Otzarot-Article

"וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי" (כו-כג) אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן אַגָּסִי זצ"ל מִבַּגְדָּד: לָמָּה, לָמָּה נִהְיֶה כְּאוֹתוֹ שֵׁיְךְ כְּסִיל? כָּל בֵּית אָב בְּבָבֶל חַיָּב הָיָה לְשַׁלֵּם מַס שְׁנָתִי קָצוּב. אָמַר אוֹתוֹ שֵׁיךְ: "מַה לִּי וְלַשִּׁלְטוֹן? מֶלֶךְ אֲנִי בִּכְפָרִי, שַׁלִּיט בְּבֵיתִי וַחֲצֵרִי, וְהַכֶּסֶף – כַּסְפִּי!"

הִגִּיעַ הַמּוֹעֵד הָאַחֲרוֹן, הַכֹּל שִׁלְּמוּ אֶת מִסֵּיהֶם, מִלְּבַדּוֹ.

וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ כָּרָגִיל, דָּבָר לֹא אֵרַע. צָחַק וְאָמַר: "כַּמָּה סְכָלִים הֵם הַבְּרִיּוֹת, אֵיךְ מִהֲרוּ לְשַׁלֵּם אֶת הַמַּס! מַה לָּהֶם וּלְעִיר הַמְּלוּכָה, מַה לָּהֶם וּלְמִסֶּיהָ!"

עוֹד יוֹם עָבַר, וְעוֹד יוֹם, וּפְלֻגַּת שׁוֹטְרִים הִגִּיעָה לִגְבּוֹת אֶת הַמַּס. רְשִׁימוֹת מְעֻדְכָּנוֹת הָיוּ בִּידֵיהֶם, וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם הַיְשֵׁר לִמְעוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁיךְ. נָתְנוּ עָלָיו בְּקוֹלָם, הִצְלִיפוּ בּוֹ בְּמַגְלְבֵיהֶם, רָמְסוּ אֶת כְּבוֹדוֹ לְעֵינֵי נָשָׁיו וְאִמְּהוֹתָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ. הֲפָכוּהוּ לְעֶבֶד מִתְרַפֵּס, וְצִוּוּ עָלָיו לַעֲרֹךְ לָהֶם כִּירָה, לְהַאֲכִילָם וּלְהַשְׁקוֹתָם. טָבַח עֲבוּרָם כֶּבֶשׂ, הֶאֱכִילָם מַעֲדַנִּים וְהֶאֱבִיס אֶת חֲמוֹרֵיהֶם, וְהֵם עָשׂוּ בְּבֵיתוֹ כִּבְשֶׁלָּהֶם, לָקְחוּ מִכָּל הַבָּא לַיָּד, שָׁבְרוּ וְהִשְׁחִיתוּ כִּרְצוֹנָם, וְלֹא הָלְכוּ עַד שֶׁלֹּא שָׁקַל לְיָדָם אֶת דְּמֵי הַמַּס וּדְמֵי הַקְּנָס...

מַה הִרְוִיחַ בְּהִתְמַהְמְהוּתוֹ?

וְאָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן אַגָּסִי זצ"ל: הֵן יוֹדְעִים אָנוּ עַל מַה בָּאִים הַיִּסּוּרִים עָלֵינוּ, הֵן בָּאִים הֵם לַהֲשִׁיבֵנוּ בִּתְשׁוּבָה. וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹס, לֹא תִּהְיֶה בְּרֵרָה. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, נֻכְרַח לָשׁוּב, בַּטּוֹב אוֹ בָּרַע, הַדְּבָרִים מְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה, בְּפָרָשַׁת הַתּוֹכֵחָה: "אִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ... אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם", רַחֲמָנָא לִצְּלַן. "וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי, וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי, וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם".

אָז מַדּוּעַ לְחַכּוֹת, לָמָּה לְהַמְתִּין. מַדּוּעַ לֹא לָשׁוּב מִיָּד - וְלַחֲסֹךְ הַכֹּל?...

וְאֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁלַּחֲזֹר לְמוּטָב זֶה רַק עַל יְדֵי יִסּוּרִים. מִי שֶׁרָחוֹק מִקִּיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת גַּם עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת בַּנַּעֲשֶׂה סְבִיבוֹ בְּפִלְאֵי הַבְּרִיאָה שֶׁסּוֹבְבִים אוֹתוֹ יוּכַל תֶּכֶף לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.

מַדְרִיךְ בְּקִבּוּץ נִכְנַס לְכִתַּת יְלָדִים וְשָׁאַל: "אַתֶּם רוֹאִים אֶת הַלּוּחַ שֶׁבַּקִּיר? אֶת הַשֻּׁלְחָן? וְהַכִּסֵּא?".

הַתַּלְמִידִים עָנוּ בְּמַקְהֵלָה "כֵּן". אָמַר לָהֶם הַמַּדְרִיךְ: "אִם כֵּן, אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ לוּחַ וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן. אֲבָל אֶת אֱלֹקִים אֵינְכֶם רוֹאִים, לָכֵן אֵין לָכֶם לְהַאֲמִין בֵּאלֹקִים".

יָשַׁב שָׁם תַּלְמִיד חָרִיף וְהֵשִׁיב לַמּוֹרֶה תְּשׁוּבָה כַּהֲלָכָה. הוּא פָּנָה לַחֲבֵרָיו לַכִּתָּה בִּשְׁאֵלָה: "אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַמּוֹרֶה אַתֶּם רוֹאִים?". "לֹא", הֵשִׁיבוּ כֻּלָּם.

"אִם כֵּן", הִמְשִׁיךְ הַתַּלְמִיד, "אַל תַּאֲמִינוּ שֶׁיֵּשׁ שֵׂכֶל לַמּוֹרֶה, אַל תַּקְשִׁיבוּ לוֹ!".

סִפּוּר זֶה מַעֲלֶה חִיּוּךְ רָחָב עַל פָּנֵינוּ, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ עֹמֶק רַב. אֶת הַשֵּׂכֶל אֵינֶנּוּ רוֹאִים, אָז מֵהֵיכָן אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לִפְלוֹנִי שֵׂכֶל? כִּי אָנוּ רוֹאִים אֶת מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו הַמְּעִידִים עַל שִׂכְלוֹ. כָּךְ בְּיַחַס לַבּוֹרֵא, נָכוֹן שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹאִים אֶת הָאֱלֹקִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים אֶת מַעֲשֵׂי יָדָיו, קְרִי, שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁמֶשׁ, חַיּוֹת, צְמָחִים, וְאֶת נֵזֶר הַבְּרִיאָה: הָאָדָם, כֻּלָּם עֲשׂוּיִים בְּחָכְמָה יְתֵרָה, מִיָּד אָנוּ יוֹדְעִים עַל מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא.

הֲרֵי מֹחַ הָאָדָם מְשֻׁכְלָל יוֹתֵר מֵהַמַּחְשֵׁב הַמִּתְקַדֵּם בְּיוֹתֵר, וְהָעַיִן מְיֻצֶּרֶת בְּחָכְמָה נִפְלָאָה יוֹתֵר מֵהַמַּצְלֵמָה הַחֲדִישָׁה בְּיוֹתֵר. וְכִי יֶשְׁנוֹ אָדָם שָׁפוּי שֶׁיִּטְעַן שֶׁמִּתּוֹךְ "הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל" וּלְאַחַר מִילְיוֹנֵי שָׁנִים נוֹצְרוּ הַמַּחְשֵׁב וְהַמַּצְלֵמָה?

הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ צוֹעֶקֶת שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם וּמְתַכְנֵן כָּל פְּרָט וּפְרָט בָּהּ. מֵהִתְבּוֹנְנוּת בָּהּ יָכוֹל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר, לְהַגִּיעַ לְהַכָּרָה בְּבוֹרֵא עוֹלָם... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שמיני תשפ"א
	הַסַּבָּא שֶׁנֶּעֱלַם בְּאֶמְצַע הַחֲתֻנָּה
	"וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי" (כו-כג) אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן אַגָּסִי זצ"ל מִבַּגְדָּד: לָמָּה, לָמָּה נִהְיֶה כְּאוֹתוֹ שֵׁיְךְ כְּסִיל? כָּל בֵּית אָב בְּבָבֶל חַיָּב הָיָה לְשַׁלֵּם מַס שְׁנָתִי קָצוּב. אָמַר אוֹתוֹ שֵׁיךְ: "מַה לִּי וְלַשִּׁלְטוֹן? מֶלֶךְ אֲנִי בִּכְפָרִי, שַׁלִּיט בְּבֵיתִי וַחֲצֵרִי, וְהַכֶּסֶף – כַּסְפִּי!" הִגִּיעַ הַמּוֹעֵד הָאַחֲרוֹן, הַכֹּל שִׁלְּמוּ אֶת מִסֵּיהֶם, מִלְּבַדּוֹ. וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ כָּרָגִיל, דָּבָר לֹא אֵרַע. צָחַק וְאָמַר: "כַּמָּה סְכָלִים הֵם הַבְּרִיּוֹת, אֵיךְ מִהֲרוּ לְשַׁלֵּם אֶת הַמַּס! מַה לָּהֶם וּלְעִיר הַמְּלוּכָה, מַה לָּהֶם וּלְמִסֶּיהָ!" עוֹד יוֹם עָבַר, וְעוֹד יוֹם, וּפְלֻגַּת שׁוֹטְרִים הִגִּיעָה לִגְבּוֹת אֶת הַמַּס. רְשִׁימוֹת מְעֻדְכָּנוֹת הָיוּ בִּידֵיהֶם, וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם הַיְשֵׁר לִמְעוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁיךְ. נָתְנוּ עָלָיו בְּקוֹלָם, הִצְלִיפוּ בּוֹ בְּמַגְלְבֵיהֶם, רָמְסוּ אֶת כְּבוֹדוֹ לְעֵינֵי נָשָׁיו וְאִמְּהוֹתָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ. הֲפָכוּהוּ לְעֶבֶד מִתְרַפֵּס, וְצִוּוּ עָלָיו לַעֲרֹךְ לָהֶם כִּירָה, לְהַאֲכִילָם וּלְהַשְׁקוֹתָם. טָבַח עֲבוּרָם כֶּבֶשׂ, הֶאֱכִילָם מַעֲדַנִּים וְהֶאֱבִיס אֶת חֲמוֹרֵיהֶם, וְהֵם עָשׂוּ בְּבֵיתוֹ כִּבְשֶׁלָּהֶם, לָקְחוּ מִכָּל הַבָּא לַיָּד, שָׁבְרוּ וְהִשְׁחִיתוּ כִּרְצוֹנָם, וְלֹא הָלְכוּ עַד שֶׁלֹּא שָׁקַל לְיָדָם אֶת דְּמֵי הַמַּס וּדְמֵי הַקְּנָס... מַה הִרְוִיחַ בְּהִתְמַהְמְהוּתוֹ? וְאָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן אַגָּסִי זצ"ל: הֵן יוֹדְעִים אָנוּ עַל מַה בָּאִים הַיִּסּוּרִים עָלֵינוּ, הֵן בָּאִים הֵם לַהֲשִׁיבֵנוּ בִּתְשׁוּבָה. וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹס, לֹא תִּהְיֶה בְּרֵרָה. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, נֻכְרַח לָשׁוּב, בַּטּוֹב אוֹ בָּרַע, הַדְּבָרִים מְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה, בְּפָרָשַׁת הַתּוֹכֵחָה: "אִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ... אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם", רַחֲמָנָא לִצְּלַן. "וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי, וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי, וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם". אָז