Otzarot-Article

"הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ" (י-ד) "אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי", אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְפַרְעֹה, בִּדְבַר ה', "הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ. וְכִסָּה אֶת עֵין (מַרְאֶה) הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ". פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י: לֹא יוּכַל הָרוֹאֶה לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ, וּבְלָשׁוֹן קְצָרָה דִּבֵּר הַכָּתוּב.

אֲבָל הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל כָּתַב, שֶׁאֵין זוֹ לָשׁוֹן קְצָרָה, וְהַכַּוָּנָה הִיא עַל הָאַרְבֶּה עַצְמוֹ, כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וְהִסְבִּיר דְּבָרָיו: בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כְּשֶׁהָאַרְבֶּה נוֹחֵת עַל הַדֶּשֶׁא, הֲרֵי גַּם כְּשֶׁהוּא צָפוּף מְאֹד, עַד שֶׁהָאַרְבֶּה הוּא כְּמַרְבָד סָמִיךְ - בְּכָל זֹאת, הָאַרְבֶּה עַצְמוֹ רוֹאֶה אֶת הָאָרֶץ שֶׁתַּחְתָּיו. אֲבָל בָּאַרְבֶּה שֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם, הֵם הָיוּ צְפוּפִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁזְּנָבוֹ שֶׁל הָאֶחָד הָיָה מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי, צְפוּפִים וּדְבוּקִים עַד שֶׁהֵם עַצְמָם לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת אֶת הָעֵשֶׂב שֶׁתַּחְתָּם, וַעֲלֵיהֶם נָחַת עוֹד גַּל וְעוֹד גַּל, וְכָל אֶחָד לֹא רָאָה תַּחְתָּיו אֶלָּא אֶת חֲבֵרָיו, וְתוּ לֹא...

וְהִנֵּה, כְּבָר הֶאֱרִיכוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וּפֵרְשׁוּ, כִּי מַכּוֹת מִצְרַיִם הָיוּ סִמְלִיּוֹת, וּבָאוּ בְּדִקְדּוּק רַב כְּנֶגֶד רִשְׁעַת הַמִּצְרִים וְסֵרוּבָם בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְאֵין סוֹף לַלְּקָחִים שֶׁיֵּשׁ לְהָפִיק מֵהֶם. עַד שֶׁאָמְרוּ בַּהַגָּדָה, שֶׁבְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת, כְּלוֹמַר נִתָּן הָיָה לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל מַכָּה וּמַכָּה וּבְכַמָּה וְכַמָּה פָּנִים, וְלִלְמֹד מִמֶּנָּה כַּמָּה מוּסָרִים וּמְסָרִים.

נִקַּח, לְדֻגְמָה, מַכָּה זוֹ, לַפֵּרוּשׁ שֶׁל הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ.

הַחֶבְרָה שֶׁלָּנוּ הִיא חֶבְרָה תַּחֲרוּתִית. הַכֹּל רָצִים רִיצַת אָמוֹק, שׁוֹקְעִים בְּחוֹבוֹת וּמְגַלְגְּלִים שְׁטָרוֹת, מַעְפִּילִים אֶל הַיַּעַד הַבָּא: דִּירָה יָקְרָתִית יוֹתֵר, מְכוֹנִית חֲדִישָׁה יוֹתֵר, מַעֲרֶכֶת מְשֻׁכְלֶלֶת יוֹתֵר. נִיחָא, אֵין חוֹלֵק עַל הַהַרְחָבָה שֶׁבְּדִירָה נָאָה, הַנּוֹחִיּוּת שֶׁבִּמְכוֹנִית חֲדִישָׁה. הָאַרְבֶּה נִכְסָף לְדֶשֶׁא יָרֹק, וְהָאָדָם שׁוֹאֵף לְמוּצַר מוֹתָרוֹת. נָנִיחַ.

אֲבָל, אֲבוֹי, לֹא הַמְּכוֹנִית הִיא הַנִּכְסֶפֶת, לֹא הַדִּירָה אוֹ הַמַּעֲרֶכֶת! אֶלָּא, אַךְ וְרַק, מַדּוּעַ לַשֵּׁנִי כְּבָר יֵשׁ, מַדּוּעַ הַשָּׁכֵן כְּבָר קָנָה, לָמָּה שֶׁהֶחָבֵר יַבִּיט עָלַי מִלְּמַעְלָה... וְאָז, אֲבוֹי, כְּאוֹתוֹ אַרְבֶּה שֶׁל מִצְרַיִם, אִישׁ אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַדֶּשֶׁא, כָּל אֶחָד רוֹאֶה רַק אֶת זְנָבוֹ שֶׁל זֶה שֶׁקָּדַם לוֹ. וּמַרְבַד הָאַרְבֶּה הַזֶּה - כֹּה מְסֻכָּן הוּא, מַכָּה אֲשֶׁר כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה...

