Otzarot-Article

דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי: מַה הִיא בַּקָּשָׁה זוֹ, "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה". מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם שַׁבְנוּ בִּתְשׁוּבָה, אֵין צֹרֶךְ שֶׁנְּבַקֵּשׁ זֹאת. וְאִם לֹא שַׁבְנוּ, אֵיזוֹ עַזּוּת פָּנִים הִיא לְבַקֵּשׁ זֹאת!

הַדָּבָר יוּבַן בְּמָשָׁל.

יֶלֶד לֹא הִגִּיעַ לַתַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹם, וְיוֹמַיִם. חָשַׁב הַמְּלַמֵּד: לָבֶטַח חוֹלֶה הוּא, אֵלֵךְ לְבַקְּרוֹ. לְהַפְתָּעָתוֹ, מְצָאוֹ בָּרִיא וְשָׁלֵם.

חָקַר: "לָמָּה לֹא הִגַּעְתָּ לַלִּמּוּדִים?"

עָנָה הַיֶּלֶד: "הָלַכְתִּי, וּבַדֶּרֶךְ הִתְנַפֵּל עָלַי כַּלְבּוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן. בְּקֹשִׁי נֶחֱלַצְתִּי מִמֶּנּוּ". הֶרְאָה אֶת קִרְעֵי מִכְנָסָיו, בָּהֶם נָעַץ הַכֶּלֶב אֶת שִׁנָּיו, "פּוֹחֵד אֲנִי. אֵלֵךְ רַק אִם הַכֶּלֶב יִכָּלֵא בְּשַׁרְשֶׁרֶת, אוֹ שֶׁהַמְּלַמֵּד יָבוֹא לְקַחְתַּנִי".

אָמַר הַמְּלַמֵּד: "אֵינְךָ צָרִיךְ לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה. כְּשֶׁהַכֶּלֶב יִתְנַפֵּל, תְּמַהֵר וְתֹאמַר אֶת הַפָּסוּק: 'לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ'. לַחַשׁ בָּדוּק וּמְנֻסֶּה הוּא".

שִׁנֵּן הַיֶּלֶד, וְהַמְּלַמֵּד נִפְרַד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם.

לְמָחֳרָת שׁוּב לֹא בָּא.

אוּלַי שָׁכַח אֶת הַפָּסוּק. סָר הַמְּלַמֵּד לְבֵיתוֹ: "מָה הַיּוֹם?!"

אָמַר בִּטְרוּנְיָה: "הָלַכְתִּי, וְהַכֶּלֶב הִתְנַפֵּל. לֹא הִנִּיחַ שְׁהוּת לוֹמַר אֶת הַפָּסוּק, בָּרַחְתִּי כָּל עוֹד נַפְשִׁי בִּי!"

"אִם כָּךְ", אָמַר הַמְּלַמֵּד, "אֲדַבֵּר עִם בְּעָלָיו, שֶׁיִּכְלָאֵהוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹבֵר".

הַמָּשָׁל מוּבָן. "סְבָבוּנִי כְּלָבִים" (תְּהִלִּים כב-יז), הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו מְסִיתִים וּמַדִּיחִים, מְפַתִּים וּמַחְטִיאִים. יוֹצְרִים חַיִץ בֵּינֵינוּ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹקֵיכֶם" (יְשַׁעְיָה נט-ב). הִצִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "לַחַשׁ": "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל ה'" (הוֹשֵׁעַ יד-ג) אֲבָל, אֲבוֹי, הַכְּלָבִים אֵינָם מְנִיחִים לוֹמַר אֶת הַלַּחַשׁ!

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֵן גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, וְהַיֵּצֶר הָרָע מְעַכֵּב. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, "מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסוֹר", לֹא בָּנוּ הָאַשְׁמָה, "כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה".

בִּתְנַאי שֶׁמִּצִּדֵּנוּ, מוּכָנִים אָנוּ לָשׁוּב!

כָּל עִסְקוֹ וְעִנְיָנוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע וּשְׁלוּחָיו, שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ לָאָדָם לִינֹק מִמְּקוֹר הַחַיִּים וּלְהִתְחַבֵּר לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי תּוֹרָתוֹ.

הוּא שֶׁמָּשְׁלוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה מב-ג) עַל אָחָז, שֶׁהָיָה רָשָׁע מְרֻשָּׁע, מֵרִשְׁעֵי מַלְכֵי יְהוּדָה.

