Otzarot-Article

"וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו... וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" (ז-ז) אוּלַם הַהַרְצָאוֹת גָּדוּשׁ הָיָה עַד אֶפֶס מָקוֹם. רַבִּים בָּאוּ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַפְּרוֹפֶסוֹר הַנִּכְבָּד, אֲשֶׁר עָמַד עַל הַבָּמָה. הַכֹּל נָשְׂאוּ אֵלָיו מַבָּטָם וְהִסְכִּיתוּ לְהַרְצָאָתוֹ הַמְרַתֶּקֶת. נוֹשֵׂא הַהַרְצָאָה הָיָה: "סַכָּנַת הָעִשּׁוּן". הַמַּרְצֶה הַמְכֻבָּד עָמַד וְהִצִּיג נְתוּנִים מְאַלְּפִים וּמַרְעִישִׁים, הוֹכִיחַ נֶחֱרָצוֹת, וְהִסְבִּיר בְּשָׂפָה בְּהִירָה וּבְרוּרָה עַד כַּמָּה מְסַכְּנִים הַמְעַשְּׁנִים אֶת חַיֵּיהֶם, וְאַף אֶת חַיֵּי הַסּוֹבְבִים אוֹתָם. הוּא תֵּאֵר בִּצְבָעִים קוֹדְרִים כֵּיצַד הָעִשּׁוּן גּוֹרֵם נֶזֶק בִּלְתִּי הָפִיךְ לָרֵאָה וְלַלֵּב, אֶת אֲחוּז הַתְּמוּתָה הַגָּבוֹהַּ בֵּין הַמְעַשְּׁנִים, וְאֶת הָרַעַל הַנּוֹרָא הַנִּכְנָס לַגּוּף.

בְּתֹם הַהַרְצָאָה הַמְשַׁכְנַעַת, הֶחְלִיטוּ רֹב הַשּׁוֹמְעִים לְהַפְסִיק מִיָּד עִם הָעִשּׁוּן הַקְּלוֹקֵל. אֶלָּא שֶׁבְּצֵאתָם מִן הָאוּלָם, לֹא הֶאֱמִינוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם - הַפְּרוֹפֶסוֹר הֶחָשׁוּב שׁוֹלֵף מִכִּיסוֹ, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר - חֲפִיסַת סִיגַרְיוֹת, מַצִּית אַחַת מֵהֶן בַּהֲנָאָה, וְשׁוֹאֵף אֶת הֶעָשָׁן אֶל מְלֹא רֵאוֹתָיו.

"מָה?!" הִקִּיפוּהוּ בְּזַעֲזוּעַ, "הֲכֵיצַד?! הֲלֹא אַתָּה עַצְמְךָ הוֹכַחְתָּ כָּעֵת בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים אֶת נִזְקֵי הָעִשּׁוּן וְתַחְלוּאָיו?!"

הִבִּיט בָּהֶם הַפְּרוֹפֶסוֹר, וְלֹא הִצְלִיחַ לְהָבִין אֶת תְּמִיהָתָם: "רְאוּ יְדִידַי, יֵשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין יְדִיעָה לְהַנְהָגָה מַעֲשִׂית. כְּרוֹפֵא בָּכִיר, הִרְצֵיתִי בִּפְנֵיכֶם אֶת כָּל יְדִיעוֹתַי בַּנּוֹשֵׂא... כְּאָדָם - חָפֵץ אֲנִי לְעַשֵּׁן, נֶהֱנֶה אֲנִי מִכָּךְ".

אַחַד הַשּׁוֹמְעִים הִצִּית סִיגַרְיָה וְהִפְטִיר בְּבוּז: "בְּמַהֲלַךְ הַהַרְצָאָה הָיוּ לִי עוֹד מַחְשָׁבוֹת לְנַסּוֹת וּלְהִגָּמֵל, אֲבָל אִם זוֹ הַדֻּגְמָא הָאִישִׁית..."

כָּל סוֹכֵן מְכִירוֹת מַתְחִיל יוֹדֵעַ כִּי כְּלָל רִאשׁוֹן בַּשִּׁוּוּק - 'לְהַאֲמִין בַּמּוּצָר'. אִם הַמּוֹכֵר בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מַאֲמִין בִּנְחִיצוּתוֹ וּבְאֵיכוּתוֹ שֶׁל הַמּוּצָר בְּצוּרָה מֻחְלֶטֶת - יִהְיֶה קָשֶׁה לוֹ לְהַצְלִיחַ לִגְרֹם לַאֲחֵרִים לְהַאֲמִין בּוֹ. וְלֹא יוֹעִילוּ לוֹ כָּל כְּלָלֵי הַתִּקְשֹׁרֶת וְהַמִּלִּים הַיָּפוֹת, כִּי הַלָּקוֹחַ יִקְלֹט אֶת חֻלְשָׁתוֹ בְּאַבְחָנָה דַּקָּה.