עַל רְגִישׁוּת לַזּוּלַת נִלְמַד מֵהַסִּפּוּרִים הַבָּאִים:

רַבֵּנוּ, מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין זָצָ"ל שָׁהָה בְּבֵית הַחוֹלִים, וּבְנוֹ לְצִדּוֹ, לְשַׁמְּשׁוֹ וּלְהָקֵל עָלָיו. אָחוֹת הִגִּיעָה: "טֵלֵפוֹן לָרַב פַיינְשְׁטֵיין".

מְעַנְיֵן מִי טָרַח לְהִתְקַשֵּׁר עַד לְבֵית הַחוֹלִים, שָׁעָה לִפְנֵי שַׁבָּת. הַבֵּן קִבֵּל אֶת הַשִּׂיחָה. שָׁאַל: "הַמְדֻבָּר בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ?"

"לֹא, חָלִילָה וְחַס", עָנָה קוֹל שֶׁל אִשָּׁה, "אֲבָל יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה אֶל הָרַב. הִתְקַשַּׁרְתִּי לְבֵיתוֹ, וְאָמְרוּ שֶׁהוּא בְּבֵית הַחוֹלִים".

"אֱמֶת, וַהֲלֹא תָּבִינִי שֶׁלֹּא בָּא לְהַבְרָאָה. חַלָּשׁ הוּא, בְּקֹשִׁי מְדַבֵּר. תִּתְקַשְּׁרִי בְּצֵאת הַשַּׁבָּת, אוּלַי יִתְאוֹשֵׁשׁ".

"לֹא", זָעֲקָה הַמְטַלְפֶּנֶת בִּמְחָאָה, "הַשְּׁאֵלָה דְּחוּפָה מְאֹד, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַמְתִּין עַד אַחֲרֵי שַׁבָּת".

"תִּמְסְרִי לִי אֶת הַשְּׁאֵלָה, וְהִשָּׁאֲרִי עַל הַקַּו. אֶשְׁתַּדֵּל לְשָׁאֳלוֹ".

אַנְחַת רְוָחָה נִשְׁמְעָה: "תִּשְׁאַל אוֹתוֹ מָתַי זְמַן הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת".

לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו: "בִּשְׁבִיל שְׁאֵלָה כָּזוֹ צְרִיכִים לְהַטְרִיד אֶת הָרַב, בִּשְׁבִילָהּ מִתְקַשְּׁרִים עַד לְבֵית הַחוֹלִים?!"

הַשּׁוֹאֶלֶת נִפְגְּעָה: "וְכִי סָבוּר אַתָּה שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלָה זוֹ? מֵאָז שֶׁהִתְאַלְמַנְתִּי וּבַעְלִי כְּבָר לֹא מוֹדִיעַ לִי מָתַי הַזְּמַן, אֲנִי מִתְקַשֶּׁרֶת בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת וְהוּא עוֹנֶה לִי בְּרָצוֹן, וּמְבָרְכֵנִי בְּבִרְכַּת שַׁבָּת שָׁלוֹם..."

אִשָּׁה בָּאָה לְבֵית רַבֵּנוּ, בִּקְּשָׁה לְהִכָּנֵס. הוֹדִיעוּ שֶׁמִּתְכַּנֶּסֶת עַתָּה אֲסֵפָה חֲשׁוּבָה בְּעִנְיְנֵי הַכְּלָל, וְעָלֶיהָ לְהַמְתִּין שֶׁתִּסְתַּיֵּם. מִדֵּי כַּמָּה דַּקּוֹת הָיְתָה קָמָה: "נוּ, מָתַי תִּסְתַּיֵּם הָאֲסֵפָה", שָׁאֲלָה בְּקֹצֶר רוּחַ. הִיא לֹא הָיְתָה הַיְחִידָה שֶׁהִמְתִּינָה. הָיוּ שָׁם אֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ לְפָנֶיהָ, אִישׁ אִישׁ וּשְׁאֵלָתוֹ וְהִתְלַבְּטוּתוֹ. אֵלּוּ עִיְּנוּ בְּסֵפֶר וְאֵלּוּ הִשְׁתַּעְמְמוּ. כֻּלָּם הִמְתִּינוּ בְּסַבְלָנוּת מִלְבַדָּהּ.

אוּלַי עִנְיָנָהּ דָּחוּף בֶּאֱמֶת, אוּלַי גּוֹבֵל הוּא בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ, חָשַׁב הַתַּלְמִיד שֶׁנִּצַּב בַּפֶּתַח הַסָּגוּר. כְּדַאי לְבָרֵר. "מַה בַּקָּשָׁתֵךְ מֵהָרַב?"

אוֹרוּ עֵינֶיהָ. שָׁלְפָה מִתִּיקָהּ מִכְתָּב. "זֶה הִגִּיעַ מֵאֲחוֹתִי שֶׁבְּרוּסְיָה. הִיא כּוֹתֶבֶת בְּרוּסִית, מִפְּנֵי הוֹרָאוֹת הַצֶּנְזוּרָה. וַאֲנִי שׁוֹלֶטֶת רַק בְּאִידִישׁ וּבְאַנְגְלִית. אָז בָּאתִי, שֶׁהָרַב יְתַרְגֵּם לִי".

הִשְׁתָּאָה: "לְשֵׁם כָּךְ אַתְּ מַטְרִידָה אֶת הָרַב? אֵין לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת, רַק לְתַרְגֵּם מִכְתָּבִים מֵרוּסִית לְאִידִישׁ?"

הִתְקוֹמְמָה: "וְכִי זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי בָּאָה? הֲלֹא כְּבָר לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה הוּא מְתַרְגֵּם לִי אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁל אֲחוֹתִי!"...

סִפֵּר בֶּן רַבֵּנוּ, הַגָּאוֹן רַבִּי רְאוּבֵן פַיינְשְׁטֵיין, רֹאשׁ יְשִׁיבַת סְטֵייטְן אַיילֵנְד, שֶׁפַּעַם הִגִּיעַ לִישִׁיבַת "תִּפְאֶרֶת יְרוּשָׁלַיִם" לְהִוָּעֵץ בְּרַבֵּנוּ בְּעִנְיָן יְשִׁיבָתִי דָּחוּף. נִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וּבְטֶרֶם הָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְהַצִּיעַ עִנְיָנוֹ נִכְנְסָה אִשָּׁה, וְהֵחֵלָּה לְתַנּוֹת צָרוֹתֶיהָ. בְּתוֹךְ דַּקּוֹת הִתְבָּרֵר שֶׁאֵינָהּ שְׁפוּיָה, וּמְדַמְיֶנֶת שֶׁרוּחוֹת וְשֵׁדִים רוֹדְפִים אוֹתָהּ. תֵּאֲרָה בִּפְרוֹטְרוֹט הֲזָיוֹתֶיהָ, וְרַבֵּנוּ מַאֲזִין בְּרֹב קֶשֶׁב. הַתֵּאוּרִים הַצִּבְעוֹנִיִּים הֵחֵלּוּ לַחְזֹר עַל עַצְמָם, וְרַבִּי רְאוּבֵן בִּקֵּשׁ לוֹמַר שֶׁרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה קָלַט אֶת הָעִקָּרוֹן. אֲבָל רַבֵּנוּ הִפְטִיר בְּאִידִישׁ: "הַנַּח לָהּ, כִּי מָרַת נֶפֶשׁ הִיא. וְכִי מִי מוּכָן לְשָׁמְעָהּ, בְּאָזְנֵי מִי תְּדַבֵּר!"

וְהִיא עִכְּבָה אוֹתָם שָׁעָה וָחֵצִי נוֹסָפוֹת!

רַבֵּנוּ לֹא גִּלָּה שֶׁמֶץ קֹצֶר רוּחַ, וְהָיְתָה מַמְשִׁיכָה לְדַבֵּר לוּלֵא הָעֶרֶב הֵחֵל לָרֶדֶת - וַהֲרֵי זֶה זְמַן יְצִיאַת הַמַּזִּיקִים!...

מִהֲרָה לְסַיֵּם, וּלְרַבֵּנוּ הָיְתָה הָרְוָחָה... (וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה)

	ויצא תשע"ט
	לְכַסּוֹת אֶת הַבְּאֵר
	"הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ" (י-ד) "אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי", אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְפַרְעֹה, בִּדְבַר ה', "הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ. וְכִסָּה אֶת עֵין (מַרְאֶה) הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ". פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י: לֹא יוּכַל הָרוֹאֶה לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ, וּבְלָשׁוֹן קְצָרָה דִּבֵּר הַכָּתוּב. אֲבָל הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל כָּתַב, שֶׁאֵין זוֹ לָשׁוֹן קְצָרָה, וְהַכַּוָּנָה הִיא עַל הָאַרְבֶּה עַצְמוֹ, כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וְהִסְבִּיר דְּבָרָיו: בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כְּשֶׁהָאַרְבֶּה נוֹחֵת עַל הַדֶּשֶׁא, הֲרֵי גַּם כְּשֶׁהוּא צָפוּף מְאֹד, עַד שֶׁהָאַרְבֶּה הוּא כְּמַרְבָד סָמִיךְ - בְּכָל זֹאת, הָאַרְבֶּה עַצְמוֹ רוֹאֶה אֶת הָאָרֶץ שֶׁתַּחְתָּיו. אֲבָל בָּאַרְבֶּה שֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם, הֵם הָיוּ צְפוּפִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁזְּנָבוֹ שֶׁל הָאֶחָד הָיָה מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי, צְפוּפִים וּדְבוּקִים עַד שֶׁהֵם עַצְמָם לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת אֶת הָעֵשֶׂב שֶׁתַּחְתָּם, וַעֲלֵיהֶם נָחַת עוֹד גַּל וְעוֹד גַּל, וְכָל אֶחָד לֹא רָאָה תַּחְתָּיו אֶלָּא אֶת חֲבֵרָיו, וְתוּ לֹא... וְהִנֵּה, כְּבָר הֶאֱרִיכוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וּפֵרְשׁוּ, כִּי מַכּוֹת מִצְרַיִם הָיוּ סִמְלִיּוֹת, וּבָאוּ בְּדִקְדּוּק רַב כְּנֶגֶד רִשְׁעַת הַמִּצְרִים וְסֵרוּבָם בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְאֵין סוֹף לַלְּקָחִים שֶׁיֵּשׁ לְהָפִיק מֵהֶם. עַד שֶׁאָמְרוּ בַּהַגָּדָה, שֶׁבְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת, כְּלוֹמַר נִתָּן הָיָה לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל מַכָּה וּמַכָּה וּבְכַמָּה וְכַמָּה פָּנִים, וְלִלְמֹד מִמֶּנָּה כַּמָּה מוּסָרִים וּמְסָרִים. נִקַּח, לְדֻגְמָה, מַכָּה זוֹ, לַפֵּרוּשׁ שֶׁל הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ. הַחֶבְרָה שֶׁלָּנוּ הִיא חֶבְרָה תַּחֲרוּתִית. הַכֹּל רָצִים רִיצַת אָמוֹק, שׁוֹקְעִים בְּחוֹבוֹת וּמְגַלְגְּלִים שְׁטָרוֹת, מַעְפִּילִים אֶל הַיַּעַד הַבָּא: דִּירָה יָקְרָתִית יוֹתֵר, מְכוֹנִית חֲדִישָׁה יוֹתֵר, מַעֲרֶכֶת מְשֻׁכְלֶלֶת יוֹתֵר. נִיחָא, אֵין חוֹלֵק עַל הַהַרְחָבָה שֶׁבְּדִירָה נָאָה, הַנּוֹחִיּוּת שֶׁבִּמְכוֹנִית חֲדִישָׁה. הָאַרְבֶּה נִכְסָף לְדֶשֶׁא יָרֹק, וְהָאָדָם שׁוֹאֵף לְמוּצַר מוֹתָרוֹת. נָנִיחַ. אֲבָל, אֲבוֹי, לֹא הַמְּכוֹנִית הִיא הַנִּכְסֶפֶת, לֹא הַדִּירָה אוֹ הַמַּעֲרֶכֶת! אֶלָּא, אַךְ וְרַק, מַדּוּעַ לַשֵּׁנִי כְּבָר יֵשׁ, מַדּוּעַ הַשָּׁכֵן כְּבָר קָנָה, לָמָּה שֶׁהֶחָבֵר יַבִּיט עָלַי מִלְּמַעְלָה... וְאָז, אֲבוֹי, כְּאוֹתוֹ אַרְבֶּה שֶׁל מִצְרַיִם, אִישׁ אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַדֶּשֶׁא, כָּל אֶחָד רוֹאֶה רַק אֶת זְנָבוֹ שֶׁל זֶה שֶׁקָּדַם לוֹ. וּמַרְבַד הָאַרְבֶּה הַזֶּה - כֹּה מְסֻכָּן הוּא, מַכָּה אֲשֶׁר כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה... עַל רְגִישׁוּת לַזּוּלַת נִלְמַד מֵהַסִּפּוּרִים הַבָּאִים: רַבֵּנוּ, מָרָן פּוֹסֵק הַדּוֹר הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה פַיינְשְׁטֵיין זָצָ"ל שָׁהָה בְּבֵית הַחוֹלִים, וּבְנוֹ לְצִדּוֹ, לְשַׁמְּשׁוֹ וּלְהָקֵל עָלָיו. אָחוֹת הִגִּיעָה: "טֵלֵפוֹן לָרַב פַיינְשְׁטֵיין". מְעַנְיֵן מִי טָרַח לְהִתְקַשֵּׁר עַד לְבֵית הַחוֹלִים, שָׁעָה לִפְנֵי שַׁבָּת. הַבֵּן קִבֵּל אֶת הַשִּׂיחָה. שָׁאַל: "הַמְדֻבָּר בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ?" "לֹא, חָלִילָה וְחַס", עָנָה קוֹל שֶׁל אִשָּׁה, "אֲבָל יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה אֶל הָרַב. הִתְקַשַּׁרְתִּי לְבֵיתוֹ, וְאָמְרוּ שֶׁהוּא בְּבֵית הַחוֹלִים". "אֱמֶת, וַהֲלֹא תָּבִינִי שֶׁלֹּא בָּא לְהַבְרָאָה. חַלָּשׁ הוּא, בְּקֹשִׁי מְדַבֵּר. תִּתְקַשְּׁרִי בְּצֵאת הַשַּׁבָּת, אוּלַי יִתְאוֹשֵׁשׁ". "לֹא", זָעֲקָה הַמְטַלְפֶּנֶת בִּמְחָאָה, "הַשְּׁאֵלָה דְּחוּפָה מְאֹד, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַמְתִּין עַד אַחֲרֵי שַׁבָּת". "תִּמְסְרִי לִי אֶת הַשְּׁאֵלָה, וְהִשָּׁאֲרִי עַל הַקַּו. אֶשְׁתַּדֵּל לְשָׁאֳלוֹ". אַנְחַת רְוָחָה נִשְׁמְעָה: "תִּשְׁאַל אוֹתוֹ מָתַי זְמַן הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת". לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו: "בִּשְׁבִיל שְׁאֵלָה כָּזוֹ צְרִיכִים לְהַטְרִיד אֶת הָרַב, בִּשְׁבִילָהּ מִתְקַשְּׁרִים עַד לְבֵית הַחוֹלִים?!" הַשּׁוֹאֶלֶת נִפְגְּעָה: "וְכִי סָבוּר אַתָּה שֶׁזּוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלָה זוֹ? מֵאָז שֶׁהִתְאַלְמַנְתִּי וּבַעְלִי כְּבָר לֹא מוֹדִיעַ לִי מָתַי הַזְּמַן, אֲנִי מִתְקַשֶּׁרֶת בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת וְהוּא עוֹנֶה לִי בְּרָצוֹן, וּמְבָרְכֵנִי בְּבִרְכַּת שַׁבָּת שָׁלוֹם..." אִשָּׁה בָּאָה לְבֵית רַבֵּנוּ, בִּקְּשָׁה לְהִכָּנֵס. הוֹדִיעוּ שֶׁמִּתְכַּנֶּסֶת עַתָּה אֲסֵפָה חֲשׁוּבָה בְּעִנְיְנֵי הַכְּלָל, וְעָלֶיהָ לְהַמְתִּין שֶׁתִּסְתַּיֵּם. מִדֵּי כַּמָּה דַּקּוֹת הָיְתָה קָמָה: "נוּ, מָתַי תִּסְתַּיֵּם הָאֲסֵפָה", שָׁאֲלָה בְּקֹצֶר רוּחַ. הִיא לֹא הָיְתָה הַיְחִידָה שֶׁהִמְתִּינָה. הָיוּ שָׁם אֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ לְפָנֶיהָ, אִישׁ אִישׁ וּשְׁאֵלָתוֹ וְהִתְלַבְּטוּתוֹ. אֵלּוּ עִיְּנוּ בְּסֵפֶר וְאֵלּוּ הִשְׁתַּעְמְמוּ. כֻּלָּם הִמְתִּינוּ בְּסַבְלָנוּת מִלְבַדָּהּ. אוּלַי עִנְיָנָהּ דָּחוּף בֶּאֱמֶת, אוּלַי גּוֹבֵל הוּא בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ, חָשַׁב הַתַּלְמִיד שֶׁנִּצַּב בַּפֶּתַח הַסָּגוּר. כְּדַאי לְבָרֵר. "מַה בַּקָּשָׁתֵךְ מֵהָרַב?" אוֹרוּ עֵינֶיהָ. שָׁלְפָה מִתִּיקָהּ מִכְתָּב. "זֶה הִגִּיעַ מֵאֲחוֹתִי שֶׁבְּרוּסְיָה. הִיא כּוֹתֶבֶת בְּרוּסִית, מִפְּנֵי הוֹרָאוֹת הַצֶּנְזוּרָה. וַאֲנִי שׁוֹלֶטֶת רַק בְּאִידִישׁ וּבְאַנְגְלִית. אָז בָּאתִי, שֶׁהָרַב יְתַרְגֵּם לִי". הִשְׁתָּאָה: "לְשֵׁם כָּךְ אַתְּ מַטְרִידָה אֶת הָרַב? אֵין לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת, רַק לְתַרְגֵּם מִכְתָּבִים מֵרוּסִית לְאִידִישׁ?" הִתְקוֹמְמָה: "וְכִי זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי בָּאָה? הֲלֹא כְּבָר לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה הוּא מְתַרְגֵּם לִי אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁל אֲחוֹתִי!"... סִפֵּר בֶּן רַבֵּנוּ, הַגָּאוֹן רַבִּי רְאוּבֵן פַיינְשְׁטֵיין, רֹאשׁ יְשִׁיבַת סְטֵייטְן אַיילֵנְד, שֶׁפַּעַם הִגִּיעַ לִישִׁיבַת "תִּפְאֶרֶת יְרוּשָׁלַיִם" לְהִוָּעֵץ בְּרַבֵּנוּ בְּעִנְיָן יְשִׁיבָתִי דָּחוּף. נִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, וּבְטֶרֶם הָיָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לְהַצִּיעַ עִנְיָנוֹ נִכְנְסָה אִשָּׁה, וְהֵחֵלָּה לְתַנּוֹת צָרוֹתֶיהָ. בְּתוֹךְ דַּקּוֹת הִתְבָּרֵר שֶׁאֵינָהּ שְׁפוּיָה, וּמְדַמְיֶנֶת שֶׁרוּחוֹת וְשֵׁדִים רוֹדְפִים אוֹתָהּ. תֵּאֲרָה בִּפְרוֹטְרוֹט הֲזָיוֹתֶיהָ, וְרַבֵּנוּ מַאֲזִין בְּרֹב קֶשֶׁב. הַתֵּאוּרִים הַצִּבְעוֹנִיִּים הֵחֵלּוּ לַחְזֹר עַל עַצְמָם, וְרַבִּי רְאוּבֵן בִּקֵּשׁ לוֹמַר שֶׁרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה קָלַט אֶת הָעִקָּרוֹן. אֲבָל רַבֵּנוּ הִפְטִיר בְּאִידִישׁ: "הַנַּח לָהּ, כִּי מָרַת נֶפֶשׁ הִיא. וְכִי מִי מוּכָן לְשָׁמְעָהּ, בְּאָזְנֵי מִי תְּדַבֵּר!" וְהִיא עִכְּבָה אוֹתָם שָׁעָה וָחֵצִי נוֹסָפוֹת! רַבֵּנוּ לֹא גִּלָּה שֶׁמֶץ קֹצֶר רוּחַ, וְהָיְתָה מַמְשִׁיכָה לְדַבֵּר לוּלֵא הָעֶרֶב הֵחֵל לָרֶדֶת - וַהֲרֵי זֶה זְמַן יְצִיאַת הַמַּזִּיקִים!... מִהֲרָה לְסַיֵּם, וּלְרַבֵּנוּ הָיְתָה הָרְוָחָה... (וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה)