Otzarot-Article

"וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (מט-א) פֵּרֵשׂ רַשִּׁ"י עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ: "וְאַגִּידָה לָכֶם" – בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, וְהִתְחִיל אוֹמֵר דְּבָרִים אֲחֵרִים".

הִנֵּה, מוֹצְאִים אָנוּ כִּי נִמְנַע מִיַּעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו אֶת הַקֵּץ, וְאָכֵן, עַד לְיָמֵינוּ אָנוּ – מֵעוֹלָם לֹא הִתְגַּלָּה הַדָּבָר. וּבְכָל זֹאת, רַבּוֹתֵינוּ בַּגְּמָרָא (סוֹטָה מט:) מוֹנִים מִסְפַּר סִימָנִים לִתְקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא. אַחַד הַסִּימָנִים הַלָּלוּ הִנּוֹ: "פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב". וְעָלֵינוּ לְהָבִין: מַה טִּיבוֹ שֶׁל סִימָן זֶה הַמְּסַמֵּל אֶת פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ הַמְּמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: הָיָה זֶה לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנִים. אֶל בֵּית הַחוֹלִים הָאַנְגְּלִי, הַמִּיסְיוֹנֵרִי, הֻבְהַל אֶחָד מֵרָאשֵׁי הַהִסְתַּדְּרוּת, אָדָם שֶׁיְּחָסָיו עִם צִבּוּר הַנֶּאֱמָנִים לִדְבַר ה' – יָדַע בְּעִקָּר מוֹרָדוֹת... הוּא הָיָה מֵרָאשֵׁי הַלּוֹחֲמִים נֶגֶד כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּמִשֶּׁכָּךְ, לֹא פַּעַם עָמַד בְּעִמּוּת יָשִׁיר מוּל רַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם דְּאָז, הָאִישׁ עַל הַחוֹמָה הָעוֹמֵד בַּפֶּרֶץ, הֲלֹא הוּא הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד זצ"ל.

בְּמֶשֶׁךְ מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת שָׁכַב הַחוֹלֶה בְּבֵית הַחוֹלִים הַמִּסְיוֹנֵרִי, אוּלָם כָּל שִׁפּוּר בְּמַצָּבוֹ לֹא נִכָּר. אַדְּרַבָּה: נִרְאֶה הָיָה כִּי מַחֲלָתוֹ מַחֲרִיפָה וְהוֹלֶכֶת, עַד שֶׁהָרוֹפְאִים כְּבָר נוֹאֲשׁוּ מֵחַיָּיו. בְּהִתְיַעֲצוּת שֶׁקִּיְּמוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ – עָלְתָה עַל הַפֶּרֶק הַצָּעָה שֶׁאִישׁ לֹא הֵעֵז לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ עַד כֹּה: לְהַעֲבִיר אֶת הַחוֹלֶה אֶל בֵּית הַחוֹלִים 'שַׁעֲרֵי צֶדֶק', בֵּית חוֹלִים פְּרָטִי שֶׁמְּנַהֲלוֹ הָיָה ד"ר ווֹלָךְ, הַיָּרֵא וְהַשָּׁלֵם...

בְּבֵית הַחוֹלִים שַׁעֲרֵי צֶדֶק, כָּךְ יָדְעוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הֵיטֵב, נִתָּן לִמְצֹא אֶת מֵיטַב הָרוֹפְאִים, לְצִדּוֹ שֶׁל מְנַהֵל בֵּית הַחוֹלִים הַמִּיתוֹלוֹגִי – ד"ר ווֹלָךְ עַצְמוֹ. אוּלָם מֵאִידָךְ, הָיָה בָּרוּר לָהֶם הֵיטֵב, כִּי בֶּן מִשְׁפַּחְתָּם לֹא יִתְקַבֵּל בְּ'שַׁעֲרֵי צֶדֶק' בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת... רֵאשִׁית, עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁפְּנִיָּתוֹ הָרִאשׁוֹנִית הָיְתָה לְבֵית הַחוֹלִים הַמִּסְיוֹנֵרִי – תָּטִיל עָלָיו כֶּתֶם בַּל יִמָּחֶה, אוּלָם מֵעֵבֶר לְכָךְ: זֶהוּתוֹ הָיְתָה יְדוּעָה הֵיטֵב לְאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם, וּכְאוֹיֵב מֻשְׁבָּע שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַחֲרֵדִית – עֲלוּלָה לְהֵחָסֵם דַּרְכּוֹ אֶל בֵּית הַחוֹלִים הַחֲרֵדִי.