מַדּוּעַ לְחַכּוֹת, לָמָּה לְהַמְתִּין. מַדּוּעַ לֹא לָשׁוּב מִיָּד - וְלַחֲסֹךְ הַכֹּל?... וְאֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁלַּחֲזֹר לְמוּטָב זֶה רַק עַל יְדֵי יִסּוּרִים. מִי שֶׁרָחוֹק מִקִּיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת גַּם עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת בַּנַּעֲשֶׂה סְבִיבוֹ בְּפִלְאֵי הַבְּרִיאָה שֶׁסּוֹבְבִים אוֹתוֹ יוּכַל תֶּכֶף לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. מַדְרִיךְ בְּקִבּוּץ נִכְנַס לְכִתַּת יְלָדִים וְשָׁאַל: "אַתֶּם רוֹאִים אֶת הַלּוּחַ שֶׁבַּקִּיר? אֶת הַשֻּׁלְחָן? וְהַכִּסֵּא?". הַתַּלְמִידִים עָנוּ בְּמַקְהֵלָה "כֵּן". אָמַר לָהֶם הַמַּדְרִיךְ: "אִם כֵּן, אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ לוּחַ וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן. אֲבָל אֶת אֱלֹקִים אֵינְכֶם רוֹאִים, לָכֵן אֵין לָכֶם לְהַאֲמִין בֵּאלֹקִים". יָשַׁב שָׁם תַּלְמִיד חָרִיף וְהֵשִׁיב לַמּוֹרֶה תְּשׁוּבָה כַּהֲלָכָה. הוּא פָּנָה לַחֲבֵרָיו לַכִּתָּה בִּשְׁאֵלָה: "אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַמּוֹרֶה אַתֶּם רוֹאִים?". "לֹא", הֵשִׁיבוּ כֻּלָּם. "אִם כֵּן", הִמְשִׁיךְ הַתַּלְמִיד, "אַל תַּאֲמִינוּ שֶׁיֵּשׁ שֵׂכֶל לַמּוֹרֶה, אַל תַּקְשִׁיבוּ לוֹ!". סִפּוּר זֶה מַעֲלֶה חִיּוּךְ רָחָב עַל פָּנֵינוּ, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ עֹמֶק רַב. אֶת הַשֵּׂכֶל אֵינֶנּוּ רוֹאִים, אָז מֵהֵיכָן אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לִפְלוֹנִי שֵׂכֶל? כִּי אָנוּ רוֹאִים אֶת מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו הַמְּעִידִים עַל שִׂכְלוֹ. כָּךְ בְּיַחַס לַבּוֹרֵא, נָכוֹן שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹאִים אֶת הָאֱלֹקִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים אֶת מַעֲשֵׂי יָדָיו, קְרִי, שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁמֶשׁ, חַיּוֹת, צְמָחִים, וְאֶת נֵזֶר הַבְּרִיאָה: הָאָדָם, כֻּלָּם עֲשׂוּיִים בְּחָכְמָה יְתֵרָה, מִיָּד אָנוּ יוֹדְעִים עַל מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא. הֲרֵי מֹחַ הָאָדָם מְשֻׁכְלָל יוֹתֵר מֵהַמַּחְשֵׁב הַמִּתְקַדֵּם בְּיוֹתֵר, וְהָעַיִן מְיֻצֶּרֶת בְּחָכְמָה נִפְלָאָה יוֹתֵר מֵהַמַּצְלֵמָה הַחֲדִישָׁה בְּיוֹתֵר. וְכִי יֶשְׁנוֹ אָדָם שָׁפוּי שֶׁיִּטְעַן שֶׁמִּתּוֹךְ "הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל" וּלְאַחַר מִילְיוֹנֵי שָׁנִים נוֹצְרוּ הַמַּחְשֵׁב וְהַמַּצְלֵמָה? הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ צוֹעֶקֶת שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם וּמְתַכְנֵן כָּל פְּרָט וּפְרָט בָּהּ. מֵהִתְבּוֹנְנוּת בָּהּ יָכוֹל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר, לְהַגִּיעַ לְהַכָּרָה בְּבוֹרֵא עוֹלָם... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)