Otzarot-Article

"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" (מא-א) יוֹסֵף הַצַּדִּיק הֻטַּל בְּבִזָּיוֹן בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנִים מֵאֲחוֹרֵי סוֹרֵג וּבְרִיחַ עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ עֵקֶב עֲלִילָה שְׁפָלָה שֶׁל אֵשֶׁת אֲדוֹנוֹ. יוֹסֵף לֹא הָיָה אָסִיר מִן הַשּׁוּרָה אֶלָּא עֶבֶד אָסִיר וְלֹא עֶבֶד רָגִיל אֶלָּא עֶבֶד יְהוּדִי, הַמַּעֲמָד הֲכִי שָׁפָל בְּעֵינֵי הַמִּצְרִים, וְכָל זֶה לְלֹא חֻפְשׁוֹת, לְלֹא בִּקּוּרִים מִשְׁפַּחְתִּיִּים כָּלְשֶׁהֵם, תּוֹךְ כְּדֵי תְּנָאִים מַחְפִּירִים!

"וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה". הִנֵּה בְּבָקְרָהּ שֶׁל הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה בְּא' תִּשְׁרֵי, נִפְתְּחָה לְפֶתַע דֶּלֶת תָּאוֹ. עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ נִכְנְסוּ לְתָאוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְהוֹצִיאוּהוּ בִּמְהִירוּת מִן הַבּוֹר, נָתְנוּ לוֹ לְהִתְרַחֵץ, לְהִסְתַּפֵּר וְאַף נָתְנוּ לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים לִלְבֹּשׁ. לְאַחַר שֶׁיּוֹסֵף הֶחְלִיף אֶת מַרְאֵהוּ מֵאָסִיר לְחָתָן הַיּוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ הוּבַל בְּרֹב כָּבוֹד וְהָדָר עַל יְדֵי עוֹבְדֵי הַמַּמְלָכָה הַבְּכִירִים, אֶל לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר מֶלֶךְ מִצְרַיִם! מִבִּירָא עֲמִיקְתָּא לְאִגְרָא רָמָא, כִּפְשׁוּטוֹ וּכְמִדְרָשׁוֹ.

מַה קָּרָה?! עַל מָה הַבֶּהָלָה...?! יוֹסֵף הָיָה כָּלוּא בְּבוֹר חָשׁוּךְ בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עוֹד יוֹם, עוֹד שָׁעָה כְּבָר לֹא תְּשַׁנֶּה לוֹ כְּלוּם. עַל מָה כָּל הַחִפָּזוֹן?!

אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁגָּמַר אֶת תִּקּוּנוֹ בְּבֵית כִּלְאוֹ וּשְׁעַת גְּאֻלָּתוֹ הִגִּיעָה, לֹא עִכְּבוּהוּ מִשָּׁמַיִם אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה אַחַת מְיֻתֶּרֶת!!!

דָּבָר זֶה בָּא לְאַלְּפֵנוּ מוּסָר, עַד כַּמָּה הַדִּין מְחֻשָּׁב וּמְדֻקְדָּק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה!

פָּרָשַׁת מִקֵּץ נִקְרֵאת כִּמְעַט תָּמִיד בַּחֲנֻכָּה, וְיֵשׁ לְהָבִין אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיהֶם. חֲנֻכָּה מְסַמֵּל אֶת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ לְמִצְווֹת וְלִדְבֵקוּת בַּה' יִתְבָּרַךְ: קֹבֶץ רַבָּנִים עֲטוּרֵי זָקָן לְלֹא יֶדַע בְּתַכְסִיסֵי מִלְחָמָה יָצְאוּ לְהִלָּחֵם כְּנֶגֶד הָאִימְפֶּרְיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁרָצְתָה לַעֲקֹר אֶת הַדָּת מֵעַם יִשְׂרָאֵל, וְאַף לְאַחַר שֶׁנִּצְּחוּ בְּנִסֵּי נִסִּים, לֹא נָחוּ וְלֹא שָׁקְטוּ עַד שֶׁמָּצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר הֶחָתוּם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, עַל אַף שֶׁיָּדְעוּ שֶׁטֻּמְאָה הֻתְּרָה בְּצִבּוּר (יוֹמָא ד).

