Otzarot-Article

"וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (מה-כז) כַּיָּדוּעַ הָיְתָה יְשִׁיבַת סְלַבּוֹדְקָה "אֵם הַיְשִׁיבוֹת" בִּשְׁעָתָהּ. הַסַּבָּא מִסְּלַבּוֹדְקָה יִסְּדָהּ, בְּיָמָיו הִתְעַלְּתָה לִפְסָגוֹת, וּמִמֶּנָּה נִשְׁלְחוּ קְבוּצוֹת תַּלְמִידִים לְהָקִים יְשִׁיבוֹת נוֹסָפוֹת, דֻּגְמַת יְשִׁיבַת סְלוּצְק, אוֹ לְחַזֵּק יְשִׁיבוֹת קַיָּמוֹת, דֻּגְמַת טֶלְז, וְעוֹד.

עַל אֵילוּ אֲדָנִים הוּקְמָה הַיְשִׁיבָה, עַל אֵיזֶה בָּסִיס נוֹסְדָה? כְּשֶׁשָּׁאַל הַסַּבָּא מִסְּלַבּוֹדְקָה זָצָ"ל אֶת רַבּוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסָּלַנְט זָצָ"ל, עַל מָה יָשִׂים אֶת הַדָּגֵשׁ, נַעֲנָה בַּפָּסוּק מִסֵּפֶר יְשַׁעְיָה (נז-טו): "לְהַחְיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, וּלְהַחְיוֹת לֵב נִדְכָּאִים"!

זֶה הַמַּפְתֵּחַ לְהַצְלָחָה בַּחִנּוּךְ. בַּבַּיִת, בְּבֵית הַסֵּפֶר וּבַיְשִׁיבָה: לִזְקֹף קוֹמַת הַבֵּן וְהַבַּת, הֶחָנִיךְ וְהַתַּלְמִיד. לְעוֹדֵד וּלְטַפֵּחַ, לָתֵת אֵמוּן וּלְרוֹמֵם!

הַכֹּל יוֹדְעִים, שֶׁאֵין מִצְוָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵהַצָּלַת נְפָשׁוֹת. אֵין זְכוּת רַבָּה יוֹתֵר מֵהַחֲיָאַת אָדָם. מִי יִתֵּן וְהָיְתָה נִזְקֶפֶת לִזְכוּתֵנוּ זְכוּת נַעֲלָה זוֹ. אֲבָל כֹּה נְדִירָה הַהִזְדַּמְּנוּת לְהַצִּיל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל. כָּךְ נִדְמֶה לָנוּ, אַךְ טָעוּת בְּיָדֵנוּ. כִּי לְשֵׁם כָּךְ, אֵין אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת רוֹפֵא אוֹ מַצִּיל. דַּי שֶׁיֹּאמַר מִלָּה טוֹבָה, מִלַּת עִידוּד וּמַחְמָאָה.

וּפָסוּק הוּא בְּפָרָשָׁתֵנוּ: כֵּיוָן שֶׁבִּשְּׂרוּ אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה וְשִׂמְּחוּהוּ - "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם", הֶחְיוּהוּ! מִלָּה טוֹבָה בַּבַּיִת, חִיּוּךְ, מִשְׁפָּט שֶׁל הַעֲרָכָה, מֶחֱוָה שֶׁל תְּשׂוּמַת לֵב, וְקָנִינוּ אֶת עוֹלָמֵנוּ! הֶחְיֵינוּ אֲחֵרִים, וּלְמַעֲשֶׂה הֶחְיֵינוּ גַּם אֶת עַצְמֵנוּ. אֶת הַרְגָּשׁוֹתֵינוּ וּרְגִישׁוּתֵנוּ!

נִצְטַוֵּינוּ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְהַסַּבָּא מִקֶּלֶם זָצָ"ל כָּתַב, שֶׁהַמִּדָּה הָעִקָּרִית וְהַנִּכֶּרֶת בְּיוֹתֵר שֶׁל הַבּוֹרֵא בְּעוֹלָמוֹ, הִיא: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן"! וְרַבֵּנוּ, מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין זָצָ"ל, שֶׁהָלַךְ בְּכָל דַּרְכֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הִצְטַיֵּן בָּהּ כָּל כָּךְ -

פַּעַם לֹא חָשׁ בְּטוֹב. בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הִתְקַיְּמָה שִׂמְחָה מִשְׁפַּחְתִּית, וְרַבֵּנוּ הָיָה עֲטֶרֶת הַמִּשְׁפָּחָה וְתִפְאַרְתָּהּ, וְלֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהִשְׁתַּתֵּף! בִּקֵּשׁ שֶׁיִּתְנַצְּלוּ בִּשְׁמוֹ וְיַעֲבִירוּ בִּרְכוֹתָיו. חֻלְשָׁתוֹ גָּבְרָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁחָשְׁשׁוּ לְהַשְׁאִירוֹ לְבַדּוֹ לְשָׁעָה קַלָּה, וּבִקְּשׁוּ מֵאֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁיִּשְׁהֶה עִמּוֹ.

