Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ" (מז-ח) לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: מַדּוּעַ הָיָה חָשׁוּב כָּל כָּךְ לְפַרְעֹה לְבָרֵר אֶת גִּילוֹ הַמְּדֻיָּק שֶׁל יַעֲקֹב, עַד שֶׁזּוֹ הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא שָׁאַל אוֹתוֹ? וְעוֹד עָלֵינוּ לְבָרֵר: מַדּוּעַ כַּאֲשֶׁר הֵשִׁיב יַעֲקֹב לִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק בְּצִיּוּן גִּילוֹ, אֶלָּא הוֹסִיף וְתֵאֵר אֶת שְׁנוֹת חַיָּיו – תּוֹךְ שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל הַקְּשָׁיִים הָרַבִּים שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ, וְאַף מוֹסִיף כִּי שְׁנוֹתָיו לֹא הִגִּיעוּ לִכְדֵי שְׁנוֹת אֲבוֹתָיו?

אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, נִכְנַס הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' אֶל מָרָן הַ'חֲזוֹן אִישׁ', בִּכְדֵי לְהִוָּעֵץ בּוֹ בִּשְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה: בְּאוֹתָם יָמִים עָלְתָה הַצָּעָה לְבַטֵּחַ אֶת הַיְּשִׁיבָה מִפְּנֵי שְׂרֵפוֹת אוֹ הַפְצָצוֹת, וּמֵעַתָּה, הָיְתָה שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', הַאִם הַדָּבָר נִכְלַל בְּגֶדֶר הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת – אוֹ שֶׁמָּא מְדֻבָּר בְּחִסָּרוֹן בַּבִּטָּחוֹן...

אָכֵן, תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הַ'חֲזוֹן אִישׁ' הָיְתָה בְּרוּרָה: "כָּל זְמַן שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִמְצָא בַּיְּשִׁיבָה, אֵין צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹת כָּל בִּטּוּחַ! הַיְּשִׁיבָה מְבֻטַּחַת בִּזְכוּתוֹ!"...

מִי הָיָה אוֹתוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר? מְדֻבָּר הָיָה בְּתַלְמִיד חָכָם מֻפְלָג וְצַדִּיק נִשְׂגָּב, מִשְּׂרִידֵי קֶלֶם, אֲשֶׁר עָלָה אַרְצָה בְּגַפּוֹ וְקָבַע אֶת מְגוּרָיו בִּישִׁיבַת פּוֹנִיבֶז', בָּהּ אַף לָמַד יוֹמָם וָלַיְלָה. בִּכְדֵי לְקַבֵּל מֻשָּׂג מָה אוֹדוֹת גְּדֻלָּתוֹ דַּי אִם נְצַיֵּן, כִּי מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ הוּא הָיָה חוֹזֵר וּמְשַׁנֵּן אֶת מַסֶּכְתּוֹת שַׁבָּת וְעֵרוּבִין בְּעַל פֶּה... וּבְכָל זֹאת, עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְהַצְנִיעַ אֶת גְּדֻלָּתוֹ הָרַבָּה מֵעֵין כֹּל, וְרַק לְעֵת זִקְנוּתוֹ – נֶחֱשַׂף טֶפַח מֵאוֹתָהּ גַּדְלוּת מֻפְלָאָה.

כָּךְ, לְמָשָׁל, מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיָה שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב מֵעוֹלָם עַל מִטָּתוֹ. הוּא הָיָה יוֹשֵׁב בְּמִטָּתוֹ וְלוֹמֵד, כַּאֲשֶׁר מִפַּעַם בְּפַעַם הָיָה מַשְׁעִין אֶת מִצְחוֹ עַל מַקְּלוֹ וּמִתְנַמְנֵם לְשָׁעָה קַלָּה, שֶׁאַחֲרֶיהָ – הָיָה מְמַהֵר לַחֲזֹר לְתַלְמוּדוֹ... רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ, כַּאֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הַיְּשִׁיבָה לְסַיֵּעַ לוֹ לְקַפֵּל אֶת רַגְלָיו בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ – נֶחְשְׂפָה הַנְהָגָתוֹ זוֹ כַּאֲשֶׁר גָּעַר בָּהֶם וְאָמַר: "אֵין לִי זְמַן לִישֹׁן בַּמִּטָּה... כְּשֶׁשּׁוֹכְבִים – יְשֵׁנִים הַרְבֵּה, וְלִי אֵין זְמַן לִישֹׁן הַרְבֵּה... כְּשֶׁנִּשְׁעָנִים עַל הַמַּקֵּל – יְשֵׁנִים בְּדִיּוּק כַּמָּה שֶׁצָּרִיךְ בֶּאֱמֶת!"...

כָּךְ אוֹ כָּךְ, הִנֵּה זֶה פֶּלֶא: אָכֵן, בְּכָל הַשָּׁנִים בָּהֶן הִתְגּוֹרֵר וְלָמַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּישִׁיבַת פּוֹנִיבֶז' – מֵעוֹלָם לֹא פָּרְצָה שְׂרֵפָה בַּיְּשִׁיבָה, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאָמַר מָרָן הַ'חֲזוֹן אִישׁ'... אוּלָם בְּדִיּוּק שָׁבוּעַ לְאַחַר שֶׁהִסְתַּלֵּק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְבֵית עוֹלָמוֹ – פָּרְצָה שְׂרֵפָה בַּיְּשִׁיבָה!

הֲרֵי לָנוּ, כִּי בְּרָכָה שֶׁמֻּשְׁפַּעַת מִשָּׁמַיִם בִּזְכוּת הַצַּדִּיק – הִנָּהּ בְּרָכָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּאֲרִיךְ פָּג תֹּקֶף: עִם פְּטִירָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק פּוֹקַעַת הַשְׁפָּעָתָהּ, וְהִיא מִתְבַּטֶּלֶת מֵאֵלֶיהָ...

וּמִכָּאן, מְבָאֵר הַ'כְּלִי יְקָר', תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ:

שֶׁכֵּן הֲלֹא יָדוּעַ, כִּי מִיָּד כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם – עָלָה הַנִּילוּס לְרַגְלָיו, וּבְכָךְ הָיָה מִשּׁוּם אוֹת וְסִימָן לְסִיּוּמוֹ שֶׁל הָרָעָב שֶׁנִּמְשַׁךְ בֵּינְתַיִם שְׁנָתַיִם בִּלְבַד, אַף שֶׁהָיָה אָמוּר לְהִמָּשֵׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים תְּמִימוֹת.

מֵעַתָּה, חָשַׁשׁ פַּרְעֹה, כִּי הַבְּרָכָה הַזּוֹ תַּחֲזִיק מַעֲמָד רַק כָּל עוֹד יַעֲקֹב יִהְיֶה בַּחַיִּים, וְאִלּוּ לְאַחַר פְּטִירָתוֹ – הִיא תִּתְבַּטֵּל מֵאֵלֶיהָ, וּשְׁנוֹת הָרָעָב תַּחֲזֹרְנָה! לְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת יַעֲקֹב, שֶׁנִּרְאָה לוֹ מְבֻגָּר לְמַדַּי – בִּקֵּשׁ פַּרְעֹה לַעֲמֹד עַל גִּילוֹ, בִּכְדֵי לְהַעֲרִיךְ כַּמָּה שְׁנוֹת חַיִּים עוֹד נוֹתְרוּ לוֹ, וּבְמִלִּים אֲחֵרוֹת: כַּמָּה שָׁנִים נוֹתְרוּ עַד שֶׁהַבְּרָכָה שֶׁהִגִּיעָה לְרַגְלָיו שֶׁל הַצַּדִּיק תִּתְפּוֹגֵג...

וְאָכֵן, יַעֲקֹב הֵבִין הֵיטֵב אֶת כַּוָּנָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, וּלְפִיכָךְ הֵשִׁיב וְאָמַר לוֹ: בַּאֲשֶׁר לְגִילִי, הֲרֵי שֶׁיָּכוֹל אַתָּה לִהְיוֹת רָגוּעַ, שֶׁכֵּן אֲנִי בֶּן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בִּלְבַד... אָמְנָם נִרְאֶה אֲנִי מְבֻגָּר יוֹתֵר מִגִּילִי, אוּלָם הַסִּבָּה לְכָךְ אֵינָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי! וּמִלְּבַד זֹאת, יָכוֹל אַתָּה לִהְיוֹת סָמוּךְ וּבָטוּחַ כִּי אֵינֶנִּי עוֹמֵד לָמוּת בְּקָרוֹב, שֶׁכֵּן שְׁנוֹתַי לֹא הִשִּׂיגוּ אֶת שְׁנֵי חַיֵּי אֲבוֹתַי, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל עַל הָאָדָם לַחֲשֹׁשׁ שֶׁיּוֹמוֹ קָרֵב – רַק כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְקָרֵב לַגִּיל בּוֹ נִפְטְרוּ אֲבוֹתָיו... (לְלַמֶּדְךָ)

	מקץ תשפ"א
	הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל...
	"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ" (מז-ח) לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: מַדּוּעַ הָיָה חָשׁוּב כָּל כָּךְ לְפַרְעֹה לְבָרֵר אֶת גִּילוֹ הַמְּדֻיָּק שֶׁל יַעֲקֹב, עַד שֶׁזּוֹ הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא שָׁאַל אוֹתוֹ? וְעוֹד עָלֵינוּ לְבָרֵר: מַדּוּעַ כַּאֲשֶׁר הֵשִׁיב יַעֲקֹב לִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק בְּצִיּוּן גִּילוֹ, אֶלָּא הוֹסִיף וְתֵאֵר אֶת שְׁנוֹת חַיָּיו – תּוֹךְ שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל הַקְּשָׁיִים הָרַבִּים שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ, וְאַף מוֹסִיף כִּי שְׁנוֹתָיו לֹא הִגִּיעוּ לִכְדֵי שְׁנוֹת אֲבוֹתָיו? אֶת הַתְּשׁוּבָה, נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, נִכְנַס הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' אֶל מָרָן הַ'חֲזוֹן אִישׁ', בִּכְדֵי לְהִוָּעֵץ בּוֹ בִּשְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה: בְּאוֹתָם יָמִים עָלְתָה הַצָּעָה לְבַטֵּחַ אֶת הַיְּשִׁיבָה מִפְּנֵי שְׂרֵפוֹת אוֹ הַפְצָצוֹת, וּמֵעַתָּה, הָיְתָה שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', הַאִם הַדָּבָר נִכְלַל בְּגֶדֶר הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת – אוֹ שֶׁמָּא מְדֻבָּר בְּחִסָּרוֹן בַּבִּטָּחוֹן... אָכֵן, תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הַ'חֲזוֹן אִישׁ' הָיְתָה בְּרוּרָה: "כָּל זְמַן שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִמְצָא בַּיְּשִׁיבָה, אֵין צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹת כָּל בִּטּוּחַ! הַיְּשִׁיבָה מְבֻטַּחַת בִּזְכוּתוֹ!"... מִי הָיָה אוֹתוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר? מְדֻבָּר הָיָה בְּתַלְמִיד חָכָם מֻפְלָג וְצַדִּיק נִשְׂגָּב, מִשְּׂרִידֵי קֶלֶם, אֲשֶׁר עָלָה אַרְצָה בְּגַפּוֹ וְקָבַע אֶת מְגוּרָיו בִּישִׁיבַת פּוֹנִיבֶז', בָּהּ אַף לָמַד יוֹמָם וָלַיְלָה. בִּכְדֵי לְקַבֵּל מֻשָּׂג מָה אוֹדוֹת גְּדֻלָּתוֹ דַּי אִם נְצַיֵּן, כִּי מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ הוּא הָיָה חוֹזֵר וּמְשַׁנֵּן אֶת מַסֶּכְתּוֹת שַׁבָּת וְעֵרוּבִין בְּעַל פֶּה... וּבְכָל זֹאת, עָלָה בְּיָדוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְהַצְנִיעַ אֶת גְּדֻלָּתוֹ הָרַבָּה מֵעֵין כֹּל, וְרַק לְעֵת זִקְנוּתוֹ – נֶחֱשַׂף טֶפַח מֵאוֹתָהּ גַּדְלוּת מֻפְלָאָה. כָּךְ, לְמָשָׁל, מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיָה שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב מֵעוֹלָם עַל מִטָּתוֹ. הוּא הָיָה יוֹשֵׁב בְּמִטָּתוֹ וְלוֹמֵד, כַּאֲשֶׁר מִפַּעַם בְּפַעַם הָיָה מַשְׁעִין אֶת מִצְחוֹ עַל מַקְּלוֹ וּמִתְנַמְנֵם לְשָׁעָה קַלָּה, שֶׁאַחֲרֶיהָ – הָיָה מְמַהֵר לַחֲזֹר לְתַלְמוּדוֹ... רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ, כַּאֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הַיְּשִׁיבָה לְסַיֵּעַ לוֹ לְקַפֵּל אֶת רַגְלָיו בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ – נֶחְשְׂפָה הַנְהָגָתוֹ זוֹ כַּאֲשֶׁר גָּעַר בָּהֶם וְאָמַר: "אֵין לִי זְמַן לִישֹׁן בַּמִּטָּה... כְּשֶׁשּׁוֹכְבִים – יְשֵׁנִים הַרְבֵּה, וְלִי אֵין זְמַן לִישֹׁן הַרְבֵּה... כְּשֶׁנִּשְׁעָנִים עַל הַמַּקֵּל – יְשֵׁנִים בְּדִיּוּק כַּמָּה שֶׁצָּרִיךְ בֶּאֱמֶת!"