Otzarot-Article

"וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ" (יב-ג) מְסַפֵּר הָרַב אַהֲרֹן טוֹיְסִיג: קִבַּלְתִּי מֵאֲדוֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, לְקַדֵּם בִּמְאוֹר פָּנִים וּבִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְכָל מִי שֶׁאֲנִי בָּא אֵלָיו. עוֹלִים לָאוֹטוֹבּוּס, וְאוֹמְרִים: "שָׁלוֹם לְךָ אֲדוֹנִי הַנֶּהָג, בֹּקֶר טוֹב לְךָ אֲדוֹנִי הַנֶּהָג". יִתָּכֵן וְיֻפְתַּע, וְיִתְפַּלֵּא, אֲבָל יִוָּכַח שֶׁאָכֵן מִתְכַּוְּנִים לְבָרְכוֹ, וּמִכָּל הַלֵּב, וּדְבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנָסִים אֶל הַלֵּב וּמְמִסִּים מְחִצּוֹת. אֲנָשִׁים כְּמֵהִים לְמִלָּה טוֹבָה, לְהִתְיַחֲסוּת. כְּצֶמַח מֻכֵּה חֹם, מִצְטַמֵּק וְקָמֵל, וְאַךְ יַטִּיפוּ עָלָיו רְסִיסֵי מַיִם וּמִיָּד יִזְקֹף רֹאשׁוֹ, יִפְתַּח עֲלֵי כּוֹתַרְתּוֹ, יִתְאוֹשֵׁשׁ וְיִפְרַח. בָּדוּק וּמְנֻסֶּה, וְלֹא דּוֹרֵשׁ הַשְׁקָעָה, וְלֹא מַאֲמָץ. רַק תְּשׂוּמַת לֵב, הִתְעַנְיְנוּת כֵּנָה. בְּקַלּוּת כֹּה רַבָּה אֶפְשָׁר לְהַחְיוֹת נְפָשׁוֹת, וּלְקַיֵּם מִצְוַת חֶסֶד, וּמִצְוַת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל. וּבְמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה לִזְכּוֹת לְאַהֲבַת הַשֵּׁם, לְהִתְעַנְיְנוּתוֹ, לְקִרְבָתוֹ, וּלְבִרְכָּתוֹ. פָּסוּק מְפֹרָשׁ הוּא: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ".

אֲנָשִׁים צוֹבְאִים עַל פִּתְחֵי צַדִּיקִים לְהִתְבָּרֵךְ, וְכָךְ הָגוּן וְרָאוּי. אֲבָל הִנֵּה בְּאֶפְשָׁרוּתָם לִזְכּוֹת לְבִרְכַּת שָׁמַיִם, "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר - בְּכָל תְּחוּם - וְלֹא יוֹסֵף עֶצֶב עִמָּהּ" (מִשְׁלֵי י-כב). נְנַצֵּל זֹאת!

וַאֲסַפֵּר סִפּוּר, בְּדִידִי הֲוֵה עֻבְדָּה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כָּךְ הָיָה. מִנְהָג קָדוּם הוּא לְיַחֵד אֶת יוֹם ז' אֲדָר, יוֹם פְּטִירַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְיוֹם תַּעֲנִית וְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ לְאַנְשֵׁי הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא. וְעוֹד נָהֲגוּ לַעֲרֹךְ סְעוּדָה גְּדוֹלָה לְאַחַר הַתַּעֲנִית וְלִדְרֹשׁ בָּהּ מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם. כָּךְ הֻזְמַנְתִּי לָשֵׂאת דְּבָרִים בִּסְעוּדָה שֶׁעָרְכוּ גּוֹמְלֵי חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת בַּחֶבְרָה קַדִּישָׁא בְּתֵל אָבִיב. הַסְּעוּדָה נֶעֶרְכָה בְּאוּלָם מְרֻחָק בִּצְפוֹן תֵּל אָבִיב, בְּאֵזוֹר שֶׁעוֹד לֹא הָיָה מְיֻשָּׁב. נַעֲנֵיתִי בְּרָצוֹן. כָּל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי הָיָה הַסָּעָה הָלוֹךְ וָשׁוֹב. אֵין בְּעָיָה, יִשְׁלְחוּ מוֹנִית. עָמְדוּ בְּדִבּוּרָם, הַמּוֹנִית הִגִּיעָה וְהֵבִיאָה אוֹתִי לָאוּלָם. הִגַּעְתִּי. הַסְּעוּדָה כְּבָר הִסְתַּיְּמָה, הַנּוֹאֲמִים סִיְּמוּ לְדַבֵּר וְנָשָׂאתִי דְּבָרַי. בֵּרְכוּ וְנִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם, וְיָצָאתִי מֵהָאוּלָם. כֻּלָּם נִכְנְסוּ לָרְכָבִים וְנָסְעוּ, הָאוּלָם נִסְגַּר מֵאֲחוֹרַי וְהָאוֹרוֹת כָּבוּ. וְנוֹתַרְתִּי לְבַדִּי.

הָרֶכֶב לֹא הִגִּיעַ. הַנֶּהָג שָׁכַח, כַּנִּרְאֶה. קוֹרֶה. עָמַדְתִּי לְבַד, בָּעֲלָטָה. מִפַּעַם לְפַעַם הִבְלִיחוּ אוֹרוֹת, וּמְכוֹנִית עָבְרָה. הָיָה זֶה לִפְנֵי עִדַּן הַפֶּלֶפוֹנִים, וְהַשָּׁעָה הִתְאַחֲרָה, כְּבָר לְאַחַר חֲצוֹת. מָה עוֹשִׂים, מִתְפַּלְּלִים. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְּזַמֵּן לִי מוֹנִית.

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. מוֹנִית מִתְקָרֶבֶת, אֲנִי מֵרִים יָד וְהִיא עוֹצֶרֶת. אֲנִי מִתְקָרֵב: "עֶרֶב טוֹב לְךָ, אֲדוֹנִי הַנֶּהָג", אָמַרְתִּי, כָּךְ צָרִיךְ לִפְתֹּחַ בִּדְבָרִים, "אַתָּה פָּנוּי, לִבְנֵי בְּרַק?"

"וּוָאלָה", הוּא אוֹמֵר, אוּלַי זֶה 'כֵּן' בַּשָּׂפָה שֶׁלָּהֶם. "אֱלֹקִים שָׁמַע אֶת תְּפִלָּתִי!"

נוּ, מוּבָן מֵאֵלָיו. אִם הַתְּפִלָּה שֶׁלִּי הִיא שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יְזַמֵּן לִי מוֹנִית, הַתְּפִלָּה שֶׁל נַהַג הַמּוֹנִית הִיא שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יְזַמֵּן לוֹ נוֹסֵעַ. נִכְנַסְתִּי בְּאַנְחַת רְוָחָה. הָאֱמֶת, שֶׁבַּתְּחִלָּה פָּחַדְתִּי, כְּשֶׁעָצַר. הָיָה לוֹ רֹאשׁ עָטוּר תַּלְתַּלִּים, עֲגִילִים וּנְזָמִים, כְּמִין בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה. אֲבָל כְּבָר אָמְרוּ (מְגַלֶּה ג.) שֶׁהַשֵּׁדִים אֵינָם מוֹצִיאִים שֵׁם שָׁמַיִם מִפִּיהֶם...

הִפְעִיל מוֹנֶה וְנָסַע, וְהָיָה נִרְגָּשׁ וְנִסְעָר. טָפַח עַל הַהֶגֶה וְקָרָא: "אֱלֹקִים, תּוֹדָה לְךָ!"

חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: הַלֹא אֲנִי הוּא שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לִקְרֹא וּלְהַכְרִיז: אֱלֹקִים, תּוֹדָה לְךָ! אֲנִי הוּא שֶׁעָמַדְתִּי לְבַדִּי, בַּחֲשֵׁכָה הַמֻּחְלֶטֶת, בְּאֶמְצַע הַיְּשִׁימוֹן. וְהִנֵּה, הַנֶּהָג גְּלוּי הָרֹאשׁ מוֹדֶה בְּכָזֶה רֶגֶשׁ!

אֲבָל כְּשֶׁחָזַר וְצָעַק בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית: "אֱלֹקִים, תּוֹדָה לְךָ שֶׁשָּׁמַעְתָּ אֶת תְּפִלָּתִי", חַשְׁתִּי שֶׁיֵּשׁ כָּאן דָּבָר חָרִיג, יוֹצֵא דֹּפֶן. שָׁאַלְתִּי בַּעֲדִינוּת: "מַה הִתְפַּלַּלְתָּ?"

אָמַר: "כְּבוֹד הָרַב, תִּסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן!" הִסְתַּכַּלְתִּי, קָרוֹב לִשְׁתַּיִם אַחַר חֲצוֹת.

אָמַר: "אֲנִי עוֹבֵד מִשְּׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר". חִשּׁוּב מָהִיר הֶרְאָה, שֶׁהוּא עוֹבֵד בִּרְצִיפוּת כִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת!

"זֶה לֹא מְסֻכָּן, לִנְהֹג שָׁעוֹת כֹּה רַבּוֹת?" שָׁאַלְתִּי. "וְעוֹד אֵיךְ!" עָנָה, "בְּקֹשִׁי מַחְזִיק אֲנִי אֶת עֵינַי פְּקוּחוֹת!"

מוּבָן שֶׁעֵינַי חָשְׁכוּ לְנֹכַח הַהַצְהָרָה. שָׁאַלְתִּי: "אָז לָמָּה אַתָּה נוֹהֵג?!"

אָמַר: "כִּי מִשָּׁעָה שְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר וְעַד שֶׁהִגַּעְתָּ, לֹא שָׁמַעְתִּי מִלָּה טוֹבָה!" וְסִפֵּר: "כָּל הַיּוֹם עָלוּ אֲנָשִׁים וְיָרְדוּ, תַּסִּיעַ אוֹתִי לְפֹה וְתַסִּיעַ אוֹתִי לְשָׁם, שִׁלְּמוּ וְהָלְכוּ, וְאַף אֶחָד לֹא אָמַר: בֹּקֶר טוֹב, צָהֳרַיִם טוֹבִים, עֶרֶב טוֹב. תּוֹדָה, שָׁלוֹם. אָמַרְתִּי: מַה זֶּה, אֲנִי שָׁקוּף, אֲוִיר?! אֵינִי אָדָם, רַק מְשָׁרֵת?! אֱלֹקִים, אֵינִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה עַד שֶׁאֶשְׁמַע מִלָּה טוֹבָה. שֶׁמִּישֶׁהוּ יַגִּיד עֶרֶב טוֹב. מְפַחֵד אֲנִי פַּחַד מָוֶת, מִי יוֹדֵעַ. אִם כָּל הַיּוֹם הַמִּלָּה טוֹב לֹא נִשְׁמְעָה בְּאָזְנַי, מִי יוֹדֵעַ הַאִם זֶה לֹא הַסּוֹף שֶׁלִּי.

וְהִנֵּה אוֹתֵת לִי, וְאָמַרְתָּ עֶרֶב טוֹב - תְּפִלָּתִי הִתְקַבְּלָה, מִישֶׁהוּ מִתְיַחֵס אֵלַי, אֲנִי יָכוֹל כְּבָר לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה לִישֹׁן!"

שָׁמַעְתִּי, וּפָחַדְתִּי. פָּחַדְתִּי שֶׁיֵּרָדֵם עַל הַהֶגֶה, וְיִגְרֹם תְּאוּנָה. הִתְחַלְתִּי לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ, שֶׁלֹּא יֵרָדֵם. עַל מַה? עָלָיו, עַל הַפַּרְנָסָה, עַל הַמּוֹנִית, עַל הַמִּשְׁפָּחָה, כָּל דָּבָר שֶׁיַּעֲסִיקוֹ. הִגַּעְנוּ לִבְנֵי בְּרַק, עָצַר בַּכְּתֹבֶת, וְהַמּוֹנֶה מַרְאֶה אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה שְׁקָלִים וְשִׁבְעִים אֲגוֹרוֹת. הוֹצֵאתִי שְׁטָר שֶׁל חֲמִשִּׁים. אָמַרְתִּי: "מְאֹד נֶהֱנֵיתִי, תִּשְׁמֹר אֶת הָעֹדֶף לְעַצְמְךָ". תּוֹסֶפֶת זוֹ מוֹכִיחָה שֶׁאַתָּה מִתְיַחֵס אֵלָיו, וּמוֹקִיר אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וְיִתָּכֵן שֶׁזֶּה חָשׁוּב לוֹ יוֹתֵר מֵהַתַּשְׁלוּם עַצְמוֹ!

"סְלִיחָה", אָמַר, "אֲנִי לֹא לוֹקֵחַ כֶּסֶף!"

"מַה פֵּרוּשׁ: אֲנִי לֹא לוֹקֵחַ כֶּסֶף. עָבַדְתָּ, וּמַגִּיעַ לְךָ. תָּאֵר לְךָ שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד עַד עַכְשָׁו בַּכְּבִישׁ הֶחָשׁוּךְ. אֵין לְךָ מֻשָּׂג אֵיזוֹ טוֹבָה עָשִׂיתָ לִי!"

"לֹא. הָרַב אָמַר לִי עֶרֶב טוֹב. זֶה שָׁוֶה עֲבוּרִי יוֹתֵר מֵהַכֹּל!"

"אָמַרְתִּי כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַמּוֹנִית, וְאֹמַר כְּשֶׁאֵצֵא מִמֶּנָּה, אֲבָל אֶת הַכֶּסֶף תִּקַּח".

"לֹא, בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן!"

אָמַרְתִּי: "אֵין בְּעָיָה. אֲנִי נִשְׁאָר בַּמּוֹנִית. אֲבָל תַּפְעִיל אֶת הַמּוֹנֶה. מִצִּדִּי תּוּכַל לִישֹׁן, אֲבָל בְּלִי לְשַׁלֵּם אֲנִי לֹא יוֹצֵא".

