Otzarot-Article

לְמַר "אֶתְרוֹגִי" הָיוּ עֲשָׂרָה יְלָדִים, אוֹתָם חִנֵּךְ בְּצוּרָה אֲחִידָה מְאֹד כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קִנְאָה בֵּין הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת. הַבָּנִים לָבְשׁוּ מִכְנָסַיִם שְׁחֹרִים וְחֻלְצָה לְבָנָה וְהַבָּנוֹת לָבְשׁוּ שְׂמָלוֹת מְשֻׁבָּצוֹת עִם סֶרֶט תּוֹאֵם לְרֹאשָׁן. כֻּלָּם הָלְכוּ לִישֹׁן בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְאַף קָמוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. הַבָּנִים הָלְכוּ לְאוֹתוֹ בֵּית סֵפֶר וְגַם הַבָּנוֹת לָמְדוּ יַחַד בְּאוֹתוֹ בֵּית סֵפֶר. כְּשֶׁחָזְרוּ הֵכִינוּ שִׁעוּרִים וּכְשֶׁסִּיְּמוּ כֻּלָּם יָרְדוּ לְשַׂחֵק יַחַד בַּגִּנָּה. כְּשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה אָכְלוּ אֲרוּחַת עֶרֶב וְהָלְכוּ לִישֹׁן בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה.

כָּךְ עָבְרוּ לָהֶן הַשָּׁנִים עַד שֶׁהַדְּבָרִים הִשְׁתַּבְּשׁוּ. אַבְרָהָם, סֵרֵב לָלֶכֶת לַתַּלְמוּד תּוֹרָה. מַלְכָּה, כְּבָר לֹא רוֹצָה לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים שֶׁקּוֹנִים לָהּ. יוֹסֵף, "הִתְמִיד" לָשֶׁבֶת "עַל הַבַּרְזִלִּים" עִם נְעָרִים פִּרְחָחִים בַּשְּׁכוּנָה הַסְּמוּכָה. הַמַּשְׁגִּיחַ שֶׁל שְׁמוּאֵל, רָצָה לְהָעִיף אוֹתוֹ מֵהַיְּשִׁיבָה כִּי הוּא לֹא קָם לַתְּפִלּוֹת וְלֹא לוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ וְעוֹד בְּעָיוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁאֵין כָּאן הַמָּקוֹם לְפָרְטָן...

לִבָּם שֶׁל מַר אֶתְרוֹגִי וְרַעְיָתוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבָּם. הֵם הָיוּ מְאֹד מְתֻסְכָּלִים וְלֹא הֵבִינוּ אֵיפֹה טָעוּ בְּמִשְׁנָתָם הַחִנּוּכִית, הֲרֵי כָּל כָּךְ הִתְאַמְּצוּ לְחַנֵּךְ אֶת יַלְדֵיהֶם בְּאֹפֶן שָׁוֶה וְאָחִיד. הֵם לֹא הֵבִינוּ כֵּיצַד צָמְחוּ לָהֶם כָּל הָ"עֲרָבוֹת" וְהַ"הֲדַסִּים הַשּׁוֹטִים" הַלָּלוּ, בְּמִשְׁפַּחַת 'אֶתְרוֹגִי הַמְּיֻחֶסֶת' אוֹתָהּ טִפְּחוּ יַחַד בְּמֶשֶׁךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים.

הַבְּעָיָה הִיא שֶׁמַּר אֶתְרוֹגִי לֹא הִשְׂכִּיל לְהָבִין שֶׁלֹּא כָּל הָאֶתְרוֹגִים שָׁוִים, שֶׁכֵּן הָ'אֶתְרוֹג מֻרְכָּב' יוֹתֵר. הוּא לֹא הֵבִין אֶת הַמֻּרְכָּבוּת שֶׁבְּחִנּוּךְ יְלָדִים, שֶׁכֵּן אִי אֶפְשָׁר לְגַדֵּל אֶת הַיְּלָדִים בְּאוֹתָהּ מַתְכֹּנֶת וּבְאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, שֶׁהֲרֵי כָּל יֶלֶד הוּא עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, לְכָל אֶחָד תְּכוּנוֹת אֹפִי שׁוֹנוֹת, לְפִיכָךְ דַּרְכֵי הַחִנּוּךְ צְרִיכִים לִהְיוֹת מֻתְאָמִים לְכָל יֶלֶד כְּפִי מַהוּתוֹ וְאָפְיוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה, "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (מִשְׁלֵי כב-ו.)

