Otzarot-Article

"וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת" (לה-לג) אֶחָד מֵהַתַּפְקִידִים שֶׁהֻטְּלוּ עַל חַכְמֵי הַלֵּב שֶׁבָּנוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן הָיָה "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת". בַּעַל הַ"חִדּוּשֵׁי הָרִי"ם" זצ"ל כָּתַב שֶׁהַדָּבָר בָּא לִרְמֹז עַל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁרָאָה אֶבֶן שֶׁנִּשְׁחֲקָה עַל יְדֵי הַמַּיִם וּמִמֶּנָּה לָמַד אֶת כֹּחַ הַהַתְמָדָה. בִּזְכוּת טִפּוֹת הַמַּיִם הַלָּלוּ נָשָׂא רַבִּי עֲקִיבָא קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ וְחָשַׁב: אִם הַמַּיִם הָרַכִּים הַלָּלוּ הִצְלִיחוּ לַעֲשׂוֹת חֹר בַּסֶּלַע הַקָּשֶׁה הַזֶּה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁמְּשׁוּלָה לְאֵשׁ תַּעֲשֶׂה חֹר בְּלֵב הַבָּשָׂר שֶׁלִּי. (אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן ו-ב)

אִלּוּלֵא הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אָדָם חֲכַם לֵב, הוּא כַּנִּרְאֶה הָיָה מַנְצִיחַ אֶת פִּנַּת הַטֶּבַע הַיָּפָה הַזּוֹ בַּמַּצְלֵמָה שֶׁלּוֹ וּמַמְשִׁיךְ לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ, אֲבָל בִּזְכוּת הַהִתְבּוֹנְנוּת וְהַמַּחְשָׁבָה זָכָה רַבִּי עֲקִיבָא לִקְנוֹת אֶת עוֹלָמוֹ, לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וּלְהִזָּכֵר וּלְהִכָּתֵב לְדוֹרוֹת עוֹלָם כְּאֶחָד מֵחַכְמֵי וּמַנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל הַגְּדוֹלִים שֶׁיָּדַע עַם יִשְׂרָאֵל מֵאָז הֱיוֹתֵנוּ לְעַם, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ אָמַר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי?" (מְנָחוֹת כט:).

יְסוֹד זֶה מָצָאנוּ לִפְנֵי מַכַּת בָּרָד, שָׁם הַתּוֹרָה כָּתְבָה: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים, וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה". יוֹצֵא, שֶׁהַהֵפֶךְ מִירֵא שָׁמַיִם הוּא אָדָם שֶׁלֹּא שָׂם לֵב, לֹא עוֹצֵר לְהִתְבּוֹנֵן מַה ה' רוֹצֶה מִמֶּנּוּ.

לְמֵדִים אָנוּ מִכָּאן, עַד כַּמָּה חָשׁוּב לִפְעָמִים לַעֲצֹר מִמֵּרוֹץ הַחַיִּים, לָשֶׁבֶת וְלַחֲשֹׁב: לְאָן אֲנִי רָץ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם? בַּמֶּה אֲנִי מַשְׁקִיעַ אֶת רֹב שְׁנוֹתַי הַטּוֹבוֹת? לְאָן אֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיעַ, וּמָה אֲנִי רוֹצֶה לְהַשִּׂיג בַּחַיִּים? – כִּי הַהִתְבּוֹנְנוּת וְחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ עוֹשִׂים אֶת כָּל הַהֶבְדֵּל בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין מִי שֶׁעוֹבֵד אֱלֹקִים לְבֵין מִי שֶׁעוֹבֵד אֶת תַּאֲווֹתָיו וּרְצוֹנוֹתָיו.

אִשָּׁה כְּבַת 42 הִגִּיעָה לְרַב לְקַבֵּל עֵצָה, וְאָמְרָה לוֹ: "אֲדוֹנִי הָרַב, הַבַּיִת שֶׁלִּי מִתְפָּרֵק. הוּא יָשָׁן וּבָלוּי, וְלִי וּלְבַעְלִי אֵין כֶּסֶף לְהַחֲלִיף אוֹתוֹ. הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ מִתְרוֹצְצִים כָּל הַיּוֹם בַּחוּץ וְלֹא מַקְדִּישִׁים מַסְפִּיק זְמַן לְשִׁעוּרֵי הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם. הָרֶכֶב שֶׁלָּנוּ הִתְקַלְקֵל, וּבַעְלִי הֵבִיא לִי לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת רַק כַּרְטִיס בְּרָכָה וְסֵפֶר... הַכֹּל פָּשׁוּט רַע כָּל כָּךְ... אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מַה לַּעֲשׂוֹת".