"טוֹב", נִכְנַע הַנֶּהָג. לָקַח, וּבִקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם וּמִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן. בְּשִׂמְחָה הוֹדִיעַ שֶׁמִּמָּחָר הוּא מַתְחִיל לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. יֵשׁ לוֹ, מִבַּר הַמִּצְוָה. אֲבָל עַד עַכְשָׁו לֹא הֵנִיחַ, מִמָּחָר יָנִיחַ.

אָמַרְתִּי: "לְהָנִיחַ תְּפִלִּין זֶה נִפְלָא, וְכָל יְהוּדִי חַיָּב. אֲבָל מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין זֶה לַנְּסִיעָה. לֹא דִּבַּרְתִּי אִתְּךָ עַל קִיּוּם הַמִּצְווֹת".

הוּא בָּכָה: "נָכוֹן, אֲבָל הָרַב הָיָה בֶּן אָדָם. אָמַר לִי עֶרֶב טוֹב. הִתְיַחֵס אֵלַי כְּאֶל אָדָם. שִׂמֵּחַ אוֹתִי. בְּמָה אוּכַל לִגְמֹל לוֹ, לְשַׂמְּחוֹ. חָשַׁבְתִּי, אוּלַי אִם לֹא אֶקַּח כֶּסֶף עֲבוּר הַנְּסִיעָה. אֲבָל הִתְעַקַּשְׁתָּ, וְזֶה גַּם מוֹכִיחַ שֶׁאַתָּה בֶּן אָדָם, מוֹקִיר עֲבוֹדַת הַזּוּלַת, אָז אִם אוֹדִיעַ לְךָ שֶׁאֲנִי מַתְחִיל לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין, זֶה וַדַּאי יְשַׂמֵּחַ אוֹתְךָ!"

נָטַלְתִּי יָדוֹ בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹתַי, וְהִרְעַפְתִּי עָלָיו בְּרָכוֹת מִכָּל הַלֵּב. נִפְרַדְנוּ בִּדְמָעוֹת, וְנָסַע לְדַרְכּוֹ.

זֶה הָיָה כָּאָמוּר בְּמוֹצָאֵי ז' אֲדָר. כַּחֲמִשָּׁה שָׁבוּעוֹת לְאַחַר מִכֵּן, בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, צִלְצֵל הַטֵּלֵפוֹן. הֵרַמְתִּי.

"שָׁלוֹם, הָרַב זוֹכֵר אוֹתִי?" שָׁאַל הַקּוֹל. "תַּזְכִּיר לִי", בִּקַּשְׁתִּי. אָזְנַי צִלְצְלוּ מֵהַשְּׁאָגָה: "אֱלֹקִים, שָׁמַעְתָּ אֶת תְּפִלָּתִי!"

שָׁאַגְתִּי לְעֻמָּתוֹ: "הַנֶּהָג?! עֶרֶב טוֹב לְךָ, חַיִּים מְתוּקִים עָלֶיךָ, מָה אַתָּה מְסַפֵּר?!"

אָמַר: "שֶׁכְּבָר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹּא עָרַכְתִּי סֵדֶר בְּפֶסַח", רַחְמָנָא לִצְלַן. "אֲבָל כָּעֵת אֲנִי מֵנִיחַ תְּפִלִּין, וְאָמַרְתִּי לְאִמִּי: אוּלַי נַעֲשֶׂה גַּם סֵדֶר?! הִיא מְאֹד רָצְתָה. יֵשׁ לָנוּ שָׁכֵן מָסָרְתִּי, שָׁאַלְתִּי אִם נוּכַל לְהִצְטָרֵף אֵלָיו, וְהִסְכִּים בְּשִׂמְחָה. זֶה הָיָה לֵיל סֵדֶר נִפְלָא, וְהִתְקַשַּׁרְתִּי לְבַשֵּׂר לָרַב!"

כַּמָּה שָׂמַחְתִּי לִשְׁמֹעַ. וְאָז הוֹסִיף: "אֲבָל הִתְקַשַּׁרְתִּי בִּשְׁבִיל עוֹד דָּבָר - לִשְׁמֹעַ שׁוּב אֶת הָ'עֶרֶב טוֹב לְךָ, וְחַיִּים מְתוּקִים עָלֶיךָ', אוֹי כַּמָּה שֶׁהִתְגַּעְגַּעְתִּי לִשְׁמֹעַ!" מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִפְעֹל בְּהִתְיַחֲסוּת, בַּאֲמִירַת: "בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם הַשֵּׁם"! (מְקָרְבָן לַתּוֹרָה)

	פסח תשע"ט
	מָרוֹר כּוֹרֵךְ
	"וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ" (יב-ג) מְסַפֵּר הָרַב אַהֲרֹן טוֹיְסִיג: קִבַּלְתִּי מֵאֲדוֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, לְקַדֵּם בִּמְאוֹר פָּנִים וּבִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁבָּא אֵלַי וְכָל מִי שֶׁאֲנִי בָּא אֵלָיו. עוֹלִים לָאוֹטוֹבּוּס, וְאוֹמְרִים: "שָׁלוֹם לְךָ אֲדוֹנִי הַנֶּהָג, בֹּקֶר טוֹב לְךָ אֲדוֹנִי הַנֶּהָג". יִתָּכֵן וְיֻפְתַּע, וְיִתְפַּלֵּא, אֲבָל יִוָּכַח שֶׁאָכֵן מִתְכַּוְּנִים לְבָרְכוֹ, וּמִכָּל הַלֵּב, וּדְבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנָסִים אֶל הַלֵּב וּמְמִסִּים מְחִצּוֹת. אֲנָשִׁים כְּמֵהִים לְמִלָּה טוֹבָה, לְהִתְיַחֲסוּת. כְּצֶמַח מֻכֵּה חֹם, מִצְטַמֵּק וְקָמֵל, וְאַךְ יַטִּיפוּ עָלָיו רְסִיסֵי מַיִם וּמִיָּד יִזְקֹף רֹאשׁוֹ, יִפְתַּח עֲלֵי כּוֹתַרְתּוֹ, יִתְאוֹשֵׁשׁ וְיִפְרַח. בָּדוּק וּמְנֻסֶּה, וְלֹא דּוֹרֵשׁ הַשְׁקָעָה, וְלֹא מַאֲמָץ. רַק תְּשׂוּמַת לֵב, הִתְעַנְיְנוּת כֵּנָה. בְּקַלּוּת כֹּה רַבָּה אֶפְשָׁר לְהַחְיוֹת נְפָשׁוֹת, וּלְקַיֵּם מִצְוַת חֶסֶד, וּמִצְוַת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל. וּבְמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה לִזְכּוֹת לְאַהֲבַת הַשֵּׁם, לְהִתְעַנְיְנוּתוֹ, לְקִרְבָתוֹ, וּלְבִרְכָּתוֹ. פָּסוּק מְפֹרָשׁ הוּא: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ". אֲנָשִׁים צוֹבְאִים עַל פִּתְחֵי צַדִּיקִים לְהִתְבָּרֵךְ, וְכָךְ הָגוּן וְרָאוּי. אֲבָל הִנֵּה בְּאֶפְשָׁרוּתָם לִזְכּוֹת לְבִרְכַּת שָׁמַיִם, "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר - בְּכָל תְּחוּם - וְלֹא יוֹסֵף עֶצֶב עִמָּהּ" (מִשְׁלֵי י-כב). נְנַצֵּל זֹאת! וַאֲסַפֵּר סִפּוּר, בְּדִידִי הֲוֵה עֻבְדָּה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כָּךְ הָיָה. מִנְהָג קָדוּם הוּא לְיַחֵד אֶת יוֹם ז' אֲדָר, יוֹם פְּטִירַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְיוֹם תַּעֲנִית וְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ לְאַנְשֵׁי הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא. וְעוֹד נָהֲגוּ לַעֲרֹךְ סְעוּדָה גְּדוֹלָה לְאַחַר הַתַּעֲנִית וְלִדְרֹשׁ בָּהּ מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם. כָּךְ הֻזְמַנְתִּי לָשֵׂאת דְּבָרִים בִּסְעוּדָה שֶׁעָרְכוּ גּוֹמְלֵי חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת בַּחֶבְרָה קַדִּישָׁא בְּתֵל אָבִיב. הַסְּעוּדָה נֶעֶרְכָה בְּאוּלָם מְרֻחָק בִּצְפוֹן תֵּל אָבִיב, בְּאֵזוֹר שֶׁעוֹד לֹא הָיָה מְיֻשָּׁב. נַעֲנֵיתִי בְּרָצוֹן. כָּל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי הָיָה הַסָּעָה הָלוֹךְ וָשׁוֹב. אֵין בְּעָיָה, יִשְׁלְחוּ מוֹנִית. עָמְדוּ בְּדִבּוּרָם, הַמּוֹנִית הִגִּיעָה וְהֵבִיאָה אוֹתִי לָאוּלָם. הִגַּעְתִּי. הַסְּעוּדָה כְּבָר הִסְתַּיְּמָה, הַנּוֹאֲמִים סִיְּמוּ לְדַבֵּר וְנָשָׂאתִי דְּבָרַי. בֵּרְכוּ וְנִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם, וְיָצָאתִי מֵהָאוּלָם. כֻּלָּם נִכְנְסוּ לָרְכָבִים וְנָסְעוּ, הָאוּלָם נִסְגַּר מֵאֲחוֹרַי וְהָאוֹרוֹת כָּבוּ. וְנוֹתַרְתִּי לְבַדִּי. הָרֶכֶב לֹא הִגִּיעַ. הַנֶּהָג שָׁכַח, כַּנִּרְאֶה. קוֹרֶה. עָמַדְתִּי לְבַד, בָּעֲלָטָה. מִפַּעַם לְפַעַם הִבְלִיחוּ אוֹרוֹת, וּמְכוֹנִית עָבְרָה. הָיָה זֶה לִפְנֵי עִדַּן הַפֶּלֶפוֹנִים, וְהַשָּׁעָה הִתְאַחֲרָה, כְּבָר לְאַחַר חֲצוֹת. מָה עוֹשִׂים, מִתְפַּלְּלִים. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְּזַמֵּן לִי מוֹנִית. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. מוֹנִית מִתְקָרֶבֶת, אֲנִי מֵרִים יָד וְהִיא עוֹצֶרֶת. אֲנִי מִתְקָרֵב: "עֶרֶב טוֹב לְךָ, אֲדוֹנִי הַנֶּהָג", אָמַרְתִּי, כָּךְ צָרִיךְ לִפְתֹּחַ בִּדְבָרִים, "אַתָּה פָּנוּי, לִבְנֵי בְּרַק?" "וּוָאלָה", הוּא אוֹמֵר, אוּלַי זֶה 'כֵּן' בַּשָּׂפָה שֶׁלָּהֶם. "אֱלֹקִים שָׁמַע אֶת תְּפִלָּתִי!" נוּ, מוּבָן מֵאֵלָיו. אִם הַתְּפִלָּה שֶׁלִּי הִיא שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יְזַמֵּן לִי מוֹנִית, הַתְּפִלָּה שֶׁל נַהַג הַמּוֹנִית הִיא שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יְזַמֵּן לוֹ נוֹסֵעַ. נִכְנַסְתִּי בְּאַנְחַת רְוָחָה. הָאֱמֶת, שֶׁבַּתְּחִלָּה פָּחַדְתִּי, כְּשֶׁעָצַר. הָיָה לוֹ רֹאשׁ עָטוּר תַּלְתַּלִּים, עֲגִילִים וּנְזָמִים, כְּמִין בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה. אֲבָל כְּבָר אָמְרוּ (מְגַלֶּה ג.) שֶׁהַשֵּׁדִים אֵינָם מוֹצִיאִים שֵׁם שָׁמַיִם מִפִּיהֶם... הִפְעִיל מוֹנֶה וְנָסַע, וְהָיָה נִרְגָּשׁ וְנִסְעָר. טָפַח עַל הַהֶגֶה וְקָרָא: "אֱלֹקִים, תּוֹדָה לְךָ!" חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: הַלֹא אֲנִי הוּא שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לִקְרֹא וּלְהַכְרִיז: אֱלֹקִים, תּוֹדָה לְךָ! אֲנִי הוּא שֶׁעָמַדְתִּי לְבַדִּי, בַּחֲשֵׁכָה הַמֻּחְלֶטֶת, בְּאֶמְצַע הַיְּשִׁימוֹן. וְהִנֵּה, הַנֶּהָג גְּלוּי הָרֹאשׁ מוֹדֶה בְּכָזֶה רֶגֶשׁ! אֲבָל כְּשֶׁחָזַר וְצָעַק בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית: "אֱלֹקִים, תּוֹדָה לְךָ שֶׁשָּׁמַעְתָּ אֶת תְּפִלָּתִי", חַשְׁתִּי שֶׁיֵּשׁ כָּאן דָּבָר חָרִיג, יוֹצֵא דֹּפֶן. שָׁאַלְתִּי בַּעֲדִינוּת: "מַה הִתְפַּלַּלְתָּ?" אָמַר: "כְּבוֹד הָרַב, תִּסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן!" הִסְתַּכַּלְתִּי, קָרוֹב לִשְׁתַּיִם אַחַר חֲצוֹת. אָמַר: "אֲנִי עוֹבֵד מִשְּׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר". חִשּׁוּב מָהִיר הֶרְאָה, שֶׁהוּא עוֹבֵד בִּרְצִיפוּת כִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת! "זֶה לֹא מְסֻכָּן, לִנְהֹג שָׁעוֹת כֹּה רַבּוֹת?" שָׁאַלְתִּי. "וְעוֹד אֵיךְ!" עָנָה, "בְּקֹשִׁי מַחְזִיק אֲנִי אֶת עֵינַי פְּקוּחוֹת!" מוּבָן שֶׁעֵינַי חָשְׁכוּ לְנֹכַח הַהַצְהָרָה. שָׁאַלְתִּי: "אָז לָמָּה אַתָּה נוֹהֵג?!" אָמַר: "כִּי מִשָּׁעָה שְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר וְעַד שֶׁהִגַּעְתָּ, לֹא שָׁמַעְתִּי מִלָּה טוֹבָה!" וְסִפֵּר: "כָּל הַיּוֹם עָלוּ אֲנָשִׁים וְיָרְדוּ, תַּסִּיעַ אוֹתִי לְפֹה וְתַסִּיעַ אוֹתִי לְשָׁם, שִׁלְּמוּ וְהָלְכוּ, וְאַף אֶחָד לֹא אָמַר: בֹּקֶר טוֹב, צָהֳרַיִם טוֹבִים, עֶרֶב טוֹב. תּוֹדָה, שָׁלוֹם. אָמַרְתִּי: מַה זֶּה, אֲנִי שָׁקוּף, אֲוִיר?! אֵינִי אָדָם, רַק מְשָׁרֵת?! אֱלֹקִים, אֵינִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה עַד שֶׁאֶשְׁמַע מִלָּה טוֹבָה. שֶׁמִּישֶׁהוּ יַגִּיד עֶרֶב טוֹב. מְפַחֵד אֲנִי פַּחַד מָוֶת, מִי יוֹדֵעַ. אִם כָּל הַיּוֹם הַמִּלָּה טוֹב לֹא נִשְׁמְעָה בְּאָזְנַי, מִי יוֹדֵעַ הַאִם זֶה לֹא הַסּוֹף שֶׁלִּי. וְהִנֵּה אוֹתֵת לִי, וְאָמַרְתָּ עֶרֶב טוֹב - תְּפִלָּתִי הִתְקַבְּלָה, מִישֶׁהוּ מִתְיַחֵס אֵלַי, אֲנִי יָכוֹל כְּבָר לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה לִישֹׁן!" שָׁמַעְתִּי, וּפָחַדְתִּי. פָּחַדְתִּי שֶׁיֵּרָדֵם עַל הַהֶגֶה, וְיִגְרֹם תְּאוּנָה. הִתְחַלְתִּי לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ, שֶׁלֹּא יֵרָדֵם. עַל מַה? עָלָיו, עַל הַפַּרְנָסָה, עַל הַמּוֹנִית, עַל הַמִּשְׁפָּחָה, כָּל דָּבָר שֶׁיַּעֲסִיקוֹ. הִגַּעְנוּ לִבְנֵי בְּרַק, עָצַר בַּכְּתֹבֶת, וְהַמּוֹנֶה מַרְאֶה אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה שְׁקָלִים וְשִׁבְעִים אֲגוֹרוֹת. הוֹצֵאתִי שְׁטָר שֶׁל חֲמִשִּׁים. אָמַרְתִּי: "מְאֹד נֶהֱנֵיתִי, תִּשְׁמֹר אֶת הָעֹדֶף לְעַצְמְךָ". תּוֹסֶפֶת זוֹ מוֹכִיחָה שֶׁאַתָּה מִתְיַחֵס אֵלָיו, וּמוֹקִיר אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וְיִתָּכֵן שֶׁזֶּה חָשׁוּב לוֹ יוֹתֵר מֵהַתַּשְׁלוּם עַצְמוֹ! "סְלִיחָה", אָמַר, "אֲנִי לֹא לוֹקֵחַ כֶּסֶף!" "מַה פֵּרוּשׁ: אֲנִי לֹא לוֹקֵחַ כֶּסֶף. עָבַדְתָּ, וּמַגִּיעַ לְךָ. תָּאֵר לְךָ שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד עַד עַכְשָׁו בַּכְּבִישׁ הֶחָשׁוּךְ. אֵין לְךָ מֻשָּׂג אֵיזוֹ טוֹבָה עָשִׂיתָ לִי!" "לֹא. הָרַב אָמַר לִי עֶרֶב טוֹב. זֶה שָׁוֶה עֲבוּרִי יוֹתֵר מֵהַכֹּל!" "אָמַרְתִּי כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַמּוֹנִית, וְאֹמַר כְּשֶׁאֵצֵא מִמֶּנָּה, אֲבָל אֶת הַכֶּסֶף תִּקַּח". "לֹא, בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן!" אָמַרְתִּי: "אֵין בְּעָיָה. אֲנִי נִשְׁאָר בַּמּוֹנִית. אֲבָל תַּפְעִיל אֶת הַמּוֹנֶה. מִצִּדִּי תּוּכַל לִישֹׁן, אֲבָל בְּלִי לְשַׁלֵּם אֲנִי לֹא יוֹצֵא". "טוֹב", נִכְנַע הַנֶּהָג. לָקַח, וּבִקֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם וּמִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן. בְּשִׂמְחָה הוֹדִיעַ שֶׁמִּמָּחָר הוּא מַתְחִיל לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. יֵשׁ לוֹ, מִבַּר הַמִּצְוָה. אֲבָל עַד עַכְשָׁו לֹא הֵנִיחַ, מִמָּחָר יָנִיחַ. אָמַרְתִּי: "לְהָנִיחַ תְּפִלִּין זֶה נִפְלָא, וְכָל יְהוּדִי חַיָּב. אֲבָל מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין זֶה לַנְּסִיעָה. לֹא דִּבַּרְתִּי אִתְּךָ עַל קִיּוּם הַמִּצְווֹת". הוּא בָּכָה: "נָכוֹן, אֲבָל הָרַב הָיָה בֶּן אָדָם. אָמַר לִי עֶרֶב טוֹב. הִתְיַחֵס אֵלַי כְּאֶל אָדָם. שִׂמֵּחַ אוֹתִי. בְּמָה אוּכַל לִגְמֹל לוֹ, לְשַׂמְּחוֹ. חָשַׁבְתִּי, אוּלַי אִם לֹא אֶקַּח כֶּסֶף עֲבוּר הַנְּסִיעָה. אֲבָל הִתְעַקַּשְׁתָּ, וְזֶה גַּם מוֹכִיחַ שֶׁאַתָּה בֶּן אָדָם, מוֹקִיר עֲבוֹדַת הַזּוּלַת, אָז אִם אוֹדִיעַ לְךָ שֶׁאֲנִי מַתְחִיל לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין, זֶה וַדַּאי יְשַׂמֵּחַ אוֹתְךָ!" נָטַלְתִּי יָדוֹ בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹתַי, וְהִרְעַפְתִּי עָלָיו בְּרָכוֹת מִכָּל הַלֵּב. נִפְרַדְנוּ בִּדְמָעוֹת, וְנָסַע לְדַרְכּוֹ. זֶה הָיָה כָּאָמוּר בְּמוֹצָאֵי ז' אֲדָר. כַּחֲמִשָּׁה שָׁבוּעוֹת לְאַחַר מִכֵּן, בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, צִלְצֵל הַטֵּלֵפוֹן. הֵרַמְתִּי. "שָׁלוֹם, הָרַב זוֹכֵר אוֹתִי?" שָׁאַל הַקּוֹל. "תַּזְכִּיר לִי", בִּקַּשְׁתִּי. אָזְנַי צִלְצְלוּ מֵהַשְּׁאָגָה: "אֱלֹקִים, שָׁמַעְתָּ אֶת תְּפִלָּתִי!" שָׁאַגְתִּי לְעֻמָּתוֹ: "הַנֶּהָג?! עֶרֶב טוֹב לְךָ, חַיִּים מְתוּקִים עָלֶיךָ, מָה אַתָּה מְסַפֵּר?!" אָמַר: "שֶׁכְּבָר כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹּא עָרַכְתִּי סֵדֶר בְּפֶסַח", רַחְמָנָא לִצְלַן. "אֲבָל כָּעֵת אֲנִי מֵנִיחַ תְּפִלִּין, וְאָמַרְתִּי לְאִמִּי: אוּלַי נַעֲשֶׂה גַּם סֵדֶר?! הִיא מְאֹד רָצְתָה. יֵשׁ לָנוּ שָׁכֵן מָסָרְתִּי, שָׁאַלְתִּי אִם נוּכַל לְהִצְטָרֵף אֵלָיו, וְהִסְכִּים בְּשִׂמְחָה. זֶה הָיָה לֵיל סֵדֶר נִפְלָא, וְהִתְקַשַּׁרְתִּי לְבַשֵּׂר לָרַב!" כַּמָּה שָׂמַחְתִּי לִשְׁמֹעַ. וְאָז הוֹסִיף: "אֲבָל הִתְקַשַּׁרְתִּי בִּשְׁבִיל עוֹד דָּבָר - לִשְׁמֹעַ שׁוּב אֶת הָ'עֶרֶב טוֹב לְךָ, וְחַיִּים מְתוּקִים עָלֶיךָ', אוֹי כַּמָּה שֶׁהִתְגַּעְגַּעְתִּי לִשְׁמֹעַ!" מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִפְעֹל בְּהִתְיַחֲסוּת, בַּאֲמִירַת: "בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם הַשֵּׁם"! (מְקָרְבָן לַתּוֹרָה)