Otzarot-Article

"וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים" (יא-לב) הָיְתָה זוֹ שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, הָרְחוֹבוֹת כִּמְעַט רֵיקִים מֵאָדָם, מֵחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים כְּבָר לֹא בּוֹקֵעַ אוֹר. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה לֹא הָיָה חַשְׁמַל בַּבָּתִּים, וְהָאוֹר הַיָּחִיד שֶׁהָיָה הוּא אוֹר הַנֵּר.

רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט הוֹלֵךְ בִּרְחוֹבוֹת עִירוֹ, כְּשֶׁלְּפֶתַע הוּא מַבְחִין בְּאוֹר בּוֹקֵעַ מֵאַחַת מֵחֲנוּיוֹת הָרְחוֹב. הִתְקָרֵב רַבִּי יִשְׂרָאֵל אֶל מְקוֹר הָאוֹר וְהִבְחִין בַּסַּנְדְּלָר שֶׁל הָעִיר עוֹבֵד בְּנִמְרָצוּת. הוּא שָׁאַל אֶת הַסַּנְדְּלָר עַל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי הַנֵּר כִּמְעַט נִגְמַר וְהַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת... מַדּוּעַ הוּא לֹא הוֹלֵךְ לִישֹׁן?

עָנָה לוֹ הַסַּנְדְּלָר, בְּאוֹתוֹ מִשְׁפָּט שֶׁנִּשְׁאַר לָנֶצַח, שֶׁהוּא בּוֹ זְמַנִּית גַּם תָּמִים וְגַם עָמֹק וּמַשְׁמָעוּתִי: "רַבִּי, כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק אֶפְשָׁר לְתַקֵּן".

חָזַר ר' יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט וְהִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת וְשָׁמְעוּ תַּלְמִידָיו שֶׁהוּא חוֹזֵר פְּעָמִים רַבּוֹת עַל הַמִּשְׁפָּט וּמוֹסִיף עָלָיו: "נֵר אֱלֹקִים נִשְׁמַת אָדָם, וְכָל זְמַן שֶׁנִּשְׁמַת הַיְּהוּדִי דּוֹלֶקֶת אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן!"

אַתֶּם מְבִינִים? כָּל זְמַן שֶׁאֲנַחְנוּ חַיִּים פֹּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זֶה סִימָן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק, וְכָל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק אֶפְשָׁר לְתַקֵּן! הַ"נֵּר" שֶׁדּוֹלֵק הוּא הַנְּשָׁמָה שֶׁבָּאָדָם. עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְתַקֵּן כָּל עוֹד אָנוּ חַיִּים. הַ"תִּקּוּן" הוּא לַעֲשׂוֹת עוֹד מַעֲשֶׂה טוֹב אֶחָד, עוֹד מִצְוָה אַחַת נוֹסֶפֶת. כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק, אוֹמֵר רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֵין מָקוֹם לְיֵאוּשׁ! עוֹד יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת לְתַקֵּן, אָז הָבָה נְתַקֵּן.

רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זצ"ל שָׁב לַעֲיָרָתוֹ רַאדִין מִשְּׁלִיחוּת מִצְוָה בְּלִוּוּי חֲתָנוֹ, רֹאשׁ יְשִׁיבַת רַאדִין, הַגָּאוֹן רַבִּי צְבִי לֶוֶנְסוֹן זצ'"ל. יָרְדוּ מֵהָרַכֶּבֶת בְּתַחֲנַת בַּאסְטוֹן וְעָלוּ לְכִרְכָּרָה שֶׁהֱבִיאָתָם לְבֵיתָם. בְּהַגִּיעָם, חִפֵּשׂ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בְּכִיסָיו לְשַׁלֵּם לָעֶגְלוֹן אֶת שְׂכָרוֹ. אָמַר חֲתָנוֹ: "זֶה בְּסֵדֶר, כְּבָר שִׁלַּמְתִּי לוֹ!"

"שִׁלַּמְתָּ לוֹ? מָתַי?!" תָּמַהּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים". "בִּתְחִלַּת הַנְּסִיעָה", הֵשִׁיב הֶחָתָן.

"מֶה עָשִׂיתָ!" חָוְרוּ פָּנָיו שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים". "בְּמוֹ יָדֶיךָ הִפְסַדְתָּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל: בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ! וּמְקַיְּמִים אוֹתָהּ דַּוְקָא בְּתַשְׁלוּם שֶׁלְּאַחַר הָעֲבוֹדָה"...

