Otzarot-Article

"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (כה-ב) פְּנִיָּתָם הַנּוֹאֶשֶׁת שֶׁל עֲנִיֵּי הָעִיר אֶל הָרַב, הֵבִיאָה אוֹתוֹ לִקְרִיאָה נִרְגֶּשֶׁת מֵעַל בִּימַת בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּדְבַר תְּרוּמַת 'קִמְחָא דְפִסְחָא' לְנִזְקָקִים. לְמָחֳרָת, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָרַב לִלְמֹד, הִתְעַנְיְנוּ תַּלְמִידָיו אִם דְּרָשָׁתוֹ נָשְׂאָה פֵּרוֹת.

"הִגַּעְתִּי לְהֶשֵּׂג שֶׁל חֲמִשִּׁים אֲחוּזִים", הֵשִׁיב הָרַב בִּקְרִיצָה, "הָעֲנִיִּים כְּבָר מוּכָנִים לְקַבֵּל, כָּעֵת נִשְׁאַר רַק לִפְעֹל שֶׁהָעֲשִׁירִים יַסְכִּימוּ לָתֵת..."

בַּצִּוּוּי עַל תְּרוּמַת הַמִּשְׁכָּן, הִדְגִּישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה". בָּרוּר הֲרֵי שֶׁה' אֵינוֹ זָקוּק לַכֶּסֶף הַזֶּה, אִם כֵּן מָה הַהַדְגָּשָׁה "לִי"? אֶלָּא מְבָאֲרִים חֲזַ"ל "לִי - לִשְׁמִי". הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַדְגִּישׁ בִּפְנֵי מֹשֶׁה אֶת הַצֹּרֶךְ בְּכַוָּנָה לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּעֵת הַתְּרוּמָה לִבְנִיַּת הַמִּשְׁכָּן.

וְאָמְנָם, אַחַת הַמִּצְווֹת שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לַעֲשׂוֹתָן לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מִצְוַת הַצְּדָקָה. יֵשׁ אֲנָשִׁים הַתּוֹרְמִים לְבַקָּשַׁת גַּבַּאי הַצְּדָקָה, רַק כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵחָשְׁבוּ לְקַמְצָנִים, וּלְעֻמָּתָם יֵשׁ אֲנָשִׁים הַמְחַפְּשִׂים אֶת הַגַּבַּאי לִתְרֹם לוֹ, רַק כְּדֵי לְהַאדִיר אֶת שְׁמָם, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהֵם מְשַׁלְּמִים עֲבוּר פִּרְסֹמֶת לָעֵסֶק שֶׁלָּהֶם... הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם, שֶׁאֵינָם מְקַיְּמִים מִצְוַת צְדָקָה בִּשְׁלֵמוּת לְשֵׁם שָׁמַיִם.

לְפִיכָךְ, בָּאָה הַתּוֹרָה לְלַמֵּד לָאָדָם שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא תּוֹרֵם מִכַּסְפּוֹ עֲבוּר עֲנִיִּים אוֹ הַחְזָקַת תּוֹרָה, יִשְׁתַּדֵּל כְּכָל שֶׁיּוּכַל לְהַפְחִית אֶת הַנְּגִיעָה הָאִישִׁית. יִזְכֹּר וְיַזְכִּיר לְעַצְמוֹ כִּי הַכֶּסֶף אֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ, וּכְשֶׁהוּא תּוֹרֵם לִצְדָקָה, בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה לְעַצְמוֹ.

פַּעַם הִגִּיעַ אֶל לִשְׁכָּתוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ זָצָ"ל יְהוּדִי עָשִׁיר גָּדוֹל מִחוּץ לָאָרֶץ, אֲשֶׁר הָיָה יָדוּעַ כְּנַדְבָן גָּדוֹל. בְּאוֹתָהּ עֵת, נִקְלַע לְמַשְׁבֵּר כַּלְכָּלִי חָמוּר. הַבַּנְקִים לֹא נָתְנוּ לוֹ יוֹתֵר אַשְׁרַאי, בַּעֲלֵי הַחוֹב דָּרְשׁוּ אֶת שֶׁלָּהֶם, וְלֹא רָחַק הַיּוֹם שֶׁהוּא יֻכְרַז כְּפוֹשֵׁט רֶגֶל.

אֶל בֵּית הָרַב הִגִּיעַ בְּלֵב נוֹאָשׁ, וּבִקֵּשׁ בְּקוֹל נָמוּךְ: "כְּבוֹד הָרַב, אֲנִי זָקוּק לִבְרָכָה. אִם לֹא יִקְרֶה נֵס, אֶהֱפֹךְ לְעָנִי מָרוּד".