מַר אֶתְרוֹגִי וְרַעְיָתוֹ לֹא רָאוּ אֶת הַקִּנְאָה שֶׁבָּעֲרָה בְּלִבָּהּ שֶׁל מַלְכָּה כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁל חַבְרוֹתֶיהָ בַּכִּתָּה, הֵם לֹא רָאוּ שֶׁיּוֹסֵף מְחַפֵּשׂ תְּשׂוּמֶת לֵב וּמַחֲמָאָה עַל כָּל צִיּוּן טוֹב שֶׁהִשִּׂיג, הֵם לֹא רָאוּ אֵיךְ יוֹסֵף הַקָּטָן לֹא מִסְתַּדֵּר בַּלִּמּוּדִים וּבַחֶבְרָה. אַךְ הֵם כֵּן דָּאֲגוּ שֶׁיִּלְמְדוּ בַּמּוֹסָדוֹת בַּעֲלֵי הַשֵּׁם הֲכִי טוֹב בָּעִיר, לְלֹא כָּל קֶשֶׁר לְרָמַת הַיֶּלֶד וְהַתְאָמָתוֹ הָאִישִׁית. הֵם הָיוּ עֲסוּקִים בְּעֹל הַפַּרְנָסָה וּבְ"אִלּוּף" יַלְדֵיהֶם לִישֹׁן בַּזְּמַן, לָקוּם בַּזְּמַן, לֶאֱכֹל בַּזְּמַן וּלְהָכִין שִׁעוּרִים בַּזְּמַן...

כְּהוֹרִים עָלֵינוּ לְהָבִין שֶׁלְּכָל יֶלֶד יֵשׁ אִישִׁיּוּת וּתְכוּנוֹת אֹפִי מִשֶּׁלּוֹ, וְלָכֵן צְרָכָיו שֶׁל כָּל יֶלֶד שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה. יְלָדִים הֵם לֹא "אֶתְרוֹגִים מְיֻחָסִים". בְּחִנּוּךְ יְלָדִים אֵין 'פַּס יִצּוּר' קָבוּעַ, כִּי כָּל יֶלֶד הוּא 'עֲבוֹדַת יָד', דָּבָר שֶׁמַּצְרִיךְ דִּקְדּוּק רַב וְסַבְלָנוּת רַבָּה! (שֻׁלְחַן מוֹעֵד עָרוּךְ)