הֵשִׁיב הָרַב: "אָמְנָם אָמַרְתְּ אֶת מַה שֶּׁאָמַרְתְּ, אֲבָל אֲנִי שָׁמַעְתִּי דְּבָרִים אֲחֵרִים: הַבַּיִת שֶׁלָּךְ יָשָׁן, אֲבָל בָּרוּךְ ה' יֵשׁ לָךְ בַּיִת. הַיְלָדִים שֶׁמִּתְרוֹצְצִים בַּחוּץ מְעִידִים כִּי הֵם בְּרִיאִים וּמְלֵאֵי אֶנֶרְגְּיָה. אָמְנָם הָרֶכֶב הִתְקַלְקֵל, אֲבָל יֵשׁ לָךְ רֶכֶב, שֶׁלֹּא כְּמוֹ לַאֲחֵרִים. בַּעְלֵךְ אוּלַי לֹא בָּחַר אֶת הַמַּתָּנָה הָאִידֵאָלִית, אֲבָל הוּא חָשַׁב עָלַיִךְ וְהִשְׁקִיעַ עֲבוּרֵךְ..."

יֵשׁ לָנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים יָפִים וְטוֹבִים בַּחַיִּים - מִשְׁפָּחָה, בְּרִיאוּת, אַהֲבָה, חֲבֵרִים סְבִיבֵנוּ, פַּרְנָסָה. אֲבָל תָּמִיד נִמְצָא אֶת עַצְמֵנוּ מִתְמַקְּדִים בַּנְּקֻדָּה הַשְּׁחֹרָה: "כַּמָּה הַמַּצָּב הַכַּסְפִּי לֹא טוֹב"... "בְּעָיוֹת עִם אִשְׁתִּי"...

עָלֵינוּ לִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם, וְלֹא לְהִתְמַקֵּד בַּנְּקֻדָּה הַשְּׁחֹרָה. לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהוֹדוֹת לְבוֹרֵא עוֹלָם עַל כָּל הַטּוֹב וְהַשֶּׁפַע שֶׁנָּתַן לָנוּ, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה, עַל כָּל יוֹם שֶׁל חַיִּים, עַל גּוּפֵנוּ הַנִּפְלָא, עַל כָּל הַמַּתָּנוֹת הַמַּקִּיפוֹת אוֹתָנוּ, שֶׁהֶעֱנִיק לָנוּ הַבּוֹרֵא בְּרֹב חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ. (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)

	פסח תשפ"א
	לַחְפֹּר בּוֹר – לְעַצְמְךָ!
	"וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת" (לה-לג) אֶחָד מֵהַתַּפְקִידִים שֶׁהֻטְּלוּ עַל חַכְמֵי הַלֵּב שֶׁבָּנוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן הָיָה "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת". בַּעַל הַ"חִדּוּשֵׁי הָרִי"ם" זצ"ל כָּתַב שֶׁהַדָּבָר בָּא לִרְמֹז עַל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁרָאָה אֶבֶן שֶׁנִּשְׁחֲקָה עַל יְדֵי הַמַּיִם וּמִמֶּנָּה לָמַד אֶת כֹּחַ הַהַתְמָדָה. בִּזְכוּת טִפּוֹת הַמַּיִם הַלָּלוּ נָשָׂא רַבִּי עֲקִיבָא קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ וְחָשַׁב: אִם הַמַּיִם הָרַכִּים הַלָּלוּ הִצְלִיחוּ לַעֲשׂוֹת חֹר בַּסֶּלַע הַקָּשֶׁה הַזֶּה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁמְּשׁוּלָה לְאֵשׁ תַּעֲשֶׂה חֹר בְּלֵב הַבָּשָׂר שֶׁלִּי. (אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן ו-ב) אִלּוּלֵא הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אָדָם חֲכַם לֵב, הוּא כַּנִּרְאֶה הָיָה מַנְצִיחַ אֶת פִּנַּת הַטֶּבַע הַיָּפָה הַזּוֹ בַּמַּצְלֵמָה שֶׁלּוֹ וּמַמְשִׁיךְ לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ, אֲבָל בִּזְכוּת הַהִתְבּוֹנְנוּת וְהַמַּחְשָׁבָה זָכָה רַבִּי עֲקִיבָא לִקְנוֹת אֶת עוֹלָמוֹ, לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וּלְהִזָּכֵר וּלְהִכָּתֵב לְדוֹרוֹת עוֹלָם כְּאֶחָד מֵחַכְמֵי וּמַנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל הַגְּדוֹלִים שֶׁיָּדַע עַם יִשְׂרָאֵל מֵאָז הֱיוֹתֵנוּ לְעַם, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ אָמַר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי?" (מְנָחוֹת כט:). יְסוֹד זֶה מָצָאנוּ לִפְנֵי מַכַּת בָּרָד, שָׁם הַתּוֹרָה כָּתְבָה: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים, וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה". יוֹצֵא, שֶׁהַהֵפֶךְ מִירֵא שָׁמַיִם הוּא אָדָם שֶׁלֹּא שָׂם לֵב, לֹא עוֹצֵר לְהִתְבּוֹנֵן מַה ה' רוֹצֶה מִמֶּנּוּ. לְמֵדִים אָנוּ מִכָּאן, עַד כַּמָּה חָשׁוּב לִפְעָמִים לַעֲצֹר מִמֵּרוֹץ הַחַיִּים, לָשֶׁבֶת וְלַחֲשֹׁב: לְאָן אֲנִי רָץ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם? בַּמֶּה אֲנִי מַשְׁקִיעַ אֶת רֹב שְׁנוֹתַי הַטּוֹבוֹת? לְאָן אֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיעַ, וּמָה אֲנִי רוֹצֶה לְהַשִּׂיג בַּחַיִּים? – כִּי הַהִתְבּוֹנְנוּת וְחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ עוֹשִׂים אֶת כָּל הַהֶבְדֵּל בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין מִי שֶׁעוֹבֵד אֱלֹקִים לְבֵין מִי שֶׁעוֹבֵד אֶת תַּאֲווֹתָיו וּרְצוֹנוֹתָיו. אִשָּׁה כְּבַת 42 הִגִּיעָה לְרַב לְקַבֵּל עֵצָה, וְאָמְרָה לוֹ: "אֲדוֹנִי הָרַב, הַבַּיִת שֶׁלִּי מִתְפָּרֵק. הוּא יָשָׁן וּבָלוּי, וְלִי וּלְבַעְלִי אֵין כֶּסֶף לְהַחֲלִיף אוֹתוֹ. הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ מִתְרוֹצְצִים כָּל הַיּוֹם בַּחוּץ וְלֹא מַקְדִּישִׁים מַסְפִּיק זְמַן לְשִׁעוּרֵי הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם. הָרֶכֶב שֶׁלָּנוּ הִתְקַלְקֵל, וּבַעְלִי הֵבִיא לִי לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת רַק כַּרְטִיס בְּרָכָה וְסֵפֶר... הַכֹּל פָּשׁוּט רַע כָּל כָּךְ... אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מַה לַּעֲשׂוֹת". הֵשִׁיב הָרַב: "אָמְנָם אָמַרְתְּ אֶת מַה שֶּׁאָמַרְתְּ, אֲבָל אֲנִי שָׁמַעְתִּי דְּבָרִים אֲחֵרִים: הַבַּיִת שֶׁלָּךְ יָשָׁן, אֲבָל בָּרוּךְ ה' יֵשׁ לָךְ בַּיִת. הַיְלָדִים שֶׁמִּתְרוֹצְצִים בַּחוּץ מְעִידִים כִּי הֵם בְּרִיאִים וּמְלֵאֵי אֶנֶרְגְּיָה. אָמְנָם הָרֶכֶב הִתְקַלְקֵל, אֲבָל יֵשׁ לָךְ רֶכֶב, שֶׁלֹּא כְּמוֹ לַאֲחֵרִים. בַּעְלֵךְ אוּלַי לֹא בָּחַר אֶת הַמַּתָּנָה הָאִידֵאָלִית, אֲבָל הוּא חָשַׁב עָלַיִךְ וְהִשְׁקִיעַ עֲבוּרֵךְ..." יֵשׁ לָנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים יָפִים וְטוֹבִים בַּחַיִּים - מִשְׁפָּחָה, בְּרִיאוּת, אַהֲבָה, חֲבֵרִים סְבִיבֵנוּ, פַּרְנָסָה. אֲבָל תָּמִיד נִמְצָא אֶת עַצְמֵנוּ מִתְמַקְּדִים בַּנְּקֻדָּה הַשְּׁחֹרָה: "כַּמָּה הַמַּצָּב הַכַּסְפִּי לֹא טוֹב"... "בְּעָיוֹת עִם אִשְׁתִּי"... עָלֵינוּ לִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם, וְלֹא לְהִתְמַקֵּד בַּנְּקֻדָּה הַשְּׁחֹרָה. לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהוֹדוֹת לְבוֹרֵא עוֹלָם עַל כָּל הַטּוֹב וְהַשֶּׁפַע שֶׁנָּתַן לָנוּ, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה, עַל כָּל יוֹם שֶׁל חַיִּים, עַל גּוּפֵנוּ הַנִּפְלָא, עַל כָּל הַמַּתָּנוֹת הַמַּקִּיפוֹת אוֹתָנוּ, שֶׁהֶעֱנִיק לָנוּ הַבּוֹרֵא בְּרֹב חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ. (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)