Otzarot-Article

"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים" (כט-כ) יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה נֶאֱלַץ לַעֲבֹד שֶׁבַע שָׁנִים עֲבוּר לֵאָה וְשֶׁבַע שָׁנִים נוֹסָפוֹת עֲבוּר רָחֵל. הוּא לֹא קִבֵּל בַּ'וּוֹרְט' שׁוּם הַבְטָחָה לְעֶזְרָה כַּלְכָּלִית, לָכֵן נֶאֱלַץ לַעֲבֹד עוֹד שֵׁשׁ שָׁנִים נוֹסָפוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ. עֲבוֹדָה מְיַגַּעַת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, בַּחֹרֶף וּבַקַּיִץ, לְלֹא שׁוּם תְּנָאִים סוֹצְיָאלִיִּים, תּוֹךְ כְּדֵי רַמָּאֻיּוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת. כַּמּוּבָן שֶׁהָיוּ לְיַעֲקֹב, בְּנוֹ שֶׁל גְּדוֹל הַדּוֹר, הַצָּעוֹת שִׁדּוּךְ רַבּוֹת הַכּוֹלְלוֹת עֶזְרָה כַּלְכָּלִית גְּדוֹלָה, אַךְ הוּא בָּחַר אֶת כַּלָּתוֹ לְלֹא הִתְחַשְׁבְּנוּת כַּמָּה חוֹתְנוֹ נוֹתֵן לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא אֶת בִּתּוֹ. אַדְּרַבָּה, הוּא זֶה שֶׁשִּׁלֵּם עֲלֵיהֶן עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנִים.

בְּדוֹרֵנוּ נֶהֱפָךְ הַגַּלְגַּל, אֲבִי הַבַּת הוּא זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁלֵּם מָמוֹן רַב וְלִפְעָמִים עַד כְּדֵי סְכוּם שֶׁל דִּירָה כְּדֵי שֶׁהֶחָתָן יַסְכִּים לָשֵׂאת אֶת בִּתּוֹ, טוֹבָה וִירֵאַת ה' כְּכָל שֶׁתְּהֵא. דָּבָר זֶה גּוֹרֵם שֶׁרַוָּקִים וְרַוָּקוֹת מִתְקַשִּׁים לִמְצֹא אֶת הַשִּׁדּוּךְ הַמַּתְאִים, כִּי לְהוֹרֵיהֶם אֵין אֶת הַכֶּסֶף הַנִּדְרָשׁ כְּדֵי לְרַצּוֹת אֶת הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד. וּכְבָר זָעֲקוּ עַל כָּךְ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלִיטָ"א, שֶׁיֵּשׁ אָמְנָם לַעֲזֹר לַזּוּג בְּמִדַּת הָאֶפְשָׁר אַךְ אֵין זֶה צוֹדֵק שֶׁהַהוֹרִים הַמְּבֻגָּרִים יַכְנִיסוּ אֶת עַצְמָם לְחוֹבוֹת עֲצוּמִים שֶׁאֵין הֵם יוֹדְעִים אֵיךְ לְהַחְזִירָם, עַד כְּדֵי פְּגִיעָה בִּבְרִיאוּת גּוּפָם וְנַפְשָׁם, רַק כְּדֵי שֶׁלַּזּוּג הַצָּעִיר וְהַנִּכְבָּד תִּהְיֶה דִּירָה.

מֵאִידָךְ גִּיסָא, הַהוֹרִים צְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל לַחְסֹךְ לְיַלְדֵיהֶם מִקַּטְנוּתָם כְּפִי כֹּחָם. וְחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ יְכַלְכֵּל צְעָדָיו בְּמִשְׁפָּט, כֵּיצַד יוּכַל לַעֲזֹר לְכָל יְלָדָיו אִם לֹא יַפְרִישׁ מִדֵּי חֹדֶשׁ סְכוּם מְסֻיָּם כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ בְּבוֹא הָעֵת לְהַשִּׂיאָם בְּכָבוֹד.