כָּל צִחְצוּחֵי הַלָּשׁוֹן וְכֹשֶׁר הַדִּבּוּר לֹא יְסַיְּעוּ לַמַּרְצֶה אוֹ לַדַּרְשָׁן, אִם אֵינוֹ שָׁלֵם בְּלִבּוֹ פְּנִימָה עִם הַדְּבָרִים. "נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת", קָרְאוּ לְזֶה חֲזַ"ל (סוֹטָה ט:). אִם מְבַקְּשִׁים אָנוּ לְהַשְׁפִּיעַ עַל זוּלָתֵנוּ, תְּחִלָּה וְרֹאשׁ עָלֵינוּ לְהַתְחִיל בָּנוּ עַצְמֵנוּ, רַק כָּךְ הַהַשְׁפָּעָה תַּעֲבֹר הָלְאָה.

יְסוֹד זֶה מָצָא הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה לֵוִי זָצָ"ל (בְּתוֹרָתְךָ) בְּאֹפֶן נִפְלָא אֵצֶל נֹחַ הַצַּדִּיק, שֶׁחֵרֶף כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת לֹא הִצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אַף אֶחָד מִבְּנֵי דּוֹרוֹ, וּלְעֻמָּתוֹ אַבְרָהָם כֵּן הִצְלִיחַ לְקָרֵב אֲנָשִׁים רַבִּים אֶל הָאֱמוּנָה, וּכְפִי שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל "אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּחָרָן" - שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.

וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם?

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אֶת נֹחַ לִבְנוֹת תֵּבָה בְּמֶשֶׁךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּמַטָּרָה שֶׁיָּבִינוּ הָרוֹאִים כִּי מְדֻבָּר בְּמַשֶּׁהוּ רְצִינִי, וְיִתְעוֹרְרוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. נֹחַ הָיָה צָרִיךְ בְּעֶצֶם לְשַׁוֵּק אֶת 'תֵּאוֹרְיַת הַמַּבּוּל', אוּלָם בְּפֹעַל, לֹא הִצְלִיחַ.

וּמַדּוּעַ בֶּאֱמֶת שִׁיטַת הַפִּרְסוּם שֶׁל נֹחַ לֹא עָבְדָה? עַל פִּי הַהִגָּיוֹן: לוּ הָיוּ נוֹתְנִים לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ תַּקְצִיב פִּרְסוּם, וַאֲפִלּוּ רַק לְמֶשֶׁךְ שָׁנָה אַחַת, כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֲנָשִׁים בִּדְבַר מָה, בָּרוּר שֶׁהָיִינוּ מַצְלִיחִים לְשַׁכְנֵעַ וְלוּ מִסְפַּר אֲנָשִׁים, וְאִלּוּ נֹחַ בְּמֶשֶׁךְ 120 שָׁנָה אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד!

הַבְּעָיָה הָיְתָה נְעוּצָה בְּכָךְ שֶׁנֹּחַ עַצְמוֹ לֹא הֶאֱמִין בֶּאֱמֶת בַּ'מּוּצָר שֶׁשִּׁוֵּק'. סַקְרָנִים הִגִּיעוּ מִכָּל קַצְווֹת הָאָרֶץ, לַחְזוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם בַּמַּעֲשֶׂה הַמּוּזָר, וְלִשְׁאֹל לְשֵׁם מָה הוּא בּוֹנֶה סְפִינָה עַל פִּסְגַּת הַר. בַּל נִשְׁכַּח שֶׁנֹּחַ הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמַּמְצִיאִים בְּדוֹרוֹ, שֶׁהֵבִיא בְּכִשְׁרוֹנוֹ אֶת אַחַת הַהַמְצָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁקִּדְּמוּ אֶת מְלֶאכֶת הַחַקְלָאוּת - הַמַּחְרֵשָׁה (רַשִּׁ"י בְּרֵאשִׁית ה-כט). וְעִנְיֵן אֶת כֻּלָּם מַהִי הַהַמְצָאָה הַבָּאָה שֶׁלּוֹ.

