Otzarot-Article

"אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת" (יג-ב) בְּפָרָשָׁתֵנוּ, אָנוּ עֵדִים לְאַחַת הַתּוֹפָעוֹת הַמֻּפְלָאוֹת. אָדָם חוֹטֵא בְּחֵטְא מְסֻיָּם, וְהִנֵּה בְּלֹא הוֹדָעָה מֻקְדֶּמֶת, מוֹפִיעִים עָלָיו עַל בְּגָדָיו אוֹ עַל בֵּיתוֹ כְּתָמִים מְשֻׁנִּים וּמַפְחִידִים.

לִנְגָעִים אֵלּוּ אֵין כָּל שַׁיָּכוּת לְמַחֲלוֹת הַצָּרַעַת הַיְדוּעוֹת לָרוֹפְאִים, אֶלָּא הֵם מַחֲלוֹת בִּלְתִּי טִבְעִיּוֹת, הַנִּשְׁלָחוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַל הָאָדָם כְּעֹנֶשׁ וּכְכַפָּרָה עַל עֲווֹנוֹתָיו.

אֶת הַהוֹכָחָה הַבְּרוּרָה בְּיוֹתֵר שֶׁנְּגָעִים אֵלּוּ אֵינָם בְּגֶדֶר מַחֲלוֹת טִבְעִיּוֹת, מוֹכִיחַ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ מִכָּךְ שֶׁיָּדוּעַ לְפִי כְּלָלֵי הָרְפוּאָה שֶׁרִפּוּי מַחֲלוֹת עוֹר וְנִגְעֵי בָּתִּים דּוֹרֵשׁ שֶׁמֶשׁ וְאִוְרוּר, וְאִלּוּ כָּאן, בְּנֶגַע הַצָּרַעַת, מַסְגִּירִים וְסוֹגְרִים אֶת הַבַּיִת הַנָּגוּעַ לְלֹא אוֹר שֶׁמֶשׁ, וּבְכָל זֹאת דַּוְקָא עַל יְדֵי הַסְגָּרַת הַנֶּגַע הֲרֵיהוּ מִתְרַפֵּא.

וְלָמָּה עָשָׂה כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? כְּדֵי שֶׁיֵּדַע הַמְּצֹרָע שֶׁאֵין מְדֻבָּר בְּמַחֲלָה רְגִילָה, אֶלָּא בְּאוֹתוֹת בִּלְתִּי טִבְעִיִּים מֵאֵת הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, לְעוֹרְרוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל חֲטָאָיו, וְאִם כֵּן גַּם שִׁיטוֹת הָרִפּוּי הֵן אֲחֵרוֹת וְרוּחָנִיּוֹת, וְרַק אִם יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, יַהֲפֹךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ.

כַּיּוֹם, נֶגַע הַצָּרַעַת אֵינוֹ קַיָּם. הַאִם הַדָּבָר מוֹרֶה שֶׁמַּצָּבֵנוּ הָרוּחָנִי טוֹב יוֹתֵר מִתְּקוּפוֹת קוֹדְמוֹת? וּמַדּוּעַ בֶּאֱמֶת פַּסּוּ הַנְּגָעִים בְּיָמֵינוּ?

הַגָּאוֹן רַבִּי עוֹבַדְיָה סְפוֹרְנוֹ זָצָ"ל מַסְבִּיר, כִּי לַנְּגָעִים כָּאָמוּר הָיְתָה מַטָּרָה לְהָעִיר תְּשׂוּמַת לֵב הָאָדָם לְחֶסְרוֹנוֹתָיו. וּלְמִי נִתָּן לִרְמֹז? לְאָדָם עֵר... כַּיּוֹם אָנוּ שְׁקוּעִים בְּתַרְדֵּמָה רוּחָנִית עֲמֻקָּה, וּמַה יּוֹעִילוּ לָנוּ הָרְמָזִים...

הָרַב זָמִיר כֹּהֵן הֵבִיא עַל כָּךְ מָשָׁל נִפְלָא: מֶלֶךְ נִכְבָּד בִּקֵּשׁ לַהֲפֹךְ אֶת אַחַת הֶעָרִים בִּמְדִינָתוֹ לְעִיר בִּירָתוֹ. מִיָּד כְּשֶׁעָבַר לָדוּר בָּהּ, הִגִּיעוּ פּוֹעֲלִים, נִקּוּ וְסִדְּרוּ אֶת הָעִיר, וְשִׁוּוּ לָהּ מַרְאֶה נָאֶה. גִּנּוֹת נוֹי נִשְׁתְּלוּ בְּכָל פִּנָּה, וּפַקָּחִים הֵחֵלּוּ לְהִסְתּוֹבֵב בָּעִיר כְּדֵי לִקְנֹס אֶת הַמַּשְׁלִיךְ פְּסֹלֶת. לְצֹרֶךְ בִּטְחוֹן הָעִיר, חַיָּלִים הֻצְּבוּ בִּכְנִיסָתָהּ לִבְדִיקַת כָּל אָדָם הַמְבַקֵּשׁ לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ.

עַל אַף הַקְּשָׁיִים, רָאוּ אֶזְרְחֵי הָעִיר בְּרָכָה רַבָּה בְּבוֹא הַמֶּלֶךְ לְעִירָם. הַכַּלְכָּלָה פָּרְחָה בְּאֹפֶן נִפְלָא, וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר הֵחֵלּוּ לְהִתְעַשֵּׁר. מַהֵר מְאֹד הִתְרַגְּלוּ הַתּוֹשָׁבִים לְנוֹכְחוּת הַמֶּלֶךְ בְּקִרְבָּם וּלְמַעֲמָדָם הַגָּבוֹהַּ. לְיָמִים, הֵבִיאָה אוֹתָם גַּאֲוָתָם לַחְטֹא לַמֶּלֶךְ, וּמִשֶּׁכָּךְ הֶחְלִיט הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת מִשְׁכָּנוֹ לְעִיר אַחֶרֶת.

אָדָם אֶחָד שֶׁאָחִיו הִתְגּוֹרֵר בְּאוֹתָהּ עִיר בִּירָה לְשֶׁעָבַר, רָגִיל הָיָה לְבַקֵּר אֶת אָחִיו פַּעַם בְּשָׁנָה. בְּכָל בִּקּוּר הָיָה מִתְלוֹנֵן עַל קְשָׁיֵי הַכְּנִיסָה לָעִיר, וְעַל שֶׁנִּקְנַס בָּרְחוֹב בְּכָל עֵת שֶׁהִשְׁלִיךְ בְּדַל סִיגַרְיָה אוֹ פְּסֹלֶת אַחֶרֶת. וְהִנֵּה עַתָּה, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבַקֵּר אֶת אָחִיו, נִכְנַס מִיָּד לְלֹא עִכּוּבִים, וְהָרְחוֹבוֹת שָׁבוּ לִהְיוֹת לְלֹא שׁוּם פִּקּוּחַ. הִגִּיעַ הָאִישׁ לְבֵית אָחִיו שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, וְהִבִּיעַ בְּקוֹל אֶת שִׂמְחָתוֹ עַל אָחִיו שֶׁחַי כָּעֵת לְלֹא עֻלָּן שֶׁל אוֹתָן הַגְבָּלוֹת.

שָׁמַע אָחִיו אֶת דְּבָרָיו, נֶאֱנַח אֲנָחָה כְּבֵדָה וְהִסְבִּיר לוֹ: "אֵיךְ לֹא תָּבִין? דַּוְקָא הַפִּקּוּחַ הֶהָדוּק שֶׁהָיָה כָּאן בֶּעָבָר כַּאֲשֶׁר מַלְכֵּנוּ שָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ, הֵיטִיב מְאֹד אִתָּנוּ. הִתְגּוֹרַרְנוּ בְּעִיר נְקִיָּה לַחֲלוּטִין, הַכַּלְכָּלָה פָּרְחָה, וְהָיִינוּ שְׁמוּרִים מִכָּל מְחַבֵּל וּמַזִּיק. וְאִלּוּ כַּיּוֹם, רְאֵה נָא אֵיךְ הָרְחוֹבוֹת מְטֻנָּפִים, הַכַּלְכָּלָה בְּשֵׁפֶל, וְכָל גַּנָּב וּמְחַבֵּל נִכְנָס לְעִירֵנוּ בְּאֵין מַפְרִיעַ".

וּמִן הַמָּשָׁל לַנִּמְשָׁל: בֶּעָבָר, כַּאֲשֶׁר שְׁכִינַת ה' יִתְבָּרַךְ שָׁרְתָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל, כָּל זֻהֲמָה פְּנִימִית שֶׁנּוֹצְרָה מֵחֵטְא הַלָּשׁוֹן, הָיְתָה צָפָה וְעוֹלָה, וְיוֹצֵאת הַחוּצָה בְּצוּרַת צָרַעַת.

אָדָם שֶׁפָּגַשׁ אֶת חֲבֵרוֹ בָּרְחוֹב וְדִבֵּר לָשׁוֹן הָרָע מִבְּלִי לְהַרְגִּישׁ, הָיָה מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְרוֹאֶה כִּתְמֵי צָרַעַת עַל קִירוֹת בֵּיתוֹ. אִם שָׁב בִּתְשׁוּבָה - מוּטָב, אַךְ אִם לֹא תִּקֵּן אֶת דַּרְכּוֹ, הָיָה רוֹאֶה כִּתְמֵי צָרַעַת בִּבְגָדָיו. וְאִם אַחֲרֵי כָּל זֹאת עוֹד לֹא הֵבִין אֶת הַסִּימָן, הָיְתָה פּוֹרַחַת צָרַעַת בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ.

כָּךְ הָיָה הַחוֹטֵא מִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה וְנִטְהָר, בְּדוֹמֶה לַגּוּף הַנָּגוּעַ בְּחַיְדַּקִּים וּרְעָלִים, שֶׁחֻמּוֹ עוֹלֶה כְּדֵי לְהַתְרִיעַ וּלְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לְטַפֵּל בְּחָלְיוֹ. אַף שֶׁהַחֹם הַגָּבוֹהַּ גּוֹרֵם לִנְפִילַת הַחוֹלֶה לְמִשְׁכָּב, הֲרֵי שֶׁהוּא מַשְׁמִיד חַיְדַּקִּים, מַפְרִישׁ זֵעָה הַמְּכִילָה אֶת הָרְעָלִים שֶׁבַּגּוּף, וּמְחַיֵּב אֶת הַחוֹלֶה לָנוּחַ מְנוּחָה הַהֶכְרֵחִית לְנִצְחוֹן הַגּוּף בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם הָרְעָלִים.

זוֹהִי הַתּוֹעֶלֶת הָרַבָּה שֶׁהָיְתָה בְּהוֹפָעַת הַצָּרַעַת. הִיא הִוְּתָה נוּרִית אַזְהָרָה לָאָדָם, וּבְכָךְ הָיְתָה מְעוֹרֶרֶת אוֹתוֹ לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, מְטַהֶרֶת אוֹתוֹ בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִים הַכְּרוּכִים בָּהּ, וּמְחַיֶּבֶת אוֹתוֹ לִשְׁהוֹת מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעָה יָמִים וּבְכָךְ לַעֲרֹךְ בֶּדֶק בַּיִת וּלְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו.

אוּלָם כַּיּוֹם, כְּשֶׁהָאֲוִירָה הָרוּחָנִית כָּל כָּךְ עֲכוּרָה וְאֵין מַלְכֵּנוּ בְּתוֹכֵנוּ, אֵין גּוּפֵנוּ קָדוֹשׁ עַד כְּדֵי דְּחִיפַת הַזֻּהֲמָה הָרוּחָנִית הַחוּצָה. וְלָכֵן נְגָעִים אֵלּוּ אֵינָם קַיָּמִים כֵּיוָן שֶׁאֵינָם מוֹעִילִים. לְמַעֲשֶׂה, מַצָּב זֶה גָּרוּעַ יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי הַלִּכְלוּךְ הָרוּחָנִי שֶׁל הַחֵטְא נוֹתָר בַּגּוּף, בְּדוֹמֶה לְחוֹלֶה שֶׁגּוּפוֹ נָגוּעַ בְּחַיְדַּקִּים וּבִפְסֹלֶת, וּמַעַרְכוֹת הַהַתְרָעָה שֶׁבְּגוּפוֹ אֵינָן פּוֹעֲלוֹת. הָאָדָם אָמְנָם סָבוּר שֶׁהוּא בָּרִיא, אֲבָל מַחֲלָתוֹ מִתְגַּבֶּרֶת ח"ו בְּתוֹכוֹ מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע.

מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר הִיא, שֶׁכַּיּוֹם עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר מִדִּבּוּרֵי לָשׁוֹן הָרָע אַף יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּזְמַנָּם, שֶׁהֲרֵי נִקּוּי מְזַכֵּךְ וּמְטַהֵר זֶה שֶׁל נִגְעֵי הַצָּרַעַת כְּפִי שֶׁהָיָה בִּזְמַנָּם, אֵינוֹ קַיָּם בִּזְמַנֵּנוּ. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	אמר תשע"ט
	הַכַּלָּה שֶׁלָּבְשָׁה בְּגָדִים שֶׁל עַרְבִיָּה
	"אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת" (יג-ב) בְּפָרָשָׁתֵנוּ, אָנוּ עֵדִים לְאַחַת הַתּוֹפָעוֹת הַמֻּפְלָאוֹת. אָדָם חוֹטֵא בְּחֵטְא מְסֻיָּם, וְהִנֵּה בְּלֹא הוֹדָעָה מֻקְדֶּמֶת, מוֹפִיעִים עָלָיו עַל בְּגָדָיו אוֹ עַל בֵּיתוֹ כְּתָמִים מְשֻׁנִּים וּמַפְחִידִים. לִנְגָעִים אֵלּוּ אֵין כָּל שַׁיָּכוּת לְמַחֲלוֹת הַצָּרַעַת הַיְדוּעוֹת לָרוֹפְאִים, אֶלָּא הֵם מַחֲלוֹת בִּלְתִּי טִבְעִיּוֹת, הַנִּשְׁלָחוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַל הָאָדָם כְּעֹנֶשׁ וּכְכַפָּרָה עַל עֲווֹנוֹתָיו. אֶת הַהוֹכָחָה הַבְּרוּרָה בְּיוֹתֵר שֶׁנְּגָעִים אֵלּוּ אֵינָם בְּגֶדֶר מַחֲלוֹת טִבְעִיּוֹת, מוֹכִיחַ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ מִכָּךְ שֶׁיָּדוּעַ לְפִי כְּלָלֵי הָרְפוּאָה שֶׁרִפּוּי מַחֲלוֹת עוֹר וְנִגְעֵי בָּתִּים דּוֹרֵשׁ שֶׁמֶשׁ וְאִוְרוּר, וְאִלּוּ כָּאן, בְּנֶגַע הַצָּרַעַת, מַסְגִּירִים וְסוֹגְרִים אֶת הַבַּיִת הַנָּגוּעַ לְלֹא אוֹר שֶׁמֶשׁ, וּבְכָל זֹאת דַּוְקָא עַל יְדֵי הַסְגָּרַת הַנֶּגַע הֲרֵיהוּ מִתְרַפֵּא. וְלָמָּה עָשָׂה כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? כְּדֵי שֶׁיֵּדַע הַמְּצֹרָע שֶׁאֵין מְדֻבָּר בְּמַחֲלָה רְגִילָה, אֶלָּא בְּאוֹתוֹת בִּלְתִּי טִבְעִיִּים מֵאֵת הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה, לְעוֹרְרוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל חֲטָאָיו, וְאִם כֵּן גַּם שִׁיטוֹת הָרִפּוּי הֵן אֲחֵרוֹת וְרוּחָנִיּוֹת, וְרַק אִם יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, יַהֲפֹךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ. כַּיּוֹם, נֶגַע הַצָּרַעַת אֵינוֹ קַיָּם. הַאִם הַדָּבָר מוֹרֶה שֶׁמַּצָּבֵנוּ הָרוּחָנִי טוֹב יוֹתֵר מִתְּקוּפוֹת קוֹדְמוֹת? וּמַדּוּעַ בֶּאֱמֶת פַּסּוּ הַנְּגָעִים בְּיָמֵינוּ? הַגָּאוֹן רַבִּי עוֹבַדְיָה סְפוֹרְנוֹ זָצָ"ל מַסְבִּיר, כִּי לַנְּגָעִים כָּאָמוּר הָיְתָה מַטָּרָה לְהָעִיר תְּשׂוּמַת לֵב הָאָדָם לְחֶסְרוֹנוֹתָיו. וּלְמִי נִתָּן לִרְמֹז? לְאָדָם עֵר... כַּיּוֹם אָנוּ שְׁקוּעִים בְּתַרְדֵּמָה רוּחָנִית עֲמֻקָּה, וּמַה יּוֹעִילוּ לָנוּ הָרְמָזִים... הָרַב זָמִיר כֹּהֵן הֵבִיא עַל כָּךְ מָשָׁל נִפְלָא: מֶלֶךְ נִכְבָּד בִּקֵּשׁ לַהֲפֹךְ אֶת אַחַת הֶעָרִים בִּמְדִינָתוֹ לְעִיר בִּירָתוֹ. מִיָּד כְּשֶׁעָבַר לָדוּר בָּהּ, הִגִּיעוּ פּוֹעֲלִים, נִקּוּ וְסִדְּרוּ אֶת הָעִיר, וְשִׁוּוּ לָהּ מַרְאֶה נָאֶה. גִּנּוֹת נוֹי נִשְׁתְּלוּ בְּכָל פִּנָּה, וּפַקָּחִים הֵחֵלּוּ לְהִסְתּוֹבֵב בָּעִיר כְּדֵי לִקְנֹס אֶת הַמַּשְׁלִיךְ פְּסֹלֶת. לְצֹרֶךְ בִּטְחוֹן הָעִיר, חַיָּלִים הֻצְּבוּ בִּכְנִיסָתָהּ לִבְדִיקַת כָּל אָדָם הַמְבַקֵּשׁ לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ. עַל אַף הַקְּשָׁיִים, רָאוּ אֶזְרְחֵי הָעִיר בְּרָכָה רַבָּה בְּבוֹא הַמֶּלֶךְ לְעִירָם. הַכַּלְכָּלָה פָּרְחָה בְּאֹפֶן נִפְלָא, וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר הֵחֵלּוּ לְהִתְעַשֵּׁר. מַהֵר מְאֹד הִתְרַגְּלוּ הַתּוֹשָׁבִים לְנוֹכְחוּת הַמֶּלֶךְ בְּקִרְבָּם וּלְמַעֲמָדָם הַגָּבוֹהַּ. לְיָמִים, הֵבִיאָה אוֹתָם גַּאֲוָתָם לַחְטֹא לַמֶּלֶךְ, וּמִשֶּׁכָּךְ הֶחְלִיט הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת מִשְׁכָּנוֹ לְעִיר אַחֶרֶת. אָדָם אֶחָד שֶׁאָחִיו הִתְגּוֹרֵר בְּאוֹתָהּ עִיר בִּירָה לְשֶׁעָבַר, רָגִיל הָיָה לְבַקֵּר אֶת אָחִיו פַּעַם בְּשָׁנָה. בְּכָל בִּקּוּר הָיָה מִתְלוֹנֵן עַל קְשָׁיֵי הַכְּנִיסָה לָעִיר, וְעַל שֶׁנִּקְנַס בָּרְחוֹב בְּכָל עֵת שֶׁהִשְׁלִיךְ בְּדַל סִיגַרְיָה אוֹ פְּסֹלֶת אַחֶרֶת. וְהִנֵּה עַתָּה, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבַקֵּר אֶת אָחִיו, נִכְנַס מִיָּד לְלֹא עִכּוּבִים, וְהָרְחוֹבוֹת שָׁבוּ לִהְיוֹת לְלֹא שׁוּם פִּקּוּחַ. הִגִּיעַ הָאִישׁ לְבֵית אָחִיו שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, וְהִבִּיעַ בְּקוֹל אֶת שִׂמְחָתוֹ עַל אָחִיו שֶׁחַי כָּעֵת לְלֹא עֻלָּן שֶׁל אוֹתָן הַגְבָּלוֹת. שָׁמַע אָחִיו אֶת דְּבָרָיו, נֶאֱנַח אֲנָחָה כְּבֵדָה וְהִסְבִּיר לוֹ: "אֵיךְ לֹא תָּבִין? דַּוְקָא הַפִּקּוּחַ הֶהָדוּק שֶׁהָיָה כָּאן בֶּעָבָר כַּאֲשֶׁר מַלְכֵּנוּ שָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ, הֵיטִיב מְאֹד אִתָּנוּ. הִתְגּוֹרַרְנוּ בְּעִיר נְקִיָּה לַחֲלוּטִין, הַכַּלְכָּלָה פָּרְחָה, וְהָיִינוּ שְׁמוּרִים מִכָּל מְחַבֵּל וּמַזִּיק. וְאִלּוּ כַּיּוֹם, רְאֵה נָא אֵיךְ הָרְחוֹבוֹת מְטֻנָּפִים, הַכַּלְכָּלָה בְּשֵׁפֶל, וְכָל גַּנָּב וּמְחַבֵּל נִכְנָס לְעִירֵנוּ בְּאֵין מַפְרִיעַ". וּמִן הַמָּשָׁל לַנִּמְשָׁל: בֶּעָבָר, כַּאֲשֶׁר שְׁכִינַת ה' יִתְבָּרַךְ שָׁרְתָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל, כָּל זֻהֲמָה פְּנִימִית שֶׁנּוֹצְרָה מֵחֵטְא הַלָּשׁוֹן, הָיְתָה צָפָה וְעוֹלָה, וְיוֹצֵאת הַחוּצָה בְּצוּרַת צָרַעַת. אָדָם שֶׁפָּגַשׁ אֶת חֲבֵרוֹ בָּרְחוֹב וְדִבֵּר לָשׁוֹן הָרָע מִבְּלִי