Otzarot-Article

"מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסֵּר" – דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי: שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי חַיִּים שְׁמוּלֵבִיץ זצ"ל: יוֹשְׁבִים אֲנָשִׁים וּמְשׂוֹחֲחִים, וְנִשְׁמָע קוֹל הֲבָרָה. מִיָּד הֵם מִשְׁתַּתְּקִים וּמַטִּים אֹזֶן: מַה מַּכְרִיזִים, מִי נִפְטַר?

בְּימֵי קֶדֶם, לִפְנֵי שֶׁהָיוּ אֶמְצָעֵי תִּקְשֹׁרֶת הֲמוֹנִים, הָיוּ הָרָשׁוּיוֹת מַכְרִיזוֹת עַל צַוֵּיהֶן עַל יְדֵי כָּרוֹז (רָשִׁ"י תַּעֲנִית ל:), וּכְשֶׁהָיָה אָדָם נֶעֱנָשׁ בְּמִיתַת בֵּית דִּין הָיָה כָּרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו: "אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יָצָא לְהִסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית" (סַנְהֶדְרִין מג.) –

תָּאֲרוּ לָכֶם שֶׁיּוֹצֵא כָּרוֹז וּמַכְרִיז בְּכָל הָעִיר: "הַקְשִׁיבוּ הַקְשִׁיבוּ, פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נָפַל בִּרְחוֹב חֲזוֹן אִישׁ!"

ה' יְרַחֵם! וְקָרָה מַשֶּׁהוּ?

"וְקִבֵּל מַכָּה בָּאֶצְבַּע!"

נוּ, בֶּאֱמֶת. מַגִּיעַ לוֹ, בֶּטַח הָלַךְ עַל הַמִּדְרָכָה. הַמִּדְרָכוֹת שֶׁל רְחוֹב חֲזוֹן אִישׁ, הֲלֹא אֵין מַרְצֶפֶת יְשָׁרָה. וּבִכְלָל, מִי הוֹלֵךְ עַל הַמִּדְרָכָה, מַדּוּעַ פָּרַשׁ מִן הַצִּבּוּר. אִלּוּ הָיָה הוֹלֵךְ עַל הַכְּבִישׁ כְּמוֹ כֻּלָּם, הָיְתָה זְכוּת הָרַבִּים עוֹמֶדֶת לוֹ.

אֲבָל רַמְקוֹל, בִּשְׁבִיל זֶה?!

וּבְכֵן, "אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה!" (חֻלִּין ז:) -

לֹא מְכוֹנִית עִם רַמְקוֹל, אֶלָּא הַכְרָזָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת!

"מִי יֵעָנִי וּמִי יֵעָשֵׁר" – מִתְקַיֵּם בְּכָל אָדָם וְאָדָם. שֶׁכֵּן אָמְרוּ (בֵּיצָה טז.) שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא" (תְּהִלִּים פא-ד), "חֹק" לְשׁוֹן מְזוֹנוֹת הוּא, כַּכָּתוּב: "וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתָן לָהֶם פַּרְעֹה" (בְּרֵאשִׁית מז-כב).

וְאָמְרוּ (ב"ב י.): כְּשֵׁם שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּךְ חֶסְרוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. זָכָה, "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ" (יְשַׁעְיָה נח-ז) וְיִתֵּן אוֹתוֹ חִסָּרוֹן לַעֲנִיִּים (רָשִׁ"י). לֹא זָכָה, "וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת".

וְסִפְּרוּ בַּגְּמָרָא, שֶׁרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבְּנֵי אֲחוֹתוֹ יַפְסִידוּ בְּשָׁנָה זוֹ שְׁבַע מֵאוֹת דִּינָרִים. שִׁכְנְעָם לִתְרֹם סְכוּמִים נִכְבָּדִים לִצְדָקָה, שֶׁעָלוּ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁמוֹנִים וּשְׁלוֹשָׁה דִּינָרִים. בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים גָּבְתָה מֵהֶם הַמַּלְכוּת שִׁבְעָה עָשָׂר דִּינָרִים.

חָשְׁשׁוּ שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא מִקְדָּמָה, וּבִקְּשׁוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. הוֹדִיעָם שֶׁאֵלּוּ שִׁבְעָה עָשָׂר הַדִּינָרִים הַמַּשְׁלִימִים אֶת הַהֶפְסֵד שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם, כְּפִי שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ.

שָׁאֲלוּ מַדּוּעַ לֹא הוֹדִיעָם, וְהָיוּ נוֹתְנִים גַּם אוֹתָם לִצְדָקָה. וְעָנָה שֶׁרָצָה שֶׁיְּקַיְּמוּ מִצְוָה לִשְׁמָהּ.

נִמְצָא, שֶׁעַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִגְזַר כַּמָּה יֵעָנִי, וְכַמָּה יֵעָשֵׁר.

וְכָךְ סִפְּרוּ בְּנוֹבְהַרְדּוֹק, שֶׁהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי אַבְרָהָם זַלְמַנְ'ס זצ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת "בֵּית יוֹסֵף" בְּוַרְשָׁה, הִגִּיעַ בַּצָּהֳרַיִם לְאַכְסַנְיָתוֹ. בִּשְּׂרָה לוֹ בַּעֲלַת הַבַּיִת בְּעֶצֶב: "הֶחָתוּל אָכַל אֶת הַחֶמְאָה שֶׁלְּךָ!"

הַחֶמְאָה הָיְתָה הַמַּעֲדָן הַיָּחִיד שֶׁרִכֵּךְ מְעַט אֶת הַלֶּחֶם הַיָּבֵשׁ שֶׁאָכַל. מְקָרְרִים לֹא הָיוּ בְּאוֹתָם יָמִים, הַחֶמְאָה הָיְתָה עַל הַמַּדָּף, וְהֶחָתוּל דִּלֵּג וְאָכַל. יִצְטָרֵךְ לְהִסְתַּפֵּק בְּלֶחֶם יָבֵשׁ.

"לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת", הֵגִיב בְּפַסְקָנוּת.

הִתְגּוֹנְנָה בַּעֲלַת הַבַּיִת: "הַחֶמְאָה שֶׁלִּי בָּאָרוֹן, לֹא אֶת שֶׁלִּי אָכַל!"

"גַּם לֹא אֶת שֶׁלִּי", עָנָה נֶחְרָצוֹת.

נִפְגְּעָה, הַאִם מַאֲשִׁים הוּא אוֹתָהּ בְּהַעֲלָמַת הַחֶמְאָה? אָמְרָה: "אֲבָל בְּעֵינַי רָאִיתִי!"

הִסְבִּיר: "אָכֵן. אֲבָל צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִין מָה רָאָה - אִם הֶחָתוּל אָכַל אֶת הַחֶמְאָה, סִימָן שֶׁהָיְתָה זוֹ הַחֶמְאָה שֶׁלּוֹ, וְלֹא שֶׁלִּי! אֶת הַחֶמְאָה שֶׁלִּי, לֹא יָכוֹל הָיָה לֶאֱכֹל!"... (וְהִגַּדְתָּ)

	לך לך תשפ"א
	כֹּחַ הַהֶרְגֵּל
	"מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסֵּר" – דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי: שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי חַיִּים שְׁמוּלֵבִיץ זצ"ל: יוֹשְׁבִים אֲנָשִׁים וּמְשׂוֹחֲחִים, וְנִשְׁמָע קוֹל הֲבָרָה. מִיָּד הֵם מִשְׁתַּתְּקִים וּמַטִּים אֹזֶן: מַה מַּכְרִיזִים, מִי נִפְטַר? בְּימֵי קֶדֶם, לִפְנֵי שֶׁהָיוּ אֶמְצָעֵי תִּקְשֹׁרֶת הֲמוֹנִים, הָיוּ הָרָשׁוּיוֹת מַכְרִיזוֹת עַל צַוֵּיהֶן עַל יְדֵי כָּרוֹז (רָשִׁ"י תַּעֲנִית ל:), וּכְשֶׁהָיָה אָדָם נֶעֱנָשׁ בְּמִיתַת בֵּית דִּין הָיָה כָּרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו: "אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יָצָא לְהִסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית" (סַנְהֶדְרִין מג.) – תָּאֲרוּ לָכֶם שֶׁיּוֹצֵא כָּרוֹז וּמַכְרִיז בְּכָל הָעִיר: "הַקְשִׁיבוּ הַקְשִׁיבוּ, פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי נָפַל בִּרְחוֹב חֲזוֹן אִישׁ!" ה' יְרַחֵם! וְקָרָה מַשֶּׁהוּ? "וְקִבֵּל מַכָּה בָּאֶצְבַּע!" נוּ, בֶּאֱמֶת. מַגִּיעַ לוֹ, בֶּטַח הָלַךְ עַל הַמִּדְרָכָה. הַמִּדְרָכוֹת שֶׁל רְחוֹב חֲזוֹן אִישׁ, הֲלֹא אֵין מַרְצֶפֶת יְשָׁרָה. וּבִכְלָל, מִי הוֹלֵךְ עַל הַמִּדְרָכָה, מַדּוּעַ פָּרַשׁ מִן הַצִּבּוּר. אִלּוּ הָיָה הוֹלֵךְ עַל הַכְּבִישׁ כְּמוֹ כֻּלָּם, הָיְתָה זְכוּת הָרַבִּים עוֹמֶדֶת לוֹ. אֲבָל רַמְקוֹל, בִּשְׁבִיל זֶה?! וּבְכֵן, "אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה!" (חֻלִּין ז:) - לֹא מְכוֹנִית עִם רַמְקוֹל, אֶלָּא הַכְרָזָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת! "מִי יֵעָנִי וּמִי יֵעָשֵׁר" – מִתְקַיֵּם בְּכָל אָדָם וְאָדָם. שֶׁכֵּן אָמְרוּ (בֵּיצָה טז.) שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא" (תְּהִלִּים פא-ד), "חֹק" לְשׁוֹן מְזוֹנוֹת הוּא, כַּכָּתוּב: "וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתָן לָהֶם פַּרְעֹה" (בְּרֵאשִׁית מז-כב). וְאָמְרוּ (ב"ב י.): כְּשֵׁם שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּךְ חֶסְרוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. זָכָה, "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ" (יְשַׁעְיָה נח-ז) וְיִתֵּן אוֹתוֹ חִסָּרוֹן לַעֲנִיִּים (רָשִׁ"י). לֹא זָכָה, "וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת". וְסִפְּרוּ בַּגְּמָרָא, שֶׁרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבְּנֵי אֲחוֹתוֹ יַפְסִידוּ בְּשָׁנָה זוֹ שְׁבַע מֵאוֹת דִּינָרִים. שִׁכְנְעָם לִתְרֹם סְכוּמִים נִכְבָּדִים לִצְדָקָה, שֶׁעָלוּ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁמוֹנִים וּשְׁלוֹשָׁה דִּינָרִים. בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים גָּבְתָה מֵהֶם הַמַּלְכוּת שִׁבְעָה עָשָׂר דִּינָרִים. חָשְׁשׁוּ שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא מִקְדָּמָה, וּבִקְּשׁוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. הוֹדִיעָם שֶׁאֵלּוּ שִׁבְעָה עָשָׂר הַדִּינָרִים הַמַּשְׁלִימִים אֶת הַהֶפְסֵד שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם, כְּפִי שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ. שָׁאֲלוּ מַדּוּעַ לֹא הוֹדִיעָם, וְהָיוּ נוֹתְנִים גַּם אוֹתָם לִצְדָקָה. וְעָנָה שֶׁרָצָה שֶׁיְּקַיְּמוּ מִצְוָה לִשְׁמָהּ. נִמְצָא, שֶׁעַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִגְזַר כַּמָּה יֵעָנִי, וְכַמָּה יֵעָשֵׁר. וְכָךְ סִפְּרוּ בְּנוֹבְהַרְדּוֹק, שֶׁהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי אַבְרָהָם זַלְמַנְ'ס זצ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת "בֵּית יוֹסֵף" בְּוַרְשָׁה, הִגִּיעַ בַּצָּהֳרַיִם לְאַכְסַנְיָתוֹ. בִּשְּׂרָה לוֹ בַּעֲלַת הַבַּיִת בְּעֶצֶב: "הֶחָתוּל אָכַל אֶת הַחֶמְאָה שֶׁלְּךָ!" הַחֶמְאָה הָיְתָה הַמַּעֲדָן הַיָּחִיד שֶׁרִכֵּךְ מְעַט אֶת הַלֶּחֶם הַיָּבֵשׁ שֶׁאָכַל. מְקָרְרִים לֹא הָיוּ בְּאוֹתָם יָמִים, הַחֶמְאָה הָיְתָה עַל הַמַּדָּף, וְהֶחָתוּל דִּלֵּג וְאָכַל. יִצְטָרֵךְ לְהִסְתַּפֵּק בְּלֶחֶם יָבֵשׁ. "לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת", הֵגִיב בְּפַסְקָנוּת. הִתְגּוֹנְנָה בַּעֲלַת הַבַּיִת: "הַחֶמְאָה שֶׁלִּי בָּאָרוֹן, לֹא אֶת שֶׁלִּי אָכַל!" "גַּם לֹא אֶת שֶׁלִּי", עָנָה נֶחְרָצוֹת. נִפְגְּעָה, הַאִם מַאֲשִׁים הוּא אוֹתָהּ בְּהַעֲלָמַת הַחֶמְאָה? אָמְרָה: "אֲבָל בְּעֵינַי רָאִיתִי!" הִסְבִּיר: "אָכֵן. אֲבָל צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִין מָה רָאָה - אִם הֶחָתוּל אָכַל אֶת הַחֶמְאָה, סִימָן שֶׁהָיְתָה זוֹ הַחֶמְאָה שֶׁלּוֹ, וְלֹא שֶׁלִּי! אֶת הַחֶמְאָה שֶׁלִּי, לֹא יָכוֹל הָיָה לֶאֱכֹל!"... (וְהִגַּדְתָּ)