Otzarot-Article

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (א-א) מָה הַהַדְגָּשָׁה "אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל"? רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זצ"ל עָנָה עַל כָּךְ, בְּהַקְדִּימוֹ דִּבְרֵי הַגָּאוֹן מָהָרָ"ם שִׁיף זצ"ל עַל הַפָּסוּק "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (וַיִּקְרָא יט-יז). כְּלוֹמַר, אִם תּוֹכִיחַ אֶת רֵעֲךָ נִמְצֵאתָ מְבַיְּשׁוֹ. וְאָז, תִּשָּׂא עָלָיו חָלִילָה חֵטְא. מָה הָעֵצָה? שֶׁתּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, מִי שֶׁצַּדִּיק כְּמוֹתְךָ וְלֹא חָטָא בְּאוֹתוֹ חֵטְא, וְרֵעֲךָ יִשְׁמַע וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ, וְכָךְ לֹא תִּשָּׂא אֶת חֵטְא הַכְלָמָתוֹ. כָּךְ נָהַג אַף מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לְהוֹכִיחַ אֶת הַחוֹטְאִים. שֶׁכִּנֵּס אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְהוֹכִיחָם עַל חֲטָאֵי יְחִידִים, וְלֹא דִּבֵּר רַק עַל הַחוֹטְאִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַהֲבִיאָם לִידֵי בּוּשָׁה וּכְלִמָּה.

וּבְעִנְיָן זֶה כָּתַב בְּ"בִינָה לְעִתִּים" לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק: "אַל תּוֹכַח לֵץ, פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ. הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (מִשְׁלֵי ט-ח). תּוֹכִיחַ אֶת הֶחָכָם בִּפְנֵי הַלֵּץ, וְיִשְׁמַע הַלֵּץ וְיִקַּח מוּסָר מִבְּלִי לְהַקְפִּיד וְלִבְעֹט בַּתּוֹכֵחָה.

הַמּוֹכִיחַ חַיָּב לְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בִּזְהִירוּת, כִּי "כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע", וְאִם יָקוּצוּ בְּתוֹכַחְתּוֹ תִּגְדַּל אַשְׁמָתָם וְיָבִיא עֲלֵיהֶם קְלָלָה וְלֹא בְּרָכָה. עַל כֵּן יַתְחִיל לְהוֹכִיחָם בְּרֶמֶז, וְיִתְבּוֹנֵן לִתְגוּבָתָם. אִם יִרְאֶה שֶׁהֵם אוֹהֲבֵי תּוֹכֵחָה, יוֹסִיף לְהַנְחוֹתָם. וְאִם לָאו, יִמְשֹׁךְ יָדוֹ.

תָּמִיד צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁלִּפְנֵי שֶׁמַּעֲבִירִים בִּקֹּרֶת יֵשׁ לִבְדֹּק אֶת עַצְמֵנוּ אִם אֵין אָנוּ נְגוּעִים בָּהּ בְּאוֹתָהּ מִדָּה. כְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה נֶחְמָד.

בַּעַל אֶחָד הָיָה מֻטְרָד מִכָּךְ שֶׁשְּׁמִיעָתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ אֵינֶנָּה עוֹד כְּפִי שֶׁהָיְתָה, וְחָשַׁב שֶׁאוּלַי הִיא זְקוּקָה לְמַכְשִׁיר שְׁמִיעָה. הוּא לֹא הָיָה בָּטוּחַ כֵּיצַד לְהַעֲבִיר לָהּ אֶת הַמֶּסֶר הֶעָדִין, אָז הוּא הִתְקַשֵּׁר לְרוֹפֵא הַמִּשְׁפָּחָה עַל מְנָת לְהִוָּעֵץ בּוֹ. הָרוֹפֵא אָמַר לוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּדִיקָה לֹא פוֹרְמָלִית וּפְשׁוּטָה שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יָכוֹל לְבַצֵּעַ, שֶׁתִּתֵּן לָרוֹפֵא יְכֹלֶת לִשְׁפֹּט טוֹב יוֹתֵר אֶת אָבְדַן הַשְּׁמִיעָה שֶׁלָּהּ.

"הִנֵּה מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה", אָמַר הָרוֹפֵא. "עֲמֹד בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּ-15 מֶטֶר מִמֶּנָּה, וּבְקוֹל שִׂיחָה רָגִיל אֱמֹר לָהּ מַשֶּׁהוּ, וּרְאֵה אִם הִיא שׁוֹמַעַת. אִם הִיא לֹא מְגִיבָה - הִתְקָרֵב לִכְדֵי 10 מֶטֶר, אַחַר כָּךְ 5 מֶטֶר וְכָךְ הָלְאָה, עַד שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל תְּגוּבָה".

בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב, אִשְׁתּוֹ בַּמִּטְבָּח שׁוֹקֶדֶת עַל אֲרוּחַת הָעֶרֶב בְּעוֹד הוּא יָשׁוּב בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה. הוּא נִזְכַּר בָּרוֹפֵא וְאוֹמֵר לְעַצְמוֹ, "אֲנִי בְּעֵרֶךְ 15 מֶטֶר מִמֶּנָּה, נְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ הָרוֹפֵא".

בְּקוֹל רָגִיל הוּא שׁוֹאֵל אֶת אִשְׁתּוֹ, "מָה אוֹכְלִים הָעֶרֶב?". אֵין תְּגוּבָה.

הַבַּעַל מִתְקָרֵב לְכִוּוּן הַמִּטְבָּח, נֶעֱמָד בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּ-10 מֶטֶר מֵרַעְיָתוֹ וְשׁוֹאֵל שׁוּב, "מָה אוֹכְלִים הָעֶרֶב?". שׁוּב, אֵין תְּגוּבָה.

הוּא עָבַר לַחֲדַר הָאֹכֶל, כַּחֲמִשָּׁה מֶטֶר מֵאִשְׁתּוֹ, וְשָׁאַל שׁוּב, "מָה אוֹכְלִים בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב?". אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.

אָז הוּא נִכְנָס לַמִּטְבָּח, נֶעֱמָד לְיַד הַדֶּלֶת וּמִמֶּרְחָק שֶׁל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה מֶטֶר: "מָה לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב?". עֲדַיִן אֵין רַחַשׁ מִצַּד אִשְׁתּוֹ.

הוּא נִגָּשׁ מַמָּשׁ מֵאֲחוֹרֶיהָ וְאוֹמֵר בְּקוֹל רָם: "מָה לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב?".

"יַעֲקֹב, בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית – עוֹף צָלוּי!".

חֲבֵרִים, לִפְנֵי שֶׁמַּעֲבִירִים בִּקֹּרֶת עַל אֲחֵרִים, כְּדַאי לְוַדֵּא כִּי לִבֵּנוּ נָקִי, עַל מְנָת שֶׁנִּרְאֶה נָכוֹן וּבָרוּר יוֹתֵר אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ מִסְּבִיבֵנוּ.

יֵשׁ לִזְכֹּר תָּמִיד כִּי בִּקֹּרֶת נְכוֹנָה - בּוֹנָה. בִּלְתִּי נָכוֹנָה - מְעַנָּה. מִשּׁוּם כָּךְ, יֵשׁ לִשְׁקֹל הֵיטֵב כָּל מִלָּה בְּעֵת הַבָּעַת דִּבְרֵי בִּקֹּרֶת. מַה לּוֹמַר, וּבְעִקָּר מַה לֹּא לוֹמַר, וְאֵיךְ לוֹמַר. פְּנִיָּה שֶׁל אוֹהֵב, מַשְׁפִּיעַ וְנוֹתֵן, שֶׁכָּעֵת מַנְחֶה וּמְכַוֵּן אַךְ וְרַק לְהַצְלָחַת הָאַחֵר וּלְטוֹבָתוֹ, פּוֹעֶלֶת בְּנֶפֶשׁ הָאַחֵר, מַשְׁפִּיעָה עָלָיו וּבוֹנָה אוֹתוֹ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בהר - בחוקותי תש"פ
	ַדֶּלֶת הַמִּסְתּוֹבֶבֶת
	"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (א-א) מָה הַהַדְגָּשָׁה "אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל"? רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זצ"ל עָנָה עַל כָּךְ, בְּהַקְדִּימוֹ דִּבְרֵי הַגָּאוֹן מָהָרָ"ם שִׁיף זצ"ל עַל הַפָּסוּק "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (וַיִּקְרָא יט-יז). כְּלוֹמַר, אִם תּוֹכִיחַ אֶת רֵעֲךָ נִמְצֵאתָ מְבַיְּשׁוֹ. וְאָז, תִּשָּׂא עָלָיו חָלִילָה חֵטְא. מָה הָעֵצָה? שֶׁתּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, מִי שֶׁצַּדִּיק כְּמוֹתְךָ וְלֹא חָטָא בְּאוֹתוֹ חֵטְא, וְרֵעֲךָ יִשְׁמַע וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ, וְכָךְ לֹא תִּשָּׂא אֶת חֵטְא הַכְלָמָתוֹ. כָּךְ נָהַג אַף מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לְהוֹכִיחַ אֶת הַחוֹטְאִים. שֶׁכִּנֵּס אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְהוֹכִיחָם עַל חֲטָאֵי יְחִידִים, וְלֹא דִּבֵּר רַק עַל הַחוֹטְאִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַהֲבִיאָם לִידֵי בּוּשָׁה וּכְלִמָּה. וּבְעִנְיָן זֶה כָּתַב בְּ"בִינָה לְעִתִּים" לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק: "אַל תּוֹכַח לֵץ, פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ. הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (מִשְׁלֵי ט-ח). תּוֹכִיחַ אֶת הֶחָכָם בִּפְנֵי הַלֵּץ, וְיִשְׁמַע הַלֵּץ וְיִקַּח מוּסָר מִבְּלִי לְהַקְפִּיד וְלִבְעֹט בַּתּוֹכֵחָה. הַמּוֹכִיחַ חַיָּב לְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בִּזְהִירוּת, כִּי "כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע", וְאִם יָקוּצוּ בְּתוֹכַחְתּוֹ תִּגְדַּל אַשְׁמָתָם וְיָבִיא עֲלֵיהֶם קְלָלָה וְלֹא בְּרָכָה. עַל כֵּן יַתְחִיל לְהוֹכִיחָם בְּרֶמֶז, וְיִתְבּוֹנֵן לִתְגוּבָתָם. אִם יִרְאֶה שֶׁהֵם אוֹהֲבֵי תּוֹכֵחָה, יוֹסִיף לְהַנְחוֹתָם. וְאִם לָאו, יִמְשֹׁךְ יָדוֹ. תָּמִיד צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁלִּפְנֵי שֶׁמַּעֲבִירִים בִּקֹּרֶת יֵשׁ לִבְדֹּק אֶת עַצְמֵנוּ אִם אֵין אָנוּ נְגוּעִים בָּהּ בְּאוֹתָהּ מִדָּה. כְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה נֶחְמָד. בַּעַל אֶחָד הָיָה מֻטְרָד מִכָּךְ שֶׁשְּׁמִיעָתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ אֵינֶנָּה עוֹד כְּפִי שֶׁהָיְתָה, וְחָשַׁב שֶׁאוּלַי הִיא זְקוּקָה לְמַכְשִׁיר שְׁמִיעָה. הוּא לֹא הָיָה בָּטוּחַ כֵּיצַד לְהַעֲבִיר לָהּ אֶת הַמֶּסֶר הֶעָדִין, אָז הוּא הִתְקַשֵּׁר לְרוֹפֵא הַמִּשְׁפָּחָה עַל מְנָת לְהִוָּעֵץ בּוֹ. הָרוֹפֵא אָמַר לוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּדִיקָה לֹא פוֹרְמָלִית וּפְשׁוּטָה שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יָכוֹל לְבַצֵּעַ, שֶׁתִּתֵּן לָרוֹפֵא יְכֹלֶת לִשְׁפֹּט טוֹב יוֹתֵר אֶת אָבְדַן הַשְּׁמִיעָה שֶׁלָּהּ. "הִנֵּה מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה", אָמַר הָרוֹפֵא. "עֲמֹד בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּ-15 מֶטֶר מִמֶּנָּה, וּבְקוֹל שִׂיחָה רָגִיל אֱמֹר לָהּ מַשֶּׁהוּ, וּרְאֵה אִם הִיא שׁוֹמַעַת. אִם הִיא לֹא מְגִיבָה - הִתְקָרֵב לִכְדֵי 10 מֶטֶר, אַחַר כָּךְ 5 מֶטֶר וְכָךְ הָלְאָה, עַד שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל תְּגוּבָה". בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב, אִשְׁתּוֹ בַּמִּטְבָּח שׁוֹקֶדֶת עַל אֲרוּחַת הָעֶרֶב בְּעוֹד הוּא יָשׁוּב בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה. הוּא נִזְכַּר בָּרוֹפֵא וְאוֹמֵר לְעַצְמוֹ, "אֲנִי בְּעֵרֶךְ 15 מֶטֶר מִמֶּנָּה, נְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ הָרוֹפֵא". בְּקוֹל רָגִיל הוּא שׁוֹאֵל אֶת אִשְׁתּוֹ, "מָה אוֹכְלִים הָעֶרֶב?". אֵין תְּגוּבָה. הַבַּעַל מִתְקָרֵב לְכִוּוּן הַמִּטְבָּח, נֶעֱמָד בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּ-10 מֶטֶר מֵרַעְיָתוֹ וְשׁוֹאֵל שׁוּב, "מָה אוֹכְלִים הָעֶרֶב?". שׁוּב, אֵין תְּגוּבָה. הוּא עָבַר לַחֲדַר הָאֹכֶל, כַּחֲמִשָּׁה מֶטֶר מֵאִשְׁתּוֹ, וְשָׁאַל שׁוּב, "מָה אוֹכְלִים בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב?". אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. אָז הוּא נִכְנָס לַמִּטְבָּח, נֶעֱמָד לְיַד הַדֶּלֶת וּמִמֶּרְחָק שֶׁל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה מֶטֶר: "מָה לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב?". עֲדַיִן אֵין רַחַשׁ מִצַּד אִשְׁתּוֹ. הוּא נִגָּשׁ מַמָּשׁ מֵאֲחוֹרֶיהָ וְאוֹמֵר בְּקוֹל רָם: "מָה לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב?". "יַעֲקֹב, בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית – עוֹף צָלוּי!". חֲבֵרִים, לִפְנֵי שֶׁמַּעֲבִירִים בִּקֹּרֶת עַל אֲחֵרִים, כְּדַאי לְוַדֵּא כִּי לִבֵּנוּ נָקִי, עַל מְנָת שֶׁנִּרְאֶה נָכוֹן וּבָרוּר יוֹתֵר אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ מִסְּבִיבֵנוּ. יֵשׁ לִזְכֹּר תָּמִיד כִּי בִּקֹּרֶת נְכוֹנָה - בּוֹנָה. בִּלְתִּי נָכוֹנָה - מְעַנָּה. מִשּׁוּם כָּךְ, יֵשׁ לִשְׁקֹל הֵיטֵב כָּל מִלָּה בְּעֵת הַבָּעַת דִּבְרֵי בִּקֹּרֶת. מַה לּוֹמַר, וּבְעִקָּר מַה לֹּא לוֹמַר, וְאֵיךְ לוֹמַר. פְּנִיָּה שֶׁל אוֹהֵב, מַשְׁפִּיעַ וְנוֹתֵן, שֶׁכָּעֵת מַנְחֶה וּמְכַוֵּן אַךְ וְרַק לְהַצְלָחַת הָאַחֵר וּלְטוֹבָתוֹ, פּוֹעֶלֶת בְּנֶפֶשׁ הָאַחֵר, מַשְׁפִּיעָה עָלָיו וּבוֹנָה אוֹתוֹ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)