Otzarot-Article

אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָמוּז בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. אֵין לְךָ שְׁאֵלָה, שֶׁאֵין פִּתְרוֹנָהּ כָּתוּב בָּהּ. הִנֵּה, יְצוּר זֶה הַקָּרוּי "מֶמְשֶׁלֶת אַחְדוּת", חִיּוּבִי הוּא אוֹ שְׁלִילִי? חִיּוּבִי בְּכָל תְּנַאי, אוֹ שֶׁמָּא סְיָג בַּדָּבָר, הַגְבָּלָה וּתְנַאי.

וְהַתְּשׁוּבָה, דּוֹמַנִי, כְּלוּלָה בְּעִנְיָנָא דְיוֹמָא: הַלּוּלָב וּמִינָיו, כָּל אֶחָד מְיַצֵּג מַהוּת אַחַת, מִפְלָגָה לְעַצְמוֹ. וְאָנוּ מְצֻוִּים לְאַגְּדָם יַחַד לַאֲגֻדָּה אַחַת, מֶמְשֶׁלֶת אַחְדוּת. וּבָהּ לוּלָב, הֲדַסִּים וַעֲרָבוֹת בִּכְפִיפָה אַחַת - אֵלּוּ מִיָּמִין וְאֵלּוּ מִשְּׂמֹאל, וְאֵין כֻּלָּם שָׁוִים - הַהֲדַסִּים גְּבוֹהִים מֵהָעֲרָבוֹת, וְהַלּוּלָב מִתְנַשֵּׂא מֵעֲלֵיהֶם. הוּא הָרֹאשׁ וְכָל הָאֶגֶד קָרוּי עַל שְׁמוֹ, הוּא לְבַדּוֹ מֻזְכָּר בַּבְּרָכָה.

וּבַמִּדְרָשׁ (וַיִּקְרָא רַבָּה ל-יד) אָמְרוּ, שֶׁאַרְבַּעַת הַמִּינִים רוֹמְזִים לָאָדָם - וְהַלּוּלָב כְּנֶגֶד חוּט הַשִּׁדְרָה. כִּי אָכֵן, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְאֶגֶד זֶה חוּט שִׁדְרָה, זְקִיפוּת קוֹמָה.

וּתְנַאי נוֹסָף יֵשׁ, וְהוּא סִמְלִי כָּל כָּךְ: לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַלּוּלָב מִתְנַשֵּׂא מֵעַל כֻּלָּם, אֶלָּא שֶׁאָסוּר שֶׁרֹאשׁוֹ יִהְיֶה מְפֻצָּל! אִם הוּא "כְּהֵימְנֶק", דְּהַיְנוּ מְפֻצָּל כְּמַזְלֵג, חֵלֶק זֶה פּוֹנֶה לְכָאן וְאַחֵר לְשָׁם, פָּסוּל הַלּוּלָב -

אִם סָדוּק הֶעָלֶה הָאֶמְצָעִי, יֵשׁ וְהוּא כָּשֵׁר. אִם אֵין הַסֶּדֶק עָמֹק, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁנַיִם בְּהִתְרַחֲקוּת הֶעָלִים זֶה מִזֶּה. אֲבָל הַפִּצּוּל אֵין לוֹ שִׁעוּר, פִּצּוּל כָּלְשֶׁהוּ בְּרָאשׁוּת הַלּוּלָב, פּוֹסְלוֹ. כִּי בָּרֹאשׁ, בַּפִּסְגָּה, שָׁם לְמַעְלָה, אָסוּר שֶׁיְּדַבְּרוּ בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת!

כַּמָּה לִקְחֵי חַיִּים נִתָּן לִשְׁאֹב מֵהִלְכוֹת תּוֹרַת הַנֶּצַח.

	חיי שרה תש"פ
	צֵרוּפֵי הַמִּקְרִים שֶׁל הַיֵּצֶר
	אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָמוּז בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. אֵין לְךָ שְׁאֵלָה, שֶׁאֵין פִּתְרוֹנָהּ כָּתוּב בָּהּ. הִנֵּה, יְצוּר זֶה הַקָּרוּי "מֶמְשֶׁלֶת אַחְדוּת", חִיּוּבִי הוּא אוֹ שְׁלִילִי? חִיּוּבִי בְּכָל תְּנַאי, אוֹ שֶׁמָּא סְיָג בַּדָּבָר, הַגְבָּלָה וּתְנַאי. וְהַתְּשׁוּבָה, דּוֹמַנִי, כְּלוּלָה בְּעִנְיָנָא דְיוֹמָא: הַלּוּלָב וּמִינָיו, כָּל אֶחָד מְיַצֵּג מַהוּת אַחַת, מִפְלָגָה לְעַצְמוֹ. וְאָנוּ מְצֻוִּים לְאַגְּדָם יַחַד לַאֲגֻדָּה אַחַת, מֶמְשֶׁלֶת אַחְדוּת. וּבָהּ לוּלָב, הֲדַסִּים וַעֲרָבוֹת בִּכְפִיפָה אַחַת - אֵלּוּ מִיָּמִין וְאֵלּוּ מִשְּׂמֹאל, וְאֵין כֻּלָּם שָׁוִים - הַהֲדַסִּים גְּבוֹהִים מֵהָעֲרָבוֹת, וְהַלּוּלָב מִתְנַשֵּׂא מֵעֲלֵיהֶם. הוּא הָרֹאשׁ וְכָל הָאֶגֶד קָרוּי עַל שְׁמוֹ, הוּא לְבַדּוֹ מֻזְכָּר בַּבְּרָכָה. וּבַמִּדְרָשׁ (וַיִּקְרָא רַבָּה ל-יד) אָמְרוּ, שֶׁאַרְבַּעַת הַמִּינִים רוֹמְזִים לָאָדָם - וְהַלּוּלָב כְּנֶגֶד חוּט הַשִּׁדְרָה. כִּי אָכֵן, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְאֶגֶד זֶה חוּט שִׁדְרָה, זְקִיפוּת קוֹמָה. וּתְנַאי נוֹסָף יֵשׁ, וְהוּא סִמְלִי כָּל כָּךְ: לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַלּוּלָב מִתְנַשֵּׂא מֵעַל כֻּלָּם, אֶלָּא שֶׁאָסוּר שֶׁרֹאשׁוֹ יִהְיֶה מְפֻצָּל! אִם הוּא "כְּהֵימְנֶק", דְּהַיְנוּ מְפֻצָּל כְּמַזְלֵג, חֵלֶק זֶה פּוֹנֶה לְכָאן וְאַחֵר לְשָׁם, פָּסוּל הַלּוּלָב - אִם סָדוּק הֶעָלֶה הָאֶמְצָעִי, יֵשׁ וְהוּא כָּשֵׁר. אִם אֵין הַסֶּדֶק עָמֹק, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁנַיִם בְּהִתְרַחֲקוּת הֶעָלִים זֶה מִזֶּה. אֲבָל הַפִּצּוּל אֵין לוֹ שִׁעוּר, פִּצּוּל כָּלְשֶׁהוּ בְּרָאשׁוּת הַלּוּלָב, פּוֹסְלוֹ. כִּי בָּרֹאשׁ, בַּפִּסְגָּה, שָׁם לְמַעְלָה, אָסוּר שֶׁיְּדַבְּרוּ בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת! כַּמָּה לִקְחֵי חַיִּים נִתָּן לִשְׁאֹב מֵהִלְכוֹת תּוֹרַת הַנֶּצַח.