Otzarot-Article

"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'" (ב-א) רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל פֵּרֵשׁ מִקְרָא זוֹ בְּדֶרֶךְ הַדְּרוּשׁ. שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁהַתְּפִלּוֹת נִתְקְנוּ בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּנוֹת (בְּרָכוֹת כ:). וְהַתְּפִלָּה עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב הִיא, אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא. "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה', סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ". בָּרִאשׁוֹנָה עָלָיו לִרְאוֹת שֶׁיִּהְיוּ דִּבּוּרָיו בְּרוּרִים וּתְפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו כְּסֹלֶת נְקִיָּה. "וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן", הַשֶּׁמֶן רוֹמֵז לְאוֹר הַחָכְמָה - "הָרוֹאֶה שֶׁמֶן זַיִת בַּחֲלוֹם יְצַפֶּה לִמְאוֹר תּוֹרָה" (בְּרָכוֹת נז.)."וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה", הַמֻּבְחָר שֶׁבְּסַמְמְנֵי הַקְּטֹרֶת. אוֹ אָז תַּעֲלֶה תְּפִלָּתוֹ לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לַה', וְתִכּוֹן תְּפִלָּתוֹ קְטֹרֶת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ.

סִפֵּר רַבֵּנוּ מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵין זָצָ"ל: זְקֵנוֹ שֶׁל אָבִי, שֶׁאָבִי קָרוּי עַל שְׁמוֹ, הָיָה הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי דָּוִד פַיינְשְׁטֵיין זָצָ"ל, מִצֶּאֱצָאֵי הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם זָצָ"ל אֲחִי רַבֵּנוּ הַגְּרָ"א זָצָ"ל, בַּעַל "מַעֲלוֹת הַתּוֹרָה", וּלְמַעְלָה בַּקֹּדֶשׁ הַגָּאוֹן בַּעַל "בְּאֵר הַגּוֹלָה".

בְּהַכִּירוֹ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו, חָרִיצוּתוֹ וְיָשְׁרוֹ, בִּקְּשׁוֹ הַפָּרִיץ שֶׁיְּכַהֵן כִּמְנַהֵל אֲחֻזָּתוֹ. רַבִּי דָּוִד הִתְנָה תְּנַאי אֶחָד: שֶׁבְּהַגִּיעַ עֵת הַתְּפִלָּה יִהְיֶה מְשֻׁחְרָר מִכָּל חוֹבוֹתָיו. אֵין לוֹ עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה' אֱלֹקָיו. הִסְכִּים הַפָּרִיץ, וַעֲסָקָיו שִׂגְשְׂגוּ בְּפִקּוּחוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד. אֲבָל בְּהַגִּיעַ עֵת הַתְּפִלָּה עָזַב הַכֹּל, גַּם אִם הָיָה בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל פְּגִישָׁה וּבְסַעֲרַת מַשָּׂא וּמַתָּן. הִתְנַתֵּק מֵהַכֹּל וְעָמַד בְּרִכּוּז עָצוּם לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, בְּשִׁכְחַת עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.

יוֹם אֶחָד נוֹעַד הַפָּרִיץ עִם חֲבֵרָיו, וְכָל אֶחָד מֵהֶם הִתְפָּאֵר בִּיהוּדִי הֶחָצֵר שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ. כַּמָּה חָכָם הוּא, וְנֶאֱמָן, וּמָסוּר. אָמַר הַפָּרִיץ: "בְּכֻלָּם אֵין כִּמְנַהֵל הָאֲחֻזָּה שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן לִי"...

תָּמְהוּ, וְהִסְבִּיר: "וַדַּאי, נֶאֱמָן וְיָשָׁר מֵאֵין כָּמוֹהוּ. אֲבָל כְּשֶׁמַּגִּיעָה עֵת הַתְּפִלָּה מִתְנַתֵּק הוּא כָּלִיל, עוֹמֵד הוּא לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ כְּמוֹ... כְּמוֹ... כְּמוֹ קוֹזָק לִפְנֵי הַצָּאר! כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה, הוּא עוֹשֶׂה זֹאת בְּרִכּוּז כֹּה מֻחְלָט עַד שֶׁאֵין לִי סָפֵק, שֶׁאִלּוּ הָיוּ יוֹרִים אָז בְּרוֹבֶה מֵעַל רֹאשׁוֹ, לֹא יָחוּשׁ בְּכָךְ כְּלָל!"

"אֵין כָּזֶה דָּבָר!" פָּסְקוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד.

"כָּךְ הוּא, בְּלִי סָפֵק", הִתְעַקֵּשׁ הַפָּרִיץ. "עַל כַּמָּה אַתֶּם מִתְעָרְבִים?!"

סְכוּמֵי עָתֵק הֻפְרְחוּ, וְהַפָּרִיץ שָׁלַח לְבָרֵר הֵיכָן שׁוֹהֶה כָּעֵת מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה.

בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ שֶׁהוּא בַּשָּׂדֶה, מְפַקֵּחַ עַל עֲבוֹדַת הָאִכָּרִים.

אָמַר הַפָּרִיץ: "תַּעַקְבוּ אַחֲרָיו. כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּתְּפִלָּה, תָּבוֹאוּ וְתוֹדִיעוּ".

צָחֲקוּ חֲבֵרָיו: "עַד שֶׁנַּגִּיעַ, יְסַיֵּם אֶת תְּפִלָּתוֹ!"

"אֵינְכֶם מַכִּירִים, לֹא אוֹתוֹ וְלֹא אֶת תְּפִלָּתוֹ", עָנָה הַפָּרִיץ.

בָּאוּ וְהוֹדִיעוּם, וְעָלוּ לְמַרְכְּבוֹתֵיהֶם. בְּקוֹל שִׁקְשׁוּק גַּלְגַּלִּים, הַלְמוּת פְּרָסוֹת, צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים וּצְנִיפַת סוּסִים הִגִּיעוּ, וְרָאוּ אֶת הַפּוֹעֲלִים הַשּׁוֹקְדִים עַל מְלַאכְתָּם וְאֶת רַבִּי דָּוִד עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה כְּגוּשׁ שַׁחַם, צוּר חַלָּמִישׁ. יָדָיו עַל לִבּוֹ, וְעֵינָיו עֲצוּמוֹת. הִתְקָרְבוּ בַּהֲמֻלָּה, וְלֹא נָע וְלֹא זָע. הַפָּרִיץ דָּרַךְ אֶת רוֹבֵהוּ. כְּשֶׁרַבִּי דָּוִד הִשְׁתַּחֲוָה, יָרָה מֵעַל רֹאשׁוֹ. כָּל הַפּוֹעֲלִים הִזְדַּקְּפוּ לְשֵׁמַע רַעַם הַיְרִיָּה, וְרַבִּי דָּוִד לֹא שָׁמַע דָּבָר. רֶגַע אָרֹךְ הִשְׁתּוֹחֵחַ, הִזְדַּקֵּף בְּנַחַת, וְהִמְשִׁיךְ תְּפִלָּתוֹ עַד גְּמִירָא.

הַפָּרִיץ זָכָה בַּהִתְעָרְבוּת. כָּךְ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל, אָמַר רַבֵּנוּ.

וְנַחְנוּ מָה... (אִגְּרוֹת מֹשֶׁה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה)

	כי תשא תשע"ט
	מַדּוּעַ יֵשׁ לְמַכְשִׁירֵי הַתִּקְשֹׁרֶת כַּפְתּוֹר?
	"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'" (ב-א) רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל פֵּרֵשׁ מִקְרָא זוֹ בְּדֶרֶךְ הַדְּרוּשׁ. שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁהַתְּפִלּוֹת נִתְקְנוּ בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּנוֹת (בְּרָכוֹת כ:). וְהַתְּפִלָּה עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב הִיא, אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא. "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה', סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ". בָּרִאשׁוֹנָה עָלָיו לִרְאוֹת שֶׁיִּהְיוּ דִּבּוּרָיו בְּרוּרִים וּתְפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו כְּסֹלֶת נְקִיָּה. "וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן", הַשֶּׁמֶן רוֹמֵז לְאוֹר הַחָכְמָה - "הָרוֹאֶה שֶׁמֶן זַיִת בַּחֲלוֹם יְצַפֶּה לִמְאוֹר תּוֹרָה" (בְּרָכוֹת נז.)."וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה", הַמֻּבְחָר שֶׁבְּסַמְמְנֵי הַקְּטֹרֶת. אוֹ אָז תַּעֲלֶה תְּפִלָּתוֹ לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לַה', וְתִכּוֹן תְּפִלָּתוֹ קְטֹרֶת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. סִפֵּר רַבֵּנוּ מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הָרַב מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵין זָצָ"ל: זְקֵנוֹ שֶׁל אָבִי, שֶׁאָבִי קָרוּי עַל שְׁמוֹ, הָיָה הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי דָּוִד פַיינְשְׁטֵיין זָצָ"ל, מִצֶּאֱצָאֵי הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם זָצָ"ל אֲחִי רַבֵּנוּ הַגְּרָ"א זָצָ"ל, בַּעַל "מַעֲלוֹת הַתּוֹרָה", וּלְמַעְלָה בַּקֹּדֶשׁ הַגָּאוֹן בַּעַל "בְּאֵר הַגּוֹלָה". בְּהַכִּירוֹ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו, חָרִיצוּתוֹ וְיָשְׁרוֹ, בִּקְּשׁוֹ הַפָּרִיץ שֶׁיְּכַהֵן כִּמְנַהֵל אֲחֻזָּתוֹ. רַבִּי דָּוִד הִתְנָה תְּנַאי אֶחָד: שֶׁבְּהַגִּיעַ עֵת הַתְּפִלָּה יִהְיֶה מְשֻׁחְרָר מִכָּל חוֹבוֹתָיו. אֵין לוֹ עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה' אֱלֹקָיו. הִסְכִּים הַפָּרִיץ, וַעֲסָקָיו שִׂגְשְׂגוּ בְּפִקּוּחוֹ שֶׁל רַבִּי דָּוִד. אֲבָל בְּהַגִּיעַ עֵת הַתְּפִלָּה עָזַב הַכֹּל, גַּם אִם הָיָה בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל פְּגִישָׁה וּבְסַעֲרַת מַשָּׂא וּמַתָּן. הִתְנַתֵּק מֵהַכֹּל וְעָמַד בְּרִכּוּז עָצוּם לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, בְּשִׁכְחַת עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ. יוֹם אֶחָד נוֹעַד הַפָּרִיץ עִם חֲבֵרָיו, וְכָל אֶחָד מֵהֶם הִתְפָּאֵר בִּיהוּדִי הֶחָצֵר שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ. כַּמָּה חָכָם הוּא, וְנֶאֱמָן, וּמָסוּר. אָמַר הַפָּרִיץ: "בְּכֻלָּם אֵין כִּמְנַהֵל הָאֲחֻזָּה שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן לִי"... תָּמְהוּ, וְהִסְבִּיר: "וַדַּאי, נֶאֱמָן וְיָשָׁר מֵאֵין כָּמוֹהוּ. אֲבָל כְּשֶׁמַּגִּיעָה עֵת הַתְּפִלָּה מִתְנַתֵּק הוּא כָּלִיל, עוֹמֵד הוּא לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ כְּמוֹ... כְּמוֹ... כְּמוֹ קוֹזָק לִפְנֵי הַצָּאר! כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה, הוּא עוֹשֶׂה זֹאת בְּרִכּוּז כֹּה מֻחְלָט עַד שֶׁאֵין לִי סָפֵק, שֶׁאִלּוּ הָיוּ יוֹרִים אָז בְּרוֹבֶה מֵעַל רֹאשׁוֹ, לֹא יָחוּשׁ בְּכָךְ כְּלָל!" "אֵין כָּזֶה דָּבָר!" פָּסְקוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד. "כָּךְ הוּא, בְּלִי סָפֵק", הִתְעַקֵּשׁ הַפָּרִיץ. "עַל כַּמָּה אַתֶּם מִתְעָרְבִים?!" סְכוּמֵי עָתֵק הֻפְרְחוּ, וְהַפָּרִיץ שָׁלַח לְבָרֵר הֵיכָן שׁוֹהֶה כָּעֵת מְנַהֵל הָאֲחֻזָּה. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ שֶׁהוּא בַּשָּׂדֶה, מְפַקֵּחַ עַל עֲבוֹדַת הָאִכָּרִים. אָמַר הַפָּרִיץ: "תַּעַקְבוּ אַחֲרָיו. כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּתְּפִלָּה, תָּבוֹאוּ וְתוֹדִיעוּ". צָחֲקוּ חֲבֵרָיו: "עַד שֶׁנַּגִּיעַ, יְסַיֵּם אֶת תְּפִלָּתוֹ!" "אֵינְכֶם מַכִּירִים, לֹא אוֹתוֹ וְלֹא אֶת תְּפִלָּתוֹ", עָנָה הַפָּרִיץ. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּם, וְעָלוּ לְמַרְכְּבוֹתֵיהֶם. בְּקוֹל שִׁקְשׁוּק גַּלְגַּלִּים, הַלְמוּת פְּרָסוֹת, צִלְצוּל פַּעֲמוֹנִים וּצְנִיפַת סוּסִים הִגִּיעוּ, וְרָאוּ אֶת הַפּוֹעֲלִים הַשּׁוֹקְדִים עַל מְלַאכְתָּם וְאֶת רַבִּי דָּוִד עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה כְּגוּשׁ שַׁחַם, צוּר חַלָּמִישׁ. יָדָיו עַל לִבּוֹ, וְעֵינָיו עֲצוּמוֹת. הִתְקָרְבוּ בַּהֲמֻלָּה, וְלֹא נָע וְלֹא זָע. הַפָּרִיץ דָּרַךְ אֶת רוֹבֵהוּ. כְּשֶׁרַבִּי דָּוִד הִשְׁתַּחֲוָה, יָרָה מֵעַל רֹאשׁוֹ. כָּל הַפּוֹעֲלִים הִזְדַּקְּפוּ לְשֵׁמַע רַעַם הַיְרִיָּה, וְרַבִּי דָּוִד לֹא שָׁמַע דָּבָר. רֶגַע אָרֹךְ הִשְׁתּוֹחֵחַ, הִזְדַּקֵּף בְּנַחַת, וְהִמְשִׁיךְ תְּפִלָּתוֹ עַד גְּמִירָא. הַפָּרִיץ זָכָה בַּהִתְעָרְבוּת. כָּךְ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל, אָמַר רַבֵּנוּ. וְנַחְנוּ מָה... (אִגְּרוֹת מֹשֶׁה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה)