Otzarot-Article

"וְעַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ" (יח-יט) יִתְרוֹ הִגִּיעַ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְרָאָה אֶת חֲתָנוֹ הַגָּדוֹל, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, מַנְחִיל הַתּוֹרָה, יוֹשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב. "וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו, לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה, נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ. כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹקִים עִמָּךְ" - הוּא יָעַץ לו לְהָקִים מַעֲרַךְ שׁוֹפְטִים מִשָּׂרֵי עֲשָׂרוֹת וְעַד שָׂרֵי אֲלָפִים, "וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם, וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ" - וַה' הִסְכִּים עַל יָדוֹ.

כָּל זֶה יָדוּעַ, אַךְ יֵשׁ אִמְרָה נוֹקֶבֶת שֶׁל הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק זָצָ"ל: "עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ", כָּךְ פָּתַח יִתְרוֹ אֶת דְּבָרָיו. וְאָמַר הָרַבִּי מִקּוֹצְק בִּקְצָרָה, כְּדַרְכּוֹ: "שְׁמַע בְּקוֹלִי", זוֹ הָעֵצָה!

מַרְעִישִׁים הַדְּבָרִים: יֵשׁ הֲמוֹן עֵצוֹת פְּרָטִיּוֹת לַהֲמוֹן שְׁאֵלוֹת וְהִתְלַבְּטֻיּוֹת, מַצָּבִים וּמְאֹרָעוֹת. אֲבָל יֵשׁ עֵצָה כּוֹלֶלֶת: "שְׁמַע בְּקוֹלִי", כְּפִיפוּת לְדַעַת תּוֹרָה, לַעֲצַת הַזְּקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר, הַמְּנֻסִּים וְהַמְּנַוְּטִים! וְהַבְטָחָה הֻבְטַחְנוּ מִמָּרוֹם: "כָּל הַנִּמְלָךְ בַּזְּקֵנִים מַצְלִיחַ" (שְׁמוֹת רַבָּה ג-ח), וְהַבְטָחָה שֶׁכּוֹחָהּ יָפֶה לְכָל הַבְּעָיוֹת וְהַסְּפֵקוֹת: בַּמִּישׁוֹר הַפְּרָטִי, הַצִּבּוּרִי וְהַלְּאֻמִּי, בָּעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים וְהַגַּשְׁמִיִּים, בַּמִּישׁוֹר הָאִישִׁי וְהַמִּשְׁפַּחְתִּי: "שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ", זוֹ הָעֵצָה לְכָל הִתְלַבְּטוּת וּשְׁאֵלָה.

בְּמוֹצָאֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִכְנַס הַגְּבִיר רַבִּי יְהוּדָה בֶּקֶרְמַן זַ"ל אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, לְקַבֵּל בִּרְכַּת פְּרֵדָה מֵרַבּוֹ, הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַדִּבְרֵי בִּינָה מִבִּיאָלֶא זָצָ"ל.

לְתִמְהוֹנוֹ, שְׁאָלוֹ הָרַבִּי לְכַמָּה עוֹלֶה רְכוּשׁוֹ. הֵשִׁיב: "אִי אֶפְשָׁר לַעֲנוֹת עַל כָּךְ מִיָּד. יֵשׁ סְכוּמִים שֶׁאֲנִי חַיָּב לַאֲחֵרִים, יֵשׁ שֶׁאֲחֵרִים חַיָּבִים לִי, יֵשׁ רְכוּשׁ הַמֻּשְׁקָע בִּסְחוֹרוֹת, וְיֵשׁ הַמֻּשְׁקָע בְּנִכְסֵי דְּלָא נַיְדֵי".

אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "עֲרֹךְ אֵפוֹא אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, וֶאֱמֹר לִי".

נָסַע לְבֵיתוֹ וְקָרָא לִמְנַהֲלֵי חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, יָשַׁב עִמָּם וְעָרַךְ חֶשְׁבּוֹן מְדֻקְדָּק, שָׁב אֶל הָרַבִּי וּמָסַר: "הוֹנִי עוֹלֶה לְסַךְ שִׁשִּׁים אֶלֶף רוּבָּל בִּמְזֻמָּנִים וּבִסְחוֹרוֹת, מִלְּבַד שֹׁוִי הַבָּתִּים, הַחֲנֻיּוֹת וְהַמַּחְסָנִים".

אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "אִם כֵּן, עֲצָתִי לְךָ שֶׁתַּשְׁבִּית עַתָּה כָּל מִסְחָר, וְתִתְפַּרְנֵס מֵהַכֶּסֶף שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ". תָּמַהּ, וְהָרַבִּי הִבְהִיר: "אֵינִי מְצַוֶּה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֵין זוֹ אֶלָּא עֵצָה טוֹבָה".

נַעֲנָה רַבִּי יְהוּדָה: "וַדַּאי שֶׁעֵצָה טוֹבָה הִיא!" וֶהֱבִינָהּ לַאֲשׁוּרָהּ: הֲלֹא אֵינוֹ צָעִיר עוֹד. שְׁנוֹתָיו עוֹבְרוֹת עָלָיו בְּטִרְדוֹת הַמִּסְחָר, וּמָתַי יַעֲשֶׂה לְבֵיתוֹ הַנִּצְחִי? אִם יַשְׁבִּית עֲסָקָיו יוּכַל לִחְיוֹת בִּרְוָחָה וְאַף לְהוֹרִישׁ עֹשֶׁר רַב, וְלִשְׁקֹד בִּשְׁאֵרִית יָמָיו עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה!

הֶחְלִיט לְצַיֵּת לַעֲצַת רַבּוֹ, אַךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּהַדְרָגָה. לִמְכֹּר אֶת סְחוֹרוֹתָיו בִּמְחִיר טוֹב, וּלְהַשְׁקִיעַ אֶת כַּסְפּוֹ בַּעֲסָקִים מְנִיבֵי רְוָחִים שֶׁיְּכַלְכְּלוּהוּ לְעֵת זִקְנוּתוֹ. עָשָׂה כֵן, וְנִקְלַע לִמְעַרְבֹּלֶת הֶפְסֵדִים מְסַחְרֶרֶת, שֶׁבָּלְעָה כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוֹתִירָה אוֹתוֹ בַּעַל חוֹב!

בָּא בִּבְהִילוּת לְרַבּוֹ. שִׁוֵּעַ לִישׁוּעָה.

אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "הֲלֹא יָעַצְתִּי שֶׁתִּמְשֹׁךְ יָדֶיךָ מֵעֲסָקִים בַּתְּקוּפָה הַקְּרוֹבָה!"...

חָשְׁכוּ עֵינָיו, וְקִבֵּל: "אֲבָל הָרַבִּי הִדְגִּישׁ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר זֹאת כְּצִוּוּי, אֶלָּא כְּעֵצָה טוֹבָה בִּלְבַד! אִם הָיָה מְצַוֶּה, הָיִיתִי מְצַיֵּת וּמַצִּיל הַכֹּל!"...

אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נֶאֱמַר, כִּי בְּכָל בֵּית ה' נֶאֱמָן הוּא. וְיֵשׁ לְהָבִין, מַה יֵּשׁ כְּבָר לִגְנֹב בַּמָּרוֹם? אֲבָל הַנֶּאֱמָנוּת הִיא, שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת מַה שֶּׁרוֹאִים וְלֹא לְסַפֵּר מַה שֶּׁיּוֹדְעִים. רָאוּי הָיָה שֶׁאַחְרִישׁ, אֲבָל הוֹאִיל וִידִידִי וַאֲהוּבִי אַתָּה, לֹא יָכוֹל הָיִיתִי לְהִתְאַפֵּק וְאָמַרְתִּי בַּדֶּרֶךְ עֵצָה טוֹבָה. יוֹתֵר מִכָּךְ, לֹא הָיְתָה לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת"...

וְהָיָה הַגְּבִיר שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו מְסַפֵּר זֹאת בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת, וְאוֹמֵר: "הֵיכָן הָיוּ עֵינַי, הֵיכָן הָיָה שִׂכְלִי! הֵן חָסִיד הָיִיתִי, וּמַדּוּעַ לֹא צִיַּתִּי?" וּמַרְגִּיעַ יִסּוּרֵי מַצְפּוּנוֹ: "אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, וְסוֹבְבוּ שֶׁלֹּא אָחוּשׁ וְלֹא אַרְגִּישׁ"... (בְּרָכָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ)

	אחרי מות - קדושים תש"פ
	הַיִּסּוּרִים - חֵלֶק מִבִּנְיַן אִישִׁיּוּתֵנוּ
	"וְעַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ" (יח-יט) יִתְרוֹ הִגִּיעַ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְרָאָה אֶת חֲתָנוֹ הַגָּדוֹל, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, מַנְחִיל הַתּוֹרָה, יוֹשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב. "וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו, לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה, נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ. כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹקִים עִמָּךְ" - הוּא יָעַץ לו לְהָקִים מַעֲרַךְ שׁוֹפְטִים מִשָּׂרֵי עֲשָׂרוֹת וְעַד שָׂרֵי אֲלָפִים, "וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם, וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ" - וַה' הִסְכִּים עַל יָדוֹ. כָּל זֶה יָדוּעַ, אַךְ יֵשׁ אִמְרָה נוֹקֶבֶת שֶׁל הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק זָצָ"ל: "עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ", כָּךְ פָּתַח יִתְרוֹ אֶת דְּבָרָיו. וְאָמַר הָרַבִּי מִקּוֹצְק בִּקְצָרָה, כְּדַרְכּוֹ: "שְׁמַע בְּקוֹלִי", זוֹ הָעֵצָה! מַרְעִישִׁים הַדְּבָרִים: יֵשׁ הֲמוֹן עֵצוֹת פְּרָטִיּוֹת לַהֲמוֹן שְׁאֵלוֹת וְהִתְלַבְּטֻיּוֹת, מַצָּבִים וּמְאֹרָעוֹת. אֲבָל יֵשׁ עֵצָה כּוֹלֶלֶת: "שְׁמַע בְּקוֹלִי", כְּפִיפוּת לְדַעַת תּוֹרָה, לַעֲצַת הַזְּקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר, הַמְּנֻסִּים וְהַמְּנַוְּטִים! וְהַבְטָחָה הֻבְטַחְנוּ מִמָּרוֹם: "כָּל הַנִּמְלָךְ בַּזְּקֵנִים מַצְלִיחַ" (שְׁמוֹת רַבָּה ג-ח), וְהַבְטָחָה שֶׁכּוֹחָהּ יָפֶה לְכָל הַבְּעָיוֹת וְהַסְּפֵקוֹת: בַּמִּישׁוֹר הַפְּרָטִי, הַצִּבּוּרִי וְהַלְּאֻמִּי, בָּעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים וְהַגַּשְׁמִיִּים, בַּמִּישׁוֹר הָאִישִׁי וְהַמִּשְׁפַּחְתִּי: "שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ", זוֹ הָעֵצָה לְכָל הִתְלַבְּטוּת וּשְׁאֵלָה. בְּמוֹצָאֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִכְנַס הַגְּבִיר רַבִּי יְהוּדָה בֶּקֶרְמַן זַ"ל אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, לְקַבֵּל בִּרְכַּת פְּרֵדָה מֵרַבּוֹ, הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַדִּבְרֵי בִּינָה מִבִּיאָלֶא זָצָ"ל. לְתִמְהוֹנוֹ, שְׁאָלוֹ הָרַבִּי לְכַמָּה עוֹלֶה רְכוּשׁוֹ. הֵשִׁיב: "אִי אֶפְשָׁר לַעֲנוֹת עַל כָּךְ מִיָּד. יֵשׁ סְכוּמִים שֶׁאֲנִי חַיָּב לַאֲחֵרִים, יֵשׁ שֶׁאֲחֵרִים חַיָּבִים לִי, יֵשׁ רְכוּשׁ הַמֻּשְׁקָע בִּסְחוֹרוֹת, וְיֵשׁ הַמֻּשְׁקָע בְּנִכְסֵי דְּלָא נַיְדֵי". אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "עֲרֹךְ אֵפוֹא אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, וֶאֱמֹר לִי". נָסַע לְבֵיתוֹ וְקָרָא לִמְנַהֲלֵי חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, יָשַׁב עִמָּם וְעָרַךְ חֶשְׁבּוֹן מְדֻקְדָּק, שָׁב אֶל הָרַבִּי וּמָסַר: "הוֹנִי עוֹלֶה לְסַךְ שִׁשִּׁים אֶלֶף רוּבָּל בִּמְזֻמָּנִים וּבִסְחוֹרוֹת, מִלְּבַד שֹׁוִי הַבָּתִּים, הַחֲנֻיּוֹת וְהַמַּחְסָנִים". אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "אִם כֵּן, עֲצָתִי לְךָ שֶׁתַּשְׁבִּית עַתָּה כָּל מִסְחָר, וְתִתְפַּרְנֵס מֵהַכֶּסֶף שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ". תָּמַהּ, וְהָרַבִּי הִבְהִיר: "אֵינִי מְצַוֶּה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֵין זוֹ אֶלָּא עֵצָה טוֹבָה". נַעֲנָה רַבִּי יְהוּדָה: "וַדַּאי שֶׁעֵצָה טוֹבָה הִיא!" וֶהֱבִינָהּ לַאֲשׁוּרָהּ: הֲלֹא אֵינוֹ צָעִיר עוֹד. שְׁנוֹתָיו עוֹבְרוֹת עָלָיו בְּטִרְדוֹת הַמִּסְחָר, וּמָתַי יַעֲשֶׂה לְבֵיתוֹ הַנִּצְחִי? אִם יַשְׁבִּית עֲסָקָיו יוּכַל לִחְיוֹת בִּרְוָחָה וְאַף לְהוֹרִישׁ עֹשֶׁר רַב, וְלִשְׁקֹד בִּשְׁאֵרִית יָמָיו עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה! הֶחְלִיט לְצַיֵּת לַעֲצַת רַבּוֹ, אַךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּהַדְרָגָה. לִמְכֹּר אֶת סְחוֹרוֹתָיו בִּמְחִיר טוֹב, וּלְהַשְׁקִיעַ אֶת כַּסְפּוֹ בַּעֲסָקִים מְנִיבֵי רְוָחִים שֶׁיְּכַלְכְּלוּהוּ לְעֵת זִקְנוּתוֹ. עָשָׂה כֵן, וְנִקְלַע לִמְעַרְבֹּלֶת הֶפְסֵדִים מְסַחְרֶרֶת, שֶׁבָּלְעָה כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוֹתִירָה אוֹתוֹ בַּעַל חוֹב! בָּא בִּבְהִילוּת לְרַבּוֹ. שִׁוֵּעַ לִישׁוּעָה. אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "הֲלֹא יָעַצְתִּי שֶׁתִּמְשֹׁךְ יָדֶיךָ מֵעֲסָקִים בַּתְּקוּפָה הַקְּרוֹבָה!"... חָשְׁכוּ עֵינָיו, וְקִבֵּל: "אֲבָל הָרַבִּי הִדְגִּישׁ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר זֹאת כְּצִוּוּי, אֶלָּא כְּעֵצָה טוֹבָה בִּלְבַד! אִם הָיָה מְצַוֶּה, הָיִיתִי מְצַיֵּת וּמַצִּיל הַכֹּל!"... אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נֶאֱמַר, כִּי בְּכָל בֵּית ה' נֶאֱמָן הוּא. וְיֵשׁ לְהָבִין, מַה יֵּשׁ כְּבָר לִגְנֹב בַּמָּרוֹם? אֲבָל הַנֶּאֱמָנוּת הִיא, שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת מַה שֶּׁרוֹאִים וְלֹא לְסַפֵּר מַה שֶּׁיּוֹדְעִים. רָאוּי הָיָה שֶׁאַחְרִישׁ, אֲבָל הוֹאִיל וִידִידִי וַאֲהוּבִי אַתָּה, לֹא יָכוֹל הָיִיתִי לְהִתְאַפֵּק וְאָמַרְתִּי בַּדֶּרֶךְ עֵצָה טוֹבָה. יוֹתֵר מִכָּךְ, לֹא הָיְתָה לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת"... וְהָיָה הַגְּבִיר שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו מְסַפֵּר זֹאת בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת, וְאוֹמֵר: "הֵיכָן הָיוּ עֵינַי, הֵיכָן הָיָה שִׂכְלִי! הֵן חָסִיד הָיִיתִי, וּמַדּוּעַ לֹא צִיַּתִּי?" וּמַרְגִּיעַ יִסּוּרֵי מַצְפּוּנוֹ: "אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁהַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, וְסוֹבְבוּ שֶׁלֹּא אָחוּשׁ וְלֹא אַרְגִּישׁ"... (בְּרָכָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ)