Otzarot-Article

מַתָּנָה – רַק לְאַחַר מִצּוּי הַיְכֹלֶת!

"וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת" (לא-יח) מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שְׁמוֹת רַבָּה מא-ו): אָמַר ר' אֲבָהוּ: כָּל אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה לְמַעְלָה, הָיָה לָמֵד תּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ. אָמַר מֹשֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, יֵשׁ לִי אַרְבָּעִים יוֹם וְאֵינִי יוֹדֵעַ דָּבָר!

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? מִשֶּׁהִשְׁלִים אַרְבָּעִים יוֹם נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה מַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה".

לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: אִם גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, כִּי גַּם לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם לֹא יוּכַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לָדַעַת אֶת הַתּוֹרָה וּלְזָכְרָהּ, וְיִצְטָרֵךְ לָתֵת לוֹ אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה – מַדּוּעַ לֹא נְתָנָהּ לוֹ בְּמַתָּנָה מִלְּכַתְּחִלָּה? לְשֵׁם מָה הָיוּ נְחוּצִים אוֹתָם אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁבָּהֶם לָמַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַתּוֹרָה שׁוּב וָשׁוּב וְשָׁכַח אוֹתָהּ? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

הַגָּאוֹן רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר זַצַ"ל, הָיָה מְפֻרְסָם בִּגְאוֹנוּתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת. מַדְרֵגוֹתָיו הַנִּשָּׂאוֹת בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה – הִתְפַּרְסְמוּ פָּחוֹת, אַף שֶׁלְּמַעֲשֶׂה, מִבְּחִינוֹת רַבּוֹת הָיָה בָּהֶן אֲפִלּוּ כְּדֵי לְהַאֲפִיל עַל גְּאוֹנוּתוֹ הַמְפֻרְסֶמֶת.

כָּךְ לְמָשָׁל, יָדוּעַ כִּי בִּהְיוֹתוֹ נַעַר הוּא הָיָה חַלָּשׁ וְחוֹלָנִי, וְאַף מְדֻכָּא בְּיִסּוּרִים בִּלְתִּי מְבֻטָּלִים. לַמְרוֹת כָּל זֹאת, כְּבָר עִם נִשּׂוּאָיו, בִּצְעִירוּתוֹ – הֵחֵל מְסַגֵּף אֶת גּוּפוֹ: מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה – אֹכֶל כְּדֵי קִיּוּם הַנֶּפֶשׁ וְתוּ לֹא, וְאַף מְצַמְצֵם אֶת הַשָּׁעוֹת שֶׁהֻקְדְּשׁוּ לְשֵׁנָה – לְשָׁעוֹת בּוֹדְדוֹת, שֶׁהִסְתַּיְּמוּ בַּחֲצוֹת לַיְלָה.

בֵּין הַשְּׁאָר, הִקְפִּיד הַגָּאוֹן עַל טְבִילָה לְתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. מִיָּד לְאַחַר חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה קָם מִשְּׁנָתוֹ בִּזְרִיזוּת, וְאָץ רָץ אֶל הַנָּהָר אֲשֶׁר זָרַם מִחוּץ לָעִיר – כְּדֵי לִטְבֹּל בְּמֵימָיו. בִּימוֹת הַחֹרֶף, כַּאֲשֶׁר הַנָּהָר הָיָה מְכֻסֶּה בְּמַעֲטֶה שֶׁל קֶרַח – הָיָה חוֹצֵב בַּקֶּרַח חוֹר שֶׁאֶפְשָׁר לְאָדָם צָנוּם שֶׁכְּמוֹתוֹ לְהִשְׁתַּחֵל פְּנִימָה, וְכָךְ הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לִטְבֹּל בַּמַּיִם הַקְּפוּאִים.

אֲבָל כַּאֲשֶׁר נוֹדְעוּ הַדְּבָרִים לְחוֹתְנוֹ, הוּא הִתְחַלְחֵל. הַחוֹתֵן הָיָה מוּדָע לְחֻלְשַׁת גּוּפוֹ הַטָּהוֹר שֶׁל חֲתָנוֹ, וְחָשַׁשׁ כִּי הַטְּבִילָה בְּמֵי הַקֶּרַח הַקְּפוּאִים עֲלוּלָה לְהַזִּיק לוֹ, וַאֲפִלּוּ, חָלִילָה, לְהָבִיא לְמוֹתוֹ!

לֹא הָיָה כָּל סִכּוּי לְהָנִיא אֶת הַגָּאוֹן הַצָּעִיר מִמִּנְהָגוֹ לִטְבֹּל מִדֵּי יוֹם טְבִילַת שַׁחֲרִית, אוּלָם הַחוֹתֵן מָצָא פִּתְרוֹן. מֵאַחַר שֶׁהוּא נִמְנָה עַל גְּבִירֵי הָעֲיָרָה – עָלָה בְּיָדוֹ לְהַפְעִיל אֶת הַשְׁפָּעָתוֹ הַצִּבּוּרִית, וּלְהַשִּׂיג עֲבוּר חֲתָנוֹ אֶת מַפְתֵּחַ בֵּית הַמֶּרְחָץ הָעִירוֹנִי, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִטְבֹּל שָׁם מִדֵּי בֹּקֶר בְּלִי לְסַכֵּן אֶת חַיָּיו.

וְאָכֵן, הַגָּאוֹן הַצָּעִיר נֵאוֹת לְקַבֵּל אֶת מַפְתְּחוֹת בֵּית הַמֶּרְחָץ, וּלְהָמִיר אֶת הַנָּהָר הַקָּפוּא – בְּבֵית הַמֶּרְחָץ הַמְקֹרֶה וְהַמּוּגָן. בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת הִתְנַהֲלוּ הַדְּבָרִים לְמֵישָׁרִין, לְשִׂמְחַת לִבּוֹ שֶׁל הַחוֹתֵן, אֲשֶׁר בְּרִיאוּתוֹ שֶׁל חֲתָנוֹ יְקָרָה הָיְתָה לוֹ כְּנַפְשׁוֹ. אוּלָם בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, כַּאֲשֶׁר יָצָא הַגָּאוֹן הַצָּעִיר אֶל בֵּית הַמֶּרְחָץ – גִּלָּה כִּי הַמַּפְתֵּחַ אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וּכְפִי הַנִּרְאֶה אָבַד אֵי שָׁם...

בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה קַלָּה חִפֵּשׁ אַחֲרֵי הַמַּפְתֵּחַ, אוּלָם עַד מְהֵרָה אָמַר נוֹאָשׁ וְהֶחְלִיט לָחוּס עַל זְמַנּוֹ וְלַחֲזֹר לְמִנְהָגוֹ הַקּוֹדֵם... מָנוּי וְגָמוּר הָיָה עִמּוֹ לָצֵאת וְלִטְבֹּל בַּנָּהָר, עַל אַף שֶׁהָיָה זֶה לַיְלָה סוֹעֵר וּמֻשְׁלָג, שֶׁבּוֹ אִישׁ לֹא הֵעֵז אֲפִלּוּ לְהוֹצִיא אֶת אַפּוֹ אֶל הַכְּפוֹר...

אַךְ הִנֵּה, הַפְלֵא וָפֶלֶא: אַךְ יָצָא הַגָּאוֹן הַצָּעִיר מִבֵּיתוֹ אֶל עֵבֶר הַנָּהָר – הוֹפִיעַ מוּלוֹ הַבַּלָּן הַמְּקוֹמִי, הָאַחְרַאי עַל בֵּית הַמֶּרְחָץ הָעִירוֹנִי. הוּא נִגַּשׁ אֵלָיו בְּלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים, וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת מַפְתְּחוֹת בֵּית הַמֶּרְחָץ! לְמַרְאֵה פְּלִיאָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, הִסְבִּיר: "לִפְנֵי כַּמָּה רְגָעִים הִתְעוֹרַרְתִּי מִשְּׁנָתִי, וְשָׁמַעְתִּי קוֹל קוֹרֵא בְּאָזְנַי: 'רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר מְחַפֵּשׂ אֶת מַפְתֵּחַ בֵּית הַמֶּרְחָץ! רוּץ וְהָבֵא לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ!'... וְאָכֵן, קַמְתִּי בִּזְרִיזוּת, הִתְלַבַּשְׁתִּי בִּמְהִירוּת, וּפָנִיתִי בְּרִיצָה אֶל בֵּיתְכֶם!"...

הֲרֵי לָנוּ, כִּי כָּךְ הִיא דֶּרֶךְ הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה: רַק לְאַחַר שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ – הוּא זוֹכֶה לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מֵעַל לְדֶרֶךְ הַטֶּבַע, בִּבְחִינַת 'מַתָּנָה מִן הַשָּׁמַיִם'... הִנֵּה: מִשָּׁמַיִם לֹא שָׁלְחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְרַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר, אֶלָּא רַק לְאַחַר שֶׁגָּמַר בְּדַעְתּוֹ לִטְבֹּל בְּכָל מְחִיר – גַּם בִּמְחִיר שֶׁל נִפּוּץ שִׁכְבַת הַקֶּרַח שֶׁעַל גַּבֵּי הַנָּהָר!

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"שְּׂפַת אֱמֶת": עַל פִּי שׁוּרַת הַדִּין, לֹא נִתָּן הָיָה לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת שֶׁאָדָם, יְלוּד אִשָּׁה, יוּכַל לִקְנוֹת אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הָרוּחָנִית, אֲשֶׁר כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּר הָיָה, כִּי כְּדֵי שֶׁקִּנְיַן הַתּוֹרָה יִתְאַפְשֵׁר עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – הוּא יִזְדַּקֵּק לְנֵס - שֶׁהַתּוֹרָה תִּנָּתֵן לוֹ בְּמַתָּנָה. אוּלָם בְּכָל זֹאת, לֹא נִתָּן הָיָה לָתֵת לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַתּוֹרָה – כָּל עוֹד לֹא עָשָׂה אֶת הַמַּאֲמַצִּים מִצִּדּוֹ לִקְנוֹתָהּ, זֹאת עַל אַף שֶׁמַּאֲמַצִּים אֵלּוּ הָיוּ חַסְרֵי סִכּוּי כְּשֶׁלְּעַצְמָם!

רַק לְאַחַר שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ לָמַד אֶת הַתּוֹרָה שׁוּב וָשׁוּב, בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם, וּמִצָּה אֶת יְכוֹלוֹתָיו שֶׁלּוֹ – נִתָּן הָיָה לָתֵת לוֹ מַתָּנָה מִן הַשָּׁמַיִם וּלְלַמְּדוֹ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאוֹתָהּ לֹא הִצְלִיחַ לִלְמֹד בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ! (לְלַמֶּדְךָ)

	סוכות תש"פ
	מַעֲשֶׂה בְּאֶתְרוֹגִים
	מַתָּנָה – רַק לְאַחַר מִצּוּי הַיְכֹלֶת! "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת" (לא-יח) מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (שְׁמוֹת רַבָּה מא-ו): אָמַר ר' אֲבָהוּ: כָּל אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה לְמַעְלָה, הָיָה לָמֵד תּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ. אָמַר מֹשֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, יֵשׁ לִי אַרְבָּעִים יוֹם וְאֵינִי יוֹדֵעַ דָּבָר! מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? מִשֶּׁהִשְׁלִים אַרְבָּעִים יוֹם נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה מַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה". לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין: אִם גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, כִּי גַּם לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם לֹא יוּכַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לָדַעַת אֶת הַתּוֹרָה וּלְזָכְרָהּ, וְיִצְטָרֵךְ לָתֵת לוֹ אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה – מַדּוּעַ לֹא נְתָנָהּ לוֹ בְּמַתָּנָה מִלְּכַתְּחִלָּה? לְשֵׁם מָה הָיוּ נְחוּצִים אוֹתָם אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁבָּהֶם לָמַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַתּוֹרָה שׁוּב וָשׁוּב וְשָׁכַח אוֹתָהּ? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: הַגָּאוֹן רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר זַצַ"ל, הָיָה מְפֻרְסָם בִּגְאוֹנוּתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת. מַדְרֵגוֹתָיו הַנִּשָּׂאוֹת בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה – הִתְפַּרְסְמוּ פָּחוֹת, אַף שֶׁלְּמַעֲשֶׂה, מִבְּחִינוֹת רַבּוֹת הָיָה בָּהֶן אֲפִלּוּ כְּדֵי לְהַאֲפִיל עַל גְּאוֹנוּתוֹ הַמְפֻרְסֶמֶת. כָּךְ לְמָשָׁל, יָדוּעַ כִּי בִּהְיוֹתוֹ נַעַר הוּא הָיָה חַלָּשׁ וְחוֹלָנִי, וְאַף מְדֻכָּא בְּיִסּוּרִים בִּלְתִּי מְבֻטָּלִים. לַמְרוֹת כָּל זֹאת, כְּבָר עִם נִשּׂוּאָיו, בִּצְעִירוּתוֹ – הֵחֵל מְסַגֵּף אֶת גּוּפוֹ: מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה – אֹכֶל כְּדֵי קִיּוּם הַנֶּפֶשׁ וְתוּ לֹא, וְאַף מְצַמְצֵם אֶת הַשָּׁעוֹת שֶׁהֻקְדְּשׁוּ לְשֵׁנָה – לְשָׁעוֹת בּוֹדְדוֹת, שֶׁהִסְתַּיְּמוּ בַּחֲצוֹת לַיְלָה. בֵּין הַשְּׁאָר, הִקְפִּיד הַגָּאוֹן עַל טְבִילָה לְתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. מִיָּד לְאַחַר חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה קָם מִשְּׁנָתוֹ בִּזְרִיזוּת, וְאָץ רָץ אֶל הַנָּהָר אֲשֶׁר זָרַם מִחוּץ לָעִיר – כְּדֵי לִטְבֹּל בְּמֵימָיו. בִּימוֹת הַחֹרֶף, כַּאֲשֶׁר הַנָּהָר הָיָה מְכֻסֶּה בְּמַעֲטֶה שֶׁל קֶרַח – הָיָה חוֹצֵב בַּקֶּרַח חוֹר שֶׁאֶפְשָׁר לְאָדָם צָנוּם שֶׁכְּמוֹתוֹ לְהִשְׁתַּחֵל פְּנִימָה, וְכָךְ הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לִטְבֹּל בַּמַּיִם הַקְּפוּאִים. אֲבָל כַּאֲשֶׁר נוֹדְעוּ הַדְּבָרִים לְחוֹתְנוֹ, הוּא הִתְחַלְחֵל. הַחוֹתֵן הָיָה מוּדָע לְחֻלְשַׁת גּוּפוֹ הַטָּהוֹר שֶׁל חֲתָנוֹ, וְחָשַׁשׁ כִּי הַטְּבִילָה בְּמֵי הַקֶּרַח הַקְּפוּאִים עֲלוּלָה לְהַזִּיק לוֹ, וַאֲפִלּוּ, חָלִילָה, לְהָבִיא לְמוֹתוֹ! לֹא הָיָה כָּל סִכּוּי לְהָנִיא אֶת הַגָּאוֹן הַצָּעִיר מִמִּנְהָגוֹ לִטְבֹּל מִדֵּי יוֹם טְבִילַת שַׁחֲרִית, אוּלָם הַחוֹתֵן מָצָא פִּתְרוֹן. מֵאַחַר שֶׁהוּא נִמְנָה עַל גְּבִירֵי הָעֲיָרָה – עָלָה בְּיָדוֹ לְהַפְעִיל אֶת הַשְׁפָּעָתוֹ הַצִּבּוּרִית, וּלְהַשִּׂיג עֲבוּר חֲתָנוֹ אֶת מַפְתֵּחַ בֵּית הַמֶּרְחָץ הָעִירוֹנִי, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִטְבֹּל שָׁם מִדֵּי בֹּקֶר בְּלִי לְסַכֵּן אֶת חַיָּיו. וְאָכֵן, הַגָּאוֹן הַצָּעִיר נֵאוֹת לְקַבֵּל אֶת מַפְתְּחוֹת בֵּית הַמֶּרְחָץ, וּלְהָמִיר אֶת הַנָּהָר הַקָּפוּא – בְּבֵית הַמֶּרְחָץ הַמְקֹרֶה וְהַמּוּגָן. בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת הִתְנַהֲלוּ הַדְּבָרִים לְמֵישָׁרִין, לְשִׂמְחַת לִבּוֹ שֶׁל הַחוֹתֵן, אֲשֶׁר בְּרִיאוּתוֹ שֶׁל חֲתָנוֹ יְקָרָה הָיְתָה לוֹ כְּנַפְשׁוֹ. אוּלָם בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, כַּאֲשֶׁר יָצָא הַגָּאוֹן הַצָּעִיר אֶל בֵּית הַמֶּרְחָץ – גִּלָּה כִּי הַמַּפְתֵּחַ אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וּכְפִי הַנִּרְאֶה אָבַד אֵי שָׁם... בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה קַלָּה חִפֵּשׁ אַחֲרֵי הַמַּפְתֵּחַ, אוּלָם עַד מְהֵרָה אָמַר נוֹאָשׁ וְהֶחְלִיט לָחוּס עַל זְמַנּוֹ וְלַחֲזֹר לְמִנְהָגוֹ הַקּוֹדֵם... מָנוּי וְגָמוּר הָיָה עִמּוֹ לָצֵאת וְלִטְבֹּל בַּנָּהָר, עַל אַף שֶׁהָיָה זֶה לַיְלָה סוֹעֵר וּמֻשְׁלָג, שֶׁבּוֹ אִישׁ לֹא הֵעֵז אֲפִלּוּ לְהוֹצִיא אֶת אַפּוֹ אֶל הַכְּפוֹר... אַךְ הִנֵּה, הַפְלֵא וָפֶלֶא: אַךְ יָצָא הַגָּאוֹן הַצָּעִיר מִבֵּיתוֹ אֶל עֵבֶר הַנָּהָר – הוֹפִיעַ מוּלוֹ הַבַּלָּן הַמְּקוֹמִי, הָאַחְרַאי עַל בֵּית הַמֶּרְחָץ הָעִירוֹנִי. הוּא נִגַּשׁ אֵלָיו בְּלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים, וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת מַפְתְּחוֹת בֵּית הַמֶּרְחָץ! לְמַרְאֵה פְּלִיאָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, הִסְבִּיר: "לִפְנֵי כַּמָּה רְגָעִים הִתְעוֹרַרְתִּי מִשְּׁנָתִי, וְשָׁמַעְתִּי קוֹל קוֹרֵא בְּאָזְנַי: 'רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר מְחַפֵּשׂ אֶת מַפְתֵּחַ בֵּית הַמֶּרְחָץ! רוּץ וְהָבֵא לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ!'... וְאָכֵן, קַמְתִּי בִּזְרִיזוּת, הִתְלַבַּשְׁתִּי בִּמְהִירוּת, וּפָנִיתִי בְּרִיצָה אֶל בֵּיתְכֶם!"... הֲרֵי לָנוּ, כִּי כָּךְ הִיא דֶּרֶךְ הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה: רַק לְאַחַר שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתּוֹ – הוּא זוֹכֶה לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מֵעַל לְדֶרֶךְ הַטֶּבַע, בִּבְחִינַת 'מַתָּנָה מִן הַשָּׁמַיִם'... הִנֵּה: מִשָּׁמַיִם לֹא שָׁלְחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְרַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר, אֶלָּא רַק לְאַחַר שֶׁגָּמַר בְּדַעְתּוֹ לִטְבֹּל בְּכָל מְחִיר – גַּם בִּמְחִיר שֶׁל נִפּוּץ שִׁכְבַת הַקֶּרַח שֶׁעַל גַּבֵּי הַנָּהָר! וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל הַ"שְּׂפַת אֱמֶת": עַל פִּי שׁוּרַת הַדִּין, לֹא נִתָּן הָיָה לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת שֶׁאָדָם, יְלוּד אִשָּׁה, יוּכַל לִקְנוֹת אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הָרוּחָנִית, אֲשֶׁר כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּר הָיָה, כִּי כְּדֵי שֶׁקִּנְיַן הַתּוֹרָה יִתְאַפְשֵׁר עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – הוּא יִזְדַּקֵּק לְנֵס - שֶׁהַתּוֹרָה תִּנָּתֵן לוֹ בְּמַתָּנָה. אוּלָם בְּכָל זֹאת, לֹא נִתָּן הָיָה לָתֵת לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַתּוֹרָה – כָּל עוֹד לֹא עָשָׂה אֶת הַמַּאֲמַצִּים מִצִּדּוֹ לִקְנוֹתָהּ, זֹאת עַל אַף שֶׁמַּאֲמַצִּים אֵלּוּ הָיוּ חַסְרֵי סִכּוּי כְּשֶׁלְּעַצְמָם! רַק לְאַחַר שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ לָמַד אֶת הַתּוֹרָה שׁוּב וָשׁוּב, בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם, וּמִצָּה אֶת יְכוֹלוֹתָיו שֶׁלּוֹ – נִתָּן הָיָה לָתֵת לוֹ מַתָּנָה מִן הַשָּׁמַיִם וּלְלַמְּדוֹ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאוֹתָהּ לֹא הִצְלִיחַ לִלְמֹד בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ! (לְלַמֶּדְךָ)