הָרַב שְׁמוּאֵל כֹּהֵן הִנּוֹ תַּלְמִיד חָכָם הַמְּשַׁמֵשׁ כְּרַב קְהִלַּת בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת בְּעִיר הַתּוֹרָה אֶלְעָד. כָּךְ הוּא סִפֵּר עַל עַצְמוֹ:

"לָמַדְתִּי בִּישִׁיבַת פּוֹנִיבֶז', וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי לְפִרְקִי, מָצָאתִי אֶת הַמְּיֹעֶדֶת לְהִנָּשֵׂא לִי. הַהֲכָנוֹת לִקְרַאת הַחֲתֻנָּה הֵחֵלּוּ. כַּמּוּבָן שֶׁקָּנִיתִי פְרַאק כְּמִנְהָג בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת, אַךְ הִבְחַנְתִּי שֶׁאָבִי לֹא מִתְכַּוֵּן לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ חֲלִיפָה חֲדָשָׁה לִכְבוֹד חֲתֻנָּתִי. חֲלִיפָתוֹ שֶׁל אַבָּא הָיְתָה אָמְנָם נְקִיָּה, אַךְ הִיא הָיְתָה גַּם מְאֹד יְשָׁנָה. אָמַרְתִּי לְאָבִי: "אַבָּא, תִּקְנֶה בְּבַקָּשָׁה חֲלִיפָה חֲדָשָׁה לַחֲתֻנָּה".

"לֹא! לֹא צָרִיךְ חֲלִיפָה חֲדָשָׁה, כָּל עוֹד הִיא נְקִיָּה אֲנִי אֶלְבַּשׁ אוֹתָהּ", עָנָה לִי אַבָּא. אַבָּא לֹא נַעֲנָה לְהַפְצָרוֹתַי הַחוֹזְרוֹת וְנִשְׁנוֹת. לֹא הָיָה לִי נָעִים שֶׁיִּרְאוּ אֶת אָבִי בַּחֲלִיפָה יְשָׁנָה כָּל כָּךְ. לְבַסּוֹף אָמַרְתִּי לְאַבָּא, "טוֹב, נֵלֵךְ לְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הָרַב כַּהַנְמַן, וְנִשְׁאַל אוֹתוֹ אִם צָרִיךְ לִקְנוֹת חֲלִיפָה חֲדָשָׁה אוֹ לֹא".

"מַה שֶּׁיַּגִּיד כְּבוֹד הָרַב אֲנִי אֶעֱשֶׂה", הִסְכִּים אַבָּא.

רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הִסְתַּכֵּל עַל חֲלִיפָתוֹ שֶׁל אַבָּא וְשָׁאַל אוֹתוֹ, "תֹּאמַר לִי, מַר כֹּהֵן, כַּמָּה זְמַן יֵשׁ לְךָ אֶת הַחֲלִיפָה הַזּוֹ?"

"בֶּאֱמֶת, אֶת הַחֲלִיפָה הַזּוֹ אֲנִי לוֹבֵשׁ כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה, זֶה נָקִי, לָמָּה שֶׁאֶקְנֶה חָדָשׁ? חֲבָל עַל הַכֶּסֶף".

"לֹא, תִּקְנֶה, תִּקְנֶה חֲלִיפָה חֲדָשָׁה לִכְבוֹד הַחֲתֻנָּה שֶׁל הַבֵּן שֶׁלְּךָ, זֶה נִרְאֶה קְצָת דָּהוּי", פָּסַק רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בַּעֲדִינוּת.

אַבָּא עָשָׂה כְּמִצְוַת הָרַב וְקָנָה חֲלִיפָה חֲדָשָׁה לִכְבוֹד הַחֲתֻנָּה. הַחֲתֻנָּה הָיְתָה מְרַגֶּשֶׁת, וְגַם אַבָּא הָיָה נִרְאֶה הֵיטֵב עִם חֲלִיפָתוֹ הַחֲדָשָׁה.

לְאַחַר מִסְפַּר חֳדָשִׁים מִיּוֹם הַחֲתֻנָּה הָלַךְ אָבִי וְקָנָה לִי לְלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים דִּירַת שְׁלוֹשָׁה חֲדָרִים בִּבְנֵי בְּרַק. "הִנֵּה בְּנִי, זֶה הַמַּפְתֵּחַ לַדִּירָה שֶׁלְּךָ!" אָמַר אַבָּא וּמָסַר לִי אֶת מַפְתְּחוֹת הַדִּירָה.

יָדַי רָעֲדוּ, הָיִיתִי הָמוּם וַאֲסִיר תּוֹדָה כְּאֶחָד. לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וְשָׁאַלְתִּי אֶת אָבִי: "אַבָּא, כְּדֵי לִקְנוֹת חֲלִיפָה חֲדָשָׁה לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה לַחֲתֻנָּה שֶׁל הַבֵּן שֶׁלְּךָ הָיִיתִי צָרִיךְ לָקַחַת אוֹתְךָ אֶל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וְאִלּוּ דִּירָה שֶׁעוֹלָה עַשְׂרוֹת אַלְפֵי דּוֹלָרִים הָלַכְתָּ וְקָנִיתָ לִי אֲפִלּוּ מִבְּלִי לוֹמַר מִלָּה?!"...

"בְּנִי, כָּל עוֹד הַחֲלִיפָה נְקִיָּה, לָמָּה שֶׁאֶקְנֶה חֲדָשָׁה? אַךְ אִם לֹא תִּהְיֶה לְךָ דִּירָה, אֵיךְ תּוּכַל לִלְמֹד תּוֹרָה, אה ג'ונם ("נְשָׁמָה שֶׁלִּי" בְּפַרְסִית)?"

סִיֵּם הָרַב שְׁמוּאֵל כֹּהֵן וְאָמַר, זוֹ הָיְתָה אַהֲבַת הַתּוֹרָה שֶׁל אָבִי, וּבִזְכוּת הַדִּירָה שֶׁקָּנָה לִי אַבָּא, הִצְלַחְתִּי לִלְמֹד תּוֹרָה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וְזָכִיתִי לְהַגִּיעַ לְאָן שֶׁהִגַּעְתִּי".

יִרְאֶה חָכָם יוֹסִיף לֶקַח! לֹא, לֹא אָמַרְתִּי לִלְבֹּשׁ חֲלִיפָה בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים שָׁנָה, אַךְ בְּהֶחְלֵט יֵשׁ לַחְסֹךְ מֵהַהוֹצָאוֹת וְלִחְיוֹת בְּרָמַת חַיִּים נְמוּכָה מֵהַיְּכֹלֶת הַכַּלְכָּלִית הָאֲמִתִּית כְּדֵי לְסַיֵּעַ לַצֶּאֱצָאִים לְהָקִים בָּתִּים שֶׁל תּוֹרָה, וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה (אָבוֹת ג-כא). אִם אָנוּ, נוֹשְׂאֵי דֶּגֶל הַתּוֹרָה, לֹא נִדְאַג לְכָךְ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)

	האזינו תש"פ
	לִפְעָמִים הָאֶרֶס הוּא הַתְּרוּפָה
	"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים" (כט-כ) יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה נֶאֱלַץ לַעֲבֹד שֶׁבַע שָׁנִים עֲבוּר לֵאָה וְשֶׁבַע שָׁנִים נוֹסָפוֹת עֲבוּר רָחֵל. הוּא לֹא קִבֵּל בַּ'וּוֹרְט' שׁוּם הַבְטָחָה לְעֶזְרָה כַּלְכָּלִית, לָכֵן נֶאֱלַץ לַעֲבֹד עוֹד שֵׁשׁ שָׁנִים נוֹסָפוֹת בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתוֹ. עֲבוֹדָה מְיַגַּעַת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, בַּחֹרֶף וּבַקַּיִץ, לְלֹא שׁוּם תְּנָאִים סוֹצְיָאלִיִּים, תּוֹךְ כְּדֵי רַמָּאֻיּוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת. כַּמּוּבָן שֶׁהָיוּ לְיַעֲקֹב, בְּנוֹ שֶׁל גְּדוֹל הַדּוֹר, הַצָּעוֹת שִׁדּוּךְ רַבּוֹת הַכּוֹלְלוֹת עֶזְרָה כַּלְכָּלִית גְּדוֹלָה, אַךְ הוּא בָּחַר אֶת כַּלָּתוֹ לְלֹא הִתְחַשְׁבְּנוּת כַּמָּה חוֹתְנוֹ נוֹתֵן לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא אֶת בִּתּוֹ. אַדְּרַבָּה, הוּא זֶה שֶׁשִּׁלֵּם עֲלֵיהֶן עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנִים. בְּדוֹרֵנוּ נֶהֱפָךְ הַגַּלְגַּל, אֲבִי הַבַּת הוּא זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁלֵּם מָמוֹן רַב וְלִפְעָמִים עַד כְּדֵי סְכוּם שֶׁל דִּירָה כְּדֵי שֶׁהֶחָתָן יַסְכִּים לָשֵׂאת אֶת בִּתּוֹ, טוֹבָה וִירֵאַת ה' כְּכָל שֶׁתְּהֵא. דָּבָר זֶה גּוֹרֵם שֶׁרַוָּקִים וְרַוָּקוֹת מִתְקַשִּׁים לִמְצֹא אֶת הַשִּׁדּוּךְ הַמַּתְאִים, כִּי לְהוֹרֵיהֶם אֵין אֶת הַכֶּסֶף הַנִּדְרָשׁ כְּדֵי לְרַצּוֹת אֶת הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד. וּכְבָר זָעֲקוּ עַל כָּךְ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלִיטָ"א, שֶׁיֵּשׁ אָמְנָם לַעֲזֹר לַזּוּג בְּמִדַּת הָאֶפְשָׁר אַךְ אֵין זֶה צוֹדֵק שֶׁהַהוֹרִים הַמְּבֻגָּרִים יַכְנִיסוּ אֶת עַצְמָם לְחוֹבוֹת עֲצוּמִים שֶׁאֵין הֵם יוֹדְעִים אֵיךְ לְהַחְזִירָם, עַד כְּדֵי פְּגִיעָה בִּבְרִיאוּת גּוּפָם וְנַפְשָׁם, רַק כְּדֵי שֶׁלַּזּוּג הַצָּעִיר וְהַנִּכְבָּד תִּהְיֶה דִּירָה. מֵאִידָךְ גִּיסָא, הַהוֹרִים צְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל לַחְסֹךְ לְיַלְדֵיהֶם מִקַּטְנוּתָם כְּפִי כֹּחָם. וְחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ יְכַלְכֵּל צְעָדָיו בְּמִשְׁפָּט, כֵּיצַד יוּכַל לַעֲזֹר לְכָל יְלָדָיו אִם לֹא יַפְרִישׁ מִדֵּי חֹדֶשׁ סְכוּם מְסֻיָּם כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ בְּבוֹא הָעֵת לְהַשִּׂיאָם בְּכָבוֹד. הָרַב שְׁמוּאֵל כֹּהֵן הִנּוֹ תַּלְמִיד חָכָם הַמְּשַׁמֵשׁ כְּרַב קְהִלַּת בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת בְּעִיר הַתּוֹרָה אֶלְעָד. כָּךְ הוּא סִפֵּר עַל עַצְמוֹ: "לָמַדְתִּי בִּישִׁיבַת פּוֹנִיבֶז', וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי לְפִרְקִי, מָצָאתִי אֶת הַמְּיֹעֶדֶת לְהִנָּשֵׂא לִי. הַהֲכָנוֹת לִקְרַאת הַחֲתֻנָּה הֵחֵלּוּ. כַּמּוּבָן שֶׁקָּנִיתִי פְרַאק כְּמִנְהָג בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת, אַךְ הִבְחַנְתִּי שֶׁאָבִי לֹא מִתְכַּוֵּן לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ חֲלִיפָה חֲדָשָׁה לִכְבוֹד חֲתֻנָּתִי. חֲלִיפָתוֹ שֶׁל אַבָּא הָיְתָה אָמְנָם נְקִיָּה, אַךְ הִיא הָיְתָה גַּם מְאֹד