Otzarot-Article

"לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ" (כו-נד) הַגָּאוֹן רַבִּי דָּוִד נַחְמִיָּאס זצ"ל כָּתַב בְּסִפְרוֹ "מַחֲנֵה דָּן", שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר עַל הַנַּחֲלָה הַגַּשְׁמִית, כָּךְ הוּא מְדַבֵּר עַל הַנַּחֲלָה הָרוּחָנִית וּשְׂכַר הַמִּצְווֹת. "לָרַב", מִי שֶׁבָּא לַמָּרוֹם וּבְיָדָיו מִצְווֹת רַבּוֹת, "תַּרְבּוּ נַחֲלָתוֹ". כְּעִנְיָן שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת "אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִין לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה". וְאִלּוּ "לַמְּעַט – תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ"... "אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו", כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ וַעֲמָלוֹ, "יֻתַּן נַחֲלָתוֹ".

לְאָזְנָיו שֶׁל קַבְּצָן עָנִי שֶׁפַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה דְּחוּקָה עַד מְאוֹד, הִגִּיעָה שְׁמוּעָה שֶׁיֶּשְׁנָהּ הִזְדַּמְּנוּת פָּז לְהַרְוִיחַ סְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית. הַקַּבְּצָן אָסַף וְצֵרֵף פְּרוּטָה לִפְרוּטָה, עַד שֶׁהִצְלִיחַ לִצְבֹּר סְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ יוּכַל לִרְכֹּשׁ כַּרְטִיס טִיסָה הָלוֹךְ וָשׁוֹב לְאַרְצוֹת הַבְּרִית, וְגַם יִשָּׁאֵר לוֹ מַסְפִּיק לְצֹרֶךְ שְׁהוּתוֹ שָׁם בְּמֶשֶׁךְ מִסְפַּר יָמִים. הַיּוֹם הַמְּיֻחָל הִגִּיעַ. הַקַּבְּצָן, שֶׁזּוֹ לוֹ הַטִּיסָה הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו, עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹבִילוֹת אֶל תּוֹךְ הַמָּטוֹס. נִכְנַס וְהִתְיַשֵּׁב בַּמּוֹשָׁב הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּקְלַע לְיָדוֹ, בְּחָשְׁבוֹ שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל מָטוֹס כְּדַרְכּוֹ שֶׁל אוֹטוֹבּוּס, אַךְ לֹא יָדַע הוּא שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּחַר לָשֶׁבֶת, לֹא הָיָה פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר בַּמַּחְלָקָה הָרִאשׁוֹנָה.

מִיָּד כְּשֶׁהִתְיַשֵּׁב עַל מוֹשָׁבוֹ נִפְלְטָה מִפִּיו אַנְחַת רְוָחָה. מֵעוֹלָם לֹא זָכָה לָחוּשׁ נוֹחוּת שֶׁכָּזוֹ, בְּשׁוּם מוֹשָׁב אוֹ סַפָּה שֶׁיָּשַׁב עֲלֵיהֶם אֵי פַּעַם. לְאַט לְאַט הֵחֵל לְהַכִּיר אֶת כָּל מַנְגְּנוֹנֵי הַנּוֹחוּת הַמֻּתְקָנִים לְרִוְחָתָם שֶׁל הַטָּסִים בַּמַּחְלָקָה הָרִאשׁוֹנָה. הֵחֵל מֵהַמַּזְגָן הַמְּיֻחָד, הַנְּעִימוֹת הַמְּיֻחָדוֹת הַמֻּשְׁמָעוֹת בָּאָזְנִיּוֹת הַמֻּתְאָמוֹת לְכָל נוֹסֵעַ, הַמּוֹשָׁבִים וְהַיָּדִיּוֹת הַמִּתְכַּוְנְנוֹת. הַכֹּל הָיָה בִּשְׁבִילוֹ חָדָשׁ וּכְעֵין חֲלוֹם.

פִּסְגַּת הֲנָאוֹתָיו בְּטִיסָה זוֹ הִגִּיעָה לְשִׂיאָהּ בִּזְמַן חֲלֻקַּת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם. הָאֹכֶל הַמַּהְבִּיל וְרֵיחוֹ הַנּוֹדֵף עָשׂוּהוּ כְּשִׁכּוֹר, סְעוּדָה מֵעֵין זוֹ לֹא טָעַם מֵעוֹלָם. וְהִנֵּה, אַךְ קִבֵּל אֶת מָנָתוֹ, וּכְבָר הָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ טְמוּנִים בְּתוֹךְ צַלַּחְתּוֹ.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַדַּיֶּלֶת וּבִקְּשָׁה מִמֶּנּוּ בַּאֲדִיבוּת לִרְאוֹת אֶת כַּרְטִיסוֹ, מַה גְּדוֹלָה הָיְתָה תַּדְהֵמָתוֹ כְּשֶׁהוֹדִיעָה לוֹ שֶׁמְּקוֹמוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּיַרְכְּתֵי הַמָּטוֹס, בַּמַּחְלָקָה הַפְּשׁוּטָה. יְדִידֵנוּ לֹא אִבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו. עַל חֲוָיָה כֹּה מְיֻחֶדֶת אֵינוֹ מוּכָן לְוַתֵּר בְּשׁוּם אֹפֶן. הוּא הֶחְלִיט בְּהַחְלָטָה נְחוּשָׁה שֶׁאֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁשָּׁמַר לְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ מוּכָן הוּא לְהַשְׁקִיעַ בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ בְּטִיסָה מְיֻחֶדֶת זוֹ.

פָּנָה הוּא לַדַּיֶּלֶת וְאָמַר לָהּ: "הִנְנִי מֵבִין שֶׁטִּיסָה בְּמַחְלָקָה זוֹ עוֹלָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים דּוֹלָר, הִנֵּה לָךְ אַלְפַּיִם דּוֹלָר נוֹסָפִים מִלְּבַד הָאֶלֶף שֶׁכְּבָר שִׁלַּמְתִּי, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּאַפְשְׁרוּ לִי לְהַמְשִׁיךְ אֶת טִיסָתִי בְּמַחְלָקָה זוֹ". אוֹ אָז עָנְתָה לוֹ הַדַּיֶּלֶת: "אָנוּ מִצְטַעֲרִים, אַךְ מַה שֶּׁלֹּא קוֹנִים לְמַטָּה, כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת לְמַעְלָה..."

רַבּוֹתַי! כָּאן, לְמַטָּה, בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בְּכוֹחֵנוּ לֶאֱגֹר מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, דַּקָּה נוֹסֶפֶת שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה, רְגָעִים שֶׁל מַחְשָׁבָה, אֱמוּנָה, מַעֲשִׂים נִפְלָאִים שֶׁל הִתְגַּבְּרוּת עַל הַיֵּצֶר. זִכְרוּ תָּמִיד: מַה שֶּׁלֹּא קוֹנִים לְמַטָּה – כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת לְמַעְלָה...

כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּתוֹךְ הַגּוּף, הִיא יְכוֹלָה לְהִתְחַזֵּק, לְהִתְעַלּוֹת, לְתַקֵּן אֶת עַצְמָהּ וּלְקַבֵּל עַל כָּךְ שָׂכָר. בָּרֶגַע שֶׁאָדָם עוֹזֵב אֶת הָעוֹלָם (וְכֻלָּנוּ נַעֲזֹב) וּמַגִּיעַ לְעוֹלַם הָאֱמֶת, הוּא יִרְצֶה לְתַקֵּן, לְשַׁנּוֹת אֲבָל לֹא תִּהְיֶה לוֹ אֶפְשָׁרוּת עוֹד לְתַקֵּן, וַחֲבָל... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ויקהל - פקודי תש"פ
	מְקוֹר חַיּוּת עַם יִשְׂרָאֵל בְּמֵי הַתּוֹרָה!
	"לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ" (כו-נד) הַגָּאוֹן רַבִּי דָּוִד נַחְמִיָּאס זצ"ל כָּתַב בְּסִפְרוֹ "מַחֲנֵה דָּן", שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר עַל הַנַּחֲלָה הַגַּשְׁמִית, כָּךְ הוּא מְדַבֵּר עַל הַנַּחֲלָה הָרוּחָנִית וּשְׂכַר הַמִּצְווֹת. "לָרַב", מִי שֶׁבָּא לַמָּרוֹם וּבְיָדָיו מִצְווֹת רַבּוֹת, "תַּרְבּוּ נַחֲלָתוֹ". כְּעִנְיָן שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת "אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִין לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה". וְאִלּוּ "לַמְּעַט – תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ"... "אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו", כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ וַעֲמָלוֹ, "יֻתַּן נַחֲלָתוֹ". לְאָזְנָיו שֶׁל קַבְּצָן עָנִי שֶׁפַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה דְּחוּקָה עַד מְאוֹד, הִגִּיעָה שְׁמוּעָה שֶׁיֶּשְׁנָהּ הִזְדַּמְּנוּת פָּז לְהַרְוִיחַ סְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית. הַקַּבְּצָן אָסַף וְצֵרֵף פְּרוּטָה לִפְרוּטָה, עַד שֶׁהִצְלִיחַ לִצְבֹּר סְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ יוּכַל לִרְכֹּשׁ כַּרְטִיס טִיסָה הָלוֹךְ וָשׁוֹב לְאַרְצוֹת הַבְּרִית, וְגַם יִשָּׁאֵר לוֹ מַסְפִּיק לְצֹרֶךְ שְׁהוּתוֹ שָׁם בְּמֶשֶׁךְ מִסְפַּר יָמִים. הַיּוֹם הַמְּיֻחָל הִגִּיעַ. הַקַּבְּצָן, שֶׁזּוֹ לוֹ הַטִּיסָה הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו, עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹבִילוֹת אֶל תּוֹךְ הַמָּטוֹס. נִכְנַס וְהִתְיַשֵּׁב בַּמּוֹשָׁב הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּקְלַע לְיָדוֹ, בְּחָשְׁבוֹ שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל מָטוֹס כְּדַרְכּוֹ שֶׁל אוֹטוֹבּוּס, אַךְ לֹא יָדַע הוּא שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּחַר לָשֶׁבֶת, לֹא הָיָה פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר בַּמַּחְלָקָה הָרִאשׁוֹנָה. מִיָּד כְּשֶׁהִתְיַשֵּׁב עַל מוֹשָׁבוֹ נִפְלְטָה מִפִּיו אַנְחַת רְוָחָה. מֵעוֹלָם לֹא זָכָה לָחוּשׁ נוֹחוּת שֶׁכָּזוֹ, בְּשׁוּם מוֹשָׁב אוֹ סַפָּה שֶׁיָּשַׁב עֲלֵיהֶם אֵי פַּעַם. לְאַט לְאַט הֵחֵל לְהַכִּיר אֶת כָּל מַנְגְּנוֹנֵי הַנּוֹחוּת הַמֻּתְקָנִים לְרִוְחָתָם שֶׁל הַטָּסִים