Otzarot-Article

"כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת" (ח-א) מַדּוּעַ נֶאֱמַר "כָּל הַמִּצְוָה", בִּלְשׁוֹן יָחִיד. וַהֲלֹא מְדֻבָּר בְּכָל תַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת!

אֶלָּא, בֵּאֵר הָרַב "שִׂפְתֵי כֹּהֵן" זָצָ"ל, שֶׁהָאָדָם עָלוּל לְהִתְיָאֵשׁ וְלוֹמַר: מִי יוּכַל לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, כֹּה רַבּוֹת הֵן! לְפִיכָךְ, אָמְרָה הַתּוֹרָה: אַל תַּחְשֹׁב כְּלָל אוֹדוֹת שְׁאָר הַמִּצְווֹת, תַּחְשֹׁב אַךְ וְרַק עַל אוֹתָהּ מִצְוָה אַחַת וִיחִידָה הָעוֹמֶדֶת בְּפָנֶיךָ, וְאוֹתָהּ תַּעֲשֶׂה - וּמִמֵּילָא יִתְקַיֵּם בְּךָ "מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה", וְיִהְיֶה "שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה", כְּמַחֲרֹזֶת אֲרֻכָּה.

לָכֵן, לִפְנֵי שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים מִצְוָה, אָנוּ מְבָרְכִים "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו" - בִּלְשׁוֹן רַבִּים, בְּכָל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן - "וְצִוָּנוּ" לַעֲשׂוֹת מִצְוָה פְּלוֹנִית. וְכָאן נִשְׁאֶלֶת שְׁאֵלָה הֲפוּכָה: מַדּוּעַ לְהַזְכִּיר אֶת כָּל הַמִּצְווֹת כַּאֲשֶׁר בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוָה אַחַת? וְהַתְּשׁוּבָה זֵהָה: לוֹמַר לָנוּ, שֶׁבְּכֹחַ מִצְוָה בּוֹדֶדֶת זוֹ שֶׁאָנוּ בָּאִים לַעֲשׂוֹת, לִמְשֹׁךְ עִמָּהּ וּלְהָבִיא לְקִיּוּמָן שֶׁל כָּל שְׁאָר הַמִּצְווֹת כֻּלָּן.

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (קִדּוּשִׁין לט:): "כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מֵיטִיבִין לוֹ, וּמַאֲרִיכִין אֶת יָמָיו, וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ". כִּי הַכֹּל בָּא מִכֹּחַ קִיּוּם מִצְוָה אַחַת.

וְהוֹסִיף, שֶׁזֶּהוּ עַל דֶּרֶךְ מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ בַּכָּתוּב: "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (אֵיכָה ג-לח). לֹא אָמַר "וְהַטּוֹבוֹת" בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "הָרָעוֹת". אֶלָּא הַטּוֹב הָרִאשׁוֹן - הוּא מֵהָאָדָם, וְהוּא יִגְרֹר אַחֲרָיו אֶת שְׁאָר הַטּוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט - מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ הַרְבֵּה. מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה - מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה" (יוֹמָא לט.).

בְּשִׂיחָה לְתַלְמִידָיו אָמַר רַבֵּנוּ הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל: "יֵשׁ צוּרוֹת וָאֳפָנִים הַמּוֹרִים עַל חִבּוּב הַמִּצְווֹת, כְּגוֹן מִי שֶׁשָּׂמֵחַ שֶׁזָּכָה לְקַיֵּם מִצְוָה. כְּאוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמָּצָא מְצִיאָה גְּדוֹלָה, וּכְשֶׁהִצְלִיחַ לִמְצֹא אֶת הַמְאַבֵּד וּלְהַחְזִיר לוֹ, חִלֵּק לַחֲבֵרָיו מִגְדָּנוֹת וּמַמְתַּקִּים". (אוֹר לְצִיּוֹן - חָכְמָה וּמוּסָר ריב)

מִי הָיָה אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם, וּמִי הָיוּ חֲבֵרָיו?!

סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן מוּצָפִי: עָלִיתִי לַיְשִׁיבָה, וּמָצָאתִי הִתְגּוֹדְדוּת בַּמִּסְדְּרוֹן. הִתְקָרַבְתִּי, וְרָאִיתִי שֶׁרַבֵּנוּ מְחַלֵּק מַמְתַּקִּים לַתַּלְמִידִים. שָׁאַלְתִּי לְפֵשֶׁר הַשִּׂמְחָה, וְאָמַר בַּפַּעַם הַמִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה: "הַיּוֹם זָכִיתִי בְּמִצְוַת עֲשֵׂה מִדְּאוֹרַיְתָא, וְזוֹ מֵעֵין סְעוּדַת מִצְוָה - מָצָאתִי אַרְנָק בָּרְחוֹב, וְחִפַּשְׂתִּי וּמָצָאתִי אֶת בַּעַל הָאֲבֵדָה - זָכִיתִי בְּקִיּוּם מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה, וַאֲנִי מוֹדֶה עַל כָּךְ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ!"...

כָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים ז-ו) "מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים", 'רַהַט' הִיא רִיצָה בַּאֲרַמִּית. וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְשַׁר בְּאַהֲבָה בַּמִּצְווֹת וּבָרִיצוֹת שֶׁאַתֶּם רָצִים לְפָנָיו. מִי אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה קָשׁוּר אֵלָיו בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה?! בְּיָדֵינוּ הַדָּבָר, אִם נָרוּץ לִדְבַר מִצְוָה.

וּבֶאֱמֶת, אֵיךְ יוּבַן. מַה סּוֹד חֲשִׁיבוּת הָרִיצָה וְהַזְּרִיזוּת? דָּבָר זֶה, מִתּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ לָמַדְנוּ. הַכָּתוּב אוֹמֵר: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב, וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (מִשְׁלֵי כד-ל). רוֹאִים אָנוּ, אָמַר רַבֵּנוּ (אוֹר לְצִיּוֹן חָכְמָה וּמוּסָר קנה), שֶׁהָעַצְלוּת מוֹרָה עַל חֹסֶר לֵב, כֵּהוּת רֶגֶשׁ, אֲדִישׁוּת וַאֲטִימוּת. הַזְּרִיזוּת, לְעֻמַּת זֹאת, מוֹרָה עַל רֶגֶשׁ חַם, לֵב פּוֹעֵם, וְ"רַחְמָנָא לִבָּא בָּעֵי" (סַנְהֶדְרִין קו:)!

אֵם רַבֵּנוּ כִּתְּתָה רַגְלֶיהָ לֶאֱסֹף כְּסָפִים עֲבוּר מִשְׁפָּחוֹת נִצְרָכוֹת וּלְחַלְּקָם. וְהָיָה חָכָם אֶחָד, עָנִי מָרוּד, שֶׁבַּאֲנִינוּת דַּעְתּוֹ וְגֹדֶל צְנִיעוּתוֹ חַי בְּדַחֲקוּת נוֹרָאָה וְלֹא נָטַל כֶּסֶף מֵאִישׁ. רַק מִמֶּנָּה נֵאוֹת לְקַבֵּל. כִּי נָתְנָה בְּכָזוֹ נְכוֹנוּת, בְּכָזֶה מְאוֹר פָּנִים, הֶעֱנִיקָה תְּחוּשָׁה שֶׁהוּא מֵיטִיב עִמָּהּ בְּקַבָּלָתוֹ, גּוֹמֵל עִמָּהּ חֶסֶד בִּנְטִילָתוֹ. וּבְנוֹסָף, יָדַע שֶׁסּוֹדוֹ לֹא יִתְגַּלֶּה מִפִּיהָ, תִּשְׁמֹר עַל כְּבוֹדוֹ בְּהַקְפָּדָה יְתֵרָה. הַנְּדִיבִים סָמְכוּ עָלֶיהָ לַמְרוֹת שֶׁלֹּא גִּלְּתָה זֶהוּתוֹ, דַּי הָיָה לָהֶם בְּהַבְטָחָתָהּ שֶׁזְּכוּת גְּדוֹלָה הִיא לִתְמֹךְ בְּאוֹתוֹ חָכָם אַלְמוֹנִי.

יוֹם אֶחָד תְּקָפוּהָ כְּאֵבֵי בִּרְכַּיִם עַזִּים. בְּאֵין אוֹנִים רֻתְּקָה לַמִּטָּה וְקִבְּלָה זְרִיקוֹת בְּבִרְכֶּיהָ. לֹא יָכְלָה לְהָכִין אֶת תַּבְשִׁילֵי הַשַּׁבָּת וּמַעֲדַנֶּיהָ כְּהֶרְגֵּלָהּ, וֶהֱטִילָתָם עַל בְּנוֹתֶיהָ. וּבַחוּץ, קֹר נוֹרָא וְסוּפַת גְּשָׁמִים עַזָּה. דָּפְקוּ בַּדֶּלֶת. פָּתְחוּ, וּבָאוּ וְהוֹדִיעוּהָ שֶׁמִּשְׁפָּחָה פְּלוֹנִית שָׁלְחָה סְכוּם כֶּסֶף עֲבוּר אוֹתוֹ חָכָם אַלְמוֹנִי, שֶׁאִישׁ מִלְבַדָּהּ לֹא יָדַע אֶת זֶהוּתוֹ. וּלְפֶתַע אֵרַע הַפֶּלֶא -

הָרַבָּנִית גָּבְרָה עַל כְּאֵבֶיהָ הָעֲצוּמִים, הִתְנַעֲרָה כִּלְבִיאָה, יָצְאָה אֶל הַסּוּפָה הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת, כִּי הֶחָכָם זָקוּק לְכֶסֶף לְהוֹצָאוֹת שַׁבָּת וְרַק הִיא יוֹדַעַת אֶת זֶהוּתוֹ!

לֹא הָיָה לָהּ כֹּחַ לַעֲמֹד לְיַד הַכִּירָה, לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל. אַף לֹא לָשֶׁבֶת וּלְפַקֵּחַ עַל הַהֲכָנוֹת לְשַׁבָּת. אֲבָל לָצֵאת אֶל הַגֶּשֶׁם וּלְבוֹסֵס בַּשְּׁלוּלִיּוֹת כְּדֵי לִגְמֹל חֶסֶד, הָיָה וְהָיָה! הַאִם לֹא יִקָּשֵׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַהֲבָתָהּ?!

אַח רַבֵּנוּ הֵעִיד בּוֹ: "מִי שֶׁרָאָהוּ אֵיךְ רָץ לְקַיֵּם מִצְווֹת נְדִירוֹת. אֶפְשָׁר לָלֶכֶת בַּהֲלִיכָה רְגִילָה, אֲבָל הוּא רָץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא, נַחַת רוּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!" -

וּמִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּ"חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" (חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, ג): "בַּעֲשׂוֹתוֹ מִצְוָה מִמִּצְווֹתָיו יַעֲשֶׂנָּה בְּהִשְׁתַּדְּלוּת וְחָרִיצוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ: דֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ, כִּי תַרְחִיב [הַדֶּרֶךְ אֶת] לִבִּי" (תְּהִלִּים קיט-לב).

וּבְעֶצֶם, הָיוּ כָּל הֲלִיכוֹתָיו לִדְבַר מִצְוָה, וּמִמֵּילָא רָץ תָּמִיד: "לֹא זָכוּר לִי שֶׁהָלַךְ", מֵעִיד תַּלְמִיד, "תָּמִיד רָץ. בְּצַעַד זָרִיז, עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, רָץ בַּמִּסְדְּרוֹן. כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לָצֵאת לְכַמָּה דַּקּוֹת, הִמְשִׁיךְ לְהַסְבִּיר עַד פְּתִיחַת הַדֶּלֶת, וּכְשֶׁחָזַר הִמְשִׁיךְ עִם פְּתִיחַת הַדֶּלֶת מֵהַמָּקוֹם שֶׁהִפְסִיק!"

כָּךְ תָּבַע גַּם מִתַּלְמִידָיו (אוֹר לְצִיּוֹן חָכְמָה וּמוּסָר קנח): "אִם צָרִיךְ לְהָבִיא סֵפֶר, יַעֲשֶׂה זֹאת בִּזְרִיזוּת. כְּשֶׁהוֹלֵךְ, יֵלֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּמַהֵר לַעֲסָקָיו, בְּחִיּוּנִיּוּת וּבִזְרִיזוּת. לְעוֹלָם יִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְמַהֵר לְטִיסָה לְחוּ"ל. כַּמָּה הָיָה נֶחְפָּז, שֶׁלֹּא לְאַחֵר אֶת הַמָּטוֹס!"

וְאֵין מַה לְּהַשְׁווֹת. כִּי בְּטִיסָה, יִזְדַּמֵּן מָטוֹס אַחֵר. אֲבָל רֶגַע שֶׁחָלַף, לֹא יָשׁוּב... (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)

	תולדות תשע"ט
	חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל מִלָּה אַחַת!
	"כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת" (ח-א) מַדּוּעַ נֶאֱמַר "כָּל הַמִּצְוָה", בִּלְשׁוֹן יָחִיד. וַהֲלֹא מְדֻבָּר בְּכָל תַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת! אֶלָּא, בֵּאֵר הָרַב "שִׂפְתֵי כֹּהֵן" זָצָ"ל, שֶׁהָאָדָם עָלוּל לְהִתְיָאֵשׁ וְלוֹמַר: מִי יוּכַל לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת, כֹּה רַבּוֹת הֵן! לְפִיכָךְ, אָמְרָה הַתּוֹרָה: אַל תַּחְשֹׁב כְּלָל אוֹדוֹת שְׁאָר הַמִּצְווֹת, תַּחְשֹׁב אַךְ וְרַק עַל אוֹתָהּ מִצְוָה אַחַת וִיחִידָה הָעוֹמֶדֶת בְּפָנֶיךָ, וְאוֹתָהּ תַּעֲשֶׂה - וּמִמֵּילָא יִתְקַיֵּם בְּךָ "מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה", וְיִהְיֶה "שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה", כְּמַחֲרֹזֶת אֲרֻכָּה. לָכֵן, לִפְנֵי שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים מִצְוָה, אָנוּ מְבָרְכִים "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו" - בִּלְשׁוֹן רַבִּים, בְּכָל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן - "וְצִוָּנוּ" לַעֲשׂוֹת מִצְוָה פְּלוֹנִית. וְכָאן נִשְׁאֶלֶת שְׁאֵלָה הֲפוּכָה: מַדּוּעַ לְהַזְכִּיר אֶת כָּל הַמִּצְווֹת כַּאֲשֶׁר בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוָה אַחַת? וְהַתְּשׁוּבָה זֵהָה: לוֹמַר לָנוּ, שֶׁבְּכֹחַ מִצְוָה בּוֹדֶדֶת זוֹ שֶׁאָנוּ בָּאִים לַעֲשׂוֹת, לִמְשֹׁךְ עִמָּהּ וּלְהָבִיא לְקִיּוּמָן שֶׁל כָּל שְׁאָר הַמִּצְווֹת כֻּלָּן. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (קִדּוּשִׁין לט:): "כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מֵיטִיבִין לוֹ, וּמַאֲרִיכִין אֶת יָמָיו, וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ". כִּי הַכֹּל בָּא מִכֹּחַ קִיּוּם מִצְוָה אַחַת. וְהוֹסִיף, שֶׁזֶּהוּ עַל דֶּרֶךְ מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ בַּכָּתוּב: "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (אֵיכָה ג-לח). לֹא אָמַר "וְהַטּוֹבוֹת" בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "הָרָעוֹת". אֶלָּא הַטּוֹב הָרִאשׁוֹן - הוּא מֵהָאָדָם, וְהוּא יִגְרֹר אַחֲרָיו אֶת שְׁאָר הַטּוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט - מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ הַרְבֵּה. מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה - מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה" (יוֹמָא לט.). בְּשִׂיחָה לְתַלְמִידָיו אָמַר רַבֵּנוּ הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל: "יֵשׁ צוּרוֹת וָאֳפָנִים הַמּוֹרִים עַל חִבּוּב הַמִּצְווֹת, כְּגוֹן מִי שֶׁשָּׂמֵחַ שֶׁזָּכָה לְקַיֵּם מִצְוָה. כְּאוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמָּצָא מְצִיאָה גְּדוֹלָה, וּכְשֶׁהִצְלִיחַ לִמְצֹא אֶת הַמְאַבֵּד וּלְהַחְזִיר לוֹ, חִלֵּק לַחֲבֵרָיו מִגְדָּנוֹת וּמַמְתַּקִּים". (אוֹר לְצִיּוֹן - חָכְמָה וּמוּסָר ריב) מִי הָיָה אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם, וּמִי הָיוּ חֲבֵרָיו?! סִפֵּר הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן מוּצָפִי: עָלִיתִי לַיְשִׁיבָה, וּמָצָאתִי הִתְגּוֹדְדוּת בַּמִּסְדְּרוֹן. הִתְקָרַבְתִּי, וְרָאִיתִי שֶׁרַבֵּנוּ מְחַלֵּק מַמְתַּקִּים לַתַּלְמִידִים. שָׁאַלְתִּי לְפֵשֶׁר הַשִּׂמְחָה, וְאָמַר בַּפַּעַם הַמִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה: "הַיּוֹם זָכִיתִי בְּמִצְוַת עֲשֵׂה מִדְּאוֹרַיְתָא, וְזוֹ מֵעֵין סְעוּדַת מִצְוָה - מָצָאתִי אַרְנָק בָּרְחוֹב, וְחִפַּשְׂתִּי וּמָצָאתִי אֶת בַּעַל הָאֲבֵדָה - זָכִיתִי בְּקִיּוּם מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה, וַאֲנִי מוֹדֶה עַל כָּךְ לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ!"... כָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים ז-ו) "מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים", 'רַהַט' הִיא רִיצָה בַּאֲרַמִּית. וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְשַׁר בְּאַהֲבָה בַּמִּצְווֹת וּבָרִיצוֹת שֶׁאַתֶּם רָצִים לְפָנָיו. מִי אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה קָשׁוּר אֵלָיו בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה?! בְּיָדֵינוּ הַדָּבָר, אִם נָרוּץ לִדְבַר מִצְוָה. וּבֶאֱמֶת, אֵיךְ יוּבַן. מַה סּוֹד חֲשִׁיבוּת הָרִיצָה וְהַזְּרִיזוּת? דָּבָר זֶה, מִתּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ לָמַדְנוּ. הַכָּתוּב אוֹמֵר: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב, וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (מִשְׁלֵי כד-ל). רוֹאִים אָנוּ, אָמַר רַבֵּנוּ (אוֹר לְצִיּוֹן חָכְמָה וּמוּסָר קנה), שֶׁהָעַצְלוּת מוֹרָה עַל חֹסֶר לֵב, כֵּהוּת רֶגֶשׁ, אֲדִישׁוּת וַאֲטִימוּת. הַזְּרִיזוּת, לְעֻמַּת זֹאת, מוֹרָה עַל רֶגֶשׁ חַם, לֵב פּוֹעֵם, וְ"רַחְמָנָא לִבָּא בָּעֵי" (סַנְהֶדְרִין קו:)! אֵם רַבֵּנוּ כִּתְּתָה רַגְלֶיהָ לֶאֱסֹף כְּסָפִים עֲבוּר מִשְׁפָּחוֹת נִצְרָכוֹת וּלְחַלְּקָם. וְהָיָה חָכָם אֶחָד, עָנִי מָרוּד, שֶׁבַּאֲנִינוּת דַּעְתּוֹ וְגֹדֶל צְנִיעוּתוֹ חַי בְּדַחֲקוּת נוֹרָאָה וְלֹא נָטַל כֶּסֶף מֵאִישׁ. רַק מִמֶּנָּה נֵאוֹת לְקַבֵּל. כִּי נָתְנָה בְּכָזוֹ נְכוֹנוּת, בְּכָזֶה מְאוֹר פָּנִים, הֶעֱנִיקָה תְּחוּשָׁה שֶׁהוּא מֵיטִיב עִמָּהּ בְּקַבָּלָתוֹ, גּוֹמֵל עִמָּהּ חֶסֶד בִּנְטִילָתוֹ. וּבְנוֹסָף, יָדַע שֶׁסּוֹדוֹ לֹא יִתְגַּלֶּה מִפִּיהָ, תִּשְׁמֹר עַל כְּבוֹדוֹ בְּהַקְפָּדָה יְתֵרָה. הַנְּדִיבִים סָמְכוּ עָלֶיהָ לַמְרוֹת שֶׁלֹּא גִּלְּתָה זֶהוּתוֹ, דַּי הָיָה לָהֶם בְּהַבְטָחָתָהּ שֶׁזְּכוּת גְּדוֹלָה הִיא לִתְמֹךְ בְּאוֹתוֹ חָכָם אַלְמוֹנִי. יוֹם אֶחָד תְּקָפוּהָ כְּאֵבֵי בִּרְכַּיִם עַזִּים. בְּאֵין אוֹנִים רֻתְּקָה לַמִּטָּה וְקִבְּלָה זְרִיקוֹת בְּבִרְכֶּיהָ. לֹא יָכְלָה לְהָכִין אֶת תַּבְשִׁילֵי הַשַּׁבָּת וּמַעֲדַנֶּיהָ כְּהֶרְגֵּלָהּ, וֶהֱטִילָתָם עַל בְּנוֹתֶיהָ. וּבַחוּץ, קֹר נוֹרָא וְסוּפַת גְּשָׁמִים עַזָּה. דָּפְקוּ בַּדֶּלֶת. פָּתְחוּ, וּבָאוּ וְהוֹדִיעוּהָ שֶׁמִּשְׁפָּחָה פְּלוֹנִית שָׁלְחָה סְכוּם כֶּסֶף עֲבוּר אוֹתוֹ חָכָם אַלְמוֹנִי, שֶׁאִישׁ מִלְבַדָּהּ לֹא יָדַע אֶת זֶהוּתוֹ. וּלְפֶתַע אֵרַע הַפֶּלֶא - הָרַבָּנִית גָּבְרָה עַל כְּאֵבֶיהָ הָעֲצוּמִים, הִתְנַעֲרָה כִּלְבִיאָה, יָצְאָה אֶל הַסּוּפָה הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת, כִּי הֶחָכָם זָקוּק לְכֶסֶף לְהוֹצָאוֹת שַׁבָּת וְרַק הִיא יוֹדַעַת אֶת זֶהוּתוֹ! לֹא הָיָה לָהּ כֹּחַ לַעֲמֹד לְיַד הַכִּירָה, לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל. אַף לֹא לָשֶׁבֶת וּלְפַקֵּחַ עַל הַהֲכָנוֹת לְשַׁבָּת. אֲבָל לָצֵאת אֶל הַגֶּשֶׁם וּלְבוֹסֵס בַּשְּׁלוּלִיּוֹת כְּדֵי לִגְמֹל חֶסֶד, הָיָה וְהָיָה! הַאִם לֹא יִקָּשֵׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַהֲבָתָהּ?! אַח רַבֵּנוּ הֵעִיד בּוֹ: "מִי שֶׁרָאָהוּ אֵיךְ רָץ לְקַיֵּם מִצְווֹת נְדִירוֹת. אֶפְשָׁר לָלֶכֶת בַּהֲלִיכָה רְגִילָה, אֲבָל הוּא רָץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא, נַחַת רוּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!" - וּמִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּ"חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" (חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, ג): "בַּעֲשׂוֹתוֹ מִצְוָה מִמִּצְווֹתָיו יַעֲשֶׂנָּה בְּהִשְׁתַּדְּלוּת וְחָרִיצוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ: דֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ, כִּי תַרְחִיב [הַדֶּרֶךְ אֶת] לִבִּי" (תְּהִלִּים קיט-לב). וּבְעֶצֶם, הָיוּ כָּל הֲלִיכוֹתָיו לִדְבַר מִצְוָה, וּמִמֵּילָא רָץ תָּמִיד: "לֹא זָכוּר לִי שֶׁהָלַךְ", מֵעִיד תַּלְמִיד, "תָּמִיד רָץ. בְּצַעַד זָרִיז, עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, רָץ בַּמִּסְדְּרוֹן. כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לָצֵאת לְכַמָּה דַּקּוֹת, הִמְשִׁיךְ לְהַסְבִּיר עַד פְּתִיחַת הַדֶּלֶת, וּכְשֶׁחָזַר הִמְשִׁיךְ עִם פְּתִיחַת הַדֶּלֶת מֵהַמָּקוֹם שֶׁהִפְסִיק!" כָּךְ תָּבַע גַּם מִתַּלְמִידָיו (אוֹר לְצִיּוֹן חָכְמָה וּמוּסָר קנח): "אִם צָרִיךְ לְהָבִיא סֵפֶר, יַעֲשֶׂה זֹאת בִּזְרִיזוּת. כְּשֶׁהוֹלֵךְ, יֵלֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּמַהֵר לַעֲסָקָיו, בְּחִיּוּנִיּוּת וּבִזְרִיזוּת. לְעוֹלָם יִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְמַהֵר לְטִיסָה לְחוּ"ל. כַּמָּה הָיָה נֶחְפָּז, שֶׁלֹּא לְאַחֵר אֶת הַמָּטוֹס!" וְאֵין מַה לְּהַשְׁווֹת. כִּי בְּטִיסָה, יִזְדַּמֵּן מָטוֹס אַחֵר. אֲבָל רֶגַע שֶׁחָלַף, לֹא יָשׁוּב... (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)