Otzarot-Article

"כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת" (ז-יד) הָבָה נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ זוּג צָעִיר, קוֹרֵן מֵאֹשֶׁר, זֶה עַתָּה נִשְּׂאוּ. וְהֵם מְסַפְּרִים בְּהִתְפַּעֲלוּת, שֶׁקִּבְּלוּ מִ'דּוֹד-מֹשֶׁה' מַתָּנָה נִפְלָאָה לַחֲתֻנָּה, נַרְתִּיק לִמְזוּזָה מִזָּהָב טָהוֹר. לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא הָאוֹת שִׁי"ן מְשֻׁבֶּצֶת עָלָיו בְּיַהֲלוֹמִים נוֹצְצִים.

מַדְגִּישִׁים בְּנֵי הַזּוּג וּמוֹסִיפִים, 'לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁבְּתוֹךְ הַנַּרְתִּיק גַּם הָיְתָה מְזוּזָה כְּשֵׁרָה, כְּתוּבָה עַל קְלָף'.

לִכְאוֹרָה, הָיִינוּ חוֹשְׁבִים לְעַצְמֵנוּ, כִּי זֶה כְּבָר פְּרָט שׁוּלִי. הֲלֹא כֵן?! כִּכְלוֹת הַכֹּל, מַה מְּחִירָהּ שֶׁל הַמְּזוּזָה לְעֻמַּת מְחִיר הַנַּרְתִּיק?!...

אֲבָל בְּפָרָשָׁתֵנוּ מוּכָח שֶׁאֵין הָעִנְיָן שׁוּלִי בִּכְלָל. שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה פְּעָמִים חוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית תְּשׁוּרַת הַנְּשִׂיאִים לַחֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן. כָּל אֶחָד מֵהֶם הֵבִיא "קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ", הַיְנוּ בְּמִשְׁקָל כָּפוּל, "שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה".

וְעוֹד הֵבִיאוּ "כַּף אַחַת (בְּמִשְׁקַל) עֲשָׂרָה (סְלָעִים) זָהָב", אֲבָל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מוֹסִיפָה וּמְצַיֶּנֶת שֶׁהָיְתָה הַכַּף "מְלֵאָה קְטֹרֶת".

נַרְתִּיק זָהָב - וּבְתוֹכוֹ מְזוּזָה.

וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁהַקְּטֹרֶת - הָעִקָּר, הַסֹּלֶת לְמִנְחָה, הַ'מְּזוּזָה' שֶׁבַּנַּרְתִּיק. רַק מַבָּט חָמְרָנִי, מַבָּט שֶׁל חֻלִּין, מַעֲרִיךְ כָּל דָּבָר לְפִי שָׁוְיוֹ הַכַּסְפִּי. לָנוּ יֵשׁ מַבָּט אַחֵר לְגַמְרֵי.

וְאָנוּ נִזְכָּרִים בְּדִבְרֵי הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי (פֵּאָה א-א), עַל אַרְטְבּוֹן – שַׁלִּיט נָכְרִי – שֶׁשִּׁגֵּר דּוֹרוֹן לְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא. שָׁלַח לוֹ מַרְגָּלִית יְקָרָה, יַהֲלוֹם זוֹהֵר, וְצִפָּה לִתְשׁוּרַת גּוֹמְלִין, כַּמּוּבָן.

שָׁלַח לוֹ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְזוּזָה.

שָׁאַל אַרְטְבּוֹן, נִפְגָּע וְנֶעֱלָב: "אֲנִי שָׁלַחְתִּי לְךָ אֶבֶן טוֹבָה שֶׁשָּׁוָה מִילְיוֹנִים, וְאַתָּה הֶחְזַרְתָּ לִי מְזוּזָה שֶׁשָּׁוְיָהּ זוּז אֶחָד?! הֵיכָן הַיַּחַס, הֲרֵי זֶה עֶלְבּוֹן!".

עֲנָהוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: "חַיֶּיךָ, אַתָּה שָׁלַחְתָּ לִי דָּבָר שֶׁאֲנִי חַיָּב לְשָׁמְרוֹ יוֹמָם וָלֵיל, וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ דָּבָר שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אוֹתְךָ יוֹמָם וָלֵיל"...

כִּי הַמַּבָּט צָרִיךְ לִהְיוֹת עֶרְכִּי, גָּבוֹהַּ וּמַעֲמִיק. לֹא שִׁטְחִי, גַּשְׁמִי וַהֲמוֹנִי. הַמַּעֲטֶה הַיָּפֶה, אָסוּר שֶׁיַּסִּיחַ אֶת הַדַּעַת מֵהַפְּנִים, מֵהַתֹּכֶן, מֵהָעִקָּר.

בַּחֲזַ"ל מוּבָא, כִּי הַר סִינַי עָטָה לִקְרַאת הַמַּעֲמָד הַגָּדוֹל דֶּשֶׁא מַרְהִיב עַיִן, עִם פְּרָחִים שֶׁאֵין כְּמוֹתָם לְיֹפִי. אֲבָל כָּל זֶה הָיָה תַּפְאוּרָה. הָעִקָּר הָיָה מַתַּן-תּוֹרָה. וְאַשְׁרֵי הַיּוֹדֵעַ לְהַבְחִין בָּעִקָּר. אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (לִקּוּטֵי מַהֲרִי"ל), שֶׁהָיוּ יְהוּדִים רַבִּים שֶׁהִתְפַּעֲלוּ מֵהָאֵשׁ וּמֵהַלַּפִּידִים, מִקּוֹל הַשּׁוֹפָר הַהוֹלֵךְ וְחָזֵק, מֵהֶעָנָן הֶעָשֵׁן וְהָעֲרָפֶל – עַד שֶׁלֹּא שָׂמוּ לֵב לָ"אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ"...

וְנוֹצַר הָרֹשֶׁם, כִּי כַּדָּבָר הַזֶּה קוֹרֶה לָנוּ 'בְּגָדוֹל' בָּאֹפֶן שֶׁבּוֹ אָנוּ סוֹקְרִים אֶת חַיֵּינוּ וְאֶת הֲוָיָתֵנוּ כָּאן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֶרֶץ הָאָבוֹת, אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. כֹּה הַרְבֵּה טוֹרְחִים אָנוּ לְיַפּוֹת אֶת הַנַּרְתִּיק, לְעַבּוֹת וּלְמָרֵק אֶת כַּף הַזָּהָב. הַכֹּל עֲמֵלִים קָשֶׁה כָּל כָּךְ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת רָמַת הַחַיִּים, כְּדֵי לִחְיוֹת טוֹב יוֹתֵר. עַד שֶׁמֵּרֹב מַאֲמַצִּים לִחְיוֹת טוֹב יוֹתֵר – חַיִּים רַע יוֹתֵר... נוֹטְלִים חוֹבוֹת, נִשְׁחָקִים, מְרַפְּטִים אֶת הָעֲצַבִּים, נַעֲשִׂים קִצְרֵי רוּחַ, מְמֻרְמָרִים, עַצְבָּנִיִּים, מְדֻכָּאִים. וְשׁוֹכְחִים, שֶׁרָמַת חַיִּים הִיא 'נַרְתִּיק' בִּלְבַד, כְּסוּת לַתֹּכֶן שֶׁמּוֹסְכִים לְתוֹכָהּ: חַיֵּי מִשְׁפָּחָה מְאֻשָּׁרִים; חִנּוּךְ בָּנִים לְמִדּוֹת נְאוֹתוֹת וּלְמוֹרֶשֶׁת אָבוֹת; מִלּוּי מַצְבְּרִים רוּחָנִיִּים בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה; שֻׁלְחַן שַׁבָּת חֲוָיָתִי; תְּפִלָּה נִרְגֶּשֶׁת. אֲבָל אִם הַנַּרְתִּיק זָהָב הוּא וּמְשֻׁבָּץ בְּיַהֲלוֹמִים אַךְ הַמְּזוּזָה חֲסֵרָה, לְמַעֲשֶׂה - אֵינוֹ שָׁוֶה מְאוּמָה, כְּלוּם שֶׁבִּכְלוּם.

