Otzarot-Article

"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'" (א-ב) סֵפֶר וַיִּקְרָא פּוֹתֵחַ בְּפָרָשִׁיּוֹת הַקָּרְבָּנוֹת. לִכְאוֹרָה נִרְאוֹת פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ כְּחֻקֵּי גְּזֵרוֹת שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים טַעֲמָם. וּכְדִבְרֵי רַבֵּנוּ הָרַמְבָּ"ם זַצַ"ל: "כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן מִכְּלָל הַחֻקִּים הֵן". אֵין אָנוּ מְבִינִים מַדּוּעַ יֵשׁ לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, וְלֹא אֶת דִּינֵיהֶם הַפְּרָטִיִּים, כְּהַקְטָרַת הָאֵימוּרִים וּזְרִיקַת הַדָּמִים. וְאָנוּ אוֹמְרִים לְעַצְמֵנוּ: חֹק הוּא, גְּזֵרַת מֶלֶךְ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָנוּ מִתְיַמְּרִים לְהָבִין אֶת כָּל חֻקֵּי הַטֶּבַע וְסִבּוֹתֵיהֶם, כָּךְ אֵין אָנוּ מִתְיַמְּרִים לְהָבִין אֶת כָּל חֻקֵּי הַבּוֹרֵא בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. אֲבָל הִנֵּה, מָצִינוּ שֶׁהַחֲכָמִים קָבְעוּ כִּי "פָּרָה אֲדֻמָּה" – חֹק הִיא, וְאִלּוּ אֶת כְּלַל הַקָּרְבָּנוֹת לֹא מָנוּ בֵּין הַחֻקִּים. וּבַגְּמָרָא (יוֹמָא סז:) לֹא מָנוּ אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֻקִּים בְּכָל הַתּוֹרָה. וְאַף בַּחֻקִּים עַצְמָם כָּתַב הָרַמְבָּ"ם כִּי "רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם, וְכָל מַה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִתֵּן לוֹ טַעַם – תֵּן לוֹ טַעַם. הֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הֵבִין רֹב הַטְּעָמִים שֶׁל כָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה". וַחֲכָמִים יָגְעוּ וּמָצְאוּ טְעָמִים בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת, אִם עַל פִּי הַפְּשָׁט וְאִם עַל פִּי הַדְּרוּשׁ, הָרֶמֶז וְהַסּוֹד.

וְנַמְלִיץ עַל כָּךְ אֶת הַסִּפּוּר שֶׁמָּצָאנוּ בַּהַגָּדָה "יוֹסֵף דַּעַת", וְזֶה הַסִּפּוּר:

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ חוֹבֵב חָכְמָה וָדָעַת שֶׁקָּרָא לְיוֹעֲצוֹ הַזָּקֵן וְאָמַר לוֹ: "נִכְסְפָה נַפְשִׁי לָדַעַת אֶת חַכְמַת הַגּוֹיִם וּבְנֵי קֶדֶם, אַךְ אֵין עִתֹּתָי בְּיָדִי. לֵךְ וְתוּר, חַפֵּשׂ וּבַקֵּשׁ, תַּמְצֵת אֶת חָכְמָתָם וַהֲשִׁיבֵנִי דָּבָר".

יָצָא הַיּוֹעֵץ לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה, וְכַעֲבֹר זְמַן רַב שָׁב. הִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְדַוֵּחַ עַל מַסָּעוֹ. בָּאֲרָצוֹת רַבּוֹת תִּיֵּר, חָכְמָה רַבָּה לָמַד, וּסְפָרִים הַרְבֵּה הֵבִיא עִמּוֹ.

אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: "אֵין עִתּוֹתַי בְּיָדִי לְעַיֵּן בְּכָל הַסְּפָרִים. חָכָם אַתָּה, וְתוּכַל לְתַמְצֵת הַכֹּל בְּמִשְׁפָּט אֶחָד".

הִשְׁתַּחֲוָה הַיּוֹעֵץ וְאָמַר: "גֶּזֶר". וְלֹא יָסַף.

"גֶּזֶר?!" תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ.

הִשְׁתַּחֲוָה הַיּוֹעֵץ וְשָׁאַל: "כְּלוּם רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, שְׂדֵה גֶּזֶר בְּעוֹנָתוֹ?"

"לֹא", הוֹדָה הַמֶּלֶךְ, "רַק אֶת הַיֶּרֶק אֲנִי מַכִּיר, כְּשֶׁהוּא מֻגָּשׁ לְשֻׁלְחָנִי. מַרְהִיב עַיִן בְּצִבְעוֹ וּמְשַׂמֵּחַ חֵךְ בְּטַעֲמוֹ".

"אִם כֵּן", אָמַר הַיּוֹעֵץ, "אֲבַקֵּשׁ מֵהַמֶּלֶךְ לְהִלָּווֹת אֵלַי וְלִרְאוֹת אֶת שְׂדֵה הַגֶּזֶר בַּהֲדַר הַטֶּבַע, שָׁם יָבִין אֶת כָּל הַחָכְמָה כֻּלָּהּ בְּרֶגַע אֶחָד".

הִתְעוֹרְרָה סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, הוֹרָה לַחֲבשׁ שְׁנֵי סוּסִים וְיָצָא עִם הַיּוֹעֵץ לְטִיּוּל בַּשָּׂדוֹת שֶׁמִּחוּץ לָעִיר.

טִיֵּל הַמֶּלֶךְ וְהִתְעַנֵּג עַל הָרוּחַ הַקַּלִּילָה וְעַל מַרְבַדֵּי הַדֶּשֶׁא שֶׁמִּתַּחַת לְרַגְלָיו.

שָׁאַל הַיּוֹעֵץ: "אֱמֹר לִי, מַלְכִּי, אֵיזֶה יֶרֶק גָּדֵל בְּשָׂדֶה זֶה?"

הִבִּיט הַמֶּלֶךְ וּמָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו. בְּשָׂדוֹת סְמוּכִים דַּוְקָא רָאָה עַגְבָנִיּוֹת וְקִשּׁוּאִים וּשְׁאָר יְרָקוֹת. וְאִלּוּ כָּאן, פְּלוּמוֹת יֶרֶק וְתוּ לֹא. רָאָה אֶת סוּסוֹ לוֹחֵךְ אֶת הַיֶּרֶק בְּרֹב הֲנָאָה. אָמַר: "אוּלַי שְׂדֵה מִסְפּוֹא הוּא זֶה?"

גָּחַן הַיּוֹעֵץ, חָפַן אֲגֻדַּת יֶרֶק, מָשַׁךְ – וְעָקַר גֶּזֶר עֲנָק, כָּתֹם...

שָׁתַק הַמֶּלֶךְ, חִכָּה לְהֶסְבֵּר. וְהַיּוֹעֵץ אָמַר: "הִנֵּה, מַלְכִּי, תַּרְתִּי וְרָאִיתִי כִּי כָּזֹאת הִיא הַחָכְמָה. מֻנַּחַת הִיא לְפָנֵינוּ, מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ, וְאֵין אָנוּ שָׂמִים אֶל לֵב. אֲבָל גַּם הַשָּׂמִים לִבָּם – רֻבָּם הֵם כְּסוּס זֶה, הַגּוֹחֵן וְאוֹכֵל בְּכָל פֶּה אֶת הֶעָלִים הַחִיצוֹנִיִּים... וּמְאֻשָּׁר הוּא, בָּטוּחַ שֶׁבְּכָךְ מִצָּה אֶת כָּל הַפְּרִי...