הָלְכוּ, וְהַטֶּלֶפוֹן צִלְצֵל. הָאַבְרֵךְ עָנָה -

"מִי זֶה", בִּקֵּשׁ רַבֵּנוּ לָדַעַת. אוּלַי זוֹ שְׁאֵלָה בְּעִנְיַן פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ.

"מִישֶׁהוּ מְבַקֵּשׁ עֶזְרָה, אֹמַר לוֹ שֶׁיִּתְקַשֵּׁר מָחָר". "תַּעֲבִיר אֵלַי אֶת הַשִּׂיחָה".

הִתְבָּרֵר שֶׁהַמְדֻבָּר בִּיהוּדִי שֶׁהִסְתַּבֵּךְ בְּחוֹבוֹת, וְהַנּוֹשִׁים מְעִיקִים לוֹ. מַשְׂכָּרְתּוֹ אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת, וְהֵם מְאַיְּמִים לְהַגִּישׁ נֶגְדּוֹ תְּבִיעוֹת מִשְׁפָּטִיּוֹת, לְעַקֵּל אֶת בֵּיתוֹ וּלְהַחְרִיב עָלָיו אֶת עוֹלָמוֹ. מַדּוּעַ טִלְפֵּן לְרַבֵּנוּ? סְתָם, לְהָסִיחַ לִבּוֹ, לְפָרֵק מוּעַקְתּוֹ. "דְּאָגָה בְּלֵב אִישׁ, יְסִיחֶנָּהּ"...

רַבֵּנוּ הִרְגִּיעוֹ, חִזֵּק לִבּוֹ בְּנִטְפֵי נֹחַם וְדִבְרֵי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶת שְׁמוֹת הַנּוֹשִׁים. אֶת תַּאֲרִיכֵי הַהַלְוָאוֹת וּמוֹעֲדֵי הַפֵּרָעוֹן, וְאֶת מִסְפְּרֵי הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהֶם.

שָׁעָה אֲרֻכָּה אָרְכָה הַשִּׂיחָה, וּבְסִיּוּמָהּ הָיָה רַבֵּנוּ - שֶׁהָיָה חַלָּשׁ עוֹד לְפָנֶיהָ – מוּתָשׁ לַחֲלוּטִין.

וְאָז הֵחֵל לְחַיֵּג.

"מְדַבֵּר מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין", הוֹ, הָרַב! כֵּן, מָה הָעִנְיָן?

"בְּעִנְיַן חוֹבוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי".

הָרַב יוֹדֵעַ בַּמֶּה הַמְדֻבָּר! הוּא שִׁקֵּר, הוּא הוֹנָה. הִבְטִיחַ שֶׁמְּדֻבָּר בְּהַלְוָאָה לִזְמַן קָצָר, אֲנִי רוֹדֵף אַחֲרָיו כְּבָר שָׁנָה! וְרַבֵּנוּ שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹמֵעַ וְשׁוֹמֵעַ. אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ.

"וּמַה בְּכַוָּנָתְךָ לַעֲשׂוֹת?"

אֶתְבַּע אוֹתוֹ לְדִין, אַכְרִיחוֹ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ!

וְרַבֵּנוּ מְבָרֵר: כַּמָּה זֶה יַעֲלֶה, וְכַמָּה זְמַן יִקַּח, כַּמָּה טְרָחוֹת וְרִיצוֹת וּמְתָחִים. לֹא, אֵינוֹ מַצִּיעַ לְוַתֵּר. אֲבָל לִנְהֹג בְּחָכְמָה, וְגַם לְהַרְוִיחַ מִצְוָה. כִּכְלוֹת הַכֹּל, עֶזְרָה לִיהוּדִי בִּמְצוּקָה. כְּדַאי לִרְאוֹת אֵיךְ אֶפְשָׁר לִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה מִיסוֹדָהּ, לְהַעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. לְשֵׁם כָּךְ מַצִּיעַ הוּא שֶׁיַּמְתִּינוּ עַד שֶׁיְּבָרֵר אֶת הַמַּצָּב לַאֲשׁוּרוֹ, וְיַצִּיעַ פְּרִיסַת תַּשְׁלוּמִים הוֹגֶנֶת.

