Otzarot-Article

"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" (ב-יא) כָּתַב הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: "הִנֵּה אָמְרוֹ 'וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם' הוּא מְיֻתָּר. כִּי מִי לֹא יֵדַע כִּי בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה גָּדֵל? אַךְ הִנֵּה יָדַעְנוּ, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי" הוּא עֵת צָרָה, וּבָזֶה נָבוֹא אֶל הָעִנְיָן. וְהוּא, כִּי בָּא לְלַמְּדֵנוּ, כִּי אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעוֹלֶה לִגְדֻלָּה בִּזְמַן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בְּצָרָה, אֵין רָאוּי לוֹ לוֹמַר "שָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי", רַק לִהְיוֹת עִמָּהֶם בְּצָרָה".

אַף כָּאן, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם גָּדַל בְּאַרְמוֹן פַּרְעֹה, הָיָה לִבְנוֹ הַמְּאֻמָּץ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר, וּלְשַׁלִּיט בְּכָל בֵּיתוֹ - אַף הִכִּיר אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ הָאֲמִתִּית, וְשֵׁבֶט לֵוִי הֵן לֹא הִשְׁתַּעְבֵּד בְּמִצְרַיִם. יָכוֹל הָיָה לֵהָנוֹת מִמַּנְעַמֵּי שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּי אָבִיו, גְּדוֹל הַדּוֹר, עִם אָחִיו הַנָּבִיא, וּלְהַרְעִיף עֲלֵיהֶם רֹב טוֹבָה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ - אֲבָל אִם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים נֶאֱנָקִים תַּחַת הָעֹל, אֵין הוּא יָכוֹל לִמְצֹא מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ: "וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו", בְּנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֲחֵרִים, "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם".

הַתּוֹרָה, הֵן נִצְחִית הִיא. הוֹרָאוֹתֶיהָ נִצְחִיּוֹת, לְכָל אָדָם וּבְכָל דּוֹר. וּפָסוּק זֶה הֲרֵי זוֹעֵק וְקוֹרֵא לְכָל בֶּן תּוֹרָה, לְכָל אַבְרֵךְ: אַיֶּכָּה! אֵיךְ תּוּכַל לְהִסְתּוֹפֵף בְּאַרְמוֹנוֹת, לֵהָנוֹת מִנֹּעַם זִיו הֵיכְלֵי הַתּוֹרָה, וּלְהִמָּנוֹת עַל בְּנֵי "שֵׁבֶט לֵוִי" - כַּאֲשֶׁר אַחֶיךָ צְמֵאִים כָּל כָּךְ לִדְבַר ה', לְשִׁעוּר תּוֹרָה, לְשִׂיחַת חִזּוּק וְנִטְפֵי נֶחָמָה!

סִפְּרוּ פַּעַם לְמָרָן הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסָּלַנְט זָצָ"ל עַל צַדִּיק נִשְׂגָּב בְּשֵׁם רַבִּי לֵייבּ הֶחָסִיד מִקֶּלֶם, זָצָ"ל, וְעַל מַעֲשֵׂי חֲסִידוּתוֹ הַמֻּפְלָאִים. וְהוּא שָׁאַל שְׁאֵלָה אַחַת: הַאִם רַבִּי לֵייבּ נִגַּשׁ אֵי פַּעַם לְחֶנְוָנִי הַטָּרוּד בְּמִחְיָתוֹ וְהִצִּיעַ לוֹ: "אֲנִי אֶעֱמֹד בִּמְקוֹמְךָ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלְפֵּק, וְאַתָּה תּוּכַל לַעֲלוֹת לְשָׁעָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, לִשְׁמֹעַ שִׁעוּר וְלוֹמַר תְּהִלִּים?!"... אִם כָּךְ עָשָׂה - רָאוּי הוּא לִשְׁמוֹ וְלִתְהִלָּתוֹ.

"וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" - זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל גּוֹאֲלָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל: "שֶׁהָיָה אוֹמֵר לְכָל אֶחָד, מִי יִתְּנֵנִי תַּחְתֶּיךָ!" (שְׁמוֹת רַבָּה א-יב) שֶׁיָּרַד אֶל הָעָם, שֶׁהִקְשִׁיב לִמְצוּקָתָם, שֶׁעוֹדֵד וְנִחֵם אוֹתָם! שֶׁהִזְרִיחַ קֶרֶן אוֹר בְּחַיֵּיהֶם! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי קִרְיַת וִיזְ'נִיץ בִּבְנֵי בְּרַק יָשַׁן שְׁנַת יְשָׁרִים, וּבַחֲלוֹמוֹ רָאָה אֶת הַצַּדִּיק בַּעַל "אִמְרֵי חַיִּים" מִוִּיזְ'נִיץ זצ"ל, שֶׁשְּׁאָלוֹ: "מַה קּוֹרֶה עִם מוֹטִי מֵאִיר?!"

תָּמַהּ. אֵינוֹ מַכִּיר אָדָם בְּשֵׁם זֶה. וְהָרַבִּי מַמְשִׁיךְ לְהוֹכִיחַ: "מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְטַפְּלִים בּוֹ".

אָמַר שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ, וְהָרַבִּי בְּשֶׁלּוֹ: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּקַּח אוֹתוֹ לְיָדֶיךָ, וְתִלְמַד אִתּוֹ שָׁעָה לְיוֹם!"

שָׁאַל: "אֵיפֹה אֶמְצְאֵהוּ? הֲרֵי אֵינִי מַכִּירוֹ".

"אֲנִי אָבִיא אוֹתוֹ אֵלֶיךָ", עֲנָהוּ הָרַבִּי. "מָחָר בְּשֶׁבַע וָחֵצִי תַּעֲמֹד בְּכִכַּר וִיזְ'נִיץ. הוּא יָבוֹא לִקְרָאתְךָ".

קָם נָבוֹךְ, וְסִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ. אָמְרָה: "נַסֵּה וְתִרְאֶה. תִּתְפַּלֵּל מֻקְדָּם, וְתַמְתִּין שָׁם".

סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ, וּבְשֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר הִמְתִּין בַּכִּכָּר. בַּחוּרִים וְאַבְרֵכִים חָלְפוּ עַל פָּנָיו, אֵלּוּ הוֹלְכִים לַתְּפִלָּה וְאֵלּוּ חוֹזְרִים מִמֶּנָּה. לְפֶתַע חָצָה אֶת הַכִּכָּר בָּחוּר חִלּוֹנִי, חָרִיג בַּנּוֹף הָאֱנוֹשִׁי. פָּנָה אֵלָיו וּשְׁאָלוֹ: "הָאַתָּה הוּא מוֹטִי מֵאִיר?"

נִדְהַם הַלָּה. נִדְרַךְ: "כֵּן, מָה רְצוֹנְךָ?"

"הָרַבִּי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִגְלָה אֵלַי בַּלַּיְלָה. הוֹרָה לִי לִיצֹר אִתְּךָ קֶשֶׁר".

עֵינָיו שֶׁל הַבָּחוּר הִצְטַמְצְמוּ בַּחֲשָׁד: "מִנַּיִן לִי שֶׁכָּל הַסִּפּוּר אֵינוֹ אֶלָּא הַמְצָאָה, כְּדֵי לְהַחְזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה?"

מְמֻרְמָר הָיָה, טָעוּן רְגָשׁוֹת שְׁלִילִיִּים. אָבִיו נִפְטַר עָלָיו בְּבַחֲרוּתוֹ. הוּא הִדַּרְדֵּר עַד שֶׁהִגִּיעַ לַצָּבָא, שָׁם הִשִּׁיל מֵעָלָיו כָּל שָׂרִיד לְדָתִיּוּתוֹ.

הֶחָסִיד לֹא הִתְכּוֹנֵן לַשְּׁאֵלָה, אֲבָל עַל אֲתָר מָצָא מַעֲנֶה: "בּוֹא אִתִּי לְבֵיתִי, תִּנְקֹשׁ בַּדֶּלֶת. אִשְׁתִּי תִּפְתַּח. תַּגִּיד: קוֹרְאִים לִי מוֹטִי מֵאִיר, וְתִרְאֶה אֶת הַבָּעַת פָּנֶיהָ..."

"וְחוּץ מִזֶּה - הוֹסִיף - אוּלַי תּוּכַל לְהַסְבִּיר לִי מַדּוּעַ אֲנִי עוֹמֵד כָּאן בַּכִּכָּר בְּשֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר, מִנַּיִן יָדַעְתִּי שֶׁתַּעֲבֹר כָּאן, וּמֵהֵיכָן יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת זֶהוּתְךָ? הָרַבִּי הוֹרָה שֶׁנִּלְמַד שָׁעָה לְיוֹם".

הַבָּחוּר הִשְׁתַּכְנֵעַ, וְאִם זֶה כָּל מַה שֶּׁהָרַבִּי רָצָה מַסְכִּים הוּא: קָבַע לִמּוּד לְשָׁעָה בְּיוֹם. שָׁב וְהִתְחַבֵּר לְשָׁרָשָׁיו, נָטַשׁ אֶת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה וְהֵחֵל לִלְמֹד בְּ"תוֹרָה וֶאֱמוּנָה" בִּירוּשָׁלַיִם, וְשָׁב שָׁם לְכוּר מַחְצַבְתּוֹ. אֶחָד מִמּוֹרָיו שָׁם, הָרַב מָרְדְּכַי נוֹיגֶרְשַׁל, שָׁמַע אֶת סִפּוּרוֹ מִפִּיו. (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)

	בהר תשע"ט
	בְּלִי שְׁאֵלוֹת!
	"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" (ב-יא) כָּתַב הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: "הִנֵּה אָמְרוֹ 'וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם' הוּא מְיֻתָּר. כִּי מִי לֹא יֵדַע כִּי בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה גָּדֵל? אַךְ הִנֵּה יָדַעְנוּ, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי" הוּא עֵת צָרָה, וּבָזֶה נָבוֹא אֶל הָעִנְיָן. וְהוּא, כִּי בָּא לְלַמְּדֵנוּ, כִּי אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעוֹלֶה לִגְדֻלָּה בִּזְמַן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בְּצָרָה, אֵין רָאוּי לוֹ לוֹמַר "שָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי", רַק לִהְיוֹת עִמָּהֶם בְּצָרָה". אַף כָּאן, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם גָּדַל בְּאַרְמוֹן פַּרְעֹה, הָיָה לִבְנוֹ הַמְּאֻמָּץ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר, וּלְשַׁלִּיט בְּכָל בֵּיתוֹ - אַף הִכִּיר אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ הָאֲמִתִּית, וְשֵׁבֶט לֵוִי הֵן לֹא הִשְׁתַּעְבֵּד בְּמִצְרַיִם. יָכוֹל הָיָה לֵהָנוֹת מִמַּנְעַמֵּי שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּי אָבִיו, גְּדוֹל הַדּוֹר, עִם אָחִיו הַנָּבִיא, וּלְהַרְעִיף עֲלֵיהֶם רֹב טוֹבָה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ - אֲבָל אִם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים נֶאֱנָקִים תַּחַת הָעֹל, אֵין הוּא יָכוֹל לִמְצֹא מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ: "וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו", בְּנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֲחֵרִים, "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם". הַתּוֹרָה, הֵן נִצְחִית הִיא. הוֹרָאוֹתֶיהָ נִצְחִיּוֹת, לְכָל אָדָם וּבְכָל דּוֹר. וּפָסוּק זֶה הֲרֵי זוֹעֵק וְקוֹרֵא לְכָל בֶּן תּוֹרָה, לְכָל אַבְרֵךְ: אַיֶּכָּה! אֵיךְ תּוּכַל לְהִסְתּוֹפֵף בְּאַרְמוֹנוֹת, לֵהָנוֹת מִנֹּעַם זִיו הֵיכְלֵי הַתּוֹרָה, וּלְהִמָּנוֹת עַל בְּנֵי "שֵׁבֶט לֵוִי" - כַּאֲשֶׁר אַחֶיךָ צְמֵאִים כָּל כָּךְ לִדְבַר ה', לְשִׁעוּר תּוֹרָה, לְשִׂיחַת חִזּוּק וְנִטְפֵי נֶחָמָה! סִפְּרוּ פַּעַם לְמָרָן הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסָּלַנְט זָצָ"ל עַל צַדִּיק נִשְׂגָּב בְּשֵׁם רַבִּי לֵייבּ הֶחָסִיד מִקֶּלֶם, זָצָ"ל, וְעַל מַעֲשֵׂי חֲסִידוּתוֹ הַמֻּפְלָאִים. וְהוּא שָׁאַל שְׁאֵלָה אַחַת: הַאִם רַבִּי לֵייבּ נִגַּשׁ אֵי פַּעַם לְחֶנְוָנִי הַטָּרוּד בְּמִחְיָתוֹ וְהִצִּיעַ לוֹ: "אֲנִי אֶעֱמֹד בִּמְקוֹמְךָ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלְפֵּק, וְאַתָּה תּוּכַל לַעֲלוֹת לְשָׁעָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, לִשְׁמֹעַ שִׁעוּר וְלוֹמַר תְּהִלִּים?!"... אִם כָּךְ עָשָׂה - רָאוּי הוּא לִשְׁמוֹ וְלִתְהִלָּתוֹ. "וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" - זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל גּוֹאֲלָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל: "שֶׁהָיָה אוֹמֵר לְכָל אֶחָד, מִי יִתְּנֵנִי תַּחְתֶּיךָ!" (שְׁמוֹת רַבָּה א-יב) שֶׁיָּרַד אֶל הָעָם, שֶׁהִקְשִׁיב לִמְצוּקָתָם, שֶׁעוֹדֵד וְנִחֵם אוֹתָם! שֶׁהִזְרִיחַ קֶרֶן אוֹר בְּחַיֵּיהֶם! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ) אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי קִרְיַת וִיזְ'נִיץ בִּבְנֵי בְּרַק יָשַׁן שְׁנַת יְשָׁרִים, וּבַחֲלוֹמוֹ רָאָה אֶת הַצַּדִּיק בַּעַל "אִמְרֵי חַיִּים" מִוִּיזְ'נִיץ זצ"ל, שֶׁשְּׁאָלוֹ: "מַה קּוֹרֶה עִם מוֹטִי מֵאִיר?!" תָּמַהּ. אֵינוֹ מַכִּיר אָדָם בְּשֵׁם זֶה. וְהָרַבִּי מַמְשִׁיךְ לְהוֹכִיחַ: "מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְטַפְּלִים בּוֹ". אָמַר שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ, וְהָרַבִּי בְּשֶׁלּוֹ: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּקַּח אוֹתוֹ לְיָדֶיךָ, וְתִלְמַד אִתּוֹ שָׁעָה לְיוֹם!" שָׁאַל: "אֵיפֹה אֶמְצְאֵהוּ? הֲרֵי אֵינִי מַכִּירוֹ". "אֲנִי אָבִיא אוֹתוֹ אֵלֶיךָ", עֲנָהוּ הָרַבִּי. "מָחָר בְּשֶׁבַע וָחֵצִי תַּעֲמֹד בְּכִכַּר וִיזְ'נִיץ. הוּא יָבוֹא לִקְרָאתְךָ". קָם נָבוֹךְ, וְסִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ. אָמְרָה: "נַסֵּה וְתִרְאֶה. תִּתְפַּלֵּל מֻקְדָּם, וְתַמְתִּין שָׁם". סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ, וּבְשֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר הִמְתִּין בַּכִּכָּר. בַּחוּרִים וְאַבְרֵכִים חָלְפוּ עַל פָּנָיו, אֵלּוּ הוֹלְכִים לַתְּפִלָּה וְאֵלּוּ חוֹזְרִים מִמֶּנָּה. לְפֶתַע חָצָה אֶת הַכִּכָּר בָּחוּר חִלּוֹנִי, חָרִיג בַּנּוֹף הָאֱנוֹשִׁי. פָּנָה אֵלָיו וּשְׁאָלוֹ: "הָאַתָּה הוּא מוֹטִי מֵאִיר?" נִדְהַם הַלָּה. נִדְרַךְ: "כֵּן, מָה רְצוֹנְךָ?" "הָרַבִּי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִגְלָה אֵלַי בַּלַּיְלָה. הוֹרָה לִי לִיצֹר אִתְּךָ קֶשֶׁר". עֵינָיו שֶׁל הַבָּחוּר הִצְטַמְצְמוּ בַּחֲשָׁד: "מִנַּיִן לִי שֶׁכָּל הַסִּפּוּר אֵינוֹ אֶלָּא הַמְצָאָה, כְּדֵי לְהַחְזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה?" מְמֻרְמָר הָיָה, טָעוּן רְגָשׁוֹת שְׁלִילִיִּים. אָבִיו נִפְטַר עָלָיו בְּבַחֲרוּתוֹ. הוּא הִדַּרְדֵּר עַד שֶׁהִגִּיעַ לַצָּבָא, שָׁם הִשִּׁיל מֵעָלָיו כָּל שָׂרִיד לְדָתִיּוּתוֹ. הֶחָסִיד לֹא הִתְכּוֹנֵן לַשְּׁאֵלָה, אֲבָל עַל אֲתָר מָצָא מַעֲנֶה: "בּוֹא אִתִּי לְבֵיתִי, תִּנְקֹשׁ בַּדֶּלֶת. אִשְׁתִּי תִּפְתַּח. תַּגִּיד: קוֹרְאִים לִי מוֹטִי מֵאִיר, וְתִרְאֶה אֶת הַבָּעַת פָּנֶיהָ..." "וְחוּץ מִזֶּה - הוֹסִיף - אוּלַי תּוּכַל לְהַסְבִּיר לִי מַדּוּעַ אֲנִי עוֹמֵד כָּאן בַּכִּכָּר בְּשֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר, מִנַּיִן יָדַעְתִּי שֶׁתַּעֲבֹר כָּאן, וּמֵהֵיכָן יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת זֶהוּתְךָ? הָרַבִּי הוֹרָה שֶׁנִּלְמַד שָׁעָה לְיוֹם". הַבָּחוּר הִשְׁתַּכְנֵעַ, וְאִם זֶה כָּל מַה שֶּׁהָרַבִּי רָצָה מַסְכִּים הוּא: קָבַע לִמּוּד לְשָׁעָה בְּיוֹם. שָׁב וְהִתְחַבֵּר לְשָׁרָשָׁיו, נָטַשׁ אֶת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה וְהֵחֵל לִלְמֹד בְּ"תוֹרָה וֶאֱמוּנָה" בִּירוּשָׁלַיִם, וְשָׁב שָׁם לְכוּר מַחְצַבְתּוֹ. אֶחָד מִמּוֹרָיו שָׁם, הָרַב מָרְדְּכַי נוֹיגֶרְשַׁל, שָׁמַע אֶת סִפּוּרוֹ מִפִּיו. (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)