מְעַטִּים הֵם הַיּוֹדְעִים לֶאֱחֹז בֶּעָלִים הַחִיצוֹנִיִּים וְלִנְבֹּר לָעֹמֶק; מְעַטִּים הֵם הַיּוֹדְעִים לַעֲמֹל, לַחְשֹף אֶת הַפְּרִי וּלְהוֹצִיאוֹ לְאוֹר עוֹלָם.

אַף בְּעִנְיַן הַחָכְמָה, כָּךְ הוּא. הִתְעַנְיַנְתִּי וְרָאִיתִי מַה רַבִּים הֵם הַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם, הָרוֹאִים רְאִיָּה שִׁטְחִית, מַסִּיקִים מַסְקָנוֹת שִׁטְחִיּוֹת, וּבְטוּחִים שֶׁמִּצּוּ אֶת הַנּוֹשֵׂא וְהִגִּיעוּ לְתַכְלִיתוֹ. מְעַטִּים הֵם הַיּוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ עֹמֶק לִפְנִים מֵעֹמֶק, וּמְעַטִּים עוֹד יוֹתֵר יְגֵעִים לַחְשׂף רֹבֶד לִפְנִים מֵרֹבֶד, עַד שֶׁמַּגִּיעִים הֵם אֶל הַפְּרִי, אֶל לֵב הָאֱמֶת".

נִפְלָא הַסִּפּוּר, וְהַמֶּסֶר נוֹקֵב כָּל כָּךְ.

