Otzarot-Article

"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר" (כג-ג) לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין: מַדּוּעַ הָיָה חָשׁוּב לְהַדְגִּישׁ כִּי אַבְרָהָם קָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ בְּטֶרֶם דִּבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת? מַדּוּעַ לֹא הָיָה דַּי לִכְתֹּב: "וַיְדַבֵּר אַבְרָהָם אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר"?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

הָיָה זֶה סָמוּךְ לִפְטִירָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק מִדִּינוֹב, רַבִּי צְבִי אֱלִימֶלֶךְ, בַּעַל הַ'בְּנֵי יִשָּׂשׂכָר', כַּאֲשֶׁר כְּבָר הָיָה תָּלוּי בֵּין חַיִּים לְמָוֶת וּמֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי. דַּעְתּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הָיְתָה נְתוּנָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַהֲכָנוֹת אַחֲרוֹנוֹת, לִקְרַאת הַמַּעֲבָר לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

אַנְשֵׁי הַ'חֶבְרָה קַדִּישָׁא' כְּבָר עָמְדוּ מוּכָנִים סְבִיב מִטָּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וּבְשָׁלָב מְסֻיָּם, עַל פִּי הַכָּרַת פָּנָיו, כְּבָר הוֹרוּ לְהַכְנִיס מִנְיָן אֶל הַחֶדֶר. אוּלָם לְפֶתַע אָזַר הַצַּדִּיק עֹז, וּבִשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתָיו קָרָא: "הוֹצִיאוּ כָּל אִישׁ מֵעָלַי!".

הָיְתָה זוֹ דְּרִישָׁה קָשָׁה מִנְּשֹׂא עֲבוּר מְתֵי הַמְּעַט שֶׁהֻרְשׁוּ עַד כֹּה לְהִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר, אוּלָם נֹכַח הַהוֹרָאָה הַמְּפֹרֶשֶׁת – אִישׁ מֵהֶם לֹא הֵהִין לְסָרֵב. כָּל הַנּוֹכְחִים פָּנוּ וְיָצְאוּ מֵהַחֶדֶר, מִלְּבַד אֶחָד: בְּנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, רַבִּי דָּוִד, הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ אַף הוּא מִתְכּוֹנֵן לַעֲזֹב עִם שְׁאָר הַנּוֹכְחִים, אוּלָם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן – זִנֵּק אֶל מִתַּחַת לְמִטָּתוֹ שֶׁל אָבִיו.

בְּאוֹתָם רְגָעִים, הִרְגִּישׁ רַבִּי דָּוִד, כִּי כָּל הַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה יוֹרֶדֶת אֶל הַחֶדֶר בִּכְדֵי לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו שֶׁל הַצַּדִּיק אֲשֶׁר נִשְׁמָתוֹ עוֹמֶדֶת לַעֲלוֹת לְגִנְזֵי מְרוֹמִים. הוּא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ בְּסִלּוּדִין לִקְרַאת מַה שֶּׁעֵינָיו עוֹמְדוֹת לַחֲזוֹת, אוּלָם אָז, לְפֶתַע, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל אָבִיו שֶׁקָּרָא: "מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ? אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁעֲדַיִן נִמְצָא מָאן דְּהוּ בַּחֶדֶר!".

בְּלֵית בְּרֵרָה, נֶאֱלַץ גַּם רַבִּי דָּוִד לַחֲמֹק מִמְּקוֹם מִסְתּוֹרוֹ וּלְהִמָּלֵט מֵהַחֶדֶר. אֲפִלּוּ הוּא, לֹא הֻרְשָׁה לְהִשָּׁאֵר בַּקֹּדֶשׁ פְּנִימָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁל רַעֲוָא דְּרַעֲוִין.

מִחוּץ לַחֶדֶר, הִצְטוֹפְפוּ הֲמוֹנֵי חֲסִידָיו שֶׁל הַצַּדִּיק, קוֹרְעִים שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם בִּדְמָמָה, וּמְנַסִּים לְהַעֲבִיר אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה אֲשֶׁר נִרְאֶה הָיָה כִּי כְּבָר נֶחְתְּמָה בְּחוֹתָם שֶׁל דָּם. אוּלָם אָז, לְפֶתַע, פִּלְּחוּ קְרִיאוֹת רָמוֹת אֶת הַדְּמָמָה: "הַנִּיחוּ לִי לְהִכָּנֵס אֶל הָרַבִּי! יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה דְּחוּפָה!"...

כָּל הָעֵינַיִם הֻפְנוּ לְעֶבְרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, סוֹחֵר פָּשׁוּט וַהֲמוֹנִי, אֲשֶׁר הִתְגּוֹרֵר בְּאֶחָד מִפַּרְבְרֵי הָעִיר. מִנְהָגוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל זֶה – הָיָה לְהִוָּעֵץ בַּצַּדִּיק בְּכָל פְּרָט וּפְרָט מֵעִנְיְנֵי מִסְחָרוֹ, וְכָעֵת הִתְבָּרֵר, כִּי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ אוֹדוֹת מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה שֶׁל הַצַּדִּיק – הִזְדַּעְזֵעַ עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ: לֹא מֵהָאָבְדָן הַנּוֹרָא עֲבוּר כְּלַל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מֵהָעֻבְדָּה שֶׁשּׁוּב לֹא יִהְיֶה לוֹ בְּמִי לְהִוָּעֵץ וּבִפְנֵי מִי לִשְׁטֹחַ אֶת סְפֵקוֹתָיו... לְפִיכָךְ, עַתָּה, בִּקֵּשׁ לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הָאַחֲרוֹנָה, וּלְהַסְפִּיק לִשְׁאֹל אֶת הַצַּדִּיק שְׁאֵלָה אַחֲרוֹנָה – אֲשֶׁר עָמְדָה כָּעֵת עַל הַפֶּרֶק וְדָרְשָׁה הַכְרָעָה דְּחוּפָה.

לֹא הָיָה זֶה פָּשׁוּט לְפַלֵּס אֶת הַדֶּרֶךְ עַד לְפֶתַח חַדְרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, אוּלָם שְׁמוּאֵל הָיָה חֲדוּר מַטָּרָה: צַעַד אַחֲרֵי צַעַד הוּא הִתְקַדֵּם בֵּין הֶהָמוֹן הַצָּפוּף, עַד שֶׁרַגְלָיו כְּבָר נִצְּבוּ עַל מִפְתַּן הַחֶדֶר. שָׁם – הוּא נֶעֱצַר עַל יְדֵי אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת שֶׁשָּׁאַל לִמְבֻקָּשׁוֹ, וְהֵשִׁיב: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הַצַּדִּיק בִּדְחִיפוּת!".

בֶּן שִׂיחוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר, הִבִּיט בּוֹ כְּמִי שֶׁנִּתְבַּלְבְּלָה עָלָיו דַּעְתּוֹ... "כְּלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מַצָּב נִמְצָא הָרַבִּי?" שְׁאָלוֹ, אוּלָם שְׁמוּאֵל לֹא הִסֵּס בְּטֶרֶם הֵשִׁיב: "יוֹדֵעַ אֲנִי גַּם יוֹדֵעַ, וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ – עָלַי לְהִכָּנֵס בִּדְחִיפוּת אֶל הָרַבִּי, בִּכְדֵי לְהַסְפִּיק לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה אַחֲרוֹנָה!".

לֹא הוֹעִילוּ הֶסְבֵּרִים וּטְעָנוֹת הֶגְיוֹנִיּוֹת, שְׁמוּאֵל לֹא נָסוֹג מִדְּרִישָׁתוֹ. בְּלֵית בְּרֵרָה, נִמְנוּ בְּנֵי הַבַּיִת וְגָמְרוּ לֶאֱחֹז בּוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מֵהַבַּיִת שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ... אוּלָם אָז, לְפֶתַע, נִשְׁמְעָה מִתּוֹךְ הַחֶדֶר קְרִיאָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק: "דָּוִד, הִכָּנֵס נָא!".

רַבִּי דָּוִד, בְּנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, מִהֵר לְהִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּלְהַפְתָּעָתוֹ – מִיָּד עִם הִכָּנְסוֹ פָּנָה אֵלָיו אָבִיו וְאָמַר: "שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל... אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁאֵלָה לִשְׁאֹל... וּבְכֵן, הַכְנֵס אוֹתוֹ!".

נֹכַח הוֹרָאָתוֹ הַמְּפֹרֶשֶׁת שֶׁל הַצַּדִּיק, אִישׁ לֹא הֵעֵז לַחֲסֹם אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, שֶׁבִּצְעָדִים בּוֹטְחִים נִגַּשׁ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, וּמִשֶּׁנִּכְנַס - פָּרַץ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים וְקָרָא: "הוֹ, רַבִּי! אַתֶּם הוֹלְכִים לִמְנוּחוֹת, וְאוֹתָנוּ מַשְׁאִירִים לַאֲנָחוֹת! וּמַה יִּהְיֶה עַל כָּל הַצֶּמֶר שֶׁקָּנִיתִי? מָה אֶעֱשֶׂה אִתּוֹ? הֲלֹא רָכַשְׁתִּי כַּעֲצָתוֹ שֶׁל הָרַבִּי כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל צֶמֶר, וְכָעֵת מְחִירוֹ יָרַד פְּלָאִים, כָּךְ שֶׁעָלוּל אֲנִי לְהַפְסִיד אֶת כָּל רְכוּשִׁי!" הִתְאוֹנֵן שְׁמוּאֵל, שֶׁמְּרֻכָּז הָיָה כָּל כֻּלּוֹ בִּצְרָכָיו הַפְּרָטִיִּים...

אוּלָם לְהַפְתָּעָתוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד, אָבִיו כְּלָל לֹא רָאָה בִּשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל זֶה דְּבַר מָה הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל... אַדְּרַבָּה: פָּנָיו אוֹרוּ, עֵינָיו הִבִּיעוּ חִבָּה רַבָּה, וּבְסַבְלָנוּת הוּא הֵשִׁיב לַסּוֹחֵר: "אַל דְּאָגָה, שְׁמוּאֵל... הַמְתֵּן עַד לְעֶרֶב סֻכּוֹת הַבָּא, וְאָז תּוּכַל לִמְכֹּר אֶת כָּל הַצֶּמֶר בְּרֶוַח הָגוּן!". אוֹ אָז, יָצָא שְׁמוּאֵל מֵהַחֶדֶר, וְהַצַּדִּיק שָׁב לַהֲכָנוֹתָיו הָרוּחָנִיּוֹת הַנִּשְׂגָּבוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן הוּא מֵשִׁיב אֶת נִשְׁמָתוֹ לְיוֹצְרָהּ...

הֲרֵי לָנוּ, הַפְלֵא וָפֶלֶא, מַה גְּדוֹלָה מַעֲלָתָם שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת: גַּם בָּרְגָעִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר – מְסֻגָּלִים הֵם לַחֲשֹׁב עַל צְרָכָיו וּתְחוּשׁוֹתָיו שֶׁל הַזּוּלָת! אֲפִלּוּ בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים, לִפְנֵי הַמָּוֶת – הֵם אֵינָם מַרְשִׁים לְעַצְמָם לְהִתְמַסֵּר לְעַצְמָם, וְלִשְׁכֹּחַ מֵהַסּוֹבְבִים אוֹתָם...

וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ רַבִּי יְרוּחָם לֵיבּוֹבִיץ זצ"ל, שֶׁהָיָה אוֹמֵר כָּךְ:

צַעֲרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם עַל פְּטִירָתָהּ שֶׁל שָׂרָה הָיָה נוֹרָא. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוּא נִדְרַשׁ לִפְנוֹת אֶל בְּנֵי חֵת – הוּא סָבַר כִּי אֵין זֶה לִכְבוֹדָם שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּם בְּמַצָּב זֶה, כְּשֶׁדִּמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ... לָכֵן, לִפְנֵי שֶׁנִּגַּשׁ לְשׂוֹחֵחַ עִמָּם – קָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, מָחָה אֶת דִּמְעוֹתָיו, שָׁטַף אֶת פָּנָיו, טָמַן אֶת צַעֲרוֹ בְּלִבּוֹ, וְרַק אָז נִגַּשׁ לְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת!

לְלַמְּדֵנוּ, כִּי גַּם בַּשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר – יֵשׁ לַחֲשֹׁב עַל רִגְשׁוֹתָיו שֶׁל הַזּוּלָת! (לְלַמֶּדְךָ)

	וישב תשפ"א
	צַעַד אַחֲרֵי צַעַד – בְּהַדְרָגָה
	"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר" (כג-ג) לִכְאוֹרָה יֵשׁ לְהָבִין: מַדּוּעַ הָיָה חָשׁוּב לְהַדְגִּישׁ כִּי אַבְרָהָם קָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ בְּטֶרֶם דִּבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת? מַדּוּעַ לֹא הָיָה דַּי לִכְתֹּב: "וַיְדַבֵּר אַבְרָהָם אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר"? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: הָיָה זֶה סָמוּךְ לִפְטִירָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק מִדִּינוֹב, רַבִּי צְבִי אֱלִימֶלֶךְ, בַּעַל הַ'בְּנֵי יִשָּׂשׂכָר', כַּאֲשֶׁר כְּבָר הָיָה תָּלוּי בֵּין חַיִּים לְמָוֶת וּמֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי. דַּעְתּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הָיְתָה נְתוּנָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַהֲכָנוֹת אַחֲרוֹנוֹת, לִקְרַאת הַמַּעֲבָר לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב. אַנְשֵׁי הַ'חֶבְרָה קַדִּישָׁא' כְּבָר עָמְדוּ מוּכָנִים סְבִיב מִטָּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וּבְשָׁלָב מְסֻיָּם, עַל פִּי הַכָּרַת פָּנָיו, כְּבָר הוֹרוּ לְהַכְנִיס מִנְיָן אֶל הַחֶדֶר. אוּלָם לְפֶתַע אָזַר הַצַּדִּיק עֹז, וּבִשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתָיו קָרָא: "הוֹצִיאוּ כָּל אִישׁ מֵעָלַי!". הָיְתָה זוֹ דְּרִישָׁה קָשָׁה מִנְּשֹׂא עֲבוּר מְתֵי הַמְּעַט שֶׁהֻרְשׁוּ עַד כֹּה לְהִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר, אוּלָם נֹכַח הַהוֹרָאָה הַמְּפֹרֶשֶׁת – אִישׁ מֵהֶם לֹא הֵהִין לְסָרֵב. כָּל הַנּוֹכְחִים פָּנוּ וְיָצְאוּ מֵהַחֶדֶר, מִלְּבַד אֶחָד: בְּנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, רַבִּי דָּוִד, הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ אַף הוּא מִתְכּוֹנֵן לַעֲזֹב עִם שְׁאָר הַנּוֹכְחִים, אוּלָם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן – זִנֵּק אֶל מִתַּחַת לְמִטָּתוֹ שֶׁל אָבִיו. בְּאוֹתָם רְגָעִים, הִרְגִּישׁ רַבִּי דָּוִד, כִּי כָּל הַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה יוֹרֶדֶת אֶל הַחֶדֶר בִּכְדֵי לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו שֶׁל הַצַּדִּיק אֲשֶׁר נִשְׁמָתוֹ עוֹמֶדֶת לַעֲלוֹת לְגִנְזֵי מְרוֹמִים. הוּא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ בְּסִלּוּדִין לִקְרַאת מַה שֶּׁעֵינָיו עוֹמְדוֹת לַחֲזוֹת, אוּלָם אָז, לְפֶתַע, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל אָבִיו שֶׁקָּרָא: "מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ? אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁעֲדַיִן נִמְצָא מָאן דְּהוּ בַּחֶדֶר!". בְּלֵית בְּרֵרָה, נֶאֱלַץ גַּם רַבִּי דָּוִד לַחֲמֹק מִמְּקוֹם מִסְתּוֹרוֹ וּלְהִמָּלֵט מֵהַחֶדֶר. אֲפִלּוּ הוּא, לֹא הֻרְשָׁה לְהִשָּׁאֵר בַּקֹּדֶשׁ פְּנִימָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁל רַעֲוָא דְּרַעֲוִין. מִחוּץ לַחֶדֶר, הִצְטוֹפְפוּ הֲמוֹנֵי חֲסִידָיו שֶׁל הַצַּדִּיק, קוֹרְעִים שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם בִּדְמָמָה, וּמְנַסִּים לְהַעֲבִיר אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה אֲשֶׁר נִרְאֶה הָיָה כִּי כְּבָר נֶחְתְּמָה בְּחוֹתָם שֶׁל דָּם. אוּלָם אָז, לְפֶתַע, פִּלְּחוּ קְרִיאוֹת רָמוֹת אֶת הַדְּמָמָה: "הַנִּיחוּ לִי לְהִכָּנֵס אֶל הָרַבִּי! יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה דְּחוּפָה!"... כָּל הָעֵינַיִם הֻפְנוּ לְעֶבְרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, סוֹחֵר פָּשׁוּט וַהֲמוֹנִי, אֲשֶׁר הִתְגּוֹרֵר בְּאֶחָד מִפַּרְבְרֵי הָעִיר. מִנְהָגוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל זֶה – הָיָה לְהִוָּעֵץ בַּצַּדִּיק בְּכָל פְּרָט וּפְרָט מֵעִנְיְנֵי מִסְחָרוֹ, וְכָעֵת הִתְבָּרֵר, כִּי כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ אוֹדוֹת מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה שֶׁל הַצַּדִּיק – הִזְדַּעְזֵעַ עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ: לֹא מֵהָאָבְדָן הַנּוֹרָא עֲבוּר כְּלַל יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מֵהָעֻבְדָּה שֶׁשּׁוּב לֹא יִהְיֶה לוֹ בְּמִי לְהִוָּעֵץ וּבִפְנֵי מִי לִשְׁטֹחַ אֶת סְפֵקוֹתָיו... לְפִיכָךְ, עַתָּה, בִּקֵּשׁ לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הָאַחֲרוֹנָה, וּלְהַסְפִּיק לִשְׁאֹל אֶת הַצַּדִּיק שְׁאֵלָה אַחֲרוֹנָה – אֲשֶׁר עָמְדָה כָּעֵת עַל הַפֶּרֶק וְדָרְשָׁה הַכְרָעָה דְּחוּפָה. לֹא הָיָה זֶה פָּשׁוּט לְפַלֵּס אֶת הַדֶּרֶךְ עַד לְפֶתַח חַדְרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, אוּלָם שְׁמוּאֵל הָיָה חֲדוּר מַטָּרָה: צַעַד אַחֲרֵי צַעַד הוּא הִתְקַדֵּם בֵּין הֶהָמוֹן הַצָּפוּף, עַד שֶׁרַגְלָיו כְּבָר נִצְּבוּ עַל מִפְתַּן הַחֶדֶר. שָׁם – הוּא נֶעֱצַר עַל יְדֵי אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת שֶׁשָּׁאַל לִמְבֻקָּשׁוֹ, וְהֵשִׁיב: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הַצַּדִּיק בִּדְחִיפוּת!". בֶּן שִׂיחוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר, הִבִּיט בּוֹ כְּמִי שֶׁנִּתְבַּלְבְּלָה עָלָיו דַּעְתּוֹ... "כְּלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מַצָּב נִמְצָא הָרַבִּי?" שְׁאָלוֹ, אוּלָם שְׁמוּאֵל לֹא הִסֵּס בְּטֶרֶם הֵשִׁיב: "יוֹדֵעַ אֲנִי גַּם יוֹדֵעַ, וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ – עָלַי לְהִכָּנֵס בִּדְחִיפוּת אֶל הָרַבִּי, בִּכְדֵי לְהַסְפִּיק לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה אַחֲרוֹנָה!". לֹא הוֹעִילוּ הֶסְבֵּרִים וּטְעָנוֹת הֶגְיוֹנִיּוֹת, שְׁמוּאֵל לֹא נָסוֹג מִדְּרִישָׁתוֹ. בְּלֵית בְּרֵרָה, נִמְנוּ בְּנֵי הַבַּיִת וְגָמְרוּ לֶאֱחֹז בּוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מֵהַבַּיִת שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ... אוּלָם אָז, לְפֶתַע, נִשְׁמְעָה מִתּוֹךְ הַחֶדֶר קְרִיאָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק: "דָּוִד, הִכָּנֵס נָא!". רַבִּי דָּוִד, בְּנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, מִהֵר לְהִכָּנֵס אֶל הַחֶדֶר בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּלְהַפְתָּעָתוֹ – מִיָּד עִם הִכָּנְסוֹ פָּנָה אֵלָיו אָבִיו וְאָמַר: "שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל... אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁאֵלָה לִשְׁאֹל... וּבְכֵן, הַכְנֵס אוֹתוֹ!". נֹכַח הוֹרָאָתוֹ הַמְּפֹרֶשֶׁת שֶׁל הַצַּדִּיק, אִישׁ לֹא הֵעֵז לַחֲסֹם אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, שֶׁבִּצְעָדִים בּוֹטְחִים נִגַּשׁ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, וּמִשֶּׁנִּכְנַס - פָּרַץ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים וְקָרָא: "הוֹ, רַבִּי! אַתֶּם הוֹלְכִים לִמְנוּחוֹת, וְאוֹתָנוּ מַשְׁאִירִים לַאֲנָחוֹת! וּמַה יִּהְיֶה עַל כָּל הַצֶּמֶר שֶׁקָּנִיתִי? מָה אֶעֱשֶׂה אִתּוֹ? הֲלֹא רָכַשְׁתִּי כַּעֲצָתוֹ שֶׁל הָרַבִּי כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁל צֶמֶר, וְכָעֵת מְחִירוֹ יָרַד פְּלָאִים, כָּךְ שֶׁעָלוּל אֲנִי לְהַפְסִיד אֶת כָּל רְכוּשִׁי!" הִתְאוֹנֵן שְׁמוּאֵל, שֶׁמְּרֻכָּז הָיָה כָּל כֻּלּוֹ בִּצְרָכָיו הַפְּרָטִיִּים... אוּלָם לְהַפְתָּעָתוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד, אָבִיו כְּלָל לֹא רָאָה בִּשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל זֶה דְּבַר מָה הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל... אַדְּרַבָּה: פָּנָיו אוֹרוּ, עֵינָיו הִבִּיעוּ חִבָּה רַבָּה, וּבְסַבְלָנוּת הוּא הֵשִׁיב לַסּוֹחֵר: "אַל דְּאָגָה, שְׁמוּאֵל... הַמְתֵּן עַד לְעֶרֶב סֻכּוֹת הַבָּא, וְאָז תּוּכַל לִמְכֹּר אֶת כָּל הַצֶּמֶר בְּרֶוַח הָגוּן!". אוֹ אָז, יָצָא שְׁמוּאֵל מֵהַחֶדֶר, וְהַצַּדִּיק שָׁב לַהֲכָנוֹתָיו הָרוּחָנִיּוֹת הַנִּשְׂגָּבוֹת וְהַטְּהוֹרוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר מִכֵּן הוּא מֵשִׁיב אֶת נִשְׁמָתוֹ לְיוֹצְרָהּ... הֲרֵי לָנוּ, הַפְלֵא וָפֶלֶא, מַה גְּדוֹלָה מַעֲלָתָם שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת: גַּם בָּרְגָעִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר – מְסֻגָּלִים הֵם לַחֲשֹׁב עַל צְרָכָיו וּתְחוּשׁוֹתָיו שֶׁל הַזּוּלָת! אֲפִלּוּ בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים, לִפְנֵי הַמָּוֶת – הֵם אֵינָם מַרְשִׁים לְעַצְמָם לְהִתְמַסֵּר לְעַצְמָם, וְלִשְׁכֹּחַ מֵהַסּוֹבְבִים אוֹתָם... וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַמַּשְׁגִּיחַ רַבִּי יְרוּחָם לֵיבּוֹבִיץ זצ"ל, שֶׁהָיָה אוֹמֵר כָּךְ: צַעֲרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם עַל פְּטִירָתָהּ שֶׁל שָׂרָה הָיָה נוֹרָא. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוּא נִדְרַשׁ לִפְנוֹת אֶל בְּנֵי חֵת – הוּא סָבַר כִּי אֵין זֶה לִכְבוֹדָם שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּם בְּמַצָּב זֶה, כְּשֶׁדִּמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ... לָכֵן, לִפְנֵי שֶׁנִּגַּשׁ לְשׂוֹחֵחַ עִמָּם – קָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, מָחָה אֶת דִּמְעוֹתָיו, שָׁטַף אֶת פָּנָיו, טָמַן אֶת צַעֲרוֹ בְּלִבּוֹ, וְרַק אָז נִגַּשׁ לְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת! לְלַמְּדֵנוּ, כִּי גַּם בַּשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר – יֵשׁ לַחֲשֹׁב עַל רִגְשׁוֹתָיו שֶׁל הַזּוּלָת! (לְלַמֶּדְךָ)