וְנֹחַ, בְּסַבְלָנוּת רַבָּה, הָיָה מַסְבִּיר לְכָל דּוֹרֵשׁ. לֹא יוֹם וְלֹא יוֹמַיִם נִמְשְׁכָה הַבְּנִיָּה, אֶלָּא מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה! אֲנָשִׁים נוֹלְדוּ וּמֵתוּ בֵּינְתַיִם, וְנֹחַ מַמְשִׁיךְ וּבוֹנֶה. הַמָּקוֹם כְּבָר הָפַךְ לַאֲתַר תַּיָּרוּת וּלְמוּזֵאוֹן נוֹסְטַלְגִי, מִי לֹא מַכִּיר אֶת נֹחַ, 'הָאִישׁ וְהַתֵּבָה'? וְנֹחַ, עִם סַבְלָנוּת רַבָּה, אֵינוֹ מִתְיָאֵשׁ וְחוֹזֵר עַל הֶסְבֵּרוֹ לְכָל שׁוֹאֵל. אַךְ כָּל זֶה לֹא עָזַר לְקַדֵּם אֶת הַמַּטָּרָה.

'מַבּוּל?!' הִפְטִירוּ הָאֲנָשִׁים בְּזִלְזוּל וְהִמְשִׁיכוּ הָלְאָה. הֵם הִבְחִינוּ כִּי הוּא לֹא בֶּאֱמֶת מַאֲמִין בְּמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר.

וּמִנַּיִן לָנוּ זֹאת?

בְּהַגִּיעַ יוֹם י"ז בְּחֶשְׁוָן, יוֹם הַהֻלֶּדֶת הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת שֶׁל נֹחַ, מְצֻפֶּה הָיָה מִנֹּחַ לְהִתְכּוֹנֵן וּלְהִכָּנֵס לַתֵּבָה יוֹם לִפְנֵי פְּרֹץ הַמַּבּוּל. אָדָם הַיּוֹדֵעַ שֶׁמְּטוֹסוֹ יַמְרִיא בְּשָׁעָה מְסֻיֶּמֶת, יִתְאַרְגֵּן וְיִתְיַצֵּב מִסְפַּר שָׁעוֹת קֹדֶם לָכֵן בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה, וְלֹא יִזָּכֵר לְהַגִּיעַ כְּשֶׁהַמָּטוֹס כְּבָר מַתְחִיל לְהָנִיעַ אֶת גַּלְגַּלָּיו, אַךְ נֹחַ מִשְׁתַּהֶה וְאֵינוֹ מַקְדִּים לְהִכָּנֵס לַתֵּבָה.

הַבֹּקֶר הַגּוֹרָלִי הֵאִיר, גֶּשֶׁם הֵחֵל מְטַפְטֵף וּלְאַט לְאַט הָלַךְ וְהִתְחַזֵּק, אַךְ נֹחַ עֲדַיִן לֹא נִכְנַס לַתֵּבָה. "אוּלַי זֶה רַק גֶּשֶׁם זְמַנִּי שֶׁעָתִיד לְהִפָּסֵק", הוּא מְשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמוֹ. רַק כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד לְקַרְסֻלָּיו, וְכָלוּ כָּל הַקִּצִּין, גָּמַר בְּדַעְתּוֹ כִּי אָכֵן מְדֻבָּר בְּמַבּוּל אֲמִתִּי, וְרַק אָז נִכְנַס לַתֵּבָה. וּכְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו... וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל", מַהִי תּוֹסֶפֶת הַמִּלִּים "מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל"? מְבָאֵר רַשִּׁ"י: "אַף נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה, מַאֲמִין וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁיָּבוֹא הַמַּבּוּל, וְלֹא נִכְנַס לַתֵּבָה עַד שֶׁדְּחָקוּהוּ הַמַּיִם".

כָּל זֶה בָּא לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאָדָם מְסֻגָּל לְשַׁכְנֵעַ, לִכְתֹּב וְלִפְעֹל לְמַעַן דָּבָר מְסֻיָּם, בְּעוֹד הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ מַאֲמִין בַּדָּבָר. זֶה שֶׁהוּא פּוֹעֵל בָּעִנְיָן, אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁהוּא מַאֲמִין בּוֹ בֶּאֱמֶת. וְכַאֲשֶׁר בְּעַצְמוֹ הוּא אֵינוֹ מַאֲמִין, גַּם אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְשַׁכְנֵעַ אֲחֵרִים. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	עקב תשע"ח
	חֲשֹׁב רַק עַל הַמִּצְוָה הַנּוֹכְחִית
	"וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו... וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" (ז-ז) אוּלַם הַהַרְצָאוֹת גָּדוּשׁ הָיָה עַד אֶפֶס מָקוֹם. רַבִּים בָּאוּ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַפְּרוֹפֶסוֹר הַנִּכְבָּד, אֲשֶׁר עָמַד עַל הַבָּמָה. הַכֹּל נָשְׂאוּ אֵלָיו מַבָּטָם וְהִסְכִּיתוּ לְהַרְצָאָתוֹ הַמְרַתֶּקֶת. נוֹשֵׂא הַהַרְצָאָה הָיָה: "סַכָּנַת הָעִשּׁוּן". הַמַּרְצֶה הַמְכֻבָּד עָמַד וְהִצִּיג נְתוּנִים מְאַלְּפִים וּמַרְעִישִׁים, הוֹכִיחַ נֶחֱרָצוֹת, וְהִסְבִּיר בְּשָׂפָה בְּהִירָה וּבְרוּרָה עַד כַּמָּה מְסַכְּנִים הַמְעַשְּׁנִים אֶת חַיֵּיהֶם, וְאַף אֶת חַיֵּי הַסּוֹבְבִים אוֹתָם. הוּא תֵּאֵר בִּצְבָעִים קוֹדְרִים כֵּיצַד הָעִשּׁוּן גּוֹרֵם נֶזֶק בִּלְתִּי הָפִיךְ לָרֵאָה וְלַלֵּב, אֶת אֲחוּז הַתְּמוּתָה הַגָּבוֹהַּ בֵּין הַמְעַשְּׁנִים, וְאֶת הָרַעַל הַנּוֹרָא הַנִּכְנָס לַגּוּף. בְּתֹם הַהַרְצָאָה הַמְשַׁכְנַעַת, הֶחְלִיטוּ רֹב הַשּׁוֹמְעִים לְהַפְסִיק מִיָּד עִם הָעִשּׁוּן הַקְּלוֹקֵל. אֶלָּא שֶׁבְּצֵאתָם מִן הָאוּלָם, לֹא הֶאֱמִינוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם - הַפְּרוֹפֶסוֹר הֶחָשׁוּב שׁוֹלֵף מִכִּיסוֹ, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר - חֲפִיסַת סִיגַרְיוֹת, מַצִּית אַחַת מֵהֶן בַּהֲנָאָה, וְשׁוֹאֵף אֶת הֶעָשָׁן אֶל מְלֹא רֵאוֹתָיו. "מָה?!" הִקִּיפוּהוּ בְּזַעֲזוּעַ, "הֲכֵיצַד?! הֲלֹא אַתָּה עַצְמְךָ הוֹכַחְתָּ כָּעֵת בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים אֶת נִזְקֵי הָעִשּׁוּן וְתַחְלוּאָיו?!" הִבִּיט בָּהֶם הַפְּרוֹפֶסוֹר, וְלֹא הִצְלִיחַ לְהָבִין אֶת תְּמִיהָתָם: "רְאוּ יְדִידַי, יֵשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין יְדִיעָה לְהַנְהָגָה מַעֲשִׂית. כְּרוֹפֵא בָּכִיר, הִרְצֵיתִי בִּפְנֵיכֶם אֶת כָּל יְדִיעוֹתַי בַּנּוֹשֵׂא... כְּאָדָם - חָפֵץ אֲנִי לְעַשֵּׁן, נֶהֱנֶה אֲנִי מִכָּךְ". אַחַד הַשּׁוֹמְעִים הִצִּית סִיגַרְיָה וְהִפְטִיר בְּבוּז: "בְּמַהֲלַךְ הַהַרְצָאָה הָיוּ לִי עוֹד מַחְשָׁבוֹת לְנַסּוֹת וּלְהִגָּמֵל, אֲבָל אִם זוֹ הַדֻּגְמָא הָאִישִׁית..." כָּל סוֹכֵן מְכִירוֹת מַתְחִיל יוֹדֵעַ כִּי כְּלָל רִאשׁוֹן בַּשִּׁוּוּק - 'לְהַאֲמִין בַּמּוּצָר'. אִם הַמּוֹכֵר בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מַאֲמִין