יְשָׁנָה. אָמַרְתִּי לְאָבִי: "אַבָּא, תִּקְנֶה בְּבַקָּשָׁה חֲלִיפָה חֲדָשָׁה לַחֲתֻנָּה". "לֹא! לֹא צָרִיךְ חֲלִיפָה חֲדָשָׁה, כָּל עוֹד הִיא נְקִיָּה אֲנִי אֶלְבַּשׁ אוֹתָהּ", עָנָה לִי אַבָּא. אַבָּא לֹא נַעֲנָה לְהַפְצָרוֹתַי הַחוֹזְרוֹת וְנִשְׁנוֹת. לֹא הָיָה לִי נָעִים שֶׁיִּרְאוּ אֶת אָבִי בַּחֲלִיפָה יְשָׁנָה כָּל כָּךְ. לְבַסּוֹף אָמַרְתִּי לְאַבָּא, "טוֹב, נֵלֵךְ לְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הָרַב כַּהַנְמַן, וְנִשְׁאַל אוֹתוֹ אִם צָרִיךְ לִקְנוֹת חֲלִיפָה חֲדָשָׁה אוֹ לֹא". "מַה שֶּׁיַּגִּיד כְּבוֹד הָרַב אֲנִי אֶעֱשֶׂה", הִסְכִּים אַבָּא. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הִסְתַּכֵּל עַל חֲלִיפָתוֹ שֶׁל אַבָּא וְשָׁאַל אוֹתוֹ, "תֹּאמַר לִי, מַר כֹּהֵן, כַּמָּה זְמַן יֵשׁ לְךָ אֶת הַחֲלִיפָה הַזּוֹ?" "בֶּאֱמֶת, אֶת הַחֲלִיפָה הַזּוֹ אֲנִי לוֹבֵשׁ כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה, זֶה נָקִי, לָמָּה שֶׁאֶקְנֶה חָדָשׁ? חֲבָל עַל הַכֶּסֶף". "לֹא, תִּקְנֶה, תִּקְנֶה חֲלִיפָה חֲדָשָׁה לִכְבוֹד הַחֲתֻנָּה שֶׁל הַבֵּן שֶׁלְּךָ, זֶה נִרְאֶה קְצָת דָּהוּי", פָּסַק רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה בַּעֲדִינוּת. אַבָּא עָשָׂה כְּמִצְוַת הָרַב וְקָנָה חֲלִיפָה חֲדָשָׁה לִכְבוֹד הַחֲתֻנָּה. הַחֲתֻנָּה הָיְתָה מְרַגֶּשֶׁת, וְגַם אַבָּא הָיָה נִרְאֶה הֵיטֵב עִם חֲלִיפָתוֹ הַחֲדָשָׁה. לְאַחַר מִסְפַּר חֳדָשִׁים מִיּוֹם הַחֲתֻנָּה הָלַךְ אָבִי וְקָנָה לִי לְלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים דִּירַת שְׁלוֹשָׁה חֲדָרִים בִּבְנֵי בְּרַק. "הִנֵּה בְּנִי, זֶה הַמַּפְתֵּחַ לַדִּירָה שֶׁלְּךָ!" אָמַר אַבָּא וּמָסַר לִי אֶת מַפְתְּחוֹת הַדִּירָה. יָדַי רָעֲדוּ, הָיִיתִי הָמוּם וַאֲסִיר תּוֹדָה כְּאֶחָד. לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וְשָׁאַלְתִּי אֶת אָבִי: "אַבָּא, כְּדֵי לִקְנוֹת חֲלִיפָה חֲדָשָׁה לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה לַחֲתֻנָּה שֶׁל הַבֵּן שֶׁלְּךָ הָיִיתִי צָרִיךְ לָקַחַת אוֹתְךָ אֶל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וְאִלּוּ דִּירָה שֶׁעוֹלָה עַשְׂרוֹת אַלְפֵי דּוֹלָרִים הָלַכְתָּ וְקָנִיתָ לִי אֲפִלּוּ מִבְּלִי לוֹמַר מִלָּה?!"... "בְּנִי, כָּל עוֹד הַחֲלִיפָה נְקִיָּה, לָמָּה שֶׁאֶקְנֶה חֲדָשָׁה? אַךְ אִם לֹא תִּהְיֶה לְךָ דִּירָה, אֵיךְ תּוּכַל לִלְמֹד תּוֹרָה, אה ג'ונם ("נְשָׁמָה שֶׁלִּי" בְּפַרְסִית)?" סִיֵּם הָרַב שְׁמוּאֵל כֹּהֵן וְאָמַר, זוֹ הָיְתָה אַהֲבַת הַתּוֹרָה שֶׁל אָבִי, וּבִזְכוּת הַדִּירָה שֶׁקָּנָה לִי אַבָּא, הִצְלַחְתִּי לִלְמֹד תּוֹרָה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וְזָכִיתִי לְהַגִּיעַ לְאָן שֶׁהִגַּעְתִּי". יִרְאֶה חָכָם יוֹסִיף לֶקַח! לֹא, לֹא אָמַרְתִּי לִלְבֹּשׁ חֲלִיפָה בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים שָׁנָה, אַךְ בְּהֶחְלֵט יֵשׁ לַחְסֹךְ מֵהַהוֹצָאוֹת וְלִחְיוֹת בְּרָמַת חַיִּים נְמוּכָה מֵהַיְּכֹלֶת הַכַּלְכָּלִית הָאֲמִתִּית כְּדֵי לְסַיֵּעַ לַצֶּאֱצָאִים לְהָקִים בָּתִּים שֶׁל תּוֹרָה, וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה (אָבוֹת ג-כא). אִם אָנוּ, נוֹשְׂאֵי דֶּגֶל הַתּוֹרָה, לֹא נִדְאַג לְכָךְ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? (שֻׁלְחַן שַׁבָּת עָרוּךְ)