אַף בְּתוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת כֵּן הוּא. הַמַּעֲמִיק – יִמְצָא אֶת טַעֲמָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם" (דְּבָרִים לב-מז) – אִם רֵיק הוּא, מִכֶּם הוּא, שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרשׁ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין אַתֶּם יְגֵעִים בּוֹ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה א-יד). וְהַמִּתְיַגֵּעַ לְהָבִין, מֻבְטָח לוֹ שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו בִּמְאוֹר תּוֹרָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	כי תשא תשפ"א
	סִפּוּר עַל פְּעֻלַּת אֲמִירַת הַקְּטֹרֶת
	"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'" (א-ב) סֵפֶר וַיִּקְרָא פּוֹתֵחַ בְּפָרָשִׁיּוֹת הַקָּרְבָּנוֹת "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'" (א-ב) סֵפֶר וַיִּקְרָא פּוֹתֵחַ בְּפָרָשִׁיּוֹת הַקָּרְבָּנוֹת. לִכְאוֹרָה נִרְאוֹת פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ כְּחֻקֵּי גְּזֵרוֹת שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים טַעֲמָם. וּכְדִבְרֵי רַבֵּנוּ הָרַמְבָּ"ם זַצַ"ל: "כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן מִכְּלָל הַחֻקִּים הֵן". אֵין אָנוּ מְבִינִים מַדּוּעַ יֵשׁ לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, וְלֹא אֶת דִּינֵיהֶם הַפְּרָטִיִּים, כְּהַקְטָרַת הָאֵימוּרִים וּזְרִיקַת הַדָּמִים. וְאָנוּ אוֹמְרִים לְעַצְמֵנוּ: חֹק הוּא, גְּזֵרַת מֶלֶךְ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָנוּ מִתְיַמְּרִים לְהָבִין אֶת כָּל חֻקֵּי הַטֶּבַע וְסִבּוֹתֵיהֶם, כָּךְ אֵין אָנוּ מִתְיַמְּרִים לְהָבִין אֶת כָּל חֻקֵּי הַבּוֹרֵא בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. אֲבָל הִנֵּה, מָצִינוּ שֶׁהַחֲכָמִים קָבְעוּ כִּי "פָּרָה אֲדֻמָּה" – חֹק הִיא, וְאִלּוּ אֶת כְּלַל הַקָּרְבָּנוֹת לֹא מָנוּ בֵּין הַחֻקִּים. וּבַגְּמָרָא (יוֹמָא סז:) לֹא מָנוּ אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֻקִּים בְּכָל הַתּוֹרָה. וְאַף בַּחֻקִּים עַצְמָם כָּתַב הָרַמְבָּ"ם כִּי "רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם, וְכָל מַה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לִתֵּן לוֹ טַעַם – תֵּן לוֹ טַעַם. הֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הֵבִין רֹב הַטְּעָמִים שֶׁל כָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה". וַחֲכָמִים יָגְעוּ וּמָצְאוּ טְעָמִים בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת, אִם עַל פִּי הַפְּשָׁט וְאִם עַל פִּי הַדְּרוּשׁ, הָרֶמֶז וְהַסּוֹד. וְנַמְלִיץ עַל כָּךְ אֶת הַסִּפּוּר שֶׁמָּצָאנוּ בַּהַגָּדָה "יוֹסֵף דַּעַת", וְזֶה הַסִּפּוּר: מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ חוֹבֵב חָכְמָה וָדָעַת שֶׁקָּרָא לְיוֹעֲצוֹ הַזָּקֵן וְאָמַר לוֹ: "נִכְסְפָה נַפְשִׁי לָדַעַת אֶת חַכְמַת הַגּוֹיִם וּבְנֵי קֶדֶם, אַךְ אֵין עִתֹּתָי בְּיָדִי. לֵךְ וְתוּר, חַפֵּשׂ וּבַקֵּשׁ, תַּמְצֵת אֶת חָכְמָתָם וַהֲשִׁיבֵנִי דָּבָר". יָצָא הַיּוֹעֵץ לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה, וְכַעֲבֹר זְמַן רַב שָׁב. הִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְדַוֵּחַ עַל מַסָּעוֹ. בָּאֲרָצוֹת רַבּוֹת תִּיֵּר, חָכְמָה רַבָּה לָמַד, וּסְפָרִים הַרְבֵּה הֵבִיא עִמּוֹ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: "אֵין