הָיָה כָּאן קַו, הָיְתָה כָּאן דֶּרֶךְ חַיִּים. חֲתַן אֲחוֹתוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי דֹּב זצ"ל, הִבְחִין שֶׁבְּכָל פְּעֻלָּה שֶׁעָשָׂה הָיָה הֶ"חָפֵץ חַיִּים" מְחַשֵּׁב אֵיזוֹ מִצְוָה אֶפְשָׁר לְקַיֵּם עַל יָדָהּ: חֶסֶד, אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, אוֹ כָּל מִצְוָה אַחֶרֶת. וְכַמָּה שָׂמַח כְּשֶׁמָּצָא אֵילוּ מִצְווֹת הוּא מְקַיֵּם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ!

שְׁאָלוֹ: "מָה עִנְיָנָהּ שֶׁל חֲקִירָה זוֹ, הַאִם מְקוֹרָהּ בַּהֲלָכָה שֶׁמִּצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה?"

וְהֶ"חָפֵץ חַיִּים" עֲנָהוּ: "לֹא! אֵין חֲקִירָה זוֹ הֶכְשֵׁר מִצְוָה בִּלְבַד, כְּדֵי לָדַעַת מַה לְּכַוֵּן בְּעֵת הָעֲשִׂיָּה, אֶלָּא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, בַּפָּרָשָׁה. שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים". שְׁמִירָה זוֹ לְשׁוֹן צִפִּיָּה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת הִיא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בַּפָּסוּק: וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר, שֶׁהָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבוֹא, כָּךְ יֵשׁ לְכָל אָדָם לְהַמְתִּין וּלְצַפּוֹת מָתַי יָבוֹא לְיָדוֹ מַעֲשֵׂה מִצְוָה לְקַיְּמוֹ".

בִּשְׁבִיל מָה בָּאנוּ לָעוֹלָם, מַה מַּטְּרָתֵנוּ בּוֹ, אִם לֹא לְקַיֵּם מִצְווֹת, לֶאֱגֹר זְכוּיוֹת לְעוֹלַם הַנֶּצַח? "שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד".

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְבַעַל חֲנוּת הַפּוֹתֵחַ אֶת חֲנוּתוֹ. הוּא מְסַדֵּר, מְנַקֶּה, אוֹכֵל בַּחֲנוּת בַּצָּהֳרַיִם, מְפַטְפֵּט עִם שְׁכֵנָיו וּמַכָּרָיו, אֲבָל כָּל הַזְּמַן עֵינוֹ צוֹפִיָּה: מָתַי יַגִּיעַ קוֹנֶה וְיַרְוִיחַ עַל יָדוֹ. כִּי כָּל הָעִסּוּקִים בַּחֲנוּת טְפֵלִים, וְהַמְּכִירָה הִיא הָעִקָּר. כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמַּבָּט עַל הַחַיִּים: "חֲטֹף וֶאֱכֹל", יָעַץ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה תַּלְמִידוֹ, "כִּי עוֹלָמֵנוּ דּוֹמֶה לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה", עוֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶּלְפֵּק הַבָּר וּמַעֲמִיסִים עַל הַצַּלָּחוֹת!

וְכַמָּה נִפְלָא, שֶׁאֲנַחְנוּ מַמָּשׁ מְסוֹבָבִים בְּמִצְווֹת. בֶּאֱמֶת לֹא נוֹתַר לָנוּ אֶלָּא לְהַעֲמִיס, לֶאֱסֹף מְלוֹא חָפְנַיִם! אָנוּ מַקְדִּימִים שָׁלוֹם לְאָדָם, וּמְקַיְּמִים מִצְוָה: בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ. מְעוֹדְדִים מִישֶׁהוּ בִּדְבָרִים, מִצְוָה. כָּל עֶזְרָה וְסִיּוּעַ, מִצְוָה! מְצוּיִים אָנוּ בְּמַחְצַב יַהֲלוֹמִים, הֵם מִתְגּוֹלְלִים לְרַגְלֵינוּ, רַק לִגְחֹן וּלְהָרִים. אֲבָל אִם תַּנִּיחַ עִוֵּר בְּמַחְצַב יַהֲלוֹמִים, תִּשְׁמַע רַק תְּלוּנוֹת עַל בּוֹר הַכֶּלֶא הַמְּרֻצָּף חָצָץ...