לְהַרְגִּישׁ, הָיָה מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְרוֹאֶה כִּתְמֵי צָרַעַת עַל קִירוֹת בֵּיתוֹ. אִם שָׁב בִּתְשׁוּבָה - מוּטָב, אַךְ אִם לֹא תִּקֵּן אֶת דַּרְכּוֹ, הָיָה רוֹאֶה כִּתְמֵי צָרַעַת בִּבְגָדָיו. וְאִם אַחֲרֵי כָּל זֹאת עוֹד לֹא הֵבִין אֶת הַסִּימָן, הָיְתָה פּוֹרַחַת צָרַעַת בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ. כָּךְ הָיָה הַחוֹטֵא מִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה וְנִטְהָר, בְּדוֹמֶה לַגּוּף הַנָּגוּעַ בְּחַיְדַּקִּים וּרְעָלִים, שֶׁחֻמּוֹ עוֹלֶה כְּדֵי לְהַתְרִיעַ וּלְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לְטַפֵּל בְּחָלְיוֹ. אַף שֶׁהַחֹם הַגָּבוֹהַּ גּוֹרֵם לִנְפִילַת הַחוֹלֶה לְמִשְׁכָּב, הֲרֵי שֶׁהוּא מַשְׁמִיד חַיְדַּקִּים, מַפְרִישׁ זֵעָה הַמְּכִילָה אֶת הָרְעָלִים שֶׁבַּגּוּף, וּמְחַיֵּב אֶת הַחוֹלֶה לָנוּחַ מְנוּחָה הַהֶכְרֵחִית לְנִצְחוֹן הַגּוּף בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם הָרְעָלִים. זוֹהִי הַתּוֹעֶלֶת הָרַבָּה שֶׁהָיְתָה בְּהוֹפָעַת הַצָּרַעַת. הִיא הִוְּתָה נוּרִית אַזְהָרָה לָאָדָם, וּבְכָךְ הָיְתָה מְעוֹרֶרֶת אוֹתוֹ לְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, מְטַהֶרֶת אוֹתוֹ בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִים הַכְּרוּכִים בָּהּ, וּמְחַיֶּבֶת אוֹתוֹ לִשְׁהוֹת מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעָה יָמִים וּבְכָךְ לַעֲרֹךְ בֶּדֶק בַּיִת וּלְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו. אוּלָם כַּיּוֹם, כְּשֶׁהָאֲוִירָה הָרוּחָנִית כָּל כָּךְ עֲכוּרָה וְאֵין מַלְכֵּנוּ בְּתוֹכֵנוּ, אֵין גּוּפֵנוּ קָדוֹשׁ עַד כְּדֵי דְּחִיפַת הַזֻּהֲמָה הָרוּחָנִית הַחוּצָה. וְלָכֵן נְגָעִים אֵלּוּ אֵינָם קַיָּמִים כֵּיוָן שֶׁאֵינָם מוֹעִילִים. לְמַעֲשֶׂה, מַצָּב זֶה גָּרוּעַ יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי הַלִּכְלוּךְ הָרוּחָנִי שֶׁל הַחֵטְא נוֹתָר בַּגּוּף, בְּדוֹמֶה לְחוֹלֶה שֶׁגּוּפוֹ נָגוּעַ בְּחַיְדַּקִּים וּבִפְסֹלֶת, וּמַעַרְכוֹת הַהַתְרָעָה שֶׁבְּגוּפוֹ אֵינָן פּוֹעֲלוֹת. הָאָדָם אָמְנָם סָבוּר שֶׁהוּא בָּרִיא, אֲבָל מַחֲלָתוֹ מִתְגַּבֶּרֶת ח"ו בְּתוֹכוֹ מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע. מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר הִיא, שֶׁכַּיּוֹם עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר מִדִּבּוּרֵי לָשׁוֹן הָרָע אַף יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּזְמַנָּם, שֶׁהֲרֵי נִקּוּי מְזַכֵּךְ וּמְטַהֵר זֶה שֶׁל נִגְעֵי הַצָּרַעַת כְּפִי שֶׁהָיָה בִּזְמַנָּם, אֵינוֹ קַיָּם בִּזְמַנֵּנוּ. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)