... כָּךְ אוֹ כָּךְ, הִנֵּה זֶה פֶּלֶא: אָכֵן, בְּכָל הַשָּׁנִים בָּהֶן הִתְגּוֹרֵר וְלָמַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּישִׁיבַת פּוֹנִיבֶז' – מֵעוֹלָם לֹא פָּרְצָה שְׂרֵפָה בַּיְּשִׁיבָה, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאָמַר מָרָן הַ'חֲזוֹן אִישׁ'... אוּלָם בְּדִיּוּק שָׁבוּעַ לְאַחַר שֶׁהִסְתַּלֵּק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְבֵית עוֹלָמוֹ – פָּרְצָה שְׂרֵפָה בַּיְּשִׁיבָה! הֲרֵי לָנוּ, כִּי בְּרָכָה שֶׁמֻּשְׁפַּעַת מִשָּׁמַיִם בִּזְכוּת הַצַּדִּיק – הִנָּהּ בְּרָכָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּאֲרִיךְ פָּג תֹּקֶף: עִם פְּטִירָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק פּוֹקַעַת הַשְׁפָּעָתָהּ, וְהִיא מִתְבַּטֶּלֶת מֵאֵלֶיהָ... וּמִכָּאן, מְבָאֵר הַ'כְּלִי יְקָר', תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: שֶׁכֵּן הֲלֹא יָדוּעַ, כִּי מִיָּד כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם – עָלָה הַנִּילוּס לְרַגְלָיו, וּבְכָךְ הָיָה מִשּׁוּם אוֹת וְסִימָן לְסִיּוּמוֹ שֶׁל הָרָעָב שֶׁנִּמְשַׁךְ בֵּינְתַיִם שְׁנָתַיִם בִּלְבַד, אַף שֶׁהָיָה אָמוּר לְהִמָּשֵׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים תְּמִימוֹת. מֵעַתָּה, חָשַׁשׁ פַּרְעֹה, כִּי הַבְּרָכָה הַזּוֹ תַּחֲזִיק מַעֲמָד רַק כָּל עוֹד יַעֲקֹב יִהְיֶה בַּחַיִּים, וְאִלּוּ לְאַחַר פְּטִירָתוֹ – הִיא תִּתְבַּטֵּל מֵאֵלֶיהָ, וּשְׁנוֹת הָרָעָב תַּחֲזֹרְנָה! לְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת יַעֲקֹב, שֶׁנִּרְאָה לוֹ מְבֻגָּר לְמַדַּי – בִּקֵּשׁ פַּרְעֹה לַעֲמֹד עַל גִּילוֹ, בִּכְדֵי לְהַעֲרִיךְ כַּמָּה שְׁנוֹת חַיִּים עוֹד נוֹתְרוּ לוֹ, וּבְמִלִּים אֲחֵרוֹת: כַּמָּה שָׁנִים נוֹתְרוּ עַד שֶׁהַבְּרָכָה שֶׁהִגִּיעָה לְרַגְלָיו שֶׁל הַצַּדִּיק תִּתְפּוֹגֵג... וְאָכֵן, יַעֲקֹב הֵבִין הֵיטֵב אֶת כַּוָּנָתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, וּלְפִיכָךְ הֵשִׁיב וְאָמַר לוֹ: בַּאֲשֶׁר לְגִילִי, הֲרֵי שֶׁיָּכוֹל אַתָּה לִהְיוֹת רָגוּעַ, שֶׁכֵּן אֲנִי בֶּן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בִּלְבַד... אָמְנָם נִרְאֶה אֲנִי מְבֻגָּר יוֹתֵר מִגִּילִי, אוּלָם הַסִּבָּה לְכָךְ אֵינָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי! וּמִלְּבַד זֹאת, יָכוֹל אַתָּה לִהְיוֹת סָמוּךְ וּבָטוּחַ כִּי אֵינֶנִּי עוֹמֵד לָמוּת בְּקָרוֹב, שֶׁכֵּן שְׁנוֹתַי לֹא הִשִּׂיגוּ אֶת שְׁנֵי חַיֵּי אֲבוֹתַי, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל עַל הָאָדָם לַחֲשֹׁשׁ שֶׁיּוֹמוֹ קָרֵב – רַק כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְקָרֵב לַגִּיל בּוֹ נִפְטְרוּ אֲבוֹתָיו... (לְלַמֶּדְךָ)