Otzarot-Article

"בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם".

כֵּיצַד תּוּבַן הַבַּקָּשָׁה הַמְּפֹרֶטֶת לְכָל הַטּוֹב שֶׁבָּעוֹלָם? נִצָּבִים אָנוּ לְמִשְׁפָּט, קְרוּאִים לִמְסֹר דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל מַעֲשֶׂה וּמֶחְדָּל, וּבִמְקוֹם לְהִתְחַנֵּן לְרַחֲמִים וַחֲנִינָה מַגִּישִׁים אָנוּ רְשִׁימַת שָׂכָר וּגְמוּל אֲרֻכָּה?!

אַךְ הַבַּקָּשָׁה תּוּבַן בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. אַבְרֵךְ שַׁקְדָן בִּקֵּר בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַ"דִּבְרֵי חַיִּים" מִצַּאנְז זָצָ"ל. הִשְׁמִיעַ הָרַבִּי בְּפָנָיו דְּבַר חִדּוּשׁ שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ לוֹ בְּסוּגְיָא פְּלוֹנִית. הָאַבְרֵךְ לָמַד סוּגְיָא זוֹ לֹא מִכְּבָר, וְהֵעִיר הֶעָרָה מַחְכִּימָה. הִתְפַּתֵּחַ פִּלְפּוּל נוֹקֵב, וְהָרַבִּי נֶהֱנָה מֵהָעִיּוּן בְּצַוְתָּא. כְּשֶׁנִּפְרַד הָאַבְרֵךְ לְשָׁלוֹם, קָם הָרַבִּי לְלַוּוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּהַג עִם גְּדוֹלֵי תּוֹרָה. נָבוֹךְ הָאַבְרֵךְ לִכְבוֹד הָרַב, וְאָמַר: "חֲכָמֵינוּ אָמְרוּ, שֶׁהַיּוֹדֵעַ מַסֶּכֶת אַחַת וּמְכַבְּדִים אוֹתוֹ עַל יְדִיעַת שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת, חַיָּב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּאַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת" (יְרוּשַׁלְמִי שְׁבִיעִית י-ח). אַף אֲנִי כֵּן, רַבֵּנוּ שׂוֹחֵחַ עִמִּי בְּסוּגְיָא פְּלוֹנִית וְעָנִיתִי כַּהֲלָכָה, חוֹשְׁשָׁנִי שֶׁכְּסָבוּר הוּא שֶׁשּׁוֹלֵט אֲנִי בְּכָל סוּגְיוֹת הַשַּׁ"ס. מֵחוֹבָתִי לְצַיֵּן שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא שֶׁסּוּגְיָא זוֹ לָמַדְתִּי זֶה עַתָּה"...

עֲנָהוּ הָרַבִּי: "תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ! וְנָנִיחַ שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אֶלָּא סוּגְיָא אַחַת - כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה כָּבוֹד יֵשׁ לַחְלֹק לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ סוּגְיָא אַחַת?!"...

וּכְלַפֵּי מַה דְּבָרִים אֲמוּרִים? מִתְיַצְּבִים אָנוּ לַמִּשְׁפָּט בַּחֲשָׁשׁ, הֵן יוֹדְעִים אָנוּ כַּמָּה מָרִינוּ, חָלִילָה, וְכַמָּה הִתְרַשַּׁלְנוּ, וְכַמָּה מְעַט מִצְווֹת מְבִיאִים אָנוּ אִתָּנוּ. אֲבָל עַל הָעֲבֵרוֹת הֵן כְּבָר הִתְבַּשַּׂרְנוּ, שֶׁאִם נִתְחָרֵט עֲלֵיהֶן בֶּאֱמֶת, וּנְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִמָּנַע מֵהֶן, יִמָּחֲלוּ לָנוּ. כַּכָּתוּב: "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ, וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ" (יְשַׁעְיָה מד-כב). אֶלָּא מַאי, מְעַטּוֹת הַמִּצְווֹת שֶׁבְּיָדֵינוּ? - הַאִם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג מִשְּׂכָרָהּ שֶׁל מִצְוָה?! וַהֲלֹא "כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִים לוֹ, וּמַאֲרִיכִים לוֹ יָמָיו, וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ!" (קִדּוּשִׁין לט:). רְאוּיָה מִצְוָה אַחַת לְהַנְחִילֵנוּ כָּל טוּב, וּלְמַלְּאוֹת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה! וְאָנוּ, לֹא מִצְוָה אַחַת בְּיָדֵינוּ - אֶלָּא שַׁבָּת וּמוֹעֵד, תְּפִלָּה וּתְפִלִּין, כַּשְׁרוּת וְטָהֳרָה, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם!

נְכוֹנִים הַדְּבָרִים, אֲבָל מָצָאנוּ מָשָׁל נוֹקֵב בַּסֵּפֶר "שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן" לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים:

בִּשְׁכוּנַת עֹנִי בְּפַאֲתֵי הָעִיר פָּרְצָה שְׂרֵפָה. צְרִיפֵי הָעֵץ מְחֻפֵּי יְרִיעוֹת הַזֶּפֶת וּמְקֹרֵי גַּגּוֹת הַקַּשׁ הִתְלַקְּחוּ בְּנָקֵל, וּמִתּוֹךְ יַם הַלֶּהָבוֹת עָלָה קוֹל זַעֲקוֹת הַלְּכוּדִים. בְּנֵי הַמָּקוֹם נָטְלוּ בְּיָדָם מַטָּפִים וּדְלָיֵי מַיִם, אַךְ מְעַטִּים הָיוּ בְּמִסְפָּרָם וְדַל הָיָה כֹּחָם. אָמַר הָאֶחָד: "בִּשְׁכוּנַת הַיֻּקְרָה הַסְּמוּכָה שֶׁנִּבְנְתָה לֹא מִכְּבָר יֵשׁ תַּחֲנַת כִּבּוּי אֵשׁ חֲדָשָׁה, אָרוּץ וְאַזְעִיק עֶזְרָה!"

רָץ בְּכָל כֹּחוֹ וְהִגִּיעַ מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף לַתַּחֲנָה. מָצָא אֶת הַכַּבַּאי מֵסֵב לִסְעוּדָה דְּשֵׁנָה. "הַצִּילוּ", זָעַק, "שְׂרֵפָה פָּרְצָה בִּשְׁכוּנַת הַצְּרִיפִים!"

"אָכֵן", עָנָה הַכַּבַּאי בְּפֶה מָלֵא וְקִנֵּחַ בִּלְגִימָה, "מִזְּמַן טָעַנְתִּי שֶׁהַצְּרִיפִים עֲלוּלִים לִהְיוֹת מַלְכֹּדֶת אֵשׁ. הָיָה עֲלֵיכֶם לִבְנוֹת בָּתֵּי אֶבֶן, כָּמוֹנוּ!" וְשָׁב לִסְעוּדָתוֹ...

וְהָאִישׁ לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו: "אֲנָשִׁים נִשְׂרָפִים, וּבְיָדְךָ צִיּוּד כִּבּוּי, וְאַתָּה מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפֶיךָ וּמַמְשִׁיךְ בַּסְּעוּדָה?!"...

וְהַנִּמְשָׁל: זָכִינוּ, וּבָתֵּינוּ 'מְחֻסָּנִים מִשְּׂרֵפָה'. מְקֻשָּׁרִים אָנוּ לְמוֹרֶשֶׁת אֲבוֹתֵינוּ, לְמָסֹרֶת הַדּוֹרוֹת. קְרוֹבִים אָנוּ לְבוֹרְאֵנוּ אָב הָרַחְמָן, לוֹמְדִים תּוֹרָתוֹ וּמְקַיְּמִים מִצְווֹתָיו - וְאָכֵן, בְּכֹחָן לְזַכּוֹתֵנוּ בְּשָׁנָה טוֹבָה וּמְאִירָה, גְּדוּשַׁת אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר! אֲבָל, הֲנוּכַל לִהְיוֹת שְׁוֵי נֶפֶשׁ, אֲדִישִׁים לְגוֹרַל הֲמוֹנֵי אַחִים יְקָרִים, מְנֻתָּקִים מִמּוֹרַשְׁתָּם, נִשְׂרָפִים, חָלִילָה - כְּפִתְגַּם חֲזַ"ל - בִּ"שְׂרֵפַת נְשָׁמָה, וְגוּף קַיָּם"! (סַנְהֶדְרִין נב.) לְנִתּוּק רִבְבוֹת יְלָדִים זַכִּים וּבָרִים מִמַּעְיַן הָאֱמוּנָה וְנֹעַם הַמִּצְווֹת, וְלוֹמַר: "שָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי"?!