בְּפָרָשָׁה זוֹ אָנוּ קוֹרְאִים עַל מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק לְהַמְשִׁיךְ בֶּאֱמוּנָתוֹ וּבְדָתוֹ לְלֹא פְּשָׁרוֹת. עוֹמְדִים וּמִשְׁתָּאִים לְנֹכַח צִדְקוּתוֹ עַל אַף כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁעָבַר וְעַל אַף שֶׁגָּדַל בִּסְבִיבָה קְלוֹקֶלֶת וּמְנֻכֶּרֶת וְעַל אַף הֱיוֹתוֹ מְנֻתָּק מֵאָבִיו, מְיֻתָּם מֵאִמּוֹ וְרָחוֹק מִכָּל קֶשֶׁר מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. וְזֶהוּ הַקֶּשֶׁר הָאַמִּיץ בֵּין הַחַשְׁמוֹנָאִים לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק, אֲשֶׁר גֵּרְשׁוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ עַל יְדֵי אוֹר.

תְּעוּדַת הַהִצְטַיְּנוּת שֶׁקִּבֵּל "פֶּרַח טַיִס" בְּעֵת שֶׁסִּיֵּם אֶת קוּרְס הַטַּיִס שֶׁלּוֹ עֲדַיִן אֵינָהּ מוֹכִיחָה אֶת יְכָלְתּוֹ הַמִּבְצָעִית בְּשֶׁטַח הָאוֹיֵב. קַל לָטוּס בַּשָּׁמַיִם לְלֹא רַמְזוֹרִים וּפְקָקֵי תְּנוּעָה, כְּשֶׁמְּטוֹסֵי הָאוֹיֵב אֵינָם אוֹרְבִים לוֹ כְּדֵי לְהַפְתִּיעוֹ בְּשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה וּלְהַפְצִיצוֹ בִּפְצָצוֹת מוּנְחוֹת לֵיְזֶר מְתֻחְכָּמוֹת. הַמִּבְחָן הָאֲמִתִּי הוּא בִּשְׁעַת קְרָב, כַּאֲשֶׁר כַּמָּה מְטוֹסֵי אוֹיֵב חֲדִישִׁים טָסִים לִקְרָאתוֹ בְּשֶׁטַח הָאוֹיֵב וְהוּא צָרִיךְ לְהִתְחַמֵּק מֵהֶם וּמִמָּסַכֵּי הַמַּכָּ"מִים, לְהַפְצִיץ אֶת הַמַּטָּרָה שֶׁקִּבֵּל, לְהֵעָלֵם מִן הָאֹפֶק כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא וְלָשׁוּב בְּשָׁלוֹם אֶל בְּסִיסוֹ. זֶה מוֹכִיחַ שֶׁהוּא טַיָּס מִצְטַיֵּן בֶּאֱמֶת!

זֶה לֹא חָכְמָה לַעֲבֹד אֶת ה' רַק כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִמְצָאִים בַּ"חֲמָמָה", בַּסְּבִיבָה הַטִּבְעִית שֶׁלָּנוּ, הַמִּבְחָן הוּא כַּאֲשֶׁר אָנוּ נֶאֱלָצִים לִהְיוֹת בִּסְבִיבָה שׁוֹנָה בְּתַכְלִית, שָׁם מִתְנַהֵל הַקְּרָב הָאֲמִתִּי. הַאִם אָנוּ מַחְלִיפִים אֶת אָרְחוֹתֵינוּ כְּזִקִּית שֶׁמַּחֲלִיפָה צְבָעֶיהָ אוֹ שֶׁאָנוּ נִשְׁאָרִים אֵיתָנִים בֶּאֱמוּנָתֵנוּ וּבַעֲבוֹדַת ה' שֶׁלָּנוּ כְּצוּר הַחַלָּמִישׁ, כִּי אָז מוּכָח שֶׁאָנוּ חַיָּלִים מִצְטַיְּנִים בִּצְבָא ה'!

דֻּגְמָה מֻפְלָאָה לְהַצְלָחָה בַּעֲבוֹדַת ה' בְּהִצְטַיְּנוּת וּבִיסוֹדִיּוּת אָנוּ מוֹצְאִים אֵצֶל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, כְּשֶׁהָיָה רַק כְּבֶן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִים כְּשֶׁמְּכָרוּהוּ לְעֶבֶד, חַי בִּבְדִידוּת בַּנֵּכָר בְּאֶרֶץ שְׁטוּפָה בְּזִמָּה וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, לְלֹא מִשְׁפָּחָה, בְּמַעֲמָד שֶׁל עֶבֶד יְהוּדִי וּלְאַחַר מִכֵּן כְּאָסִיר שָׁפָל בְּבֵית הַכֶּלֶא וְאַף לְאַחַר שֶׁפַּרְעֹה גִּדְּלוֹ, נִתְנַסָּה בְּנִסָּיוֹן שֶׁל עֲרָיוֹת, תָּמִיד נִשְׁאַר נֶאֱמָן לְמָסֹרֶת יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זוֹהִי דֻּגְמָה נִפְלָאָה לְחַיָּל מִצְטַיֵּן בֶּאֱמֶת!

מוּבָא כָּאן מַעֲשֶׂה הַקָּשׁוּר לַחֲנֻכָּה מֵהַסֵּפֶר "סִפּוּרוֹ שֶׁל חַג". סִפּוּר זֶה סֻפַּר עַל יְדֵי בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה ר' מָרְדְּכַי חַנְזִין הי"ו, שֶׁהָיָה אָסוּר בַּכֶּלֶא בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנִים! אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִיּוֹסֵף הַצַּדִּיק, אָמְנָם לֹא בְּמִצְרַיִם, אַךְ לֹא נִרְאֶה שֶׁהַכֶּלֶא הַ"סּוֹבְיֶטִי" הָיָה נֶחְמָד יוֹתֵר...

בְּהִתְקָרֵב יְמֵי חַג הַחֲנֻכָּה בְּסִיבִּיר הַקְּפוּאָה, נֶאֱסַפְנוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים בְּמַחֲנֵה הָעֲבוֹדָה כְּדֵי לְתַכְנֵן כֵּיצַד לִזְכּוֹת וּלְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה כַּדָּת וְכַהֲלָכָה. לְבַסּוֹף, סִכַּמְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהָאֲסִירִים יִתְרֹם מִכֻּתָּנְתוֹ הַדַּקָּה כַּמָּה חוּטִים לַפְּתִילוֹת וְכֵן מְעַט מַרְגָרִינָה מֵהָאֲרוּחָה הַדַּלָּה שֶׁקִּבַּלְנוּ כְּדֵי לְהַחְיוֹת אֶת נַפְשֵׁנוּ הַמְּיֻסֶּרֶת בַּעֲבוֹדוֹת כְּפִיָּה תּוֹךְ רָעָב נוֹרָאִי וּמֶזֶג אֲוִיר לֹא אֱנוֹשִׁי.

בְּהַגִּיעַ לֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה כֻּבַּדְתִּי בַּהַדְלָקָה כִּי הָיִיתִי הַמְּבֻגָּר שֶׁבַּחֲבוּרָה. כַּמּוּבָן הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאֹד. כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת "בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ", תַּרְתֵּי מַשְׁמַע, נִפְרְצָה הַדֶּלֶת בְּפִתְאוֹמִיּוּת עַל יְדֵי שׁוֹמְרֵי הַמַּחֲנֶה. הֵם הִכּוּ אוֹתָנוּ לְלֹא רַחֵם וְהוֹבִילוּ אוֹתָנוּ לְ"צִינוֹק", תָּא מַחֲנִיק, חָשׁוּךְ וְצַר אֲשֶׁר לֹא מְאַפְשֵׁר לְאָדָם אֲפִלּוּ לָשֶׁבֶת! כָּךְ סָבַלְנוּ כַּמָּה יָמִים.

בַּמִּשְׁפָּט הֶאֱשִׁימוּ אוֹתָנוּ בִּקְשִׁירַת קֶשֶׁר עִם הָאוֹיֵב עַל יְדֵי אִיתוּת בְּנֵרוֹת לְכִוּוּן הָאוֹיֵב. מְיֻתָּר לְצַיֵּן שֶׁפְּסַק דִּין עַל עֲבֵרָה כָּזוֹ הָיָה גְּזַר דִּין מָוֶת. וְאָכֵן לְאַחַר עֵדוּת הַשּׁוֹמְרִים צָעַק הַשּׁוֹפֵט בְּזַעַם שֶׁהוּא נוֹטֶה לִפְסֹק עֹנֶשׁ מָוֶת לַבּוֹגְדִים! אַךְ לִפְנֵי כֵן, שָׁאַל אוֹתָנוּ אִם יֵשׁ לָנוּ מַה לּוֹמַר לַהֲגָנָתֵנוּ.

יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי חַיָּב לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, שֶׁהֲרֵי חַיֵּי כֻּלָּם עָמְדוּ עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם. פָּרַצְתִּי בִּבְכִי סוֹעֵר, אַךְ לֹא יָדַעְתִּי מַה לּוֹמַר. לְפֶתַע הוֹרָה לִי הַשּׁוֹפֵט לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. הוּא שָׁאַל אוֹתִי עַל שְׁמוֹת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי וְעִסּוּקָם. לְאַחַר מִכֵּן סִפַּרְתִּי לוֹ אֶת הָאֱמֶת, שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתֵּנוּ לִקְשֹׁר קֶשֶׁר עִם הָאוֹיֵב, רַק רָצִינוּ לְהַדְלִיק נֵרוֹת חֲנֻכָּה כְּפִי שֶׁמּוֹרָה לָנוּ הַדָּת הַיְּהוּדִית.

"מָה... הִדְלַקְתֶּם נֵרוֹת חֲנֻכָּה?!" חָזַר הַשּׁוֹפֵט עַל דְּבָרַי כְּשֶׁעֵינָיו דּוֹלְקוֹת כְּאִלּוּ אוֹר שׁוֹפֵעַ זָרַח עָלָיו.

הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה נִרְאֲתָה עַל פְּנֵי הַשּׁוֹפֵט. הוּא הוֹרָה לַשּׁוֹמְרִים לָצֵאת וְאָמַר: "אִם רְצִיתֶם לְהַדְלִיק נֵרוֹת, אֲנִי אַרְאֶה לָכֶם אֵיךְ מַדְלִיקִים". מִיָּד לָקַח הַשּׁוֹפֵט אֶת כָּל כִּתְבֵי הָאִשּׁוּם וּשְׂרָפָם אֶל מוּל עֵינֵינוּ הַתְּמֵהוֹת.

לְאַחַר מִכֵּן קָרָא לַחַיָּלִים וְהוֹרָה לָהֶם: "פַּזְּרוּ אוֹתָם בְּאֵיזֶה מַחֲנֶה שֶׁתִּמְצְאוּ לְנָכוֹן, הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִפְגְּשׁוּ זֶה אֶת זֶה, הֵם נִבְזִים וְלֹא שָׁוִים אֲפִלּוּ כַּדּוּר!" צָעַק הַשּׁוֹפֵט בְּ"כַעַס".

לִפְנֵי שֶׁנִּלְקַחְתִּי עַל יְדֵי הַשּׁוֹמְרִים, הַשּׁוֹפֵט לָחַשׁ עַל אָזְנִי כִּי גַּם הוּא יְהוּדִי, הוּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהוֹרוֹת לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֵיךְ מַדְלִיקִים נֵרוֹת חֲנֻכָּה וּבְאֵיזוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ. סִיֵּם ר' מָרְדְּכַי אֶת סִפּוּרוֹ כְּשֶׁעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת. (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)

	ויגש תש"פ
	תּוֹכָחָה מִינֵיהּ וּבֵיהּ
	"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים" (מא-א) יוֹסֵף הַצַּדִּיק הֻטַּל בְּבִזָּיוֹן בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנִים מֵאֲחוֹרֵי סוֹרֵג וּבְרִיחַ עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ עֵקֶב עֲלִילָה שְׁפָלָה שֶׁל אֵשֶׁת אֲדוֹנוֹ. יוֹסֵף לֹא הָיָה אָסִיר מִן הַשּׁוּרָה אֶלָּא עֶבֶד אָסִיר וְלֹא עֶבֶד רָגִיל אֶלָּא עֶבֶד יְהוּדִי, הַמַּעֲמָד הֲכִי שָׁפָל בְּעֵינֵי הַמִּצְרִים, וְכָל זֶה לְלֹא חֻפְשׁוֹת, לְלֹא בִּקּוּרִים מִשְׁפַּחְתִּיִּים כָּלְשֶׁהֵם, תּוֹךְ כְּדֵי תְּנָאִים מַחְפִּירִים! "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה". הִנֵּה בְּבָקְרָהּ שֶׁל הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה בְּא' תִּשְׁרֵי, נִפְתְּחָה לְפֶתַע דֶּלֶת תָּאוֹ. עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ נִכְנְסוּ לְתָאוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְהוֹצִיאוּהוּ בִּמְהִירוּת מִן הַבּוֹר, נָתְנוּ לוֹ לְהִתְרַחֵץ, לְהִסְתַּפֵּר וְאַף נָתְנוּ לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים לִלְבֹּשׁ. לְאַחַר שֶׁיּוֹסֵף הֶחְלִיף אֶת מַרְאֵהוּ מֵאָסִיר לְחָתָן הַיּוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ הוּבַל בְּרֹב כָּבוֹד וְהָדָר עַל יְדֵי עוֹבְדֵי הַמַּמְלָכָה הַבְּכִירִים, אֶל לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר מֶלֶךְ מִצְרַיִם! מִבִּירָא עֲמִיקְתָּא לְאִגְרָא רָמָא, כִּפְשׁוּטוֹ וּכְמִדְרָשׁוֹ. מַה קָּרָה?! עַל מָה הַבֶּהָלָה...?! יוֹסֵף הָיָה כָּלוּא בְּבוֹר חָשׁוּךְ בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עוֹד יוֹם, עוֹד שָׁעָה כְּבָר לֹא תְּשַׁנֶּה לוֹ כְּלוּם. עַל מָה כָּל הַחִפָּזוֹן?! אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁגָּמַר אֶת תִּקּוּנוֹ בְּבֵית כִּלְאוֹ וּשְׁעַת גְּאֻלָּתוֹ הִגִּיעָה, לֹא עִכְּבוּהוּ מִשָּׁמַיִם אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה אַחַת מְיֻתֶּרֶת!!! דָּבָר זֶה בָּא לְאַלְּפֵנוּ מוּסָר, עַד כַּמָּה הַדִּין מְחֻשָּׁב וּמְדֻקְדָּק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה! פָּרָשַׁת מִקֵּץ נִקְרֵאת כִּמְעַט תָּמִיד בַּחֲנֻכָּה, וְיֵשׁ לְהָבִין אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיהֶם. חֲנֻכָּה מְסַמֵּל אֶת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ לְמִצְווֹת וְלִדְבֵקוּת בַּה' יִתְבָּרַךְ: קֹבֶץ רַבָּנִים עֲטוּרֵי זָקָן לְלֹא יֶדַע בְּתַכְסִיסֵי מִלְחָמָה יָצְאוּ לְהִלָּחֵם כְּנֶגֶד הָאִימְפֶּרְיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁרָצְתָה לַעֲקֹר אֶת הַדָּת מֵעַם יִשְׂרָאֵל, וְאַף לְאַחַר שֶׁנִּצְּחוּ בְּנִסֵּי נִסִּים, לֹא נָחוּ וְלֹא שָׁקְטוּ עַד שֶׁמָּצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר הֶחָתוּם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, עַל אַף שֶׁיָּדְעוּ שֶׁטֻּמְאָה הֻתְּרָה בְּצִבּוּר (יוֹמָא ד). בְּפָרָשָׁה זוֹ אָנוּ קוֹרְאִים עַל מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק לְהַמְשִׁיךְ בֶּאֱמוּנָתוֹ וּבְדָתוֹ לְלֹא פְּשָׁרוֹת. עוֹמְדִים וּמִשְׁתָּאִים לְנֹכַח צִדְקוּתוֹ עַל אַף כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁעָבַר וְעַל אַף שֶׁגָּדַל בִּסְבִיבָה קְלוֹקֶלֶת וּמְנֻכֶּרֶת וְעַל אַף הֱיוֹתוֹ מְנֻתָּק מֵאָבִיו, מְיֻתָּם מֵאִמּוֹ וְרָחוֹק מִכָּל קֶשֶׁר מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. וְזֶהוּ הַקֶּשֶׁר הָאַמִּיץ בֵּין הַחַשְׁמוֹנָאִים לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק, אֲשֶׁר גֵּרְשׁוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ עַל יְדֵי אוֹר. תְּעוּדַת הַהִצְטַיְּנוּת שֶׁקִּבֵּל "פֶּרַח טַיִס" בְּעֵת שֶׁסִּיֵּם אֶת קוּרְס הַטַּיִס שֶׁלּוֹ עֲדַיִן אֵינָהּ מוֹכִיחָה אֶת יְכָלְתּוֹ הַמִּבְצָעִית בְּשֶׁטַח הָאוֹיֵב. קַל לָטוּס בַּשָּׁמַיִם לְלֹא רַמְזוֹרִים וּפְקָקֵי תְּנוּעָה, כְּשֶׁמְּטוֹסֵי הָאוֹיֵב אֵינָם אוֹרְבִים לוֹ כְּדֵי לְהַפְתִּיעוֹ בְּשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה וּלְהַפְצִיצוֹ בִּפְצָצוֹת מוּנְחוֹת לֵיְזֶר מְתֻחְכָּמוֹת. הַמִּבְחָן הָאֲמִתִּי הוּא בִּשְׁעַת קְרָב, כַּאֲשֶׁר כַּמָּה מְטוֹסֵי אוֹיֵב חֲדִישִׁים טָסִים לִקְרָאתוֹ בְּשֶׁטַח הָאוֹיֵב וְהוּא צָרִיךְ לְהִתְחַמֵּק מֵהֶם וּמִמָּסַכֵּי הַמַּכָּ"מִים, לְהַפְצִיץ אֶת הַמַּטָּרָה שֶׁקִּבֵּל, לְהֵעָלֵם מִן הָאֹפֶק כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא וְלָשׁוּב בְּשָׁלוֹם אֶל בְּסִיסוֹ. זֶה מוֹכִיחַ שֶׁהוּא טַיָּס מִצְטַיֵּן בֶּאֱמֶת! זֶה לֹא חָכְמָה לַעֲבֹד אֶת ה' רַק כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִמְצָאִים בַּ"חֲמָמָה", בַּסְּבִיבָה הַטִּבְעִית שֶׁלָּנוּ, הַמִּבְחָן הוּא כַּאֲשֶׁר אָנוּ נֶאֱלָצִים לִהְיוֹת בִּסְבִיבָה שׁוֹנָה בְּתַכְלִית, שָׁם מִתְנַהֵל הַקְּרָב הָאֲמִתִּי. הַאִם אָנוּ מַחְלִיפִים אֶת אָרְחוֹתֵינוּ כְּזִקִּית שֶׁמַּחֲלִיפָה צְבָעֶיהָ אוֹ שֶׁאָנוּ נִשְׁאָרִים אֵיתָנִים בֶּאֱמוּנָתֵנוּ וּבַעֲבוֹדַת ה' שֶׁלָּנוּ כְּצוּר הַחַלָּמִישׁ, כִּי אָז מוּכָח שֶׁאָנוּ חַיָּלִים מִצְטַיְּנִים בִּצְבָא ה'! דֻּגְמָה מֻפְלָאָה לְהַצְלָחָה בַּעֲבוֹדַת ה' בְּהִצְטַיְּנוּת וּבִיסוֹדִיּוּת אָנוּ מוֹצְאִים אֵצֶל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, כְּשֶׁהָיָה רַק כְּבֶן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנִים כְּשֶׁמְּכָרוּהוּ לְעֶבֶד, חַי בִּבְדִידוּת בַּנֵּכָר בְּאֶרֶץ שְׁטוּפָה בְּזִמָּה וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, לְלֹא מִשְׁפָּחָה, בְּמַעֲמָד שֶׁל עֶבֶד יְהוּדִי וּלְאַחַר מִכֵּן כְּאָסִיר שָׁפָל בְּבֵית הַכֶּלֶא וְאַף לְאַחַר שֶׁפַּרְעֹה גִּדְּלוֹ, נִתְנַסָּה בְּנִסָּיוֹן שֶׁל עֲרָיוֹת, תָּמִיד נִשְׁאַר נֶאֱמָן לְמָסֹרֶת יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זוֹהִי דֻּגְמָה נִפְלָאָה לְחַיָּל מִצְטַיֵּן בֶּאֱמֶת! מוּבָא כָּאן מַעֲשֶׂה הַקָּשׁוּר לַחֲנֻכָּה מֵהַסֵּפֶר "סִפּוּרוֹ שֶׁל חַג". סִפּוּר זֶה סֻפַּר עַל יְדֵי בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה ר' מָרְדְּכַי חַנְזִין הי"ו, שֶׁהָיָה אָסוּר בַּכֶּלֶא בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנִים! אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִיּוֹסֵף הַצַּדִּיק, אָמְנָם לֹא בְּמִצְרַיִם, אַךְ לֹא נִרְאֶה שֶׁהַכֶּלֶא הַ"סּוֹבְיֶטִי" הָיָה נֶחְמָד יוֹתֵר... בְּהִתְקָרֵב יְמֵי חַג הַחֲנֻכָּה בְּסִיבִּיר הַקְּפוּאָה, נֶאֱסַפְנוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים בְּמַחֲנֵה הָעֲבוֹדָה כְּדֵי לְתַכְנֵן כֵּיצַד לִזְכּוֹת וּלְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה כַּדָּת וְכַהֲלָכָה. לְבַסּוֹף, סִכַּמְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהָאֲסִירִים יִתְרֹם מִכֻּתָּנְתוֹ הַדַּקָּה כַּמָּה חוּטִים לַפְּתִילוֹת וְכֵן מְעַט מַרְגָרִינָה מֵהָאֲרוּחָה הַדַּלָּה שֶׁקִּבַּלְנוּ כְּדֵי לְהַחְיוֹת אֶת נַפְשֵׁנוּ הַמְּיֻסֶּרֶת בַּעֲבוֹדוֹת כְּפִיָּה תּוֹךְ רָעָב נוֹרָאִי וּמֶזֶג אֲוִיר לֹא אֱנוֹשִׁי. בְּהַגִּיעַ לֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה כֻּבַּדְתִּי בַּהַדְלָקָה כִּי הָיִיתִי הַמְּבֻגָּר שֶׁבַּחֲבוּרָה. כַּמּוּבָן הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאֹד. כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת "בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ", תַּרְתֵּי מַשְׁמַע, נִפְרְצָה הַדֶּלֶת בְּפִתְאוֹמִיּוּת עַל יְדֵי שׁוֹמְרֵי הַמַּחֲנֶה. הֵם הִכּוּ אוֹתָנוּ לְלֹא רַחֵם וְהוֹבִילוּ אוֹתָנוּ לְ"צִינוֹק", תָּא מַחֲנִיק, חָשׁוּךְ וְצַר אֲשֶׁר לֹא מְאַפְשֵׁר לְאָדָם אֲפִלּוּ לָשֶׁבֶת! כָּךְ סָבַלְנוּ כַּמָּה יָמִים. בַּמִּשְׁפָּט הֶאֱשִׁימוּ אוֹתָנוּ בִּקְשִׁירַת קֶשֶׁר עִם הָאוֹיֵב עַל יְדֵי אִיתוּת בְּנֵרוֹת לְכִוּוּן הָאוֹיֵב. מְיֻתָּר לְצַיֵּן שֶׁפְּסַק דִּין עַל עֲבֵרָה כָּזוֹ הָיָה גְּזַר דִּין מָוֶת. וְאָכֵן לְאַחַר עֵדוּת הַשּׁוֹמְרִים צָעַק הַשּׁוֹפֵט בְּזַעַם שֶׁהוּא נוֹטֶה לִפְסֹק עֹנֶשׁ מָוֶת לַבּוֹגְדִים! אַךְ לִפְנֵי כֵן, שָׁאַל אוֹתָנוּ אִם יֵשׁ לָנוּ מַה לּוֹמַר לַהֲגָנָתֵנוּ. יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי חַיָּב לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, שֶׁהֲרֵי חַיֵּי כֻּלָּם עָמְדוּ עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם. פָּרַצְתִּי בִּבְכִי סוֹעֵר, אַךְ לֹא יָדַעְתִּי מַה לּוֹמַר. לְפֶתַע הוֹרָה לִי הַשּׁוֹפֵט לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. הוּא שָׁאַל אוֹתִי עַל שְׁמוֹת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי וְעִסּוּקָם. לְאַחַר מִכֵּן סִפַּרְתִּי לוֹ אֶת הָאֱמֶת, שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתֵּנוּ לִקְשֹׁר קֶשֶׁר עִם הָאוֹיֵב, רַק רָצִינוּ לְהַדְלִיק נֵרוֹת חֲנֻכָּה כְּפִי שֶׁמּוֹרָה לָנוּ הַדָּת הַיְּהוּדִית. "מָה... הִדְלַקְתֶּם נֵרוֹת חֲנֻכָּה?!" חָזַר הַשּׁוֹפֵט עַל דְּבָרַי כְּשֶׁעֵינָיו דּוֹלְקוֹת כְּאִלּוּ אוֹר שׁוֹפֵעַ זָרַח עָלָיו. הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה נִרְאֲתָה עַל פְּנֵי הַשּׁוֹפֵט. הוּא הוֹרָה לַשּׁוֹמְרִים לָצֵאת וְאָמַר: "אִם רְצִיתֶם לְהַדְלִיק נֵרוֹת, אֲנִי אַרְאֶה לָכֶם אֵיךְ מַדְלִיקִים". מִיָּד לָקַח הַשּׁוֹפֵט אֶת כָּל כִּתְבֵי הָאִשּׁוּם וּשְׂרָפָם אֶל מוּל עֵינֵינוּ הַתְּמֵהוֹת. לְאַחַר מִכֵּן קָרָא לַחַיָּלִים וְהוֹרָה לָהֶם: "פַּזְּרוּ אוֹתָם בְּאֵיזֶה מַחֲנֶה שֶׁתִּמְצְאוּ לְנָכוֹן, הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִפְגְּשׁוּ זֶה אֶת זֶה, הֵם נִבְזִים וְלֹא שָׁוִים אֲפִלּוּ כַּדּוּר!" צָעַק הַשּׁוֹפֵט בְּ"כַעַס". לִפְנֵי שֶׁנִּלְקַחְתִּי עַל יְדֵי הַשּׁוֹמְרִים, הַשּׁוֹפֵט לָחַשׁ עַל אָזְנִי כִּי גַּם הוּא יְהוּדִי, הוּא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהוֹרוֹת לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אֵיךְ מַדְלִיקִים נֵרוֹת חֲנֻכָּה וּבְאֵיזוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ. סִיֵּם ר' מָרְדְּכַי אֶת סִפּוּרוֹ כְּשֶׁעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת. (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)