Otzarot-Article

"יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶיךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ" (כח-ח) פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זצ"ל בְּסִפְרוֹ "אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ": גַּם לְאַחַר שֶׁה' יִשְׁלַח בְּרָכָה בַּאֲסָמֵינוּ וּבְכָל מִשְׁלַח יָדֵינוּ, וְנַרְוִיחַ רְוָחִים נְאוֹתִים וְנִהְיֶה אֲמִידִים - לֹא תֵּעָצֵר כָּאן הַבְּרָכָה, אֶלָּא יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֵּן, וִיבָרְכֵנוּ עוֹד וְעוֹד! וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה – וּבֵרַכְךָ"!

אֲבָל כָּל זֹאת אִם נַעֲשֶׂה אֲנַחְנוּ אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן, שֶׁ"נִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו", וְהַבָּא לְהִטָּהֵר מְסַיְּעִין בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.

דּוּ שִׂיחַ בֵּינִי לְבֵין בִּתִּי הַיְּקָרָה בַּת הַ-3 בַּאֲרוּחַת עֶרֶב:

- "אַבָּא, תַּאֲכִיל אוֹתִי".

- "רוּתִי, אַתְּ יַלְדָּה גְּדוֹלָה וַחֲכָמָה, תַּתְחִילִי לֶאֱכֹל לְבַד וְאָז אַאֲכִיל אוֹתָךְ".

- "אֲבָל אַבָּא (בְּקוֹל מִתְפַּנֵּק), אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לֶאֱכֹל לְבַד".

"רוּתִי, אַתְּ בּוֹגֶרֶת וּנְבוֹנָה וְאַתְּ יוֹדַעַת לֶאֱכֹל לְבַד. גַּם בַּגַּן שֶׁלָּךְ אַתְּ אוֹכֶלֶת יָפֶה לְבַד. תַּתְחִילִי לֶאֱכֹל, וְאָז אַבָּא יַעֲזֹר וְיַאֲכִיל אוֹתָךְ".

אִשְׁתִּי מִסְתַּכֶּלֶת מֵהַצַּד וְאוֹמֶרֶת לִי: "לָמָּה הַהִתְעַקְּשׁוּת? לָמָּה שֶׁלֹּא תַּאֲכִיל אוֹתָהּ וְזֶהוּ?"

אָמַרְתִּי לָהּ: "אֲנִי יָכוֹל לְהַאֲכִיל אוֹתָהּ, טֶכְנִית - זוֹ לֹא בְּעָיָה עֲבוּרִי. אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לְהַרְגִּיל אוֹתָהּ לְעַצְמָאוּת וּלְבַגְרוּת. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהִיא תִּתְאַמֵּץ, שֶׁהִיא תַּעֲשֶׂה אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן, שֶׁתַּרְאֶה לִי שֶׁהִיא רְצִינִית. וּכְשֶׁהִיא תַּתְחִיל, אָז אֶעֱזֹר לָהּ..."

וְאָז פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם אֲנִי מִתְנַהֵג לִפְעָמִים כְּמוֹ בִּתִּי בַּת הַ-3.

לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ גַּם כֵּן רוֹצִים דְּבָרִים מִבּוֹרֵא עוֹלָם, "שֶׁיַּאֲכִיל אוֹתָנוּ בְּכַפִּית", לְלֹא מַאֲמָץ מִצִּדֵּנוּ. כָּאן וְעַכְשָׁו. "בּוֹרֵא עוֹלָם, תֵּן לִי פַּרְנָסָה, תֵּן לִי אִשָּׁה, תֵּן לִי בַּיִת, תֵּן לִי יְלָדִים... בּוֹרֵא עוֹלָם, תַּאֲכִיל אוֹתִי..." אֲבָל בּוֹרֵא עוֹלָם לֹא נַעֲנֶה לָנוּ. לָמָּה? הֲרֵי הוּא כֹּל יָכוֹל וְהוּא אוֹהֵב אוֹתָנוּ! אֶלָּא בּוֹרֵא עוֹלָם רוֹצֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן בַּקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ, שֶׁנַּעֲשֶׂה הִשְׁתַּדְּלוּת אֲמִתִּית, שֶׁנַּרְאֶה לוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ רְצִינִיִּים בְּכַוָּנָתֵנוּ, שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מִתְעַצְּלִים וְרוֹצִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַכֹּל עַל מוּכָן...

זִכְרוּ, אִם אָדָם מְגַלֶּה רָצוֹן, מִשְׁתַּדֵּל, מִתְאַמֵּץ וְשׁוֹאֵף לְהִתְקַדֵּם בַּעֲבוֹדַת ה', הֲרֵי שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם יְסַיְּעוּ בְּיָדוֹ לְהַגְשִׁים אֶת שְׁאִיפוֹתָיו וְיַצְלִיחוּ אֶת דַּרְכּוֹ, כִּי כְּלָל גָּדוֹל בְּיָדֵינוּ, (שַׁבָּת קד.) "הַבָּא לְהִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ". (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שלח תשפ"א
	הָעֵץ וְצִלּוֹ
	"יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶיךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ" (כח-ח) פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זצ"ל בְּסִפְרוֹ "אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ": גַּם לְאַחַר שֶׁה' יִשְׁלַח בְּרָכָה בַּאֲסָמֵינוּ וּבְכָל מִשְׁלַח יָדֵינוּ, וְנַרְוִיחַ רְוָחִים נְאוֹתִים וְנִהְיֶה אֲמִידִים - לֹא תֵּעָצֵר כָּאן הַבְּרָכָה, אֶלָּא יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֵּן, וִיבָרְכֵנוּ עוֹד וְעוֹד! וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה – וּבֵרַכְךָ"! אֲבָל כָּל זֹאת אִם נַעֲשֶׂה אֲנַחְנוּ אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן, שֶׁ"נִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו", וְהַבָּא לְהִטָּהֵר מְסַיְּעִין בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. דּוּ שִׂיחַ בֵּינִי לְבֵין בִּתִּי הַיְּקָרָה בַּת הַ-3 בַּאֲרוּחַת עֶרֶב: - "אַבָּא, תַּאֲכִיל אוֹתִי". - "רוּתִי, אַתְּ יַלְדָּה גְּדוֹלָה וַחֲכָמָה, תַּתְחִילִי לֶאֱכֹל לְבַד וְאָז אַאֲכִיל אוֹתָךְ". - "אֲבָל אַבָּא (בְּקוֹל מִתְפַּנֵּק), אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לֶאֱכֹל לְבַד". "רוּתִי, אַתְּ בּוֹגֶרֶת וּנְבוֹנָה וְאַתְּ יוֹדַעַת לֶאֱכֹל לְבַד. גַּם בַּגַּן שֶׁלָּךְ אַתְּ אוֹכֶלֶת יָפֶה לְבַד. תַּתְחִילִי לֶאֱכֹל, וְאָז אַבָּא יַעֲזֹר וְיַאֲכִיל אוֹתָךְ". אִשְׁתִּי מִסְתַּכֶּלֶת מֵהַצַּד וְאוֹמֶרֶת לִי: "לָמָּה הַהִתְעַקְּשׁוּת? לָמָּה שֶׁלֹּא תַּאֲכִיל אוֹתָהּ וְזֶהוּ?" אָמַרְתִּי לָהּ: "אֲנִי יָכוֹל לְהַאֲכִיל אוֹתָהּ, טֶכְנִית - זוֹ לֹא בְּעָיָה עֲבוּרִי. אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לְהַרְגִּיל אוֹתָהּ לְעַצְמָאוּת וּלְבַגְרוּת. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁהִיא תִּתְאַמֵּץ, שֶׁהִיא תַּעֲשֶׂה אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן, שֶׁתַּרְאֶה לִי שֶׁהִיא רְצִינִית. וּכְשֶׁהִיא תַּתְחִיל, אָז אֶעֱזֹר לָהּ..." וְאָז פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם אֲנִי מִתְנַהֵג לִפְעָמִים כְּמוֹ בִּתִּי בַּת הַ-3. לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ גַּם כֵּן רוֹצִים דְּבָרִים מִבּוֹרֵא עוֹלָם, "שֶׁיַּאֲכִיל אוֹתָנוּ בְּכַפִּית", לְלֹא מַאֲמָץ מִצִּדֵּנוּ. כָּאן וְעַכְשָׁו. "בּוֹרֵא עוֹלָם, תֵּן לִי פַּרְנָסָה, תֵּן לִי אִשָּׁה, תֵּן לִי בַּיִת, תֵּן לִי יְלָדִים... בּוֹרֵא עוֹלָם, תַּאֲכִיל אוֹתִי..." אֲבָל בּוֹרֵא עוֹלָם לֹא נַעֲנֶה לָנוּ. לָמָּה? הֲרֵי הוּא כֹּל יָכוֹל וְהוּא אוֹהֵב אוֹתָנוּ! אֶלָּא בּוֹרֵא עוֹלָם רוֹצֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן בַּקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ, שֶׁנַּעֲשֶׂה הִשְׁתַּדְּלוּת אֲמִתִּית, שֶׁנַּרְאֶה לוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ רְצִינִיִּים בְּכַוָּנָתֵנוּ, שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מִתְעַצְּלִים וְרוֹצִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַכֹּל עַל מוּכָן... זִכְרוּ, אִם אָדָם מְגַלֶּה רָצוֹן, מִשְׁתַּדֵּל, מִתְאַמֵּץ וְשׁוֹאֵף לְהִתְקַדֵּם בַּעֲבוֹדַת ה', הֲרֵי שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם יְסַיְּעוּ בְּיָדוֹ לְהַגְשִׁים אֶת שְׁאִיפוֹתָיו וְיַצְלִיחוּ אֶת דַּרְכּוֹ, כִּי כְּלָל גָּדוֹל בְּיָדֵינוּ, (שַׁבָּת קד.) "הַבָּא לְהִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ". (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)