בְּרַם אִם מְזוּזָה בְּתוֹכוֹ – הַנַּרְתִּיק הַיָּקָר הוּא 'הִדּוּר מִצְוָה', נָאֶה וּמְזַכֶּה אַף בְּשָׂכָר. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ויקרא תשע"ט
	בְּרִיחָה מֵהָרְדִיפָה
	"כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת" (ז-יד) הָבָה נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ זוּג צָעִיר, קוֹרֵן מֵאֹשֶׁר, זֶה עַתָּה נִשְּׂאוּ "כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת" (ז-יד) הָבָה נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ זוּג צָעִיר, קוֹרֵן מֵאֹשֶׁר, זֶה עַתָּה נִשְּׂאוּ. וְהֵם מְסַפְּרִים בְּהִתְפַּעֲלוּת, שֶׁקִּבְּלוּ מִ'דּוֹד-מֹשֶׁה' מַתָּנָה נִפְלָאָה לַחֲתֻנָּה, נַרְתִּיק לִמְזוּזָה מִזָּהָב טָהוֹר. לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא הָאוֹת שִׁי"ן מְשֻׁבֶּצֶת עָלָיו בְּיַהֲלוֹמִים נוֹצְצִים. מַדְגִּישִׁים בְּנֵי הַזּוּג וּמוֹסִיפִים, 'לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁבְּתוֹךְ הַנַּרְתִּיק גַּם הָיְתָה מְזוּזָה כְּשֵׁרָה, כְּתוּבָה עַל קְלָף'. לִכְאוֹרָה, הָיִינוּ חוֹשְׁבִים לְעַצְמֵנוּ, כִּי זֶה כְּבָר פְּרָט שׁוּלִי. הֲלֹא כֵן?! כִּכְלוֹת הַכֹּל, מַה מְּחִירָהּ שֶׁל הַמְּזוּזָה לְעֻמַּת מְחִיר הַנַּרְתִּיק?!... אֲבָל בְּפָרָשָׁתֵנוּ מוּכָח שֶׁאֵין הָעִנְיָן שׁוּלִי בִּכְלָל. שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה פְּעָמִים חוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית תְּשׁוּרַת הַנְּשִׂיאִים לַחֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן. כָּל אֶחָד מֵהֶם הֵבִיא "קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ", הַיְנוּ בְּמִשְׁקָל כָּפוּל, "שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה". וְעוֹד הֵבִיאוּ "כַּף אַחַת (בְּמִשְׁקַל) עֲשָׂרָה (סְלָעִים) זָהָב", אֲבָל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מוֹסִיפָה וּמְצַיֶּנֶת שֶׁהָיְתָה הַכַּף "מְלֵאָה קְטֹרֶת". נַרְתִּיק זָהָב - וּבְתוֹכוֹ מְזוּזָה. וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁהַקְּטֹרֶת - הָעִקָּר, הַסֹּלֶת לְמִנְחָה, הַ'מְּזוּזָה' שֶׁבַּנַּרְתִּיק. רַק מַבָּט חָמְרָנִי, מַבָּט שֶׁל חֻלִּין, מַעֲרִיךְ כָּל דָּבָר לְפִי שָׁוְיוֹ הַכַּסְפִּי. לָנוּ יֵשׁ מַבָּט אַחֵר לְגַמְרֵי. וְאָנוּ נִזְכָּרִים בְּדִבְרֵי הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי (פֵּאָה א-א), עַל אַרְטְבּוֹן – שַׁלִּיט נָכְרִי – שֶׁשִּׁגֵּר דּוֹרוֹן לְרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא. שָׁלַח לוֹ מַרְגָּלִית יְקָרָה, יַהֲלוֹם זוֹהֵר, וְצִפָּה לִתְשׁוּרַת גּוֹמְלִין, כַּמּוּבָן. שָׁלַח לוֹ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מְזוּזָה. שָׁאַל אַרְטְבּוֹן, נִפְגָּע וְנֶעֱלָב: "אֲנִי שָׁלַחְתִּי לְךָ אֶבֶן טוֹבָה שֶׁשָּׁוָה מִילְיוֹנִים, וְאַתָּה הֶחְזַרְתָּ לִי מְזוּזָה שֶׁשָּׁוְיָהּ זוּז אֶחָד?! הֵיכָן הַיַּחַס, הֲרֵי זֶה עֶלְבּוֹן!". עֲנָהוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: "חַיֶּיךָ, אַתָּה שָׁלַחְתָּ לִי דָּבָר שֶׁאֲנִי חַיָּב לְשָׁמְרוֹ יוֹמָם וָלֵיל, וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ דָּבָר שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אוֹתְךָ יוֹמָם וָלֵיל"... כִּי הַמַּבָּט צָרִיךְ לִהְיוֹת עֶרְכִּי, גָּבוֹהַּ וּמַעֲמִיק. לֹא שִׁטְחִי, גַּשְׁמִי וַהֲמוֹנִי. הַמַּעֲטֶה הַיָּפֶה, אָסוּר שֶׁיַּסִּיחַ אֶת הַדַּעַת מֵהַפְּנִים, מֵהַתֹּכֶן, מֵהָעִקָּר. בַּחֲזַ"ל מוּבָא, כִּי הַר סִינַי עָטָה לִקְרַאת הַמַּעֲמָד הַגָּדוֹל דֶּשֶׁא מַרְהִיב עַיִן, עִם פְּרָחִים שֶׁאֵין כְּמוֹתָם לְיֹפִי. אֲבָל כָּל זֶה הָיָה תַּפְאוּרָה. הָעִקָּר הָיָה מַתַּן-תּוֹרָה. וְאַשְׁרֵי הַיּוֹדֵעַ לְהַבְחִין בָּעִקָּר. אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (לִקּוּטֵי מַהֲרִי"ל), שֶׁהָיוּ יְהוּדִים רַבִּים שֶׁהִתְפַּעֲלוּ מֵהָאֵשׁ וּמֵהַלַּפִּידִים, מִקּוֹל הַשּׁוֹפָר הַהוֹלֵךְ וְחָזֵק, מֵהֶעָנָן הֶעָשֵׁן וְהָעֲרָפֶל – עַד שֶׁלֹּא שָׂמוּ לֵב לָ"אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ"... וְנוֹצַר הָרֹשֶׁם, כִּי כַּדָּבָר הַזֶּה קוֹרֶה לָנוּ 'בְּגָדוֹל' בָּאֹפֶן שֶׁבּוֹ אָנוּ סוֹקְרִים אֶת חַיֵּינוּ וְאֶת הֲוָיָתֵנוּ כָּאן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֶרֶץ הָאָבוֹת, אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. כֹּה הַרְבֵּה טוֹרְחִים אָנוּ לְיַפּוֹת אֶת הַנַּרְתִּיק, לְעַבּוֹת וּלְמָרֵק אֶת כַּף הַזָּהָב. הַכֹּל עֲמֵלִים קָשֶׁה כָּל כָּךְ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת רָמַת הַחַיִּים, כְּדֵי לִחְיוֹת טוֹב יוֹתֵר. עַד שֶׁמֵּרֹב מַאֲמַצִּים לִחְיוֹת טוֹב יוֹתֵר – חַיִּים רַע יוֹתֵר... נוֹטְלִים חוֹבוֹת, נִשְׁחָקִים, מְרַפְּטִים אֶת הָעֲצַבִּים, נַעֲשִׂים קִצְרֵי רוּחַ, מְמֻרְמָרִים, עַצְבָּנִיִּים, מְדֻכָּאִים. וְשׁוֹכְחִים, שֶׁרָמַת חַיִּים הִיא 'נַרְתִּיק' בִּלְבַד, כְּסוּת לַתֹּכֶן שֶׁמּוֹסְכִים לְתוֹכָהּ: חַיֵּי מִשְׁפָּחָה מְאֻשָּׁרִים; חִנּוּךְ בָּנִים לְמִדּוֹת נְאוֹתוֹת וּלְמוֹרֶשֶׁת אָבוֹת; מִלּוּי מַצְבְּרִים רוּחָנִיִּים בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה; שֻׁלְחַן שַׁבָּת חֲוָיָתִי; תְּפִלָּה נִרְגֶּשֶׁת. אֲבָל אִם הַנַּרְתִּיק זָהָב הוּא וּמְשֻׁבָּץ בְּיַהֲלוֹמִים אַךְ הַמְּזוּזָה חֲסֵרָה, לְמַעֲשֶׂה - אֵינוֹ שָׁוֶה מְאוּמָה, כְּלוּם שֶׁבִּכְלוּם. בְּרַם אִם מְזוּזָה בְּתוֹכוֹ – הַנַּרְתִּיק הַיָּקָר הוּא 'הִדּוּר מִצְוָה', נָאֶה וּמְזַכֶּה אַף בְּשָׂכָר. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)