"כַּמָּה שָׁוִים עֲסָקֶיךָ כַּיּוֹם?" הִתְעַנְיֵן הָרַב. "כִּמְעַט כְּלוּם", הֵשִׁיב הֶעָשִׁיר בְּבוּשָׁה, "אַף אֶחָד אֵינוֹ מוּכָן לִקְנוֹת עֲסָקִים כּוֹשְׁלִים".

"אֲנִי מוּכָן לִקְנוֹת אֶת עֲסָקֶיךָ!" הִפְתִּיעַ אוֹתוֹ הָרַב, "לֹא אֶת הַכֹּל, רַק חֵצִי. הַאִם תִּהְיֶה מוּכָן לְהַכְנִיס אוֹתִי שֻׁתָּף בַּעֲסָקֶיךָ?"

"כַּמּוּבָן", הוּאֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הֶעָשִׁיר, שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ הֵבִין לְאָן הָרַב חוֹתֵר.

"אִם כָּךְ", הָיָה הָרַב מַעֲשִׂי, "הָבָה וְנִקְרָא לְעוֹרֵךְ דִּין, וְנַחְתֹּם חוֹזֵה שֻׁתָּפוּת בֵּינֵינוּ".

"אֵין צֹרֶךְ, כְּבוֹד הָרַב. אֲנִי אִישׁ עֲסָקִים, וּמִלָּה שֶׁלִּי זוֹ מִלָּה!" הִצְהִיר הֶעָשִׁיר חֲגִיגִית. הָרַב חִיֵּךְ, לָחַץ אֶת יָדוֹ וְאָמַר: "וּבְכֵן, רֵאשִׁית לַכֹּל, אֲבַקֵּשׁ כְּשֻׁתָּף, שֶׁהָעֲסָקִים שֶׁלָּנוּ יִהְיוּ סְגוּרִים בְּשַׁבָּת".

פָּנָיו שֶׁל הֶעָשִׁיר הִתְקַדְּרוּ. "אִי אֶפְשָׁר, כְּבוֹד הָרַב. בְּחוּץ לָאָרֶץ כָּל הָעֲסָקִים פְּתוּחִים בְּשַׁבָּת. אִם אֶסְגֹּר אֶת הָעֲסָקִים בְּשַׁבָּת, אֶשְׁקַע בְּחוֹבוֹת כְּבֵדִים יוֹתֵר".

"חוּ"ל, לֹא חוּ"ל, הָעֲסָקִים שֶׁלִּי אֵינָם עוֹבְדִים בְּשַׁבָּת! אִם אֲנַחְנוּ שֻׁתָּפִים, וּמִלָּה זוֹ מִלָּה, עָלֶיךָ לַעֲמֹד בְּכָךְ!" דִּבְרֵי הָרַב הָיוּ נֶחֱרָצִים, וְהֶעָשִׁיר, שֶׁחָשַׁשׁ לְאַבֵּד אֶת שֻׁתָּפוּתוֹ הַטְּרִיָּה שֶׁל הָרַב, הִבְטִיחַ לְקַיֵּם זֹאת.

לְנֹכַח הַהַבְטָחָה, בֵּרֵךְ הָרַב אֶת הֶעָשִׁיר בִּבְרָכָה וְהַצְלָחָה. הָאִישׁ נִפְרַד מֵהָרַב לְשָׁלוֹם וְטָס חֲזָרָה לְבֵיתוֹ שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ.

כַּעֲבֹר תְּקוּפָה שָׁב לָאָרֶץ, וּמִהֵר לְלִשְׁכָּתוֹ שֶׁל הָרַב כְּשֶׁפָּנָיו צוֹהֲלוֹת. "כְּבוֹד הָרַב", בִּשֵּׂר, "עָמַדְתִּי בְּהַבְטָחָתִי, סָגַרְתִּי אֶת הָעֲסָקִים שֶׁלָּנוּ בְּשַׁבָּת, וּבָרוּךְ ה', בְּאֹרַח נֵס, הֶחְזַרְתִּי אֶת כָּל הַחוֹבוֹת וְחָזַרְתִּי לְמַעֲמָדִי וּלְעָשְׁרִי".

הָרַב הִבִּיט אֵלָיו בְּחִיּוּכוֹ הַנָּעִים: "בָּרוּךְ ה', הַשַּׁבָּת הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה. הַמְשֵׁךְ כָּךְ!" הוֹדָה הֶעָשִׁיר לְרַב, וּבְטֶרֶם יָצָא, שָׁלַף הַמְחָאָה מְכֻבֶּדֶת מִכִּיסוֹ, וְהִגִּישָׁהּ לָרַב בְּאָמְרוֹ: "כְּבוֹד הָרַב, זֶה חֶלְקוֹ שֶׁל הָרַב בָּרְוָחִים. הֲלֹא אֲנַחְנוּ שֻׁתָּפִים..."

הָרַב הִתְבּוֹנֵן בַּהַמְחָאָה, הִרְהֵר לְמֶשֶׁךְ רֶגַע וּשְׁנַיִם, וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל: "תּוּכַל לַעֲשׂוֹת לִי טוֹבָה?"

"כֵּן, בְּוַדַּאי", עָנָה הֶעָשִׁיר. "אִם כֵּן", בִּקֵּשׁ הָרַב, "גַּשׁ לַחֲנוּת סְפָרִים בִּשְׁכוּנַת גְּאֻלָּה, וּרְכֹשׁ הַרְבֵּה סִפְרֵי סִפּוּרֵי צַדִּיקִים עֲבוּר יְלָדֶיךָ. אַחַר כָּךְ, לֵךְ לַחֲנוּת הַסְּמוּכָה, וּרְכֹשׁ פָּמוֹטוֹת שֶׁל כֶּסֶף מְהֻדָּרִים לְשַׁבָּת עֲבוּר אִשְׁתְּךָ. יֵשׁ כָּאן מַסְפִּיק כֶּסֶף גַּם בִּשְׁבִיל זֶה וְגַם בִּשְׁבִיל זֶה".

"אֲבָל, הָרַב", נִסָּה הֶעָשִׁיר לִמְחוֹת, "זֶה הַכֶּסֶף שֶׁל הָרַב, לֹא שֶׁלִּי!"

"נָכוֹן", אִשֵּׁר הָרַב, "זֶה הַכֶּסֶף שֶׁלִּי, וְזֶה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּעֲשֶׂה בּוֹ!"...

לֶעָשִׁיר לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה, וְהוּא עָשָׂה כְּדִבְרֵי הָרַב. וְכָךְ הָפַךְ הָרַב אֶת בֵּיתוֹ לְבַיִת יְהוּדִי כָּשֵׁר וְטָהוֹר, בַּיִת מְקֻדָּשׁ הָרָאוּי לְשַׁמֵּשׁ מָקוֹם לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָה. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	כי תשא תשע"ט
	לֹא הַגִּיל קוֹבֵעַ
	"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (כה-ב) פְּנִיָּתָם הַנּוֹאֶשֶׁת שֶׁל עֲנִיֵּי הָעִיר אֶל הָרַב, הֵבִיאָה אוֹתוֹ לִקְרִיאָה נִרְגֶּשֶׁת מֵעַל בִּימַת בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּדְבַר תְּרוּמַת 'קִמְחָא דְפִסְחָא' לְנִזְקָקִים. לְמָחֳרָת, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָרַב לִלְמֹד, הִתְעַנְיְנוּ תַּלְמִידָיו אִם דְּרָשָׁתוֹ נָשְׂאָה פֵּרוֹת. "הִגַּעְתִּי לְהֶשֵּׂג שֶׁל חֲמִשִּׁים אֲחוּזִים", הֵשִׁיב הָרַב בִּקְרִיצָה, "הָעֲנִיִּים כְּבָר מוּכָנִים לְקַבֵּל, כָּעֵת נִשְׁאַר רַק לִפְעֹל שֶׁהָעֲשִׁירִים יַסְכִּימוּ לָתֵת..." בַּצִּוּוּי עַל תְּרוּמַת הַמִּשְׁכָּן, הִדְגִּישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה". בָּרוּר הֲרֵי שֶׁה' אֵינוֹ זָקוּק לַכֶּסֶף הַזֶּה, אִם כֵּן מָה הַהַדְגָּשָׁה "לִי"? אֶלָּא מְבָאֲרִים חֲזַ"ל "לִי - לִשְׁמִי". הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַדְגִּישׁ בִּפְנֵי מֹשֶׁה אֶת הַצֹּרֶךְ בְּכַוָּנָה לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּעֵת הַתְּרוּמָה לִבְנִיַּת הַמִּשְׁכָּן. וְאָמְנָם, אַחַת הַמִּצְווֹת שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לַעֲשׂוֹתָן לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מִצְוַת הַצְּדָקָה. יֵשׁ אֲנָשִׁים הַתּוֹרְמִים לְבַקָּשַׁת גַּבַּאי הַצְּדָקָה, רַק כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵחָשְׁבוּ לְקַמְצָנִים, וּלְעֻמָּתָם יֵשׁ אֲנָשִׁים הַמְחַפְּשִׂים אֶת הַגַּבַּאי לִתְרֹם לוֹ, רַק כְּדֵי לְהַאדִיר אֶת שְׁמָם, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהֵם מְשַׁלְּמִים עֲבוּר פִּרְסֹמֶת לָעֵסֶק שֶׁלָּהֶם... הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם, שֶׁאֵינָם מְקַיְּמִים מִצְוַת צְדָקָה בִּשְׁלֵמוּת לְשֵׁם שָׁמַיִם. לְפִיכָךְ, בָּאָה הַתּוֹרָה לְלַמֵּד לָאָדָם שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא תּוֹרֵם מִכַּסְפּוֹ עֲבוּר עֲנִיִּים אוֹ הַחְזָקַת תּוֹרָה, יִשְׁתַּדֵּל כְּכָל שֶׁיּוּכַל לְהַפְחִית אֶת הַנְּגִיעָה הָאִישִׁית. יִזְכֹּר וְיַזְכִּיר לְעַצְמוֹ כִּי הַכֶּסֶף אֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ, וּכְשֶׁהוּא תּוֹרֵם לִצְדָקָה, בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה לְעַצְמוֹ. פַּעַם הִגִּיעַ אֶל לִשְׁכָּתוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ זָצָ"ל יְהוּדִי עָשִׁיר גָּדוֹל מִחוּץ לָאָרֶץ, אֲשֶׁר הָיָה יָדוּעַ כְּנַדְבָן גָּדוֹל. בְּאוֹתָהּ עֵת, נִקְלַע לְמַשְׁבֵּר כַּלְכָּלִי חָמוּר. הַבַּנְקִים לֹא נָתְנוּ לוֹ יוֹתֵר אַשְׁרַאי, בַּעֲלֵי הַחוֹב דָּרְשׁוּ אֶת שֶׁלָּהֶם, וְלֹא רָחַק הַיּוֹם שֶׁהוּא יֻכְרַז כְּפוֹשֵׁט רֶגֶל. אֶל בֵּית הָרַב הִגִּיעַ בְּלֵב נוֹאָשׁ, וּבִקֵּשׁ בְּקוֹל נָמוּךְ: "כְּבוֹד הָרַב, אֲנִי זָקוּק לִבְרָכָה. אִם לֹא יִקְרֶה נֵס, אֶהֱפֹךְ לְעָנִי מָרוּד". "כַּמָּה שָׁוִים עֲסָקֶיךָ כַּיּוֹם?" הִתְעַנְיֵן הָרַב. "כִּמְעַט כְּלוּם", הֵשִׁיב הֶעָשִׁיר בְּבוּשָׁה, "אַף אֶחָד אֵינוֹ מוּכָן לִקְנוֹת עֲסָקִים כּוֹשְׁלִים". "אֲנִי מוּכָן לִקְנוֹת אֶת עֲסָקֶיךָ!" הִפְתִּיעַ אוֹתוֹ הָרַב, "לֹא אֶת הַכֹּל, רַק חֵצִי. הַאִם תִּהְיֶה מוּכָן לְהַכְנִיס אוֹתִי שֻׁתָּף בַּעֲסָקֶיךָ?" "כַּמּוּבָן", הוּאֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הֶעָשִׁיר, שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ הֵבִין לְאָן הָרַב חוֹתֵר. "אִם כָּךְ", הָיָה הָרַב מַעֲשִׂי, "הָבָה וְנִקְרָא לְעוֹרֵךְ דִּין, וְנַחְתֹּם חוֹזֵה שֻׁתָּפוּת בֵּינֵינוּ". "אֵין צֹרֶךְ, כְּבוֹד הָרַב. אֲנִי אִישׁ עֲסָקִים, וּמִלָּה שֶׁלִּי זוֹ מִלָּה!" הִצְהִיר הֶעָשִׁיר חֲגִיגִית. הָרַב חִיֵּךְ, לָחַץ אֶת יָדוֹ וְאָמַר: "וּבְכֵן, רֵאשִׁית לַכֹּל, אֲבַקֵּשׁ כְּשֻׁתָּף, שֶׁהָעֲסָקִים שֶׁלָּנוּ יִהְיוּ סְגוּרִים בְּשַׁבָּת". פָּנָיו שֶׁל הֶעָשִׁיר הִתְקַדְּרוּ. "אִי אֶפְשָׁר, כְּבוֹד הָרַב. בְּחוּץ לָאָרֶץ כָּל הָעֲסָקִים פְּתוּחִים בְּשַׁבָּת. אִם אֶסְגֹּר אֶת הָעֲסָקִים בְּשַׁבָּת, אֶשְׁקַע בְּחוֹבוֹת כְּבֵדִים יוֹתֵר". "חוּ"ל, לֹא חוּ"ל, הָעֲסָקִים שֶׁלִּי אֵינָם עוֹבְדִים בְּשַׁבָּת! אִם אֲנַחְנוּ שֻׁתָּפִים, וּמִלָּה זוֹ מִלָּה, עָלֶיךָ לַעֲמֹד בְּכָךְ!" דִּבְרֵי הָרַב הָיוּ נֶחֱרָצִים, וְהֶעָשִׁיר, שֶׁחָשַׁשׁ לְאַבֵּד אֶת שֻׁתָּפוּתוֹ הַטְּרִיָּה שֶׁל הָרַב, הִבְטִיחַ לְקַיֵּם זֹאת. לְנֹכַח הַהַבְטָחָה, בֵּרֵךְ הָרַב אֶת הֶעָשִׁיר בִּבְרָכָה וְהַצְלָחָה. הָאִישׁ נִפְרַד מֵהָרַב לְשָׁלוֹם וְטָס חֲזָרָה לְבֵיתוֹ שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ. כַּעֲבֹר תְּקוּפָה שָׁב לָאָרֶץ, וּמִהֵר לְלִשְׁכָּתוֹ שֶׁל הָרַב כְּשֶׁפָּנָיו צוֹהֲלוֹת. "כְּבוֹד הָרַב", בִּשֵּׂר, "עָמַדְתִּי בְּהַבְטָחָתִי, סָגַרְתִּי אֶת הָעֲסָקִים שֶׁלָּנוּ בְּשַׁבָּת, וּבָרוּךְ ה', בְּאֹרַח נֵס, הֶחְזַרְתִּי אֶת כָּל הַחוֹבוֹת וְחָזַרְתִּי לְמַעֲמָדִי וּלְעָשְׁרִי". הָרַב הִבִּיט אֵלָיו בְּחִיּוּכוֹ הַנָּעִים: "בָּרוּךְ ה', הַשַּׁבָּת הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה. הַמְשֵׁךְ כָּךְ!" הוֹדָה הֶעָשִׁיר לְרַב, וּבְטֶרֶם יָצָא, שָׁלַף הַמְחָאָה מְכֻבֶּדֶת מִכִּיסוֹ, וְהִגִּישָׁהּ לָרַב בְּאָמְרוֹ: "כְּבוֹד הָרַב, זֶה חֶלְקוֹ שֶׁל הָרַב בָּרְוָחִים. הֲלֹא אֲנַחְנוּ שֻׁתָּפִים..." הָרַב הִתְבּוֹנֵן בַּהַמְחָאָה, הִרְהֵר לְמֶשֶׁךְ רֶגַע וּשְׁנַיִם, וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל: "תּוּכַל לַעֲשׂוֹת לִי טוֹבָה?" "כֵּן, בְּוַדַּאי", עָנָה הֶעָשִׁיר. "אִם כֵּן", בִּקֵּשׁ הָרַב, "גַּשׁ לַחֲנוּת סְפָרִים בִּשְׁכוּנַת גְּאֻלָּה, וּרְכֹשׁ הַרְבֵּה סִפְרֵי סִפּוּרֵי צַדִּיקִים עֲבוּר יְלָדֶיךָ. אַחַר כָּךְ, לֵךְ לַחֲנוּת הַסְּמוּכָה, וּרְכֹשׁ פָּמוֹטוֹת שֶׁל כֶּסֶף מְהֻדָּרִים לְשַׁבָּת עֲבוּר אִשְׁתְּךָ. יֵשׁ כָּאן מַסְפִּיק כֶּסֶף גַּם בִּשְׁבִיל זֶה וְגַם בִּשְׁבִיל זֶה". "אֲבָל, הָרַב", נִסָּה הֶעָשִׁיר לִמְחוֹת, "זֶה הַכֶּסֶף שֶׁל הָרַב, לֹא שֶׁלִּי!" "נָכוֹן", אִשֵּׁר הָרַב, "זֶה הַכֶּסֶף שֶׁלִּי, וְזֶה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּעֲשֶׂה בּוֹ!"... לֶעָשִׁיר לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה, וְהוּא עָשָׂה כְּדִבְרֵי הָרַב. וְכָךְ הָפַךְ הָרַב אֶת בֵּיתוֹ לְבַיִת יְהוּדִי כָּשֵׁר וְטָהוֹר, בַּיִת מְקֻדָּשׁ הָרָאוּי לְשַׁמֵּשׁ מָקוֹם לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָה. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)