Otzarot-Article

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (ל-ב) הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה רְאוּבֵן עָלוּשׁ זצ"ל מִתִּיטְאוָין כָּתַב בְּסִפְרוֹ "מַעֲשֵׂה יָדַי", שֶׁאַהֲבַת הַתּוֹכָחָה הִיא מִקִּנְיְנֵי הַתּוֹרָה. וְעַל כֵּן, מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ הַפָּסוּק: "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (מִשְׁלֵי ט-ח), שֶׁאִם תּוֹכִיחֶנּוּ קָשׁוֹת וְתֹאמַר לוֹ שֶׁהוּא לֵץ לֹא יְקַבֵּל תּוֹכָחָה, אֶלָּא אֱמֹר לוֹ שֶׁהוּא חָכָם, וְלֹא נָאֶה לְחָכָם שֶׁכְּמוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְאָז יֹאהַבְךָ וִיקַבֵּל תּוֹכַחְתְּךָ, דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא נֶאֶמְרוּ אֶלָּא לְמוֹכִיחַ אֶת פְּשׁוּטֵי הָעָם. אֲבָל הַחֲכָמִים אוֹהֲבִים אֶת הַתּוֹכָחָה וּשְׂמֵחִים לְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָם, וְנִתָּן לְהוֹכִיחָם בְּדִבּוּר קָשֶׁה.

וְיָדוּעַ, שֶׁ"דִּבּוּר" בְּכָל מָקוֹם הוּא בְּלָשׁוֹן קָשָׁה, וַ"אֲמִירָה" בְּלָשׁוֹן רַכָּה (רַשִּׁ"י בַּמִּדְבָּר יב-א). וְזֶהוּ: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת", אֶל הַחֲכָמִים דִּבֵּר בְּלָשׁוֹן קָשָׁה. אֲבָל: "לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל - לֵאמֹר", אֶת הֲמוֹן הָעָם הוֹכִיחַ בְּלָשׁוֹן רַכָּה"...

וְדָבָר נוֹסָף וְחָשׁוּב – לֹא רַק שֶׁהַבִּקֹּרֶת צְרִיכָה לְהֵאָמֵר בְּלָשׁוֹן רַכָּה, אֶלָּא צָרִיךְ לַחְשֹׁב גַּם בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ לְאָמְרָהּ.

מַעֲשֶׂה בְּבָחוּר אֶחָד, שֶׁסִּיֵּם לִמּוּדֵי צִיּוּר וְרָצָה לִבְחֹן אֶת יְכוֹלוֹתָיו בַּתְּחוּם.

הוּא צִיֵּר צִיּוּר מֻשְׁקָע מְאוֹד, הִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל כַּן צִיּוּר בְּאַחַד הַקַּנְיוֹנִים הַמְּקוֹמִיִּים, וְכָתַב מִתַּחַת לַצִּיּוּר: "אֲנִי צַיָּר מַתְחִיל, וַאֲנִי מְעֻנְיָן לְקַבֵּל בִּקֹּרֶת עַל הַצִּיּוּר שֶׁלִּי. כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה כָּאן בְּעָיָה, טָעוּת בַּפְּרוֹפּוֹרְצִיָּה אוֹ בְּמִשְׂחַק הַצְּבָעִים וְכַדּוֹמֶה - שֶׁיִּקַּח בְּבַקָּשָׁה אֶת הָעֵט הַשָּׁחֹר שֶׁהִשְׁאַרְתִּי לְמַטָּה, וִיסַמֵּן לִי אִיקְס עַל הַמָּקוֹם הַבְּעָיָתִי".

לַמָּחֳרָת הִגִּיעַ יְדִידֵנוּ הַצַּיָּר הַמַּתְחִיל לַקַּנְיוֹן, וְחָשְׁכוּ עֵינָיו - הַצִּיּוּר מָלֵא אִיקְסִים, כִּמְעַט עַד אֶפֶס מָקוֹם. בְּבֹשֶׁת פָּנִים הוּא הוֹרִיד אֶת צִיּוּרוֹ וּמַחֲשָׁבָה עָבְרָה בְּלִבּוֹ: "אֵין לִי עָתִיד בְּצִיּוּר".

הוּא לָקַח אֶת הַצִּיּוּר לַמּוֹרֶה, וְסִפֵּר לוֹ עַל הַנִּסָּיוֹן הַמַּר.

שָׁאַל אוֹתוֹ הַמּוֹרָה: "הַאִם תּוּכַל לְצַיֵּר צִיּוּר זֵהֶה לַצִּיּוּר הַזֶּה?"

"וַדַּאי", עָנָה הַצַּיָּר הַמַּתְחִיל, וְנִגַּשׁ מִיָּד לַמְּלָאכָה.

כַּעֲבֹר שְׁלוֹשָׁה יָמִים הַצִּיּוּר הַשֵּׁנִי הָיָה מוּכָן, זֵהֶה לַחֲלוּטִין לְקוֹדְמוֹ. הַצַּיָּר וְהַמּוֹרֶה לָקְחוּ אֶת הַצִּיּוּר הֶחָדָשׁ, הֵנִיחוּ אוֹתוֹ עַל כֵּן צִיּוּר בְּקַנְיוֹן אַחֵר, וְכָתְבוּ לְמַטָּה כִּמְעַט אוֹתוֹ נֹסַח: "אֲנִי צַיָּר מַתְחִיל, וַאֲנִי מְעֻנְיָן לְקַבֵּל בִּקֹּרֶת עַל הַצִּיּוּר שֶׁלִּי".

אַךְ הַפַּעַם הוֹרָה הַמּוֹרָה לִכְתֹּב, בְּשׁוֹנֶה מֵהַפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת: "מִי שֶׁרוֹאֶה פֹּה בְּעָיָה כָּלְשֶׁהִי, יַרְגִּישׁ בְּבַקָּשָׁה חָפְשִׁי לְתַקֵּן וּלְשַׁפֵּר. הִשְׁאַרְתִּי סֵט שֶׁל צְבָעִים וּמִכְחוֹלִים לְשִׁמּוּשְׁכֶם...".

לַמָּחֳרָת הִגִּיעַ הַצַּיָּר, וְנוֹכַח לִרְאוֹת שֶׁאַף אֶחָד לֹא נָגַע בַּצִּיּוּר. גַּם שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן אַף אֶחָד לֹא תִּקֵּן כְּלוּם. חֹדֶשׁ חָלַף וְשׁוּם תִּקּוּן לֹא בֻּצַּע.

אָמַר לוֹ הַמּוֹרֶה: "רוֹאֶה אַתָּה אֶת הַהֶבְדֵּל? לְהַגִּיד מַה לֹּא בְּסֵדֶר - כֻּלָּם יוֹדְעִים, אֲבָל לְתַקֵּן וְלַעֲשׂוֹת נָכוֹן... כִּמְעַט אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל...".

כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹצִים לְבַקֵּר, לְהָעִיר לָאַחֵר, עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁמַּתַּן בִּקֹּרֶת בְּצוּרָה רְגִישָׁה וּמְכַבֶּדֶת, יַחַד עִם הַצָּעוֹת לְתִקּוּן וְשִׁפּוּר, עָשׂוּי לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַהֶבְדֵּל בָּאֹפֶן שֶׁבּוֹ הָאַחֵר יִקַּח אֶת דְּבָרֵינוּ לִתְשׂוּמֶת לִבּוֹ וִישַׁנֶּה מִדְּרָכָיו... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שופטים תשפ"א
	כֵּיצַד לִצְבֹּר זְכוּיוֹת
	"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (ל-ב) הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה רְאוּבֵן עָלוּשׁ זצ"ל מִתִּיטְאוָין כָּתַב בְּסִפְרוֹ "מַעֲשֵׂה יָדַי", שֶׁאַהֲבַת הַתּוֹכָחָה הִיא מִקִּנְיְנֵי הַתּוֹרָה. וְעַל כֵּן, מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ הַפָּסוּק: "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (מִשְׁלֵי ט-ח), שֶׁאִם תּוֹכִיחֶנּוּ קָשׁוֹת וְתֹאמַר לוֹ שֶׁהוּא לֵץ לֹא יְקַבֵּל תּוֹכָחָה, אֶלָּא אֱמֹר לוֹ שֶׁהוּא חָכָם, וְלֹא נָאֶה לְחָכָם שֶׁכְּמוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְאָז יֹאהַבְךָ וִיקַבֵּל תּוֹכַחְתְּךָ, דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא נֶאֶמְרוּ אֶלָּא לְמוֹכִיחַ אֶת פְּשׁוּטֵי הָעָם. אֲבָל הַחֲכָמִים אוֹהֲבִים אֶת הַתּוֹכָחָה וּשְׂמֵחִים לְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָם, וְנִתָּן לְהוֹכִיחָם בְּדִבּוּר קָשֶׁה. וְיָדוּעַ, שֶׁ"דִּבּוּר" בְּכָל מָקוֹם הוּא בְּלָשׁוֹן קָשָׁה, וַ"אֲמִירָה" בְּלָשׁוֹן רַכָּה (רַשִּׁ"י בַּמִּדְבָּר יב-א). וְזֶהוּ: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת", אֶל הַחֲכָמִים דִּבֵּר בְּלָשׁוֹן קָשָׁה. אֲבָל: "לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל - לֵאמֹר", אֶת הֲמוֹן הָעָם הוֹכִיחַ בְּלָשׁוֹן רַכָּה"... וְדָבָר נוֹסָף וְחָשׁוּב – לֹא רַק שֶׁהַבִּקֹּרֶת צְרִיכָה לְהֵאָמֵר בְּלָשׁוֹן רַכָּה, אֶלָּא צָרִיךְ לַחְשֹׁב גַּם בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ לְאָמְרָהּ. מַעֲשֶׂה בְּבָחוּר אֶחָד, שֶׁסִּיֵּם לִמּוּדֵי צִיּוּר וְרָצָה לִבְחֹן אֶת יְכוֹלוֹתָיו בַּתְּחוּם. הוּא צִיֵּר צִיּוּר מֻשְׁקָע מְאוֹד, הִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל כַּן צִיּוּר בְּאַחַד הַקַּנְיוֹנִים הַמְּקוֹמִיִּים, וְכָתַב מִתַּחַת לַצִּיּוּר: "אֲנִי צַיָּר מַתְחִיל, וַאֲנִי מְעֻנְיָן לְקַבֵּל בִּקֹּרֶת עַל הַצִּיּוּר שֶׁלִּי. כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה כָּאן בְּעָיָה, טָעוּת בַּפְּרוֹפּוֹרְצִיָּה אוֹ בְּמִשְׂחַק הַצְּבָעִים וְכַדּוֹמֶה - שֶׁיִּקַּח בְּבַקָּשָׁה אֶת הָעֵט הַשָּׁחֹר שֶׁהִשְׁאַרְתִּי לְמַטָּה, וִיסַמֵּן לִי אִיקְס עַל הַמָּקוֹם הַבְּעָיָתִי". לַמָּחֳרָת הִגִּיעַ יְדִידֵנוּ הַצַּיָּר הַמַּתְחִיל לַקַּנְיוֹן, וְחָשְׁכוּ עֵינָיו - הַצִּיּוּר מָלֵא אִיקְסִים, כִּמְעַט עַד אֶפֶס מָקוֹם. בְּבֹשֶׁת פָּנִים הוּא הוֹרִיד אֶת צִיּוּרוֹ וּמַחֲשָׁבָה עָבְרָה בְּלִבּוֹ: "אֵין לִי עָתִיד בְּצִיּוּר". הוּא לָקַח אֶת הַצִּיּוּר לַמּוֹרֶה, וְסִפֵּר לוֹ עַל הַנִּסָּיוֹן הַמַּר. שָׁאַל אוֹתוֹ הַמּוֹרָה: "הַאִם תּוּכַל לְצַיֵּר צִיּוּר זֵהֶה לַצִּיּוּר הַזֶּה?" "וַדַּאי", עָנָה הַצַּיָּר הַמַּתְחִיל, וְנִגַּשׁ מִיָּד לַמְּלָאכָה. כַּעֲבֹר שְׁלוֹשָׁה יָמִים הַצִּיּוּר הַשֵּׁנִי הָיָה מוּכָן, זֵהֶה לַחֲלוּטִין לְקוֹדְמוֹ. הַצַּיָּר וְהַמּוֹרֶה לָקְחוּ אֶת הַצִּיּוּר הֶחָדָשׁ, הֵנִיחוּ אוֹתוֹ עַל כֵּן צִיּוּר בְּקַנְיוֹן אַחֵר, וְכָתְבוּ לְמַטָּה כִּמְעַט אוֹתוֹ נֹסַח: "אֲנִי צַיָּר מַתְחִיל, וַאֲנִי מְעֻנְיָן לְקַבֵּל בִּקֹּרֶת עַל הַצִּיּוּר שֶׁלִּי". אַךְ הַפַּעַם הוֹרָה הַמּוֹרָה לִכְתֹּב, בְּשׁוֹנֶה מֵהַפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת: "מִי שֶׁרוֹאֶה פֹּה בְּעָיָה כָּלְשֶׁהִי, יַרְגִּישׁ בְּבַקָּשָׁה חָפְשִׁי לְתַקֵּן וּלְשַׁפֵּר. הִשְׁאַרְתִּי סֵט שֶׁל צְבָעִים וּמִכְחוֹלִים לְשִׁמּוּשְׁכֶם...". לַמָּחֳרָת הִגִּיעַ הַצַּיָּר, וְנוֹכַח לִרְאוֹת שֶׁאַף אֶחָד לֹא נָגַע בַּצִּיּוּר. גַּם שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן אַף אֶחָד לֹא תִּקֵּן כְּלוּם. חֹדֶשׁ חָלַף וְשׁוּם תִּקּוּן לֹא בֻּצַּע. אָמַר לוֹ הַמּוֹרֶה: "רוֹאֶה אַתָּה אֶת הַהֶבְדֵּל? לְהַגִּיד מַה לֹּא בְּסֵדֶר - כֻּלָּם יוֹדְעִים, אֲבָל לְתַקֵּן וְלַעֲשׂוֹת נָכוֹן... כִּמְעַט אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל...". כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹצִים לְבַקֵּר, לְהָעִיר לָאַחֵר, עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁמַּתַּן בִּקֹּרֶת בְּצוּרָה רְגִישָׁה וּמְכַבֶּדֶת, יַחַד עִם הַצָּעוֹת לְתִקּוּן וְשִׁפּוּר, עָשׂוּי לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַהֶבְדֵּל בָּאֹפֶן שֶׁבּוֹ הָאַחֵר יִקַּח אֶת דְּבָרֵינוּ לִתְשׂוּמֶת לִבּוֹ וִישַׁנֶּה מִדְּרָכָיו... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)