אִם הָרַב אוֹמֵר, כָּל מַה שֶּׁהָרַב מַצִּיעַ. תּוֹדָה, אֵין לְךָ מֻשָּׂג אֵיזֶה מִצְוָה זוֹ, תִּזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת. וְלַמִּסְפָּר הַבָּא.

"הָאָדוֹן בַּבַּיִת? מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין מְדַבֵּר. כֵּן, שָׁלוֹם. בְּעִנְיַן הַהַלְוָאָה שֶׁל פְּלוֹנִי. כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ הַכֹּל, אֲבָל נִשְׁמַע" -

בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת חָזְרוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה מֵהַשִּׂמְחָה, וּמָצְאוּ אֶת רַבֵּנוּ בְּאֶמְצַע הַשִּׂיחָה, חִוֵּר וְרוֹעֵד וּמוּתָשׁ עַד כְּלוֹת.

הָרַבָּנִית נִבְהֲלָה לִרְאוֹתוֹ כָּךְ. שָׁאֲלָה אֶת הָאַבְרֵךְ אוֹדוֹת מָה הַשִּׂיחָה.

סִפֵּר מָה הַנּוֹשֵׂא, וְשֶׁרַבֵּנוּ טָרוּד בּוֹ מִזֶּה כַּמָּה שָׁעוֹת.

רַבֵּנוּ סִיֵּם אֶת הַשִּׂיחָה בְּהַסְכָּמָה נוֹסֶפֶת, וְעָמַד לְחַיֵּג לַמִּסְפָּר הַבָּא.

הִתְמַרְמְרָה הָרַבָּנִית: "מִיט אַיֶיערֶע חֲסָדִים, וֶועט מֶען אַיְיךְ אִין קֶבֶר אַרוּנְטֶער בְּרֶענְגֶען!" - הַחֲסָדִים שֶׁלְּךָ עוֹד יוֹרִידוּךָ שְׁאוֹלָה!

בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַזָּה קָם רַבֵּנוּ וְנִצַּב עַל רַגְלָיו, אָמַר בְּתַקִּיפוּת: "לְשֵׁם מָה בָּאנוּ לְעוֹלָם, אִם לֹא כְּדֵי לִגְמֹל מְעַט חֶסֶד עִם יְהוּדִים!"... (קוֹל הַתּוֹרָה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה)

	תזריע תשע"ט
	אֵין לְהִלָּחֵם בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא
	"וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (מה-כז) כַּיָּדוּעַ הָיְתָה יְשִׁיבַת סְלַבּוֹדְקָה "אֵם הַיְשִׁיבוֹת" בִּשְׁעָתָהּ. הַסַּבָּא מִסְּלַבּוֹדְקָה יִסְּדָהּ, בְּיָמָיו הִתְעַלְּתָה לִפְסָגוֹת, וּמִמֶּנָּה נִשְׁלְחוּ קְבוּצוֹת תַּלְמִידִים לְהָקִים יְשִׁיבוֹת נוֹסָפוֹת, דֻּגְמַת יְשִׁיבַת סְלוּצְק, אוֹ לְחַזֵּק יְשִׁיבוֹת קַיָּמוֹת, דֻּגְמַת טֶלְז, וְעוֹד. עַל אֵילוּ אֲדָנִים הוּקְמָה הַיְשִׁיבָה, עַל אֵיזֶה בָּסִיס נוֹסְדָה? כְּשֶׁשָּׁאַל הַסַּבָּא מִסְּלַבּוֹדְקָה זָצָ"ל אֶת רַבּוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסָּלַנְט זָצָ"ל, עַל מָה יָשִׂים אֶת הַדָּגֵשׁ, נַעֲנָה בַּפָּסוּק מִסֵּפֶר יְשַׁעְיָה (נז-טו): "לְהַחְיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, וּלְהַחְיוֹת לֵב נִדְכָּאִים"! זֶה הַמַּפְתֵּחַ לְהַצְלָחָה בַּחִנּוּךְ. בַּבַּיִת, בְּבֵית הַסֵּפֶר וּבַיְשִׁיבָה: לִזְקֹף קוֹמַת הַבֵּן וְהַבַּת, הֶחָנִיךְ וְהַתַּלְמִיד. לְעוֹדֵד וּלְטַפֵּחַ, לָתֵת אֵמוּן וּלְרוֹמֵם! הַכֹּל יוֹדְעִים, שֶׁאֵין מִצְוָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵהַצָּלַת נְפָשׁוֹת. אֵין זְכוּת רַבָּה יוֹתֵר מֵהַחֲיָאַת אָדָם. מִי יִתֵּן וְהָיְתָה נִזְקֶפֶת לִזְכוּתֵנוּ זְכוּת נַעֲלָה זוֹ. אֲבָל כֹּה נְדִירָה הַהִזְדַּמְּנוּת לְהַצִּיל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל. כָּךְ נִדְמֶה לָנוּ, אַךְ טָעוּת בְּיָדֵנוּ. כִּי לְשֵׁם כָּךְ, אֵין אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת רוֹפֵא אוֹ מַצִּיל. דַּי שֶׁיֹּאמַר מִלָּה טוֹבָה, מִלַּת עִידוּד וּמַחְמָאָה. וּפָסוּק הוּא בְּפָרָשָׁתֵנוּ: כֵּיוָן שֶׁבִּשְּׂרוּ אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה וְשִׂמְּחוּהוּ - "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם", הֶחְיוּהוּ! מִלָּה טוֹבָה בַּבַּיִת, חִיּוּךְ, מִשְׁפָּט שֶׁל הַעֲרָכָה, מֶחֱוָה שֶׁל תְּשׂוּמַת לֵב, וְקָנִינוּ אֶת עוֹלָמֵנוּ! הֶחְיֵינוּ אֲחֵרִים, וּלְמַעֲשֶׂה הֶחְיֵינוּ גַּם אֶת עַצְמֵנוּ. אֶת הַרְגָּשׁוֹתֵינוּ וּרְגִישׁוּתֵנוּ! נִצְטַוֵּינוּ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְהַסַּבָּא מִקֶּלֶם זָצָ"ל כָּתַב, שֶׁהַמִּדָּה הָעִקָּרִית וְהַנִּכֶּרֶת בְּיוֹתֵר שֶׁל הַבּוֹרֵא בְּעוֹלָמוֹ, הִיא: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן"! וְרַבֵּנוּ, מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין זָצָ"ל, שֶׁהָלַךְ בְּכָל דַּרְכֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הִצְטַיֵּן בָּהּ כָּל כָּךְ - פַּעַם לֹא חָשׁ בְּטוֹב. בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הִתְקַיְּמָה שִׂמְחָה מִשְׁפַּחְתִּית, וְרַבֵּנוּ הָיָה עֲטֶרֶת הַמִּשְׁפָּחָה וְתִפְאַרְתָּהּ, וְלֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהִשְׁתַּתֵּף! בִּקֵּשׁ שֶׁיִּתְנַצְּלוּ בִּשְׁמוֹ וְיַעֲבִירוּ בִּרְכוֹתָיו. חֻלְשָׁתוֹ גָּבְרָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁחָשְׁשׁוּ לְהַשְׁאִירוֹ לְבַדּוֹ לְשָׁעָה קַלָּה, וּבִקְּשׁוּ מֵאֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁיִּשְׁהֶה עִמּוֹ. הָלְכוּ, וְהַטֶּלֶפוֹן צִלְצֵל. הָאַבְרֵךְ עָנָה - "מִי זֶה", בִּקֵּשׁ רַבֵּנוּ לָדַעַת. אוּלַי זוֹ שְׁאֵלָה בְּעִנְיַן פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ. "מִישֶׁהוּ מְבַקֵּשׁ עֶזְרָה, אֹמַר לוֹ שֶׁיִּתְקַשֵּׁר מָחָר". "תַּעֲבִיר אֵלַי אֶת הַשִּׂיחָה". הִתְבָּרֵר שֶׁהַמְדֻבָּר בִּיהוּדִי שֶׁהִסְתַּבֵּךְ בְּחוֹבוֹת, וְהַנּוֹשִׁים מְעִיקִים לוֹ. מַשְׂכָּרְתּוֹ אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת, וְהֵם מְאַיְּמִים לְהַגִּישׁ נֶגְדּוֹ תְּבִיעוֹת מִשְׁפָּטִיּוֹת, לְעַקֵּל אֶת בֵּיתוֹ וּלְהַחְרִיב עָלָיו אֶת עוֹלָמוֹ. מַדּוּעַ טִלְפֵּן לְרַבֵּנוּ? סְתָם, לְהָסִיחַ לִבּוֹ, לְפָרֵק מוּעַקְתּוֹ. "דְּאָגָה בְּלֵב אִישׁ, יְסִיחֶנָּהּ"... רַבֵּנוּ הִרְגִּיעוֹ, חִזֵּק לִבּוֹ בְּנִטְפֵי נֹחַם וְדִבְרֵי אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶת שְׁמוֹת הַנּוֹשִׁים. אֶת תַּאֲרִיכֵי הַהַלְוָאוֹת וּמוֹעֲדֵי הַפֵּרָעוֹן, וְאֶת מִסְפְּרֵי הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלָּהֶם. שָׁעָה אֲרֻכָּה אָרְכָה הַשִּׂיחָה, וּבְסִיּוּמָהּ הָיָה רַבֵּנוּ - שֶׁהָיָה חַלָּשׁ עוֹד לְפָנֶיהָ – מוּתָשׁ לַחֲלוּטִין. וְאָז הֵחֵל לְחַיֵּג. "מְדַבֵּר מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין", הוֹ, הָרַב! כֵּן, מָה הָעִנְיָן? "בְּעִנְיַן חוֹבוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי". הָרַב יוֹדֵעַ בַּמֶּה הַמְדֻבָּר! הוּא שִׁקֵּר, הוּא הוֹנָה. הִבְטִיחַ שֶׁמְּדֻבָּר בְּהַלְוָאָה לִזְמַן קָצָר, אֲנִי רוֹדֵף אַחֲרָיו כְּבָר שָׁנָה! וְרַבֵּנוּ שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹמֵעַ וְשׁוֹמֵעַ. אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ. "וּמַה בְּכַוָּנָתְךָ לַעֲשׂוֹת?" אֶתְבַּע אוֹתוֹ לְדִין, אַכְרִיחוֹ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ! וְרַבֵּנוּ מְבָרֵר: כַּמָּה זֶה יַעֲלֶה, וְכַמָּה זְמַן יִקַּח, כַּמָּה טְרָחוֹת וְרִיצוֹת וּמְתָחִים. לֹא, אֵינוֹ מַצִּיעַ לְוַתֵּר. אֲבָל לִנְהֹג בְּחָכְמָה, וְגַם לְהַרְוִיחַ מִצְוָה. כִּכְלוֹת הַכֹּל, עֶזְרָה לִיהוּדִי בִּמְצוּקָה. כְּדַאי לִרְאוֹת אֵיךְ אֶפְשָׁר לִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה מִיסוֹדָהּ, לְהַעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. לְשֵׁם כָּךְ מַצִּיעַ הוּא שֶׁיַּמְתִּינוּ עַד שֶׁיְּבָרֵר אֶת הַמַּצָּב לַאֲשׁוּרוֹ, וְיַצִּיעַ פְּרִיסַת תַּשְׁלוּמִים הוֹגֶנֶת. אִם הָרַב אוֹמֵר, כָּל מַה שֶּׁהָרַב מַצִּיעַ. תּוֹדָה, אֵין לְךָ מֻשָּׂג אֵיזֶה מִצְוָה זוֹ, תִּזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת. וְלַמִּסְפָּר הַבָּא. "הָאָדוֹן בַּבַּיִת? מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין מְדַבֵּר. כֵּן, שָׁלוֹם. בְּעִנְיַן הַהַלְוָאָה שֶׁל פְּלוֹנִי. כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ הַכֹּל, אֲבָל נִשְׁמַע" - בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת חָזְרוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה מֵהַשִּׂמְחָה, וּמָצְאוּ אֶת רַבֵּנוּ בְּאֶמְצַע הַשִּׂיחָה, חִוֵּר וְרוֹעֵד וּמוּתָשׁ עַד כְּלוֹת. הָרַבָּנִית נִבְהֲלָה לִרְאוֹתוֹ כָּךְ. שָׁאֲלָה אֶת הָאַבְרֵךְ אוֹדוֹת מָה הַשִּׂיחָה. סִפֵּר מָה הַנּוֹשֵׂא, וְשֶׁרַבֵּנוּ טָרוּד בּוֹ מִזֶּה כַּמָּה שָׁעוֹת. רַבֵּנוּ סִיֵּם אֶת הַשִּׂיחָה בְּהַסְכָּמָה נוֹסֶפֶת, וְעָמַד לְחַיֵּג לַמִּסְפָּר הַבָּא. הִתְמַרְמְרָה הָרַבָּנִית: "מִיט אַיֶיערֶע חֲסָדִים, וֶועט מֶען אַיְיךְ אִין קֶבֶר אַרוּנְטֶער בְּרֶענְגֶען!" - הַחֲסָדִים שֶׁלְּךָ עוֹד יוֹרִידוּךָ שְׁאוֹלָה! בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַזָּה קָם רַבֵּנוּ וְנִצַּב עַל רַגְלָיו, אָמַר בְּתַקִּיפוּת: "לְשֵׁם מָה בָּאנוּ לְעוֹלָם, אִם לֹא כְּדֵי לִגְמֹל מְעַט חֶסֶד עִם יְהוּדִים!"... (קוֹל הַתּוֹרָה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה)