת, וְכָל מִי שֶׁהִסְתּוֹבֵב שָׁם הִכּוּהוּ עַד מָוֶת. וּבְכָל זֹאת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל אִמִּי וְעָבַרְתִּי אֶל הָרַכֶּבֶת הַשְּׁנִיָּה. לָקַח לִי קְצָת זְמַן עַד שֶׁמָּצָאתִי אֶת אָבִי, וּמַה שֶּׁקָּרָה בְּאוֹתָן דַּקּוֹת קָבַע אֶת גּוֹרַל חַיַּי. בָּרֶגַע שֶׁמָּסַרְתִּי לוֹ אֶת הַתְּפִלִּין וּבִקַּשְׁתִּי לַחֲזֹר אֶל הָרַכֶּבֶת שֶׁבּוֹ הָיוּ אִמִּי וְיֶתֶר הַיְלָדִים, הֵחֵלָּה הָרַכֶּבֶת שֶׁבָּהּ הָיִיתִי עִם אָבִי לָזוּז מִמְּקוֹמָהּ. וּמַה קָּרָה לְבַסּוֹף? מֵהָרַכֶּבֶת שֶׁל אִמָּא וְהַיְלָדִים, שֶׁבָּהּ הָיִיתִי בַּתְּחִלָּה, לֹא נוֹתַר אַף אֶחָד בַּחַיִּים, וְאִלּוּ אֲנִי, שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּקוֹל אִמִּי וְעָבַרְתִּי לָרַכֶּבֶת הַשְּׁנִיָּה, נִצַּלְתִּי. הָאַבָּא פָּנָה לִילָדָיו, וְאָמַר לָהֶם: "עַכְשָׁו תַּחְשְׁבוּ מֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ הָיִיתִי אוֹמֵר לְאִמִּי: אִמָּא, לָמָּה דַּוְקָא אֲנִי? אוּלַי תִּשְׁלְחִי אֶת הַתְּפִלִּין לְאַבָּא עִם יֶלֶד אַחֵר? הֲרֵי בָּרוּר שֶׁאִם הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ, עַכְשָׁו לֹא הָיִיתִי נִמְצָא כָּאן אִתְּכֶם. וּמִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי לְבַקָּשָׁתָהּ שֶׁל אִמִּי וְעָשִׂיתִי אֶת רְצוֹנָהּ, חָל עָלַי הַשֶּׁפַע הַטּוֹב שֶׁל הַמִּצְוָה, וְהִתְקַיֵּם בִּי "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ". גַּם אַתֶּם יְלָדַי הַחֲבִיבִים, סִיֵּם הָאָב, אַל תְּסָרְבוּ אַף פַּעַם לְאִמָּא וְלִדְבָרֶיהָ, וְאִם הִיא מְבַקֶּשֶׁת לְהוֹרִיד אֶת הַפַּח אוֹ כָּל בַּקָּשָׁה אַחֶרֶת, אַל תִּמָּנְעוּ מִלְּקַיֵּם אֶת דְּבָרֶיהָ". הָיָה בָּרוּר מֵאֵלָיו שֶׁסִּפּוּר כָּזֶה יַשְׁפִּיעַ לְאֹרֶךְ זְמַן עַל הַיְלָדִים, וְכָךְ הָיָה. (בְּךָ בָּטַחְנוּ)