לֹא! אַחֵינוּ הֵם, וְגַם עֲבוּרָם נִתְפַּלֵּל וְנַעֲתִיר: "נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ - אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל! - כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם - לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם!" (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	שמיני עצרת ושמחת תורה תשע"ט
	שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה
	"בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם". כֵּיצַד תּוּבַן הַבַּקָּשָׁה הַמְּפֹרֶטֶת לְכָל הַטּוֹב שֶׁבָּעוֹלָם? נִצָּבִים אָנוּ לְמִשְׁפָּט, קְרוּאִים לִמְסֹר דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל מַעֲשֶׂה וּמֶחְדָּל, וּבִמְקוֹם לְהִתְחַנֵּן לְרַחֲמִים וַחֲנִינָה מַגִּישִׁים אָנוּ רְשִׁימַת שָׂכָר וּגְמוּל אֲרֻכָּה?! אַךְ הַבַּקָּשָׁה תּוּבַן בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. אַבְרֵךְ שַׁקְדָן בִּקֵּר בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַ"דִּבְרֵי חַיִּים" מִצַּאנְז זָצָ"ל. הִשְׁמִיעַ הָרַבִּי בְּפָנָיו דְּבַר חִדּוּשׁ שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ לוֹ בְּסוּגְיָא פְּלוֹנִית. הָאַבְרֵךְ לָמַד סוּגְיָא זוֹ לֹא מִכְּבָר, וְהֵעִיר הֶעָרָה מַחְכִּימָה. הִתְפַּתֵּחַ פִּלְפּוּל נוֹקֵב, וְהָרַבִּי נֶהֱנָה מֵהָעִיּוּן בְּצַוְתָּא. כְּשֶׁנִּפְרַד הָאַבְרֵךְ לְשָׁלוֹם, קָם הָרַבִּי לְלַוּוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּהַג עִם גְּדוֹלֵי תּוֹרָה. נָבוֹךְ הָאַבְרֵךְ לִכְבוֹד הָרַב, וְאָמַר: "חֲכָמֵינוּ אָמְרוּ, שֶׁהַיּוֹדֵעַ מַסֶּכֶת אַחַת וּמְכַבְּדִים אוֹתוֹ עַל יְדִיעַת שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת, חַיָּב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּאַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת" (יְרוּשַׁלְמִי שְׁבִיעִית י-ח). אַף אֲנִי כֵּן, רַבֵּנוּ שׂוֹחֵחַ עִמִּי בְּסוּגְיָא פְּלוֹנִית וְעָנִיתִי כַּהֲלָכָה, חוֹשְׁשָׁנִי שֶׁכְּסָבוּר הוּא שֶׁשּׁוֹלֵט אֲנִי בְּכָל סוּגְיוֹת הַשַּׁ"ס. מֵחוֹבָתִי לְצַיֵּן שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא שֶׁסּוּגְיָא זוֹ לָמַדְתִּי זֶה עַתָּה"... עֲנָהוּ הָרַבִּי: "תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ! וְנָנִיחַ שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אֶלָּא סוּגְיָא אַחַת - כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה כָּבוֹד יֵשׁ לַחְלֹק לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ סוּגְיָא אַחַת?!"... וּכְלַפֵּי מַה דְּבָרִים אֲמוּרִים? מִתְיַצְּבִים אָנוּ לַמִּשְׁפָּט בַּחֲשָׁשׁ, הֵן יוֹדְעִים אָנוּ כַּמָּה מָרִינוּ, חָלִילָה, וְכַמָּה הִתְרַשַּׁלְנוּ, וְכַמָּה מְעַט מִצְווֹת מְבִיאִים אָנוּ אִתָּנוּ. אֲבָל עַל הָעֲבֵרוֹת הֵן כְּבָר הִתְבַּשַּׂרְנוּ, שֶׁאִם נִתְחָרֵט עֲלֵיהֶן בֶּאֱמֶת, וּנְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִמָּנַע מֵהֶן, יִמָּחֲלוּ לָנוּ. כַּכָּתוּב: "מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ, וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ, שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ" (יְשַׁעְיָה מד-כב). אֶלָּא מַאי, מְעַטּוֹת הַמִּצְווֹת שֶׁבְּיָדֵינוּ? - הַאִם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג מִשְּׂכָרָהּ שֶׁל מִצְוָה?! וַהֲלֹא "כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִים לוֹ, וּמַאֲרִיכִים לוֹ יָמָיו, וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ!" (קִדּוּשִׁין לט:). רְאוּיָה מִצְוָה אַחַת לְהַנְחִילֵנוּ כָּל טוּב, וּלְמַלְּאוֹת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה! וְאָנוּ, לֹא מִצְוָה אַחַת בְּיָדֵינוּ - אֶלָּא שַׁבָּת וּמוֹעֵד, תְּפִלָּה וּתְפִלִּין, כַּשְׁרוּת וְטָהֳרָה, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם! נְכוֹנִים הַדְּבָרִים, אֲבָל מָצָאנוּ מָשָׁל נוֹקֵב בַּסֵּפֶר "שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן" לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים: בִּשְׁכוּנַת עֹנִי בְּפַאֲתֵי הָעִיר פָּרְצָה שְׂרֵפָה. צְרִיפֵי הָעֵץ מְחֻפֵּי יְרִיעוֹת הַזֶּפֶת וּמְקֹרֵי גַּגּוֹת הַקַּשׁ הִתְלַקְּחוּ בְּנָקֵל, וּמִתּוֹךְ יַם הַלֶּהָבוֹת עָלָה קוֹל זַעֲקוֹת הַלְּכוּדִים. בְּנֵי הַמָּקוֹם נָטְלוּ בְּיָדָם מַטָּפִים וּדְלָיֵי מַיִם, אַךְ מְעַטִּים הָיוּ בְּמִסְפָּרָם וְדַל הָיָה כֹּחָם. אָמַר הָאֶחָד: "בִּשְׁכוּנַת הַיֻּקְרָה הַסְּמוּכָה שֶׁנִּבְנְתָה לֹא מִכְּבָר יֵשׁ תַּחֲנַת כִּבּוּי אֵשׁ חֲדָשָׁה, אָרוּץ וְאַזְעִיק עֶזְרָה!" רָץ בְּכָל כֹּחוֹ וְהִגִּיעַ מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף לַתַּחֲנָה. מָצָא אֶת הַכַּבַּאי מֵסֵב לִסְעוּדָה דְּשֵׁנָה. "הַצִּילוּ", זָעַק, "שְׂרֵפָה פָּרְצָה בִּשְׁכוּנַת הַצְּרִיפִים!" "אָכֵן", עָנָה הַכַּבַּאי בְּפֶה מָלֵא וְקִנֵּחַ בִּלְגִימָה, "מִזְּמַן טָעַנְתִּי שֶׁהַצְּרִיפִים עֲלוּלִים לִהְיוֹת מַלְכֹּדֶת אֵשׁ. הָיָה עֲלֵיכֶם לִבְנוֹת בָּתֵּי אֶבֶן, כָּמוֹנוּ!" וְשָׁב לִסְעוּדָתוֹ... וְהָאִישׁ לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו: "אֲנָשִׁים נִשְׂרָפִים, וּבְיָדְךָ צִיּוּד כִּבּוּי, וְאַתָּה מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפֶיךָ וּמַמְשִׁיךְ בַּסְּעוּדָה?!"... וְהַנִּמְשָׁל: זָכִינוּ, וּבָתֵּינוּ 'מְחֻסָּנִים מִשְּׂרֵפָה'. מְקֻשָּׁרִים אָנוּ לְמוֹרֶשֶׁת אֲבוֹתֵינוּ, לְמָסֹרֶת הַדּוֹרוֹת. קְרוֹבִים אָנוּ לְבוֹרְאֵנוּ אָב הָרַחְמָן, לוֹמְדִים תּוֹרָתוֹ וּמְקַיְּמִים מִצְווֹתָיו - וְאָכֵן, בְּכֹחָן לְזַכּוֹתֵנוּ בְּשָׁנָה טוֹבָה וּמְאִירָה, גְּדוּשַׁת אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר! אֲבָל, הֲנוּכַל לִהְיוֹת שְׁוֵי נֶפֶשׁ, אֲדִישִׁים לְגוֹרַל הֲמוֹנֵי אַחִים יְקָרִים, מְנֻתָּקִים מִמּוֹרַשְׁתָּם, נִשְׂרָפִים, חָלִילָה - כְּפִתְגַּם חֲזַ"ל - בִּ"שְׂרֵפַת נְשָׁמָה, וְגוּף קַיָּם"! (סַנְהֶדְרִין נב.) לְנִתּוּק רִבְבוֹת יְלָדִים זַכִּים וּבָרִים מִמַּעְיַן הָאֱמוּנָה וְנֹעַם הַמִּצְווֹת, וְלוֹמַר: "שָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי"?! לֹא! אַחֵינוּ הֵם, וְגַם עֲבוּרָם נִתְפַּלֵּל וְנַעֲתִיר: "נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ - אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל! - כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם - לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם!" (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)