בַּמַּחְלָקָה הָרִאשׁוֹנָה. הֵחֵל מֵהַמַּזְגָן הַמְּיֻחָד, הַנְּעִימוֹת הַמְּיֻחָדוֹת הַמֻּשְׁמָעוֹת בָּאָזְנִיּוֹת הַמֻּתְאָמוֹת לְכָל נוֹסֵעַ, הַמּוֹשָׁבִים וְהַיָּדִיּוֹת הַמִּתְכַּוְנְנוֹת. הַכֹּל הָיָה בִּשְׁבִילוֹ חָדָשׁ וּכְעֵין חֲלוֹם. פִּסְגַּת הֲנָאוֹתָיו בְּטִיסָה זוֹ הִגִּיעָה לְשִׂיאָהּ בִּזְמַן חֲלֻקַּת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם. הָאֹכֶל הַמַּהְבִּיל וְרֵיחוֹ הַנּוֹדֵף עָשׂוּהוּ כְּשִׁכּוֹר, סְעוּדָה מֵעֵין זוֹ לֹא טָעַם מֵעוֹלָם. וְהִנֵּה, אַךְ קִבֵּל אֶת מָנָתוֹ, וּכְבָר הָיָה רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ טְמוּנִים בְּתוֹךְ צַלַּחְתּוֹ. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה הַדַּיֶּלֶת וּבִקְּשָׁה מִמֶּנּוּ בַּאֲדִיבוּת לִרְאוֹת אֶת כַּרְטִיסוֹ, מַה גְּדוֹלָה הָיְתָה תַּדְהֵמָתוֹ כְּשֶׁהוֹדִיעָה לוֹ שֶׁמְּקוֹמוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּיַרְכְּתֵי הַמָּטוֹס, בַּמַּחְלָקָה הַפְּשׁוּטָה. יְדִידֵנוּ לֹא אִבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו. עַל חֲוָיָה כֹּה מְיֻחֶדֶת אֵינוֹ מוּכָן לְוַתֵּר בְּשׁוּם אֹפֶן. הוּא הֶחְלִיט בְּהַחְלָטָה נְחוּשָׁה שֶׁאֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁשָּׁמַר לְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ מוּכָן הוּא לְהַשְׁקִיעַ בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ בְּטִיסָה מְיֻחֶדֶת זוֹ. פָּנָה הוּא לַדַּיֶּלֶת וְאָמַר לָהּ: "הִנְנִי מֵבִין שֶׁטִּיסָה בְּמַחְלָקָה זוֹ עוֹלָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים דּוֹלָר, הִנֵּה לָךְ אַלְפַּיִם דּוֹלָר נוֹסָפִים מִלְּבַד הָאֶלֶף שֶׁכְּבָר שִׁלַּמְתִּי, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתְּאַפְשְׁרוּ לִי לְהַמְשִׁיךְ אֶת טִיסָתִי בְּמַחְלָקָה זוֹ". אוֹ אָז עָנְתָה לוֹ הַדַּיֶּלֶת: "אָנוּ מִצְטַעֲרִים, אַךְ מַה שֶּׁלֹּא קוֹנִים לְמַטָּה, כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת לְמַעְלָה..." רַבּוֹתַי! כָּאן, לְמַטָּה, בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בְּכוֹחֵנוּ לֶאֱגֹר מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, דַּקָּה נוֹסֶפֶת שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה, רְגָעִים שֶׁל מַחְשָׁבָה, אֱמוּנָה, מַעֲשִׂים נִפְלָאִים שֶׁל הִתְגַּבְּרוּת עַל הַיֵּצֶר. זִכְרוּ תָּמִיד: מַה שֶּׁלֹּא קוֹנִים לְמַטָּה – כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת לְמַעְלָה... כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּתוֹךְ הַגּוּף, הִיא יְכוֹלָה לְהִתְחַזֵּק, לְהִתְעַלּוֹת, לְתַקֵּן אֶת עַצְמָהּ וּלְקַבֵּל עַל כָּךְ שָׂכָר. בָּרֶגַע שֶׁאָדָם עוֹזֵב אֶת הָעוֹלָם (וְכֻלָּנוּ נַעֲזֹב) וּמַגִּיעַ לְעוֹלַם הָאֱמֶת, הוּא יִרְצֶה לְתַקֵּן, לְשַׁנּוֹת אֲבָל לֹא תִּהְיֶה לוֹ אֶפְשָׁרוּת עוֹד לְתַקֵּן, וַחֲבָל... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)