Otzarot-Article

"וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ" (כה-ח) תָּמוּהַּ, וְכִי זֶהוּ הַשֶּׁבַח שֶׁמָּצְאָה הַתּוֹרָה לוֹמַר עַל אַבְרָהָם בְּהֶסְפֵּדוֹ, שֶׁהוּא סִיֵּם אֶת חַיָּיו שָׂבֵעַ? מָה הַשֶּׁבַח בְּכָךְ?

מְיַשֵּׁב רַבֵּנוּ בַּחְיֵי: בְּתַאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא שַׁיָּךְ לְעוֹלָם לִהְיוֹת 'שָׂבֵעַ' וּלְהַגִּיעַ לִידֵי סִפּוּק, אַדְּרַבָּא, כְּכֹל שֶׁאָדָם כִּבְיָכוֹל שָׂבֵעַ מִתַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא בְּעֶצֶם חָשׁ רָעָב בְּמִדָּה רַבָּה יוֹתֵר, כְּאָדָם הַמַּרְוֶה צִמְאוֹנוֹ בְּמַיִם מְלוּחִים. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף", וְאָמְרוּ חָזָ"ל (קֹהֶלֶת רַבָּה א-יג): "אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנֶה רוֹצֶה מָאתַיִם".

מִי בֶּאֱמֶת יָכוֹל לָמוּת כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ וּמְלוֹא תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ? רַק אָדָם הַמְּנֻתָּק מֵהַגַּשְׁמִיּוּת. הוּא 'שָׂבֵעַ', כִּי פָּשׁוּט אֵינוֹ חָשׁ רָעָב וְחִסָּרוֹן לְפִתּוּיֵי עוֹלָם הַזֶּה. לְפִיכָךְ, הַשֶּׁבַח הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁנִּתָּן לוֹמַר עַל יְהוּדִי שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, שֶׁהוּא סִיֵּם אֶת יָמָיו כְּשֶׁהוּא 'שָׂבֵעַ', שֶׁכֵּן הַדָּבָר מוֹרֶה עַל נִתּוּקוֹ מִן הַגַּשְׁמִיּוּת, וַהֲפִיכָתוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא חָסַר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם.

מְסֻפָּר עַל עָשִׁיר גָּדוֹל שֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם. לְמַרְאֵה הַבַּיִת הַפָּשׁוּט וְהָרִהוּט הַדַּל, פָּקַח זוּג עֵינַיִם נִדְהָמוֹת וְשָׁאַל: כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִחְיוֹת כָּךְ?! הוּא הִפְנָה אֶת שְׁאֵלָתוֹ אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ לָאפְּיַאן זצ"ל, אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ בִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק "וְדֹרְשֵׁי ה' - לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב" (תְּהִלִּים לד-יא). וְתָמַהּ: וְכִי אָכֵן זוֹהִי הַמְּצִיאוּת שֶׁלְּדוֹרְשֵׁי ה' לֹא חָסֵר מְאוּמָה? וַהֲרֵי יְדוּעִים לָנוּ דּוֹרְשֵׁי ה' מִדּוֹרוֹת רַבִּים שֶׁחָיוּ בְּעֹנִי וּבִתְנָאִים קָשִׁים! אָמְנָם, אִם נְדַיֵּק, לֹא נֶאֱמַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל טוּב, אֶלָּא שֶׁאֵינָם מַרְגִּישִׁים שֶׁחָסֵר לָהֶם דָּבָר! הֵם דּוֹרְשֵׁי ה', וְזֶה מְמַלֵּא אוֹתָם בְּשֶׁפַע וְנֹעַם עֶלְיוֹן. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי יג): "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ" - נַפְשׁוֹ שְׂבֵעָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסַר" - כְּכָל שֶׁהֵם מְמַלְּאִים בִּטְנָם בְּתַאֲווֹת וּמַנְעַמֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, עֲדַיִן הֵם מַרְגִּישִׁים שֶׁחָסֵר לָהֶם... וְהִמְשִׁיל זֹאת לְעָשִׁיר שֶׁבִּקֵּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל עָנִי, וְהִתְפַּלֵּא עַל כָּךְ שֶׁאֵין בְּבֵיתוֹ אָרוֹן שֶׁל תְּרוּפוֹת. אָמַר לוֹ הֶעָנִי "בָּרוּךְ ה' אֵינִי צָרִיךְ תְּרוּפוֹת, וְלָכֵן אֵין זֶה נֶחֱשָׁב לִי לְחִסָּרוֹן".

עָלֵינוּ לָדַעַת כִּי הַחַיִּים קְצָרִים מִכְּדֵי לְהִתְעַסֵּק בְּזוּטוֹת, הֲלֹא הֵן תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד, אֲנִי זוֹכֵר שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי אָהֲבָה לֶאֱפוֹת לַחְמָנִיּוֹת מִפַּעַם לְפַעַם.

עֶרֶב אֶחָד זָכוּר לִי בִּמְיֻחָד, כַּאֲשֶׁר הִיא הֵכִינָה אֶת הַלַּחְמָנִיּוֹת. הָיָה זֶה לְאַחַר יוֹם אָרֹךְ וְקָשֶׁה בָּעֲבוֹדָה שֶׁלָּהּ, וְהַלַּחְמָנִיּוֹת שֶׁהִיא הֵכִינָה נִשְׁכְּחוּ בַּתַּנּוּר וְנִשְׂרְפוּ מְעַט.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הִנִּיחָה אִמָּא מוּל אַבָּא שֶׁלִּי צַלַּחַת וּבָהּ הַלַּחְמָנִיּוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ לָהּ בָּאֲפִיָּה, וּלְצַד הַצַּלַּחַת הִנִּיחָה כּוֹס תֵּה.

נִרְאֶה לִי שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי לֹא שָׂם לֵב לַלַּחְמָנִיּוֹת הַשְּׂרוּפוֹת. הוּא חִיֵּךְ אֶל אִמָּא שֶׁלִּי, הִפְנָה מַבָּטוֹ אֵלַי וְשָׁאַל אוֹתִי אֵיךְ הָיָה הַיּוֹם שֶׁלִּי בְּבֵית הַסֵּפֶר. אֲנִי לֹא זוֹכֵר מָה אָמַרְתִּי לוֹ בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, אֲבָל אֲנִי זוֹכֵר שֶׁשָּׁמַעְתִּי כֵּיצַד אִמָּא שֶׁלִּי מִתְנַצֶּלֶת בִּפְנֵי אַבָּא שֶׁלִּי עַל שְׂרֵפַת הַלַּחְמָנִיּוֹת.

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח מַה הוּא עָנָה לָהּ: "אִשְׁתִּי הַיְּקָרָה, אֲנִי אוֹהֵב לַחְמָנִיּוֹת שְׂרוּפוֹת...".

מְאֻחָר יוֹתֵר בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר הָלַכְתִּי לָתֵת לְאַבָּא נְשִׁיקַת "לַיְלָה טוֹב", שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם הוּא בֶּאֱמֶת אוֹהֵב לַחְמָנִיּוֹת שְׂרוּפוֹת.

הוּא עָטַף אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתָיו וְאָמַר: "הַחַיִּים קְצָרִים מִכְּדֵי לְהִתְעַסֵּק בְּזוּטוֹת... עַל אִמָּא שֶׁלְּךָ עָבַר יוֹם אָרֹךְ וְקָשֶׁה בָּעֲבוֹדָה וְהִיא בֶּאֱמֶת עֲיֵפָה מְאוֹד, וְלַמְרוֹת זֹאת הִיא טָרְחָה, עָמְדָה עַל הָרַגְלַיִם וְהִשְׁקִיעָה. וְחוּץ מִזֶּה, לַחְמָנִיָּה שְׂרוּפָה מֵעוֹלָם לֹא הִזִּיקָה לְאַף אֶחָד!...".

חֲבֵרִים, אֶהֱבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הַמִּתְיַחֲסִים אֲלֵיכֶם בְּחִיּוּב, גַּם אִם לְדַעְתְּכֶם טוֹעִים הֵם. עָלֵינוּ לְהַזְכִּיר לְעַצְמֵנוּ שֶׁהַחַיִּים קְצָרִים בִּשְׁבִיל לְבַזְבֵּז אוֹתָם עַל מְרִיבוֹת וּכְעָסִים. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ וְלֵהָנוֹת מִכָּל רֶגַע בַּחַיִּים הָאֵלּוּ. זִכְרוּ, שָׁלוֹם וְאַחְוָה שָׁוִים הַרְבֵּה יוֹתֵר... וְכַמּוּבָן רְדִיפָה אַחַר הַתַּאֲווֹת לֹא תָּבִיא לְעוֹלָם לְהַרְגָּשַׁת שֹׂבַע. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	וישב תשפ"א
	כָּל יְהוּדִי – בֵּן יָחִיד!
	"וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ" (כה-ח) תָּמוּהַּ, וְכִי זֶהוּ הַשֶּׁבַח שֶׁמָּצְאָה הַתּוֹרָה לוֹמַר עַל אַבְרָהָם בְּהֶסְפֵּדוֹ, שֶׁהוּא סִיֵּם אֶת חַיָּיו שָׂבֵעַ? מָה הַשֶּׁבַח בְּכָךְ? מְיַשֵּׁב רַבֵּנוּ בַּחְיֵי: בְּתַאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא שַׁיָּךְ לְעוֹלָם לִהְיוֹת 'שָׂבֵעַ' וּלְהַגִּיעַ לִידֵי סִפּוּק, אַדְּרַבָּא, כְּכֹל שֶׁאָדָם כִּבְיָכוֹל שָׂבֵעַ מִתַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא בְּעֶצֶם חָשׁ רָעָב בְּמִדָּה רַבָּה יוֹתֵר, כְּאָדָם הַמַּרְוֶה צִמְאוֹנוֹ בְּמַיִם מְלוּחִים. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף", וְאָמְרוּ חָזָ"ל (קֹהֶלֶת רַבָּה א-יג): "אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנֶה רוֹצֶה מָאתַיִם". מִי בֶּאֱמֶת יָכוֹל לָמוּת כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ וּמְלוֹא תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ? רַק אָדָם הַמְּנֻתָּק מֵהַגַּשְׁמִיּוּת. הוּא 'שָׂבֵעַ', כִּי פָּשׁוּט אֵינוֹ חָשׁ רָעָב וְחִסָּרוֹן לְפִתּוּיֵי עוֹלָם הַזֶּה. לְפִיכָךְ, הַשֶּׁבַח הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁנִּתָּן לוֹמַר עַל יְהוּדִי שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, שֶׁהוּא סִיֵּם אֶת יָמָיו כְּשֶׁהוּא 'שָׂבֵעַ', שֶׁכֵּן הַדָּבָר מוֹרֶה עַל נִתּוּקוֹ מִן הַגַּשְׁמִיּוּת, וַהֲפִיכָתוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא חָסַר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם. מְסֻפָּר עַל עָשִׁיר גָּדוֹל שֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם. לְמַרְאֵה הַבַּיִת הַפָּשׁוּט וְהָרִהוּט הַדַּל, פָּקַח זוּג עֵינַיִם נִדְהָמוֹת וְשָׁאַל: כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִחְיוֹת כָּךְ?! הוּא הִפְנָה אֶת שְׁאֵלָתוֹ אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ לָאפְּיַאן זצ"ל, אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ בִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק "וְדֹרְשֵׁי ה' - לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב" (תְּהִלִּים לד-יא). וְתָמַהּ: וְכִי אָכֵן זוֹהִי הַמְּצִיאוּת שֶׁלְּדוֹרְשֵׁי ה' לֹא חָסֵר מְאוּמָה? וַהֲרֵי יְדוּעִים לָנוּ דּוֹרְשֵׁי ה' מִדּוֹרוֹת רַבִּים שֶׁחָיוּ בְּעֹנִי וּבִתְנָאִים קָשִׁים! אָמְנָם, אִם נְדַיֵּק, לֹא נֶאֱמַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל טוּב, אֶלָּא שֶׁאֵינָם מַרְגִּישִׁים שֶׁחָסֵר לָהֶם דָּבָר! הֵם דּוֹרְשֵׁי ה', וְזֶה מְמַלֵּא אוֹתָם בְּשֶׁפַע וְנֹעַם עֶלְיוֹן. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי יג): "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ" - נַפְשׁוֹ שְׂבֵעָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסַר" - כְּכָל שֶׁהֵם מְמַלְּאִים בִּטְנָם בְּתַאֲווֹת וּמַנְעַמֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, עֲדַיִן הֵם מַרְגִּישִׁים שֶׁחָסֵר לָהֶם... וְהִמְשִׁיל זֹאת לְעָשִׁיר שֶׁבִּקֵּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל עָנִי, וְהִתְפַּלֵּא עַל כָּךְ שֶׁאֵין בְּבֵיתוֹ אָרוֹן שֶׁל תְּרוּפוֹת. אָמַר לוֹ הֶעָנִי "בָּרוּךְ ה' אֵינִי צָרִיךְ תְּרוּפוֹת, וְלָכֵן אֵין זֶה נֶחֱשָׁב לִי לְחִסָּרוֹן". עָלֵינוּ לָדַעַת כִּי הַחַיִּים קְצָרִים מִכְּדֵי לְהִתְעַסֵּק בְּזוּטוֹת, הֲלֹא הֵן תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד, אֲנִי זוֹכֵר שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי אָהֲבָה לֶאֱפוֹת לַחְמָנִיּוֹת מִפַּעַם לְפַעַם. עֶרֶב אֶחָד זָכוּר לִי בִּמְיֻחָד, כַּאֲשֶׁר הִיא הֵכִינָה אֶת הַלַּחְמָנִיּוֹת. הָיָה זֶה לְאַחַר יוֹם אָרֹךְ וְקָשֶׁה בָּעֲבוֹדָה שֶׁלָּהּ, וְהַלַּחְמָנִיּוֹת שֶׁהִיא הֵכִינָה נִשְׁכְּחוּ בַּתַּנּוּר וְנִשְׂרְפוּ מְעַט. בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הִנִּיחָה אִמָּא מוּל אַבָּא שֶׁלִּי צַלַּחַת וּבָהּ הַלַּחְמָנִיּוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ לָהּ בָּאֲפִיָּה, וּלְצַד הַצַּלַּחַת הִנִּיחָה כּוֹס תֵּה. נִרְאֶה לִי שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי לֹא שָׂם לֵב לַלַּחְמָנִיּוֹת הַשְּׂרוּפוֹת. הוּא חִיֵּךְ אֶל אִמָּא שֶׁלִּי, הִפְנָה מַבָּטוֹ אֵלַי וְשָׁאַל אוֹתִי אֵיךְ הָיָה הַיּוֹם שֶׁלִּי בְּבֵית הַסֵּפֶר. אֲנִי לֹא זוֹכֵר מָה אָמַרְתִּי לוֹ בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, אֲבָל אֲנִי זוֹכֵר שֶׁשָּׁמַעְתִּי כֵּיצַד אִמָּא שֶׁלִּי מִתְנַצֶּלֶת בִּפְנֵי אַבָּא שֶׁלִּי עַל שְׂרֵפַת הַלַּחְמָנִיּוֹת. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח מַה הוּא עָנָה לָהּ: "אִשְׁתִּי הַיְּקָרָה, אֲנִי אוֹהֵב לַחְמָנִיּוֹת שְׂרוּפוֹת...". מְאֻחָר יוֹתֵר בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר הָלַכְתִּי לָתֵת לְאַבָּא נְשִׁיקַת "לַיְלָה טוֹב", שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם הוּא בֶּאֱמֶת אוֹהֵב לַחְמָנִיּוֹת שְׂרוּפוֹת. הוּא עָטַף אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתָיו וְאָמַר: "הַחַיִּים קְצָרִים מִכְּדֵי לְהִתְעַסֵּק בְּזוּטוֹת... עַל אִמָּא שֶׁלְּךָ עָבַר יוֹם אָרֹךְ וְקָשֶׁה בָּעֲבוֹדָה וְהִיא בֶּאֱמֶת עֲיֵפָה מְאוֹד, וְלַמְרוֹת זֹאת הִיא טָרְחָה, עָמְדָה עַל הָרַגְלַיִם וְהִשְׁקִיעָה. וְחוּץ מִזֶּה, לַחְמָנִיָּה שְׂרוּפָה מֵעוֹלָם לֹא הִזִּיקָה לְאַף אֶחָד!...". חֲבֵרִים, אֶהֱבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים הַמִּתְיַחֲסִים אֲלֵיכֶם בְּחִיּוּב, גַּם אִם לְדַעְתְּכֶם טוֹעִים הֵם. עָלֵינוּ לְהַזְכִּיר לְעַצְמֵנוּ שֶׁהַחַיִּים קְצָרִים בִּשְׁבִיל לְבַזְבֵּז אוֹתָם עַל מְרִיבוֹת וּכְעָסִים. אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ וְלֵהָנוֹת מִכָּל רֶגַע בַּחַיִּים הָאֵלּוּ. זִכְרוּ, שָׁלוֹם וְאַחְוָה שָׁוִים הַרְבֵּה יוֹתֵר... וְכַמּוּבָן רְדִיפָה אַחַר הַתַּאֲווֹת לֹא תָּבִיא לְעוֹלָם לְהַרְגָּשַׁת שֹׂבַע. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)