Otzarot-Article

"לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים" (כו-מד) תַּלְמִיד חָכָם יְרוּשַׁלְמִי הֶעֱבִיר לָנוּ סִפּוּר אֱמוּנָה מַדְהִים, שֶׁהִתְרַחֵשׁ בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה. כַּאֲשֶׁר בִּקַּרְתִּי בְּמַנְצֶ'סְטֶר, הוּא מְסַפֵּר, פָּגַשְׁתִּי שָׁם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יְהוּדִי קָשִׁישׁ שֶׁאָמַר 'קַדִּישׁ' בְּהִתְלַהֲבוּת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַדָּבָר הִפְלִיא אוֹתִי, וְהֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ. הֶחְלַטְתִּי לָגֶשֶׁת אֵלָיו וְלִשְׁאֹל אוֹתוֹ לְפֵשֶׁר הָעִנְיָן. הַתְּשׁוּבָה שֶׁקִּבַּלְתִּי, קִפְּלָה בְּתוֹכָהּ סִפּוּר אֱמוּנָה טְהוֹרָה בְּבוֹרֵא הָעוֹלָם.

רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, סִפֵּר הַקָּשִׁישׁ, שֶׁאֶתְגַּלְגֵּל בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה לְמַחֲנוֹת הַמָּוֶת הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר. הַמַּרְאוֹת שֶׁרָאִינוּ מִסְּבִיבֵנוּ הָיוּ נוֹרָאִיִּים, וְאִי אֶפְשָׁר לְתָאֲרָם לִבְנֵי הַדּוֹר הַצָּעִיר שֶׁל יָמֵינוּ. הַכֹּל רָעֲדוּ וְחָשְׁשׁוּ מֵהָרֶגַע הַבָּא, וּמַמָּשׁ לֹא יָדַעְנוּ מַה הוּא יִצְפֹּן בְּחֻבּוֹ.

אֲנִי אִישִׁית זָכִיתִי לְהִתְחַזֵּק בִּתְקוּפָה זוֹ בְּבִטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ. הָחֵל לְמִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן שֶׁהִגַּעְתִּי לַמַּחֲנוֹת, יָדַעְתִּי שֶׁאִם לֹא אֶתְחַזֵּק, רַע וָמַר יִהְיֶה גּוֹרָלִי. כָּל הַזְּמַן הָיוּ שְׁגוּרוֹת עַל פִּי הַמִּלִּים 'יְשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן', עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁחֲבֵרַי לֹא קָרְאוּ לִי בִּשְׁמִי, אֶלָּא הִכְתִּירוּנִי בַּשֵּׁם 'יְשׁוּעַת ה''...

וְהִנֵּה, כְּשֶׁשָּׁהִיתִי בְּאֶחָד מִמַּחֲנוֹת הַמָּוֶת, הִגִּיעַ הַיּוֹם הַמַּר וְהַנִּמְהָר שֶׁבּוֹ הוֹבִילוּ אֶת כֻּלָּנוּ אֶל תָּאֵי הַגָּזִים, כֵּיוָן שֶׁהָיִינוּ מֵהַקְּבוּצוֹת הַיּוֹתֵר מְאֻחָרוֹת, הֵבַנּוּ שֶׁבְּעוֹד מִסְפַּר דַּקּוֹת לֹא נִהְיֶה כְּבָר בַּחַיִּים. הוֹבִילוּ אֶת כֻּלָּנוּ אֶל תָּא סָגוּר, שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְתָאֵי הַגָּזִים, וְזוֹכְרַנִי, כְּמוֹ הַיּוֹם, אֶת קְלַסְתֵּרוֹ הַנּוֹרָא שֶׁל הַשּׁוֹמֵר הַנָּאצִי יִמַּח שְׁמוֹ שֶׁעָמַד בְּפֶתַח הַתָּא, וְשֶׁהֻפְקַד עַל שְׁמִירָתֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָעֵז לִבְרֹחַ.

בְּאוֹתָן דַּקּוֹת שֶׁל אֵימָה, הִקִּישׁ אֶחָד מֵחֲבֵרַי עַל גַּבִּי, וְשָׁאַל: 'נוּ, מַה יֵּשׁ לְךָ לוֹמַר עַכְשָׁו? כְּאוֹמֵר, מַה יַּעֲזֹר לְךָ עַתָּה הַבִּטָּחוֹן בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?!

לַמְרוֹת הַכֹּל, הִתְחַזַּקְתִּי כְּדַרְכִּי בֶּאֱמוּנָה, וְהֵשַׁבְתִּי לַחֲבֵרִי בְּקוֹל רָם: 'יְשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן', וְאַף צִטַּטְתִּי בְּפָנָיו אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל שֶׁאֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים. אַךְ סִיַּמְתִּי לְצַטֵּט אֶת דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, וְהִנֵּה נוֹפֵל לְפֶתַע דַּף נְיָר קָטָן מִכִּיסוֹ שֶׁל הַשּׁוֹמֵר הַנָּאצִי. הַנְּיָר הִתְעוֹפֵף קִמְעָה בָּרוּחַ, אֶל מִחוּץ לַתָּא שֶׁבּוֹ שָׁהִינוּ. הַשּׁוֹמֵר, בְּרֹב גַּאֲוָתוֹ וְרִשְׁעוּתוֹ, פָּקַד עָלַי לְהָרִים אֶת הַמִּסְמָךְ וְלַהֲבִיאוֹ אֵלָיו. נֶאֱלַצְתִּי לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁכָּאָמוּר הַנְּיָר הִתְעוֹפֵף אֶל מִחוּץ לַתָּא, עָזַבְתִּי אֶת הַתָּא, וְיָצָאתִי מֵהַמָּקוֹם בּוֹ שָׁהוּ חֲבֵרַי, עַל מְנָת לְהָרִים אֶת הַנְּיָר, כְּשֶׁעֵינָיו שֶׁל הַשּׁוֹמֵר הַנָּאצִי נְעוּצוֹת בִּי כָּל הָעֵת, שֶׁלֹּא אֲנַסֶּה לְהִמָּלֵט.

וְהִנֵּה, בְּאוֹתָן שְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת שֶׁבָּהֶן שָׁהִיתִי מִחוּץ לַתָּא, נִסְגְּרָה לְפֶתַע דֶּלֶת הַתָּא בְּאֹפֶן אוֹטוֹמָטִי. הָיְתָה זוֹ מִן הַסְּתָם 'פְּקֻדָּה חַשְׁמַלִּית" לַדֶּלֶת, שֶׁנִּתְּנָה מֵהַפִּקּוּד הַנָּאצִי. הַשּׁוֹמֵר עוֹד נִסָּה לִמְשֹׁךְ אוֹתִי אֶל תּוֹךְ הַתָּא, אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ, כִּי הַדֶּלֶת נִסְגְּרָה. אֲנִי מִהַרְתִּי לָנוּס עַל נַפְשִׁי, וְנִמְלַטְתִּי לַיַּעַר הַסָּמוּךְ.

עַד לְרֶגַע זֶה, מְסַיֵּם הַקָּשִׁישׁ אֶת סִפּוּרוֹ, מְהַדְהֶדֶת בְּאָזְנַי קְרִיאָתָם שֶׁל כַּמָּה מֵחֲבֵרַי שֶׁזָּעֲקוּ לְעֶבְרִי 'אַל תִּשְׁכַּח אוֹתָנוּ! אֱמֹר עָלֵינוּ קַדִּישׁ'! וְהָלְכוּ לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. עַל הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ אֲנִי אוֹמֵר קַדִּישׁ מִזֶּה עַשְׂרוֹת שָׁנִים, כָּל פַּעַם בְּהִתְלַהֲבוּת מְחֻדֶּשֶׁת. יִקֹּם הַשֵּׁם אֶת דָּמָם! (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	בשלח תש"פ
	הַמִּצְרִים הֵמִיטוּ עַל עַצְמָם אֶת אֲסוֹנָם
	"לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים" (כו-מד) תַּלְמִיד חָכָם יְרוּשַׁלְמִי הֶעֱבִיר לָנוּ סִפּוּר אֱמוּנָה מַדְהִים, שֶׁהִתְרַחֵשׁ בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה. כַּאֲשֶׁר בִּקַּרְתִּי בְּמַנְצֶ'סְטֶר, הוּא מְסַפֵּר, פָּגַשְׁתִּי שָׁם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יְהוּדִי קָשִׁישׁ שֶׁאָמַר 'קַדִּישׁ' בְּהִתְלַהֲבוּת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַדָּבָר הִפְלִיא אוֹתִי, וְהֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ. הֶחְלַטְתִּי לָגֶשֶׁת אֵלָיו וְלִשְׁאֹל אוֹתוֹ לְפֵשֶׁר הָעִנְיָן. הַתְּשׁוּבָה שֶׁקִּבַּלְתִּי, קִפְּלָה בְּתוֹכָהּ סִפּוּר אֱמוּנָה טְהוֹרָה בְּבוֹרֵא הָעוֹלָם. רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, סִפֵּר הַקָּשִׁישׁ, שֶׁאֶתְגַּלְגֵּל בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה לְמַחֲנוֹת הַמָּוֶת הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר. הַמַּרְאוֹת שֶׁרָאִינוּ מִסְּבִיבֵנוּ הָיוּ נוֹרָאִיִּים, וְאִי אֶפְשָׁר לְתָאֲרָם לִבְנֵי הַדּוֹר הַצָּעִיר שֶׁל יָמֵינוּ. הַכֹּל רָעֲדוּ וְחָשְׁשׁוּ מֵהָרֶגַע הַבָּא, וּמַמָּשׁ לֹא יָדַעְנוּ מַה הוּא יִצְפֹּן בְּחֻבּוֹ. אֲנִי אִישִׁית זָכִיתִי לְהִתְחַזֵּק בִּתְקוּפָה זוֹ בְּבִטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ. הָחֵל לְמִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן שֶׁהִגַּעְתִּי לַמַּחֲנוֹת, יָדַעְתִּי שֶׁאִם לֹא אֶתְחַזֵּק, רַע וָמַר יִהְיֶה גּוֹרָלִי. כָּל הַזְּמַן הָיוּ שְׁגוּרוֹת עַל פִּי הַמִּלִּים 'יְשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן', עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁחֲבֵרַי לֹא קָרְאוּ לִי בִּשְׁמִי, אֶלָּא הִכְתִּירוּנִי בַּשֵּׁם 'יְשׁוּעַת ה''... וְהִנֵּה, כְּשֶׁשָּׁהִיתִי בְּאֶחָד מִמַּחֲנוֹת הַמָּוֶת, הִגִּיעַ הַיּוֹם הַמַּר וְהַנִּמְהָר שֶׁבּוֹ הוֹבִילוּ אֶת כֻּלָּנוּ אֶל תָּאֵי הַגָּזִים, כֵּיוָן שֶׁהָיִינוּ מֵהַקְּבוּצוֹת הַיּוֹתֵר מְאֻחָרוֹת, הֵבַנּוּ שֶׁבְּעוֹד מִסְפַּר דַּקּוֹת לֹא נִהְיֶה