בִּנְחִיצוּתוֹ וּבְאֵיכוּתוֹ שֶׁל הַמּוּצָר בְּצוּרָה מֻחְלֶטֶת - יִהְיֶה קָשֶׁה לוֹ לְהַצְלִיחַ לִגְרֹם לַאֲחֵרִים לְהַאֲמִין בּוֹ. וְלֹא יוֹעִילוּ לוֹ כָּל כְּלָלֵי הַתִּקְשֹׁרֶת וְהַמִּלִּים הַיָּפוֹת, כִּי הַלָּקוֹחַ יִקְלֹט אֶת חֻלְשָׁתוֹ בְּאַבְחָנָה דַּקָּה. כָּל צִחְצוּחֵי הַלָּשׁוֹן וְכֹשֶׁר הַדִּבּוּר לֹא יְסַיְּעוּ לַמַּרְצֶה אוֹ לַדַּרְשָׁן, אִם אֵינוֹ שָׁלֵם בְּלִבּוֹ פְּנִימָה עִם הַדְּבָרִים. "נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת", קָרְאוּ לְזֶה חֲזַ"ל (סוֹטָה ט:). אִם מְבַקְּשִׁים אָנוּ לְהַשְׁפִּיעַ עַל זוּלָתֵנוּ, תְּחִלָּה וְרֹאשׁ עָלֵינוּ לְהַתְחִיל בָּנוּ עַצְמֵנוּ, רַק כָּךְ הַהַשְׁפָּעָה תַּעֲבֹר הָלְאָה. יְסוֹד זֶה מָצָא הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה לֵוִי זָצָ"ל (בְּתוֹרָתְךָ) בְּאֹפֶן נִפְלָא אֵצֶל נֹחַ הַצַּדִּיק, שֶׁחֵרֶף כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת לֹא הִצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אַף אֶחָד מִבְּנֵי דּוֹרוֹ, וּלְעֻמָּתוֹ אַבְרָהָם כֵּן הִצְלִיחַ לְקָרֵב אֲנָשִׁים רַבִּים אֶל הָאֱמוּנָה, וּכְפִי שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל "אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּחָרָן" - שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים. וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אֶת נֹחַ לִבְנוֹת תֵּבָה בְּמֶשֶׁךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּמַטָּרָה שֶׁיָּבִינוּ הָרוֹאִים כִּי מְדֻבָּר בְּמַשֶּׁהוּ רְצִינִי, וְיִתְעוֹרְרוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. נֹחַ הָיָה צָרִיךְ בְּעֶצֶם לְשַׁוֵּק אֶת 'תֵּאוֹרְיַת הַמַּבּוּל', אוּלָם בְּפֹעַל, לֹא הִצְלִיחַ. וּמַדּוּעַ בֶּאֱמֶת שִׁיטַת הַפִּרְסוּם שֶׁל נֹחַ לֹא עָבְדָה? עַל פִּי הַהִגָּיוֹן: לוּ הָיוּ נוֹתְנִים לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ תַּקְצִיב פִּרְסוּם, וַאֲפִלּוּ רַק לְמֶשֶׁךְ שָׁנָה אַחַת, כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֲנָשִׁים בִּדְבַר מָה, בָּרוּר שֶׁהָיִינוּ מַצְלִיחִים לְשַׁכְנֵעַ וְלוּ מִסְפַּר אֲנָשִׁים, וְאִלּוּ נֹחַ בְּמֶשֶׁךְ 120 שָׁנָה אֵינוֹ מַצְלִיחַ לְשַׁכְנֵעַ אֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד! הַבְּעָיָה הָיְתָה נְעוּצָה בְּכָךְ שֶׁנֹּחַ עַצְמוֹ לֹא הֶאֱמִין בֶּאֱמֶת בַּ'מּוּצָר שֶׁשִּׁוֵּק'. סַקְרָנִים הִגִּיעוּ מִכָּל קַצְווֹת הָאָרֶץ, לַחְזוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם בַּמַּעֲשֶׂה הַמּוּזָר, וְלִשְׁאֹל לְשֵׁם מָה הוּא בּוֹנֶה סְפִינָה עַל פִּסְגַּת הַר. בַּל נִשְׁכַּח שֶׁנֹּחַ הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמַּמְצִיאִים בְּדוֹרוֹ, שֶׁהֵבִיא בְּכִשְׁרוֹנוֹ אֶת אַחַת הַהַמְצָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁקִּדְּמוּ אֶת מְלֶאכֶת הַחַקְלָאוּת - הַמַּחְרֵשָׁה (רַשִּׁ"י בְּרֵאשִׁית ה-כט). וְעִנְיֵן אֶת כֻּלָּם מַהִי הַהַמְצָאָה הַבָּאָה שֶׁלּוֹ. וְנֹחַ, בְּסַבְלָנוּת רַבָּה, הָיָה מַסְבִּיר לְכָל דּוֹרֵשׁ. לֹא יוֹם וְלֹא יוֹמַיִם נִמְשְׁכָה הַבְּנִיָּה, אֶלָּא מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה! אֲנָשִׁים נוֹלְדוּ וּמֵתוּ בֵּינְתַיִם, וְנֹחַ מַמְשִׁיךְ וּבוֹנֶה. הַמָּקוֹם כְּבָר הָפַךְ לַאֲתַר תַּיָּרוּת וּלְמוּזֵאוֹן נוֹסְטַלְגִי, מִי לֹא מַכִּיר אֶת נֹחַ, 'הָאִישׁ וְהַתֵּבָה'? וְנֹחַ, עִם סַבְלָנוּת רַבָּה, אֵינוֹ מִתְיָאֵשׁ וְחוֹזֵר עַל הֶסְבֵּרוֹ לְכָל שׁוֹאֵל. אַךְ כָּל זֶה לֹא עָזַר לְקַדֵּם אֶת הַמַּטָּרָה. 'מַבּוּל?!' הִפְטִירוּ הָאֲנָשִׁים בְּזִלְזוּל וְהִמְשִׁיכוּ הָלְאָה. הֵם הִבְחִינוּ כִּי הוּא לֹא בֶּאֱמֶת מַאֲמִין בְּמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר. וּמִנַּיִן לָנוּ זֹאת? בְּהַגִּיעַ יוֹם י"ז בְּחֶשְׁוָן, יוֹם הַהֻלֶּדֶת הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת שֶׁל נֹחַ, מְצֻפֶּה הָיָה מִנֹּחַ לְהִתְכּוֹנֵן וּלְהִכָּנֵס לַתֵּבָה יוֹם לִפְנֵי פְּרֹץ הַמַּבּוּל. אָדָם הַיּוֹדֵעַ שֶׁמְּטוֹסוֹ יַמְרִיא בְּשָׁעָה מְסֻיֶּמֶת, יִתְאַרְגֵּן וְיִתְיַצֵּב מִסְפַּר שָׁעוֹת קֹדֶם לָכֵן בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה, וְלֹא יִזָּכֵר לְהַגִּיעַ כְּשֶׁהַמָּטוֹס כְּבָר מַתְחִיל לְהָנִיעַ אֶת גַּלְגַּלָּיו, אַךְ נֹחַ מִשְׁתַּהֶה וְאֵינוֹ מַקְדִּים לְהִכָּנֵס לַתֵּבָה. הַבֹּקֶר הַגּוֹרָלִי הֵאִיר, גֶּשֶׁם הֵחֵל מְטַפְטֵף וּלְאַט לְאַט הָלַךְ וְהִתְחַזֵּק, אַךְ נֹחַ עֲדַיִן לֹא נִכְנַס לַתֵּבָה. "אוּלַי זֶה רַק גֶּשֶׁם זְמַנִּי שֶׁעָתִיד לְהִפָּסֵק", הוּא מְשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמוֹ. רַק כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד לְקַרְסֻלָּיו, וְכָלוּ כָּל הַקִּצִּין, גָּמַר בְּדַעְתּוֹ כִּי אָכֵן מְדֻבָּר בְּמַבּוּל אֲמִתִּי, וְרַק אָז נִכְנַס לַתֵּבָה. וּכְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו... וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל", מַהִי תּוֹסֶפֶת הַמִּלִּים "מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל"? מְבָאֵר רַשִּׁ"י: "אַף נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה, מַאֲמִין וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁיָּבוֹא הַמַּבּוּל, וְלֹא נִכְנַס לַתֵּבָה עַד שֶׁדְּחָקוּהוּ הַמַּיִם". כָּל זֶה בָּא לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאָדָם מְסֻגָּל לְשַׁכְנֵעַ, לִכְתֹּב וְלִפְעֹל לְמַעַן דָּבָר מְסֻיָּם, בְּעוֹד הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ מַאֲמִין בַּדָּבָר. זֶה שֶׁהוּא פּוֹעֵל בָּעִנְיָן, אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁהוּא מַאֲמִין בּוֹ בֶּאֱמֶת. וְכַאֲשֶׁר בְּעַצְמוֹ הוּא אֵינוֹ מַאֲמִין, גַּם אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְשַׁכְנֵעַ אֲחֵרִים. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)