	שמוני עצרת ושמחת תורה תשפ"א
	"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר"
	לְמַר "אֶתְרוֹגִי" הָיוּ עֲשָׂרָה יְלָדִים, אוֹתָם חִנֵּךְ בְּצוּרָה אֲחִידָה מְאֹד כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קִנְאָה בֵּין הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת. הַבָּנִים לָבְשׁוּ מִכְנָסַיִם שְׁחֹרִים וְחֻלְצָה לְבָנָה וְהַבָּנוֹת לָבְשׁוּ שְׂמָלוֹת מְשֻׁבָּצוֹת עִם סֶרֶט תּוֹאֵם לְרֹאשָׁן. כֻּלָּם הָלְכוּ לִישֹׁן בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְאַף קָמוּ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. הַבָּנִים הָלְכוּ לְאוֹתוֹ בֵּית סֵפֶר וְגַם הַבָּנוֹת לָמְדוּ יַחַד בְּאוֹתוֹ בֵּית סֵפֶר. כְּשֶׁחָזְרוּ הֵכִינוּ שִׁעוּרִים וּכְשֶׁסִּיְּמוּ כֻּלָּם יָרְדוּ לְשַׂחֵק יַחַד בַּגִּנָּה. כְּשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה אָכְלוּ אֲרוּחַת עֶרֶב וְהָלְכוּ לִישֹׁן בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. כָּךְ עָבְרוּ לָהֶן הַשָּׁנִים עַד שֶׁהַדְּבָרִים הִשְׁתַּבְּשׁוּ. אַבְרָהָם, סֵרֵב לָלֶכֶת לַתַּלְמוּד תּוֹרָה. מַלְכָּה, כְּבָר לֹא רוֹצָה לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים שֶׁקּוֹנִים לָהּ. יוֹסֵף, "הִתְמִיד" לָשֶׁבֶת "עַל הַבַּרְזִלִּים" עִם נְעָרִים פִּרְחָחִים בַּשְּׁכוּנָה הַסְּמוּכָה. הַמַּשְׁגִּיחַ שֶׁל שְׁמוּאֵל, רָצָה לְהָעִיף אוֹתוֹ מֵהַיְּשִׁיבָה כִּי הוּא לֹא קָם לַתְּפִלּוֹת וְלֹא לוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ וְעוֹד בְּעָיוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁאֵין כָּאן הַמָּקוֹם לְפָרְטָן... לִבָּם שֶׁל מַר אֶתְרוֹגִי וְרַעְיָתוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבָּם. הֵם הָיוּ מְאֹד מְתֻסְכָּלִים וְלֹא הֵבִינוּ אֵיפֹה טָעוּ בְּמִשְׁנָתָם הַחִנּוּכִית, הֲרֵי כָּל כָּךְ הִתְאַמְּצוּ לְחַנֵּךְ אֶת יַלְדֵיהֶם בְּאֹפֶן שָׁוֶה וְאָחִיד. הֵם לֹא הֵבִינוּ כֵּיצַד צָמְחוּ לָהֶם כָּל הָ"עֲרָבוֹת" וְהַ"הֲדַסִּים הַשּׁוֹטִים" הַלָּלוּ, בְּמִשְׁפַּחַת 'אֶתְרוֹגִי הַמְּיֻחֶסֶת' אוֹתָהּ טִפְּחוּ יַחַד בְּמֶשֶׁךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁמַּר אֶתְרוֹגִי לֹא הִשְׂכִּיל לְהָבִין שֶׁלֹּא כָּל הָאֶתְרוֹגִים שָׁוִים, שֶׁכֵּן הָ'אֶתְרוֹג מֻרְכָּב' יוֹתֵר. הוּא לֹא הֵבִין אֶת הַמֻּרְכָּבוּת שֶׁבְּחִנּוּךְ יְלָדִים, שֶׁכֵּן אִי אֶפְשָׁר לְגַדֵּל אֶת הַיְּלָדִים בְּאוֹתָהּ מַתְכֹּנֶת וּבְאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, שֶׁהֲרֵי כָּל יֶלֶד הוּא עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, לְכָל אֶחָד תְּכוּנוֹת אֹפִי שׁוֹנוֹת, לְפִיכָךְ דַּרְכֵי הַחִנּוּךְ צְרִיכִים לִהְיוֹת מֻתְאָמִים לְכָל יֶלֶד כְּפִי מַהוּתוֹ וְאָפְיוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה, "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (מִשְׁלֵי כב-ו.) מַר אֶתְרוֹגִי וְרַעְיָתוֹ לֹא רָאוּ אֶת הַקִּנְאָה שֶׁבָּעֲרָה בְּלִבָּהּ שֶׁל מַלְכָּה כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁל חַבְרוֹתֶיהָ בַּכִּתָּה, הֵם לֹא רָאוּ שֶׁיּוֹסֵף מְחַפֵּשׂ תְּשׂוּמֶת לֵב וּמַחֲמָאָה עַל כָּל צִיּוּן טוֹב שֶׁהִשִּׂיג, הֵם לֹא רָאוּ אֵיךְ יוֹסֵף הַקָּטָן לֹא מִסְתַּדֵּר בַּלִּמּוּדִים וּבַחֶבְרָה. אַךְ הֵם כֵּן דָּאֲגוּ שֶׁיִּלְמְדוּ בַּמּוֹסָדוֹת בַּעֲלֵי הַשֵּׁם הֲכִי טוֹב בָּעִיר, לְלֹא כָּל קֶשֶׁר לְרָמַת הַיֶּלֶד וְהַתְאָמָתוֹ הָאִישִׁית. הֵם הָיוּ עֲסוּקִים בְּעֹל הַפַּרְנָסָה וּבְ"אִלּוּף" יַלְדֵיהֶם לִישֹׁן בַּזְּמַן, לָקוּם בַּזְּמַן, לֶאֱכֹל בַּזְּמַן וּלְהָכִין שִׁעוּרִים בַּזְּמַן... כְּהוֹרִים עָלֵינוּ לְהָבִין שֶׁלְּכָל יֶלֶד יֵשׁ אִישִׁיּוּת וּתְכוּנוֹת אֹפִי מִשֶּׁלּוֹ, וְלָכֵן צְרָכָיו שֶׁל כָּל יֶלֶד שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה. יְלָדִים הֵם לֹא "אֶתְרוֹגִים מְיֻחָסִים". בְּחִנּוּךְ יְלָדִים אֵין 'פַּס יִצּוּר' קָבוּעַ, כִּי כָּל יֶלֶד הוּא 'עֲבוֹדַת יָד', דָּבָר שֶׁמַּצְרִיךְ דִּקְדּוּק רַב וְסַבְלָנוּת רַבָּה! (שֻׁלְחַן מוֹעֵד עָרוּךְ)