וּבְכָל זֹאת, בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הֵבִינוּ הֵיטֵב כִּי בַּמַּצָּב הַנּוֹכְחִי – אֵין מַה לְּהַפְסִיד.

עַד מְהֵרָה, נוֹדַע לְד"ר ווֹלָךְ עַל הַחוֹלֶה שֶׁהוּבָא זֶה עַתָּה אֶל בֵּית הַחוֹלִים, וְהוּא יָצָא מֵחַדְרוֹ בִּכְדֵי לְהִתְרַשֵּׁם בְּאֹפֶן יָשִׁיר מִמַּצָּבוֹ. כַּאֲשֶׁר הִתְבָּרְרוּ הַפְּרָטִים – מִהֵר ד"ר ווֹלָךְ לָסֹב עַל עִקְבוֹתָיו וְלַחֲזֹר אֶל חַדְרוֹ, כַּאֲשֶׁר הַמַּשְׁמָעוּת בְּרוּרָה: הוּא מְסָרֵב לְקַבֵּל אֶת הַחוֹלֶה אֶל בֵּית הַחוֹלִים שֶׁלּוֹ!

בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה הָיוּ חַסְרֵי אוֹנִים. הֵם יָדְעוּ כִּי לְאַחַר שֶׁהִתְקַבְּלָה הַחְלָטָה עַל יְדֵי מְנַהֵל בֵּית הַחוֹלִים, יֶשְׁנוֹ רַק אָדָם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְשַׁנּוֹתָהּ: רַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד... אוּלָם כֵּיצַד יָעֵזּוּ לְהַרְאוֹת אֶת פְּנֵיהֶם בְּבֵיתוֹ וּלְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ, בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁיָּדוּעַ לַכֹּל כִּי הַחוֹלֶה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַלּוֹחֲמִים כְּנֶגְדּוֹ?

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, נִמְצָא פִּתְרוֹן: אֶחָד מִיְּדִידָיו שֶׁל הַחוֹלֶה, אֲשֶׁר הָיָה בְּנוֹ שֶׁל דְּמוּת נִכְבָּדָה מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם, אַף כִּי הוּא עַצְמוֹ שָׁנָה וּפֵרֵשׁ – נֵאוֹת לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמְּשִׂימָה, לִפְנוֹת אֶל רַב הָעִיר, וּלְבַקֵּשׁ אֶת הִתְעָרְבוּתוֹ לְמַעַן הַחוֹלֶה.

כַּאֲשֶׁר הֻכְנַס אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן, זִהָה רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים מִיָּד אֶת הָעוֹמֵד מוּלוֹ. עַל אַף שֶׁיָּדַע הֵיטֵב אֶת שִׂיגוֹ וְשִׂיחוֹ שֶׁל הָאִישׁ, נָהַג בּוֹ הָרַב מִנְהַג הַכְנָסַת אוֹרְחִים, הוֹרָה לוֹ לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מוּלוֹ, וְהִתְפַּנָּה לִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר בְּפִיו. וְאָכֵן, הַלָּה סִפֵּר, מִבְּלִי לְהַסְתִּיר מְאוּמָה: הוּא סִפֵּר עַל מַחֲלָתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה – תּוֹךְ שֶׁהוּא אֵינוֹ מַסְתִּיר אֶת זֶהוּתוֹ, הוּא סִפֵּר כִּי עַד כֹּה הָיָה מְאֻשְׁפָּז בְּבֵית הַחוֹלִים הַמִּסְיוֹנֵרִי, וְהוּא אַף סִפֵּר כִּי כָּעֵת מְסָרֵב ד"ר ווֹלָךְ לְקַבְּלוֹ אֶל בֵּית הַחוֹלִים שַׁעֲרֵי צֶדֶק – אַף שֶׁנִּרְאֶה כִּי זֶהוּ הַסִּכּוּי הָאַחֲרוֹן לְהַצָּלָתוֹ. מִשֶּׁכָּךְ, שָׁטַח בַּקָּשָׁתוֹ לִפְנֵי רַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, כִּי יֵאוֹת לְהַפְקִיד בְּיָדוֹ מִכְתָּב אֶל הד"ר, וּבוֹ יוֹרֶה לוֹ לְקַבֵּל אֶת הַחוֹלֶה אֶל בֵּית הַחוֹלִים לְאַלְתָּר.