כְּבָר בַּחַיִּים. הוֹבִילוּ אֶת כֻּלָּנוּ אֶל תָּא סָגוּר, שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְתָאֵי הַגָּזִים, וְזוֹכְרַנִי, כְּמוֹ הַיּוֹם, אֶת קְלַסְתֵּרוֹ הַנּוֹרָא שֶׁל הַשּׁוֹמֵר הַנָּאצִי יִמַּח שְׁמוֹ שֶׁעָמַד בְּפֶתַח הַתָּא, וְשֶׁהֻפְקַד עַל שְׁמִירָתֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָעֵז לִבְרֹחַ. בְּאוֹתָן דַּקּוֹת שֶׁל אֵימָה, הִקִּישׁ אֶחָד מֵחֲבֵרַי עַל גַּבִּי, וְשָׁאַל: 'נוּ, מַה יֵּשׁ לְךָ לוֹמַר עַכְשָׁו? כְּאוֹמֵר, מַה יַּעֲזֹר לְךָ עַתָּה הַבִּטָּחוֹן בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?! לַמְרוֹת הַכֹּל, הִתְחַזַּקְתִּי כְּדַרְכִּי בֶּאֱמוּנָה, וְהֵשַׁבְתִּי לַחֲבֵרִי בְּקוֹל רָם: 'יְשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן', וְאַף צִטַּטְתִּי בְּפָנָיו אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל שֶׁאֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים. אַךְ סִיַּמְתִּי לְצַטֵּט אֶת דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, וְהִנֵּה נוֹפֵל לְפֶתַע דַּף נְיָר קָטָן מִכִּיסוֹ שֶׁל הַשּׁוֹמֵר הַנָּאצִי. הַנְּיָר הִתְעוֹפֵף קִמְעָה בָּרוּחַ, אֶל מִחוּץ לַתָּא שֶׁבּוֹ שָׁהִינוּ. הַשּׁוֹמֵר, בְּרֹב גַּאֲוָתוֹ וְרִשְׁעוּתוֹ, פָּקַד עָלַי לְהָרִים אֶת הַמִּסְמָךְ וְלַהֲבִיאוֹ אֵלָיו. נֶאֱלַצְתִּי לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁכָּאָמוּר הַנְּיָר הִתְעוֹפֵף אֶל מִחוּץ לַתָּא, עָזַבְתִּי אֶת הַתָּא, וְיָצָאתִי מֵהַמָּקוֹם בּוֹ שָׁהוּ חֲבֵרַי, עַל מְנָת לְהָרִים אֶת הַנְּיָר, כְּשֶׁעֵינָיו שֶׁל הַשּׁוֹמֵר הַנָּאצִי נְעוּצוֹת בִּי כָּל הָעֵת, שֶׁלֹּא אֲנַסֶּה לְהִמָּלֵט. וְהִנֵּה, בְּאוֹתָן שְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת שֶׁבָּהֶן שָׁהִיתִי מִחוּץ לַתָּא, נִסְגְּרָה לְפֶתַע דֶּלֶת הַתָּא בְּאֹפֶן אוֹטוֹמָטִי. הָיְתָה זוֹ מִן הַסְּתָם 'פְּקֻדָּה חַשְׁמַלִּית" לַדֶּלֶת, שֶׁנִּתְּנָה מֵהַפִּקּוּד הַנָּאצִי. הַשּׁוֹמֵר עוֹד נִסָּה לִמְשֹׁךְ אוֹתִי אֶל תּוֹךְ הַתָּא, אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ, כִּי הַדֶּלֶת נִסְגְּרָה. אֲנִי מִהַרְתִּי לָנוּס עַל נַפְשִׁי, וְנִמְלַטְתִּי לַיַּעַר הַסָּמוּךְ. עַד לְרֶגַע זֶה, מְסַיֵּם הַקָּשִׁישׁ אֶת סִפּוּרוֹ, מְהַדְהֶדֶת בְּאָזְנַי קְרִיאָתָם שֶׁל כַּמָּה מֵחֲבֵרַי שֶׁזָּעֲקוּ לְעֶבְרִי 'אַל תִּשְׁכַּח אוֹתָנוּ! אֱמֹר עָלֵינוּ קַדִּישׁ'! וְהָלְכוּ לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. עַל הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ אֲנִי אוֹמֵר קַדִּישׁ מִזֶּה עַשְׂרוֹת שָׁנִים, כָּל פַּעַם בְּהִתְלַהֲבוּת מְחֻדֶּשֶׁת. יִקֹּם הַשֵּׁם אֶת דָּמָם! (בָּרְכִי נַפְשִׁי)