Otzarot-Article

מִדֵּי שָׁנָה, בְּ"שַׁבָּת הַגָּדוֹל", הָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוּדָה צִגְרוֹן זצ"ל מְסַפֵּר בִּדְרָשָׁתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע לִפְנֵי כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. אָדָם יָרַד לֹא עָלֵינוּ מִנְּכָסָיו. בְּכָל שָׁנָה הָיָה תּוֹרֵם בְּיָד רְחָבָה לְ"קִמְחָא דְפִּסְחָא" לַעֲנִיֵּי עִירוֹ, וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה לֹא הָיָה לוֹ מְאוּמָה בְּבֵיתוֹ. מָחָר יָבוֹאוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר לַמַּאֲפִיָּה, כָּל אֶחָד קִמְחוֹ בְּיָדוֹ, לֶאֱפוֹת אֶת הַמַּצּוֹת - וְלוֹ אֵין קֶמַח וְאֵין מָעוֹת.

כָּל הַלַּיְלָה נָדְדָה שְׁנָתוֹ, וּבַבֹּקֶר אָמַר לְעַצְמוֹ: מַדּוּעַ אֶצְטַעֵר בִּרְאוֹתִי אֵיךְ כֻּלָּם אוֹפִים אֶת מַצּוֹתֵיהֶם? "הָעַיִן לֹא תִּרְאֶה, וְהַלֵּב לֹא יִתְרַגֵּז". קָם, וְיָצָא מִן הָעִיר...

אִשְׁתּוֹ חָשְׁבָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא קֶמַח. מִהֲרָה לִתְפֹּס מָקוֹם בַּתּוֹר, בֵּין הָאוֹפִים. הִגִּיעַ תּוֹרָהּ. שָׁאַל הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב נָטָף זצ"ל, שֶׁהִשְׁגִּיחַ עַל כַּשְׁרוּת הָאֲפִיָּה: "הֵיכָן הַקֶּמַח?"

אָמְרָה: "בַּעֲלִי הָלַךְ לִקְנוֹת".

יָעַץ לָהּ: "שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ. אוּלַי הוּא מְחַכֶּה לָךְ שָׁם?"

פָּנְתָה לָשׁוּב לְבֵיתָהּ, וְהִנֵּה רָאֲתָה בָּרְחוֹב צָמִיד מִזָּהָב. שָׁבָה אֶל הָרַב, וְהֶרְאֲתָה לוֹ אֶת הַמְּצִיאָה.

אָמַר הָרַב: "וַדַּאי אָבַד הַצָּמִיד לְאַחַת הַגְּבִירוֹת הַגּוֹיוֹת. גַּם אִם נְאַתֵּר אוֹתָהּ, אֵין סָפֵק שֶׁהִיא תִּגְמֹל לָךְ עַל הֲשָׁבַת הָאֲבֵדָה. וְכֵן, הֲרֵי זוֹ מַתְּנַת חַג שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח. לְפִיכָךְ, אֶתֵּן לָךְ מָעוֹת עַל הַחֶשְׁבּוֹן, וְתִקְנִי קֶמַח לַאֲפִיָּה".

כָּךְ נֶאֱפוּ הַמַּצּוֹת, וּלְעֵת עֶרֶב שָׁלַח הָרַב לְבֵיתָהּ אֶת כָּל מִצְרְכֵי הֶחָג, בְּהַרְחָבָה רַבָּה.

בֵּינְתַיִם כִּתֵּת בַּעֲלָהּ רַגְלָיו בֶּהָרִים שֶׁמִּחוּץ לָעִיר כְּשֶׁהוּא עָיֵף וְצָמֵא, רָעֵב וּמְדֻכָּא. שָׁכַב לָנוּחַ מְעַט, וְהִרְהֵר עַל אֲסוֹנוֹ וִיגוֹנוֹ. אֵיךְ בֵּיתוֹ רֵיקָם, וְהוּא אוֹבֵד בַּמִּדְבָּר, וְאָנָה הוּא בָּא?! בְּעוֹד מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִתְרוֹצְצוֹת בְּמוֹחוֹ, נִזְכַּר בִּדְרָשַׁת שַׁבָּת הַגָּדוֹל שֶׁל הָרַב, שֶׁהִרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר עַל כָּךְ שֶׁיְּשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן, הֶעָבָר - אַיִן, וְהֶעָתִיד - עֲדַיִן, הַהוֹוֶה - כְּהֶרֶף עַיִן, דְּאָגָה מִנַּיִן?!

"זֶה לֶקַח יְצִיאַת מִצְרַיִם", אָמַר הָרַב, "מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב. אֵין מָקוֹם לְיֵאוּשׁ, כִּי בָּרֶגַע הַבָּא יָכוֹל הַכֹּל לְהִשְׁתַּנּוֹת לְטוֹבָה".

מְעוֹדָד, קָם וְהֶחְלִיט לָשׁוּב לְבֵיתוֹ. לְהַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ עַל ה'. הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְרָאָה אֶת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וְעָלָיו מַצּוֹת וְיַיִן וְכָל טוּב. תָּמֵהַּ וּמִשְׁתּוֹמֵם שָׁאַל: "אִשְׁתִּי, מִנַּיִן כָּל זֶה?"

וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמַר: "מַתְּנַת חַג, מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!" (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	משפטים תש"פ
	הַזְּקֵנִים וַאֲנַחְנוּ
	מִדֵּי שָׁנָה, בְּ"שַׁבָּת הַגָּדוֹל", הָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי יְהוּדָה צִגְרוֹן זצ"ל מְסַפֵּר בִּדְרָשָׁתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע לִפְנֵי כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. אָדָם יָרַד לֹא עָלֵינוּ מִנְּכָסָיו. בְּכָל שָׁנָה הָיָה תּוֹרֵם בְּיָד רְחָבָה לְ"קִמְחָא דְפִּסְחָא" לַעֲנִיֵּי עִירוֹ, וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה לֹא הָיָה לוֹ מְאוּמָה בְּבֵיתוֹ. מָחָר יָבוֹאוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר לַמַּאֲפִיָּה, כָּל אֶחָד קִמְחוֹ בְּיָדוֹ, לֶאֱפוֹת אֶת הַמַּצּוֹת - וְלוֹ אֵין קֶמַח וְאֵין מָעוֹת. כָּל הַלַּיְלָה נָדְדָה שְׁנָתוֹ, וּבַבֹּקֶר אָמַר לְעַצְמוֹ: מַדּוּעַ אֶצְטַעֵר בִּרְאוֹתִי אֵיךְ כֻּלָּם אוֹפִים אֶת מַצּוֹתֵיהֶם? "הָעַיִן לֹא תִּרְאֶה, וְהַלֵּב לֹא יִתְרַגֵּז". קָם, וְיָצָא מִן הָעִיר... אִשְׁתּוֹ חָשְׁבָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא קֶמַח. מִהֲרָה לִתְפֹּס מָקוֹם בַּתּוֹר, בֵּין הָאוֹפִים. הִגִּיעַ תּוֹרָהּ. שָׁאַל הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב נָטָף זצ"ל, שֶׁהִשְׁגִּיחַ עַל כַּשְׁרוּת הָאֲפִיָּה: "הֵיכָן הַקֶּמַח?" אָמְרָה: "בַּעֲלִי הָלַךְ לִקְנוֹת". יָעַץ לָהּ: "שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ. אוּלַי הוּא מְחַכֶּה לָךְ שָׁם?" פָּנְתָה לָשׁוּב לְבֵיתָהּ, וְהִנֵּה רָאֲתָה בָּרְחוֹב צָמִיד מִזָּהָב. שָׁבָה אֶל הָרַב, וְהֶרְאֲתָה לוֹ אֶת הַמְּצִיאָה. אָמַר הָרַב: "וַדַּאי אָבַד הַצָּמִיד לְאַחַת הַגְּבִירוֹת הַגּוֹיוֹת. גַּם אִם נְאַתֵּר אוֹתָהּ, אֵין סָפֵק שֶׁהִיא תִּגְמֹל לָךְ עַל הֲשָׁבַת הָאֲבֵדָה. וְכֵן, הֲרֵי זוֹ מַתְּנַת חַג שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח. לְפִיכָךְ, אֶתֵּן לָךְ מָעוֹת עַל הַחֶשְׁבּוֹן, וְתִקְנִי קֶמַח לַאֲפִיָּה". כָּךְ נֶאֱפוּ הַמַּצּוֹת, וּלְעֵת עֶרֶב שָׁלַח הָרַב לְבֵיתָהּ אֶת כָּל מִצְרְכֵי הֶחָג, בְּהַרְחָבָה רַבָּה. בֵּינְתַיִם כִּתֵּת בַּעֲלָהּ רַגְלָיו בֶּהָרִים שֶׁמִּחוּץ לָעִיר כְּשֶׁהוּא עָיֵף וְצָמֵא, רָעֵב וּמְדֻכָּא. שָׁכַב לָנוּחַ מְעַט, וְהִרְהֵר עַל אֲסוֹנוֹ וִיגוֹנוֹ. אֵיךְ בֵּיתוֹ רֵיקָם, וְהוּא אוֹבֵד בַּמִּדְבָּר, וְאָנָה הוּא בָּא?! בְּעוֹד מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִתְרוֹצְצוֹת בְּמוֹחוֹ, נִזְכַּר בִּדְרָשַׁת שַׁבָּת הַגָּדוֹל שֶׁל הָרַב, שֶׁהִרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר עַל כָּךְ שֶׁיְּשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן, הֶעָבָר - אַיִן, וְהֶעָתִיד - עֲדַיִן, הַהוֹוֶה - כְּהֶרֶף עַיִן, דְּאָגָה מִנַּיִן?! "זֶה לֶקַח יְצִיאַת מִצְרַיִם", אָמַר הָרַב, "מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב. אֵין מָקוֹם לְיֵאוּשׁ, כִּי בָּרֶגַע הַבָּא יָכוֹל הַכֹּל לְהִשְׁתַּנּוֹת לְטוֹבָה". מְעוֹדָד, קָם וְהֶחְלִיט לָשׁוּב לְבֵיתוֹ. לְהַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ עַל ה'. הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְרָאָה אֶת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וְעָלָיו מַצּוֹת וְיַיִן וְכָל טוּב. תָּמֵהַּ וּמִשְׁתּוֹמֵם שָׁאַל: "אִשְׁתִּי, מִנַּיִן כָּל זֶה?" וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמַר: "מַתְּנַת חַג, מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!" (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)