אֶלָּא שֶׁרַבִּי יוֹסֵף חַיִּים לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ לְהִסְתַּפֵּק בְּמִכְתָּב... עַל אֲתָר הוּא סָגַר אֶת הַגְּמָרָא הַגְּדוֹלָה, לָבַשׁ אֶת אַדֶּרֶת הַפַּרְוָה שֶׁלּוֹ, וּמִהֵר לָצֵאת מֵהַבַּיִת בְּעִקְבוֹת הָאוֹרֵחַ – תּוֹךְ שֶׁהוּא מַבְהִיר נֶחְרָצוֹת: "כְּשֶׁמְּדֻבָּר עַל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, לֹא נִתָּן לְהִסְתַּמֵּךְ עַל מִכְתָּב שֶׁאוּלַי יִתְקַבֵּל וְאוּלַי לֹא... עָלַי לְהַגִּיעַ אִישִׁית, שֶׁכֵּן כָּךְ אוּכַל לְוַדֵּא שֶׁאֵינֶנִּי עוֹזֵב אֶת בֵּית הַחוֹלִים לִפְנֵי שֶׁהַחוֹלֶה מִתְקַבֵּל לְטִפּוּל!".

רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים הָיָה בְּאוֹתָם יָמִים בֶּן לְמַעְלָה מִשִּׁבְעִים שָׁנָה, אוּלָם הַדָּבָר לֹא עִכֵּב אוֹתוֹ כְּהוּא-זֶה. כְּנַעַר צָעִיר הוּא מִהֵר בְּגֶרֶם הַמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹבִילוֹת מֵחֲצֵרוֹ אֶל מַעֲלֵה הַשְּׁכוּנָה, תּוֹךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ בַּגֶּשֶׁם הַשּׁוֹטֵף.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַיָּדִיד לְבֵית הַחוֹלִים, כְּבָר הִקְדִּימוֹ הָרַב. הוּא הִסְפִּיק לִשְׁמֹעַ אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁבָּקְעוּ מִבַּעַד לְדֶלֶת חַדְרוֹ שֶׁל ד"ר ווֹלָךְ: "מִמָּתַי נַעֲשָׂה הַדּוֹקְטוֹר פּוֹסֵק בְּהִלְכוֹת פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ? אֲנִי דּוֹרֵשׁ לְקַבֵּל אֶת הַחוֹלֶה מִיָּדִית לְטִפּוּל, וְאַחַר כָּךְ נוּכַל לְהִתְוַכֵּחַ!" הִכְרִיז רַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וּמוּל דְּרִישָׁתוֹ הַתַּקִּיפָה לֹא נוֹתַר לְד"ר ווֹלָךְ כִּי אִם לְהִכָּנַע... הַחוֹלֶה הִתְקַבֵּל לְבֵית הַחוֹלִים, וּשְׁבוּעַיִם לְאַחַר מִכֵּן הִשְׁתַּחְרֵר – בָּרִיא וְשָׁלֵם.

אַךְ הִנֵּה, אוֹתוֹ יְהוּדִי אֲשֶׁר חַיָּיו נִצְּלוּ בִּזְכוּת מְסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים – לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ לָגֶשֶׁת וּלְהוֹדוֹת לְמֵיטִיבוֹ. הַסִּבָּה לְכָךְ הָיְתָה פְּשׁוּטָה מְאֹד: הוּא כְּלָל לֹא יָדַע עַל הַהִתְרַחֲשׁוּיוֹת! הַיָּדִיד שֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרֵי הַמַּאֲמַצִּים הַכַּבִּירִים – לֹא רָאָה לְנָכוֹן לְעַדְכְּנוֹ בְּמַה שֶּׁהִתְרַחֵשׁ, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לִגְרֹם לוֹ לְצַעַר וּלְאִי נְעִימוּת, וְזֹאת – עַד שֶׁמַּעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע גָּרַם לוֹ לְשַׁנּוֹת אֶת דַּעְתּוֹ...

הָיָה זֶה תְּקוּפַת מָה לְאַחַר אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, כַּאֲשֶׁר הֻזְמַן הַחוֹלֶה לְשֶׁעָבַר לָשֵׂאת דְּבָרִים בְּטֶקֶס הַנָּחַת אֶבֶן הַפִּנָּה לְאֶחָד מִיִּשּׁוּבֵי הַגָּלִיל. בְּתוֹךְ דְּבָרָיו תָּקַף הַלָּה אֶת הַיַּהֲדוּת הַנֶּאֱמָנָה, תּוֹךְ שֶׁהוּא מַכְרִיז בְּפָּאתוֹס: "אֲנַחְנוּ נִבְנֶה אֶת הָאָרֶץ בְּכוֹחֵנוּ! אָנוּ נִלָּחֵם מִלְחֶמֶת חָרְמָה בְּיָדוֹ הַשְּׁחֹרָה שֶׁל הָרַב זוֹנֶנְפֶלְד וַאֲנָשָׁיו!".

בֵּין הַנּוֹכְחִים בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד, הָיָה אַף הַיָּדִיד שֶׁיָּדַע הֵיטֵב אוֹדוֹת חוֹבַת הַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁחָב הַדּוֹבֵר לְרַבִּי יוֹסֵף חַיִּים... לְנֹכַח הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים – הוּא לֹא הִצְלִיחַ לִכְלֹא אֶת רִגְשׁוֹתָיו, וּמִהֵר לְשַׁגֵּר קְרִיאַת בֵּינַיִם אֶל עֵבֶר הַדּוֹבֵר: "הַס! אַתָּה חַיָּב אֶת חַיֶּיךָ לָרַב זוֹנֶנְפֶלְד!" הוּא קָרָא, וּלְנֹכַח מַבָּטוֹ הַמִּתְפַּלֵּא שֶׁל יְדִידוֹ – נֶאֱלַץ גַּם לְהַסְבִּיר קֳבָל עַם וְעֵדָה, וּלְסַפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה כֻּלּוֹ, מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד סוֹפוֹ...

וּמִכָּל מָקוֹם, אָנוּ עַל פִּי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, כִּי דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הִנָּהּ לְהִתְחַסֵּד עִם כָּל אָדָם, בַּאֲשֶׁר הוּא, וְלֹא רַק עִם אֲנָשִׁים הַנִּמְנִים עִמּוֹ עַל אוֹתוֹ הַחוּג אוֹ אוֹתָהּ קְבוּצָה...

וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁהָיָה מְבָאֵר רַבִּי לֵיבּ בָּארוֹן: הִנֵּה, הַכֶּלֶב – יָדוּעַ כְּבַעַל חַיִּים נֶאֱמָן בִּמְיֻחָד, אֲשֶׁר מוּכָן לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעַן אֲדוֹנוֹ. לִכְאוֹרָה, נִרְאֶה כִּי הַכֶּלֶב הִנּוֹ טוֹב וּמֵיטִיב מַמָּשׁ! אוּלָם אִם נִתְבּוֹנֵן נְגַלֶּה, כִּי לֹא מִינֵיהּ וְלֹא מִקְצָתֵיהּ: לְמַעַן אֲדוֹנוֹ – מוּכָן הַכֶּלֶב אָמְנָם לִמְסֹר אֶת חַיָּיו, אוּלָם אֶת כָּל אָדָם אַחֵר – הוּא מוּכָן לִנְשֹׁךְ בְּלִי הַבְחָנָה!

וּבְכֵן, זֶה יִהְיֶה מַצָּבוֹ שֶׁל הַדּוֹר בִּתְקוּפַת 'עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא': אָמְנָם יִהְיוּ אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁיֵּרָאוּ כְּגוֹמְלֵי חֲסָדִים הַדּוֹאֲגִים לְטוֹבַת זוּלָתָם, אוּלָם אִם נִתְבּוֹנֵן נִמְצָא – כִּי כָּל אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ דּוֹאֵג אֶלָּא לַחוּג שֶׁלּוֹ, לַקְּבוּצָה שֶׁלּוֹ, לַקְּהִלָּה שֶׁלּוֹ, בְּעוֹד שֶׁבְּכָל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּיֵּךְ אֶל הַחוּג, הַקְּבוּצָה אוֹ הַקְּהִלָּה – הוּא מוּכָן לִפְגֹּעַ בְּלִי רַחֲמִים...

הַנְהָגָה זוֹ, דּוֹמָה מַמָּשׁ לְהַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב, וְהִיא זוֹ הַמְּסַמֶּלֶת אֶת פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ הַמְּמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים! (לְלַמֶּדְךָ)

	תצוה תשפ"א
	רֹשֶׁם לָנֶצַח
	"וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (מט-א) פֵּרֵשׂ רַשִּׁ"י עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ: "וְאַגִּידָה לָכֶם" – בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, וְהִתְחִיל אוֹמֵר דְּבָרִים אֲחֵרִים". הִנֵּה, מוֹצְאִים אָנוּ כִּי נִמְנַע מִיַּעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו אֶת הַקֵּץ, וְאָכֵן, עַד לְיָמֵינוּ אָנוּ – מֵעוֹלָם לֹא הִתְגַּלָּה הַדָּבָר. וּבְכָל זֹאת, רַבּוֹתֵינוּ בַּגְּמָרָא (סוֹטָה מט:) מוֹנִים מִסְפַּר סִימָנִים לִתְקוּפַת עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא. אַחַד הַסִּימָנִים הַלָּלוּ הִנּוֹ: "פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב". וְעָלֵינוּ לְהָבִין: מַה טִּיבוֹ שֶׁל סִימָן זֶה הַמְּסַמֵּל אֶת פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ הַמְּמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: הָיָה זֶה לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנִים. אֶל בֵּית הַחוֹלִים הָאַנְגְּלִי, הַמִּיסְיוֹנֵרִי, הֻבְהַל אֶחָד מֵרָאשֵׁי הַהִסְתַּדְּרוּת, אָדָם שֶׁיְּחָסָיו עִם צִבּוּר הַנֶּאֱמָנִים לִדְבַר ה' – יָדַע בְּעִקָּר מוֹרָדוֹת... הוּא הָיָה מֵרָאשֵׁי הַלּוֹחֲמִים נֶגֶד כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּמִשֶּׁכָּךְ, לֹא פַּעַם עָמַד בְּעִמּוּת יָשִׁיר מוּל רַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם דְּאָז, הָאִישׁ עַל הַחוֹמָה הָעוֹמֵד בַּפֶּרֶץ, הֲלֹא הוּא הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד זצ"ל. בְּמֶשֶׁךְ מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת שָׁכַב הַחוֹלֶה בְּבֵית הַחוֹלִים הַמִּסְיוֹנֵרִי, אוּלָם כָּל שִׁפּוּר בְּמַצָּבוֹ לֹא נִכָּר. אַדְּרַבָּה: נִרְאֶה הָיָה כִּי מַחֲלָתוֹ מַחֲרִיפָה וְהוֹלֶכֶת, עַד שֶׁהָרוֹפְאִים כְּבָר נוֹאֲשׁוּ מֵחַיָּיו. בְּהִתְיַעֲצוּת שֶׁקִּיְּמוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ – עָלְתָה עַל הַפֶּרֶק הַצָּעָה שֶׁאִישׁ לֹא הֵעֵז לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ עַד כֹּה: לְהַעֲבִיר אֶת הַחוֹלֶה אֶל בֵּית הַחוֹלִים 'שַׁעֲרֵי צֶדֶק', בֵּית חוֹלִים פְּרָטִי שֶׁמְּנַהֲלוֹ הָיָה ד"ר ווֹלָךְ, הַיָּרֵא וְהַשָּׁלֵם... בְּבֵית הַחוֹלִים שַׁעֲרֵי צֶדֶק, כָּךְ יָדְעוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הֵיטֵב, נִתָּן לִמְצֹא אֶת מֵיטַב הָרוֹפְאִים, לְצִדּוֹ שֶׁל מְנַהֵל בֵּית הַחוֹלִים הַמִּיתוֹלוֹגִי – ד"ר ווֹלָךְ עַצְמוֹ. אוּלָם מֵאִידָךְ, הָיָה בָּרוּר לָהֶם הֵיטֵב, כִּי בֶּן מִשְׁפַּחְתָּם לֹא יִתְקַבֵּל בְּ'שַׁעֲרֵי צֶדֶק' בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת... רֵאשִׁית, עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁפְּנִיָּתוֹ הָרִאשׁוֹנִית הָיְתָה לְבֵית הַחוֹלִים הַמִּסְיוֹנֵרִי – תָּטִיל עָלָיו כֶּתֶם בַּל יִמָּחֶה, אוּלָם מֵעֵבֶר לְכָךְ: זֶהוּתוֹ הָיְתָה יְדוּעָה הֵיטֵב לְאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם, וּכְאוֹיֵב מֻשְׁבָּע שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַחֲרֵדִית – עֲלוּלָה לְהֵחָסֵם דַּרְכּוֹ אֶל בֵּית הַחוֹלִים הַחֲרֵדִי. וּבְכָל זֹאת, בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הֵבִינוּ הֵיטֵב כִּי בַּמַּצָּב הַנּוֹכְחִי – אֵין מַה לְּהַפְסִיד. עַד מְהֵרָה, נוֹדַע לְד"ר ווֹלָךְ עַל הַחוֹלֶה שֶׁהוּבָא זֶה עַתָּה אֶל בֵּית הַחוֹלִים, וְהוּא יָצָא מֵחַדְרוֹ בִּכְדֵי לְהִתְרַשֵּׁם בְּאֹפֶן יָשִׁיר מִמַּצָּבוֹ. כַּאֲשֶׁר הִתְבָּרְרוּ הַפְּרָטִים – מִהֵר ד"ר ווֹלָךְ לָסֹב עַל עִקְבוֹתָיו וְלַחֲזֹר אֶל חַדְרוֹ, כַּאֲשֶׁר הַמַּשְׁמָעוּת בְּרוּרָה: הוּא מְסָרֵב לְקַבֵּל אֶת הַחוֹלֶה אֶל בֵּית הַחוֹלִים שֶׁלּוֹ! בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה הָיוּ חַסְרֵי אוֹנִים. הֵם יָדְעוּ כִּי לְאַחַר שֶׁהִתְקַבְּלָה הַחְלָטָה עַל יְדֵי מְנַהֵל בֵּית הַחוֹלִים, יֶשְׁנוֹ רַק אָדָם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְשַׁנּוֹתָהּ: רַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד... אוּלָם כֵּיצַד יָעֵזּוּ לְהַרְאוֹת אֶת פְּנֵיהֶם בְּבֵיתוֹ וּלְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ, בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁיָּדוּעַ לַכֹּל כִּי הַחוֹלֶה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַלּוֹחֲמִים כְּנֶגְדּוֹ? בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, נִמְצָא פִּתְרוֹן: אֶחָד מִיְּדִידָיו שֶׁל הַחוֹלֶה, אֲשֶׁר הָיָה בְּנוֹ שֶׁל דְּמוּת נִכְבָּדָה מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם, אַף כִּי הוּא עַצְמוֹ שָׁנָה וּפֵרֵשׁ – נֵאוֹת לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמְּשִׂימָה, לִפְנוֹת אֶל רַב הָעִיר, וּלְבַקֵּשׁ אֶת הִתְעָרְבוּתוֹ לְמַעַן הַחוֹלֶה. כַּאֲשֶׁר הֻכְנַס אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן, זִהָה רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים מִיָּד אֶת הָעוֹמֵד מוּלוֹ. עַל אַף שֶׁיָּדַע הֵיטֵב אֶת שִׂיגוֹ וְשִׂיחוֹ שֶׁל הָאִישׁ, נָהַג בּוֹ הָרַב מִנְהַג הַכְנָסַת אוֹרְחִים, הוֹרָה לוֹ לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מוּלוֹ, וְהִתְפַּנָּה לִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר בְּפִיו. וְאָכֵן, הַלָּה סִפֵּר, מִבְּלִי לְהַסְתִּיר מְאוּמָה: הוּא סִפֵּר עַל מַחֲלָתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה – תּוֹךְ שֶׁהוּא אֵינוֹ מַסְתִּיר אֶת זֶהוּתוֹ, הוּא סִפֵּר כִּי עַד כֹּה הָיָה מְאֻשְׁפָּז בְּבֵית הַחוֹלִים הַמִּסְיוֹנֵרִי, וְהוּא אַף סִפֵּר כִּי כָּעֵת מְסָרֵב ד"ר ווֹלָךְ לְקַבְּלוֹ אֶל בֵּית הַחוֹלִים שַׁעֲרֵי צֶדֶק – אַף שֶׁנִּרְאֶה כִּי זֶהוּ הַסִּכּוּי הָאַחֲרוֹן לְהַצָּלָתוֹ. מִשֶּׁכָּךְ, שָׁטַח בַּקָּשָׁתוֹ לִפְנֵי רַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, כִּי יֵאוֹת לְהַפְקִיד בְּיָדוֹ מִכְתָּב אֶל הד"ר, וּבוֹ יוֹרֶה לוֹ לְקַבֵּל אֶת הַחוֹלֶה אֶל בֵּית הַחוֹלִים לְאַלְתָּר. אֶלָּא שֶׁרַבִּי יוֹסֵף חַיִּים לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ לְהִסְתַּפֵּק בְּמִכְתָּב... עַל אֲתָר הוּא סָגַר אֶת הַגְּמָרָא הַגְּדוֹלָה, לָבַשׁ אֶת אַדֶּרֶת הַפַּרְוָה שֶׁלּוֹ, וּמִהֵר לָצֵאת מֵהַבַּיִת בְּעִקְבוֹת הָאוֹרֵחַ – תּוֹךְ שֶׁהוּא מַבְהִיר נֶחְרָצוֹת: "כְּשֶׁמְּדֻבָּר עַל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, לֹא נִתָּן לְהִסְתַּמֵּךְ עַל מִכְתָּב שֶׁאוּלַי יִתְקַבֵּל וְאוּלַי לֹא... עָלַי לְהַגִּיעַ אִישִׁית, שֶׁכֵּן כָּךְ אוּכַל לְוַדֵּא שֶׁאֵינֶנִּי עוֹזֵב אֶת בֵּית הַחוֹלִים לִפְנֵי שֶׁהַחוֹלֶה מִתְקַבֵּל לְטִפּוּל!". רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים הָיָה בְּאוֹתָם יָמִים בֶּן לְמַעְלָה מִשִּׁבְעִים שָׁנָה, אוּלָם הַדָּבָר לֹא עִכֵּב אוֹתוֹ כְּהוּא-זֶה. כְּנַעַר צָעִיר הוּא מִהֵר בְּגֶרֶם הַמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹבִילוֹת מֵחֲצֵרוֹ אֶל מַעֲלֵה הַשְּׁכוּנָה, תּוֹךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ בַּגֶּשֶׁם הַשּׁוֹטֵף. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַיָּדִיד לְבֵית הַחוֹלִים, כְּבָר הִקְדִּימוֹ הָרַב. הוּא הִסְפִּיק לִשְׁמֹעַ אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁבָּקְעוּ מִבַּעַד לְדֶלֶת חַדְרוֹ שֶׁל ד"ר ווֹלָךְ: "מִמָּתַי נַעֲשָׂה הַדּוֹקְטוֹר פּוֹסֵק בְּהִלְכוֹת פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ? אֲנִי דּוֹרֵשׁ לְקַבֵּל אֶת הַחוֹלֶה מִיָּדִית לְטִפּוּל, וְאַחַר כָּךְ נוּכַל לְהִתְוַכֵּחַ!" הִכְרִיז רַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וּמוּל דְּרִישָׁתוֹ הַתַּקִּיפָה לֹא נוֹתַר לְד"ר ווֹלָךְ כִּי אִם לְהִכָּנַע... הַחוֹלֶה הִתְקַבֵּל לְבֵית הַחוֹלִים, וּשְׁבוּעַיִם לְאַחַר מִכֵּן הִשְׁתַּחְרֵר – בָּרִיא וְשָׁלֵם. אַךְ הִנֵּה, אוֹתוֹ יְהוּדִי אֲשֶׁר חַיָּיו נִצְּלוּ בִּזְכוּת מְסִירוּת נַפְשׁוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים – לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ לָגֶשֶׁת וּלְהוֹדוֹת לְמֵיטִיבוֹ. הַסִּבָּה לְכָךְ הָיְתָה פְּשׁוּטָה מְאֹד: הוּא כְּלָל לֹא יָדַע עַל הַהִתְרַחֲשׁוּיוֹת! הַיָּדִיד שֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרֵי הַמַּאֲמַצִּים הַכַּבִּירִים – לֹא רָאָה לְנָכוֹן לְעַדְכְּנוֹ בְּמַה שֶּׁהִתְרַחֵשׁ, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לִגְרֹם לוֹ לְצַעַר וּלְאִי נְעִימוּת, וְזֹאת – עַד שֶׁמַּעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע גָּרַם לוֹ לְשַׁנּוֹת אֶת דַּעְתּוֹ... הָיָה זֶה תְּקוּפַת מָה לְאַחַר אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, כַּאֲשֶׁר הֻזְמַן הַחוֹלֶה לְשֶׁעָבַר לָשֵׂאת דְּבָרִים בְּטֶקֶס הַנָּחַת אֶבֶן הַפִּנָּה לְאֶחָד מִיִּשּׁוּבֵי הַגָּלִיל. בְּתוֹךְ דְּבָרָיו תָּקַף הַלָּה אֶת הַיַּהֲדוּת הַנֶּאֱמָנָה, תּוֹךְ שֶׁהוּא מַכְרִיז בְּפָּאתוֹס: "אֲנַחְנוּ נִבְנֶה אֶת הָאָרֶץ בְּכוֹחֵנוּ! אָנוּ נִלָּחֵם מִלְחֶמֶת חָרְמָה בְּיָדוֹ הַשְּׁחֹרָה שֶׁל הָרַב זוֹנֶנְפֶלְד וַאֲנָשָׁיו!". בֵּין הַנּוֹכְחִים בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד, הָיָה אַף הַיָּדִיד שֶׁיָּדַע הֵיטֵב אוֹדוֹת חוֹבַת הַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁחָב הַדּוֹבֵר לְרַבִּי יוֹסֵף חַיִּים... לְנֹכַח הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים – הוּא לֹא הִצְלִיחַ לִכְלֹא אֶת רִגְשׁוֹתָיו, וּמִהֵר לְשַׁגֵּר קְרִיאַת בֵּינַיִם אֶל עֵבֶר הַדּוֹבֵר: "הַס! אַתָּה חַיָּב אֶת חַיֶּיךָ לָרַב זוֹנֶנְפֶלְד!" הוּא קָרָא, וּלְנֹכַח מַבָּטוֹ הַמִּתְפַּלֵּא שֶׁל יְדִידוֹ – נֶאֱלַץ גַּם לְהַסְבִּיר קֳבָל עַם וְעֵדָה, וּלְסַפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה כֻּלּוֹ, מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד סוֹפוֹ... וּמִכָּל מָקוֹם, אָנוּ עַל פִּי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, כִּי דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הִנָּהּ לְהִתְחַסֵּד עִם כָּל אָדָם, בַּאֲשֶׁר הוּא, וְלֹא רַק עִם אֲנָשִׁים הַנִּמְנִים עִמּוֹ עַל אוֹתוֹ הַחוּג אוֹ אוֹתָהּ קְבוּצָה... וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁהָיָה מְבָאֵר רַבִּי לֵיבּ בָּארוֹן: הִנֵּה, הַכֶּלֶב – יָדוּעַ כְּבַעַל חַיִּים נֶאֱמָן בִּמְיֻחָד, אֲשֶׁר מוּכָן לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעַן אֲדוֹנוֹ. לִכְאוֹרָה, נִרְאֶה כִּי הַכֶּלֶב הִנּוֹ טוֹב וּמֵיטִיב מַמָּשׁ! אוּלָם אִם נִתְבּוֹנֵן נְגַלֶּה, כִּי לֹא מִינֵיהּ וְלֹא מִקְצָתֵיהּ: לְמַעַן אֲדוֹנוֹ – מוּכָן הַכֶּלֶב אָמְנָם לִמְסֹר אֶת חַיָּיו, אוּלָם אֶת כָּל אָדָם אַחֵר – הוּא מוּכָן לִנְשֹׁךְ בְּלִי הַבְחָנָה! וּבְכֵן, זֶה יִהְיֶה מַצָּבוֹ שֶׁל הַדּוֹר בִּתְקוּפַת 'עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא': אָמְנָם יִהְיוּ אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁיֵּרָאוּ כְּגוֹמְלֵי חֲסָדִים הַדּוֹאֲגִים לְטוֹבַת זוּלָתָם, אוּלָם אִם נִתְבּוֹנֵן נִמְצָא – כִּי כָּל אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ דּוֹאֵג אֶלָּא לַחוּג שֶׁלּוֹ, לַקְּבוּצָה שֶׁלּוֹ, לַקְּהִלָּה שֶׁלּוֹ, בְּעוֹד שֶׁבְּכָל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּיֵּךְ אֶל הַחוּג, הַקְּבוּצָה אוֹ הַקְּהִלָּה – הוּא מוּכָן לִפְגֹּעַ בְּלִי רַחֲמִים... הַנְהָגָה זוֹ, דּוֹמָה מַמָּשׁ לְהַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב, וְהִיא זוֹ הַמְּסַמֶּלֶת אֶת פַּעֲמֵי מָשִׁיחַ הַמְּמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים! (לְלַמֶּדְךָ)