עִתּוֹתַי בְּיָדִי לְעַיֵּן בְּכָל הַסְּפָרִים. חָכָם אַתָּה, וְתוּכַל לְתַמְצֵת הַכֹּל בְּמִשְׁפָּט אֶחָד". הִשְׁתַּחֲוָה הַיּוֹעֵץ וְאָמַר: "גֶּזֶר". וְלֹא יָסַף. "גֶּזֶר?!" תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ. הִשְׁתַּחֲוָה הַיּוֹעֵץ וְשָׁאַל: "כְּלוּם רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, שְׂדֵה גֶּזֶר בְּעוֹנָתוֹ?" "לֹא", הוֹדָה הַמֶּלֶךְ, "רַק אֶת הַיֶּרֶק אֲנִי מַכִּיר, כְּשֶׁהוּא מֻגָּשׁ לְשֻׁלְחָנִי. מַרְהִיב עַיִן בְּצִבְעוֹ וּמְשַׂמֵּחַ חֵךְ בְּטַעֲמוֹ". "אִם כֵּן", אָמַר הַיּוֹעֵץ, "אֲבַקֵּשׁ מֵהַמֶּלֶךְ לְהִלָּווֹת אֵלַי וְלִרְאוֹת אֶת שְׂדֵה הַגֶּזֶר בַּהֲדַר הַטֶּבַע, שָׁם יָבִין אֶת כָּל הַחָכְמָה כֻּלָּהּ בְּרֶגַע אֶחָד". הִתְעוֹרְרָה סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, הוֹרָה לַחֲבשׁ שְׁנֵי סוּסִים וְיָצָא עִם הַיּוֹעֵץ לְטִיּוּל בַּשָּׂדוֹת שֶׁמִּחוּץ לָעִיר. טִיֵּל הַמֶּלֶךְ וְהִתְעַנֵּג עַל הָרוּחַ הַקַּלִּילָה וְעַל מַרְבַדֵּי הַדֶּשֶׁא שֶׁמִּתַּחַת לְרַגְלָיו. שָׁאַל הַיּוֹעֵץ: "אֱמֹר לִי, מַלְכִּי, אֵיזֶה יֶרֶק גָּדֵל בְּשָׂדֶה זֶה?" הִבִּיט הַמֶּלֶךְ וּמָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו. בְּשָׂדוֹת סְמוּכִים דַּוְקָא רָאָה עַגְבָנִיּוֹת וְקִשּׁוּאִים וּשְׁאָר יְרָקוֹת. וְאִלּוּ כָּאן, פְּלוּמוֹת יֶרֶק וְתוּ לֹא. רָאָה אֶת סוּסוֹ לוֹחֵךְ אֶת הַיֶּרֶק בְּרֹב הֲנָאָה. אָמַר: "אוּלַי שְׂדֵה מִסְפּוֹא הוּא זֶה?" גָּחַן הַיּוֹעֵץ, חָפַן אֲגֻדַּת יֶרֶק, מָשַׁךְ – וְעָקַר גֶּזֶר עֲנָק, כָּתֹם... שָׁתַק הַמֶּלֶךְ, חִכָּה לְהֶסְבֵּר. וְהַיּוֹעֵץ אָמַר: "הִנֵּה, מַלְכִּי, תַּרְתִּי וְרָאִיתִי כִּי כָּזֹאת הִיא הַחָכְמָה. מֻנַּחַת הִיא לְפָנֵינוּ, מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ, וְאֵין אָנוּ שָׂמִים אֶל לֵב. אֲבָל גַּם הַשָּׂמִים לִבָּם – רֻבָּם הֵם כְּסוּס זֶה, הַגּוֹחֵן וְאוֹכֵל בְּכָל פֶּה אֶת הֶעָלִים הַחִיצוֹנִיִּים... וּמְאֻשָּׁר הוּא, בָּטוּחַ שֶׁבְּכָךְ מִצָּה אֶת כָּל הַפְּרִי... מְעַטִּים הֵם הַיּוֹדְעִים לֶאֱחֹז בֶּעָלִים הַחִיצוֹנִיִּים וְלִנְבֹּר לָעֹמֶק; מְעַטִּים הֵם הַיּוֹדְעִים לַעֲמֹל, לַחְשֹף אֶת הַפְּרִי וּלְהוֹצִיאוֹ לְאוֹר עוֹלָם. אַף בְּעִנְיַן הַחָכְמָה, כָּךְ הוּא. הִתְעַנְיַנְתִּי וְרָאִיתִי מַה רַבִּים הֵם הַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם, הָרוֹאִים רְאִיָּה שִׁטְחִית, מַסִּיקִים מַסְקָנוֹת שִׁטְחִיּוֹת, וּבְטוּחִים שֶׁמִּצּוּ אֶת הַנּוֹשֵׂא וְהִגִּיעוּ לְתַכְלִיתוֹ. מְעַטִּים הֵם הַיּוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ עֹמֶק לִפְנִים מֵעֹמֶק, וּמְעַטִּים עוֹד יוֹתֵר יְגֵעִים לַחְשׂף רֹבֶד לִפְנִים מֵרֹבֶד, עַד שֶׁמַּגִּיעִים הֵם אֶל הַפְּרִי, אֶל לֵב הָאֱמֶת". נִפְלָא הַסִּפּוּר, וְהַמֶּסֶר נוֹקֵב כָּל כָּךְ. אַף בְּתוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת כֵּן הוּא. הַמַּעֲמִיק – יִמְצָא אֶת טַעֲמָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם" (דְּבָרִים לב-מז) – אִם רֵיק הוּא, מִכֶּם הוּא, שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לִדְרשׁ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין אַתֶּם יְגֵעִים בּוֹ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה א-יד). וְהַמִּתְיַגֵּעַ לְהָבִין, מֻבְטָח לוֹ שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו בִּמְאוֹר תּוֹרָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)