מָשָׁל לְמִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ שֶׁטִּפֵּחַ חֲלוֹם לָרֶשֶׁת אֶת כֵּס הַמַּלְכוּת, בִּהְיוֹת הַמֶּלֶךְ עֲרִירִי, לְלֹא בֵּן יוֹרֵשׁ. סֻכְּלָה מַחֲשַׁבְתּוֹ וְנוֹלַד לַמֶּלֶךְ בֵּן, יוֹרֵשׁ עֶצֶר. הַמֶּלֶךְ, שֶׁבָּטַח בְּמִשְׁנֵהוּ, מִנָּהוּ לְפַקֵּחַ עַל גִּדּוּלוֹ וְחִנּוּכוֹ שֶׁל יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר. וְלֹא יָדַע שֶׁהִפְקִידוֹ בְּיַד שׂוֹנְאוֹ הַמַּר, הֶחָפֵץ בְּמוֹתוֹ!

חָשַׁב הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ, אֲחַיֵּב רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ. אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹשֵׁךְ מֵינִקְתּוֹ מִמֶּנּוּ, וּמֵעַצְמוֹ הוּא מֵת.

כָּךְ, מְסַיֵּם הַמִּדְרָשׁ, אָמַר אָחָז: אִם אֵין גְּדָיִים אֵין תְּיָשִׁים, אִם אֵין תְּיָשִׁים אֵין צֹאן, אִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה, אִם אֵין רוֹעֶה אֵין עוֹלָם -

כָּךְ הָיָה סָבוּר בְּדַעְתּוֹ לוֹמַר: אִם אֵין קְטַנִּים אֵין תַּלְמִידִים, אִם אֵין תַּלְמִידִים אֵין חֲכָמִים, אִם אֵין חֲכָמִים אֵין זְקֵנִים, אִם אֵין זְקֵנִים אֵין נְבִיאִים, אִם אֵין נְבִיאִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עֲלֵיהֶם!

וְאָחָז, סָגַר בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת [שֶׁהָיוּ מְלַמְּדִים בָּהֶם אֶת הַתִּינוֹקוֹת] וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, לְסַלֵּק הַשְּׁכִינָה מִיִּשְׂרָאֵל.

וְהַמָּשָׁל אֵינוֹ מוּבָן. הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ פָּחַד לַהֲרֹג אֶת יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, פֶּן יִתְחַיֵּב רֹאשׁוֹ לַמֶּלֶךְ. וּכְשֶׁיִּמָּנַע מִן הַמֵּינֶקֶת לַהֲנִיקוֹ, הַאִם לֹא יָאֳשַׁם בִּגְרִימַת הֲרִיגָתוֹ בְּרָעָב וּבְצָמָא?

וְהַתְּשׁוּבָה, שֶׁהֶרְאָה עַצְמוֹ כְּדוֹאֵג לַיֶּלֶד הָרַךְ וּמְפַנְּקוֹ. הִלְעִיטוֹ בְּמַמְתַּקִּים וּבְסֻכָּרִיּוֹת, עַד שֶׁבְּבוֹא הַמֵּינֶקֶת הָיָה שָׂבֵעַ וְקָץ בַּיְּנִיקָה, שֶׁהִיא סַם הַחַיִּים עֲבוּרוֹ. הַכֹּל הִלְּלוּ אֶת הַשַּׂר הַמַּרְעִיף אַהֲבָה עַל הָעוֹלָל, וְהַתִּינוֹק דָּעַךְ וְגָוַע מֵחֹסֶר מָזוֹן וּמִגֹּדֶשׁ מַמְתַּקִּים מַזִּיקִים.

זוֹ הָיְתָה מְזִמָּתוֹ שֶׁל אָחָז. וְלֹא בִּכְדִי קְרָאוּהוּ כָּךְ, שֶׁ"אָחַז" בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. לִכְאוֹרָה, הַבֵּאוּר שֶׁסְּגָרָם וְנֶעֱלַם. אֲבָל מַשְׁמָעוּת "אָחָז" הִיא שֶׁאָחֲזָם וְהֶחְזִיקָם. בְּרַם, הוּא שֶׁאָמַרְנוּ. שֶׁהֵשִׂים עַצְמוֹ כְּדוֹאֵג לְדוֹר הֶעָתִיד, לְהַרְחִיב אָפְקֵיהֶם וּלְהַעֲשִׁיר יְדִיעוֹתֵיהֶם, הִשְׂבִּיעָם בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְנִתְּקָם מִמַּבּוּעֵי יְנִיקַת הַתּוֹרָה.

כַּמָּה יֵשׁ לְהִזָּהֵר מֵאֲחִיזָתוֹ שֶׁל אָחָז! (וְהִגַּדְתָּ)

	פנחס תש"פ
	אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְהַנְהִיג בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם
	דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי: מַה הִיא בַּקָּשָׁה זוֹ, "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה". מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם שַׁבְנוּ בִּתְשׁוּבָה, אֵין צֹרֶךְ שֶׁנְּבַקֵּשׁ זֹאת. וְאִם לֹא שַׁבְנוּ, אֵיזוֹ עַזּוּת פָּנִים הִיא לְבַקֵּשׁ זֹאת! הַדָּבָר יוּבַן בְּמָשָׁל. יֶלֶד לֹא הִגִּיעַ לַתַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹם, וְיוֹמַיִם. חָשַׁב הַמְּלַמֵּד: לָבֶטַח חוֹלֶה הוּא, אֵלֵךְ לְבַקְּרוֹ. לְהַפְתָּעָתוֹ, מְצָאוֹ בָּרִיא וְשָׁלֵם. חָקַר: "לָמָּה לֹא הִגַּעְתָּ לַלִּמּוּדִים?" עָנָה הַיֶּלֶד: "הָלַכְתִּי, וּבַדֶּרֶךְ הִתְנַפֵּל עָלַי כַּלְבּוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן. בְּקֹשִׁי נֶחֱלַצְתִּי מִמֶּנּוּ". הֶרְאָה אֶת קִרְעֵי מִכְנָסָיו, בָּהֶם נָעַץ הַכֶּלֶב אֶת שִׁנָּיו, "פּוֹחֵד אֲנִי. אֵלֵךְ רַק אִם הַכֶּלֶב יִכָּלֵא בְּשַׁרְשֶׁרֶת, אוֹ שֶׁהַמְּלַמֵּד יָבוֹא לְקַחְתַּנִי". אָמַר הַמְּלַמֵּד: "אֵינְךָ צָרִיךְ לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה. כְּשֶׁהַכֶּלֶב יִתְנַפֵּל, תְּמַהֵר וְתֹאמַר אֶת הַפָּסוּק: 'לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ'. לַחַשׁ בָּדוּק וּמְנֻסֶּה הוּא". שִׁנֵּן הַיֶּלֶד, וְהַמְּלַמֵּד נִפְרַד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם. לְמָחֳרָת שׁוּב לֹא בָּא. אוּלַי שָׁכַח אֶת הַפָּסוּק. סָר הַמְּלַמֵּד לְבֵיתוֹ: "מָה הַיּוֹם?!" אָמַר בִּטְרוּנְיָה: "הָלַכְתִּי, וְהַכֶּלֶב הִתְנַפֵּל. לֹא הִנִּיחַ שְׁהוּת לוֹמַר אֶת הַפָּסוּק, בָּרַחְתִּי כָּל עוֹד נַפְשִׁי בִּי!" "אִם כָּךְ", אָמַר הַמְּלַמֵּד, "אֲדַבֵּר עִם בְּעָלָיו, שֶׁיִּכְלָאֵהוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹבֵר". הַמָּשָׁל מוּבָן. "סְבָבוּנִי כְּלָבִים" (תְּהִלִּים כב-יז), הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו מְסִיתִים וּמַדִּיחִים, מְפַתִּים וּמַחְטִיאִים. יוֹצְרִים חַיִץ בֵּינֵינוּ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹקֵיכֶם" (יְשַׁעְיָה נט-ב). הִצִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "לַחַשׁ": "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל ה'" (הוֹשֵׁעַ יד-ג) אֲבָל, אֲבוֹי, הַכְּלָבִים אֵינָם מְנִיחִים לוֹמַר אֶת הַלַּחַשׁ! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֵן גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, וְהַיֵּצֶר הָרָע מְעַכֵּב. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, "מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסוֹר", לֹא בָּנוּ הָאַשְׁמָה, "כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה". בִּתְנַאי שֶׁמִּצִּדֵּנוּ, מוּכָנִים אָנוּ לָשׁוּב! כָּל עִסְקוֹ וְעִנְיָנוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע וּשְׁלוּחָיו, שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ לָאָדָם לִינֹק מִמְּקוֹר הַחַיִּים וּלְהִתְחַבֵּר לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי תּוֹרָתוֹ. הוּא שֶׁמָּשְׁלוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה מב-ג) עַל אָחָז, שֶׁהָיָה רָשָׁע מְרֻשָּׁע, מֵרִשְׁעֵי מַלְכֵי יְהוּדָה. מָשָׁל לְמִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ שֶׁטִּפֵּחַ חֲלוֹם לָרֶשֶׁת אֶת כֵּס הַמַּלְכוּת, בִּהְיוֹת הַמֶּלֶךְ עֲרִירִי, לְלֹא בֵּן יוֹרֵשׁ. סֻכְּלָה מַחֲשַׁבְתּוֹ וְנוֹלַד לַמֶּלֶךְ בֵּן, יוֹרֵשׁ עֶצֶר. הַמֶּלֶךְ, שֶׁבָּטַח בְּמִשְׁנֵהוּ, מִנָּהוּ לְפַקֵּחַ עַל גִּדּוּלוֹ וְחִנּוּכוֹ שֶׁל יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר. וְלֹא יָדַע שֶׁהִפְקִידוֹ בְּיַד שׂוֹנְאוֹ הַמַּר, הֶחָפֵץ בְּמוֹתוֹ! חָשַׁב הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ, אֲחַיֵּב רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ. אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹשֵׁךְ מֵינִקְתּוֹ מִמֶּנּוּ, וּמֵעַצְמוֹ הוּא מֵת. כָּךְ, מְסַיֵּם הַמִּדְרָשׁ, אָמַר אָחָז: אִם אֵין גְּדָיִים אֵין תְּיָשִׁים, אִם אֵין תְּיָשִׁים אֵין צֹאן, אִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה, אִם אֵין רוֹעֶה אֵין עוֹלָם - כָּךְ הָיָה סָבוּר בְּדַעְתּוֹ לוֹמַר: אִם אֵין קְטַנִּים אֵין תַּלְמִידִים, אִם אֵין תַּלְמִידִים אֵין חֲכָמִים, אִם אֵין חֲכָמִים אֵין זְקֵנִים, אִם אֵין זְקֵנִים אֵין נְבִיאִים, אִם אֵין נְבִיאִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עֲלֵיהֶם! וְאָחָז, סָגַר בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת [שֶׁהָיוּ מְלַמְּדִים בָּהֶם אֶת הַתִּינוֹקוֹת] וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, לְסַלֵּק הַשְּׁכִינָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְהַמָּשָׁל אֵינוֹ מוּבָן. הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ פָּחַד לַהֲרֹג אֶת יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, פֶּן יִתְחַיֵּב רֹאשׁוֹ לַמֶּלֶךְ. וּכְשֶׁיִּמָּנַע מִן הַמֵּינֶקֶת לַהֲנִיקוֹ, הַאִם לֹא יָאֳשַׁם בִּגְרִימַת הֲרִיגָתוֹ בְּרָעָב וּבְצָמָא? וְהַתְּשׁוּבָה, שֶׁהֶרְאָה עַצְמוֹ כְּדוֹאֵג לַיֶּלֶד הָרַךְ וּמְפַנְּקוֹ. הִלְעִיטוֹ בְּמַמְתַּקִּים וּבְסֻכָּרִיּוֹת, עַד שֶׁבְּבוֹא הַמֵּינֶקֶת הָיָה שָׂבֵעַ וְקָץ בַּיְּנִיקָה, שֶׁהִיא סַם הַחַיִּים עֲבוּרוֹ. הַכֹּל הִלְּלוּ אֶת הַשַּׂר הַמַּרְעִיף אַהֲבָה עַל הָעוֹלָל, וְהַתִּינוֹק דָּעַךְ וְגָוַע מֵחֹסֶר מָזוֹן וּמִגֹּדֶשׁ מַמְתַּקִּים מַזִּיקִים. זוֹ הָיְתָה מְזִמָּתוֹ שֶׁל אָחָז. וְלֹא בִּכְדִי קְרָאוּהוּ כָּךְ, שֶׁ"אָחַז" בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. לִכְאוֹרָה, הַבֵּאוּר שֶׁסְּגָרָם וְנֶעֱלַם. אֲבָל מַשְׁמָעוּת "אָחָז" הִיא שֶׁאָחֲזָם וְהֶחְזִיקָם. בְּרַם, הוּא שֶׁאָמַרְנוּ. שֶׁהֵשִׂים עַצְמוֹ כְּדוֹאֵג לְדוֹר הֶעָתִיד, לְהַרְחִיב אָפְקֵיהֶם וּלְהַעֲשִׁיר יְדִיעוֹתֵיהֶם, הִשְׂבִּיעָם בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְנִתְּקָם מִמַּבּוּעֵי יְנִיקַת הַתּוֹרָה. כַּמָּה יֵשׁ לְהִזָּהֵר מֵאֲחִיזָתוֹ שֶׁל אָחָז! (וְהִגַּדְתָּ)