נִפְקַח עֵינַיִם, וְנִצְבֹּר זְכוּיוֹת לִימֵי הַדִּין הַמְּמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	דברים תשפ"א
	כָּל חִסָּרוֹן הוּא גַּם מַעֲלָה פּוֹטֶנְצְיָאלִית
	"וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים" (יא-לב) הָיְתָה זוֹ שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, הָרְחוֹבוֹת כִּמְעַט רֵיקִים מֵאָדָם, מֵחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים כְּבָר לֹא בּוֹקֵעַ אוֹר. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה לֹא הָיָה חַשְׁמַל בַּבָּתִּים, וְהָאוֹר הַיָּחִיד שֶׁהָיָה הוּא אוֹר הַנֵּר. רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט הוֹלֵךְ בִּרְחוֹבוֹת עִירוֹ, כְּשֶׁלְּפֶתַע הוּא מַבְחִין בְּאוֹר בּוֹקֵעַ מֵאַחַת מֵחֲנוּיוֹת הָרְחוֹב. הִתְקָרֵב רַבִּי יִשְׂרָאֵל אֶל מְקוֹר הָאוֹר וְהִבְחִין בַּסַּנְדְּלָר שֶׁל הָעִיר עוֹבֵד בְּנִמְרָצוּת. הוּא שָׁאַל אֶת הַסַּנְדְּלָר עַל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי הַנֵּר כִּמְעַט נִגְמַר וְהַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת... מַדּוּעַ הוּא לֹא הוֹלֵךְ לִישֹׁן? עָנָה לוֹ הַסַּנְדְּלָר, בְּאוֹתוֹ מִשְׁפָּט שֶׁנִּשְׁאַר לָנֶצַח, שֶׁהוּא בּוֹ זְמַנִּית גַּם תָּמִים וְגַם עָמֹק וּמַשְׁמָעוּתִי: "רַבִּי, כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק אֶפְשָׁר לְתַקֵּן". חָזַר ר' יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט וְהִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת וְשָׁמְעוּ תַּלְמִידָיו שֶׁהוּא חוֹזֵר פְּעָמִים רַבּוֹת עַל הַמִּשְׁפָּט וּמוֹסִיף עָלָיו: "נֵר אֱלֹקִים נִשְׁמַת אָדָם, וְכָל זְמַן שֶׁנִּשְׁמַת הַיְּהוּדִי דּוֹלֶקֶת אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן!" אַתֶּם מְבִינִים? כָּל זְמַן שֶׁאֲנַחְנוּ חַיִּים פֹּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זֶה סִימָן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק, וְכָל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק אֶפְשָׁר לְתַקֵּן! הַ"נֵּר" שֶׁדּוֹלֵק הוּא הַנְּשָׁמָה שֶׁבָּאָדָם. עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְתַקֵּן כָּל עוֹד אָנוּ חַיִּים. הַ"תִּקּוּן" הוּא לַעֲשׂוֹת עוֹד מַעֲשֶׂה טוֹב אֶחָד, עוֹד מִצְוָה אַחַת נוֹסֶפֶת. כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק, אוֹמֵר רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אֵין מָקוֹם לְיֵאוּשׁ! עוֹד יֵשׁ הִזְדַּמְּנוּת לְתַקֵּן, אָז הָבָה נְתַקֵּן. רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זצ"ל שָׁב לַעֲיָרָתוֹ רַאדִין מִשְּׁלִיחוּת מִצְוָה בְּלִוּוּי חֲתָנוֹ, רֹאשׁ יְשִׁיבַת רַאדִין, הַגָּאוֹן רַבִּי צְבִי לֶוֶנְסוֹן זצ'"ל. יָרְדוּ מֵהָרַכֶּבֶת בְּתַחֲנַת בַּאסְטוֹן וְעָלוּ לְכִרְכָּרָה שֶׁהֱבִיאָתָם לְבֵיתָם. בְּהַגִּיעָם, חִפֵּשׂ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בְּכִיסָיו לְשַׁלֵּם לָעֶגְלוֹן אֶת שְׂכָרוֹ. אָמַר חֲתָנוֹ: "זֶה בְּסֵדֶר, כְּבָר שִׁלַּמְתִּי לוֹ!" "שִׁלַּמְתָּ לוֹ? מָתַי?!" תָּמַהּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים". "בִּתְחִלַּת הַנְּסִיעָה", הֵשִׁיב הֶחָתָן. "מֶה עָשִׂיתָ!" חָוְרוּ פָּנָיו שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים". "בְּמוֹ יָדֶיךָ הִפְסַדְתָּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל: בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ! וּמְקַיְּמִים אוֹתָהּ דַּוְקָא בְּתַשְׁלוּם שֶׁלְּאַחַר הָעֲבוֹדָה"... הָיָה כָּאן קַו, הָיְתָה כָּאן דֶּרֶךְ חַיִּים. חֲתַן אֲחוֹתוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי דֹּב זצ"ל, הִבְחִין שֶׁבְּכָל פְּעֻלָּה שֶׁעָשָׂה הָיָה הֶ"חָפֵץ חַיִּים" מְחַשֵּׁב אֵיזוֹ מִצְוָה אֶפְשָׁר לְקַיֵּם עַל יָדָהּ: חֶסֶד, אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, אוֹ כָּל מִצְוָה אַחֶרֶת. וְכַמָּה שָׂמַח כְּשֶׁמָּצָא אֵילוּ מִצְווֹת הוּא מְקַיֵּם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ! שְׁאָלוֹ: "מָה עִנְיָנָהּ שֶׁל חֲקִירָה זוֹ, הַאִם מְקוֹרָהּ בַּהֲלָכָה שֶׁמִּצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה?" וְהֶ"חָפֵץ חַיִּים" עֲנָהוּ: "לֹא! אֵין חֲקִירָה זוֹ הֶכְשֵׁר מִצְוָה בִּלְבַד, כְּדֵי לָדַעַת מַה לְּכַוֵּן בְּעֵת הָעֲשִׂיָּה, אֶלָּא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, בַּפָּרָשָׁה. שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים". שְׁמִירָה זוֹ לְשׁוֹן צִפִּיָּה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת הִיא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בַּפָּסוּק: וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר, שֶׁהָיָה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבוֹא, כָּךְ יֵשׁ לְכָל אָדָם לְהַמְתִּין וּלְצַפּוֹת מָתַי יָבוֹא לְיָדוֹ מַעֲשֵׂה מִצְוָה לְקַיְּמוֹ". בִּשְׁבִיל מָה בָּאנוּ לָעוֹלָם, מַה מַּטְּרָתֵנוּ בּוֹ, אִם לֹא לְקַיֵּם מִצְווֹת, לֶאֱגֹר זְכוּיוֹת לְעוֹלַם הַנֶּצַח? "שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד". מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְבַעַל חֲנוּת הַפּוֹתֵחַ אֶת חֲנוּתוֹ. הוּא מְסַדֵּר, מְנַקֶּה, אוֹכֵל בַּחֲנוּת בַּצָּהֳרַיִם, מְפַטְפֵּט עִם שְׁכֵנָיו וּמַכָּרָיו, אֲבָל כָּל הַזְּמַן עֵינוֹ צוֹפִיָּה: מָתַי יַגִּיעַ קוֹנֶה וְיַרְוִיחַ עַל יָדוֹ. כִּי כָּל הָעִסּוּקִים בַּחֲנוּת טְפֵלִים, וְהַמְּכִירָה הִיא הָעִקָּר. כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמַּבָּט עַל הַחַיִּים: "חֲטֹף וֶאֱכֹל", יָעַץ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה תַּלְמִידוֹ, "כִּי עוֹלָמֵנוּ דּוֹמֶה לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה", עוֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶּלְפֵּק הַבָּר וּמַעֲמִיסִים עַל הַצַּלָּחוֹת! וְכַמָּה נִפְלָא, שֶׁאֲנַחְנוּ מַמָּשׁ מְסוֹבָבִים בְּמִצְווֹת. בֶּאֱמֶת לֹא נוֹתַר לָנוּ אֶלָּא לְהַעֲמִיס, לֶאֱסֹף מְלוֹא חָפְנַיִם! אָנוּ מַקְדִּימִים שָׁלוֹם לְאָדָם, וּמְקַיְּמִים מִצְוָה: בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ. מְעוֹדְדִים מִישֶׁהוּ בִּדְבָרִים, מִצְוָה. כָּל עֶזְרָה וְסִיּוּעַ, מִצְוָה! מְצוּיִים אָנוּ בְּמַחְצַב יַהֲלוֹמִים, הֵם מִתְגּוֹלְלִים לְרַגְלֵינוּ, רַק לִגְחֹן וּלְהָרִים. אֲבָל אִם תַּנִּיחַ עִוֵּר בְּמַחְצַב יַהֲלוֹמִים, תִּשְׁמַע רַק תְּלוּנוֹת עַל בּוֹר הַכֶּלֶא הַמְּרֻצָּף חָצָץ... נִפְקַח עֵינַיִם, וְנִצְבֹּר זְכוּיוֹת לִימֵי הַדִּין הַמְּמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)